איזה כיף! @} @} @}
אני אשמח לפגוש את שתיכן! תמיד כיף לגלות את הפנים שמאחורי הניק :-)
אני אנחה מעגל נשים בהריון ביום חמישי בערב, ובלי קשר אפשר יהיה למצוא אותי די בקלות כי אני אהיה נוכחת בטקסים המרכזיים ובכלל בשטח.
מי שרוצה סימני זיהוי שתכתוב לי ל "מייל" [email protected]

_מפגשי נשים בעיני זו אפשרות להזכרות שיש שפע,
פריון,יצירה,אדמה אינסוף אפשרות של גווני גוונים._
בהחלט!

_כשמתחילים לגעת בגוף הכאב יש שיתוף שבעיני הוא חשוב ומרפא אך פחות עוצמתי באמת,
יותר ברמה הרגשית של ה"סיפור"ולא הנשמה שמעבר לפרושים והסיפורים._
אני מאמינה שהנגיעה בכאב, ב"סיפור" ובפרשנות שלנו למה שקורה לנו היא חשובה בדרך הביתה אל הנשמה. על ידי ההיזכרות והאומץ להכיר את עצמנו על כל צדדינו אנחנו מאפשרות לעצמנו באמת להתנקות ממה שמיותר, ופותחות את השער לטרנספורמציה ולחיים שיש בהם יותר שלמות, קבלה ועוצמה.

[u]ואם כבר, אז כדי לסגור לעצמי מעגל שנפתח כאן, אני באה לשאקטי השנה...[/u]
גמני :-)

_מאחלת לנו ימים של שפע אהבה בלי תנאים ואהבה טהורה שבאה לקבלה על מנת לתת אינסוף...
מתיקות אמיתית בלב על עצם היותנו,ומשם ענג ושמחה אמיתית._
אמן.

הי, ההולכת, בשמחה נפגש!
את מנחה איזשהו מעגל?

מפגשי נשים בעיני זו אפשרות להזכרות שיש שפע,
פריון,יצירה,אדמה אינסוף אפשרות של גווני גוונים.
בעיני מפגשי נשים כדאי שיכוונו למרחב שפע זה ,של היותנו נסיכות מלכות שיש לכולנו כל טוב לחלוק בו
מתוך השפע,הקבלה ההדדית והערבות הדדית.
כשמתחילים לגעת בגוף הכאב יש שיתוף שבעיני הוא חשוב ומרפא אך פחות עוצמתי באמת,
יותר ברמה הרגשית של ה"סיפור"ולא הנשמה שמעבר לפרושים והסיפורים.
מאחלת לנו ימים של שפע אהבה בלי תנאים ואהבה טהורה שבאה לקבלה על מנת לתת אינסוף...
מתיקות אמיתית בלב על עצם היותנו,ומשם ענג ושמחה אמיתית.

יופי! |יש|
נפגש?
<אם מאיזושהי סיבה את מעדיפה לשמור על אנונימיות זה גם בסדר :-)>

ואם כבר, אז כדי לסגור לעצמי מעגל שנפתח כאן, אני באה לשאקטי השנה... :-]

ואולי זה גם המקום לשים קישור לדף [po]שאקטי ושיווה[/po]...

מאז שהתחלנו לעבוד על השאקטי הצטמצם מאוד הזמן שלי להזין את הדף הזה, ובכל זאת - השבוע נתקלתי במאמר שכתבה מיכל דון על הקושי הטמון עבור נשים רבות בשהייה בחברה נשית. המאמר נגע מאוד ללבי, ומיד נזכרתי בדיון שהיה כאן בדף על הרתיעה שלא מעט נשים מרגישות כלפי הרעיון של מפגשי נשים... אז הנה [url=http://docs.google.com/Doc?id=[po]ddd5pr5f]קישור למאמר[/url] 22gb5phtfh[/po] - להנאתכן :-)

הי [b]אורית[/b]
אני שמחה לשמוע שהמעגל היה מוצלח!
שיהיה חג של אור, ניסים ונפלאות לכולנו @}

הי [po]דגנית ב[/po] @}

קודם כל, אני שמחה שאת מתכננת לבוא לשאקטי. אני בטוחה שהיא תהיה נפלאה מתמיד השנה...
לגבי שאלותייך, אני יכולה להרגיע אותך ולומר שאני לגמרי מזדהה עם התהיות שאת מעלה :-)

השם שאקטי הוא ממש לא השם האידיאלי בעיני. נכון שהוא מייצג נאמנה את המשמעות והאנרגיה של הפסטיבל, ונכון ששאקטי היא לא סתם אלה אלא התגלמות הנשיות בעצמה, אבל החסרון שלו שהוא באמת מדבר רק למי שמחובר למיתולוגיה ההודית...
זה שם שניתן לפסטיבל על ידי רפיק, בימים שהוא התקיים באשרם במדבר, מקום עם אוריינטציה רוחניקית הודית למהדרין.
היום שאקטי גדלה ופונה לקהל הרבה יותר רחב, והשם נשאר פשוט כי הוא הפך למותג מאוד מוכר - בכל זאת הוא מתקיים כבר 9 שנים ברציפות.

לגבי הלבוש הלבן בקבלת השבת - גם זו רק מסורת חביבה, וממש לא בגדר חובה :-)
אני בעצמי לבשתי צבעים אחרים בקבלת השבת, כי לא היו לי בארון בגדים לבנים, וזה עוד היה כשהייתי חלק מההפקה, כך שכל אחת יכולה.
בתכלס זה דווקא נחמד שכולן בלבן, זה בכל זאת רגע השיא של הפסטיבל והלבן בהחלט מוסיף לחווית החגיגיות...
בכל מקרה - את מוזמנת לבוא בכיף, באיזה צבע שתרצי!

שאקטי הוא כבר מזמן לא אירוע לרוחניקיות שחזרו מהודו עם שרוואלים מתנופפים בלבד... אני בטוחה שאם תבואי יהיה לך כיף ותרגישי בנוח.

