על ידי דוד_רובנר* » 11 יולי 2002, 14:35
כור-היתוך או מגוון תרבויות?
האם אנחנו רוצים מערכת חינוך המשמשת לכור-היתוך, בו נדחים הבדלים ומחלוקות, בו מועדפים קונסנסוס והסכמה? האם אנחנו רוצים חינוך המעודד תרבות לאומית מונוליטית -- מקשה אחת, מדינה כל כך אחידה כמו שהמדינות של העולם העתיק היו במשך מאות בשנים?
או אנחנו רוצים שמדינתנו תהיה קרקע פורייה למגוון קבוצות, מגוון ירושות תרבותיות, מגוון שטחי התעניינות ודעות, מגוון סגנונות-חיים? האם אנחנו מעדיפים מגוון רב-פנים, עושר של שונות, שפע של אלטרנטיבות?
כוחה של חברה מונוליטית היא ככוחו של הצבא הרומי: המון של אנשים צועדים יד ביד, באותו הקצב, מתקדמים בלא להיעצר לקראת מטרתם הנבחרת. ישנה אינרציה של תנופה, כוח עצום של המספר, חתירה מתמדת.
חולשתה של חברה מונוליטית היא רגישותה להשפעות חיצוניות. כל אופנה חולפת וכל גוון הופכים פיתוי לאוכלוסיה חנוקה מאחידות, משועממת, מטומטמת מהשגרה.
חולשתה המיוחדת של חברה מונוליטית במדינה כמו שלנו היא חוסר התאמתה עם העקרונות שבשורשה של הדמוקרטיה עליהם מבוססת מדינתנו. באופן מיוחד, הרעיון של כור-היתוך נושא בתוכו באופן אוטומטי חוסר כבוד לגוון האינדיבידואלי, להבדלים האינדיבידואליים שהם, יותר מכל דבר אחר, מוגנים על ידי המושג של זכויות הפרט.
*
כוחה של דמוקרטיה רבת-פנים הוא, באופן פרדוקסאלי, שונותה. חברה המעניקה לכל בן-אדם את הזכות להגדרה עצמית יוצרת, על ידי מעשה זה, נחישות נצחית אצל כל בן-אדם להגנה על זכות זו. ממשל המבוסס על רצון הבוחרים מוגן על ידי אותו רצון.
האם אורח-חיים אחר כלשהו יצר, דור אחרי דור, אנשים שאומרים בחפץ-לב, "תנו לי חופש או תנו לי מוות!"?
*
איננו יכולים לעצום עיניים בפני העובדה שאחד הגורמים העקרים המכרסמים במערכת החינוך הנוכחית הוא הדרישה המתמדת, מצידן של קבוצה אחר קבוצה, ליותר גוון, להכרה גוברת בערכם של נושאים שונים, של סגנונות שונים, של תרבויות שונות.
האם נוכל להמשיך ולעמוד מפני דרישה זו? או שנאפשר את יישומה הכשר, המלא, בשיטות חינוך בהן כל אחד חופשי ללמוד מה שהוא חפץ, כיצד שהוא חפץ, והיכן שהוא חפץ?
[b]כור-היתוך או מגוון תרבויות?[/b]
האם אנחנו רוצים מערכת חינוך המשמשת לכור-היתוך, בו נדחים הבדלים ומחלוקות, בו מועדפים קונסנסוס והסכמה? האם אנחנו רוצים חינוך המעודד תרבות לאומית מונוליטית -- מקשה אחת, מדינה כל כך אחידה כמו שהמדינות של העולם העתיק היו במשך מאות בשנים?
או אנחנו רוצים שמדינתנו תהיה קרקע פורייה למגוון קבוצות, מגוון ירושות תרבותיות, מגוון שטחי התעניינות ודעות, מגוון סגנונות-חיים? האם אנחנו מעדיפים מגוון רב-פנים, עושר של שונות, שפע של אלטרנטיבות?
כוחה של חברה מונוליטית היא ככוחו של הצבא הרומי: המון של אנשים צועדים יד ביד, באותו הקצב, מתקדמים בלא להיעצר לקראת מטרתם הנבחרת. ישנה אינרציה של תנופה, כוח עצום של המספר, חתירה מתמדת.
חולשתה של חברה מונוליטית היא רגישותה להשפעות חיצוניות. כל אופנה חולפת וכל גוון הופכים פיתוי לאוכלוסיה חנוקה מאחידות, משועממת, מטומטמת מהשגרה.
חולשתה המיוחדת של חברה מונוליטית במדינה כמו שלנו היא חוסר התאמתה עם העקרונות שבשורשה של הדמוקרטיה עליהם מבוססת מדינתנו. באופן מיוחד, הרעיון של כור-היתוך נושא בתוכו באופן אוטומטי חוסר כבוד לגוון האינדיבידואלי, להבדלים האינדיבידואליים שהם, יותר מכל דבר אחר, מוגנים על ידי המושג של זכויות הפרט.
*
כוחה של דמוקרטיה רבת-פנים הוא, באופן פרדוקסאלי, שונותה. חברה המעניקה לכל בן-אדם את הזכות להגדרה עצמית יוצרת, על ידי מעשה זה, נחישות נצחית אצל כל בן-אדם להגנה על זכות זו. ממשל המבוסס על רצון הבוחרים מוגן על ידי אותו רצון.
האם אורח-חיים אחר כלשהו יצר, דור אחרי דור, אנשים שאומרים בחפץ-לב, "תנו לי חופש או תנו לי מוות!"?
*
איננו יכולים לעצום עיניים בפני העובדה שאחד הגורמים העקרים המכרסמים במערכת החינוך הנוכחית הוא הדרישה המתמדת, מצידן של קבוצה אחר קבוצה, ליותר גוון, להכרה גוברת בערכם של נושאים שונים, של סגנונות שונים, של תרבויות שונות.
האם נוכל להמשיך ולעמוד מפני דרישה זו? או שנאפשר את יישומה הכשר, המלא, בשיטות חינוך בהן כל אחד חופשי ללמוד מה שהוא חפץ, כיצד שהוא חפץ, והיכן שהוא חפץ?