החלטתי להעיר את הדף ולשתף.
בשנה שעברה, ממש באמצע המלחמה עברנו לכרמיאל (אוגוסט 2006)
לאחר התאקלמות מהירה בעיר, התחלתי "לארגן את השנה"
יהונתן המשיך עם החוגים הרגילים שלו משנה קודם - קרטה וכדורסל, חיפש חברה ותעסוקה.
גיליתי שיש בעיר חווה חקלאית של משרד החינוך.
ביקשתי לשלבו שם יום בשבוע.
הקב"סית פנתה למנהלת ביה"ס בו הוא היה רשום
והנ"ל הזמינה אותו להשתתף במסלולים (חוגים שמתקיימים בבוקר, במהלך יום הלימודים - שעתיים בשבוע).
קבענו פגישה והלכנו לבדוק.
קליק מדהים בינו לבין המורה למחשבים = רכזת המסלולים הסתיים בשנה מוצלחת מאוד.
הוא בחר מסלול ולמד עם בני שכבתו.
חנך את מסלול "סובב עולם" של כיתות ג'-ד' - בהצלחה רבה ותוך שהוא זוכה להערכה רבה של צוות ביה"ס ושל התלמידים שחנך.
התלמידים שבכיתתם שולב הזמינו אותו לכיתה להשתתף איתם בארוחת 10.
בצהרים, הם דאגו למצוא לו מנה פנויה שיאכל צהרים (פרוייקט הזנה בביה"ס)
המחנכת של הכיתה הזמינה אותו לבוא לשיעורים.
ערב אחד התקשרתי והודעתי לה שהוא יגיע ליום המחרת.
היא הקפידה לחזור על מושגים ועל החומר כדי שירגיש בעניינים.
הם כבשו אותו.
לאורך השנה היו ימים שהוא הלך לביה"ס, והיו שבועות שלא.
בחודש האחרון הוא היה בביה"ס יום יום כיון שלקח חלק בהופעה במסיבת סיום המחזור, סיום ביה"ס היסודי.
הוא עזב את ביה"ס היסודי עם ספר מחזור ומסיבת סיום ומתנות - זה מצחיק לאור העובדה שהוא בחינוך ביתי.
כבר בסוף השנה שעברה הוא החליט שהוא רוצה ללכת לחטיבה כתלמיד מהמניין.
החששות היו רבים:
חסר לו חומר לימוד (בעיקר משמעותי במתמטיקה)
הוא לא מתורגל בכתיבה ויש הרבה כתיבה בביה"ס.
הליכתו לביה"ס היא בעיקרה מסיבות חברתיות, איך יתמודד עם עומס הלימודים?
עד כה, הוא התחמק עד כמה שיכל מלמידה. איך יתמודד עם דרישות הלימודים?
דיי העמדתי תנאים להליכתו לביה"ס:
- אין אופציה של חוצפה ובעיות משמעת.
- שעור שאתה בוחר להיכנס וללמוד אותו - אתהלומד! = מקשיב בשעור ומכין שיעורים.
לא ויתרתי על האישור לחינוך ביתי,
הודעתי שמבחנים ותעודה - זה נתון לרצונו, אני יכולה לחיות בלעדיהם.
הוחלט שבשלב הראשון, עד סוכות הוא ילמד כתלמיד מן המניין.
ההעדפה שלי
- שיבחר מערכת חלקית.
- יש לו פרוייקטים שבניתי עבורו - חשוב לי שימשיך בהם.
- שיהיה לו זמן לעצמו - הפוגה מסוימת באמצע השבוע
- תוכנן שימשיך לחנוך בביה"ס היסודי לצד המורה למחשבים.
עם זאת,
יש לי נטיה להקשיב לו ולרצונותיו ולאפשר לו למרוד בי עד הסוף (דווקא! אני כן הולך לביה"ס)
הוא לא נותן לי לשחרר אותו אפילו משעה אחת מכל המערכת

מה שלא יפריע לי לקחת אותו לשבוע של כייף באילת לאחר סוכות.
היום שוחחתי עם המחנכת שלו.
התרשמה מאוד מהרצינות שלו, שיבחה את הערכים שלו ואת ההשתלבות שלו בכיתה - גם בלימודים וגם בחברה.