[po]ההולכת בדרכים[/po] ,
תודה על ההצעה, המעגל כבר התקיים (ב- 8/12 ). היה מעגל מאוד נעים, מעשיר ומרומם.
דיברנו על הנושאים שכתבתי כאן, הקראתי קטע שלקחתי מהאתר שלילך הציעה, ובסוף כתבנו על פתק 1-5 ניסים שאנחנו מזמנות.
תודה לכל מי שתרמה עצות ועידוד @}

ל [po]הולכת בדרכים[/po] (או מי שתרצה לעזור)
גיבשתי קלות מה שרציתי להגיד ולשאול וזה לא קשור למעגלי נשים אלא לפסטיבל שאקטי.
אני מבינה שהיות וזה (זו?) האמא של מעגלי הנשים, חלות כאן אותן תובנות. אני רוצה להשתתף בו, מתכננת לתאם איתו את חופשת הקייץ.
אבל
[u]מפגשי נשים הם מרחב בו אנו יכולות להיות , בלי קשר לתפקידים הרגילים שלנו במשפחה ובעבודה[/u] להיות שאקטי??
אני למשל, מתקשה להזדהות עם אלה הודית ועם המיתולוגיה התרבותית שסביבה, כולל פרשנויות אלו ואחרות. זה לא מדבר אלי. ההיפך. זה מגדיר צבע מאד ספציפי. יפה אך לא הצבע שלי.

אני לא מבקשת כאן הסבר על האיצ'יקדנה ההודית המתוסבכת הזו של אלים, אלות, בניהם ובנותיהם ועשרות זרועותיהם. קראתי, התבלבלתי, הרגשתי פיצול וחוסר שייכות.
מפריעים לי המקור הזר מחד והאלוהות. אשה בשר ודם, מוכרת עם סיפור אישי מתאימה בעיני יותר כמופת, כסיפור מסגרת.
<(דבורה, מרים... אפילו אופרה יותר מדבר אלי ;-) ) >

יש עוד משהו קטנוני מצידי לגבי [u]פשוט אנחנו[/u] וזה הלבוש הלבן ביום שישי.
זה מאד חגיגי, ראשוני ויפה בעיני. מאד. אם אני באה בשחור, טורקיז או אפרסק - מה?

אני מדברת מתוך המחשבה, אולי מיפייפת איזו דעה קדומה ,מדגימה פער דורות ומסוככת על נשיותי הסבוכה <מתגוננת>
אבל מתוך שאני נקסמת להשתתף, דוקר לי בת... העניין הזה.
תודה {@

אופס :-)
המספר הנכון הוא 052-6370722

תודה :)
חסרה ספרה במספר שננת. האם זה 052-2637072?

ל [b]בימבה[/b] שחיפשה המלצה על [u]מעגלי נשים באיזור מודיעין[/u]
יש מעגל שמתכנס כבר מעל שנה במושב שילת, אצל דניאלה ארזי אוסקר, אישה מקסימה ביותר.
ממליצה לך בחום לבדוק אם אפשר להצטרף!
דניאלה: 052-637072

הי [b]אורית[/b]
הנושאים שכתבת נשמעים מעולה! |Y|
לגבי פעילות, עלה לי איזה כיוון מחשבה - אפשר לשלב בטקס ההודיה ובקשת הניסים שאת מתכננת איזו יצירה משותפת, שלתוכה כל אחת שוזרת באופן פיזי את התפילה שלה. פעילות יצירה מכל סוג שהוא יכולה לשרת את הטקס - ציור, עבודה בחימר, תפירה ועוד. אתן יכולות גם לשיר ולרקוד ביחד, או לשתול משהו ביחד... שיהיה בהצלחה! |עץ|

תודה לילך, רק עכשיו ראיתי.

כנסי לאתר אור ואהבה שם /למעבר לים/גניפר הופמן אולי יתן לך כיוון יש שם תוכנית לעבודה במשך 30 יום על ניסים

אוקיי...קראתי בלגעת אישה את כל הדפים שעוסקים במעגלים, לא מצאתי שם שום רעיון.
אם למישהי מהקוראות פה יש רעיון לפעילות נחמדה בנושא ניסים- אשמח. (זה יכול להיות משהו ביצירה, או איזה משחק נחמד, או משהו בכתיבה).
נושאים לשיחה דווקא עלו לי-
סיפור הנס של חנוכה- האור בתוך החושך, חשיבות ההרפייה והאמונה בהתרחשות נס (בכל יום המכבים היו צריכים להאמין שיהיה שמן גם למחרת),
מה זה נס? מתי אנחנו מגדירים משהו כנס?
לספר על ניסים מיוחדים שקרו לנו ולעומת זאת- על ניסים בחיי היומיום.
בסוף אולי לעשות איזה טקס של הודייה+בקשת ניסים.

את יכולה אולי להמליץ על מעגלי נשים באיזור מודיעין?

תודה @} אני אבדוק שם

הי [b]אורית[/b]
אחלה רעיון לכנס מעגל ניסים לחנוכה |נורה|
יש אתר מדהים עם ים של רעיונות למעגלים ובכלל - [url=http://www.elaisha.com/cgi-bin/chiq.pl]לגעת אישה[/url]
מומלץ! :-)

שלום @}
אני מנחה של מעגלי נשים בישוב שבו אני גרה.
לקראת חנוכה אני מתכוונת להנחות מעגל בנושא ניסים.
יש לכן רעיונות להציע לי, לפעילויות מעניינות שקשורות בנושא?
(אם יש איזה אתר שיש בו רעיונות למעגלים בכלל, אשמח לקבל הפנייה @} )

הי [b]יעלי[/b] @}

מעגלי נשים פתוחים לכל אישה בכל גיל. יש גם מעגלים מיוחדים לנערות.

