הזכר מתרוצץ ומשקע את מלוא מרצו בקביעת טריטוריה בעבורו ובעבור הנקבה, בעוד היא אינה מחויבת כלל ועיקר לטריטוריה זו.
תאר לעצמך שיש גם נקבות שכבר יש להן טריטוריה, והזכר לא התרוצץ ולא השקיע שום מרץ בשבילה אלא בא אל הקן המוכן והביתי.
טוב, האמת, צפריר, אני לא רוצה להרחיב מדי בתגובה.
יש כמה דברים וכמה תובנות שאני רוצה להגיד, ואני אמהר לפני שזנב-המחשבות שאני חושבת כבר יומיים יברח לי:
א. צפריר, לדעתי אתה מסכים בעיקרון עם ה"אייפקית" שאמרה לי לא לקרוא ספרים כאלה כי הם מגבירים את הכעס. כלומר, הטענה הבסיסית שלך כלפי הדברים שמדגיש הספר
תחזוקת בעל , היא שאלה לא הדברים להתמקד בהם.
אז 1. הסברתי כבר למעלה מה הרגשתי כשאומרים לי דבר כזה וחבל לחזור. אני רק אגיד: יכול להיות שזאת עצה שטובה לאנשים מסוימים, ולא טובה לאחרים.
ו-2. חשבתי על זה והבנתי שהספר לא מגביר את הכעס. זו טעות אופטית. תיכף אסביר.
- אני מבינה את ההצעה (שאתה מציג אותה בתור "אמת אחת ויחידה שאין בלתה") לא לעסוק בדברים שעלולים לגרום להפרדה ולהתרחקות בין המינים או בין בני זוג. בכל זאת אני רואה את ההצעה הזאת כסוג של טיוח, שקר, רמאות, העמדת פנים, הכחשה והדחקה.
הספר מדבר על
כאבים שקיימים במציאות. הספר כותב על הכאב של הרוב המכריע של הנשים הנשואות בחברה המערבית. נכון, הוא לא ספר על גברים ולגברים - במובן זה אין בו איזון. הם ומצוקותיהם מוזכרים שם, אבל הם לא המוקד.
זה ספר על הסבל של נשים.
אתה מנסה להגיד לנו שהסבל הזה לא קיים?
או שאם נתעלם ממנו ונתמקד במה ש"טוב" אז הכל יהיה בסדר פתאום?
אם כך, אני פשוט לא מסכימה.
למען האמת, מחברת הספר טוענת, שאחוז הגירושין הגבוה שיוזמות הנשים, והמצב הלא טוב של הנישואין בימינו, הם דווקא תוצאה של ההדחקה וההכחשה, של מה שנשים לא מספרות לעצמן או לבעלים שלהן, ולכן גם לא יכולות לפתור, עד שהכל מתפוצץ בפרצוף לכולם.
לגבי הצד של הגברים:
אני מסכימה שהגברים לא מתלוננים שהם עושים יותר מדי עבודות-לא-משולמות בבית (אם כי יש גברים כאלה).
אתה רוצה לדבר על
תחזוקת אשה ? כלומר, על דף מקביל-כביכול שבו גברים חושפים מה גורם להם סבל בנישואין?
אז יש! כלומר, יש בהחלט מחקרים. השורה התחתונה:
בעוד שנשים מתלוננות על חוסר עזרה מספקת מהבעלים בכל מה שנוגע לטיפול בבית ובילדים -
הגברים מתלוננים קודם כל בנושא יחסי המין. זו התלונה העיקרית של הגברים, שחוזרת שוב ושוב בסקרים ובמחקרי העומק. ואם אני לא טועה, התלונה השניה היא בדיוק מה שאתה הזכרת: שהאשה שלהם מתלוננת עליהם יותר מדי...
שוב, זו תלונה סטאטיסטית. כלומר, בוודאי יש גברים שמתלוננים שהאשה שלהם רוצה יותר מדי מין (-: אבל סטאטיסטית, הם במיעוט בולט.