היא ציינה שאילו לא ידעה שהוא ילד חינוך ביתי - היא לא היתה מנחשת (זו מחמאה מזוית הראיה שלה).
בתחילת השנה היו מבחנים להקבצות.
אנגלית למד יהונתן באמצעות משחקים באינטרנט.
היום הוא הודיע לי שהתקבל להקבצה הגבוהה ביותר באנגלית.
כשיהונתן היה קטן, שיתפה מישהי על השתלבות הילד שלה בלימודים שעניינו אותו.
הם הלכו, ביררו פרטים ובדקו מה הא צריך לדעת כדי להשתלב (היו לו בחינות כניסה)
מה שהכי זכור לי מהשיתוף של אותה האם היה משפט הסיכום שלה:
הילד שיחק עד גיל 13 והיה לו כל מה שנדרש לו כדי להתקבל ללמודים שבחר (משהו כזה....)
לכל ההורים לילדים צעירים בחינוך ביתי.
יש המון רגעים של תהיה: הדרך כן נכונה / לא נכונ, הילד יודע "מספיק"? ועוד....
יש בנו בכולנו את ההסתכלות הביקורתית על התהליכים שילדינו עוברים ושאנחנו עוברים איתם.
כתבתי את כל מה שכתבתי כדי לומר לכם:
הבן שלי לא קרא הרבה, ולא כתב הרבה, ונלחם בי על כל תרגיל בחשבון.
אחרי ששיחק במחשב כל השנים הללו, שיחק בקלפי יוגי-הו, והתרוצץ עם חברים,
יש לו שפה טובה, תקשורת מפותחת, יכולת ורצון ללמוד ולהתפתח,
יש לו את הכלים לבחור את דרכו וללכת בה.
יש לי את ההעדפות שלי,
אבל בחרתי לגדל את הבן שלי עם החופש לבחור.
כרגע אני מכבדת את בחירתו ע"י שאני מאפשרת לו ללכת לביה"ס.
למה אני מקבלת אישור לחינוך ביתי?
כי לא ויתרתי על האחריות.
אם משרד החינוך רוצה שיהונתן יילך לביה"ס, אני צריכה אישור לחינוך ביתי!
החלטתי להעיר את הדף ולשתף.
בשנה שעברה, ממש באמצע המלחמה עברנו לכרמיאל (אוגוסט 2006)
לאחר התאקלמות מהירה בעיר, התחלתי "לארגן את השנה"
יהונתן המשיך עם החוגים הרגילים שלו משנה קודם - קרטה וכדורסל, חיפש חברה ותעסוקה.
גיליתי שיש בעיר חווה חקלאית של משרד החינוך.
ביקשתי לשלבו שם יום בשבוע.
הקב"סית פנתה למנהלת ביה"ס בו הוא היה רשום
והנ"ל הזמינה אותו להשתתף במסלולים (חוגים שמתקיימים בבוקר, במהלך יום הלימודים - שעתיים בשבוע).
קבענו פגישה והלכנו לבדוק.
קליק מדהים בינו לבין המורה למחשבים = רכזת המסלולים הסתיים בשנה מוצלחת מאוד.
הוא בחר מסלול ולמד עם בני שכבתו.
חנך את מסלול "סובב עולם" של כיתות ג'-ד' - בהצלחה רבה ותוך שהוא זוכה להערכה רבה של צוות ביה"ס ושל התלמידים שחנך.
התלמידים שבכיתתם שולב הזמינו אותו לכיתה להשתתף איתם בארוחת 10.
בצהרים, הם דאגו למצוא לו מנה פנויה שיאכל צהרים (פרוייקט הזנה בביה"ס)
המחנכת של הכיתה הזמינה אותו לבוא לשיעורים.
ערב אחד התקשרתי והודעתי לה שהוא יגיע ליום המחרת.
היא הקפידה לחזור על מושגים ועל החומר כדי שירגיש בעניינים.
הם כבשו אותו.
לאורך השנה היו ימים שהוא הלך לביה"ס, והיו שבועות שלא.
בחודש האחרון הוא היה בביה"ס יום יום כיון שלקח חלק בהופעה במסיבת סיום המחזור, סיום ביה"ס היסודי.
הוא עזב את ביה"ס היסודי עם ספר מחזור ומסיבת סיום ומתנות - זה מצחיק לאור העובדה שהוא בחינוך ביתי.
