על ידי בשמת_א* » 01 מאי 2013, 13:56
כן, אבל אני שמה כסף שאת לא רוצה שאף אחת מהן לא היתה אמא שלא עושה כמעט שום דבר חוץ מלהיות אמא כמה שנים ברצף.
לא בטוחה שהבנתי את המשפט.
את חושבת שאני לא מעריכה חיים שבהן מישהי בוחרת להיות אמא?
ואת חושבת שיש דבר כזה "לא עושה כמעט שום דבר חוץ מלהיות אמא"?!
להיות אמא זה הג'וב הכי קשה ומגוון בעולם, אם עושים אותו.
אז כנראה לא הבנתי מה את מנסה לומר פה.
בגדול, הטיעון שהתרומה של נשים היא בכך שהן מגדלות את הילדים הוא בדרך כלל טיעון של גופים שמרניים.
יש בהחלט לא מעט טענות שכלפי חוץ נשמעות אותו הדבר בעוד שבפועל מבחינת תוכנן ומשמעותן, הן הפוכות.
אני לא רואה בזה בעייה, שהטיעון נשמע דומה.
יש הרבה דרכים להגיע לאותה מטרה, ויש דרכים שנראות דומות ומגיעות ליעדים שונים לחלוטין.
אני רוצה להיות אמא, אבל גם עובדת סוציאלית ופרופסור באוניברסיטה. יש לזה שם "ריבוי תפקידים". אני חושבת שרוב הנשים, אחרי כמה שזה קשה, מעדיפות את זה על תפקיד אחד, ויהיה זה תפקיד מחוץ לבית או בתוכו.
זה טיעון אחר לגמרי.
זה שיש נשים שרוצות גם להיות אמא בחינוך ביתי וגם מרצה באוניברסיטה (דאאאא....) זה נתון. אז במקרה כזה, לא יופנו טענות נגד נשים כאלה ולכן הויכוח הוא לא עליהן. את מתפרצת לדלת פתוחה פה.
זאת היתה השאלה המקורית:
במידה ונשים רבות יחליטו במשך הזמן לעבור (או לחזור) לבית ולחנך את ילדיהן במסגרת הביתית, כיצד הדבר ישפיע על הייצוג החשוב של נשים בחברה שלנו?
אם האשה גם עובדת מחוץ לביתה ובכך כביכול תורמת לייצוג נשי בחברה (נגיד כעובדת סוציאלית או כמרצה באוניברסיטה), אז היא תורמת לפי הטיעון הזה ואין איתה בעיה.
השאלה נגעה לנשים שכביכול אינן מיוצגות בחברה כי לפי הטענה, רק עבודה מחוץ לבית תורמת לייצוג הנשי בחברה שלנו.
ואני כופרת בטענה הבסיסית.
אני טוענת שכל בחירה של נשים תורמת לייצוג הנשי בחברה שלנו.
ואני גם טוענת שיש הרבה נשים שהבחירה שלהן "משחקת" לידיים של הדומיננטה הגברית בחברה שלנו, הערכים הגבריים והאנטי נשיים, אנטי ילדים ואנטי משפחה של החברה שלנו, ולכן הן לא רק לא תורמות לייצוג הנשי בחברתנו אלא הן מזיקות לו באופן פעיל, בהיותן נשים שפועלות בניגוד מוחלט לאינטרסים ה"נשיים" או ה"פמיניסטיים" ("ערכים גבריים" באופן היסטורי, ובכל מקרה המחיר שלהם לרוב הגברים נמוך ביחס למחיר לנשים ולילדים, שנפגעים פיזית באופן מהותי מהמבנה החברתי הקיים, גם אם יש לא מעט גברים שבעצמם סובלים ונפגעים מהמבנה החברתי הקיים, שבו יש הכרה חברתית ותשלום רק על "עבודה מחוץ לבית" ואין הכרה חברתית, מעמד חברתי, ערך ותשלום על "עבודה בתוך תחום המשפחה").
