הרדמה על הציצי זקוקה לעזרה

[אמא*]

הפשושון בן תשעה וחצי חודשים
לא מצליח להרדם בשום דרך אחרת כמעט...וזה נהיה יותר גרוע בשבוע האחרון...הרדמות של ארבעים דקות-שעה באמצע היום..
הרדמה של הלילה לא מפריעה לי, ארוכה יותר, אבל אחריה מתעורר כל שעה-שעתיים לינוק שוב....(אמרתי כל שעה? בשעתיים האחרונות הרדמתי שלוש פעמים...)
במשך היום זה קשה כי פעמיים שלוש בשבוע אני מלמדת בבית והקטנצ'יק עם אבא...אז הודעתי שיהיו הפסקות הנקה, אבל הפסקה של ארבעים דקות בשיעור של שלוש שעות זה קצת מוגזם, לא? מוצאת את עצמי מתנצלת שוב ושוב ומחזירה זמן לתלמידות...
והן כבר לא ממש מבינות איך תינוק גדול כל כך יונק כל כך הרבה (כשהוא היה קטן היתה יותר הבנה)
הוא פשוט לא יכול לישון בלי ציצי בפה...
ובימים האחרונים איך שהוא התאחרה מנוחת הצהרים שלנו מוצאת את עצמי ישנה איתו בשעות מוזרות כמו חמש עד שבע אחה"צ...
או היום:שלוש וחצי עד חמש וחצי...אני קמה אפופה...הוא עייף שוב אחרי שעה וחצי אבל לא יכול לינוק יותר...עייף מתוסכל...נכנס להיפר
פוצע לי את הפטמות עם השיניים החדשות שלו...
כשאני עייפה מיום שלם אני שמחה להרדים ולהרדם איתו, נותן לי כוח להמשך הערב ואז אני יכולה להמשיך לעבוד, אבל נורא קשה לי להרדים שוב בערב שעה-שעתיים אחרי שהתעוררתי...זה נותן לי הרגשה שאין לי חיים...

מאד אשמח לשמוע איך זה אצלכן...אם זה דומה? אםזה נשמע נורמלי? אופיני לגיל? שלב שיעבור?
לחכות בסבלנות? לנסות לתת מוצץ?
מה עושים?

[אלמונית*]

זה תמיד? או שעכשיו יש כמה ימים קשים (שיניים, קפיצת גדילה, שינוי כלשהו, מחלה)?
מה מצב המשאבים שלך - את ישנה ואוכלת מספיק? (יש מספיק חלב?)
נשמע שווה ייעוץ הנקה (ממליצה על המרפאה באודים)
אני גיליתי אחרי גיל שנתיים שבעיות תפיסה הן שמיררו לנו את החיים...
(לא ינק טוב, התעייף, נרדם רעב ולכן התעורר כל שעה וחצי עד אחרי גיל שנתיים)...

[ניצן_אמ*]

זה גיל של חששות נטישה, ויניקה מבטיחה קרבה. כשנרדמים על הציץ וגם חוששים שאמא הולכת אז מתעוררים מכל צויץ. יש סיכוי שהוא יהיה עלייך על הגוף? במנשא או יושב עלייך?
מה בדיוק הפורמט של השיעור? את יכולה להניק לידן? מה גורם לאבא להחליט שעכשיו הוא מביא אותו אלייך להנקה?
כשאת מרגישה שאין לך חיים, התינוק שלך חש בזה ונדבק יותר. לי עוזר לזכור בעצם בשביל מה אני עושה את הדברים שאני עושה (נניח מלמדת) ושבשורה התחתונה זה בשביל שאני אוכל להנות מהחיים שלי עם הילדים שלי אבל זו רק אני.
כשאת מניקה את פורשת מן השיעור? ומחכה שזה ייגמר? אני הבחנתי כמו רבות אחרות שברגע שאמא רוצה שהתינוק ישחרר אותה, אז הוא נצמד הרבה יותר. זה כמובן מסתדר עם הביולוגיה. כשאת דרוכה גם התינוק דרוך, החלב משתחרר פחות טוב. זכרי שאם תהני מלהיות איתו ותתמסרי להנקתו, הזמן יתקצר כמו בקסם...
מקווה שעוזר, מצטערת על התזזיתיות שמאל

