_דעתכם?
דעתי חיובית. האם [po]ה מערוך[/po]? עדיין מתנדבת להקים את המדור החדש?_
:-)
( הכוונה ל [u][po]מדור באופן מול המיינסטרים[/po]?[/u] )

טוב, אני יודעת שהמערוך לא זמינה בימים אלה לעריכה... בכ"ז רושמת כאן שלא נשכח :-)

לארני, וגם לסימנים
ממש נכון הקטע הזה של "לשנן תשובות" ולהכין מראש תשובות קצרות ותמציתיות.
משהו כמו "נכון שזה לא מתאים לכל אחד. אנחנו החלטנו שככה מתאים לנו. לפחות בינתיים"
גיליתי שבהמון נושאים זה סותם את הגולל על השיחה (גם תשובה על איך ולמה, גם על מי החליט, וגם משהו שכאילו נשאר פתוח ואולי יום אחד, אולי נשנה את דעתנו ונחשוב כמוכם...אולי...)
אחר כך, אם מגלים שזה מישהו שכן כיף לדבר אתו על נושאים כאלה ואחרים, אפשר להתחיל להרחיב, לפתוח דו-שיח.
ואם לא, אז כבר סגרתם את הדלת הזו...

[po]ארני ש[/po] כתבתי לך בדף הבית שלך:-)

[u]אני מגלה לאחרונה שאנשים פוגשים אותי וישר מתחילים לשאול אותי על החינוך הביתי. כאילו אין אני. כאילו כל מי שהייתי ועדני מתנקז רק לשם.[/u] בדיוק מה שאני מרגישה שעובר עלי בתקופה האחרונה... תמיד השיחות סובבות סביב תזונה בריאה, חיסונים, למה לא מעון, לידת בית וכו'.. כבר נמאס לי כ"כ! דווקא בד"כ ממקום מתעניין ולא קנטרני אבל כבר אין לי כח לענות כ"כ הרבה פעמים, אותן תשובות לאנשים שונים. אני מרגישה כאילו אני צריכה לייצג כל הזמן זרם מסויים. וזה בלי להזכיר את העובדה שמצפים ממני לתמצת בכמה משפטים\ דקות נושאים שלמדתי אותם המון זמן.בקיצור, מרגישה ממש מותשת מהעסק הזה ובזמן האחרון אני עונה ממש בתמציתיות ומציעה הפניות לאתרים, מאמרים ואפילו להשאיל ספרים בנושא המדובר. אבל אין ספק שהתחושה המבאסת נישארת :-P , ההרגשה כאילו אני כאדם לא ממש קיימת..
[ איזה כיף לשחרר.. תודה על ההזדמנות.. :-)

[po]ארני ש[/po] , כתבת מקסים

_אולי זה שלב חשוב בו יש לך הזדמנות לחזק אותו ,להתאמן בלבטא את הקול שלך ,
בהתחלה זה נעשה 'מהבטן ' , גולמי, קשה , בכעס ותוקפנות ,או שמשננים תשובות מראש , אחרי זמן כשמתאמנים בלהשמיע אותו , הוא כבר נהיה טבעי יותר ,
אז הוא יוצא אחרת ._ אין לי מושג איך עושים את זה :-)

היום במעגל דיברנו על הקול הפנימי , ולילך אמרה שאין אפשרות להכיר אותו בואקום אלא רק מול אחרים . מאוד מתאים לפה .
דניאלה כתבת שאת נותנת לאחרים לגרור אותך ואז כועסת , אולי זה שלב חשוב בו יש לך הזדמנות לחזק אותו ,להתאמן בלבטא את הקול שלך ,
בהתחלה זה נעשה 'מהבטן ' , גולמי, קשה , בכעס ותוקפנות ,או שמשננים תשובות מראש , אחרי זמן כשמתאמנים בלהשמיע אותו , הוא כבר נהיה טבעי יותר ,
אז הוא יוצא אחרת .

אתמול בעקבות שיחה עם חברה יקרה, הבנתי דבר חשוב על עצמי, שאני בעצם נותנת לאנשים "לגרור" אותי לכל מיני סיטואציות לא רצויות ואח"כ כועסת עליהם.
אין ספק שאני בוחרת את תגובותיי ובאותה המידה יכולה לענות בנועם ובאסרטיביות, לעומת הכעס והתוקפנות שאני עונה.
ואולי ההבנה הזאת תעזור לי לעשות את השינוי המיוחל :-)
קוריוז קטן, אמרו לי שהבן שלי חברותי ולא דומה לי (נאמר בצחוק), עניתי שהוא לא דומה לי ולא דומה לאף אחד הוא אדם בפני עצמו, יחיד ומיוחד:-)

[po]ארני ש[/po] _אתמול למשל הייתי באיזו ישיבת הורים בקיבוץ ומישהי שאלה על כך שהבת שלי הולכת לגן רק חלקית
עניתי ל שאני עובדת חלקית , היא שאלה אותי אז את חסה עליה ?
לא הבנתי אם זה בציניות או ברצינות אמרתי לה אני נותנת לה לבחור .
אחר כך חשבתי מה אכפת לי ממנה בכלל, אני לא צריכה להיות מי שאני לא כדי שכולם יאהבו אותי .
ואם היא תחשוב שאני מוזרה , אז מה ?!_
כל הכבוד על התשובה, אני עוד מנסה להגיע למצב שלא יהיה איכפת לי מה חושבים עליי :-)

[u]ולבקש ממני לתת להם פטור מהסברים...[/u]
אבל [po]הילד שלי הוא לא אני[/po] , לא? :-)

[u]לפעמים אתה חי ונותן לחיות ועדיין יוצא לך שם של מוזר . אתה הופך למשהו שאתה לא מרגיש[/u]
אני מתחברת לזה ולעוד הרבה דברים שנכתבו כאן.