ועם כל הכבוד (שאין לי) לבית הספר,
הואיל ומתחילים לדקדק בקטנות בטיעון חזק שאני כתבתי בלי שום כוונה להיות מדוייקת אלא בכוונה לטעון טיעון רטורי,
נראה לי שכדאי להגיד שב"קורבנות" אני ממש לא דיברתי על בית הספר. בכלל לא.
אם תקראו שוב את מה שכתבתי, אני כתבתי "ילדים קטנים". וכוונתי בהקרבת בני אדם היתה להקרבה של ילדים קטנים על מזבח הקריירה או חיי העבודה של ההורים, וקודם כל האמא. ובעיני זו הקרבה.
זו דעתי וזו עמדתי.
שהנשים שאינן מגדלות את ילדיהן בבית, לא באמת מסוגלות לראות אילו נזקים גורמות המסגרות בגיל צעיר ובכלל לא יודעות מה המחיר שהילדים משלמים, ״הדגים לא רואים את המים״.
בדיוק.
עכשיו, מראש אני אומרת:
את חושבת ומאמינה שלא היתה לך שום ברירה אלא לצאת לעבודה כשתינוקך היה בן 3 חודשים, שנאלצת להכניס אותו למעון של נעמ"ת ושיתנו לו שם בקבוקי תמ"ל?
אז את חושבת ומאמינה כך.
לפעמים יש נשים שזה גם כמעט נכון לגביהן. במקרה כזה, זו אמנם הקרבה של התינוק אבל לפעמים אין ברירה אלא להקריב מישהו. תינוק בן 3 חודשים או בן שנה או בן שנתיים אין לו מלה בעניין אז יחסית, עם הלגיטימציה החברתית הגורפת לאקט כזה, יותר קל לרוב הנשים להקריב אותו.
אבל עמדתי החד משמעית והגורפת, שמבוטאת באתר הזה וכן במקומות אחרים (כולל ריאיון פומבי ב"הארץ" לפני כמה שנים) באופן מוחלט וגורף היא,
שזו הקרבה של התינוקות והילדים הקטנים.
אני מבינה את מי שמאמינה ש"לא היתה לה ברירה". באמת אני מבינה. אני מלמדת את המניעים והסיבות הסוציו חברתיות לאמונה הזאת.
אני גם אתן אמפתיה לאמא הזאת. כי אני אמפתית אליה.
ועדיין זה לא משנה את עמדתי העקרונית שהיא הקריבה.
כן, אמהות מקריבות כי הן רוצות לחיות. ולפעמים הן מקריבות כי הן חושבות שהמחיר של ההקרבה שווה את התועלת מההקרבה. ולרוב הן מקריבות כי הן מכחישות את גודל ההקרבה, כי את מחיר ההקרבה משלם הקורבן, הוא התינוק, ולא תמיד רואים עליו מייד את המחיר הזה.
אז כל מי שרוצה ויכול, מכחיש את המחיר ומכחיש את ההקרבה.
בעיני זה לא משנה את העובדות כהוא זה.
ואם יש אמא שנעלבת ומרגישה רע מזה ש אני חושבת שהיא הקריבה את התינוק שלה - שתתמודד עם זה.
באמת, שתתמודד עם זה! איזו אשה זרה לה לחלוטין חושבת שהיא הקריבה את התינוק בזה ששלחה אותו למעון בגיל 3 חודשים. וואו.
הרי יש פה באתר הזה אמהות שחושבות שאני עושה עוול חמור לעם היהודי ואולי אף לאנושות כולה, מביאה אסון על העם או מעכבת את בוא המשיח, בזה שאני יהודיה שלא שומרת את השבת ולא מלה את הבן שלה.
אז חושבות! ואפילו אומרות לי את דעתן בגלוי! זכותן.
זה לא משנה את האמונות שלי ואת זה שאני עומדת לחלוטין מאחורי הבחירות שלי לעשות מה שאני מאמינה בשבת, או לא לפגוע בבן שלי בשם איזה מנהגים אכזריים ישנים שהם אפילו לא אותנטיים.
מה נראה לכן, שאני באה להגיד לאותן אמהות שיפסיקו להגיד דברים כאלה כי זה מזלזל בי?
