על ידי ליאת* » 17 מרץ 2012, 02:46
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
תודה על התגובות. לא יכולתי להתפנות לפני כן.
סבטקסט, זה אכן בירור שקשור לבעלי אך נראה לי שבעיקר בירור איפה אני ביחס לעצמי,בתוך משבר מסויים עם עצמי.
אבישג, התחושות האלה התחילו עם תחילת ההריון שלי הזה והתעצמו להם.אני מתבוננת על עצמי מהצד, סופרת מה הספקתי בחיי ומה עבר לא אספיק,מתעורר בי תסכול רב.
כאילו יש בי עוד אישה שחולמת על משהו אחר,על מציאות אחרת, עם גבר אחר דמיוני,אני מדמיינת שעם גבר הדמיוני הה אני אולי אהיה יותר קרובה לעצמי,לאני האמיתית שאני.
אולי אני משליכה על בן זוגי את התסכול שלי אבל לפעמים יש לי הרגשה שמשהו בו חוסם אותי,שזה כאילו לא מתאים ש"אהיה אני" האחרת, המוצלחת. יש ביחסים שלנו משהו מייאש.
ייתכן ואני חיה בפנרזיה,הרי הרבה יותר קל להיותמאושרת בדמיון מאשר בחיים,הרבה יותר קל לחשוב על כמה שזה יכול להיות אחרת עם גבר דמיוני. לא יודעת...מצד שני,מדכא אותי לחשוב שאהיה עם בן הזוג הזה לכול החיים.אני רוצה לחוות משהו אחר.רוצה להרגיש,לאהוב את עצמי
יש בו משהו מדכא.חוסר היכולת שלו להצליח כלכלית,הקשיים האלה, שבתחילת הקשר נראו כמו משהו אפילו רומנטי,נראו לי בעלי חן מסויים...בסופו של דבר זה שוחק אותנו ומוציא כול חן אפשרי. מרגישה שהוא לוזר.אבל מרגישה שגם אני "לוזרית". עובדה, אני מתוסכלת שמול הפוטנציאל שיש לי אני לא מסוגלת לעשות כלום, לא מסוגלת לשנות את הקושי הכלכלי.
נמצאת עמוק באמהות עם פעוט,והנה עוד הריון ש"יחסום" לי עוד יותר את הדרך לעשייה וחופש.
אין לי את הכלים,אין לי את הכוח,לפרוץ מעבר לגבולות המציאות שלי כדי לשנות אותה. כך לפחות אני מרגישה.
זה מאוד מתסכל להרגיש שאני לא אוהבת אותו יותר. זה נראה לי אפילו משהו די חייתי, אינסטינקטיבי, לא לאהוב יותר כי הוא לא מסוגל לפרנס כראוי ולדאוג לכול צורכינו. אולי ההריון מחדד את הרגש החייתי הזה. כמו בטבע שנקבה מצפה מבן הזוג שלה לדאוג לציד כדי שהיא תוכל להישאר בשקט עם הצאצאים. (אף על פי שגם בטבע הנקבה גם היא צדה...)
וגם...אסתכל על מצבי רוח בהריון,למרות שנדמה לי שבקרתי שם כבר, זה מעודד לדעת שאולי כול התחושות האלה יחלפו ןאחזור להעריך אותו ולרצות להיות איתו ולהיות שלמה עם הקשר שלנו בלי לחשוב שאולי לבד או עם מישהו אחר אהיה יותר מאושרת.
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
תודה על התגובות. לא יכולתי להתפנות לפני כן.
סבטקסט, זה אכן בירור שקשור לבעלי אך נראה לי שבעיקר בירור איפה אני ביחס לעצמי,בתוך משבר מסויים עם עצמי.
אבישג, התחושות האלה התחילו עם תחילת ההריון שלי הזה והתעצמו להם.אני מתבוננת על עצמי מהצד, סופרת מה הספקתי בחיי ומה עבר לא אספיק,מתעורר בי תסכול רב.
כאילו יש בי עוד אישה שחולמת על משהו אחר,על מציאות אחרת, עם גבר אחר דמיוני,אני מדמיינת שעם גבר הדמיוני הה אני אולי אהיה יותר קרובה לעצמי,לאני האמיתית שאני.
אולי אני משליכה על בן זוגי את התסכול שלי אבל לפעמים יש לי הרגשה שמשהו בו חוסם אותי,שזה כאילו לא מתאים ש"אהיה אני" האחרת, המוצלחת. יש ביחסים שלנו משהו מייאש.
ייתכן ואני חיה בפנרזיה,הרי הרבה יותר קל להיותמאושרת בדמיון מאשר בחיים,הרבה יותר קל לחשוב על כמה שזה יכול להיות אחרת עם גבר דמיוני. לא יודעת...מצד שני,מדכא אותי לחשוב שאהיה עם בן הזוג הזה לכול החיים.אני רוצה לחוות משהו אחר.רוצה להרגיש,לאהוב את עצמי
יש בו משהו מדכא.חוסר היכולת שלו להצליח כלכלית,הקשיים האלה, שבתחילת הקשר נראו כמו משהו אפילו רומנטי,נראו לי בעלי חן מסויים...בסופו של דבר זה שוחק אותנו ומוציא כול חן אפשרי. מרגישה שהוא לוזר.אבל מרגישה שגם אני "לוזרית". עובדה, אני מתוסכלת שמול הפוטנציאל שיש לי אני לא מסוגלת לעשות כלום, לא מסוגלת לשנות את הקושי הכלכלי.
נמצאת עמוק באמהות עם פעוט,והנה עוד הריון ש"יחסום" לי עוד יותר את הדרך לעשייה וחופש.
אין לי את הכלים,אין לי את הכוח,לפרוץ מעבר לגבולות המציאות שלי כדי לשנות אותה. כך לפחות אני מרגישה.
זה מאוד מתסכל להרגיש שאני לא אוהבת אותו יותר. זה נראה לי אפילו משהו די חייתי, אינסטינקטיבי, לא לאהוב יותר כי הוא לא מסוגל לפרנס כראוי ולדאוג לכול צורכינו. אולי ההריון מחדד את הרגש החייתי הזה. כמו בטבע שנקבה מצפה מבן הזוג שלה לדאוג לציד כדי שהיא תוכל להישאר בשקט עם הצאצאים. (אף על פי שגם בטבע הנקבה גם היא צדה...)
וגם...אסתכל על מצבי רוח בהריון,למרות שנדמה לי שבקרתי שם כבר, זה מעודד לדעת שאולי כול התחושות האלה יחלפו ןאחזור להעריך אותו ולרצות להיות איתו ולהיות שלמה עם הקשר שלנו בלי לחשוב שאולי לבד או עם מישהו אחר אהיה יותר מאושרת.