אני מגלה לאחרונה שאנשים פוגשים אותי וישר מתחילים לשאול אותי על החינוך הביתי. כאילו אין אני. כאילו כל מי שהייתי ועודני מתנקז רק לשם.
אני צריכה כנראה לעבוד עם עצמי על זה, לא להיות כל-כך חדירה לשאלות. אבל אני חושבת שזה באמת עולה (ושוב, לגבי לפחות, בעיקר מול נשים) בגלל שזה נוגע בהן ובעשייה או אי-עשייה שלהן. תמיד בצד השני יש איזה צורך להצטדק וזה לפני שאני פתחתי את הפה.
אני משתדלת למקד את האמא שמולי ולהזכיר לה שכל אחד בוחר במה שהכי נכון לו אבל די קצתי בשיחות האלה, אין ספק שהן תובעות ממני אנרגיות שכדאי שאשמור לדברים יותר חיוניים...

ואני מגלה גם שלילדים נמאס מזה שכל ילד שפוגש אותם מתחיל לשאול: באיזה בית ספר אתה ? למה אתה בבית ? הם כבר מתחילים לגלגל עיניים ולבקש ממני לתת להם פטור מהסברים...

[u]ילדים מוזרים עוד יותר[/u]
:-0
מוזרים ביחס למה?

[u]ועדיין יוצא לך שם של מוזר[/u]
אנשים תמיד ימצאו מה להגיד.
מניסיון אלה ששופטים הם אלה שהכי לא מרוצים מחייהם הם ותמיד יש להם ילדים מוזרים עוד יותר.
_כבר הרבה הרבה הרבה פחות מעניין אותי מה אנשים חושבים עלי.
ובכל זאת, אני עוד לא נקייה מ"דפיקת חשבון". נראה לי שאם אכנס לפה בעוד 10 שנים כבר אהיה במקום אחר בנושא הזה._
אני מרגישה שעם הגיל באמת פחות אכפת לי. אני נהיית שלמה יותר ושמה יותר "פס". זה עדיין לא מושלם (רחוק מזה) אבל הכיוון ברור.

לפעמים אתה חי ונותן לחיות ועדיין יוצא לך שם של מוזר . אתה הופך למשהו שאתה לא מרגיש .
לא שזה משנה כי פה אני מתייחסת לזרים יחסית , ולא אנשים שאכפת לי מהם .
שזה נראה לי מה שדניאלה התכוונה .

[u]בכל זאת, עוד לא נתקלתי במישהי או מישהו שטענה שיש לה ניסיון שונה מהאמור[/u]
מסכימה עם [po]בר עדש[/po]
הרבה פעמים מעל פני השטח יש שיתוף פעולה ומתחת לו תוססים כל ה [u]ההשואתיות, הרכילות , התככנות[/u]
שוב, מנסיוני שלי בלבד.

[u]בכל זאת, עוד לא נתקלתי במישהי או מישהו שטענה שיש לה ניסיון שונה מהאמור[/u]

[po]בר עדש[/po], לי יש נסיון שונה מהאמור. בכל מסגרת שהייתי חלק ממנה והיו בה הרבה (או רק) נשים (טירונות, קורסים בצבא, סמינר לחינוך, לימודי המשך), הרגשתי מהר מאד אוחווה, פתיחות ושיתוף. די מיד.
טוב, כבר הוסכם פה שמדובר בהכללה... גם בעיני זה עניין פרסונלי.

_תעשו מה שמתאים לכם, תחיו כמו שנכון לכם, תהיו מספיק שלמים עם עצמכם
בשביל שהביקורת/לגלוג/התפעלות/השתאות או כל דבר אחר מסביב, פשוט לא ישנו לכם._

דו, מה שכתבת נכון, אני מקבלת את "המלצתך". יחד עם זאת, מדובר בתהליך (לפחות אצלי).
איזו התבגרות או הבשלה, לאט לאט, החל משנות העשרים שלי, נגיד, שאז עוד היה לי נורא חשוב "מה יגידו" , בין אם זה להיות חלק מהזרם ובין אם זה ללכת נגד הזרם, היה לי חשוב איך זה נראה...
אולי אני טועה אבל אצל רובינו התהליך מתחיל איפשהו. לא מכירה הרבה בני עשרה שמספיק שלמים עם עצמם, ושכל תגובה מסביב פשוט לא משנה להם.
והיום כשאני בשנות השלושים לחיי, עברתי כמה (!) דברים בינתיים, כבר הרבה הרבה הרבה פחות מעניין אותי מה אנשים חושבים עלי.
ובכל זאת, אני עוד לא נקייה מ"דפיקת חשבון". נראה לי שאם אכנס לפה בעוד 10 שנים כבר אהיה במקום אחר בנושא הזה.
בואי נבדוק רגע - באמת באמת
[u]אף אחד לא צריך להתנצל על שבחר, או להסביר לזולת, וגם לא להטיף לאחרים לשנות דרכם כך שתתאים לראייה שלו.[/u] ?
זה נכון ברמת העקרון. בפועל - לפעמים מצליחים (לא להטיף או להיות מוטפים - שני צדדים של אותו מטבע) ולפעמים לא.

ומה שבטוח - [u]חיה ותן לחיות[/u] גם אני בעד!

