מדוע כדאי לבקש אישור לחינוך ביתי

[אנונימי]

---

מדור חינוך ביתי והחוק

---

[אביב_חדש*]

אני מוכנה להרים את הכפפה ולפתוח דף חדש בנושא.

לצערי, אנחנו לא יכולנו להתחמק מהחוק. מנהלת בית הספר והקב"סית גרות בקיבוץ שלנו. המנהלת כמובן לא תומכת אבל הקב"סית אומרת שההורים צריכים להחליט מה טוב לילד שלהם ורק צריך לבדוק שלא מדובר בהתעללות ולעשות הכל כדי לקבל אישור. היא תומכת בנו ותעזור לנו (לפחות על פי דבריה).
הייתי שמחה להודיע כמו מישהי שאני מכירה (ואולי אפילו שתיים) שאנחנו עוברים דירה עוד חודש, אבל זה לא יעבוד במקרה שלנו. מכירים אותנו כאן טוב מדי.
אנחנו מגישים את הבקשה כדי להוריד מאיתנו את משרד החינוך.
לפני שנה, כשהילדים היו בבית ספר פתוח פרטי ולא מוכר על ידי משרד החינוך הגיע אלינו בשלב כלשהו מכתב ממשרד עו"ד לגבי העברה על חוק חינוך חובה. הצלחנו להתחמק על ידי זה שקבענו פגישה עם האחראית על תחום הפרט במחוז דרום של משרד החינוך (ליזט פרץ) ומשכנו עוד קצת עד סוף השנה בתואנה שאנחנו כבר מגישים את הבקשה.
השנה הנוכחית עוד לא התחילה וכבר התחלנו לקבל מכתבים מהקב"סית ומכותבים לרוב....

אני יודעת שהבקשה היא כיסוי תחת של משרד החינוך. אז אני עוזרת להם לכסות את התחת. אין לי כסף מיותר להגיע לבית משפט ולשכור עו"ד שיטפל בנושא. העתקתי דברים שקיבלתי ממשפחת וינקלר (וינקלר-שפס?), שיניתי קצת שיתאים לחיינו וזהו.

[תבשיל_קדרה*]

אנחנו מגישים את הבקשה כדי להוריד מאיתנו את משרד החינוך.
אכן.

[רני_כשר*]

אני מציע להורים שפונים אלינו לעצה, להשאר בפרופיל נמוך כל עוד אפשר, לא לשנות כתובת לכתובת החדשה אם עוברים דירה, ולא לבקש אישור עד שלא חייבים. זה כמובן בתנאי שאין להורים בעייה עם "חיים מתחת לשטיח", ואין בעיה של "עבירה על החוק" או עניין עקרוני של "לא לבקש אישור" גם כשהממסד מבקש, כפי שחלק מהמשפחות עושות ב משפחות שאינן מבקשות אישור ממשרד החינוך.

[מיכל_דנקנר*]

הי אביב,
כל הכבוד שעברתם לחינוך ביתי.
בהנחה שבאמת רודפים אתכם, מציקים לכם ואתם פוחדים, למה שלא תפריחו בלון ניסוי?
תגישו בקשה ראשונה עם פרטים עליכם ורק מינימום תוכנית לימודים.
אחרי שהמשרד יאשר (כי אין לו ברירה) תתחילו לשחק איתם.
להגיש בקשות ריקות מתוכן, להגיש הודעות וכו'.
תמתחו את החבל ותיראו - המשרד יתחנן שתגישו כבר את הבקשה .
ואז לא תשתפו פעולה
<מיכל חושבת שככל שהמשחק המקדים ארוך יותר כך המשרד יותר רוצה לדחוף לכם (את האישור)>

[אל_דנטה*]

אני לא מבין את ההמלצה הזו רני.

נדמה לי, שזהו קול אחר ממה שאני שומע מהגיליונות ומהאתר.
האם להסתתר מתחת לשטיח זו דוגמא טובה לילדי? האם לחנך את ילדי שאין בעיה לעבור על החוק? לחיות כעכבר?
האם לא עדיף להיות גאה, לחיות מעל השטיח ולשנות חוקים רעים במקום להתחבא?

[תבשיל_קדרה*]

ונניח, רני שאי אפשר. הכתובת שלנו היא הנכונה. אנחנו לא רוצים לעבור דירה בשביל להסתתר (איזה אבסורד זה!) מה עכשיו? איזו עצה אתה נותן עכשיו לאותה משפחה שמתיעצת אתך?

