אז למרות שהעמוד הזה לא עודכן מ-2012, זה בהחלט תורם לקרוא מהניסיון של אחרים.
יש לי ילדה בת 9 ואנחנו שוקלים להביא ילד נוסף. הייתי פחות בעניין בגלל שזה נראה לי הפרש גדול מידי, ולא ראיתי איך יכול להיות קשר בין ילדה בת 12 בתחילת גיל ההתבגרות לילדה בת 4, אז שמחה לגלות שזה עובד.
אשמח לשמוע דעות נוספות והאם יש קשיים

גם בעיני הפרש גדול פשוט תענוג! גם כילדים ובעיקר כמבוגרים. כאמא עם הפרש של 6 שנים בין ילדיי זה אמנם מ- א- ד נוח לגדל את הילד השני, אך לא ידעתי כמה הבכור חיכה לאח. לו ידעתי הייתי עושה מרווח קטן יותר, אך גם לא הייתי מוותרת על מרווח גדול(:

היחסים בין האחים הם לא פונקציה של מרווח השנים אלא הרבה יותר תלוי ביחסי הגומלין במשפחה. מכירה משפחות עם אחים צמודים שמתראים פעמיים שלוש בשנה ומשפחות עם הפרשים של 10+ שנים בקשר יומיומי. חוץ מזה שתשע שנים זה לא הפרש כזה גדול. בעיני הפרש גדול - פשוט תענוג!

אין לי ילדים, אבל מהכרות עם המשפחה שלי, מורחבת וקרובה, ועם חברים שונים, זה יותר תלוי באופי ובאווירה המשפחתית מאשר בהפרש- אחד החברים טובים שלי קטן מאחותו בשנה וחצי, והם לא מדברים כלל, אבל לאחות שקטנה ממנו ב-8 שנים הוא קשור מאוד. לי יש אחות שקטנ ממני ב-15 שנים ואחות שקטנה ממני ב-3 שנים ואנחנו די קרובות, ובכלל עושות דברים יחד.
מה שכן, רווחים גדולים יוצרים באמת יחסים של כמעט הורות בין אחים, לטוב ולרע. לאחותי מאוד נחמד לפעמים שאנחנו עושות איתה דברים והיא מאוד קשורה אלינו, אבל לפעמים זה כאילו יש לה הרבה יותר הורים.

טליה, ממש להיפך. דווקא בגיל חמש הקנאה הרבה יותר גדולה. אצלנו יש שנה ושמונה הפרש ואין קנאה, ולא הייתה, הגדול לא זוכר את עצמו בכלל בלי אחיו...

מה שכן, אם זה רק שני ילדים זה יכול לעבוד.

כשאני חושבת על השלישי, אני תוהה אם שש שנים זה לא יותר מידיי נוכח העובדה שיש אחים גדולים וצמודים...

הילדה שלי בת 5 וחצי ואני בתחילת הריון שני אני חושבת שזה הפרש מצויין
זה גדול מדי וגם לא צפוף מדי ( צריך לחשוב על זה כי זה בטוח קשה לטפל בשני תינוקות בהפרש קטן ויותר סיכוי שיהיו בתחרות או קנאה)
למרות שכל אחת בטוח תעשה בדרך הטובה ביותר בעיניה

אחותי הגדולה גדולה ממני בעשרים שנה... ובינינו יש עוד ארבע. היום כולנו גדולים, בעלי משפחות, ובקשר מצוין ואוהב. ותמיד היה לי קשר טוב איתה. בעצם עם כולם, כשחושבים על זה... אין כמו אחים ואחיות.

לי יש אחות הגדולה ממני ב-8 שנים. היא נהייתה משמעותית עבורי משהייתי בצבא וגם כיום-הרבה שנים אחרי הצבא. זה חשוב לי שיש לי אחות גדולה מאד ומשמעותי גם אם מהילדות אני לא זוכרת אותה הרבה. בקיצור , כמבוגרים הפרשי השנים לא מורגשים וזה נורא כיף וחשוב לי שיש לי אותה ואת האחיינים המשגעים שלה.