[u]מה שכתבת, [po]בר עדש[/po], נשמע לי הכללה לא מבוססת (כפי שאתה עצמך כתבת).[/u]
כמובן, כמובן.
זו הכללה שמשעשע אותי להעלות מפעם לפעם. בכל זאת, עוד לא נתקלתי במישהי או מישהו שטענה שיש לה ניסיון שונה מהאמור.
(אם רוצים להמשיך את הקו הזה אפשר להעמיס גם פרשנות פרהיסטורית: הגברים גברים כציידים היו צריכים לשתף פעולה, בעוד הנשים דאגו כל אחת לביתה ולמשפחתה.... שטויות מוחלטות כמובן.)

<ההודעה הזו וההודעה הקודמת שלי ממש לא שייכות לנושא הדף. למחיקה בעוד מספר ימים.>

[u]והרי רב אנשי באופן נורא רוצים להיות מיוחדים ,אינדבידואלים ואחרים, הויכוחים הקטנים רק מחזקים את האגו שרוצה כל כך להיות שונה.[/u]

לא רוצה להרגיז אבל בכל-זאת המשפט הזה דיבר אלי - יש תחושה כאילו הביקורת של אנשים מסביב נופלת על קרקע פוריה, כמו שמישהו כתב כאן, אצל אנשים שמשחרים לסוג של ויכוח או התרסה.
תעשו מה שמתאים לכם, תחיו כמו שנכון לכם, תהיו מספיק שלמים עם עצמכם
בשביל שהביקורת/לגלוג/התפעלות/השתאות או כל דבר אחר מסביב, פשוט לא ישנו לכם.
יש כל מיני התנהלויות, אידיאות, בחירות וצורות חיים - ואף אחד לא צריך להתנצל על שבחר, או להסביר לזולת, וגם לא להטיף לאחרים לשנות דרכם כך שתתאים לראייה שלו.
ובקיצור, חיה ותן לחיות.

_בתכל'ס זה סטריאוטיפ וזה סטריאוטיפ ,
ממש עכשיו נזכרתי שאני נגד הכללות_
בדיוק.
מה שכתבת, [po]בר עדש[/po], נשמע לי הכללה לא מבוססת (כפי שאתה עצמך כתבת).
בסופו של דבר, הכל תלוי באישיות של האדם האחד והמיוחד בכל רגע ורגע.

כתבתי לעודד בדף שלו למה לדעתי הם לא מקבלים הרבה ביקורת .
אבל לעצם עניין הגברים נשים באמת יש משהו מרענן ומבלבל בהסתכלות הזו .
לי אישית יש בשנים האחרונות איזו הרגשה שעולם עם ערכים נשיים יהיה עולם צודק יותר , פשוט יותר ...
אבל ...
זה נכון ולפעמים אני נוטה (משום מה ...) לשכוח את הפאן הזה של חברה נשית .
ההשואתיות, הרכילות , התככנות .
לעומת איזו ישירות כזו אצל גברים .
בתכל'ס זה סטריאוטיפ וזה סטריאוטיפ ,
ממש עכשיו נזכרתי שאני נגד הכללות
אז תודה לכם שהזכרתם לי שאין ערכים נשיים או גבריים או התנהגות נשית או גברית
יש סטטיסטיקה ויש בעיקר ערכים אשייים .

אז כאמור עניתי לעודד בדף שלו למה בעיני הוא , לא כגבר אלא כעודד לא מקבל הרבה ביקורת .

[u]כי דווקא מקובל לחשוב שבין גברים אין דיון ובין נשים יש, ושגברים הם יותר כוחניים ונשים יותר משתפות.[/u]
זה מה שאומרים (יותר נכון: זה מה שאומרות), אבל זה לא ממש משקף את המציאות.

אולי [u]נשים יותר משתפות[/u] את האישים שלהן או חברות קרובות, אבל אם תשים כמה נשים אקראיות (שלא הכירו מקודם) ביחד לזמן ממושך, שיתוף גדול לא יצא משם. אם תעשה את אותו ניסוי עם גברים - הסיכוי לדיון ושיתוף הוא הרבה יותר גבוה. (לא מכיר מחקר כזה. כותב רק מניסיון אישי)

אני מסכים עם [po]סוף מעגל[/po], אבל זה לא ההסבר המלא. הדברים אמורים בהבדלים באורח החיים (חילוני מול דתי, מתירני מול שמרני, מונוגמיה מול מונוגמיה חלקית, כסף וקריירה מול משפחה, וכו') ולא רק בהורות וחינוך.

[u]שווה לחשוב רגע למה זה ככה (אם זה באמת נכון).[/u]
לדעתי זה נכון.
למה ?
משם שהתא המשפחתי ברוב המשפחות מנוהל בפועל על ידי נשים.
הציידים (אה, סליחה, הגברים) יוצאים להביא פרנסה, והמורות (אה, סליחה, הנשים :-)) נמצאות רוב היום בבית.
גם אם הן לא בחינוך ביתי, הן מ- 13 בבית.
איזה סיבה יש למתוח ביקורת בנושאים של הורות וחינוך על מי שבא הבייתה כשהילדים כבר ישנים ?

אתמול ב"עובדה" של אילנה דיין הייתה כתבה על ספי ריבלין שחלה בסרטן.
הוא סיפר שלאחרונה נאסר עליו לעבוד (להופיע) עקב המחלה.
הוא תיאר את השינויים שחלו בחייו בעקבות זאת :
"פתאום יש לך הרבה זמן פנוי... אתה מתחיל לשים לב שיש עוד אנשים שגרים פה בבית... ואחד מהם אפילו קורא לך : אבא..."
מצחיק-עצוב, מציאות החיים של רובינו, גם פה בבאופן, למרות המודעות.

