על ידי בשמת_א* » 27 יולי 2004, 13:32
בכלל כדאי לזכור שהרבה מהפעילויות שהיום "בוחנים" עליהם ילדים הומצאו מסיבה אחת ראשית - הפרדה של הילד מהסביבה הממשית של החיים. מכיוון שהרחיקו אותו מכל מה שממשי היו צריכים להמציא בשבילו צעצועים. וכל אחד מכיר כמובן את זה שהילד רוצה דוקא את הטלפון האמיתי כדי לשחק בו ולא את הצעצוע בצורת טלפון שקנינו לו. למעשה פעוט בגיל הזה שחשוף לעבודות הבית - "עוזר" בכביסה, בבישול, בסידור, מתנסה בתנועה ובמגע תוך כדי חיי משפחתו, לא זקוק להרבה יותר מזה.
אורנה, כל כך יפה כתבת... (-:
האחיינית שלי גדלה בבית, ככה שלא "בוחנים" גם אותה והם לא מגדלים אותה בשביל בחינות.
ובאמת הבן שלי בהחלט לוקח את הטלפון האמיתי ומשתמש בו ("אני רוצה לטלפן לרותי!" [לחיצה אקראית על המקשים] "הלו, רותי?" [לא שומע כלום] "אמא, רותי לא עונה לי!" - ציטוט מדויק).
בהחלט לוקח מטאטא ומגב וגם סמרטוט, בעצמו, ומנקה ("אני אנקה! אני!!!" לפעמים אני חושדת שהוא יורק את האוכל על הרצפה רק בשביל שיוכל לנקות אותו ולזרוק לפח בעצמו ).
רוקד, מטפס, עושה המון דברים.
זה לא שאני מודאגת דווקא בעניין הפאזלים, ובטח לא בעניין הספרים (אם כי זה פחות יפריע לי להקריא לבתי אם הוא ישתפר בתחום הזה ויפסיק לסגור לנו את הספר בפרצוף), אבל אני כן מודאגת מהעניין של
"הערכת התפתחות הילד בחינוך הביתי"
לגבי הילד הספציפי שלי.
ואני גם נעשיתי מודאגת לגבי בתי, שעכשיו אני קולטת שבוודאי גם לה בגילו היה חסר בברזל שלא אובחן. אף אחד לא דאג, כי התפתחות הלשון שלה היתה כה מדהימה, שאף אחד (חוץ מאמי הדאגנית שתמיד מחפשת מה חסר ) לא ציפה ליותר מזה.
שוב: אין לי קנה מידה להערכה של ילדים.
הילדים היחידים שהכרתי הם אני ואחותי.
אחותי, בגיל של הקטנים שלנו בערך, לימדה את עצמה קרוא וכתוב מצפייה בשיעורים שאבי נתן לי (לפי בקשתי).
בגיל שנתיים, שתינו דיברנו לחלוטין, במשפטים שלמים. ציירנו בני אדם ופרחים ובתים (בני רק מקשקש, בתי לא עשתה אפילו את זה בגיל שנתיים).
איך מעריכים, כאשר הילד נראה מפותח ותקין , אם בכל זאת יש לו איזה חסר?
הוא נראה "בסדר גמור" "לגילו" - אבל בעצם הוא בעיכוב התפתחותי עקב חסר במינרלים (לא אכנס ספציפית למקרה של בני)?
איך יודעים שתינוק לא מממש את הפוטנציאל שלו?
איך תפיסה כזאת משתלבת עם תפיסות החינוך הביתי?
"לא מממש את הפוטנציאל" - אתן דוגמאות:
כשהתינוק שלי היה שבוע לפני גיל חצי שנה, הוא כבר התחיל לדבר ואמר "אבא" ברור ומובן.
תוך כשבוע-שבועיים זה נפסק, והתפתחות הדיבור נעצרה לכמה חודשים עקב איבוד דם וחסר קשה בברזל. אין לי ספק שלולא האלרגיות ואיבוד הדם, התפתחות הדיבור היתה נמשכת.
גם התפתחות הדיבור וגם ההתפתחות המוטורית עברו להילוך איטי מ-א-ו-ד למשך כמה חודשים.
זה נקרא "לא מממש את הפוטנציאל".
אחרי טיפולים רבים אפשר היה לתת לו טיפות ברזל - והנה, תוך 24 שעות מרגע שקיבל לראשונה טיפות ברזל שגופו היה מסוגל לקלוט, התחיל ללכת ולדבר!
ומאותו רגע, עם כל כפית ברזל - קפיצות מהירות מאוד בהתפתחות, לסגירת הפער (וזה עוד נמשך, ובדיקות הדם מראות עדיין חסרים).
ועכשיו, איך אני יודעת מה "תקין" ומה תוצאה של חסר?
איך אני יודעת אם בתי (שהיא לדעתי מאוד מפותחת) אכן מתפתחת במלוא היכולת שלה, או שגם היא סוחבת את החסר בברזל ואולי גם במינרלים אחרים? (גם כן אלרגיות, חסר, שבירת עקומות גדילה אל מתחת לכל העקומות, קטנה לגילה)
איך כל אמא יכולה לדעת אם הילד שלה בסדר, או שמה שנראה כמו התפתחות תקינה אינו אלא מתחת לפוטנציאל של הילד עקב חסר כלשהו ( במקרה של ילדי, היתה/יש בעיה בריאותית ברורה, אבל מה עם ילד שלא אובחן כי המצב לא כה בולט)?
וכל זה עולה לי גם כתוצאה מהרבה תצפיות ומסקנות שהגעתי אליהן לאחרונה בעקבות החומר שאני קוראת בנושאי התזונה המודרנית.
