על ידי צפריר_שפרון* » 01 יולי 2009, 08:40
אלטר,
שלמותו הגופנית של תינוק היא, מבחינה ביולוגית, עניינה של האמא, והקשר של האב לנושא הוא תרבותי.
בהחלט תרבותי. בהחלט.
אפשר להביא נימוקים לכך שטעות היתה בידי האנושות לבנות את המשפחה התרבותית, וטעות גדולה יותר היתה ליצור קשר רגשי ו"רכושני" בין האב לצאצאיו.
אם כך, אני מסכים איתך בהחלט שהאפשרות לחזור לגדל ילדים על ידי עדר של אמהות, המופרות על ידי כל מיני זכרים - תאפשר את ההגנה הזו על הצאצאים, כך שאבותיהם הרשעים לא רק שלא ימולו אותם, אלא אפילו לא יצעקו עליהם, ויבוא היום שהגורים החביבים, המוגנים על ידי אמותיהם הטובות מאבותיהם האכזריים, יסלקו את אבותיהם מהעדר, ובכוחם כי רב גם יפרו את הנקבות הזמינות בו.
זה לגבי סטופ נגעתי בכדור הארץ.
שרון,
מסכימה לגמרי. לדעתך, אין אפשרות לכך שילד שגדל בחינוך ביתי יצטרף לצבא כזה ויהפוך להיות חייל כזה? לגבי זה אני בספק רב..
על פני אין סיכוי, הסיכוי לכך יקטן משמעותית, במיוחד כאשר הצבא יהיה וולנטארי וכאשר יתגייסו רק בני עשרים וחמש ומעלה, וכאשר יהיה שכל לקודקודי הצבא להציב שם רק בני שלושים וחמש ומעלה...
בשמת,
אהה, ובגלל זה אתה חושב שצבא מקצועי יותר טוב מצבא העם?!
לאו דווקא, קראי את דברי היטב לפני שאת קופצת למסקנות לא לי.
אני מעדיף צבא וולונטארי שאליו יתגייסו בני עשרים וחמש ומעלה, על פני "צבא העם" בו מתקיים שירות חובה.
_להגיד שמדינת ישראל כבר לא נמצאת באיום קיומו זו בדיחה.
היא נמצאת ועוד איך. לא מוצא חן בעיני, אבל ככה זה._
זה שמאיימים יש - זה וודאי.
זה שיש היכן שהוא למדינת ישראל את נשק יום הדין, ממגר את האיום על פניו.
על מדינת ישראל אין איום קיומי צבאי.
כפי שנאמר כבר (וטוב לקרקוא את דברי לאשורם) הסכנה האמיתית על קיום המדינה - היא אובדן הערכים הלאומיים היהודיים
שירות חובה
_לי עצמי יש שלושה ילדים שמלתי, ואחד שלא, כשההחלטה המשותפת אישרה את החלטתי האישית - כאב
ייתכן שאם היה לכם את הידע והמודעות עם בניך הראשונים, הם לא היו נימולים.
ההחלטה לא תמיד נובעת מתוך קשר של האב עם אלוהיו אלא גם מושפעת מדיעותיהם של אנשים מאוד מאוד קרובים (עובדה - ילד אחד לא נימול, והרי כן נשמעה קול בקשתה או זעקתה של האם)._
נאה יאה, הסקת המסקנות הזו, אלא שלא בהכרח כך הם פני הדברים, יכול גם להיות שאני עצמי ביקשתי לא למול את ילדי כולם - ואימו שכנעה אותי כן למול אותם - והסכמתי ולכן מלנו אותם.
היזהרו בפרשנות לגבי מקרה ספציפי, לעולם יש אפשרויות נוספות.
כאן, אין בכוונתי לפרוש את מה שבאמת היו המניעים לכאן או לכאן, רק הצבעתי על אפשרויות אחרות, גם אם נראות למישהו "הזויות", שהרי כבר מזמן הרווחתי את הכינוי "הזוי".
ייש אמהות שחושבות שצריך למול, ולא עושות כזה עניין ממה שאינו כזה עניין גדול.