באיזור השרון אני ממליצה בחום על [url=http://www.maagal.co.il]מיכל דון[/url] או על [url=http://www.metaplim.co.il/a.asp?b=933]שון אפרימה[/url]

אם תרצי לשאול עוד שאלות, אני כאן :-)

שלום רב.
אני מתעניינת במפגש מעגל נשים.
מהו טווח הגילאים ??
האם תוכלו להמליץ לי על מפגש שכזה באיזור המרכז , השרון ?
אני מאמינה בתרומה ההדדית שיכולות נשים להפרות זו את זו .

שלשום הייתי שוב במעגל נשים <אותו אחד שהניע אותי לפתוח את הדף...>
זו היתה הזדמנות מצוינת בשבילי להיווכח שוב איך ה"תיאוריה" - [po]מפגשי נשים למה אנחנו צריכות את זה[/po] - מתבטאת במציאות :-)

המעגל הזה הווה עבורי מקום מתאים לשתף בחוויה פנימית שלי, ולראות איך נשים אחרות מתחברות לאותה חוויה, אבל מהזוית האישית שלהן.
הרגשתי כמה כל אחת מאיתנו שונה, ובאותו זמן כמה כולנו בעצם דומות... וזה היה מקסים בעיני @}

ברור לי שהדברים שאמרתי וששמעתי במעגל היו יכולים להיות מדוברים באותה רמה של חשיפה וכנות רק בסביבה נשית.

בנוסף לכך, אני מרגישה שהעובדה שהיינו קבוצה, ולא נניח "רק" שתי חברות טובות שמדברות <חוויה מעולה בפני עצמה>,
הפכה את השיתוף למאוד עוצמתי בשבילי.

במעגל הזה רק שיתפנו זו את זו במחשבות, רגשות וסיפורים. כל אחת דיברה על עצמה.
נשים דיברו והעלו הרבה סימני שאלה ותהיות, אבל האחרות לא הגיבו במתן עצות, או בנסיון לשנות את נקודת המבט של הדוברות.
כשמישהי הגיבה לדברי האחרת, זה רק בכדי לספר מה זה עורר אצלה ולהמשיך את הסיפור שלה עצמה.
ודווקא מתוך המקום הזה למדתי וקיבלתי כל כך הרבה חומר למחשבה... מדהים!

בעיני גם המרחב הוירטואלי של [po]באופן טבעי[/po] הוא סוג של מעגל נשים לפעמים...
נכון שיש כאן גם גברים, אבל הרוב המוחץ הוא נשי, ולפעמים נפתחים פה דפים שהרוח השורה בהם היא ממש כזו של מעגל נשים -
עם כל השיתוף, ההקשבה והתמיכה, שנותנים כל כך הרבה כוח, ועם המקום להעלות כל נושא, אישי ככל שיהיה, ולגלות שאנחנו ממש לא לבד.
איזה כיף! |מתנה|

נראה לי שזה גם אחד מהגורמים הממכרים באתר... אני מניחה שמידע, מעניין וחיוני ככל שיהיה, ודיונים תיאורטיים בלבד לא היו מכים כאלה גלים :-)

[u]היום יש מקומות שמפרידים בנים מבנות בלימודים (מתמטיקה) על הרקע הזה, כי התברר שבנות מצליחות יותר בלימודים כשזה כך.[/u]
וואו, איפה זה?
יש קישור למידע יותר מפורט?

_הולכת, אני רוצה להוסיף על דברייך, שהרבה פעמים במפגשי נשים את מוצאת גם וגם, כלומר, גם את היכולת לעבוד מול המציאות בצורה ראציונלית (התרבות הגברית? ) וגם את התפיסה הרגשית שמובילה לשחרור ולנוחיות (ובעיני גם ליעילות) שדברת עליה.
זה יוצר פחות חשש שיפסלו אותך, את הדרך שבה את רואה דברים, גם אם היא אחרת. ואני אומרת את זה, גם כאשר יש חלקים בקבוצה שרואים (רואות) בכל הקטע של ה"נשיות" הזה הרבה שטויות במיץ עגבניות_
[u]בספר "האוהל האדום" יש קטע שהמספרת מתארת איך לקראת יציאת השבט למסע, הגברים היו כל היום במחנה - וכמה שהן הרגישו לא נינוחות, כי הן לא היו רגילות לזה. הן היו רגילות שחלק מהיום הם בשדות/במרעה, ומגיעים למחנה רק לפנות ערב. התאור הזה הוא מאד ממשי בעיני, ואני בטוחה שההורמונים מתנהגים אחרת כשיש בנים בסביבה מאשר כשאין.[/u]

היום יש מקומות שמפרידים בנים מבנות בלימודים (מתמטיקה) על הרקע הזה, כי התברר שבנות מצליחות יותר בלימודים כזה זה כך.

[u]שכולנו באותה סירה[/u]
כן , זה !!!

[b]העולם זקוק למליון מעגלי נשים[/b]

ג'ין שינודה בולן - סופרת, מרצה ומנחה אמריקאית, הגתה את "חזון המעגל המליון".
על פי חזון זה, ביום בו יהיו בעולם מליון מעגלי נשים, תהווה כמות זו מסה קריטית שתהדהד ותיצור שינוי בעולם כולו,
שינוי שישפיע גם על אלה שלא שמעו על מעגלי נשים ולא ישבו בהם מעולם.
מהות השינוי היא שהתרבות הפטריארכלית השלטת תקבל את החכמה נשית שכה חסרה בה היום,
ותתחיל ליישם ערכים של שיוויון, חמלה, רכות והקשבה באופן נרחב.

