על ידי יוחננ_ית* » 17 מאי 2004, 04:17
ועכשיו תוך כדי כתיבה אני נזכרת בדני, איש מקסים מקסים שאני מכירה מאז שהייתי ילדה קטנה. לדני פיגור שכלי והוא הבן של חברה טובה של אמא שלי. ממש גדלנו ביחד, היינו משחקים ביחד המון. מאוד אהבתי את דני. הם גרים בארץ אחרת אבל מגיעים לבקר אותנו מדי פעם. בחתונה שלי אמא שלו הביאה אותו לארץ ורקדתי איתו המון. הוא כל הזמן שאל אם אנחנו נוסעים לירח דבש
זה מאוד עניין אותו! והוא פשוט איש באמת מקסים. הוא יותר איטי, יותר פשוט, יותר תמים מרובנו. אבל זה בדיוק הקסם שלו.
אמא שלו היא אשה מדהימה, שתומכת בו ומעודדת אותו מאז ומתמיד. הוא גר בישוב מיוחד בשביל אנשים מיוחדים, וכולם נסעו לטיול בארצות הברית. אבל את דני לא הסכימו לקחת בגלל שלעיתים הוא נופל. פשוט נופל. אז אמא שלו הצטרפה לטיול כדי לשמור עליו, וככה גם דני נסע לטיול.
אמא שלו ממש לא מתביישת בו. להיפך - היא עושה המון, המון ארועי התרמה כדי להתרים כסף למען המסגרות השונות שבהן הוא נמצא במהלך השנים.
יש לו שני אחים גם, שלוקחים אותו להצגות בתיאטרון. אני זוכרת שהייתה הצגה אחת ספציפית עם המון, המון אורות וצבעים ומוסיקה, והם לקחו אותו לראות את המופע שוב ושוב ושוב. והיום שני האחים שלו נשואים, ונשותיהם אוהבות את דני ודואגות לו עוד יותר מאשר האחים שלו!
אז כן, יש המון סיפורים מקסימים. יש גם קבוצת תיאטרון של אנשים בעלי ת"ד ונכויות התפתחותיות / פיגור שכלי. אני זוכרת שבאחד הסרטים שראיתי עליהם, רואים שיחה בין איש עם ת"ד לבין איש "רגיל" (מה זה בכלל???), והאיש המיוחד אמר, כל ההבדל בינינו הוא X אחד! איזה משפט מקסים.
אני ממליצה בחום לבקר בפיצריה שברחוב אבן גבירול בתל אביב. אני לא זוכרת את השם, מול גן העיר פחות או יותר. כל העובדים שם מיוחדים, זהו תנאי קבלה. והמסעדה מלאה בסועדים. לבעלי הפיצריה יש עקרון, הם מעסיקים אנשים עם ת"ד, ואותם אנשים מגישים את האוכל, מפנים את השולחנות...
ועכשיו תוך כדי כתיבה אני נזכרת בדני, איש מקסים מקסים שאני מכירה מאז שהייתי ילדה קטנה. לדני פיגור שכלי והוא הבן של חברה טובה של אמא שלי. ממש גדלנו ביחד, היינו משחקים ביחד המון. מאוד אהבתי את דני. הם גרים בארץ אחרת אבל מגיעים לבקר אותנו מדי פעם. בחתונה שלי אמא שלו הביאה אותו לארץ ורקדתי איתו המון. הוא כל הזמן שאל אם אנחנו נוסעים לירח דבש :-) זה מאוד עניין אותו! והוא פשוט איש באמת מקסים. הוא יותר איטי, יותר פשוט, יותר תמים מרובנו. אבל זה בדיוק הקסם שלו.
אמא שלו היא אשה מדהימה, שתומכת בו ומעודדת אותו מאז ומתמיד. הוא גר בישוב מיוחד בשביל אנשים מיוחדים, וכולם נסעו לטיול בארצות הברית. אבל את דני לא הסכימו לקחת בגלל שלעיתים הוא נופל. פשוט נופל. אז אמא שלו הצטרפה לטיול כדי לשמור עליו, וככה גם דני נסע לטיול.
אמא שלו ממש לא מתביישת בו. להיפך - היא עושה המון, המון ארועי התרמה כדי להתרים כסף למען המסגרות השונות שבהן הוא נמצא במהלך השנים.
יש לו שני אחים גם, שלוקחים אותו להצגות בתיאטרון. אני זוכרת שהייתה הצגה אחת ספציפית עם המון, המון אורות וצבעים ומוסיקה, והם לקחו אותו לראות את המופע שוב ושוב ושוב. והיום שני האחים שלו נשואים, ונשותיהם אוהבות את דני ודואגות לו עוד יותר מאשר האחים שלו!
אז כן, יש המון סיפורים מקסימים. יש גם קבוצת תיאטרון של אנשים בעלי ת"ד ונכויות התפתחותיות / פיגור שכלי. אני זוכרת שבאחד הסרטים שראיתי עליהם, רואים שיחה בין איש עם ת"ד לבין איש "רגיל" (מה זה בכלל???), והאיש המיוחד אמר, כל ההבדל בינינו הוא X אחד! איזה משפט מקסים.
אני ממליצה בחום לבקר בפיצריה שברחוב אבן גבירול בתל אביב. אני לא זוכרת את השם, מול גן העיר פחות או יותר. כל העובדים שם מיוחדים, זהו תנאי קבלה. והמסעדה מלאה בסועדים. לבעלי הפיצריה יש עקרון, הם מעסיקים אנשים עם ת"ד, ואותם אנשים מגישים את האוכל, מפנים את השולחנות...