[אמא*]

תודה
אלמונית, אני לא יכולה להרשות לעצמי ייעוץ הנקה כרגע. אף פעם לא חשדתי שאין מספיק...אולי בעיות תפיסה...אולי באמת כי יש פצע שחוזר כל איזה זמן (היה כל שלושה ארבעה שבועות עכשיו חוזר אחרי כחודשיים)
מצד שני הוא גדל מצויין על הציצי...זה לא אומר משהו?
ניצן, אני יוצאת מהשיעור, הוא לא יכול להיות איתי בסטודיו כי זה לא בטיחותי. האבא מרגיש אותו...בדרך כלל קורא אותו טוב מאד...
יש המון בעיות פרנסה בזמן האחרון המון לחצים וחרדות מהכוון הזה...
וזה קשור כמובן לשיעורים...אני מפחדת לאבד תלמידות...
הוא באמת היה חולה מאד בסוף השבוע שעבר, למעשה חזר לעצמו לגמרי רק ביום שלישי...אולי זו הסיבה?
וכן, בטח שיניים, כל הזמן:-(:-)
תודה על התשובות...הולכת לישון עכשיו

[צ'ילי_ושמן_זית*]

גם לי בזמן האחרון יש לבטים קשים בנושא
הקטן כבר בן שנה ועדיין מתעורר בין 3-7 פעמים בלילה לינוק. ההנקות לא ארוכות אם הכל תקין. אבל כשמשהו (ואני לא תמיד יודעת מה...) לא תקין אז אני מרגישה כאילו אין לי חיים ואני ממוסמרת למיטה כמו ישוע על הצלב (סליחה על הדרמטיות). לפעמים אני ממש מתעצבנת כשהוא קורא לי כל חצי שעה ומתעורר כל פעם כשאני מנסה לצאת מן המיטה.
אני נעה בין המאמץ שניצן תיארה - לזכור למה אני בכלל עושה את זה, כמה חשובה לי ההנקה, הביטחון (גם בשינה) שאני מעניקה לו בנוכחות שלי, ושכל זה בסה"כ זמני -
לבין לשאול את עצמי אם לא הגיע הזמן לגמול אותו לחלוטין מהנקות לילה וללמד אותו לישון בלי ציץ, כי הוא כבר גדול ואוכל יפה וכי גם אני כבר עייפה מזה.

[תזמורת_הים*]

אם הילד שלך לא בשל להסתדר בלעדייך למשך שלוש שעות- ובגילו זה לא בלתי סביר שהוא לא מסתדר- אז אולי שווה לשקול את דחיית השיעורים לעוד כמה חודשים- מנסיוני הדל בגיל שנה+- הרבה יותר קל להשאיר את הילד לפרק זמן כזה עם אבא וגם קל יותר לתזמן את שעות העבודה לשעות העירות שלו כך שתוכלי להרדים בנחת לפני או אחרי השיעור שלך.

אם אין ברירה אלא ללמד כבר עכשיו, מציעה שוב לתכנן את שעת השיעור כך שלא תהיה הרדמה באמצע- להתחיל קצת אחרי שנת הבוקר/צהריים שלו. שאבא יצא איתו לטיול לגן השעשועים, יקח איתו אוכל, פירות, ואם אפשר שיפגש שם עם עוד ילדים, וימשוך איתו שם את כל 3 השעות.

אני מנחשת כמו אחרות שכתבו פה שיש אישיו של חרדת נטישה וכשאת מניקה תוך מחשבה ("נו תגמור, נו תגמור כבר") זה גורם לו להצמד עוד יותר. לדעתי במצב כזה עדיף למשוך אותו ולהניק בנחת אחרי השיעור כשתהיי רגועה ופנויה אליו לגמרי בלי לחץ. וזה גם יעזור לא לאבד תלמידות...

