ונניח, רני שאי אפשר. הכתובת שלנו היא הנכונה. אנחנו לא רוצים לעבור דירה בשביל להסתתר (איזה אבסורד זה!) מה עכשיו? איזו עצה אתה נותן עכשיו לאותה משפחה שמתיעצת אתך?
כתבתי בפירוש: כל עוד לא
חייבים לבקש אישור - אני לא חושב שצריך לבקש. ברגע שהרשויות לוחצות, צריך כמובן לפעול בשיתוף פעולה מלא איתם. במקרים כאלו אני ממליץ בחום לעשות את הכל ברוח טובה, ולהמנע ככל הניתן מריב. להביע אסרטיביות מלאה, משהו כמו: "אנחנו בכל מקרה לא נשלח את הילדים לביה"ס, אבל בואו נראה איך אפשר לעשות זאת כך שכל הצדדים יחיו עם זה טוב", אבל לשתף פעולה עד כמה שניתן.
היות שבכל מקום ואזור העניינים מתקדמים בצורה אחרת, וזה תלוי בכל הצדדים המעורבים - בהורים, בנציג הרשות המקומית, במפקח האזורי ואולי עוד - לכן מעבר לכך אין לי בדרך כלל הרבה עצות נוספות.
בקצרה אני אומר להם: כל עוד לא חייבים - לא צריך לבקש אישור. כשחייבים - לעשות זאת באסרטיביות אך תוך שמירה על יחסים טובים עם הרשויות, וככל הניתן בלי לריב.
_נדמה לי, שזהו קול אחר ממה שאני שומע מהגיליונות ומהאתר.
האם להסתתר מתחת לשטיח זו דוגמא טובה לילדי? האם לחנך את ילדי שאין בעיה לעבור על החוק? לחיות כעכבר?
האם לא עדיף להיות גאה, לחיות מעל השטיח ולשנות חוקים רעים במקום להתחבא?_
לא ברור לי כל-כך איפה הקול האחר. מבחינתי זה אותו קול בדיוק.
לא אמרתי ש
צריך להסתתר מתחת לשטיח. מי שלא מעביר כתובת ויש לו שכנים טובים במקום החדש, יתכן שמתישהו מישהו יעלה עליו וידווח עליו, ויכול להיות שעד אז הוא יחשוש מ"מה יהיה" וכד'. במקרה כזה יכול להיות שהעצה הנ"ל אינה טובה.
אנחנו למשל, לא העברנו את הכתובת (מסיבות אחרות ואפילו לא בכוונה), ובדיעבד הסתבר לנו שיותר נוח לרשות לא להתעסק אתנו משום שהכתובת אינה מקומית. אנחנו לא מסתתרים מאף אחד, מדברים ברצון עם הרשות, ומציגים אסרטיביות פנימית (משום שמלבד הקב"ס הקודם, שאמר בקול רפה "אולי תגישו אישור" ואנחנו אמרנו "נראה" - אף אחד לא לוחץ עלינו).
לגבי החוק והעכבר - זה כבר תלוי בהורים. אם הם מרגישים ממש רע עם זה שהם עוברים על החוק או חיים כמו עכבר, אני מניח שזה עובר לילדיהם ומבחינת הדוגמא האישית זה ממש לא טוב. אבל החוק הרי נחקק עבור אנשים. זה שאני עובר על חוק לימוד חובה אינו פוגע באף אחד, ולכן אין לי בעיה לעבור אותו, ואין לי שום בעיה לחנך כך את ילדיי.
הרי, אם החוק היה שחייבים לחסן - האם הייתי מחסן? - לא! ואם החוק היה למול את בניי, האם הייתי עושה זאת? - לא!
שוב, העניין החוקי הוא לא העיקר.
וניתן בהחלט להיות גאה, לחיות מעל השטיח, ולשנות חוקים רעים - למשל ע"י הצטרפות לבג"צ בנושא - ראה
סשה זיניגרד (אנחנו הצטרפנו, שילמנו לו בתשלומים את ההוצאות הצפויות, ואני קורא לכולם וגם לך,
אל דנטה, להצטרף, ולהשפיע ע"י שינוי החוקים הרעים).
ועדיין, כל עוד החוקים הרעים קיימים, וכל עוד אוכל, אין לי בעייה לעבור עליהם (שוב, מדובר בחוקים שנועדו להגן עליי או על ילדיי, ולכן אני מרשה לעצמי לקחת מהמדינה את הסמכות והאחריות).
ובכל מקרה - מובן שמי שמרגיש שהוא בוגד בעצמו וברוחו בכך שאינו מבקש אישור - להשקפתי הוא
חייב לעשות זאת, ואני מניח שיש כאן לא מעט (כולל אני) שנשמח לעזור, כולל אפילו הופעה בפני אנשים, העברת חומר, עצות בניסוח וכל מה שאוכל במסגרת הזמן שלי.