[u]בכלל כדאי לזכור שהרבה מהפעילויות שהיום "בוחנים" עליהם ילדים הומצאו מסיבה אחת ראשית - הפרדה של הילד מהסביבה הממשית של החיים. מכיוון שהרחיקו אותו מכל מה שממשי היו צריכים להמציא בשבילו צעצועים. וכל אחד מכיר כמובן את זה שהילד רוצה דוקא את הטלפון האמיתי כדי לשחק בו ולא את הצעצוע בצורת טלפון שקנינו לו. למעשה פעוט בגיל הזה שחשוף לעבודות הבית - "עוזר" בכביסה, בבישול, בסידור, מתנסה בתנועה ובמגע תוך כדי חיי משפחתו, לא זקוק להרבה יותר מזה.[/u]
אורנה, כל כך יפה כתבת... (-:
האחיינית שלי גדלה בבית, ככה שלא "בוחנים" גם אותה והם לא מגדלים אותה בשביל בחינות.
ובאמת הבן שלי בהחלט לוקח את הטלפון האמיתי ומשתמש בו ("אני רוצה לטלפן לרותי!" [לחיצה אקראית על המקשים] "הלו, רותי?" [לא שומע כלום] "אמא, רותי לא עונה לי!" - ציטוט מדויק).
בהחלט לוקח מטאטא ומגב וגם סמרטוט, בעצמו, ומנקה ("אני אנקה! אני!!!" לפעמים אני חושדת שהוא יורק את האוכל על הרצפה רק בשביל שיוכל לנקות אותו ולזרוק לפח [b]בעצמו[/b] ).
רוקד, מטפס, עושה המון דברים.
זה לא שאני מודאגת דווקא בעניין הפאזלים, ובטח לא בעניין הספרים (אם כי זה פחות יפריע לי להקריא לבתי אם הוא ישתפר בתחום הזה ויפסיק לסגור לנו את הספר בפרצוף), אבל אני כן מודאגת מהעניין של
"הערכת התפתחות הילד בחינוך הביתי"
לגבי הילד הספציפי שלי.
ואני גם נעשיתי מודאגת לגבי בתי, שעכשיו אני קולטת שבוודאי גם לה בגילו היה חסר בברזל שלא אובחן. אף אחד לא דאג, כי התפתחות הלשון שלה היתה כה מדהימה, שאף אחד (חוץ מאמי הדאגנית שתמיד מחפשת מה [b]חסר[/b] ) לא ציפה ליותר מזה.
שוב: אין לי קנה מידה להערכה של ילדים.
הילדים היחידים שהכרתי הם אני ואחותי.
אחותי, בגיל של הקטנים שלנו בערך, לימדה את עצמה קרוא וכתוב מצפייה בשיעורים שאבי נתן לי (לפי בקשתי).
בגיל שנתיים, שתינו דיברנו לחלוטין, במשפטים שלמים. ציירנו בני אדם ופרחים ובתים (בני רק מקשקש, בתי לא עשתה אפילו את זה בגיל שנתיים).
איך מעריכים, כאשר הילד נראה [b]מפותח ותקין[/b] , אם בכל זאת יש לו איזה חסר?
הוא נראה "בסדר גמור" "לגילו" - אבל בעצם הוא בעיכוב התפתחותי עקב חסר במינרלים (לא אכנס ספציפית למקרה של בני)?
איך יודעים שתינוק לא מממש את הפוטנציאל שלו?
איך תפיסה כזאת משתלבת עם תפיסות החינוך הביתי?
"לא מממש את הפוטנציאל" - אתן דוגמאות:
כשהתינוק שלי היה שבוע לפני גיל חצי שנה, הוא כבר התחיל לדבר ואמר "אבא" ברור ומובן.
תוך כשבוע-שבועיים זה נפסק, והתפתחות הדיבור נעצרה לכמה חודשים עקב איבוד דם וחסר קשה בברזל. אין לי ספק שלולא האלרגיות ואיבוד הדם, התפתחות הדיבור היתה נמשכת.
גם התפתחות הדיבור וגם ההתפתחות המוטורית עברו להילוך איטי מ-א-ו-ד למשך כמה חודשים.
זה נקרא "לא מממש את הפוטנציאל".
אחרי טיפולים רבים אפשר היה לתת לו טיפות ברזל - והנה, תוך 24 שעות מרגע שקיבל לראשונה טיפות ברזל שגופו היה מסוגל לקלוט, התחיל ללכת ולדבר!
ומאותו רגע, עם כל כפית ברזל - קפיצות מהירות מאוד בהתפתחות, לסגירת הפער (וזה עוד נמשך, ובדיקות הדם מראות עדיין חסרים).
ועכשיו, איך אני יודעת מה "תקין" ומה תוצאה של חסר?
איך אני יודעת אם בתי (שהיא לדעתי מאוד מפותחת) אכן מתפתחת במלוא היכולת שלה, או שגם היא סוחבת את החסר בברזל ואולי גם במינרלים אחרים? (גם כן אלרגיות, חסר, שבירת עקומות גדילה אל מתחת לכל העקומות, קטנה לגילה)
איך [b]כל אמא[/b] יכולה לדעת אם הילד שלה בסדר, או שמה שנראה כמו התפתחות תקינה אינו אלא מתחת לפוטנציאל של הילד עקב חסר כלשהו ( במקרה של ילדי, היתה/יש בעיה בריאותית ברורה, אבל מה עם ילד שלא אובחן כי המצב לא כה בולט)?
וכל זה עולה לי גם כתוצאה מהרבה תצפיות ומסקנות שהגעתי אליהן לאחרונה בעקבות החומר שאני קוראת בנושאי התזונה המודרנית.