נשמע קשה.
היא לא מוכנה שישבו איתה בכלל - רק בעמידה ובתנועה -
צריך להלך איתה על הידיים במשך שעות כשהיא גמורה מעייפות
אחרי רבע שעה מתעוררת - עדיין עייפה ורוטנת וזה הופך למין מעגל בלתי נסבל של הרדמות חוזרות ונשנות על הידיים.
נראה שהרדמה בדרך הזו, אל אף שניראת כאילו היא הברירה היחידה, לא ממש טובה לה אם היא לא ממשיכה לישון ( בהנחה כמובן שהיא מאוד עיפה ושעות מנסה להירדם.. ) יש כאן משהו שמתפספס בינכן ושתיכן יוצאות מתוסכלות ועיפות במקום להיטען מהיחד, והמנוחה המשותפת.
כמה מחשבות/שאלות שעלו לי :
איפה נמצא בן ה 3 בזמן זה, האם הוא "דורש" ממך קשב בזמן ההרדמה?
האם את רגועה ומרגישה שאת מסוגלת להיכנס בעצמך לשקט, כי זה מה שהיא אולי זקוקה לו?
האם ניסית להרדים אחרי אמבטיה?
מה מרגיע אותה, מתי היא יכולה 'לשבת' (או לשכב) בשקט, בלי הצורך בתנועה המסיבית ?
אני מתכוונת להוביל אותך לרעיון ששם דגש על ההבדל בין
להרגיע אותה שתהיה שקטה, אולי מתבוננת - בתמונות, במובייל מנגן, על העצים או מקשיבה למנגינה נעימה או שיר של אימא, לבין
להרדים אותה - כשהנידנוד או התנועה אמורים להכניס אותה לשינה.
לדעתי ההבדל גדול בין שתי הדרכים, ושתיהן אמורות להוביל להרדמות אבל הדגש הוא על הדרך, איך מגיעים למטרה, איך נכון להיכנס לשינה ולמה אנו זקוקים כדי להרגע.
לי התיאור שלך נותן הרגשה שאת לא מצליחה להיות רגועה. שנכנסת למסלול כזה או הרגל כזה שמתיש ולא נותן פתרון טוב. אולי מראש הלחץ של ילד נוסף קטן בבית - שניים שזקוקים לך, ללא עזרה הוא הגורם המלחיץ ?(לחץ שאותו אני יכולה מאוד להבין, למרות שלא התנסיתי בו) ואולי הרוטינה הזו של ההרדמות פשוט מתישה אותך, ומתוך העיפות קשה לך להניח לתהליך ההרדמות לקחת את הזמן שלו, ואת כל הזמן במתח - מתי תרדם, והאם זה יחזיק.. וכמה זה קשה לך.. ( ואין ספק שזה קשה! ) כל זה יוצר המון ציפיה ומתח בזמן שכל התהליך אמור להיות בכיוון של הרפיה ושקט.
אין שום דרך ביניים לא אגרסיבית שמלמדת ילדים להרדם בכוחות עצמם ? אין ? אולי מישהו יאיר את עיניי - איך לעשות את המעבר הזה מעירות לשינה בצורה חלומית, ומדהימה כך שהיא תאהב את השינה
זה מאוד תלוי בילד - ובהורה כמובן. יש ילדים שנרדמים לבד, אבל רובם זקוקים לתמיכה, למגע בזמן זה.
האם היא נרדמת בנסיעה? האם היא יכולה לשכב רגועה ( במנשא, עגלה, על השטיח ) ? אני מאמינה ששווה לחפש את המקום הרגוע שלה. מה מרגיע אותה, ומשם להתקדם לאט לאט לכניסה לשינה (בתהליך של ניסוי ותהייה). המעבר עצמו, הרגעים האלו של ההרדמות אינם פשוטים כלל, ולכן צריך לראות מה קורה כשהיא מתחילה לבכות. אם היא היתה רגועה רגע קודם, אולי מגע כמו יד על הלחי או הראש יכול לתת לה
בטחון וחיבור אלייך ( שאותו מפחיד לעזוב יחד עם ההרדמות ).
חשוב מאוד שאת תהיי רגועה, זה נראה לי חלק קריטי מהתהליך שתעברו בדרך לשינה רגועה.
מכירה את הרסקיו רמדי? ומה עם קצת עזרה? ( לא עם ההרדמה חו"ח אלא שתנוחי קצת במשך היום ותצברי כוחות)
קוראים לי. מקווה שמשהו מזה מדבר אלייך.
אל תצפי למתכוני קסם, זה תהליך שבסופו תמצאו את הדרך שלכם, אין לי ספק.
בהצלחה
(()) נשמע קשה.
