אצלנו גם נוצרה תלות כזו מבלי ששמתי לב, כעת בן חודשיים, מהלידה בכל הנקה הוא נרדם עלי, מיד אחרי ההצמדה,
יונק שתיים שלוש דקות ונרדם, כך יצא שהעברנו את כל היום על הציץ. אך כשהיה עייף פשוט נרדם בעריסה ללא שום התערבות(בשבועיים- שלושה הראשונים לחייו)
הייתי בטוחה שכך זה צריך להיות ובעצם בגלל שכל היום הנקתי אותו- יצרתי לו אט אט התנייה בלעדית להרדמות.
(אני לא מצטערת לרגע על ההנקה התכופה, הייתי צריכה לבסס את משק החלב).
בגיל חודש ושבוע שמתי לב שהוא לא מצליח יותר להרדם בעריסה בכוחות עצמו, אלא רק בהנקה, ובנוסף לזה,
כשהוא התעורר קלות , הוא לא הצליח לחזור לישון ללא הנקה. והתחיל לישון גרוע, עם התעוררויות מרובות. וגם אני.
כשעד אז ישנו מצויין יחד עם שתי האכלות בשתיים ובחמש בבוקר. שנעשו גם הן תוך כדי שינה של שנינו.
הבחנתי שהיתה איזו שהיא הדרגתיות בתלותיות, ומלילה ללילה ישנו פחות ופחות והחלטתי להחזיר את המצב לקדמותו
(אני מאוד אוהבת לישון ועצבנית מאוד אם אני לא ישנה מספיק)
התחלתי לשים אותו בעריסה שצמודה למיטה (כך יכולתי לנדנד- במיטה הזוגית אי אפשר) כשהבחנתי בעייפות הראשונה, ונדנדתי ונדנדתי ונדנדתי...
עם המצץ בפה ויד על הפנים או על הגוף, בלילה הראשון התנדנדנו לנו שעה ואפילו שעה וחצי, וכשהוא בכה ההרדמתי אותו בידיים או בהנקה,
אך בהרדמות הבאה שוב ניסיתי. בהתחלה הוא התעורר לאחר עשר דקות או זמן קצר אחר ואם סירב להרדם שוב בנדנוד- הנקתי.
לאט לאט יותר ויותר הרדמויות התרחשו בעריסה (או בעגלה) . וכך המצב היום.
בהתעוררות הראשונה שלו בשתיים בלילה אני מעבירה אותו לידי, וכעת לאחר שניתקנו את ההתניה, חזרנו לישון כמו קודם ללא התעוררויות.
גם אם הוא מתעורר טיפה, אני מיד לוחשת לו שששש... או שמה לו יד על הלחי עם מוצץ והוא נרדם שוב.
התהליך לקח בערך שבועיים, בלי יותר מדי בכי, לא התעקשתי כשהוא בכה. נכון להיום הוא עדיין נרדם על הציצי, אך אני מקפידה
שלפחות פעם-פעמיים ביום תהיה לו הרדמות עצמאית, כדי לו לאבד את היכולת הזו.
כמובן שזה תלוי בך, בנוחות ובבחירה שלך,
לי מאוד חשוב שגם אבא שלו או אנשים אחרים יוכלו להרדים אותו.
אני מאוד משפחתית בנושא הזה, ורוצה שהוא יהיה לכתחילה, אצל אמי או אחיותי, אם ארצה לצאת לאן שהוא.
אני עוד זוכרת את הטראומה שהיתה לי מלשמור על אחיינית שלי (כיום כבר חיילת מתוקה) שצרחה צרחות אימים עד כדי הקאה,
מרוב עייפות ואמה בחרה להיות צמודה אליה לגמרי, אך לפעמים יש אילוצים.
עכשיו אני עובדת על הפרוייקט הבא- להרדם ללא תלות בנדנוד, אני רוצה הנדנוד ישאר רק כדי להרגיע, ולהכניס למצב שינה,
אך מנסה מדי פעם להפסיק לפני ההרדמות. היום הצלחנו בפעם הראשונה
סליחה על האורך ועל הבאלגן, ואני יודעת שזו לא הדעה המקובלת באתר, אך למרות כל הטבעיות שלי, אני רוצה לישון. וגם לא רוצה לקלקל לו את היכולת הטבעית להרדם בפשטות, שהיתה לו בשבועות הראשונים לחייו.