[אוד_ליה*]

מוצאת את עצמי מתנצלת שוב ושוב ומחזירה זמן לתלמידות...
אוי... מוכר, אני כבר עושה את זה שנים
אם אלו תלמידות בנות אני מניקה תוך כדי שיעור בד"כ... ודוחה את שעת השינה או מארגנת את זה כך שהשיעורים ושעת השינה לא יתנגשו.
שךלאחרונה (הבת השלישית שלי, לימדתי גם עם השניים הגדולים יותר)- התחלתי לתת ארוחת מוצקים בערב דווקא (מה שלא עשיתי עם הגדולים)- משהו פחממתי- למשל בטטה/ תפו"א, אורז- מה שאנחנו אוכלים (חוץ מגלוטן- אבל גם אם אני מכינה ספגטי למשל תמיד יהיה איזה ירק מאודה, ברוטב או משהו בצד, ואם לא אז מחממת מהמקרר בשבילה משהו מתאים)...
זה ממש "מפיל" אותה, והיא ישנה טוב, אחרי מקלחת. זה התחיל כי אנחנו עברנו לאכול בערב, כדי לחכות לאבא שיחזור מהעבודה ולאכול בחברתו, והקטנה אוהבת מוצקים וממש משתוללת כשהיא רואה אותנו אוכלים, אז היא צורפה לארוחה מהמשפחתית, ועכשיו אנחנו חמישה סביב השולחן...

[אמא*]

תודה לכן
קודם כל אני מבינה מדבריכן שזה לא איזו בעיה יוצאת דופן, אז זה כבר טוב לי לשמוע, מכניס לפרופורציה...
לגבי ההצעה שלך, תזמורת, אני לא יודעת, כשקראתי בהתחלה חשבתי שזה רעיון טוב (שימשכו 3 שעות) אבל נראה לי שזה יהיה נורא קשה.
אולי אני פשוט אגיד לתלמידות שנראה שהוא צריך אותי לארבעים דקות ולא חצי שעה ואאריך את השיעור באופן קבוע בעשר דקות-רבע שעה.
בסך הכל הן מאד סובלניות, ורוב השיעור כן עובדות בלעדי...
נחשוב על זה...
בכל מקרה, אני לא יודעת אם זה בגלל הלחץ של נו תגמור כבר שהוא מחובר לציצי כל כך הרבה (זה לא בדיוק הנקה מבחינתי אלא יותר הרדמה)
כי גם בימים שיש לי את כל הזמן והסבלנות אליו כמו היום זה נמשך המווון...

[אושר*]

אצלנו גם נוצרה תלות כזו מבלי ששמתי לב, כעת בן חודשיים, מהלידה בכל הנקה הוא נרדם עלי, מיד אחרי ההצמדה,
יונק שתיים שלוש דקות ונרדם, כך יצא שהעברנו את כל היום על הציץ. אך כשהיה עייף פשוט נרדם בעריסה ללא שום התערבות(בשבועיים- שלושה הראשונים לחייו)
הייתי בטוחה שכך זה צריך להיות ובעצם בגלל שכל היום הנקתי אותו- יצרתי לו אט אט התנייה בלעדית להרדמות.
(אני לא מצטערת לרגע על ההנקה התכופה, הייתי צריכה לבסס את משק החלב).

בגיל חודש ושבוע שמתי לב שהוא לא מצליח יותר להרדם בעריסה בכוחות עצמו, אלא רק בהנקה, ובנוסף לזה,
כשהוא התעורר קלות , הוא לא הצליח לחזור לישון ללא הנקה. והתחיל לישון גרוע, עם התעוררויות מרובות. וגם אני.
כשעד אז ישנו מצויין יחד עם שתי האכלות בשתיים ובחמש בבוקר. שנעשו גם הן תוך כדי שינה של שנינו.

הבחנתי שהיתה איזו שהיא הדרגתיות בתלותיות, ומלילה ללילה ישנו פחות ופחות והחלטתי להחזיר את המצב לקדמותו
(אני מאוד אוהבת לישון ועצבנית מאוד אם אני לא ישנה מספיק)