ומה אם לא יהיה קשר הדוק? זה יכול להיות כל כך נורא?
לא, זה לא יהיה נורא. אפילו בהפרשי גילאים יותר קטנים, את (המתלבטת) לא יכולה להבטיח קשר הדוק.
מה שאת יכולה (לדעתי) להבטיח זה אינטראקציה בין אחית, שהיא כמובן תלויה בהפרשי הגילאים, אבל גם בטמפרמנט של הילדים, בתחומי עיניין ועוד ועוד. זה לא בהכרח קשור לגיל.
(אין לי ילדים, אבל אני הבכורה למשפחה של 6 ילדים, כך שביני לקטן יש הפרש גדול, הרבה יותר ממה שמתלבטת מדברת עליו, ויש כל מני סוגי אינטראקציות בינינו, שכולן טובות, אבל שונות מאוד)

אצלנו ההפרש ביני (בכורה) לבאה אחרי הוא 5 שנים ובינה לבאה אחריה 3 שנים, כך שההפרש ביני לשלישית הוא 8 שנים.
אחלה יחסים, לא זוכרת בעיות בילדות, לא נראה לי שההפרש גדול מדי. אנחנו אף פעם לא הרגשנו בו באופן שהפריע.

יש כללים מחייבים מה צריך להיות הרווח בין ילד לילד?
נכון מאוד.
לי דווקא נראה שהפרשי גיל של פחות משלוש שנים גוזלים מהילדים את האפשרות של תשומת לב טובה יותר של ההורים.
כמובן, אם יש תאומים אז אין ברירה...
ואשר לקנאה - אני מכירה מקרים רבים שאין קנאה ויש אחוות אחים/אחיות נהדרת.

ומה אם לא יהיה קשר הדוק? זה יכול להיות כל כך נורא?
שום דבר לא יהיה כ"כ נורא.
את לא מביאה ילד בשביל האחים שלו, את אפילו לא מביאה אותו בשביל עצמך.
את מביאה אותו לעולם בשבילו
ואם מדגדג לך ברחם, אולי יש שם מישהו שהגיע זמנו...
ת'כלס - אני מכירה משפחה שבה יש שתי בנות גדולות (היום סביב 30) והצעירה היום בת 15. משפחה מופלאה עם קשר נפלא בין כל הבנות.
כל משפחה והסיפור שלה, לא הייתי קופצת למסקנות. תעשי מה שמרגיש לך נכון למשפחה שלכם.
אצלנו יש ילדה אחת בת 10 ואחת בת חצי שנה, זה נורא כיף, לכולם בנתיים, מה יהיה? ימים יגידו

נראה לי שזה מאוד לכאן ולכאן.
מאוד התחברתי למה שכתבה פלוניתי בהתחלה, נגעת בדיוק בנקודות החלשות שלי.
מצד אחד הן נכונות ומצד שני אני בכל זאת צעירה בגיל. לעתים קצת תמוהה בעיני שבגילי (32) אני כבר לא מתעניינת בנושאים הקשורים ללידה והריון וילדים קטנים. קשה לי עם התחושה שאם לא אלד ילד נוסף, כבר לא אחווה את החוויות המציפות הללו של אהבה לרך נולד, חוויות ראשונות של עולל צעיר.

ומצד שני, דבריה של אינדיאנית שברור שעושה טוב, איך אני גורמת לילדים שלי להתחבר לעולל קטן ולהגיע למצב של קשר הדוק בניהם. ומה אם לא יהיה קשר הדוק? זה יכול להיות כל כך נורא?

אינדיאנית, את לא יודעת כמה חיממת לי את הלב והענקת לי אופטימיות. לדעת שהיחסים שנרקמים להם היום לא יתפוגגו עם השנים למרות ההפרש הגדול. תיארת את מה שקורה אצלנו היום, והענקת לי חזון לעתיד. תודה.

