על ידי דוד_רובנר* » 26 דצמבר 2001, 09:00
אכן, מציאות יומיומית עגומה.
במשך רוב ההיסטוריה היו שלש צורות חינוך לגמרי שונות: אחת, חינוך עבור אליטה תרבותית קטנה, אחרת, הכשרה מקצועית למספר מקצועות מסוימים. הרוב הגדול של האנשים היה נתון לתהליך חינוכי שלישי, לאמור לימוד על ידי חניכות. פילוסופים טובים, בעלי מלאכה טובים, מוסיקאים טובים, טובים מכל דבר יצאו מסוג זה של חינוך לאורך ההיסטוריה. עד שהגיע המהפכה התעשייתית -- אין ספק שהעולם יכול היה להמשיך באושר עם שיטת החינוך הזאת לולא היה מתערב הלם מרשים במאה ה-18 אשר הוציא את הכל מסדרו -- הלם המהפכה התעשייתית.
במסגרת המטרות המוגבלות להפיק אנשים מכאניים עבור העידן התעשייתי, שיטת החינוך פעלה נהדר. צרכיה ותוצאותיה היו ניתנות למדידה ולהערכה כמותית, היו משעממות ורוטיניות. שיטת החינוך ענתה על הדרישות של המהפכה התעשייתית. המהפכה התעשייתית נזקקה לכמות של אנשים שיהיו מכוונים למכונות שהם הפעילו.
המתחים אשר התעוררו בין שאיפותיו של העידן התעשייתי לבין שאיפותיהם של הדמוקרטיה והחופש היו עצומים.
הבשורה הנפלאה היא שמתחים אלו אינם חייבים להיות קיימים יותר. אנו נמצאים כעת בעידן שלאחר-התעשייה, עידן שיש לו דרישות מנוגדות לחלוטין לאלו של העידן התעשייתי המוקדם. היום מה שמדאיג הוא שמערכת החינוך שלנו מייצרת אנשים רובוטים. האנשים מנסים לחשוב מה לעשות, כי הם לא מקבלים מבתי-הספר בוגרים אשר מבינים כיצד להתמודד עם בעיות באופן עצמאי. מה שקורה הוא שהטבע הבסיסי של הכלכלה השתנה. המכונות שלנו הן מספיק פקחיות ואינן זקוקות לאנשים מכאניים שיפעילו אותן. עובדה פשוטה זו מהווה את המהות של העידן שלאחר-התעשייה. פירוש הדבר שבעתיד, מה שנחוץ לנו זה תוצר חינוך שונה, כמעט חזרה לירושת אבות, לסוג תוצר החינוך שהיה לנו לאורך ההיסטוריה. אנו זקוקים לאנשים בעלי הנעה-עצמית, מוטיבציה-עצמית, אחראים בעצמם, המסוגלים להתנהג בצורה אינטליגנטית, יצירתית ומלאת דמיון.
התרופה לבעית הבורות היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי-הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל נסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית-הספר, כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית-הספר -- חופש לכל ילד, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן! ככלות הכל, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי-ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.
מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המירבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, יחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הזאת, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הנסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפאשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות).
נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אם את תוהה באם יש הגיון לדבר, עליך להביט בנסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכל מצויינות, כפי שהיינו מצפים -- לא פחות מצויינות מלפני מאתיים שנה!
אולי "היה צריך להיות חוק": איש לא ידחוף ילדים ללמוד מ י ו מ נ ו ת - א ו - ל י מ ו ד - א ק ד מ י -
כ ל ש ה ו בטרם הם בוחרים לעשות זאת מרצונם החופשי. אולי המאה העשרים ואחת היתה צריכה להתחיל, כפי שהמאה העשרים התחילה, בהבעתה של החברה את דאגתה האוהבת לצעיריה.
בינתיים, עלניו לתרום לקידום חינוך מתאים, פתוח, דמוקרטי, שמכיל את כל הילדים עם כל מגוון הצרכים שלהם.
הבה ונפסיק לשים את כספנו על קרן הצבי של השיטות הישנות אשר ידוע לנו שאינן פועלות יותר. גיוון וחידוש הם זולים, עלויותיהם נישאות לרוב על ידי הרוח וההתלהבות של ממציאיהם. ככל שמהר יותר נפתח את עצמנו ונראה את החלופות האמיתיות, יותר מהר נתפטר מפילים לבנים יקרים ומיושנים.
כעת, כדי להבטיח חינוך מתאים, פתוח, דמוקרטי, שמכיל את כל הילדים עם כל מגוון הצרכים שלהם -- ראי נא את הערך: "בתי-ספר דמוקרטיים". אם אי-פעם עוצבה שיטה ביעילות בכדי להפיק חינוך מתאים, פתוח, דמוקרטי, שמכיל את כל הילדים עם כל מגוון הצרכים שלהם, בתי-הספר הדמוקרטיים מצליחים בכך.
המהפכה כבר התחילה. אנחנו כולנו, השותפים לקידום בתי-הספר הדמוקרטיים, גאים לתרום לטיפוח זה.