[u]כן, אבל אני שמה כסף שאת לא רוצה שאף אחת מהן לא היתה אמא שלא עושה כמעט שום דבר חוץ מלהיות אמא כמה שנים ברצף.[/u]
לא בטוחה שהבנתי את המשפט.
את חושבת שאני לא מעריכה חיים שבהן מישהי בוחרת להיות אמא?
ואת חושבת שיש דבר כזה "לא עושה כמעט שום דבר חוץ מלהיות אמא"?!
להיות אמא זה הג'וב הכי קשה ומגוון בעולם, אם עושים אותו.
אז כנראה לא הבנתי מה את מנסה לומר פה.
[u]בגדול, הטיעון שהתרומה של נשים היא בכך שהן מגדלות את הילדים הוא בדרך כלל טיעון של גופים שמרניים.[/u]
יש בהחלט לא מעט טענות שכלפי חוץ נשמעות אותו הדבר בעוד שבפועל מבחינת תוכנן ומשמעותן, הן הפוכות.
אני לא רואה בזה בעייה, שהטיעון נשמע דומה.
יש הרבה דרכים להגיע לאותה מטרה, ויש דרכים שנראות דומות ומגיעות ליעדים שונים לחלוטין.
[u]אני רוצה להיות אמא, אבל גם עובדת סוציאלית ופרופסור באוניברסיטה. יש לזה שם "ריבוי תפקידים". אני חושבת שרוב הנשים, אחרי כמה שזה קשה, מעדיפות את זה על תפקיד אחד, ויהיה זה תפקיד מחוץ לבית או בתוכו.[/u]
זה טיעון אחר לגמרי.
זה שיש נשים שרוצות גם להיות אמא בחינוך ביתי וגם מרצה באוניברסיטה (דאאאא....) זה נתון. אז במקרה כזה, לא יופנו טענות נגד נשים כאלה ולכן הויכוח הוא לא עליהן. את מתפרצת לדלת פתוחה פה.
זאת היתה השאלה המקורית:
[u]במידה ונשים רבות יחליטו במשך הזמן לעבור (או לחזור) לבית ולחנך את ילדיהן במסגרת הביתית, כיצד הדבר ישפיע על הייצוג החשוב של נשים בחברה שלנו?[/u]
אם האשה גם עובדת מחוץ לביתה ובכך כביכול תורמת לייצוג נשי בחברה (נגיד כעובדת סוציאלית או כמרצה באוניברסיטה), אז היא תורמת לפי הטיעון הזה ואין איתה בעיה.
השאלה נגעה לנשים שכביכול אינן מיוצגות בחברה כי לפי הטענה, רק עבודה מחוץ לבית תורמת לייצוג הנשי בחברה שלנו.
ואני כופרת בטענה הבסיסית.
אני טוענת שכל בחירה של נשים תורמת לייצוג הנשי בחברה שלנו.
ואני גם טוענת שיש הרבה נשים שהבחירה שלהן "משחקת" לידיים של הדומיננטה הגברית בחברה שלנו, הערכים הגבריים והאנטי נשיים, אנטי ילדים ואנטי משפחה של החברה שלנו, ולכן הן לא רק לא תורמות לייצוג הנשי בחברתנו אלא הן מזיקות לו באופן פעיל, בהיותן נשים שפועלות בניגוד מוחלט לאינטרסים ה"נשיים" או ה"פמיניסטיים" ("ערכים גבריים" באופן היסטורי, ובכל מקרה המחיר שלהם לרוב הגברים נמוך ביחס למחיר לנשים ולילדים, שנפגעים פיזית באופן מהותי מהמבנה החברתי הקיים, גם אם יש לא מעט גברים שבעצמם סובלים ונפגעים מהמבנה החברתי הקיים, שבו יש הכרה חברתית ותשלום רק על "עבודה מחוץ לבית" ואין הכרה חברתית, מעמד חברתי, ערך ותשלום על "עבודה בתוך תחום המשפחה").