התחלתי לשים אותו בעריסה שצמודה למיטה (כך יכולתי לנדנד- במיטה הזוגית אי אפשר) כשהבחנתי בעייפות הראשונה, ונדנדתי ונדנדתי ונדנדתי...
עם המצץ בפה ויד על הפנים או על הגוף, בלילה הראשון התנדנדנו לנו שעה ואפילו שעה וחצי, וכשהוא בכה ההרדמתי אותו בידיים או בהנקה,
אך בהרדמות הבאה שוב ניסיתי. בהתחלה הוא התעורר לאחר עשר דקות או זמן קצר אחר ואם סירב להרדם שוב בנדנוד- הנקתי.
לאט לאט יותר ויותר הרדמויות התרחשו בעריסה (או בעגלה) . וכך המצב היום.
בהתעוררות הראשונה שלו בשתיים בלילה אני מעבירה אותו לידי, וכעת לאחר שניתקנו את ההתניה, חזרנו לישון כמו קודם ללא התעוררויות.
גם אם הוא מתעורר טיפה, אני מיד לוחשת לו שששש... או שמה לו יד על הלחי עם מוצץ והוא נרדם שוב.

התהליך לקח בערך שבועיים, בלי יותר מדי בכי, לא התעקשתי כשהוא בכה. נכון להיום הוא עדיין נרדם על הציצי, אך אני מקפידה
שלפחות פעם-פעמיים ביום תהיה לו הרדמות עצמאית, כדי לו לאבד את היכולת הזו.

כמובן שזה תלוי בך, בנוחות ובבחירה שלך,
לי מאוד חשוב שגם אבא שלו או אנשים אחרים יוכלו להרדים אותו.
אני מאוד משפחתית בנושא הזה, ורוצה שהוא יהיה לכתחילה, אצל אמי או אחיותי, אם ארצה לצאת לאן שהוא.
אני עוד זוכרת את הטראומה שהיתה לי מלשמור על אחיינית שלי (כיום כבר חיילת מתוקה) שצרחה צרחות אימים עד כדי הקאה,
מרוב עייפות ואמה בחרה להיות צמודה אליה לגמרי, אך לפעמים יש אילוצים.

עכשיו אני עובדת על הפרוייקט הבא- להרדם ללא תלות בנדנוד, אני רוצה הנדנוד ישאר רק כדי להרגיע, ולהכניס למצב שינה,
אך מנסה מדי פעם להפסיק לפני ההרדמות. היום הצלחנו בפעם הראשונה

סליחה על האורך ועל הבאלגן, ואני יודעת שזו לא הדעה המקובלת באתר, אך למרות כל הטבעיות שלי, אני רוצה לישון. וגם לא רוצה לקלקל לו את היכולת הטבעית להרדם בפשטות, שהיתה לו בשבועות הראשונים לחייו.

[אמא*]

זאת באמת השאלה הגדולה,
אם ההרדמה על הציצי זה מתוך הקשבה לצורך שלו?
האם אני פשוט נותנת לו את מה שהוא צריך, מה שמתאים לגיל ולשלב שהוא נמצא בו?

או שזה משהו שהיה לי פעם נעים ונוח ועכשיו פחות אבל הוא כבר התרגל
לשנות הרגל זה קשה וכואב
אבל האם זה למנוע ממנו משהו שהוא צורך בסיסי שלו? או שזה לעזור לו ולי להתאים למציאות ולתפקד בתוכה בצורה טובה יותר?
האם אני מעוניינת?
זה מה שמטריד אותי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אצלנו גם נוצרה תלות כזו מבלי ששמתי לב, כעת בן חודשיים, מהלידה בכל הנקה הוא נרדם עלי, מיד אחרי ההצמדה,
חודשיים זה כלום במונחי גיל של תינוקות. כל "תהליך" כזה שאת לכאורה מאבחנת, יכול להימשך יומיים או שבועיים... זה ממש לא גיל של הרגלים. מניסיון אישי, הם עושים לנו "בית ספר" בדיוק כשאנחנו בטוחים שפיצחנו את הצופן...

בנוסף. יש הבדל גדול (לא ענק, אבל גדול) בין תינוק בן חודשיים לבין בן 9.5 חודשים כמו של פותחת הדף.

למרות כל הטבעיות שלי, אני רוצה לישון. וגם לא רוצה לקלקל לו את היכולת הטבעית להרדם בפשטות, שהיתה לו בשבועות הראשונים לחייו.
יש על זה דף לגדל ילדים בלי להרדים. אבל אני לא חושבת שזו היתה יכולת טבעית, בגיל חודשיים הם פשוט נרדמים תחת כל עץ רענן. שקט? נרדמים בכייף. רעש? נרדמים עוד יותר חזק. פשוט כי זה זמן שבו ישנים הכי הרבה שעות ביממה. כעת זה הולך ומשתנה, הוא יישן בהדרגה פחות ופחות שעות.