[u]היא לא מוכנה שישבו איתה בכלל - רק בעמידה ובתנועה -[/u]
[u]צריך להלך איתה על הידיים במשך שעות כשהיא גמורה מעייפות[/u]
[u]אחרי רבע שעה מתעוררת - עדיין עייפה ורוטנת וזה הופך למין מעגל בלתי נסבל של הרדמות חוזרות ונשנות על הידיים.[/u]
נראה שהרדמה בדרך הזו, אל אף שניראת כאילו היא הברירה היחידה, לא ממש טובה לה אם היא לא ממשיכה לישון ( בהנחה כמובן שהיא מאוד עיפה ושעות מנסה להירדם.. ) יש כאן משהו שמתפספס בינכן ושתיכן יוצאות מתוסכלות ועיפות במקום להיטען מהיחד, והמנוחה המשותפת.
כמה מחשבות/שאלות שעלו לי :
איפה נמצא בן ה 3 בזמן זה, האם הוא "דורש" ממך קשב בזמן ההרדמה?
האם את רגועה ומרגישה שאת מסוגלת להיכנס בעצמך לשקט, כי זה מה שהיא אולי זקוקה לו?
האם ניסית להרדים אחרי אמבטיה?
מה מרגיע אותה, מתי היא יכולה 'לשבת' (או לשכב) בשקט, בלי הצורך בתנועה המסיבית ?
אני מתכוונת להוביל אותך לרעיון ששם דגש על ההבדל בין [b]להרגיע[/b] אותה שתהיה שקטה, אולי מתבוננת - בתמונות, במובייל מנגן, על העצים או מקשיבה למנגינה נעימה או שיר של אימא, לבין [b]להרדים[/b] אותה - כשהנידנוד או התנועה אמורים להכניס אותה לשינה.
לדעתי ההבדל גדול בין שתי הדרכים, ושתיהן אמורות להוביל להרדמות אבל הדגש הוא על הדרך, איך מגיעים למטרה, איך נכון להיכנס לשינה ולמה אנו זקוקים כדי להרגע.
לי התיאור שלך נותן הרגשה שאת לא מצליחה להיות רגועה. שנכנסת למסלול כזה או הרגל כזה שמתיש ולא נותן פתרון טוב. אולי מראש הלחץ של ילד נוסף קטן בבית - שניים שזקוקים לך, ללא עזרה הוא הגורם המלחיץ ?(לחץ שאותו אני יכולה מאוד להבין, למרות שלא התנסיתי בו) ואולי הרוטינה הזו של ההרדמות פשוט מתישה אותך, ומתוך העיפות קשה לך להניח לתהליך ההרדמות לקחת את הזמן שלו, ואת כל הזמן במתח - מתי תרדם, והאם זה יחזיק.. וכמה זה קשה לך.. ( ואין ספק שזה קשה! ) כל זה יוצר המון ציפיה ומתח בזמן שכל התהליך אמור להיות בכיוון של הרפיה ושקט.
[u]אין שום דרך ביניים לא אגרסיבית שמלמדת ילדים להרדם בכוחות עצמם ? אין ? [b]אולי מישהו יאיר את עיניי[/b] - איך לעשות את המעבר הזה מעירות לשינה בצורה חלומית, ומדהימה כך שהיא תאהב את השינה[/u]
זה מאוד תלוי בילד - ובהורה כמובן. יש ילדים שנרדמים לבד, אבל רובם זקוקים לתמיכה, למגע בזמן זה.
האם היא נרדמת בנסיעה? האם היא יכולה לשכב רגועה ( במנשא, עגלה, על השטיח ) ? אני מאמינה ששווה לחפש את המקום הרגוע שלה. מה מרגיע אותה, ומשם להתקדם לאט לאט לכניסה לשינה (בתהליך של ניסוי ותהייה). המעבר עצמו, הרגעים האלו של ההרדמות אינם פשוטים כלל, ולכן צריך לראות מה קורה כשהיא מתחילה לבכות. אם היא היתה רגועה רגע קודם, אולי מגע כמו יד על הלחי או הראש יכול לתת לה [b]בטחון[/b] וחיבור אלייך ( שאותו מפחיד לעזוב יחד עם ההרדמות ).
חשוב מאוד שאת תהיי רגועה, זה נראה לי חלק קריטי מהתהליך שתעברו בדרך לשינה רגועה.
מכירה את הרסקיו רמדי? ומה עם קצת עזרה? ( לא עם ההרדמה חו"ח אלא שתנוחי קצת במשך היום ותצברי כוחות)
קוראים לי. מקווה שמשהו מזה מדבר אלייך.
(()) אל תצפי למתכוני קסם, זה תהליך שבסופו תמצאו את הדרך שלכם, אין לי ספק.
בהצלחה