_הבדלים בחברה גברית בתחומים האלו מתפתחים בדרך כלל לדיון ולא לביקורת.
גם הביקורת שנשים מקבלות (לפחות זו שבאה מחוץ למשפחה) באה לרוב מנשים אחרות ולא מגברים._
זו נקודה מעניינת שלא חשבתי עליה.
אז אולי שווה לחשוב רגע למה זה ככה (אם זה באמת נכון). כי דווקא מקובל לחשוב שבין גברים אין דיון ובין נשים יש, ושגברים הם יותר כוחניים ונשים יותר משתפות. אז למה פה זה אחרת?

יחד עם זאת, גם זוגתי לא זוכה להרבה ביקורת, יחסית למה שאני שומע כאן (ואני גם חושב שלא יותר ממני). אז אני לא משוכנע שזה באמת כזה הבדל חד וברור.

[u]הורות היא הזדמנות נהדרת להפסיק לרצות , כי היא נוגעת בדברים מהותיים מדי .[/u]
וואו איך ניסחת את זה יפה.
אני מצאתי שבמקומות שבהם קודם "חיפפתי" (במובן של רימיתי את עצמי), התפתלתי בנסיונות להסביר לסביבה, התנצלתי על בחירות וויתרתי על מה שנראה לי נכון מפחד "מה יגידו" וכו' -
עכשיו כשאני אמא, אני לא מתפשרת על הדברים האלה.
אני מרגישה אחריות לעשות את הבחירה הנכונה בעיני בשביל בתי - ומרגישה שאם אוותר, זה לא פייר כלפיה.
חיצונית, כלפי הסביבה, מאז שהיא נולדה - אני אכן נחשבת "קיצונית" יותר

ההתחברות היא לא מה שמפחיד אלא התחושה שלא להיות שייכת או משהו כזה .
העניין הוא שאתה שונה אתה לא אוטומטית מקובל , אתה לא חלק .בודקים אותך .
כמו שכתבתי קודם - הורות היא הזדמנות נהדרת להפסיק לרצות , כי היא נוגעת בדברים מהותיים מדי .

[po]אפ רוח[/po] מאוד מאוד מצאו חן בעיני התגובות שמחזירות את השאלה לשואל , אני אנסה את זה .
מצד שני אני לא מהמורדים :
אני בעצם ממשיכה את דרך ההורים שלי , אני לא מחפשת להיות מיוחדת או אינדוידואליסטית אלא רק אחת מכולם ,
הכי מיין סטרים , ורגילה שיש. שייכת . (אני החברה שלכם מהמיין סטרים ...)
גם הבחירות שלי לא טוטאליות אלא כל הזמן על הגבול .
אני לא גרה במושב או עיר שלא מכירה אף אחד ונפגשת רק עם מי שבוחרת אלא בקיבוץ , ומאוד חלק מהקהילה .
גם רוב חברי הם לא באופנים, (אבל רובם הגדול מקבל אותי על דרכי כמובן ואני אותם ...)
גם הבת שלי בגן , חלקית. אני עובדת , חלקית... ככה שהחיכוך הוא כל הזמן. אפילו למפגשי חינוך ביתי אני מגיעה חלקית ונחשבת מוזרה באי השייכות שלי , וזה מחיר שאני משלמת על לעשות מה שבא לי וגם במסגרת זו להשתייך לסביבה המיידית .

וגם אני כל הזמן בוחרת מחדש ומוצאת איזונים ווכמו שחן כתבה בוחנת את עצמי מול הסביבה כחלק מהמדדים .

מצד שני, יש כאן (באתר ומחוץ לו) אנשים שכ"כ ביקורתיים כלפי מי ש [b]לא[/b] בוחר כמוהם, (חינוך ביתי, שינה משותפת, אוכל אורגני או צמחונות) שהם מקבלים כבומרנג ביקורת מהסביבה. [po]חגית נובק[/po] כתבה פעם שכשהיא הפסיקה להתייחס בביקורתיות לאחרים, פתאום הביקורתיות כלפיה נעלמה.

בתור אחת שעדיין מגבשת את דרכה ומחפשת ובודקת ומשנה ומשתנה ומוצאת וממציאה - הדיון על הביקורת של הסביבה עדיין מעסיק אותי.
אני מתארת לעצמי שבבוא היום שבוא אהיה שלמה עם כל הבחירות שלי (אם יהיה יום כזה אי פעם... אולי בכלל עדיף שלא), אז לא יעניין אותי כלל וכלל מה חושבת הסביבה.

[po]ארני ש[/po]
לכבוד הוא לי לנסח משפט מוטו... (-:

_ועל בנים הרבה פחות מקובל למתוח ביקורת בהקשר של אורח חיים, גידול ילדים וכו'.
הבדלים בחברה גברית בתחומים האלו מתפתחים בדרך כלל לדיון ולא לביקורת.
גם הביקורת שנשים מקבלות (לפחות זו שבאה מחוץ למשפחה) באה לרוב מנשים אחרות ולא מגברים._

כל כך נכון!