אצלנו גם נוצרה תלות כזו מבלי ששמתי לב, כעת בן חודשיים, מהלידה בכל הנקה הוא נרדם עלי, מיד אחרי ההצמדה,
יונק שתיים שלוש דקות ונרדם, כך יצא שהעברנו את כל היום על הציץ. אך כשהיה עייף פשוט נרדם בעריסה ללא שום התערבות(בשבועיים- שלושה הראשונים לחייו)
הייתי בטוחה שכך זה צריך להיות ובעצם בגלל שכל היום הנקתי אותו- יצרתי לו אט אט התנייה בלעדית להרדמות.
(אני לא מצטערת לרגע על ההנקה התכופה, הייתי צריכה לבסס את משק החלב).
בגיל חודש ושבוע שמתי לב שהוא לא מצליח יותר להרדם בעריסה בכוחות עצמו, אלא רק בהנקה, ובנוסף לזה,
כשהוא התעורר קלות , הוא לא הצליח לחזור לישון ללא הנקה. והתחיל לישון גרוע, עם התעוררויות מרובות. וגם אני.
כשעד אז ישנו מצויין יחד עם שתי האכלות בשתיים ובחמש בבוקר. שנעשו גם הן תוך כדי שינה של שנינו.
הבחנתי שהיתה איזו שהיא הדרגתיות בתלותיות, ומלילה ללילה ישנו פחות ופחות והחלטתי להחזיר את המצב לקדמותו
(אני מאוד אוהבת לישון ועצבנית מאוד אם אני לא ישנה מספיק)
התחלתי לשים אותו בעריסה שצמודה למיטה (כך יכולתי לנדנד- במיטה הזוגית אי אפשר) כשהבחנתי בעייפות הראשונה, ונדנדתי ונדנדתי ונדנדתי...
עם המצץ בפה ויד על הפנים או על הגוף, בלילה הראשון התנדנדנו לנו שעה ואפילו שעה וחצי, וכשהוא בכה ההרדמתי אותו בידיים או בהנקה,
אך בהרדמות הבאה שוב ניסיתי. בהתחלה הוא התעורר לאחר עשר דקות או זמן קצר אחר ואם סירב להרדם שוב בנדנוד- הנקתי.
לאט לאט יותר ויותר הרדמויות התרחשו בעריסה (או בעגלה) . וכך המצב היום.
בהתעוררות הראשונה שלו בשתיים בלילה אני מעבירה אותו לידי, וכעת לאחר שניתקנו את ההתניה, חזרנו לישון כמו קודם ללא התעוררויות.
גם אם הוא מתעורר טיפה, אני מיד לוחשת לו שששש... או שמה לו יד על הלחי עם מוצץ והוא נרדם שוב.
התהליך לקח בערך שבועיים, בלי יותר מדי בכי, לא התעקשתי כשהוא בכה. נכון להיום הוא עדיין נרדם על הציצי, אך אני מקפידה
שלפחות פעם-פעמיים ביום תהיה לו הרדמות עצמאית, כדי לו לאבד את היכולת הזו.
כמובן שזה תלוי בך, בנוחות ובבחירה שלך,
לי מאוד חשוב שגם אבא שלו או אנשים אחרים יוכלו להרדים אותו.
אני מאוד משפחתית בנושא הזה, ורוצה שהוא יהיה לכתחילה, אצל אמי או אחיותי, אם ארצה לצאת לאן שהוא.
אני עוד זוכרת את הטראומה שהיתה לי מלשמור על אחיינית שלי (כיום כבר חיילת מתוקה) שצרחה צרחות אימים עד כדי הקאה,
מרוב עייפות ואמה בחרה להיות צמודה אליה לגמרי, אך לפעמים יש אילוצים.
עכשיו אני עובדת על הפרוייקט הבא- להרדם ללא תלות בנדנוד, אני רוצה הנדנוד ישאר רק כדי להרגיע, ולהכניס למצב שינה,
אך מנסה מדי פעם להפסיק לפני ההרדמות. היום הצלחנו בפעם הראשונה :-)
סליחה על האורך ועל הבאלגן, ואני יודעת שזו לא הדעה המקובלת באתר, אך למרות כל הטבעיות שלי, אני רוצה לישון. וגם לא רוצה לקלקל לו את היכולת הטבעית להרדם בפשטות, שהיתה לו בשבועות הראשונים לחייו.