[url=http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/475/902.html]למאמר המלא של ג'ין שינודה בולן[/url]

יופי! מזל שדיברנו על זה... :-)
<הולכת להדגיש את השאלה בפתיח, בתקווה לקבל עוד התייחסויות לנושא>

תודה, נרגעתי. :-)

[u]לכבוד הסדר שעשית (יפה!) החלטתי סופסוף להתייחס לשאלות ששאלת בראש הדף[/u]
נו, סופסוף! היה שווה לעשות סדר :-)

[u]אני אצטרך לשתף ולהחשף ולהתמודד ולהתנחם ויהיה הרבה רגש ואולי דרמה ויפתחו דברים...אווף, מלחיץ..[/u]

אבל זה בכלל לא חייב להיות ככה... את לגמרי יכולה להיות נוכחת, לספוג את הטוב מהחוויה, ובכלל בכלל לא [u]לשתף ולהחשף ולהתמודד ולהתנחם[/u] וכל זה.
מעגל נשים הוא לא סדנה שבאים ויש הנחיה לתהליך אקטיבי. זה מרחב שממש מאפשר גם את הפסיביות והשתיקה.
מה שכיף במעגלי נשים הוא שגם אם את הכי מתבוננת מהצד ולא משתפת, את עדיין מרגישה עטופה באווירה הרכה והנינוחה שמסביב, עדיין מרגישה שייכת.
ואת יכולה לקבל הרבה ריפוי גם דרך ההקשבה לשיתופים ולהתמודדויות של אחרות.

זו טעות לחשוב שחברה נשית בהכרח מוציאה ממך דרמה עתירת רגש. לפעמים היא מוציאה ממך משהו מאוד עדין, בגלל שהיא מאפשרת לך רק להיות.
כשהייתי בשאקטי בפעם הראשונה, באתי להעביר סדנה, בכלל לא ידעתי למה אני הולכת.
בכל הטקסים וההילולות הדרמטיות בכלל לא השתתפתי... הייתי בהריון והעדפתי לישון, וגם לא התחברתי לקטעים ההמוניים.
את רוב הפסטיבל העברתי כמשתתפת בסדנאות שקטות כאלה - כמו סדנה על מודעות לפריון, על רפואת נשים סינית או קליעת סלים...
למדתי, ישבתי עם נשים, נהניתי מהאווירה השלווה.
בשנה שאח"כ כבר חיפשתי אקשן בסדנאות שמאניזם, מיניות, חלימה, שחזור גלגולים ועניינים... אבל זה ממש לא חובה!

ובנוסף לכל זה, לא כל מפגשי הנשים הם מעגלים או פסטיבלים.
יש מפגשים לנשים שהם לגמרי סביב עניין משותף כמו עסקים, מוזיקה, תפירה, טיול בטבע, או פשוט "סתם" מסיבה... בלי בלאגנים רגשיים :-)

טוב! לכבוד הסדר שעשית (יפה!) החלטתי סופסוף להתייחס לשאלות ששאלת בראש הדף ולהפסיק להסתובב סביב סביב.. ;-)

[u]החוויה המיוחדת שהיא עצם השהות בחברת נשים בלבד, למשך כמה שעות או כמה ימים ברציפות.[/u]
האמת שהמחשבה על חוויה כזו, שהות של כמה ימים בחברת נשים בלבד, מפחידה אותי. התחושה שעולה בי, לפני שבא הקול הבוגר והמרגיע שבי, היא שזה יפר בי איזשהו איזון וידרוש ממני יותר מידי.
אני אצטרך לשתף ולהחשף ולהתמודד ולהתנחם ויהיה הרבה רגש ואולי דרמה ויפתחו דברים...אווף, מלחיץ..
הבוגרת שבי יודעת שזה חשוב וטוב וכל הדברים האלה שנהוג להגיד על אירועים מהסוג הזה, אבל הילדה הצעירה שבי מפחדת.

הי יפעתוש איזה כיף שאת כאן! |L|
גמנחנו מתגעגעים... וכמובן מזמינים אתכם לבוא לבקר אצלנו במרחקים!

[u](שאלה לדיון האם יכול להיות שיחסים רעועים וגרועים עם האמא, מגיל קטן מאוד ישפיעו על יחסינו לנשים בהמשך הדרך?)[/u]
בהחלט כן. כתבתי על זה איפשהו במעלה הדף:

_למה קשה לנשים רבות כל כך לסמוך האחת על השניה?
סיבה אחת היא היחסים של נשים עם האמהות שלהן.
אמא היא הדמות הנשית המשמעותית הראשונה בחייו של כל אדם, וטיב היחסים איתה קובע את עמדתו של האדם לגבי נשים ונשיות.
עבור נשים רבות היחסים עם אימן מבוססים על ביקורת ותחרות.
אמא שמבקרת את בתה ללא הרף, יוצרת אישה שמאמינה שכך הן כל הנשים, כי אמה היא המודל לנשיות מבחינתה.
אותה אישה תחשוש מדעתן של נשים אחרות עליה, ותהיה בטוחה שהן לא מפרגנות לה – אם זו חמותה, חברתה לעבודה או השכנה ממול.
אישה בת מזל שגדלה עם אמא שלהרגשתה היא יכלה לסמוך עליה, תשליך את החוויה הזו על נשים אחרות שהיא פוגשת במשך חייה.
בנסיון החיים שלה זה לגמרי אפשרי לתת אמון בנשים ולחוות לידן נינוחות ועוצמה._

[u]עם הזמן, גיבשנו לנו קבוצת בנות קטנה ומאוד מגוונת, בכל מיני תחנות בחיים. אנחנו 5 בנות, לא כל כך חברות ביום-יום, אבל מקפידות להפגש פעם בשבועיים... המקום הזה, המרחב הזה מאפשר לנו לבוא ולפרוק, לשחרר, ולראות שהשד לא כל כך נורא, שכולנו באותה סירה, שכולנו רוצות לצמוח, שכולנו רוצות לעוף, גם זו שגולשת בבאופן וגם זו שייסדה את המיינסטרים, כולנו רוצות לרקוד (ויוצאות לרקוד מידי פעם), וכולנו הכי הכי מההמות בעולם.[/u]
וואו, נשמע מדהים... סחתיין עליכן!