[רני_כשר*]

ונניח, רני שאי אפשר. הכתובת שלנו היא הנכונה. אנחנו לא רוצים לעבור דירה בשביל להסתתר (איזה אבסורד זה!) מה עכשיו? איזו עצה אתה נותן עכשיו לאותה משפחה שמתיעצת אתך?
כתבתי בפירוש: כל עוד לא חייבים לבקש אישור - אני לא חושב שצריך לבקש. ברגע שהרשויות לוחצות, צריך כמובן לפעול בשיתוף פעולה מלא איתם. במקרים כאלו אני ממליץ בחום לעשות את הכל ברוח טובה, ולהמנע ככל הניתן מריב. להביע אסרטיביות מלאה, משהו כמו: "אנחנו בכל מקרה לא נשלח את הילדים לביה"ס, אבל בואו נראה איך אפשר לעשות זאת כך שכל הצדדים יחיו עם זה טוב", אבל לשתף פעולה עד כמה שניתן.
היות שבכל מקום ואזור העניינים מתקדמים בצורה אחרת, וזה תלוי בכל הצדדים המעורבים - בהורים, בנציג הרשות המקומית, במפקח האזורי ואולי עוד - לכן מעבר לכך אין לי בדרך כלל הרבה עצות נוספות.
בקצרה אני אומר להם: כל עוד לא חייבים - לא צריך לבקש אישור. כשחייבים - לעשות זאת באסרטיביות אך תוך שמירה על יחסים טובים עם הרשויות, וככל הניתן בלי לריב.

_נדמה לי, שזהו קול אחר ממה שאני שומע מהגיליונות ומהאתר.
האם להסתתר מתחת לשטיח זו דוגמא טובה לילדי? האם לחנך את ילדי שאין בעיה לעבור על החוק? לחיות כעכבר?
האם לא עדיף להיות גאה, לחיות מעל השטיח ולשנות חוקים רעים במקום להתחבא?_
לא ברור לי כל-כך איפה הקול האחר. מבחינתי זה אותו קול בדיוק.
לא אמרתי ש צריך להסתתר מתחת לשטיח. מי שלא מעביר כתובת ויש לו שכנים טובים במקום החדש, יתכן שמתישהו מישהו יעלה עליו וידווח עליו, ויכול להיות שעד אז הוא יחשוש מ"מה יהיה" וכד'. במקרה כזה יכול להיות שהעצה הנ"ל אינה טובה.
אנחנו למשל, לא העברנו את הכתובת (מסיבות אחרות ואפילו לא בכוונה), ובדיעבד הסתבר לנו שיותר נוח לרשות לא להתעסק אתנו משום שהכתובת אינה מקומית. אנחנו לא מסתתרים מאף אחד, מדברים ברצון עם הרשות, ומציגים אסרטיביות פנימית (משום שמלבד הקב"ס הקודם, שאמר בקול רפה "אולי תגישו אישור" ואנחנו אמרנו "נראה" - אף אחד לא לוחץ עלינו).

לגבי החוק והעכבר - זה כבר תלוי בהורים. אם הם מרגישים ממש רע עם זה שהם עוברים על החוק או חיים כמו עכבר, אני מניח שזה עובר לילדיהם ומבחינת הדוגמא האישית זה ממש לא טוב. אבל החוק הרי נחקק עבור אנשים. זה שאני עובר על חוק לימוד חובה אינו פוגע באף אחד, ולכן אין לי בעיה לעבור אותו, ואין לי שום בעיה לחנך כך את ילדיי.
הרי, אם החוק היה שחייבים לחסן - האם הייתי מחסן? - לא! ואם החוק היה למול את בניי, האם הייתי עושה זאת? - לא!
שוב, העניין החוקי הוא לא העיקר.
וניתן בהחלט להיות גאה, לחיות מעל השטיח, ולשנות חוקים רעים - למשל ע"י הצטרפות לבג"צ בנושא - ראה סשה זיניגרד (אנחנו הצטרפנו, שילמנו לו בתשלומים את ההוצאות הצפויות, ואני קורא לכולם וגם לך, אל דנטה, להצטרף, ולהשפיע ע"י שינוי החוקים הרעים).
ועדיין, כל עוד החוקים הרעים קיימים, וכל עוד אוכל, אין לי בעייה לעבור עליהם (שוב, מדובר בחוקים שנועדו להגן עליי או על ילדיי, ולכן אני מרשה לעצמי לקחת מהמדינה את הסמכות והאחריות).