אכן, [b]מציאות יומיומית עגומה.[/b]
במשך רוב ההיסטוריה היו שלש צורות חינוך לגמרי שונות: אחת, חינוך עבור אליטה תרבותית קטנה, אחרת, הכשרה מקצועית למספר מקצועות מסוימים. הרוב הגדול של האנשים היה נתון לתהליך חינוכי שלישי, לאמור לימוד על ידי חניכות. פילוסופים טובים, בעלי מלאכה טובים, מוסיקאים טובים, טובים מכל דבר יצאו מסוג זה של חינוך לאורך ההיסטוריה. עד שהגיע המהפכה התעשייתית -- אין ספק שהעולם יכול היה להמשיך באושר עם שיטת החינוך הזאת לולא היה מתערב הלם מרשים במאה ה-18 אשר הוציא את הכל מסדרו -- הלם המהפכה התעשייתית.
במסגרת המטרות המוגבלות להפיק אנשים מכאניים עבור העידן התעשייתי, שיטת החינוך פעלה נהדר. צרכיה ותוצאותיה היו ניתנות למדידה ולהערכה כמותית, היו משעממות ורוטיניות. שיטת החינוך ענתה על הדרישות של המהפכה התעשייתית. המהפכה התעשייתית נזקקה לכמות של אנשים שיהיו מכוונים למכונות שהם הפעילו.
המתחים אשר התעוררו בין שאיפותיו של העידן התעשייתי לבין שאיפותיהם של הדמוקרטיה והחופש היו עצומים.
הבשורה הנפלאה היא שמתחים אלו אינם חייבים להיות קיימים יותר. אנו נמצאים כעת בעידן שלאחר-התעשייה, עידן שיש לו דרישות מנוגדות לחלוטין לאלו של העידן התעשייתי המוקדם. היום מה שמדאיג הוא שמערכת החינוך שלנו מייצרת אנשים רובוטים. האנשים מנסים לחשוב מה לעשות, כי הם לא מקבלים מבתי-הספר בוגרים אשר מבינים כיצד להתמודד עם בעיות באופן עצמאי. מה שקורה הוא שהטבע הבסיסי של הכלכלה השתנה. המכונות שלנו הן מספיק פקחיות ואינן זקוקות לאנשים מכאניים שיפעילו אותן. עובדה פשוטה זו מהווה את המהות של העידן שלאחר-התעשייה. פירוש הדבר שבעתיד, מה שנחוץ לנו זה תוצר חינוך שונה, כמעט חזרה לירושת אבות, לסוג תוצר החינוך שהיה לנו לאורך ההיסטוריה. אנו זקוקים [b]לאנשים בעלי הנעה-עצמית, מוטיבציה-עצמית, אחראים בעצמם, המסוגלים להתנהג בצורה אינטליגנטית, יצירתית ומלאת דמיון.[/b]
התרופה לבעית הבורות היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: [b]כפיה בבתי-הספר.[/b] הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל נסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית-הספר, כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית-הספר -- חופש לכל ילד, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן! ככלות הכל, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי-ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.
מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המירבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, יחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הזאת, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הנסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפאשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות).
נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אם את תוהה באם יש הגיון לדבר, עליך להביט בנסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכל מצויינות, כפי שהיינו מצפים -- לא פחות מצויינות מלפני מאתיים שנה!
אולי "היה צריך להיות חוק": איש לא ידחוף ילדים ללמוד מ י ו מ נ ו ת - א ו - ל י מ ו ד - א ק ד מ י -
כ ל ש ה ו בטרם הם בוחרים לעשות זאת מרצונם החופשי. אולי המאה העשרים ואחת היתה צריכה להתחיל, כפי שהמאה העשרים התחילה, בהבעתה של החברה את דאגתה האוהבת לצעיריה.
בינתיים, עלניו לתרום לקידום חינוך מתאים, פתוח, דמוקרטי, שמכיל את כל הילדים עם כל מגוון הצרכים שלהם.
הבה ונפסיק לשים את כספנו על קרן הצבי של השיטות הישנות אשר ידוע לנו שאינן פועלות יותר. גיוון וחידוש הם זולים, עלויותיהם נישאות לרוב על ידי הרוח וההתלהבות של ממציאיהם. ככל שמהר יותר נפתח את עצמנו ונראה את החלופות האמיתיות, יותר מהר נתפטר מפילים לבנים יקרים ומיושנים.
כעת, כדי להבטיח חינוך מתאים, פתוח, דמוקרטי, שמכיל את כל הילדים עם כל מגוון הצרכים שלהם -- ראי נא את הערך: "בתי-ספר דמוקרטיים". אם אי-פעם עוצבה שיטה ביעילות בכדי להפיק חינוך מתאים, פתוח, דמוקרטי, שמכיל את כל הילדים עם כל מגוון הצרכים שלהם, בתי-הספר הדמוקרטיים מצליחים בכך.
המהפכה כבר התחילה. אנחנו כולנו, השותפים לקידום בתי-הספר הדמוקרטיים, גאים לתרום לטיפוח זה.