תודה על השיתוף! (())

(שלום להולכת, אני מתגעגעת אליכם, מה הרצליה לא באג'נדה? תנו ביקור!)
משתפת:
שנים של שנים שהייתי "שונאת בנות". עד הצבא כל חבריי היו רק בנים (ונראתי בהתאם), כשהתרחקתי מנשים זה כלל גם את אמא שלי.
[b](שאלה לדיון האם יכול להיות שיחסים רעועים וגרועים עם האמא, מגיל קטן מאוד ישפיעו על יחסינו לנשים בהמשך הדרך?)[/b]
בצבא, כשהשתחררתי מאמא שלי (פיזית לא גרתי שם יותר), נפתחתי לחברות בנות.
עם הזמן, גיבשנו לנו קבוצת בנות קטנה ומאוד מגוונת, בכל מיני תחנות בחיים. אנחנו 5 בנות, לא כל כך חברות ביום-יום, אבל מקפידות להפגש פעם בשבועיים.
אמנם אין מישהי [u]שמכוונת את האנרגיה בו לדיבור מהלב והקשבה מהלב[/u] באופן מוגדר אבל, תמיד יוצא שיש מישהי שמנחה את הפגישה.
הלוואי שהיינו עוסקות ברוח, פירושי התלמוד, טקסטים עתיקים או שאלות הרות גורל וכד', אבל להכל אנחנו מגיעות דרך שיחות על היום יום.
אהבה, זוגיות, חינוך, סדרי עולם וסקס,הכל על הפרק.
לפעמים אנחנו רוצות לקחת מישהי חיצונית שתנחה אותנו לכיוונים חדשים, אבל אף פעם לא יצא (רצינו לפני חתונות או לידות ודברים מהסוג הזה)
מבחינתי זו כברת דרך בשבלי, לשבת עם עוד 4 בנות, שוב לא ממש ממש חברות ביוםיום אבל בשעת צרה/שמחה אנחנו שם.
המקום הזה, המרחב הזה מאפשר לנו לבוא ולפרוק, לשחרר, ולראות שהשד לא כל כך נורא, שכולנו באותה סירה, שכולנו רוצות לצמוח, שכולנו רוצות לעוף, גם זו שגולשת בבאופן וגם זו שייסדה את המיינסטרים, כולנו רוצות לרקוד (ויוצאות לרקוד מידי פעם), וכולנו הכי הכי מההמות בעולם.
אז זה לא ממש מעגל, וכשהתנסתי במעגל נשים, מצאתי את עצמי נהנית מאוד מהמפגש עם נשים מבוגרות ממני, "החכמות", בעלות נסיון חיים שרציתי שיקחו אותי קצת.
(תסביך אמא כבר אמרתי?)

[u]היכן אני יכולה למצוא מעגלי נשים כאלה?[/u]
יש בהרבה מקומות... באיזה איזור את נמצאת?

[u]האם יש צורך במנחה?[/u]
לא חובה... אבל כדאי שתהיה לפחות מישהי אחת מהמשתתפות שמחזיקה את המעגל, שמכוונת את האנרגיה בו לדיבור מהלב והקשבה מהלב.
בכל מקרה במעגל נשים "קלאסי" המנחה היא יותר בגדר מישהי שמאפשרת את המרחב מאשר מישהי שבאה ללמד משהו.

נכחתי במעגל נשי שכזה לפני כמה שנים לאחר לידת ביתי הבכורה
ואכן הרגשתי ככ נינוחה
אך האם יש צורך במנחה?

היכן אני יכולה למצוא מעגלי נשים כאלה?
נראה לי הכרחי לכל אשה להתנסות במעגל שכזה

נראה לי שלכל אדם יש צורך בתחושה של חופש ממחויבויות, אהובות ונפלאות ככל שיהיו.
ואני גם מסכימה איתך [po]נחל לבן[/po] שבלי אותן המחויבויות (אם זו זוגיות, משפחה, תחום עיסוק וכו'), גם אין טעם באותה תחושת חופש.
כלומר - יש איזה מתח חיובי בין חופש ומחויבות, הן לא רק שתי איכויות מנוגדות אלא גם איכויות משלימות, המזינות זו את זו.
ממש כמו מה שכתבת על נקביות וזכריות - אם יש הרבה יותר מדי מאיכות אחת והרבה פחות מדי מהאחרת, הולכים לאיבוד.
השילוב ביניהן הוא מה שמעניק את חווית השלמות.

[u]כלומר אני עושה עכשיו מה שאני ממש רוצה .[/u] ( [po]ארני ש[/po] )
[u]היום כולי נוכחת בדרך שבחרתי .[/u] ( [po]ארני ש[/po] )

[u]מפגש נשי הוא אחר. שם את פשוט בזכות עצמך, מייצגת את עצמך, ולמען עצמך בלבד.[/u] ( [po]ההולכת בדרכים[/po] )

אספתי את המשפטים האלה כי הם מרכיבים את השאלה שלי.
מצד אחד אני ממש עושה את מה שאני רוצה - אמא בחינוך ביתי ורוב הזמן אני נוכחת בטוב בהווה הזה. אני מרוצה מאיך שסידרתי לעצמי את החיים. :-)
מצד שני, אני מוצאת את מחשבתי/נשמתי בורחת לפעמים. מכל מיני סיבות ואני עוד לומדת למה. וכשאני בורחת, אני הולכת לטיול לאור ירח. מבחינתי זה חייב להיות בחוץ, בחיק הטבע. אני לא יכולה לברוח למקום בנוי או סגור..

אני מתחברת מאד לצורך להיות [u]בזכות עצמך[/u] . כשעוד הינקתי ונשאתי במנשא ההרגשה הפיזית היתה משמעותית יותר אבל גם היום אני מחפשת מקום שבו אני "כאילו" לא אמא ולא בת-זוג ולא בת ולא אחות.