עכשיו, אם יורשה לי, ויורשה לי, אני אנטוש את הנושא של "תלונות הגברים" וגם את הנושא של "תלונות הנשים" ואעבור לנושא שהבטחתי קודם: האם אמנם אסור לקרוא ספרים כאלה כי הם רק מלבים את הכעס ופוגעים בזוגיות?
ובכן, אני לא מסכימה.
אבל אולי זה גם מפני שאני קראתי את הספר, מראשיתו ועד סופו, וצפריר לא.
דבר אחד שיש לי להגיד על זה הוא, ואחזור עליו שנית כי כבר אמרתי אותו קודם, הוא שהספר לא מייצר כעס יש מאין.
דבר שני שיש לי להגיד על זה הוא, שהספר לא מתמקד בכעס ולא מסיים בכעס. להיפך, הוא בעצם נותן תקווה ואופטימיות ליחסים בין המינים. הוא מדבר על הדדיות, הוא מדבר על תקשורת, והוא מדבר על החשיבות שיש ושצריך לתת לנישואין, אם ילדים מעורבים בעניין.
הספר אינו עוסק במכלול של גורמים שקשורים בנושא, ואפילו לא מציג אותם. מבחינה זו הוא מאוד חד צדדי. כלומר, יש פה התמקדות בגורם אחד מתוך מכלול שלם של יחסים חברתיים ואישיים. אבל הוא משתלב היטב בתובנה הכללית, שהמהפיכה התעשייתית היתה קו פרשת המים בהפיכת העולם שלנו (של אלה שחיים בה) לבלתי-אנושי.
כלומר, עולם שאינו מתאים לבני אנוש. יוצר סבל מעצם מבנהו ומהותו.
ואם ארחיב מעט בנושא הכעס:
אולי בטעות אופטית הספר הזה נראה כאילו הוא מגביר את הכעס ברגע הראשון.
האמת היא שהוא לא מגביר אותו אלא מחבר איתו.
אבל אם אמרתי, שבעצם הכעס הוא אות אזהרה ולא רגש - ומאחוריו מסתתר רגש אחר, אז השלב הבא בעיכול הספר, במיוחד כשקוראים את המסקנות והסיום שלה, הוא לראות את מה שמאחורי הכעס.
לכעס יש תכונה מעניינת: הוא קיים רק כשיש הסתרה.
כי הרי הוא מסתיר תמיד מאחוריו משהו אחר: כאב, פחד, עלבון, לא יודעת מה.
לכן, כשמכוונים פנס ישירות אל הכעס, אולי ברגע הראשון הוא
מואר יותר (קודם הוא ארב שם בחושך והתנפל עלינו ברגע לא צפוי), אבל ברגע השני הוא מ-ת-פ-ו-ג-ג . מתגלה מה שמתחתיו. מתגלה משהו אחר.
ולדעתי, הספר הזה מאפשר גם לגלות דברים כמו:
א. גם את כועסת על זה וזה וזה? אז הנה, כאן האחריות שלך, זה מה שאת עשית לעצמך, פה את יכולה לעשות שינוי.
ב. את מבטאת כעס לא נכון על האיש הלא נכון במקומות הלא נכונים? אז הנה, אני אגלה לך מה
באמת מפריע לך.
ג. יש לך רשות לבחור מחדש, ברמה גבוהה יותר של בחירה מודעת ומכוונת, בבעלך. האהוב. האחד והיחיד. הנפלא בכוליותו.
ובייחוד אני אחזור למשהו שממש הבנתי לעומק בימים האחרונים:
כשמכוונים פנס ישירות אל הכעס - הוא מתאדה ומתגלה מה שהוא מסתיר מתחתיו .
וזו הסיבה העיקרית שאני, באופן אישי, לא יכולה להשלים עם עצה שאומרת "לא להסתכל עליו, לא להסתכל אליו, כי זה מגדיל אותו".