אני לא רואה סתירה בין הרדמה על הציצי לבין שינה של האמא.

[אינדי_אנית*]

אבל באמת בגיל 9.5 של תינוק יכול להיות שעדיף לקחת אותו החוצה למקום נורא מעניין ואז הוא פשוט לא יצטרך אותך בזמן השיעורים.
לי זה נשמע כמו התנהגות של תינוק משועמם. גם היניקות הנורא ארוכות של לפני השינה- משעמם לי אז אני כבר לוקח ציצי ואני לא ממש נורא עייף כי בסך הכל הייתי בבית כל היום אז זה לוקח לי זמן.( לקרוא בלי שיפוטיות - מנסה רק לתאר מצב.)

[אוד_ליה*]

ההודעה של אינדיאנית הזכירה לי משהו נוסף:
כיוון שזו ילדה שלישית, היא נכנסה מיד לקצב של הבית... אצלנו שעות אחר- הצהריים מאוד... שוקקות
ולכן היא כמעט אף פעם לא ישנה אחר- צהריים- ולא סתם לא ישנה אלא מתבוננת בעניין בהמולה שמסביב, ומגיעה לשינה של הערב מאוד עייפה... אולי כדאי לצאת לגן שעשועים בשעות שלפני השינה, לקבלת אותו אפקט...

[אמא*]

תודה לכן!
קרוטונית, דוקא ההפך, אני בהחלט נרדמת איתו:-) הבעיה היא רק כשאני באותו זמן צריכה לעבוד.
אינדיאנית, אני לא יודעת מה זה משועמם...אם הוא יהיה בחוץ הוא ישכח שהוא צריך את אמא?
אודליה, שמחתי לשמוע שהמצב של ללמד בצורה כזו מוכר...לגבי ההרדמה בערב, בד"כ לא זו הבעיה...

היו עשיתי משהו חדש קצת לפי העצה של תזמורת הים, בחורף הוא מתעורר ממש מאוחר- בשמונה, בגלל שאנחנו ישים עם תריסים סגורים
אז הפעם פתחתי את התריס בלילה, הוא התעורר ברבע לשבע ושנת הבוקר היתה בין שמונה וחצי לעשר!!
חצי ממנה אני ישנתי איתו (איזה כיף...) והוא המשיך בלעדי אחרי שקמתי!
במשך השיעור הוא היה הרבה פחות עייף ולכן הרבה פחות needy מידי פעם בפעם יצאתי ונתתי לו כמה חיבוקים וחזרתי לשיעור
הוא אפילו לא ינק במשך השיעור הזה!
התלמידות שלי חשבו שהוא לא בבית:-)

[תזמורת_הים*]

אם הוא יהיה בחוץ הוא ישכח שהוא צריך את אמא?
כן
וכמו שראית, גם כשהוא לא עייף, הוא פחות צריך את אמא...
כל הסוד הוא להפרד ממנו מתי שהוא הכי פחות צריך אותך

[אינדי_אנית*]

_אם הוא יהיה בחוץ הוא ישכח שהוא צריך את אמא?
כן_
זה לא בדיוק ישכח שהוא צריך את אמא.. זה פשוט שיהיה לו כל כך מעניין וכל כך אקשן שהוא באמת פחות יצטרך את אמא, וגם הוא יחזור הרבה יותר עייף הביתה וירדם צ'יק צ'אק.
תחשבי על עצמך- מתי את נרדמת יותר טוב? אחרי יום שלם של רביצה בבית או אחרי טיול אתגרי, ריצות ומאמץ?
נשמע שאת בכיוון הנכון בכל אופן.. בהצלחה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אם הוא יהיה בחוץ הוא ישכח שהוא צריך את אמא?
יהיה גם יותר קל להיפרד ממנו כשהוא הולך לטיול בחוץ. לעומת סצינה מקבילה שבה "אמא הולכת" והוא נשאר בבית.