כבר בסוף השנה שעברה הוא החליט שהוא רוצה ללכת לחטיבה כתלמיד מהמניין.
החששות היו רבים:
חסר לו חומר לימוד (בעיקר משמעותי במתמטיקה)
הוא לא מתורגל בכתיבה ויש הרבה כתיבה בביה"ס.
הליכתו לביה"ס היא בעיקרה מסיבות חברתיות, איך יתמודד עם עומס הלימודים?
עד כה, הוא התחמק עד כמה שיכל מלמידה. איך יתמודד עם דרישות הלימודים?
דיי העמדתי תנאים להליכתו לביה"ס:
[list=1]
[*] אין אופציה של חוצפה ובעיות משמעת.
[*] שעור שאתה בוחר להיכנס וללמוד אותו - אתהלומד! = מקשיב בשעור ומכין שיעורים.
[/list]
לא ויתרתי על האישור לחינוך ביתי,
הודעתי שמבחנים ותעודה - זה נתון לרצונו, אני יכולה לחיות בלעדיהם.
הוחלט שבשלב הראשון, עד סוכות הוא ילמד כתלמיד מן המניין.
ההעדפה שלי
[list=1]
[*] שיבחר מערכת חלקית.
[*] יש לו פרוייקטים שבניתי עבורו - חשוב לי שימשיך בהם.
[*] שיהיה לו זמן לעצמו - הפוגה מסוימת באמצע השבוע
[*] תוכנן שימשיך לחנוך בביה"ס היסודי לצד המורה למחשבים.
[/list]
עם זאת,
יש לי נטיה להקשיב לו ולרצונותיו ולאפשר לו למרוד בי עד הסוף (דווקא! אני כן הולך לביה"ס)
הוא לא נותן לי לשחרר אותו אפילו משעה אחת מכל המערכת :-P
מה שלא יפריע לי לקחת אותו לשבוע של כייף באילת לאחר סוכות.
היום שוחחתי עם המחנכת שלו.
התרשמה מאוד מהרצינות שלו, שיבחה את הערכים שלו ואת ההשתלבות שלו בכיתה - גם בלימודים וגם בחברה.
היא ציינה שאילו לא ידעה שהוא ילד חינוך ביתי - היא לא היתה מנחשת (זו מחמאה מזוית הראיה שלה).
בתחילת השנה היו מבחנים להקבצות.
אנגלית למד יהונתן באמצעות משחקים באינטרנט.
היום הוא הודיע לי שהתקבל להקבצה הגבוהה ביותר באנגלית.
כשיהונתן היה קטן, שיתפה מישהי על השתלבות הילד שלה בלימודים שעניינו אותו.
הם הלכו, ביררו פרטים ובדקו מה הא צריך לדעת כדי להשתלב (היו לו בחינות כניסה)
מה שהכי זכור לי מהשיתוף של אותה האם היה משפט הסיכום שלה:
[b]הילד שיחק עד גיל 13 והיה לו כל מה שנדרש לו כדי להתקבל ללמודים שבחר[/b] (משהו כזה....)
לכל ההורים לילדים צעירים בחינוך ביתי.
יש המון רגעים של תהיה: הדרך כן נכונה / לא נכונ, הילד יודע "מספיק"? ועוד....
יש בנו בכולנו את ההסתכלות הביקורתית על התהליכים שילדינו עוברים ושאנחנו עוברים איתם.
כתבתי את כל מה שכתבתי כדי לומר לכם:
הבן שלי לא קרא הרבה, ולא כתב הרבה, ונלחם בי על כל תרגיל בחשבון.
אחרי ששיחק במחשב כל השנים הללו, שיחק בקלפי יוגי-הו, והתרוצץ עם חברים,
יש לו שפה טובה, תקשורת מפותחת, יכולת ורצון ללמוד ולהתפתח,
יש לו את הכלים לבחור את דרכו וללכת בה.
יש לי את ההעדפות שלי,
אבל בחרתי לגדל את הבן שלי עם החופש לבחור.
כרגע אני מכבדת את בחירתו ע"י שאני מאפשרת לו ללכת לביה"ס.
למה אני מקבלת אישור לחינוך ביתי?
כי לא ויתרתי על האחריות.
אם משרד החינוך רוצה שיהונתן יילך לביה"ס, אני צריכה אישור לחינוך ביתי!