ובכל מקרה - מובן שמי שמרגיש שהוא בוגד בעצמו וברוחו בכך שאינו מבקש אישור - להשקפתי הוא חייב לעשות זאת, ואני מניח שיש כאן לא מעט (כולל אני) שנשמח לעזור, כולל אפילו הופעה בפני אנשים, העברת חומר, עצות בניסוח וכל מה שאוכל במסגרת הזמן שלי.

[נאוה_פרנס*]

אנחנו מגישים את הבקשה כדי להוריד מאיתנו את משרד החינוך.

אצלי זה מורכב.

1. אני רוצה לתת לילד שלי דוגמא של אזרח שומר חוק.
2. אני חושפת את הילד שלי למאמצים חוקיים לשינוי החוק והנהלים.
3. בהיותי חד הורית ומפרנסת יחידה לילד יחיד - אני כן רוצה תקציבים ונגישות לכל מיני אופציות
4. הגשת הבקשה מאפשרת לי לשמור על האוטונומיה שלנו ללא המתח המלווה ל"מה יהיה אם..."

הייתי בסרט הזה: תלונה במשטרה, דיווח לרשויות וכדומה. אולי מצבי כחד הורית רגיש יותר.

הבן שלי לומד, שהעובדה שחוק מסוים לא מוצא חן בעיניו, לא אומרת שהוא יכול "לדגל עליו".
הוא לומד שאפשר לשמור על החוק וגם להביע את דעתך, וגם לפעול לשינוי החוק.
הוא לומד שמאחורי חוקים ומשרדים יש אנשים - חלקם טובים יותר וחלקם פחות, חלקם חכמים יותר וחלקם פחות.

הוא לומד שיש קשת רחבה של תגובות - בתוך מסגרת החוק.

המאבק ללגיטימציה של החינוך הביתי הוא השעור הטוב ביותר שאני יכולה לתת לו באזרחות.

לדעתי, כל שיותר משפחות מקבלות אישור - משרד החינוך לומד לחיות עם החינוך הביתי כאופציה לגיטימית.
לדעתי, הדיאלוג עם מערכת החינוך מאפשר למערכת להכיר אותנו כאוכלוסיה אחראית.
לדעתי, עיצוב המדיניות של המשרד מתגבש תוך כדי מפגש עם משפחות החינוך הביתי.

לדעתי,
הסיכוי שלנו להשיג מכסימום חופש חוקי נמצא דווקא בדרך של הידברות תוך כדי הגשת בקשות.
דרך זו מאפשרת לנו להגיע גם לדיון על תקציבים ופתיחת אפשרויות כמו תללים.

אבל זו רק דעתי, האישית והסובייקטיבית.

[רני_כשר*]

הוא לומד שיש קשת רחבה של תגובות - בתוך מסגרת החוק.
מה היית ממליצה לעשות לאחר שהבקשה נדחית, וגם הערעורים? מה קורה כאשר המדינה מחליטה, במקרה הזה, שהיא אינה מאפשרת לך להשאיר את ילדיך בבית? איך תוכלי לחיות עם מצפונך, וגם לעמוד בחוק?

[נועה_בר*]

לפנינו עוד כמה שנים בלי משרד החינוך על הגב, ובכל זאת, כמי שבוחרים בדרך זו, אנו מתעניינים בנושא ההתמודדות "מול החוק".
היות שבכל מקום ואזור העניינים מתקדמים בצורה אחרת, וזה תלוי בכל הצדדים המעורבים - בהורים, בנציג הרשות המקומית, במפקח האזורי ואולי עוד
האם יש מידע מפורט בנושא, או אפשר לפתוח דף שבו אנשים יעדכנו, כך שנדע באיזה אזור, עיר, או רשות מקומית יש יותר בעיות. איפה קל יותר או בכלל אין בעיות?
זה יכול אולי להקל על אלו המחפשים לגור בסביבה בה יש מחנכים אחרים מהבית, או לפחות לאפשר להם להיות בעניינים עוד לפני "המבול", להוסיף למערך השיקולים איפה כדאי לגור.

ולשנות חוקים רעים - למשל ע"י הצטרפות לבג"צ בנושא -
איפה אפשר להתעדכן מה נעשה, מה עוד יש לעשות, כמה כסף זה עולה - אולי נרצה לעזור?
למה לא לשתף את הקהילה?

[רסיסים_של_אור*]

אנחנו מנסים לארגן חוג בית בנושא הבגץ, להורים שמתעניינים, באזור רחובות / גזר וכו'.