וברור לי שרק בזכות היותי אמא לילדיי ובת-זוג לאהובי, אני מסוגלת "לברוח" (כאן המילה מתחלקת לי למילים 'לב' ו 'רוח') . כשהייתי רווקה וללא ילדים נאחזתי חזק חזק בספה שלי ולא זזתי לשום מקום. (אפילו לא לטיול בחו"ל..)
ילדיי ואהובי הם העוגן שמאפשר לי לעוף ולמצוא את המקום שבו אני בזכות עצמי. בלעדיהם, ללא שום ספק, הייתי נאבדת ברוח. :-)

[u]אחת שטיילה פעם ביער לאור ירח מלא[/u]
אני מתחברת לזה ברמה המטפורית אבל לא הממשית . אולי בגלל שלהיות אמא , עם הילדים בבית נתפס אצלי לטייל ביער לאור ירח מלא , כלומר אני עושה עכשיו מה שאני ממש רוצה . (לעומת תקופות שעבדתי וניסיתי להיות מקצועית ולהכנס למערכת מסויימת ונזקקתי להשאיר חלקים שלמים ממני בבית לשם כך .)
היום כולי נוכחת בדרך שבחרתי .

_אני חושבת שמפגש כזה, שבו אני משהו (למשל - שיער פזור, בלילה, בחוץ, סביב מדורה) ששונה ממה שאני בדרך כלל (למשל - קוקו, אמא בשגרת א.ערב-מקלחת-מיטה) חשוב מאד לצורך איורור והחייאה של צדדים בי שבשגרת חיי מתכסים ומתנוונים.
וכשאני מצליחה לעורר אותם במפגש, הם נשארים ערים ונוכחים בתוכי גם כשאני חוזרת להכין א.ערב ולקלח. אני מרגישה צבעונית יותר ואני יודעת שיש בתוכי גם אחת שטיילה פעם ביער לאור ירח מלא._

[po]נחל לבן[/po], קלעת בול! |Y|
ועל מה שכתבת אני רוצה להוסיף ולחדד (בעיקר לעצמי :-)):
מפגש נשים הוא כל כך שונה מהיומיום, וגם ממפגשים שנוכחים בהם בני הזוג ו/או הילדים.
הרי גם עם הבעל והילדים אפשר להיות עם [u]שיער פזור, בלילה, בחוץ, סביב מדורה[/u], וזה גם כיף מאוד וחשוב בפני עצמו...
ובכל זאת, מפגש נשי הוא אחר. שם את פשוט בזכות עצמך, מייצגת את עצמך, ולמען עצמך בלבד.
זו תחושה שערכה הרב הוא בזה שהיא כל כך נדירה למי שהיא אשת איש ואמא, וכל כך כיף להזכר בה ולחוות אותה לאיזה שהוא זמן.
לצורך העניין התחושה הזו יכולה לעלות בצורה חזקה גם כשהמפגש נערך בתפאורה מאוד יומיומית של נניח אולם במתנ"ס המקומי...
ואם יש גם טבע פראי מסביב אז בוודאי שהיא מועצמת עוד יותר.

הי ארני @}

[u]סוף סוף יש לי מספיק זמן לקרא כל מה שכתוב פה.[/u]
כן, פוסטים ארוכים למדי אני כותבת כאן... :-)

_במשך יותר משעה היו כל מיני דיבורים ונשים שיתפו, אבל הרגשתי עייפות, קצת שיעמום, ציפיה שזה כבר יקרה,
ופתאום זה קרה: מישהי דברה ומיד היה מעין בז כזה באויר כולן נרכנו קצת קדימה, הקשב עלה, המעגל התחיל.
אין לי כל כך דרך להסביר את זה, זה לא מה שהיא אמרה, זה החיבור שלה לאמירה , הנוכחות הרגשית
היא שיתפה אותנו במחשבה שלה, זה הכל, בדיוק כמו זו שדברה לפניה, אבל בכל זאת אחרת._
האבחנה שלך מאוד מדויקת בעיני (אמרתי לך את זה כבר אז), ולי דווקא מאוד ברור מה יצר את השינוי.
לפני שאותה אישה דיברה, היה נושא מאוד מוגדר למעגל - עלתה שאלה איך להביא רוחניות לחיי היומיום.
אז נשים שמתחברות לנושא שיתפו בתובנות שלהן, תובנות מאוד מעניינות ומחכימות (באמת!), אבל להקשיב לזה הרגיש קצת כמו להקשיב להרצאה מלומדת...
וכשאותה אישה דיברה, היא שברה את האוירה הזו.
היא דיברה דווקא על כמה היא לא מרגישה רוחנית בכלל בימים אלה, ושיתפה במצוקה אישית שהיא חווה בזמן הווה.
ברור שהתחושה של כל היושבות במעגל השתנתה ברגע.
האווירה הפכה ליותר אישית ונוגעת, ונוצר מקום לקשר - נתינה וקבלה של תמיכה שחיונית ורלוונטית לרגע זה ממש.

[u]עוד לא בטוחה אם זה נובע מההרכב , או ממה בדיוק[/u]
הקסם קורה כשנשים במעגל מעיזות להיות חשופות, לדבר את החוויות האישיות והעכשוויות שלהן, ופחות לדבר על משהו באופן כללי.
נכון שיש נשים שבאופן טבעי יותר קל להן להעיז ולהביא את עצמן "בלי חשבון" כאן ועכשיו, אבל כל אחת יכולה לשכלל את היכולת הזו, והמעגל הוא מקום נפלא ללמידה ואימון.
אני גם חושבת שיש השפעה רבה לאווירה שמשרה מנחת המעגל.
היא זו שיכולה ליצור אווירה של אינטימיות וקירבה על ידי דוגמה אישית, ולהחזיק את האנרגיה הזו במעגל עבור כולן.
אני עדיין לא מכירה את ההתנהלות הרגילה של המעגל הספציפי הזה, אבל אני חושבת (ותקני אותי אם אני טועה) שבאותה פגישה היה משהו יוצא דופן - בכל זאת מי שהנחתה את המעגל בעבר הגיעה "להתארח", ונראה לי שאולי שהמפגש המחודש איתה יצר מצע נוח למפגש שהוא קצת יותר "לימודי" - כי היה לה המון מה לתת, וכולן ידעו שזו הזדמנות חד פעמית ורצו כל כך לקבל... לפני שנצטרך להפרד ממנה שוב...