[u]הזכר מתרוצץ ומשקע את מלוא מרצו בקביעת טריטוריה בעבורו ובעבור הנקבה, בעוד היא אינה מחויבת כלל ועיקר לטריטוריה זו.[/u]
תאר לעצמך שיש גם נקבות שכבר יש להן טריטוריה, והזכר לא התרוצץ ולא השקיע שום מרץ בשבילה אלא בא אל הקן המוכן והביתי.
טוב, האמת, צפריר, אני לא רוצה להרחיב מדי בתגובה.
יש כמה דברים וכמה תובנות שאני רוצה להגיד, ואני אמהר לפני שזנב-המחשבות שאני חושבת כבר יומיים יברח לי:
א. צפריר, לדעתי אתה מסכים בעיקרון עם ה"אייפקית" שאמרה לי לא לקרוא ספרים כאלה כי הם מגבירים את הכעס. כלומר, הטענה הבסיסית שלך כלפי הדברים שמדגיש הספר [po]תחזוקת בעל[/po] , היא שאלה לא הדברים להתמקד בהם.
אז 1. הסברתי כבר למעלה מה הרגשתי כשאומרים לי דבר כזה וחבל לחזור. אני רק אגיד: יכול להיות שזאת עצה שטובה לאנשים מסוימים, ולא טובה לאחרים.
ו-2. חשבתי על זה והבנתי שהספר לא מגביר את הכעס. זו טעות אופטית. תיכף אסביר.
[list=1]
[*] אני מבינה את ההצעה (שאתה מציג אותה בתור "אמת אחת ויחידה שאין בלתה") לא לעסוק בדברים שעלולים לגרום להפרדה ולהתרחקות בין המינים או בין בני זוג. בכל זאת אני רואה את ההצעה הזאת כסוג של טיוח, שקר, רמאות, העמדת פנים, הכחשה והדחקה.
[/list]
הספר מדבר על [b]כאבים שקיימים במציאות[/b]. הספר כותב על הכאב של הרוב המכריע של הנשים הנשואות בחברה המערבית. נכון, הוא לא ספר על גברים ולגברים - במובן זה אין בו איזון. הם ומצוקותיהם מוזכרים שם, אבל הם לא המוקד.
זה ספר על הסבל של נשים.
אתה מנסה להגיד לנו שהסבל הזה לא קיים?
או שאם נתעלם ממנו ונתמקד במה ש"טוב" אז הכל יהיה בסדר פתאום?
אם כך, אני פשוט לא מסכימה.
למען האמת, מחברת הספר טוענת, שאחוז הגירושין הגבוה שיוזמות הנשים, והמצב הלא טוב של הנישואין בימינו, הם דווקא תוצאה של ההדחקה וההכחשה, של מה שנשים לא מספרות לעצמן או לבעלים שלהן, ולכן גם לא יכולות לפתור, עד שהכל מתפוצץ בפרצוף לכולם.
לגבי הצד של הגברים:
אני מסכימה שהגברים לא מתלוננים שהם עושים יותר מדי עבודות-לא-משולמות בבית (אם כי יש גברים כאלה).
אתה רוצה לדבר על [po]תחזוקת אשה[/po] ? כלומר, על דף מקביל-כביכול שבו גברים חושפים מה גורם להם סבל בנישואין?
אז יש! כלומר, יש בהחלט מחקרים. השורה התחתונה:
בעוד שנשים מתלוננות על חוסר עזרה מספקת מהבעלים בכל מה שנוגע לטיפול בבית ובילדים - [b]הגברים מתלוננים קודם כל בנושא יחסי המין[/b]. זו התלונה העיקרית של הגברים, שחוזרת שוב ושוב בסקרים ובמחקרי העומק. ואם אני לא טועה, התלונה השניה היא בדיוק מה שאתה הזכרת: שהאשה שלהם מתלוננת עליהם יותר מדי...
שוב, זו תלונה סטאטיסטית. כלומר, בוודאי יש גברים שמתלוננים שהאשה שלהם רוצה יותר מדי מין (-: אבל סטאטיסטית, הם במיעוט בולט.