[רני_כשר*]

_איפה אפשר להתעדכן מה נעשה, מה עוד יש לעשות, כמה כסף זה עולה - אולי נרצה לעזור?
למה לא לשתף את הקהילה?_
לגבי הבג"צ - הפרטים אצל סשה זיניגרד בטל' 054-7776459 או בדואל zinigrad at netvision dot net dot il.

בנוסף, אנו מתכננים לקיים שיחה בנושא בפארק הירדן.

[נעמה*]

שלום.
אנחנו משפחה עם 3 ילדים,וזו לנו השנה הראשונה בחינוך ביתי.
עברנו לא מזמן דירה,מהרי ירושלים,לערבה,מה שסייע להחלטה שלא לשלוח את הילדים למסגרות חינוכיות בחוץ.
כרגע מאד ברור לי שזה מה שטוב ונכון עבורנו,אבל אני נזהרת מלקבוע עמדה חד משמעית לטווח הארוך,כי דברים יכולים להשתנות,(אם נרצה שישתנו...)
הייתי שמחה לשמוע דעותיכם האם כדאי/לא כדאי לבקש אישור במועצה,
האם למישהו יש ניסיון עם מחלקת החינוך במועצה שלנו (חבל איילות)
(יש לי הרגשה שבחיים לא פגשו כאן חיה כזו... )
הם יכולים להיות כל כך בהלם , שאולי יסכימו ויתלהבו מהרעיון הנדיר
והם יכולים גם להיות אטומים ונעולים,דווקא בגלל שאין להם שום ניסיון
מה לדעתכם הסיכוי מול הסיכון?
ביה"ס האזורי פה נחשב מאד טוב ואין לי תלונות עליו(גם אינני מכירה מספיק)
אבל זה בכלל לא העניין.
אנחנו בוחרים לקחת אחריות על חינוך וגידול הילדים שלנו,בדרך שלנו,בקצב שלנו(וייקח לנו זמן להתרגל ולהתאקלם פה במדבר...)
אולי שווה לבוא אליהם ביוזמתי ולהסביר את השיקולים ולקבל אמפתיה ולגיטימציה,ואולי גם שיתוף פעולה(כמו למשל,אפשרות להחליף ספרים בספריה השווה שלהם,ועוד...)
ואולי עדיף דווקא לשמור על פרופיל נמוך ולחכות שמתישהו הם יגיעו אלינו .
זה עשוי להיות די מהר כי ברשויות המועצה היינו חייבים להרשם (כדי לקבל שעון מים למשל...)ויש פה די מעט תושבים בערבה הנידחת,ובמיוחד ביישוב שלנו (רק 20 משפחות)ונראה לי שישר הם יתקשרו לברר למה לא נרשמנו.
מה אומרים?
קראתי פה באתר הרבה דעות שונות,וקשה לי להחליט.
אני נוטה כן לבקש אישור.האם מישהו יודע משהו על המועצה שלנו?
אולי כדאי לדבר ישירות עם ביה"ס/אולי אפילו מורה ספציפית-של הגיל של הבת
מה הסיכון שאני לוקחת? אם הם יגידו לי לא,ואני אגיד להם בכל זאת שכן,
מה אז?מה קורה אז?
אשמח לכל תגובה
תודה מראש
נעמה

[מיכל_דנקנר*]

את לא לוקחת על עצמך שום סיכון. משרד החינוך כבר מתורגל במשפחות "ידועות" שלא מגישות בקשות לאישור.
את כן יכולה להראות להם את כל התיכתובת בנושא הבגץ.
גם את המכתב של עורכי הדין וגם את התשובה של יולי תמיר שרת החינוך (שמתכוונת להקים ועדה לבחינת הנושא)
בכלל לדעתי כל המשפחות ש"אמורות" להגיש בקשה לאישור השנה יכולות להגיש במקום את המכתב של יולי תמיר (ואת המכתב של עו"ד) לדעתי כל החומר נמצא באתר או דרך סאשה ויאנה זיניגרד.
זה עושה רושם מצויין מאחר והיא הסמכות העליונה במשרד ואין צורך בשום אישור מעבר לכך.
תמתינו עד שהיא תכנס ועדה, תזמן נציגים של החינוך הביתי, ואז תחליטו איך לפעול.

[ליטל*]

אני חוזרת על שאלות שכבר נשאלו בדף, אבל הזמנים השתנו ואני אשמח לחוות דעתכן/ם.