מדוע נראה לך ש-9 שנים בין ילד ראשון לשלישי זה הפרש עצום?
בעיני זה הפרש נורמלי לגמרי.

אני מכירה משפחה עם שני ילדים ברווח של שנתיים, הפסקה של 7 שנים ועוד שני ילדים ברווח של שנתיים. גם זאת אפשרות.
אני מכירה גם משפחה עם 3 ילדים ברווחים של 7 שנים בין ילד לילד,
משפחה עם שני ילדים ברווח של 11 שנה,
ומשפחה עם 4 ילדים ברווחים של 5 שנים. כלומר, בין הראשון לאחרון 15 שנה.
ולעומתם, משפחה עם 4 ילדים ברווחים של שנה וחצי בערך בין ילד לילד.

יש כללים מחייבים מה צריך להיות הרווח בין ילד לילד?

יש לי ילד בן שנתיים כמעט,ולו יש אחים שגילאיהם: 13,15,17,19,23....לא בדיוק אותו דבר....בשבילנו זה עובד יופי.תינוק מביא איתו שמחה ואהבה,לי נראה שיש יותר שמחה מאשר קנאה במצב כזה.
חוץ מזה שקנאה תמיד תהיה לא חשוב באיזה גיל!

לי יש אחות שגדולה ממני ב8 שנים. היא תמיד היתה קצת אמא בשבילי ואני זוכרת ממנה המון דברים טובים מהילדות. מעבר לזה היא אהבת נפשי, תמיד מבינה אותי עוזרת לי ובכלל כיף לי שיש לי אותה.

אני חושבת שאם אתם רוצים עוד ילד, אז יאללה.
אחים צעירים ממה שיש כבר לא תוכלו להעניק לו,
ועדיף לגדול עם אחים גדולים מאד מאשר לא בכלל...

מתלבטת שלום. לנו יש ילדה גדולה בת 12 ואחת בת שלוש. זא"מ, 9 שנים ביניהן. אני ממש לא ממליצה. מהמון סיבות. הקשר ביניהן מקסים, אבל הוא כמו בין אמא קטנה לתינוקת, ולא כמו אחיות. למעשה, כל אחת מהן ממשיכה לחיות ולגדול כמעט כאילו היתה בת יחידה. אין להן כמובן שום תחומי עניין משותפים ושום פעילויות משותפות, למעט אלו שבהן בתי הגדולה היא מעין "מטפלת" או מלווה של הקטנה. סיבה נוספת היא אנחנו ההורים. אנחנו כבר קצת עייפים, כבר התרגלנו לחיים שלווים של הורים לילדה גדולה שלא צריכה כל-כך הרבה הורות "טכנית". יכולה להתנהל לבדה עם חברים, בחוגים, בלימודים וכו'. פתאום נזכרנו מה זה לרוץ אחרי מישהו קטן, ללוות לחברים ולהיאלץ להישאר שם, לקחת לגן שעשועים... לא קל בכלל.
מצד שני, אין לנו את ה"סנדוויץ'". וזה יכול לעשות את כל ההבדל, נראה לי.

אשמח לשמוע עצות מבעלי ניסיון!
אני בת 32, "צעירה, נכון??" זה כל מה שכל אחת שניסיתי להתייעץ איתה אמרה לי, והוסיפה "יש לך עוד זמן..."
יש לי שני ילדים בני 6.5 ו-8.
אני מתלבטת אם להביא לעולם ילד נוסף. מאוד מתחשק לי.
ההפרש יהיה עצום, עד שאלד (אם נחליט שכדאי ונעשה זאת) הקטן שלי יהיה בן 7.5 והגדולה בת 9.
אשמח לשמוע מבעלי ניסיון איך זה לגדל ילדים בהפרש כזה? איך זה להיות סנדוויץ בהפרש כזה?