[u]ונניח, רני שאי אפשר. הכתובת שלנו היא הנכונה. אנחנו לא רוצים לעבור דירה בשביל להסתתר (איזה אבסורד זה!) מה עכשיו? איזו עצה אתה נותן עכשיו לאותה משפחה שמתיעצת אתך?[/u]
כתבתי בפירוש: כל עוד לא [b]חייבים[/b] לבקש אישור - אני לא חושב שצריך לבקש. ברגע שהרשויות לוחצות, צריך כמובן לפעול בשיתוף פעולה מלא איתם. במקרים כאלו אני ממליץ בחום לעשות את הכל ברוח טובה, ולהמנע ככל הניתן מריב. להביע אסרטיביות מלאה, משהו כמו: "אנחנו בכל מקרה לא נשלח את הילדים לביה"ס, אבל בואו נראה איך אפשר לעשות זאת כך שכל הצדדים יחיו עם זה טוב", אבל לשתף פעולה עד כמה שניתן.
היות שבכל מקום ואזור העניינים מתקדמים בצורה אחרת, וזה תלוי בכל הצדדים המעורבים - בהורים, בנציג הרשות המקומית, במפקח האזורי ואולי עוד - לכן מעבר לכך אין לי בדרך כלל הרבה עצות נוספות.
בקצרה אני אומר להם: כל עוד לא חייבים - לא צריך לבקש אישור. כשחייבים - לעשות זאת באסרטיביות אך תוך שמירה על יחסים טובים עם הרשויות, וככל הניתן בלי לריב.
_נדמה לי, שזהו קול אחר ממה שאני שומע מהגיליונות ומהאתר.
האם להסתתר מתחת לשטיח זו דוגמא טובה לילדי? האם לחנך את ילדי שאין בעיה לעבור על החוק? לחיות כעכבר?
האם לא עדיף להיות גאה, לחיות מעל השטיח ולשנות חוקים רעים במקום להתחבא?_
לא ברור לי כל-כך איפה הקול האחר. מבחינתי זה אותו קול בדיוק.
לא אמרתי ש [b]צריך[/b] להסתתר מתחת לשטיח. מי שלא מעביר כתובת ויש לו שכנים טובים במקום החדש, יתכן שמתישהו מישהו יעלה עליו וידווח עליו, ויכול להיות שעד אז הוא יחשוש מ"מה יהיה" וכד'. במקרה כזה יכול להיות שהעצה הנ"ל אינה טובה.
אנחנו למשל, לא העברנו את הכתובת (מסיבות אחרות ואפילו לא בכוונה), ובדיעבד הסתבר לנו שיותר נוח לרשות לא להתעסק אתנו משום שהכתובת אינה מקומית. אנחנו לא מסתתרים מאף אחד, מדברים ברצון עם הרשות, ומציגים אסרטיביות פנימית (משום שמלבד הקב"ס הקודם, שאמר בקול רפה "אולי תגישו אישור" ואנחנו אמרנו "נראה" - אף אחד לא לוחץ עלינו).
לגבי החוק והעכבר - זה כבר תלוי בהורים. אם הם מרגישים ממש רע עם זה שהם עוברים על החוק או חיים כמו עכבר, אני מניח שזה עובר לילדיהם ומבחינת הדוגמא האישית זה ממש לא טוב. אבל החוק הרי נחקק עבור אנשים. זה שאני עובר על חוק לימוד חובה אינו פוגע באף אחד, ולכן אין לי בעיה לעבור אותו, ואין לי שום בעיה לחנך כך את ילדיי.
הרי, אם החוק היה שחייבים לחסן - האם הייתי מחסן? - לא! ואם החוק היה למול את בניי, האם הייתי עושה זאת? - לא!
שוב, העניין החוקי הוא לא העיקר.
וניתן בהחלט להיות גאה, לחיות מעל השטיח, ולשנות חוקים רעים - למשל ע"י הצטרפות לבג"צ בנושא - ראה [po]סשה זיניגרד[/po] (אנחנו הצטרפנו, שילמנו לו בתשלומים את ההוצאות הצפויות, ואני קורא לכולם וגם לך, [po]אל דנטה[/po], להצטרף, ולהשפיע ע"י שינוי החוקים הרעים).
ועדיין, כל עוד החוקים הרעים קיימים, וכל עוד אוכל, אין לי בעייה לעבור עליהם (שוב, מדובר בחוקים שנועדו להגן עליי או על ילדיי, ולכן אני מרשה לעצמי לקחת מהמדינה את הסמכות והאחריות).
ובכל מקרה - מובן שמי שמרגיש שהוא בוגד בעצמו וברוחו בכך שאינו מבקש אישור - להשקפתי הוא [b]חייב[/b] לעשות זאת, ואני מניח שיש כאן לא מעט (כולל אני) שנשמח לעזור, כולל אפילו הופעה בפני אנשים, העברת חומר, עצות בניסוח וכל מה שאוכל במסגרת הזמן שלי.