[איתן_לרנר*]

השיכחה אינה מראה על משהו חיובי בהכרח אלא על תהליך טבעי של הדחקה.הצורך באמא לא ייעלם כיוון שהוא "הולך" ולא האם והוא ייאלץ (וזה מה שתינוקות וילדים "עושים" כשצרכייהם לא באים במלואם על סיפוקם)להדחיק ולהשכיח את הכאב .
אפשר לראות את זה אצל ילדים שנשארים בגן ילדים והדרך שלהם להתגונן ולהדחיק היא לשכוח את הצורך באם ולא להרגיש את האימה שבעובדה שנטשו אותם ולהתנהג כאילו הכל בסדר או לחילופין להתחיל להיות נידיים בצורה מוגזמת ולהחצין את הצורך בדרך לא ישירה .

מעבר לכך אני לא חושב שיכולה להיווצר תלות. התלות היא תכונה מובנית של ינקות וילדות ואינה יכולה להיווצר על ידי כך שמרגילים תינוק (אלא אם כמובן מדברים על חומרים ממכרים)לקבל את מה שהוא צריך ואמור לקבל ובמקרה הזה ציצי (כי אם הוא לא רעב אז הוא צריך את זה לחום ונחמה ואהבה , זה אף פעם לא סתם).

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

זה לא כזה גדול 9.5 חודשים.
אצלי שניהם בשלב כזה עוד ינקו הרבה והתעוררו הרבה.
הגיע גם השלב שהם כבר גדולים יותר, שאמרתי שלא נרדמים על הציצי. הקפדתי שתהיה יניקה לפני הליכה לשינה ובהרדמות שוכבת איתם תוך מגע יד ומודיעה שציצי אין לפני השינה. כניראה שזה קרה בשלב הנכון, כי לא היה סביב זה מאבק או בעיה, אבל הייתי צריכה להציב את הגבול, אחרת גם היום הוא (בן קרוב לארבע) היה שמח להרדם על הציצי.

[תזמורת_הים*]

השיכחה אינה מראה על משהו חיובי בהכרח אלא על תהליך טבעי של הדחקה.הצורך באמא לא ייעלם כיוון שהוא "הולך" ולא האם והוא ייאלץ (וזה מה שתינוקות וילדים "עושים" כשצרכייהם לא באים במלואם על סיפוקם)להדחיק ולהשכיח את הכאב .
רגע רגע
אנחנו לא מדברים על ילד שאמא שלו משאירה בגן למשך שעות והולכת.
אנחנו מדברים על ילד שאבא שלו לוקח לטיול כיפי בחוץ, וברגע שהילד מחפש את אמא, מחזיר אותו אליה. הילד לא "נאלץ" לעשות שום דבר.
בחוץ יש גירויים מענינים (אויר צח, ילדים אחרים) שיכולים בהחלט להעסיק גם תינוק קטן ולהסיח את דעתו מכך שהוא רעב או עייף. גם ילד שהולך לגינה עם אמא שלו יבקש לינוק פחות מאשר בבית.

[אנד_לוסיה*]

בהחלט בהחלט, גם שלי כאשר היא משגעת אותי וכל היום ציצי, ואנחנו מדברים על שנה ו-5, הסחות דעת יכולות להשכיח את זה ממנה לעוד הרבה הרבה זמן. טיול בחוץ, חיות, ילדים, משחקים, ואפילו אוכל. (-; לעומת זאת אם היא בבית וקצת עייפה ו/או משועממת, ישר היא דוחפת לי ידיים...
לגבי לא יכול לישון בלי ציצי בפה, גם אצלנו זה קורה מדי פעם. המסקנה שלי: מחלה/חצי מחלה, או שהיא לא ישנה מספיק עמוק, כי כל הזמן רציתי ללכת כבר. ושינה לא שקטנה, כזאת שכל רגע מתהפכים ומתעוררים ולא נרדמים עמוק זה המון פעמים כי הם צריכים פיפי (כך מעיד המזרן שלנו ).

[אינדי_אנית*]

כל מה שתזמורת הים אמרה.
וחוץ מזה מה זה קשור להסחות דעת? כשמעניין אז מעניין. כשנמצאים בחוץ עסוקים בדברים אחרים ולא יונקים מתוך שעמום.

