על ידי דוד_ניפו* » 16 נובמבר 2003, 22:29
שלום לכולם, פעם ראשונה שאני כותב כאן, אני בן זוגה של עדינה, אבי אבשלום (אולי היחוס יקנה לי הקשבה ותוקף).
אז ככה, לדעתי היסוד או הדבק לישוב כזה הוא הכמיהה, הגעגוע, לאו דוקא למשהו מוכר, אלא לחזון - שהופך לצורך. אני חושב שהסטת מרכז הכובד (חזרה?) לחיי המשפחה, שאגב גם זה מונע מאותו חזון שהופך לצורך, מעורר געגוע וכמיהה יותר ארכאים לקהילה (שבט).
אני מתרשם וזה מעצם קיומה של קהילת באופן טבעי ומהתגובות כאן, שכולנו נגועים באותה הכמיהה, אותו הצורך, חלקינו נותנים ביטוי ולו נאיבי לכמיהה וחלקינו נותנים ביטוי לחששות ולספקות שעצם העלאת הרעיון, הנושא, מעורר אצלם.
אני חושב שכמיהה, געגוע וענין אינם מניעים פוליטיים או בסיסים רעיוניים ולכן שאלת ההשתיכות (הזכאות להשתייך) לא רלוונטית.
כל צורת חיים ריכוזית נועדה לשרת ולספק את הצרכים הקיומיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים של אלה החיים בה. רוח התקופה, "מעצבי דעת קהל"
ואינטרסים כאלה ואחרים מגדירים את התכנים .
התבניות המוכרות לנו (עיר ,קיבוץ, מושב וכו') כמוהם כמו בתי הספר ושאר מוסדות ותפיסות, מבוססים מאד בתודעה שלנו כהתניות אבסולוטיות.
חינוך ביתי, הסטת מרכז הכובד לחיי המשפחה, הנקה, לידה טבעית וכו', הם תולדה של
שאלה שהיא תולדה של כמיהה.
השאלה מערערת, מחלישה, את ההתניה.
אני חושב שחשוב לזכור ולהתיחס לכל התכנים הנ"ל, לא כ "
התשובה" אלא שמקורם ב
שאלה.
אני חושב שחיי קהילה הם המשך טבעי ומתבקש של כל התכנים הנ"ל.
אני חושב שכמותם זהו עוד צעד בהעברת האחריות אלי והגשמת מה שאצלי מרגיש כצורך.
אני וגם עדינה כמוני מאד מעונינים בחיי קהילה (לא רק וירטואלים) ומתוקף העניין הזה היינו רוצים לקחת את הדיאלוג הזה יותר רחוק ויותר אינטנסיבי .
אגב
ענת גייגר אני חושב שהרעיון שלך מצוין, אנחנו בפנים!
שלום לכולם, פעם ראשונה שאני כותב כאן, אני בן זוגה של עדינה, אבי אבשלום (אולי היחוס יקנה לי הקשבה ותוקף).
אז ככה, לדעתי היסוד או הדבק לישוב כזה הוא הכמיהה, הגעגוע, לאו דוקא למשהו מוכר, אלא לחזון - שהופך לצורך. אני חושב שהסטת מרכז הכובד (חזרה?) לחיי המשפחה, שאגב גם זה מונע מאותו חזון שהופך לצורך, מעורר געגוע וכמיהה יותר ארכאים לקהילה (שבט).
אני מתרשם וזה מעצם קיומה של קהילת באופן טבעי ומהתגובות כאן, שכולנו נגועים באותה הכמיהה, אותו הצורך, חלקינו נותנים ביטוי ולו נאיבי לכמיהה וחלקינו נותנים ביטוי לחששות ולספקות שעצם העלאת הרעיון, הנושא, מעורר אצלם.
אני חושב שכמיהה, געגוע וענין אינם מניעים פוליטיים או בסיסים רעיוניים ולכן שאלת ההשתיכות (הזכאות להשתייך) לא רלוונטית.
כל צורת חיים ריכוזית נועדה לשרת ולספק את הצרכים הקיומיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים של אלה החיים בה. רוח התקופה, "מעצבי דעת קהל" [b]ואינטרסים כאלה ואחרים[/b] מגדירים את התכנים .
התבניות המוכרות לנו (עיר ,קיבוץ, מושב וכו') כמוהם כמו בתי הספר ושאר מוסדות ותפיסות, מבוססים מאד בתודעה שלנו כהתניות אבסולוטיות.
חינוך ביתי, הסטת מרכז הכובד לחיי המשפחה, הנקה, לידה טבעית וכו', הם תולדה של [b]שאלה[/b] שהיא תולדה של כמיהה. [b]השאלה[/b] מערערת, מחלישה, את ההתניה.
אני חושב שחשוב לזכור ולהתיחס לכל התכנים הנ"ל, לא כ "[b]התשובה[/b]" אלא שמקורם ב [b]שאלה[/b].
אני חושב שחיי קהילה הם המשך טבעי ומתבקש של כל התכנים הנ"ל.
אני חושב שכמותם זהו עוד צעד בהעברת האחריות אלי והגשמת מה שאצלי מרגיש כצורך.
אני וגם עדינה כמוני מאד מעונינים בחיי קהילה (לא רק וירטואלים) ומתוקף העניין הזה היינו רוצים לקחת את הדיאלוג הזה יותר רחוק ויותר אינטנסיבי .
אגב [po]ענת גייגר[/po] אני חושב שהרעיון שלך מצוין, אנחנו בפנים!