עברנו דירה, שינינו כתובת בגלל רשויות חוק אחרות (מסכנסה ביטוח לאומי) ואנחנו רשומים בכתובתנו האמיתית.
הבת (6 וחצי) לא היתה במסגרות ולא היתה רשומה במסגרות עד כה.
אנחנו מתלבטים אם לבקש אישור או לא.
נטיית ליבנו היא לא להתעסק עם הרשויות עד שלא חייבים.
מצד שני אנחנו חוששים שכשהם ימצאו אותנו, זה יהיה בעכרנו. למה לא הגשנו עד עכשיו? מה היה לנו להסתיר? מדוע לא נהגנו כאזרחים טובים?

מה דעתכן? מה נסיונכם?

[חינוך_ביתי_א*]

לדעתי כדאי להגיש בקשה. זה תהליך כל כך פשוט ומהיר, שחבל לחיות בחשש אם אפשר פשוט להיפטר מזה וזהו.

[רולילולי*]

_אנחנו מתלבטים אם לבקש אישור או לא.
נטיית ליבנו היא לא להתעסק עם הרשויות עד שלא חייבים._

אותו הדבר בדיוק אצלנו. וכרגע החלטנו להשאיר את זה ככה.
אבל להבדיל מכם הכתובת שלנו היא הכתובת של הוריי בעלי כך שפעם כשהתקשרו לשאול אותנו מה עם הרישום לגן הילדים אז אמרתי שעברנו דירה והם אמרו שנירשם במקום החדש כמובן שאמרתי "בסדר" ומאז לא שמענו מהם.

מצד שני כששאלתי את הגיסות שלי אם אני אמורה לקבל מכתב כדי לרשום לבית ספר הם אמרו לי שלא מקבלים אלא פשוט הולכים ורושמים..
כך שלא בטוח שיבדקו אותך.

בכל אופן הייתי מציעה לך לבדוק את הנושא לפני שאת רושמת.
ב ה צ ל ח ה!

אשמח לדעת מה החלטתם. נורית

[פלוני_אלמונית*]

_מצד שני אנחנו חוששים שכשהם ימצאו אותנו, זה יהיה בעכרנו. למה לא הגשנו עד עכשיו? מה היה לנו להסתיר? מדוע לא נהגנו כאזרחים טובים?

מה דעתכן?_

אנחנו מהסיבה הזאת הגשנו לא מזמן לקראת השנה הבאה. למה לא הגשנו עד כה? כי העניין היה בבירור בבג"ץ.
לרוע המזל מבג"ץ לא יצאה הבשורה, ולכן כאזרחים שומרי חוק, לאחר שקראנו את חוזר המנכ"ל החדש החלטנו להגיש עכשיו את הבקשה.
שימי לב שחייבים לענות לכם תוך 3 חודשים, ועכשיו זה ה-זמן להגיש, כי חודשיים מתוך השלושה נופלים על החופש הגדול שבו אין בי"ס שתצטרכו כביכול לשלוח אליו את הילדים מבחינת החוק בזמן שאתם מחכים לתשובה.
בהצלחה בכל דרך שתבחרו.

[בדויה*]

למה לא הגשנו עד עכשיו? מה היה לנו להסתיר? מדוע לא נהגנו כאזרחים טובים?

אי אפשר פשוט להגיד שלא ידעתם שצריך להגיש טופס?
הרי רוב הציבור לא מודע לאפשרות הזו בכלל...

אני מתכוונת לעבור דירה בקרוב, ומתכוונת "להיעלם" עד שיגלו- לא מתוך תחושה שאני בורחת מהחוק אלא פשוט מתוך שנאת טפסים נטו... סיכוי גדול שלא יבדקו...
מצד שני- בישוב בו אני חיה בשכירות לא הרבה זמן, כמה חודשים- כבר "עלו" עלי, ושלחו לי מכתב, ובהזדמנות אחרת כשהייתי במזכירות שאלו אותי מה עם הילד... (לא שיניתי כתובת בת.ז., הילדים שלי קטנים ואני גם לא מכירה כאן כל כך אנשים- אין לי מושג איך קלטו אותי. אבל קלטו.)
מצד שלישי- אמרתי שהילד בגן פרטי יחד עם הקטן ויותר לא שמעתי מאף אחד... (מה שאז היה נכון...)

[ליטל*]

אנחנו חיים בעיר, כך שהסיכוי שמישהו אמביציוזי מועדת חינוך או מועד היישוב יזכר בנו לא קיים.
השכנים, כרגע, יחסית אוהדים.

אי אפשר פשוט להגיד שלא ידעתם שצריך להגיש טופס?
אפשר, נראה לי. כך חשבנו שנעשה.
אני חוששת שזה יתפס כסוג של חוסר מסוגלות.
מה, לא הצלחנו לברר?
חוקית, זו חובתנו לעשות זאת.