ההתלהמות כנגד מנהגים תרבותיים "צורמים" מגבה את ההתעלמות מהמנהג התרבוים על פיו האם מיניקה עד אין קץ, מבלי למלא את תפקידה לגמול בזמן למשל (מה שלא היה בזמנים בהם התרבות היתה בחיתוליה) כי היא מרחמת על הפעוט, או כי קשה לה עצמה להגמל - ועוד מיני הצדקות.
כך נמצאות שתיהן, ההתלהמות וההתעלמות, מגבות זו את זו, ומאפשרות לכוח הנקבי להרחיק את הגבר מגידול הילדים - לפחות על פניו.
אין זה אומר שאכן כך קורה בפועל ותמיד.
על המאבק התמידי בין הנקבה לזכר, האשה והאיש, על מי יחזיק במושכות כבר דובר רבות, ועל האוולת שבו - לא דובר מספיק.
סתם אחד.
חוץ מזה, וזה פחות מצחיק, אני מניח שאותם אנשים שכתבו כאן את דעותיהם לא חשבו על הנזק שהדף הזה עשוי לגרום בכל אינטראקציה עתידית בין החינוך הביתי והממסד.
לא הדף הזה ולא העמדות האלה יעשו נזק באינטראקציה הזו.
אין אינטראקציה.
ומעבר לכך, אתה מחפש בנרות התנגדות לממסד, בעוד לפחות דברי מדברים על התקוממות בעד הממסד.
ראה, הממסד עצמו, אופן התנהלות המוסדות הלאומיים, הוא הסכנה הקיומית למדינת היהודים.
ערכי היהדות, במקום להנחות את אופן השירות של הממסד כלפי האזרח, אינם.
הממסד דורש מהאזרח לשרת את הממסד על פני לקדם את האזרח - ליעדיו, יעדי האזרח.
לכן, הגנה על הממסד כפי שהוא, הפחד מפני הצבעה על עוול ואיוולת, והניסיון להאדיר את מערכות השבי - לא רק שלא תורמים למדינה, אלא מהוים העמקה של העיוורון הממסדי - שהוא הוא האיום הקיומי על מדינתנו.
תודות.
אלטר,
[u]שלמותו הגופנית של תינוק היא, מבחינה ביולוגית, עניינה של האמא, והקשר של האב לנושא הוא תרבותי.[/u]
בהחלט תרבותי. בהחלט.
אפשר להביא נימוקים לכך שטעות היתה בידי האנושות לבנות את המשפחה התרבותית, וטעות גדולה יותר היתה ליצור קשר רגשי ו"רכושני" בין האב לצאצאיו.
אם כך, אני מסכים איתך בהחלט שהאפשרות לחזור לגדל ילדים על ידי עדר של אמהות, המופרות על ידי כל מיני זכרים - תאפשר את ההגנה הזו על הצאצאים, כך שאבותיהם הרשעים לא רק שלא ימולו אותם, אלא אפילו לא יצעקו עליהם, ויבוא היום שהגורים החביבים, המוגנים על ידי אמותיהם הטובות מאבותיהם האכזריים, יסלקו את אבותיהם מהעדר, ובכוחם כי רב גם יפרו את הנקבות הזמינות בו.
זה לגבי סטופ נגעתי בכדור הארץ.
[hr]
שרון,
[u]מסכימה לגמרי. לדעתך, אין אפשרות לכך שילד שגדל בחינוך ביתי יצטרף לצבא כזה ויהפוך להיות חייל כזה? לגבי זה אני בספק רב..[/u]
על פני אין סיכוי, הסיכוי לכך יקטן משמעותית, במיוחד כאשר הצבא יהיה וולנטארי וכאשר יתגייסו רק בני עשרים וחמש ומעלה, וכאשר יהיה שכל לקודקודי הצבא להציב שם רק בני שלושים וחמש ומעלה...
[hr]
בשמת,
[u]אהה, ובגלל זה אתה חושב שצבא מקצועי יותר טוב מצבא העם?![/u]
לאו דווקא, קראי את דברי היטב לפני שאת קופצת למסקנות לא לי.
אני מעדיף צבא וולונטארי שאליו יתגייסו בני עשרים וחמש ומעלה, על פני "צבא העם" בו מתקיים שירות חובה.