עודד,
[u]אני לא זוכר מתי נתקלתי בתגובות עוינות על הבחירות השונות שלנו.[/u]
זה לא חוכמה. אתה בן. ועל בנים הרבה פחות מקובל למתוח ביקורת בהקשר של אורח חיים, גידול ילדים וכו'.
הבדלים בחברה גברית בתחומים האלו מתפתחים בדרך כלל לדיון ולא לביקורת.
גם הביקורת שנשים מקבלות (לפחות זו שבאה מחוץ למשפחה) באה לרוב מנשים אחרות ולא מגברים.

סליחה אם אני חוטאת לרוח הדף -
ריבוי הדפים שעוסקים באיך אנחנו נראים ל"חברה הרגילה/מיין סטרים/הסביבה" רק מעידה כמה הרבה תשומת לב ניתנת על ידי הכותבים למחשבות ודעות של אנשים שמביעים השקפה שונה.
לא חבל ? זה לא אקולוגי לבזבז אנרגיה על ריק. אלא אם כן יש ניסיון הדדי לשכנע או סתם להבין.
[list]
[*] אני מעיזה להגיד בקול שככל שיש יותר ביקורת על נושא שמהותי לנו זה נותן יותר הרגשה של שונות/יחודיות/הבדלה
[/list]
והרי רב אנשי באופן נורא רוצים להיות מיוחדים ,אינדבידואלים ואחרים, הויכוחים הקטנים רק מחזקים את האגו שרוצה כל כך להיות שונה.
אני מוצאת שאם מישהו ממש עובר את הגבול ומנסה לפגוע הכי קל לזרוק את הכדור אליו שהוא יתמודד,
מתי תשימי אותו בגן? - למה, מפריע לך שהוא איתי?
את לא חושבת שהוא צריך חברה? - הוא לא נראה לך לא חברתי? הוא נראה לך מתוסכל?
הוא לא נחנק ככה במנשא? - הוא נראה לך סובל?
וכך הלאה.....
כשהביקורת מקפיצה סימן שהיא נפלה על קרקע פוריה של איזשהו חוסר ביטחון או ספק.

[list]
[*] כל מי שבועט בממסד/מערכת/הורים וכו' הוא בעצם סוג של מורד, אם כולם יתנהגו ויחשבו כמונו במי נמרוד?
[/list]

[list]
[*] אז אני מודה להורי שנתנו לי הרבה סיבות למרוד ע"י חינוך ילדי (לינה משותפת בקיבוץ היא אחת מהן)
[/list]
מודה למערכת הבריאות שעזרה לי ללמוד/להתענין ולהשתמש ברפואה טבעית.
מודה למערכת החינוך שבזכותה גיליתי שאני לא טיפשה, פשוט לא מענין אותי מי היה אנטיוכוס השלישי ומתמטיקה דיפרנציאלית.
ועוד היד נטויה...

כשאורח החיים מתנהל בהתאמה לי, כל הסובבים לא משפיעים , כנות היא המפתח.
|אפרוח| נוטה להתפלסף בשעות הלילה - סליחה אם אני מובנת רק לעצמי.

יש עוד דף
[po]לידת בית דעי את אשר תשיבי[/po]

(אאל"ט)

[u]אז את חסה עליה ?[/u]
אני הייתי עונה, לא אני גזר

הדיון הזה יכול להשתלב יופי ב [po]חברים במיין סטרים[/po]. הוא מתאים שם בול

[u]לא מצליחה לגריין[/u]
גיריינתי בשמך...

[u]יש משהו בתהליך הזה של להתחבר לצרכים ולאמת שלי שהוא מאוד מפחיד[/u]
ארני, אני ממש מתפלא שאת כותבת את זה. את ממש לא נראית כמישהי שההתחברות שלה לעצמה מפחידה אותה. להיפך, את משדרת כזאת שלמות רגועה...

אני לא זוכר מתי נתקלתי בתגובות עוינות על הבחירות השונות שלנו. לפעמים אנשים "יורדים" עלי, אבל זה תמיד בצחוק. אולי זה שאני גם יכול לצחוק איתם על עצמי ("עד מתי תישנו עם הילדים?" "עד הצבא") מנטרל עוינות. מצד שני, זה שהם יכולים לצחוק איתי, זה כבר אומר שלא היתה עוינות מלכתחילה.
אני חושב שזה שאני שלם עם עצמי לגמרי בבחירות שלי, וזה שאני לא פותח ב{{}}[u]"קרב" סמוי - מי צודק[/u] , עוזר לאנשים לקבל את זה כמו שזה, וגם להתעניין, לשאול, לאתגר, ולהסכים או לא להסכים אבל להניח לי.

לא מצליחה לגריין אבל מבקשת רשות להשתמש בו כמוטו .

אז זה מפסיק להיות "קרב" סמוי - מי צודק... הם ישלחו את הילדים שלהם בגיל חצי שנה למשפחתון. אני לא. זה הכל.

זה משפט מעולה אני מגריינת אותו . בעיני זוהי כל התורה (שלי ) על רגל אחת .

[u]ומדהים הוא שעל כל קשר שהתנתק , והיו לי כאלה , נוצרו שניים חדשים עם אנשים שמקבלים אותי כמו שאני[/u]

ארני, כל כך מזדהה עם זה.