ולכן כאזרחים שומרי חוק, לאחר שקראנו את חוזר המנכ"ל החדש החלטנו להגיש עכשיו את הבקשה
זו לא הבעיה מבחינתנו.
אנחנו לא מאמינים שחוקי המדינה נועדו לשרת אותנו ולכן אין לנו ענין לשרת אותם.
רק לא לסבול מהם יותר מידי.

[אמא_בגובה_דשא*]

גמנלנו במתלבטים, מסיבה ביזרית משהו...

מצד אחד, לא בא לנו להחשף לרשויות ששכחו מקיומנו,
ומצד שני יש לנו סבתא עו"ד שנורא מלחיץ אותה שאנחנו עוברים על החוק.

[אוד_ליה*]

יש לנו סבתא עו"ד
אם ככה, אז אתם לא צריכים לחשוש מתביעה, לא?

[מושתלת_של_המדינה*]

אנחנו לא מאמינים שחוקי המדינה נועדו לשרת אותנו ולכן אין לנו ענין לשרת אותם.
זו אחת הגישות שממש מבטיחה שכאשר יתפסו אתכם יכנסו בכם חזק.
או במילים אחרות-
אותי זה מקומם.
את אומרת ש:
את לא כפופה לחוקי המדינה כי אינך מאמינה במדינת ישראל?
אינך מאמינה במדינת ישראל ולכן אינך כפופה לחוקיה?
הרי ברור שבין אם את מאמינה בחוקים ובמטרתם ובין אם אינך מאמינה בהם, חוקית את חייבת לקיימם.
חוקים אינם מצוות. לקיים מצוות זו בחירה, שנובעת מאמונה.

[אוד_ליה*]

למושתלת:
את רוצה לאמר לי שבחיים לא נסעת מעל 50 קמ"ש בתוך העיר?
שבכל שלט עצור את עוצרת עצירה מוחלטת?
שבכל נסיעה, אפילו של 2 דקות למכולת את חוגרת את כולם באוטו?
שבחיים לא חצית כביש באור אדום?
את מקיימת כל חוק בצורה מושלמת? ובעוורון מוחלט?

חוקים זה טוב, כל עוד הם לא פוגעים באף אחד.
אני אתן דוגמה קטנה מהזמן האחרון שהרתיחה אותי- משאל העם, שמי שלא משתף פעולה עלול ללכת לכלא... איזה מין חוק זה?!?

ועוד משהו- פעם אסור היה לכושים לשבת מקדימה באוטובוס, את יודעת (ועוד כל מיני)... ואם לא היה פורע החוק הראשון שהעיז והפר ונלחם- איפה הם היו היום?

[אמא_נמרה*]

_את רוצה לאמר לי שבחיים לא נסעת מעל 50 קמ"ש בתוך העיר?
שבכל שלט עצור את עוצרת עצירה מוחלטת?
שבכל נסיעה, אפילו של 2 דקות למכולת את חוגרת את כולם באוטו?_

כן.

<לא מושתלת, זהירה>
<רוצה שאלות באמת מכשילות? תשאלי על הצהרת אמת למס הכנסה וכדו', על השתמטות ממילואים, על עישון מריחואנה>

[אישור*]

_אנחנו חיים בעיר, כך שהסיכוי שמישהו אמביציוזי מועדת חינוך או מועד היישוב יזכר בנו לא קיים.
השכנים, כרגע, יחסית אוהדים._

את נפגשת עם משפחות בחינוך ביתי?
יכול להיות מצב שבו המפקחת, בביקור בית אצל אחת המשפחות (או יותר) באיזורכם, תישאל את הילדים מי החברים שלהם, והם יספרו שהם נפגשים עם ביתך וכך היא תדע על קיומכם (אפשר לבקש מהחברים שלא יספרו, אבל זה עלול להיאמר בכל זאת במקרה, מתוך היסח הדעת, התלהבות, או כנות טבעית של ילדים).

לדעתי כדאי להגיש בקשה. זה תהליך כל כך פשוט ומהיר, שחבל לחיות בחשש אם אפשר פשוט להיפטר מזה וזהו.
מצבים לא בהכרח פשוטים -

1. וועדה, אמנם חד-פעמית, אך המעמד מול אנשי משרד החינוך שלא מבינים בחינוך ביתי הוא מצב מלחיץ.
2. ביקורי בית : פיקוח על ידי מפקחת שעלולה להיות צרת אופקים וקטנונית.

