על ידי דרור_גרין* » 18 פברואר 2005, 13:01
שמחתי לקרוא את תגובתו של רועי שרון ('אידיאולוגיות של חינוך ביתי') על מאמרי מן הגיליון הקודם ('לאן נעלמו האבות'), והופתעתי מכך שהמערכת לא איפשרה לי להגיב ולתקן את הדברים המוטעים המיוחסים לי.
רועי מציג שלוש אידיאולוגיות, שלדעתו מנחות את ההורים הבוחרים בחינוך ביתי: אידיאולוגיה חינוכית (טכנית), אידיאולוגיה מוסרית (שיפוטית) ואידיאולוגיה של חופש (אינדיבידואליסטית).
הוא מספר, שבחר באידיאולוגיה של חופש לגידול ילדיו, מתוך נאמנות לאינדיבידואליות של ההורים והילדים, ומציג אותי ואת אפרת כהורים שבחרו ב"אידיאולוגיה מוסרית של שיוויון מגדרי".
הלוואי שהחיים היו כה פשוטים ומאורגנים, רועי. שאפשר היה לחלק כל נושא לשלושה חלקים, ולבחור תמיד בדרך הנכונה. אבל גידול ילדים איננו מרשם אפיה, והורים הם יצורים מעט יותר מורכבים מן החלוקה המשולשת שיצרת.
במאמר שלי התייחסתי לעובדת חיים מוכרת, של אבות שאינם שותפים בגידול ילדיהם מסיבות שונות, ובעיקר מתוך חלוקת התפקידים המסורתית, וההפליה המקובלת בין נשים לגברים. לא התייחסתי כלל לאידיאולוגיות של חינוך ביתי, ומפתיע אותי שאתה מייחס לי אידיאולוגיה כזו, ומשייך אותה לבחירה שלי בהורות משותפת.
אפרת ואני מגדלים יחד את ילדינו, בשיתוף ובחלוקת תפקידים המשתנה לפי הצרכים ולפי המציאות. אני אינני יולד את הילדים ואינני מניק אותם, ואפרת איננה משתינה בעמידה. הבחירה בנוכחות מלאה בחיי ילדינו איננה אידיאולגיה חינוכית, והיא אינה מוטיב מרכזי בחינוך הביתי שאנו עדיין לומדים ומתנסים בו מדי יום. למעשה, אנחנו שונים מאוד זה מזו, ומכבדים את השוני הזה, וגם אנחנו מגדלים את ילדינו ב"אידיאולוגיה של חופש", כמוכם.
אשמח מאד לדון באידיאולוגיות של חינוך ביתי, למרות שאינני מתלהב במיוחד מאידיאולוגיות, ואני מציע להפריד בין הגישות לחינוך ביתי לבין שאלת נוכחותו של האב בחינוך הביתי.
אני מאד מעריך את הבחירה שלך בקריירה ובמימוש עצמי, ומבין את המסר של "החופש האישי" שאתה משדר לילדיך. למסר הזה, ולבחירה הזו, יש מחיר, שפירושו היעדרות מהשתתפות פעילה בגידולם של ילדיך. אינני שופט את הבחירה הזו, אבל אשמח אם תתייחס למחיר שאתה וילדיך משלמים, ולרגשות שהוא מעלה בך. האם המימוש המקצועי והחופש האישי חשובים לך יותר ממימוש האבהות? כששאלתי "לאן נעלמו האבות?" לא ביקשתי לשפוט את האבות הנעלמים, אלא להבין את הבחירה הזו, מדוע דווקא הגברים הם אלו הנעדרים מן הבית, מה המחיר שהם משלמים, מה המחיר שהמשפחה משלמת על כך, ומה ההשפעה של זה על ההורות.
יום נעים,
דרור
שמחתי לקרוא את תגובתו של רועי שרון ('אידיאולוגיות של חינוך ביתי') על מאמרי מן הגיליון הקודם ('לאן נעלמו האבות'), והופתעתי מכך שהמערכת לא איפשרה לי להגיב ולתקן את הדברים המוטעים המיוחסים לי.
רועי מציג שלוש אידיאולוגיות, שלדעתו מנחות את ההורים הבוחרים בחינוך ביתי: אידיאולוגיה חינוכית (טכנית), אידיאולוגיה מוסרית (שיפוטית) ואידיאולוגיה של חופש (אינדיבידואליסטית).
הוא מספר, שבחר באידיאולוגיה של חופש לגידול ילדיו, מתוך נאמנות לאינדיבידואליות של ההורים והילדים, ומציג אותי ואת אפרת כהורים שבחרו ב"אידיאולוגיה מוסרית של שיוויון מגדרי".
הלוואי שהחיים היו כה פשוטים ומאורגנים, רועי. שאפשר היה לחלק כל נושא לשלושה חלקים, ולבחור תמיד בדרך הנכונה. אבל גידול ילדים איננו מרשם אפיה, והורים הם יצורים מעט יותר מורכבים מן החלוקה המשולשת שיצרת.
במאמר שלי התייחסתי לעובדת חיים מוכרת, של אבות שאינם שותפים בגידול ילדיהם מסיבות שונות, ובעיקר מתוך חלוקת התפקידים המסורתית, וההפליה המקובלת בין נשים לגברים. לא התייחסתי כלל לאידיאולוגיות של חינוך ביתי, ומפתיע אותי שאתה מייחס לי אידיאולוגיה כזו, ומשייך אותה לבחירה שלי בהורות משותפת.
אפרת ואני מגדלים יחד את ילדינו, בשיתוף ובחלוקת תפקידים המשתנה לפי הצרכים ולפי המציאות. אני אינני יולד את הילדים ואינני מניק אותם, ואפרת איננה משתינה בעמידה. הבחירה בנוכחות מלאה בחיי ילדינו איננה אידיאולגיה חינוכית, והיא אינה מוטיב מרכזי בחינוך הביתי שאנו עדיין לומדים ומתנסים בו מדי יום. למעשה, אנחנו שונים מאוד זה מזו, ומכבדים את השוני הזה, וגם אנחנו מגדלים את ילדינו ב"אידיאולוגיה של חופש", כמוכם.
אשמח מאד לדון באידיאולוגיות של חינוך ביתי, למרות שאינני מתלהב במיוחד מאידיאולוגיות, ואני מציע להפריד בין הגישות לחינוך ביתי לבין שאלת נוכחותו של האב בחינוך הביתי.
אני מאד מעריך את הבחירה שלך בקריירה ובמימוש עצמי, ומבין את המסר של "החופש האישי" שאתה משדר לילדיך. למסר הזה, ולבחירה הזו, יש מחיר, שפירושו היעדרות מהשתתפות פעילה בגידולם של ילדיך. אינני שופט את הבחירה הזו, אבל אשמח אם תתייחס למחיר שאתה וילדיך משלמים, ולרגשות שהוא מעלה בך. האם המימוש המקצועי והחופש האישי חשובים לך יותר ממימוש האבהות? כששאלתי "לאן נעלמו האבות?" לא ביקשתי לשפוט את האבות הנעלמים, אלא להבין את הבחירה הזו, מדוע דווקא הגברים הם אלו הנעדרים מן הבית, מה המחיר שהם משלמים, מה המחיר שהמשפחה משלמת על כך, ומה ההשפעה של זה על ההורות.
יום נעים,
דרור