[u]אני משתדלת לא לקומם בכוונה ,לא להרצות לאנשים למה מה שאני עושה עדיף (אפילו שנראה לי שגילית את האור לפעמים ) להחמיא להם ולקבל אותם על הדרך שלהם ובעיקר אם ההורים שלי או החמות שומרים לי על הילדים לתת להם לעשות דברים בדרך שלהם , ולא לכפות את דרכי .[/u]

גם אני נוקטת בגישה הזאת.
משתדלת לא להכנס לדיוניםמעמיקים עם מי שמחליש אותי (כלומר - מלגלג, מזלזל, שופט).
בגן השעשועים כששואלים על דבר זה או אחר אני בד"כ עונה תשובה קצרה, עם נקודה בסוף משפט, ועם חיוך.
כשמישהו מהמשפחה הקרובה מביע ספקות או אפילו משחרר עקיצה פה ושם זה יותר קשה לי,
ולפעמים אני מסתבכת עם הצטדקויות. (ואח"כ כועסת על עצמי - למה לא אמרתי ככה או ככה!) או נהיית תוקפנית.
העבודה הכי חשובה שאפשר לעשות על מנת "להפטר" מהתחושות שהביקורת עושה, זה לעבוד על עצמי - לא לשפוט אחרים על איך שהם. לקבל את הדרך שבה הקרובים אלי נוהגים גם אם היא מנוגדת להשקפת עולמי.
אז זה מפסיק להיות "קרב" סמוי - מי צודק... הם ישלחו את הילדים שלהם בגיל חצי שנה למשפחתון. אני לא. זה הכל.

[u]אני חושבת שזה נובע מפחד של אנשים להתמודד מול משהו שהם לא מכירים[/u]

אולי הדרך שבה אתם מגדלים את בנכם, דניאלה, משקפת לקרובים את מה שהם לא עשו, את החסרונות של דרכם, את החולשות של ההורות שלהם. זה מאיים עליהם.

תתחברו לאנשים שדרכם דומה לדרככם, אנשים שחברתם תחזק אתכם. שתוכלו ללמוד זה מזה. ובאמת - לאט לאט.

גם אותי הסוגיה הזו מאוד מעסיקה .
אני משתדלת ללכת בין הטיפות לא לקומם ,להיות שלמה עם עצמי ,
יש משהו בתהליך הזה של להתחבר לצרכים ולאמת שלי שהוא מאוד מפחיד
אתמול למשל הייתי באיזו ישיבת הורים בקיבוץ ומישהי שאלה על כך שהבת שלי הולכת לגן רק חלקית
עניתי ל שאני עובדת חלקית , היא שאלה אותי אז את חסה עליה ?
לא הבנתי אם זה בציניות או ברצינות אמרתי לה אני נותנת לה לבחור .
אחר כך חשבתי מה אכפת לי ממנה בכלל, אני לא צריכה להיות מי שאני לא כדי שכולם יאהבו אותי .
ואם היא תחשוב שאני מוזרה , אז מה ?!

למדתי עם השנים שלא נורא לשחר כל מיני חברויות שלא עומדות במבחן הזה ,
הורות היא הזדמנות נהדרת להפסיק לרצות , כי היא נוגעת בדברים מהותיים מדי .
ומדהים הוא שעל כל קשר שהתנתק , והיו לי כאלה , נוצרו שניים חדשים עם אנשים שמקבלים אותי כמו שאני ,
חלקם מהקהילה פה, חלקם מבין ההורים מסביבי .

אני מתארת לעצמי שהבעיה גדולה יותר אם המשפחה לא מקבלת , אצלי יש לפעמים הערות אבל בגדול כשהם רואים ש'מצליח לי' הם מקבלים .
אני משתדלת לא לקומם בכוונה ,לא להרצות לאנשים למה מה שאני עושה עדיף (אפילו שנראה לי שגילית את האור לפעמים ) להחמיא להם ולקבל אותם על הדרך שלהם ובעיקר אם ההורים שלי או החמות שומרים לי על הילדים לתת להם לעשות דברים בדרך שלהם , ולא לכפות את דרכי .

בעיקר ליגלוג/זילזול על ההחלטות שלנו ועל דרך הגידול של בננו.
אני חושבת שזה נובע מפחד של אנשים להתמודד מול משהו שהם לא מכירים, אבל זה מפריע וגורם לי להרגיש לא בנוח בחברת האנשים האלו (אני לא יכולה להתרחק מהם, מפני שמדובר באנשים מאוד קרובים)

דניאלה, בגדול לאט-לאט מתרגלים ולומדים איך להתמודד. אולי תתני דוגמאות ספציפיות של תגובות שהטרידו אותך?

מספיק תת-מדור לדעתי (בתוך [po]מדור קהילת באופן[/po] ). אגש לזה בקרוב.

אני חדשה מאוד בדרך, חושבת כבר תקופה איך משנים את החיים, הביקורת סביבי מציקה ומעיקה למרות שאני בטוחה שאני רוצה שינוי
מה עושים ואיך מתמודדים??

אם כבר, אז _[po]מדור שוני חברתי [/po] הוא הכי פחות מיליטנטי.

[u]דעתכם?[/u]
דעתי חיובית. האם [po]ה מערוך[/po] עדיין מתנדבת להקים את המדור החדש? :-)

חשבתי על משהו יותר רחב:

[po]מדור באופן מול המיינסטרים[/po]

בתוכו, תחת כותרות משנה, ייכנסו דפים מהסוג שהזכרתי לעיל (תשובות מתומצתות לשאלות וביקורת של המיינסטרים); דפים של הוצאת קיטור על המיינסטרים; ואולי עוד כותרות משנה נוספות, תלוי איזה דפים נמצא.

(יש למשל הדף [po]למה לא נשמע קולכם[/po] - שמדבר על הצגת רעיונות של באופן באתרים מיינסטרימיים.
ויש גם הדף [po]איך להציג את האתר[/po] - שזה גם בעניין של איך להציג אותו מול אנשי מיינסטרים.
וכו')

דעתכם?