[אמא*]

השיכחה אינה מראה על משהו חיובי בהכרח אלא על תהליך טבעי של הדחקה.הצורך באמא לא ייעלם כיוון שהוא "הולך" ולא האם והוא ייאלץ (וזה מה שתינוקות וילדים "עושים" כשצרכייהם לא באים במלואם על סיפוקם)להדחיק ולהשכיח את הכאב
זה מוצג כמעט כמו כפיה וקרוב להתעללות עד כדי צורך להדחיק ולהשכיח כאב ולא על כך מדובר. האבא יכול לתמוך באמא ברגעים קשים אלו באופן שהוצג כאן, ולקחת אחריות באופן שונה על הילד -אינו יכול להניקו אבל כן לעניינו ולשמחו. מדובר על זמן מוגבל וקצר יחסית לשאר היממה והיממות בהן הוא צמוד לאמא שאני מבינה שמבקשת תמיכה זו למטרת פרנסת המשפחה וקידומה המקצועי.
לא רואה בכך כל רע. להיפך. אם הילד יגיב לכך בטוב זו הזדמנות לזמן איכות עם אבא , לעיניין רב מצד התינוק בהתרחשויות שמחוץ לבית ולפירגון לצורך האישי מקצועי של האם והכלכלי של המשפחה.
תמיכה הדדית מאפשרת לכל הפרטים במשפחה לחוש הקלה ולו לזמנים קצובים בחודשים הלא פשוטים הללו.אין ספק שצרכיו של התינוק מסופקים גם אם הם מנותבים בחלק מהזמן ע"י הוריו לשבילים שונים ואחרים. אין רק דרך אחת לקיים את הדיאלוג עם הילדים שלנו, בכל גיל.



























































0

[אוד_ליה*]

דרך אגב- היום הגדולים בני 4, שנתיים וחצי- ואני בהחלט יכולה להעביר שיעורים כשהם בבית (ובשעת הצורך אפילו ללא עזרה נוספת- קצת יש הפרעות אבל מסתדרת...)- כי הם גדלו לתוך זה. ובמיוחד השני מבין את המשמעות של "כרגע אמא עובדת ולא יכולה להתפנות, תעסיק את עצמך"- הרי זו הסיבה שבחרתי לעבוד (בעיקר) מהבית- להיות תמיד זמינה, גם אם לא ב-100%- אבל בהחלט לפעמים מעבירה שיעור עם ילד בידיים אם הוא צריך, או מפסיקה לרגע כדי לתת שתיה או לקחת לשירותים- למרות שאני לא זמינה לשיחות או משחקים זה עדיין סוג של זמינות.
זה לקח זמן, שבו הייתי צריכה לקטוע שיעורים כדי להסביר שוב ושוב את הקונספט, והיה קשה בהחלט, אבל אני שמחה שעברתי את זה כי עכשיו אני לא חייבת עזרה בזמן השיעור (עדיין יותר קל אם יש אבל מסתדרת גם עם פאנצ'רים)

[מאמאגולו*]

אמא,
איך הולך לכם עם המוצקים?
אצלנו בשלב הזה האוכל כבר תפס מקום משמעותי בחייו של גולו, וזה היווה מבחינתי אינדקציה לכך שהציצי הוא כבר פחות תזונה ויותר צורך רגשי.
מכיוון שגם לי יש את הצרכים הרגשיים שלי, ולא פחות מכך הפיזיים, כמו שינה רצופה או יציאה לעבודה או כל בילוי אחר שבו הציצי לא זמין לכמה שעות. בשלב הזה אצלנו התחלנו להגביל את ההנקות ולגמול מיניקות בלילה.
כמו שיעצו לך כאן, לשלוח את היונק עם אבא לגינה או לכל מקום אחר, עם בננה או עוגייה או אפילו ירק או פרי טחון כדי לאפשר לך לעבוד או לנוח זה ממש הגיוני ובטח כל הנוגעים בדבר יהנו יותר מהמצב הנוכחי.

בעניין ההרדמה אני ממליצה על הספר "לישון בלי לבכות".
אולי אפשר לשלב את אבאב בהרדמות בהדרגה, נגיד להניק בסלון עם אורות מעומעמים ואז שאבא יקח אותו להרדמה הסופית.