לנו יש אישור, אני חושבת שכדאי לבקש אישור, צריך להתכונן היטב בעזרת משפחות שעברו את כל התהליך.
בהצלחה.

[אוד_ליה*]

אמא נמרה
הצהרת אמת למס הכנסה וכדו', על השתמטות ממילואים, על עישון מריחואנה

אלו דווקא דברים שבחיים לא אעשה... (ד"א, גם אני מקפידה על חגירה, למשל- אבל לא על 50 קמ"ש בדיוק)- אבל זה רק מראה כמה הקווים האדומים בשמירה על החוק הם דבר סובייקטיבי...

[לוטם_מרווני*]

_את רוצה לאמר לי שבחיים לא נסעת מעל 50 קמ"ש בתוך העיר?
שבכל שלט עצור את עוצרת עצירה מוחלטת?
שבכל נסיעה, אפילו של 2 דקות למכולת את חוגרת את כולם באוטו?
שבחיים לא חצית כביש באור אדום?_
כשאני עם ילדיי, לא אחצה כביש באור אדום, אחגור את כולם אפילו לנסיעה של חמישים מטרים בתוך השכונה, בעצור אני עוצרת תמיד עצירה מוחלטת (וגם בתמרור האט, כי חייהם של ילדי ושלי יותר חשובים מהמהירות בה אגיע לאנשהו) ובתוך הישוב אני לא נוסעת מעל 20 קמ"ש (כי חיהם של ילדים והולכי רגל חשובים לי. בכלל החיים הם ערך יותר גבוה מהכבוד, וחוקי התנועה נועדו לשמור על החיים ולא על הכבוד).
שמירה על החוקים כמובן שהיא סובייקטיבית, רוב האנשים רואים עצמם כאזרחים שומרי חוק, למעט ליטל שרואה את עצמה מעל החוק ומחוצה לו. זה באמת מדאיג, לא רק את המושתלת.

[אוד_ליה*]

לוטם...
אולי הדוגמאות האלו לא נכונות בשבילך... אבל לכל אחד יש את המקום שבו הוא מכופף מעט את החוקים... אלו היו הדוגמאות שאני מכירה מהסביבה שלי (ושוב- גם אני מקפידה עם חגירה ועל נסיעה איטית בתוך העיר, אבל למשל מחוץ לעיר יכול להיות שאסע על 100 בכביש של 90, אם הוא ריק...
ואני בטוחה שיש חוקים אחרים שגם את עוברת עליהם (בלי להכיר אותך אישית בכלל, כן?)
כרגע לא עולה לי חוק ספציפי בראש, אבל אם היה חוק שהיה פוגע בי לא הייתי בהכרח מקיימת אותו באדיקות.

[לוטם_מרווני*]

אודליה, האמת שמטרת הדיון אינה לדון בקיום חוקים באדיקות או שלא, אלא במשפחה אחת המיוצגת כאן ע"י הפלונית ליטל, אשר מצהירה באופן גורף כי היא מעל חוקי מדינת ישראל ואי לכך לא צריכה לקיימם. בקריאה חוזרת של דבריה אני חושדת שזו הצהרה ריקה מתוכן או סתם ניסוח קלוקל.

[אוד_ליה*]

לוטם
אני מבינה את זה, אבל לא הבנתי מה מדאיג במה שכתבה-
_אנחנו לא מאמינים שחוקי המדינה נועדו לשרת אותנו ולכן אין לנו ענין לשרת אותם.
רק לא לסבול מהם יותר מידי._
אני מאוד מזדהה עם דבריה- זה לא שם אותי מיידית במקום של פורעת חוק, אלא במקום של אדם חושב שלא מציית בצורה עיוורת "כי ככה" אלא בודק דברים יותר לעומק.
זה לא בהכרח משפיע על מידת הציות שלי לחוק (למרות שהמילה ציות עושה לי S-:), אלא על מידת האדיקות וההתלהבות שבה אבצע אותו.

[תבשיל_קדרה*]

שלום ליטל,
אני בדעה שאין צורך להעיר דרקון ישן.
אני מאמינה שכל פקיד שישאל אותך "למה", יבין תשובה "איכס ביורוקרטיה" אם תנסחי אותה מספיק טוב.
השאלה בסוף היא איך תתקשרו עם נציגי החוק (דהינו, הקב"ס) אם הם פתאום ייזכרו בכם.
אני מאמינה שעם כל נציג כזה אפשר לדבר בצורה שתתן לו תחושה נעימה, ושירצה להיות בעדכם.
העיקר לא לפחד כלל.