[u]מפגשי נשים הם מרחב בו אנו יכולות להיות פשוט אנחנו, בלי קשר לתפקידים הרגילים שלנו במשפחה ובעבודה[/u]

המשפט הזה עולה לי הרבה, בעיקר במהלך היומיום שלי כשאני מוקפת בילדים.
בזמנים שאני מרגישה טובעת ברצונות וצרכים של ילדים, בית, בעל, אני מרגישה שכל מה שקורה לי באותם הרגעים שייך לתפקיד שאני ממלאת. שאם הייתי עכשיו באמת אני, הייתי מוצאת את עצמי משוטטת לבד, עם גלימה, ביער, ערוץ, עמק...מלטפת עצים, מריחה פרחים ומתחברת לקול הרוח...
אני שואלת את עצמי הרבה מה זאת אומרת "אני בתפקיד". "זה 'התפקיד' שלי או החיים שלי?"

אני חושבת שמפגש כזה, שבו אני משהו (למשל - שיער פזור, בלילה, בחוץ, סביב מדורה) ששונה ממה שאני בדרך כלל (למשל - קוקו, אמא בשגרת א.ערב-מקלחת-מיטה) חשוב מאד לצורך איורור והחייאה של צדדים בי שבשגרת חיי מתכסים ומתנוונים.
וכשאני מצליחה לעורר אותם במפגש, הם נשארים ערים ונוכחים בתוכי גם כשאני חוזרת להכין א.ערב ולקלח. אני מרגישה צבעונית יותר ואני יודעת שיש בתוכי גם אחת שטיילה פעם ביער לאור ירח מלא.

[u]נראה לי שאפשר להרגיש מתי זה קורה, בלי קשר לנושא של המעגל.[/u]

סוף סוף יש לי מספיק זמן לקרא כל מה שכתוב פה .
אני כל הזמן קוראת שברירים ואין לי זמן להגיב כי מישהו צריך אותי .

אז עכשיו כולם ישנים או אצל סבא וסבתא ואני אנסה להגיב .


[u]נראה לי שאפשר להרגיש מתי זה קורה, בלי קשר לנושא של המעגל.[/u]

בעיני זו מהות העניין: האינטימיות .

זה בלט לי מאוד במעגל האחרון שהשתתפתי בו , במשך יותר משעה היו כל מיני דיבורים ונשים שיתפו , אבל הרגשתי עייפות , קצת שיעמום , ציפיה שזה כבר יקרה ,

ופתאום זה קרה :
מישהי דברה ומיד היה מעין בז כזה באויר כולן נרכנו קצת קדימה , הקשב עלה , המעגל התחיל .

אין לי כל כך דרך להסביר את זה , זה לא מה שהיא אמרה , זה החיבור שלה לאמירה , הנוכחות הרגשית
היא שיתפה אותנו במחשבה שלה , זה הכל , בדיוק כמו זו שדברה לפניה ,אבל בכל זאת אחרת .

מאותה הנקודה כולנו עברנו למוד אחר , מוד של מעגל נשים , הקסם התרחש.
פתאום הייתה פתיחות אחרת , תובנות יותר עמוקות
אוירה יותר טעונה , במובן החיובי , של קשב , שיתוף , נגיעה באמת .

יש נשים שיש להן יכולת להכניס מעגל לתדר הזה , יש כאלה שזה קורה להן במיקרה , אני לא הצלחתי עדיין לשים את האצבע אבל כשאני מרגישה את זה קורה אני יודעת ,
פתאום יש חיבור אינטנסיבי , המחשבה שלי לא נודדת לדברים אחרים , אני לא עייפה , ולא משועממת , אני נוכחת ב- 100 אחוז .
יש מעגלים שזה בכלל לא קורה , באחרים כן ,
עוד לא בטוחה אם זה נובע מההרכב , או ממה בדיוק .
אני יודעת שיש נשים שבנוכחותן קשה לזה יותר להיווצר ,
ואני גם יודעת שאין נוסחת פלא שיכולה להאיץ מעגל -

[u]אבל נראה לי שאפשר להרגיש מתי זה קורה, בלי קשר לנושא של המעגל.[/u]

הי [po]דגנית ב[/po], כיף לשמוע שאת קוראת!
למרות שאני מניחה שיש כאן לא מעט קוראות שקטות, אין הרבה שמגיבות, אז אני תמיד שמחה שמישהי נותנת איזה סימן חיים :-)
תודה לך ויום נפלא @} @} @}

[po]ההולכת בדרכים[/po] יקרה
אני עוקבת כל הזמן אחרי הרשימות שלך. הן מאד מרתקות אותי. ורוח הדברים כל כך טובה.
אני רוצה לכתוב משהו כאן ואין לי זמן עכשיו אבל הייה לי חשוב להגיד לך תודה
{@

[b]מפגשי נשים הם מרחב בו אנו יכולות להיות פשוט אנחנו, בלי קשר לתפקידים הרגילים שלנו במשפחה ובעבודה[/b]

אולי לנשים צעירות שחיות לבד זה לא ממש משנה. להן יש מספיק זמן פנוי להיות בזכות עצמן, שעות רבות שבהן הן לא בגדר "בת הזוג של..." או "אמא של...", ולא צריכות להיות עסוקות בשאלה "מה צריכים ממני עכשיו" (זוכרות? :-))
אבל נשים שחיות בזוגיות, שמטפלות בילדיהן, עובדות, ואולי ממלאות עוד מחויבויות חברתיות ומשפחתיות כאלה ואחרות, מגלות שקשה להן לפנות זמן לעצמן, זמן המוקדש לדברים אותם הן אוהבות לעשות, למען עצמן בלבד.
יש לא מעט נשים שבכלל כבר לא זוכרות מה הם הדברים האלה, או מרגישות שלא יידעו מה בדיוק לעשות במידה ויקבלו פתאום זמן פנוי לעצמן במתנה.

