ביכלל לא התכוונתי לכתוב את סיפור הלידה שלי..
בכ"ז המשך
סיפור לידה
12 שעות של צירים מתגברים ומתגברים ולא ממש מתקדמים (5 אצבעות).
ניסיתי הכל- כדור פיזיות,תנועות אגן,דמיון מודרך,מקלחת,אפילו ניסינו להביא אותי לאורגזמה,אבל הייתי כ"כ עצורה-בשליטה שממש לא הלך.כלום.הבנזוג היה מקסים כל משביקשתי הוא עשה.אבל, גם בשבילו זו הייתה לידה ראשונה.
המיילדת של הבי"ח הייתה מאד עסוקה,היה עומס.היא רק באה כל פעם לנטר ולבדוק פתיחה.ולהציע טיול,מקלחת,כדור.
היא הייתה בסדר גמור לא לחצה על זירוז או כל פעולה התערבותית אחרת.כמובן המשמרות של המיילדות כבר התחלפו,אבל היא דאגה שתגיע מיילדת שגם היא מלאת סבלנות.
אז,החברה המדהימה הגיעה.
בדיוק הייתי בציר.ישר היא תפסה אותי מאחורה וזזה איתי את הציר.עזרה לי להוציא קולות.
סוף סוף בכיתי. הרגשתי הקלה כ"כ גדולה שהיא הגיעה.
סוף סוף יש מישהיא שמבינה מה אני עוברת.
סוף סוף יש מישהיא שאפשר להשען עליה קצת.
סוף סוף יש מישהיא שמכירה.
עברו עוד שעות (לא יודעת כמה,אולי 4).
עשינו הרבה הליכות.
אמא שלי כל הזמן הייתה בחוץ עם פרצוף דואג.
הרגשתי שהיא מפריעה לי.ביקשתי מימנה ללכת.
היא נעלבה,אבל,הלכה.(היא עוד תעלב מימני הרבה).
השעות המשיכו לעבור,לא הייתה התקדמות.
אמרו שכדאי לעשות פקיעה של שק מי השפיר,אולי זה יעשה משו.
החברה התיעצה עם המיילדת בית,שתיהן אמרו שאולי כדאי.
הקשבתי להן.
פקעו.
היו מים מיקוניאליים.שחורים לגמרי.
בדיעבד אני יודעת שגם המיילדת של הבי"ח וגם חברתי נילחצו מי זה.
אבל,עשו ניטור והאהוב שבבטן היה בסדר.
הכאבים התגברו.אורך הצירים גם.
בכל ציר חברתי או זוגי מחבקים אותי מאחורה וזזים איתי.עושים ביחד קולות של אינדיאנים.
שוב,טיול.שוב,כדור.שוב,מקלחת.
וההתקדמות איטית איטית.
עברו 24 שעות והפתיחה רק 7 אצבעות.
הייתי מותשת,כואבת.
לא ישנתי מ-6 בבוקר של היום הקודם.(48 שעות ערה).
הציעו לעשות זירוז כי פחדו שהאהוב שבבטן יהיה בסכנה.
פחדתי,ידעתי שזה יעשה צירים עוד יותר כואבים וכבר הייתי מותשת.
חברתי היקרה,אמרה שאולי כדאי אפידורל שאני אוכל לנוח קצת לקראת צירי הלחץ.
אמרה שאם אהיה מותשת בצירי הלחץ זהה יכול להיות מסוכן לשנינו.(לקטן שבבטן ולי).
הסכמתי.
הרופאה המרדימה שבאה לתת לי את האפידורל הגיעה בדיוק שהייתי בציר ארוך וכואב (כבר נתנו זירוז).
צעקתי כבר הצילו.עדיין ראיתי ושמעתי כל מה שמסביבי.חתמתי על טופס האישור לאפידורל באמצע הציר.
רק שיתנו כבר.
נתנו.אחרי כמה זמן הכניסו לי קטטר.
זה היה מאד לא נעים.
כל הזמן הרגשתי אותו,למרות האפידורל.
יכולתי לנוח קצת.אפילו נירדמתי.