<אם יש כבר משהו דומה, סליחה. לא היה לי כוח לבדוק עכשיו...>

ואפשר גם לקצר את השם שהצעתי קודם.

במקום: [po]אנשי באופן מול ביקורת[/po],
אפשר: [po]באופן מול ביקורת[/po].

_[po]באופן וביקורת מהסביבה [/po]
אפשרי בעיניי.
אם כי, שוב, זה מתאים אם מתכוונים להכניס למדור הזה כל דף על ביקורת מהסביבה, גם דף של קיטורים, ולא רק דפי עצות ודרכי התמודדות. אם כן, זה שם ממש מוצלח.
אבל אם זה יהיה מדור של [b]עצות להתמודדות[/b] עם ביקורת מהסביבה, אז צריך שם יותר מדויק.

השמות שיונת נתנה לדעתי כלליים מדי. ממש כלליים מדי.
[po]שוני חברתי[/po] יכול להיות גם של אדם מפגר.
[po]חיים בחברה[/po] זה יכול להיות כמעט כל דבר.
זה לא נראה לי מתאים.

[po]מדור חיים בחברה[/po]
[po]מדור שוני חברתי[/po]

אולי [po]באופן וביקורת מהסביבה[/po] .

במחשבה נוספת, שם כמו [po]התמודדות עם ביקורת מהסביבה[/po] עשוי להישמע כאילו מדובר על כל ביקורת, גם ביקורת אישית (למשל, 'מה זה התספורת המכוערת הזאת?' 'למה את מדברת כ"כ בקול?' 'למה את כ"כ עצלנית?' וכד').

אבל אנחנו מעוניינים לתת מענה דווקא לאנשים שסובלים מביקורת הסביבה [b]בנושאים באופניים[/b] (הנקה, לינה משפחתית, חינוך ביתי, מנשאים וכד').

אז אולי כדי שהנקודה הזו תהיה ברורה משם הדף, אפשר משהו כמו: [po]אנשי באופן מול ביקורת[/po].
מה דעתכם?

אם כבר [po]מדור ביקורת מהסביבה[/po] נשמע לי יותר מ-[po]מדור אני והסביבה[/po]. כי העניין הוא התמודדות עם [b]ביקורת[/b] מהסביבה, ו-[po]אני והסביבה[/po] לא משקף את זה.

השאלה, אם [po]ביקורת מהסביבה[/po] זה מספיק משקף. כי יש הרבה דפים שעוסקים בביקורת מהסביבה, אך לאו דווקא בדרכי התמודדות, אלא בעיקר כדי להוציא קיטור. למשל [po]במקום לצעוק[/po] (וחלקית גם [po]מעצבן לראות מסביב[/po]).
כמובן שגם בדפים אלה יש מדי פעם עצות להתמודדות, אך העיקר שלהם זה הוצאת קיטור.

ולכן, [po]מדור התמודדות עם ביקורת מהסביבה[/po] עם דגש על המילה [b]התמודדות[/b] זה עוד יותר מדויק ומשקף (בלי להתייחס כרגע לאורך של השם).

אני במקור חשבתי בעיקר על דפים שנותנים עצות וטיפים להתמודדות, במיוחד לתשובות על שאלות של הסביבה.
מהסוג של:
[po]משפטים מתומצתים[/po]
[po]פעוט בבית דעי את אשר תשיבי[/po]
[po]להסביר חינוך ביתי[/po]
[po]שאלות מתקילות על חינוך ביתי[/po]
[po]הנשמות הטובות[/po] (יש שם הרבה קיטורים, אך גם עצות לתשובות)

ולסוג כזה של דפים הייתי קוראת אולי: [po]תשובות לביקורת מהסביבה[/po].

בכל זאת השם [po]התמודדות עם ביקורת מהסביבה[/po] כולל בתוכו כל מיני צורות התמודדות (למשל, תתעלמי, תזמיני אותה אליכם וכו'.) והדפים שהתכוונתי אליהם זה יותר בכיוון טיפים איזה תשובות כדאי לתת על ביקורת או על שאלות מתקילות או אפילו תמימות.

לסיכום, יש כאן 3 אפשרויות:
[list=1]
[*] כל הדפים שקשורים [b]לביקורת[/b] מהסביבה - בין לשם הוצאת קיטור והתלוננויות, ובין לשם רעיונות להתמודדות, ותשובות לשאלות והערות.
[/list]
(נניח [po]מדור ביקורת מהסביבה[/po])
[list=1]
[*] דפים שעוסקים בדרכי [b]התמודדות[/b] עם ביקורת מהסביבה - בין שזה תשובות לשאלות והערות, ובין שזה דרכי התמודדות אחרות.
[/list]
(נניח [po]מדור התמודדות עם ביקורת מהסביבה[/po])
[list=1]
[*] דפים שעוסקים באופן ספציפי [b]בתשובות[/b] על שאלות או הערות של הסביבה - שאלות והערות ביקורתיות, קנטרניות ומתקילות, או אפילו שאלות תמימות.
[/list]
(נניח [po]מדור תשובות לביקורת מהסביבה[/po])

השאלה, איזה מה-3 אתם רוצים להכליל במדור המדובר?

אם תבחרו ב- 1 או ב-2, אני עדיין הייתי רוצה שיהיה דף מיוחד שיפנה אנשים לכל הדפים שיש בהם [po]תשובות לביקורת מהסביבה[/po] באופן ספציפי (בדגש על [b]תשובות[/b]), כדי להקל על אנשים להגיע לזה ישירות, בלי שיצטרכו לעבור על כל הדיונים בנושא הביקורת.

