על ידי אם_פי_3* » 05 אפריל 2003, 00:49
מחקרים מראים כי... פותח את המחשבה ההגיונית. כבוגרת הלינה המשותפת במובן הקיבוצי, יחד עם הדעות המוצקות של אמא שלי בנושא, האינטואיציה שלי תמכה במיטות נפרדות. מה לעשות, הדעות של אמא שלי, הן במידה רבה האינטואיציות שלי - אלא אם כן משהו גרם לי לשנות כיוון. אז ידעתי שיש הרבה שישנים ביחד. בהתחלה, שמעתי רק את אלו שזה מתוך כניעה למציאות - וזה רק חיזק את רצוני במיטות נפרדות, והחלטיות (והילדים שלי אפילו לא מעלים על דעתם שאפשר לישון במיטה של אבאמא, אין לנו מאבקים בנושא. נסיונות בודדים לשינה אקראית משותפת, היו השתוללות בלבד, ללא שינה). אחר כך, פתאום נתקלתי בכאלו שעושים את זה מתוך בחירה. זה כבר יותר סביר, אבל לא מתאים לנו... נדמה לי, שמה ששינה את דעתי, היה דווקא אמירה, של מישהו נטול ילדים, שבעצם כל היונקים ובכל התרבויות ה-(איך לומר? פרימיטיביות, לא בדיוק. מחוברות? בסיסיות? טבעיות?) תינוקות ישנים עם הוריהם. כלומר - לא בדיוק מחקר, אבל הבנה ש"ככה זה בטבע", ככה זה צריך להיות.
אז בינתיים הקטנצ'יק ישן איתי, וזה נהדר. לא יודעת אם נוכל להתמיד, בעיקר כי אבא לא ממש מתלהב מהרעיון (בעיקר מפחד על השינה שלו. הוא טוען שיתעורר מכל פיפס ולא יצליח להרדם חזרה. קשה לי להתווכח עם זה.) ומוכן לזה כל עוד הוא יונק בלילה (אבל הפצפון כבר עושה סימנים של לילות שלמים...) - כשהוא לא שם (מזל שיש מנוחת צהריים ביום שישי, והוא רואה כמה הגמד ישן בשקט. אולי מכאן יבוא שינוי). בכל מקרה, ובלי קשר למעשה, היום זו נראית לי דרך יותר נכונה - וזה שינוי של 180 מעלות מלפני 4 שנים, כשנולדו ילדיי הבכורים.
מחקרים מראים כי... פותח את המחשבה ההגיונית. כבוגרת הלינה המשותפת במובן הקיבוצי, יחד עם הדעות המוצקות של אמא שלי בנושא, האינטואיציה שלי תמכה במיטות נפרדות. מה לעשות, הדעות של אמא שלי, הן במידה רבה האינטואיציות שלי - אלא אם כן משהו גרם לי לשנות כיוון. אז ידעתי שיש הרבה שישנים ביחד. בהתחלה, שמעתי רק את אלו שזה מתוך כניעה למציאות - וזה רק חיזק את רצוני במיטות נפרדות, והחלטיות (והילדים שלי אפילו לא מעלים על דעתם שאפשר לישון במיטה של אבאמא, אין לנו מאבקים בנושא. נסיונות בודדים לשינה אקראית משותפת, היו השתוללות בלבד, ללא שינה). אחר כך, פתאום נתקלתי בכאלו שעושים את זה מתוך בחירה. זה כבר יותר סביר, אבל לא מתאים לנו... נדמה לי, שמה ששינה את דעתי, היה דווקא אמירה, של מישהו נטול ילדים, שבעצם כל היונקים ובכל התרבויות ה-(איך לומר? פרימיטיביות, לא בדיוק. מחוברות? בסיסיות? טבעיות?) תינוקות ישנים עם הוריהם. כלומר - לא בדיוק מחקר, אבל הבנה ש"ככה זה בטבע", ככה זה צריך להיות.
אז בינתיים הקטנצ'יק ישן איתי, וזה נהדר. לא יודעת אם נוכל להתמיד, בעיקר כי אבא לא ממש מתלהב מהרעיון (בעיקר מפחד על השינה שלו. הוא טוען שיתעורר מכל פיפס ולא יצליח להרדם חזרה. קשה לי להתווכח עם זה.) ומוכן לזה כל עוד הוא יונק בלילה (אבל הפצפון כבר עושה סימנים של לילות שלמים...) - כשהוא לא שם (מזל שיש מנוחת צהריים ביום שישי, והוא רואה כמה הגמד ישן בשקט. אולי מכאן יבוא שינוי). בכל מקרה, ובלי קשר למעשה, היום זו נראית לי דרך יותר נכונה - וזה שינוי של 180 מעלות מלפני 4 שנים, כשנולדו ילדיי הבכורים.