ביכלל לא התכוונתי לכתוב את סיפור הלידה שלי..
בכ"ז המשך [po]סיפור לידה[/po]
12 שעות של צירים מתגברים ומתגברים ולא ממש מתקדמים (5 אצבעות).
ניסיתי הכל- כדור פיזיות,תנועות אגן,דמיון מודרך,מקלחת,אפילו ניסינו להביא אותי לאורגזמה,אבל הייתי כ"כ עצורה-בשליטה שממש לא הלך.כלום.הבנזוג היה מקסים כל משביקשתי הוא עשה.אבל, גם בשבילו זו הייתה לידה ראשונה.
המיילדת של הבי"ח הייתה מאד עסוקה,היה עומס.היא רק באה כל פעם לנטר ולבדוק פתיחה.ולהציע טיול,מקלחת,כדור.
היא הייתה בסדר גמור לא לחצה על זירוז או כל פעולה התערבותית אחרת.כמובן המשמרות של המיילדות כבר התחלפו,אבל היא דאגה שתגיע מיילדת שגם היא מלאת סבלנות.
אז,החברה המדהימה הגיעה.
בדיוק הייתי בציר.ישר היא תפסה אותי מאחורה וזזה איתי את הציר.עזרה לי להוציא קולות.
סוף סוף בכיתי. הרגשתי הקלה כ"כ גדולה שהיא הגיעה.
סוף סוף יש מישהיא שמבינה מה אני עוברת.
סוף סוף יש מישהיא שאפשר להשען עליה קצת.
סוף סוף יש מישהיא שמכירה.
עברו עוד שעות (לא יודעת כמה,אולי 4).
עשינו הרבה הליכות.
אמא שלי כל הזמן הייתה בחוץ עם פרצוף דואג.
הרגשתי שהיא מפריעה לי.ביקשתי מימנה ללכת.
היא נעלבה,אבל,הלכה.(היא עוד תעלב מימני הרבה).
השעות המשיכו לעבור,לא הייתה התקדמות.
אמרו שכדאי לעשות פקיעה של שק מי השפיר,אולי זה יעשה משו.
החברה התיעצה עם המיילדת בית,שתיהן אמרו שאולי כדאי.
הקשבתי להן.
פקעו.
היו מים מיקוניאליים.שחורים לגמרי.
בדיעבד אני יודעת שגם המיילדת של הבי"ח וגם חברתי נילחצו מי זה.
אבל,עשו ניטור והאהוב שבבטן היה בסדר.
הכאבים התגברו.אורך הצירים גם.
בכל ציר חברתי או זוגי מחבקים אותי מאחורה וזזים איתי.עושים ביחד קולות של אינדיאנים.
שוב,טיול.שוב,כדור.שוב,מקלחת.
וההתקדמות איטית איטית.
עברו 24 שעות והפתיחה רק 7 אצבעות.
הייתי מותשת,כואבת.
לא ישנתי מ-6 בבוקר של היום הקודם.(48 שעות ערה).
הציעו לעשות זירוז כי פחדו שהאהוב שבבטן יהיה בסכנה.
פחדתי,ידעתי שזה יעשה צירים עוד יותר כואבים וכבר הייתי מותשת.
חברתי היקרה,אמרה שאולי כדאי אפידורל שאני אוכל לנוח קצת לקראת צירי הלחץ.
אמרה שאם אהיה מותשת בצירי הלחץ זהה יכול להיות מסוכן לשנינו.(לקטן שבבטן ולי).
הסכמתי.
הרופאה המרדימה שבאה לתת לי את האפידורל הגיעה בדיוק שהייתי בציר ארוך וכואב (כבר נתנו זירוז).
צעקתי כבר הצילו.עדיין ראיתי ושמעתי כל מה שמסביבי.חתמתי על טופס האישור לאפידורל באמצע הציר.
רק שיתנו כבר.
נתנו.אחרי כמה זמן הכניסו לי קטטר.
זה היה מאד לא נעים.
כל הזמן הרגשתי אותו,למרות האפידורל.
יכולתי לנוח קצת.אפילו נירדמתי.