מרגיש לי שלפני שתנקטי צעדים פרקטים, כדאי שתעברי איזה תהליך עם עצמך כדי לאפשר לקטן להפסיק להזדקק לך.

במשך השיעור הוא היה הרבה פחות עייף ולכן הרבה פחות needy מידי פעם בפעם יצאתי ונתתי לו כמה חיבוקים וחזרתי לשיעור

יכול להיות שהחיבוקים האלו רק מבלבלים אותו וגורמים לו לרתסכול מכך שאמא נוכחת אך לא זמינה לחלוטין.

[אמא*]

רק לפרוטכל...אני האמא שפתחה את הדף, והאמא מעלי(בין אינדיאנית לאודליה) זו אמא אחרת...

אני דווקא מזדהה לפעמים עם מה שאיתן כתב...זו דילמה מאד קשה, מתי הסחת הדעת של התינוק מטרתה להשכיח ממנו את מה שהוא באמת מרגיש באותו הרגע...
זה נראה לי בעיתי. קשה לי לדעת מתי זה ככה ומתי זה טוב לו.
מצד שני, זה באמת נכון שכשהוא מבקש ציצי הוא מקבל (בשעה האחרונה קיבל כבר שלוש פעמים...מתחילה להזדהות איתך...צ'ילי...)
אז כנראה שבדרך כלל זה לא אמצעי להשכיח ממנו את מה שהוא צריך (כמו שתזמורת כתבה)
מאמאגולו, הוא התחיל לאכול נהדר בימים האחרונים, ממש כיף! אבל עדין לא מחליף את הציצי!
זו עדיין התזונה העיקרית שלו וגם מן הסתם צורך רגשי.
לגבי החיבוקים דווקא הרגשתי שזה מאפשר לו (וגם לי, מודה...) להמשיך לשחק עוד קצת בכיף אבל זו בהחלט נקודה ששווה לשים לב אליה.

[פלוני_אלמונית*]

גם אני בתוהות ........ שלי בן 11 חודשים, יונק כל הזמן וגם בלילה.
פנינו לייעוץ הנקה, והוסבר לנו שאי אפשר לגמול אותו כרגע מיניקות בלילה, כי הוא קטן ולא מבין, לחכות עוד כמה חודשים ואז להסביר לו שאין יניקות לילה יותר.
מה שכן, היועצת הסבירה שהיניקות הארוכות ביותר, אצלנו זה לפני השינה בלילה ובצהריים - הן ארוכות כי החלב הוא בעיקר שומן שאותו הוא אוגר לשינה.


אחר הצהריים אם אני רוצה מנוחה אבא לוקח אותו ואת אחיו לגינה או למקום אחר עם אוכל, עוגיות ונשנושים, ואין בעיה.
רק ברגע שרואה אותי נזכר שצריך ציצי.

[תזמורת_הים*]

_זו דילמה מאד קשה, מתי הסחת הדעת של התינוק מטרתה להשכיח ממנו את מה שהוא באמת מרגיש באותו הרגע...
זה נראה לי בעיתי. קשה לי לדעת מתי זה ככה ומתי זה טוב לו._

אני חושבת שדווקא מצאת דרך נכונה שעונה על הצרכים של שניכם.
הרי לא מדובר בלנסות בכל דרך להשכיח מהילד שהוא צריך את אמא- אלא לנצל את הזמנים בהם הוא ממילא פחות זקוק לך, ערני, מרוצה ושבע, ולספק לו גירויים מהנים ובריאים עד שהוא יודיע שהוא שוב זקוק לך (שאז כמובן אבא שלו יחזיר אותו).

[ריחות_של_יסמין*]

אני כל הזמן אומרת לעצמי שזו תקופה כזו...
הזמן עובר כל כך מהר עם הקטנצ'יק, הרי לפני שנשים לב הוא יהיה בן שלוש....שמונה....שמונה עשרה....
אז עכשיו קצת עמוס ואינטנסיבי, ואין לי זמן לעצמי...אבל זה כל הזמן משתנה ואני עוד אתגעגע לימים האלה.