[שרית_אמיר*]

כמי שבחרה לחנך את ילדיה בבית בחרתי גם לעשות זאת בצורה חוקית.
למה?
כחלק מהחינוך הביתי אותו אנחנו מעבירים לילדינו ,חלק זה להתמודד גם עם גופים שאנחנו לא מתים עליהם, אבל חייבים להתמודד כי זה החוק (גם עם אנחנו לא אוהבים)
ולהראות איך אפשר להיות שומרי חוק למרות הכל. אני רוצה לתת להם כלים להצליח ולעמוד מול הברוקרטיה ולדעת איך לא לתת לה לכופף אותנו , רואה בזה שיעור חשוב .
וחוץ מזה אנחנו אוהבים לישון בשקט ולדעת שאין מאחורינו קופסת שרצים.

[אוד_ליה*]

אולי זה גם קשור בגיל של הילדים...
באופן אישי אני חושבת ששיעורי אזרחות זה לא לילד בן 4-5...
אבל אולי אם היו לי ילדים גדולים יותר (נגיד- 10 ומעלה) אז הייתי חושבת אחרת, על הדוגמה האישית וכו'...

[ליטל*]

אודליה, האמת שמטרת הדיון אינה לדון בקיום חוקים באדיקות או שלא, אלא במשפחה אחת המיוצגת כאן ע"י הפלונית ליטל, אשר מצהירה באופן גורף כי היא מעל חוקי מדינת ישראל ואי לכך לא צריכה לקיימם. בקריאה חוזרת של דבריה אני חושדת שזו הצהרה ריקה מתוכן או סתם ניסוח קלוקל.
הדיון מעניין, אפשר ורצוי לקיים אותו.
אני לא הצהרתי מה שטענת שהצהרתי.
אני לא מעל החוקים או מתחתם. ההירארכיה הזו מיותרת בעיני.
טענתי שדעתי היא שהחוקים לא נועדו כדי לשרת אותי ולכן אין לי עניין לשרת אותם.
הסיבה לקיים חוק או שלא לקיימו היא לא מיקומי במארג הירארכי כלשהו.
שתי הסיבות העיקריות מבחינתי -

1. החוק הגיוני, עוזר לי ו/או לאחרות/ים, משרת אותנו ולא נועד לשרת קבוצות צרות באוכלוסיה או את השלטון. רב הסיכויים שהייתי נוהגת באותה דרך, גם אילולא היה חוק.
2. הפרת החוק, בטח אם מפירים אותו לבד, תפגע בי יותר משתועיל לי.

אני לא מצייתת לחוקים, פשוט בגלל שהם נחקקו.
ואני לא רוצה אפילו להתחיל להזכיר תקופות מסויימות, בהן חוקקו חוקים מסויימים, שלשמחתנו היו כמה אנשים שפרעו אותם.

[אמא_נמרה*]

אז הייתי חושבת אחרת, על הדוגמה האישית

לא הבנתי. דוגמא אישית מתחילה מגיל אפס.

[סמדר_נ*]

ואני לא רוצה אפילו להתחיל להזכיר תקופות מסויימות, בהן חוקקו חוקים מסויימים, שלשמחתנו היו כמה אנשים שפרעו אותם.
אבל את חוק גודויין אולי כן שווה להזכיר.

[אמא_נמרה*]

ואני לא רוצה אפילו להתחיל להזכיר תקופות מסויימות, בהן חוקקו חוקים מסויימים, שלשמחתנו היו כמה אנשים שפרעו אותם

אני חשבתי על פרעה והמיילדות במצרים

<כל אחת והקונוטציות שלה>

[נק_ניקה*]

אנחנו כבר כמה שנים בחינוך ביתי בגילאי בית ספר ולא ביקשנו אישור. היום קראתי פה ואני שואלת את עצמי, האם עדיף לבקש מאשר "להיתפס"?
ברור שאם יגיעו נבקש, אבל האם יהיו להם טענות רטרואקטיבית? והאם כשהם תופסים על חם היחס שונה?
אם יש פה מישהו עם נסיון בענין אשמח להתייחסותכם.
תודה.

[יונת_שרון*]

עד היום לא "נקמו" רטרואקטיבית, רק ביקשו לסדר את הניירות לעתיד.

[רסיסים_של_אור*]

אצלנו רק היו לחוצים מעצמם מכך שלא עלו עלינו בעצמם...

[נק_ניקה*]

תודה.