[u]ועם כל הכבוד (שאין לי) לבית הספר,[/u]
הואיל ומתחילים לדקדק בקטנות בטיעון חזק שאני כתבתי בלי שום כוונה להיות מדוייקת אלא בכוונה לטעון טיעון רטורי,
נראה לי שכדאי להגיד שב"קורבנות" אני ממש לא דיברתי על בית הספר. בכלל לא.
אם תקראו שוב את מה שכתבתי, אני כתבתי "ילדים קטנים". וכוונתי בהקרבת בני אדם היתה להקרבה של ילדים קטנים על מזבח הקריירה או חיי העבודה של ההורים, וקודם כל האמא. ובעיני זו הקרבה.
זו דעתי וזו עמדתי.
[u]שהנשים שאינן מגדלות את ילדיהן בבית, לא באמת מסוגלות לראות אילו נזקים גורמות המסגרות בגיל צעיר ובכלל לא יודעות מה המחיר שהילדים משלמים, ״הדגים לא רואים את המים״.[/u]
בדיוק.
עכשיו, מראש אני אומרת:
את חושבת ומאמינה שלא היתה לך שום ברירה אלא לצאת לעבודה כשתינוקך היה בן 3 חודשים, שנאלצת להכניס אותו למעון של נעמ"ת ושיתנו לו שם בקבוקי תמ"ל?
אז את חושבת ומאמינה כך.
לפעמים יש נשים שזה גם כמעט נכון לגביהן. במקרה כזה, זו אמנם הקרבה של התינוק אבל לפעמים אין ברירה אלא להקריב מישהו. תינוק בן 3 חודשים או בן שנה או בן שנתיים אין לו מלה בעניין אז יחסית, עם הלגיטימציה החברתית הגורפת לאקט כזה, יותר קל לרוב הנשים להקריב אותו.
אבל עמדתי החד משמעית והגורפת, שמבוטאת באתר הזה וכן במקומות אחרים (כולל ריאיון פומבי ב"הארץ" לפני כמה שנים) באופן מוחלט וגורף היא,
שזו הקרבה של התינוקות והילדים הקטנים.
אני מבינה את מי שמאמינה ש"לא היתה לה ברירה". באמת אני מבינה. אני מלמדת את המניעים והסיבות הסוציו חברתיות לאמונה הזאת.
אני גם אתן אמפתיה לאמא הזאת. כי אני אמפתית אליה.
ועדיין זה לא משנה את עמדתי העקרונית שהיא הקריבה.
כן, אמהות מקריבות כי הן רוצות לחיות. ולפעמים הן מקריבות כי הן חושבות שהמחיר של ההקרבה שווה את התועלת מההקרבה. ולרוב הן מקריבות כי הן מכחישות את גודל ההקרבה, כי את מחיר ההקרבה משלם הקורבן, הוא התינוק, ולא תמיד רואים עליו מייד את המחיר הזה.
אז כל מי שרוצה ויכול, מכחיש את המחיר ומכחיש את ההקרבה.
בעיני זה לא משנה את העובדות כהוא זה.
ואם יש אמא שנעלבת ומרגישה רע מזה ש [b]אני[/b] חושבת שהיא הקריבה את התינוק שלה - שתתמודד עם זה.
באמת, שתתמודד עם זה! איזו אשה זרה לה לחלוטין חושבת שהיא הקריבה את התינוק בזה ששלחה אותו למעון בגיל 3 חודשים. וואו.
הרי יש פה באתר הזה אמהות שחושבות שאני עושה עוול חמור לעם היהודי ואולי אף לאנושות כולה, מביאה אסון על העם או מעכבת את בוא המשיח, בזה שאני יהודיה שלא שומרת את השבת ולא מלה את הבן שלה.
אז חושבות! ואפילו אומרות לי את דעתן בגלוי! זכותן.
זה לא משנה את האמונות שלי ואת זה שאני עומדת לחלוטין מאחורי הבחירות [b]שלי[/b] לעשות מה שאני מאמינה בשבת, או לא לפגוע בבן שלי בשם איזה מנהגים אכזריים ישנים שהם אפילו לא אותנטיים.
מה נראה לכן, שאני באה להגיד לאותן אמהות שיפסיקו להגיד דברים כאלה כי זה מזלזל בי?