עכשיו, אם יורשה לי, ויורשה לי, אני אנטוש את הנושא של "תלונות הגברים" וגם את הנושא של "תלונות הנשים" ואעבור לנושא שהבטחתי קודם: האם אמנם אסור לקרוא ספרים כאלה כי הם רק מלבים את הכעס ופוגעים בזוגיות?
ובכן, אני לא מסכימה.
אבל אולי זה גם מפני שאני קראתי את הספר, מראשיתו ועד סופו, וצפריר לא.
דבר אחד שיש לי להגיד על זה הוא, ואחזור עליו שנית כי כבר אמרתי אותו קודם, הוא שהספר לא מייצר כעס יש מאין.
דבר שני שיש לי להגיד על זה הוא, שהספר לא מתמקד בכעס ולא מסיים בכעס. להיפך, הוא בעצם נותן תקווה ואופטימיות ליחסים בין המינים. הוא מדבר על הדדיות, הוא מדבר על תקשורת, והוא מדבר על החשיבות שיש ושצריך לתת לנישואין, אם ילדים מעורבים בעניין.
הספר אינו עוסק במכלול של גורמים שקשורים בנושא, ואפילו לא מציג אותם. מבחינה זו הוא מאוד חד צדדי. כלומר, יש פה התמקדות בגורם אחד מתוך מכלול שלם של יחסים חברתיים ואישיים. אבל הוא משתלב היטב בתובנה הכללית, שהמהפיכה התעשייתית היתה קו פרשת המים בהפיכת העולם שלנו (של אלה שחיים בה) לבלתי-אנושי.
כלומר, עולם שאינו מתאים לבני אנוש. יוצר סבל מעצם מבנהו ומהותו.
ואם ארחיב מעט בנושא הכעס:
אולי בטעות אופטית הספר הזה נראה כאילו הוא מגביר את הכעס ברגע הראשון.
האמת היא שהוא לא מגביר אותו אלא מחבר איתו.
אבל אם אמרתי, שבעצם הכעס הוא אות אזהרה ולא רגש - ומאחוריו מסתתר רגש אחר, אז השלב הבא בעיכול הספר, במיוחד כשקוראים את המסקנות והסיום שלה, הוא לראות את מה שמאחורי הכעס.
לכעס יש תכונה מעניינת: הוא קיים רק כשיש הסתרה.
כי הרי הוא מסתיר תמיד מאחוריו משהו אחר: כאב, פחד, עלבון, לא יודעת מה.
לכן, כשמכוונים פנס ישירות אל הכעס, אולי ברגע הראשון הוא [b]מואר[/b] יותר (קודם הוא ארב שם בחושך והתנפל עלינו ברגע לא צפוי), אבל ברגע השני הוא מ-ת-פ-ו-ג-ג . מתגלה מה שמתחתיו. מתגלה משהו אחר.
ולדעתי, הספר הזה מאפשר גם לגלות דברים כמו:
א. גם את כועסת על זה וזה וזה? אז הנה, כאן האחריות שלך, זה מה שאת עשית לעצמך, פה את יכולה לעשות שינוי.
ב. את מבטאת כעס לא נכון על האיש הלא נכון במקומות הלא נכונים? אז הנה, אני אגלה לך מה [b]באמת[/b] מפריע לך.
ג. יש לך רשות לבחור מחדש, ברמה גבוהה יותר של בחירה מודעת ומכוונת, בבעלך. האהוב. האחד והיחיד. הנפלא בכוליותו.
ובייחוד אני אחזור למשהו שממש הבנתי לעומק בימים האחרונים:
[b]כשמכוונים פנס ישירות אל הכעס - הוא מתאדה ומתגלה מה שהוא מסתיר מתחתיו[/b] .
וזו הסיבה העיקרית שאני, באופן אישי, לא יכולה להשלים עם עצה שאומרת "לא להסתכל עליו, לא להסתכל אליו, כי זה מגדיל אותו".