_להגיד שמדינת ישראל כבר לא נמצאת באיום קיומו זו בדיחה.
היא נמצאת ועוד איך. לא מוצא חן בעיני, אבל ככה זה._
זה שמאיימים יש - זה וודאי.
זה שיש היכן שהוא למדינת ישראל את נשק יום הדין, ממגר את האיום על פניו.
על מדינת ישראל אין איום קיומי צבאי.
כפי שנאמר כבר (וטוב לקרקוא את דברי לאשורם) [u]הסכנה האמיתית על קיום המדינה - היא אובדן הערכים הלאומיים היהודיים[/u]
[hr]
שירות חובה
_לי עצמי יש שלושה ילדים שמלתי, ואחד שלא, כשההחלטה המשותפת אישרה את החלטתי האישית - כאב
ייתכן שאם היה לכם את הידע והמודעות עם בניך הראשונים, הם לא היו נימולים.
ההחלטה לא תמיד נובעת מתוך קשר של האב עם אלוהיו אלא גם מושפעת מדיעותיהם של אנשים מאוד מאוד קרובים (עובדה - ילד אחד לא נימול, והרי כן נשמעה קול בקשתה או זעקתה של האם)._
נאה יאה, הסקת המסקנות הזו, אלא שלא בהכרח כך הם פני הדברים, יכול גם להיות שאני עצמי ביקשתי לא למול את ילדי כולם - ואימו שכנעה אותי כן למול אותם - והסכמתי ולכן מלנו אותם.
היזהרו בפרשנות לגבי מקרה ספציפי, לעולם יש אפשרויות נוספות.
כאן, אין בכוונתי לפרוש את מה שבאמת היו המניעים לכאן או לכאן, רק הצבעתי על אפשרויות אחרות, גם אם נראות למישהו "הזויות", שהרי כבר מזמן הרווחתי את הכינוי "הזוי".
ייש אמהות שחושבות שצריך למול, ולא עושות כזה עניין ממה שאינו כזה עניין גדול.
ההתלהמות כנגד מנהגים תרבותיים "צורמים" מגבה את ההתעלמות מהמנהג התרבוים על פיו האם מיניקה עד אין קץ, מבלי למלא את תפקידה לגמול בזמן למשל (מה שלא היה בזמנים בהם התרבות היתה בחיתוליה) כי היא מרחמת על הפעוט, או כי קשה לה עצמה להגמל - ועוד מיני הצדקות.
כך נמצאות שתיהן, ההתלהמות וההתעלמות, מגבות זו את זו, ומאפשרות לכוח הנקבי להרחיק את הגבר מגידול הילדים - לפחות על פניו.
אין זה אומר שאכן כך קורה בפועל ותמיד.
על המאבק התמידי בין הנקבה לזכר, האשה והאיש, על מי יחזיק במושכות כבר דובר רבות, ועל האוולת שבו - לא דובר מספיק.
[hr]
סתם אחד.
[u]חוץ מזה, וזה פחות מצחיק, אני מניח שאותם אנשים שכתבו כאן את דעותיהם לא חשבו על הנזק שהדף הזה עשוי לגרום בכל אינטראקציה עתידית בין החינוך הביתי והממסד.[/u]
לא הדף הזה ולא העמדות האלה יעשו נזק באינטראקציה הזו.
אין אינטראקציה.
ומעבר לכך, אתה מחפש בנרות התנגדות לממסד, בעוד לפחות דברי מדברים על התקוממות בעד הממסד.
ראה, הממסד עצמו, אופן התנהלות המוסדות הלאומיים, הוא הסכנה הקיומית למדינת היהודים.
ערכי היהדות, במקום להנחות את אופן השירות של הממסד כלפי האזרח, אינם.
הממסד דורש מהאזרח לשרת את הממסד על פני לקדם את האזרח - ליעדיו, יעדי האזרח.
לכן, הגנה על הממסד כפי שהוא, הפחד מפני הצבעה על עוול ואיוולת, והניסיון להאדיר את מערכות השבי - לא רק שלא תורמים למדינה, אלא מהוים העמקה של העיוורון הממסדי - שהוא הוא האיום הקיומי על מדינתנו.
תודות.