אולי: [po]מדור ביקורת מהסביבה[/po] ?

אני והסביבה - נשמע אקולוגי :-) יכול להטעות אולי.

אפשר [po]מדור מה יגידו[/po] :-P (מתכתב עם נושא הגיליון האחרון)

[u][po]מדור התמודדות עם[/po]? _[po]ביקורת מהסביבה[/po]?[/u]
ארוך מדי בתור שם של מדור, לדעתי. מציעה [po]מדור אני והסביבה[/po].
לב אדום, את בעצם מציעה ליצור _[po]דף אינדקס [/po] חדש. רעיון טוב, אבל קודם כדאי:
א. לבדוק שיש מספיק דפים בנושא;
ב. לבדוק אם אין צורך לאחד חלק מהם זה עם זה (לפעמים יש שני דפים או יותר שעוסקים באותו נושא בדיוק).

הצעה מצוינת, אבל במקום שיהיה דף מאגד - להכליל דפים כאלה במדור מיוחד. אולי [po]מדור התמודדות עם[/po] _[po]ביקורת מהסביבה[/po]

איני יודעת אם כבר יש כזה דבר, אבל אם לא, אני מציעה - דף שמאגד רשימה של כל הדפים העוסקים [po]בביקורת של הסביבה על אורח החיים[/po], או שאלות מתקילות (ואפילו תמימות) של הסביבה, דרכי התמודדות עם הביקורת או השאלות האלה, ותשובות אפשריות.
אם זה בנושאים ספציפיים של חינוך ביתי, הנקה, לינה משותפת וכד', או כלליים יותר.
העיקר - דפים שיש בהם הצעות וטיפים איך להתמודד עם הביקורת, או מה לענות על השאלות.

כך, שמי שנתקל בביקורת או שאלות של הסביבה - יהיה לו את מלאי הדפים הזה כדי לקבל רעיונות.

לא בדיוק הבנתי את הקשר של כל הדפים שהזכירה קומה ג' לשאלה שבדף זה.
(למשל [po]ילד איך קוראים לך[/po] - איך בדיוק הוא קשור לביקורת של הסביבה?)
(לא את כל הדפים הנ"ל בדקתי)

בהקשר לזה, יש דווקא דף מאוד מוצלח, אבל בנושא ספציפי של שהייה עם פעוטות בבית: [po]פעוט בבית דעי את אשר תשיבי[/po] (אשר למרבה הפלא קומה ג' בעצמה פתחה אותו, אבל לא הזכירה אותו פה, כנראה רק משום שהוא נפתח הרבה אח"כ). והוא בהחלט מתאים לנושא הדף הנוכחי.

לא הצלחתי לעבור על כל הרשימה של קומה ג' לעיל ולהבין איזה מהדפים אכן קשורים לנושא, אבל כדאי לבדוק זאת, ולהוסיף שמות של דפים נוספים.

אז, או לשים רשימה כזו בדף הזה ולא למחוק את הדף.
או לשים אותה במקום אחר מתאים יותר ולמחוק את הדף.

(אלא אם כן יש דף שמכיל את כל ההפניות בנושא הזה, אז אנא הפנו אותי אליו).

בינתיים, אנא כתבו כאן שמות של דפים נוספים בנושא התמודדות עם ביקורת ותשובות על שאלות של הסביבה, אם ידועים לכם.

דף_ למחיקה ?

[u]אני דווקא חושבת שזו שאלה טובה כשלעצמה.[/u]
השאלה באמת טובה וגם נוגעת לרבים.
אם תציצי בדפים שהוזכרו למעלה תראי שהיא עוררה כמה וכמה דיונים רציניים.
אולי כדאי להעביר את השאלה לדף הכי מתאים מביניהם במקום לפתוח דף חדש.

למרות ההפניות לדפים אחרים אני דווקא חושבת שזו שאלה טובה כשלעצמה.
לי לעיתים מעייף עם הביקורת האינסופית שכל הזמן מופנת אלינו: "בפעם הבאה תלדי בבי"ח" "נוח לה במנשא" "זה לא בריא לגב שלה" "לא כבד לך" "תרגילי אותה לידים" "עד מתי תניקי" "למה היא ישנה אתכם" אתם תצטערו על..." שמרגילים אותה לידיים / למיטה / להנקה לאהבה.... "אתם עושים טעות" ועוד כהנה וכהנה הערות מעייפות, מתישות, לעיתים מרגיזות.
לפעמים מקרובים שדעתם חשובה לעיתים מזרים שהתערבותם לא ברורה.

וגם
[po]משפטים מתומצתים[/po]
[po]ילדינו כהוכחות מהלכות לצדקת הדרך[/po]
(-:

[po]ילד איך קוראים לך[/po]
[po]לא רוצה לתת נשיקה[/po]
[po]תגיד תודה[/po]
[po]צריך ל[/po]
[po]הנשמות הטובות[/po]
[po]העצמת אמהות[/po]
[po]הורים בתחילת הדרך[/po]
ביתי:[po]להסביר חינוך ביתי[/po]
[po]נשים בבית ונשות קריירה[/po]
[po]איך לקבל ביקורת[/po]
[po]התמודדות עם פריקים של שליטה[/po]

:-)

איך אתם מתמודדים עם הביקורת של הסביבה על אורח החיים שבחרתם? עקיצות קטנות למיניהן וכו'.