בזמן שאנו מעניקות לעצמנו להיות במרחב הנשי, אנו נזכרות מחדש בקיום העצמאי של הגוף שלנו (בלי יונקים על הציצי ושאר חברים :-)), ברצונות, בחלומות ובשאיפות שלנו, בעוצמות ובכשרונות שהתברכנו בהם...
ומשם אנחנו חוזרות הביתה מלאות בשמחה ובכוחות מחודשים (מיותר לציין שכל מי שחי איתנו ומסביבנו מרוויח ונהנה מכך)

כשאנו הולכות למפגשי נשים יש לנו הזדמנות לגלות שבעצם העולם יכול להסתדר בלעדינו לכמה שעות (או ימים...).
מסתבר שהגילוי הזה מפתיע בעיקר במה שקשור לבית ולילדים.
רבות מאיתנו הרי רגילות להיות עיקר הבית, המרכיב שמחזיק את כל החלקים יחד, ויודע לתפעל בצורה הכי יעילה את כל מה שצריך... אבל כשאנחנו "מרשות לעצמנו" לפרוש לזמן מסוים למרחב אחר, אנחנו עשויות לגלות למרבה ההפתעה שהכל מתקתק יפה גם בהיעדרנו.

כשבני היה בן 10 חודשים עבדתי בהפקה של השאקטי. כמובן שלקחתי אותו איתי לפסטיבל, ויחד איתנו באה אמי, על תקן בייביסיטר.
חלק מהזמן הוא היה איתי, על המנשא או זוחל במעגלים (מאז שהוא נולד הוא צבר המון נסיון בזחילה במעגלי נשים :-)), אבל היו גם הרבה שעות שהוא היה עם אמא שלי, הרבה יותר ממה שהיינו רגילים בבית. והפלא ופלא, זה זרם מצוין... הוא אפילו התחיל לאכול מוצקים סופסוף בהשראת העניין (כשהייתי איתו בבית יחד כל הזמן לא הצלחנו לגרום לזה לקרות...)
ומאז ועד היום הוא תמיד מצטרף אלי לנסיעה לשאקטי, אבל רוב הזמן הוא מבלה עם בנזוגי מחוץ למתחם הפסטיבל, ולי יש הזדמנות נהדרת להיות עם עצמי, בשביל עצמי, מה שבחיי היומיום ב [po]חינוך ביתי[/po] פחות מתאפשר.

גם כשאני הולכת למעגל נשים (היום כבר בלי הילד, הוא כבר בן 3), אני חווה את האיכות המיוחדת שיש לזמן הזה, שבו אני פשוט אני, נחה קצת משלל התפקידים והתארים שאני נושאת, וחוזרת למרחב הרגיל (והמאוד אהוב) של החיים שלי עם אנרגיה ורעננות אחרת.

נסו ותיהנו... :-)

תודה לך [po]אור נשי[/po] @}
<איזה ניק יפה יש לך...>

[u]המקום שבו אני חיה מעלה אצלי הרבה מודעות לזכרי שבטבע.[/u]
[u]אני גרה בנוף של מרחבים פתוחים ורכים, שמש חזקה והמון רוח.[/u]
אם כך, האלמנטים הזכריים הם השמש והרוח? תכתבי עוד... ממש מרתק אותי נושא האנרגיה של מקומות שונים בטבע.

_מפגשי נשים מהווים מרחב מוגן בו אנחנו משוחררות ממתח מיני
גם במצבים בהם נשים לא עסוקות בנסיון להרשים את בני המין הגברי, הן חשופות לכך שהן עלולות להתפס כאובייקט מיני.
למשל, אשה יכולה לבוא לסדנה או לימודים, בכוונה מלאה להיות מרוכזת בתהליך שלה ולא באיך היא נראית בעיני אחרים.
ועדיין, יהיו לא מעט מצבים בהם הכוונה שלה תתקל במציאות, שבה יש מסביב גברים מסוימים (ממש לא כולם, אבל התופעה קיימת ונפוצה) שבוחנים אותה, את הגוף שלה, את ההתנהגות שלה. במצב כזה נשים חוות חוסר חופש. מבלי משים הן מתחילות לבדוק את עצמן, לשנות ניואנסים קטנים בהתנהגותן..._

כול כך מדוייק..|L|
יום מקסים.@}

[u]אפשר לשאול איפה את גרה?[/u]
אני גרה בנוף של מרחבים פתוחים ורכים, שמש חזקה והמון רוח. מצאתי פה קהילה נשית חזקה מאד ותומכת וטבע שעוצמתו מעירה בי דברים שישנו, אבל בשקט וברכות, לא בדרמטיות. |תמר|

ללא ספק, הכרמל הוא אזור הרבה יותר מחבק מהערבה.

[po]נחל לבן[/po] יקרה, מה שכתבת כאן הוא שירה צרופה... מקסים! @}

_דבר שיש בו פחות מידי עיגול ויותר מידי תנועה יגיע רחוק אבל ללא העומק.
דבר שיש בו יותר מידי עיגול ופחות מידי תנועה יסתובב סביב עצמו ללא תועלת...
מעגל נשים שמקדם את משתתפותיו קדימה ולעומק בהבנתן את עצמן ואת סביבתן הוא מפגש ספירלי שהשתלבו בו שתי המהויות._
אני בהחלט מסכימה עם האבחנה הזו, גם באופן כללי, וגם ספציפית למעגלי נשים.
מנסיוני זה אכן נכון שכל מעגל, גם המחבק והמאפשר ביותר, זקוק לציר מרכזי, אחרת האנרגיה בו עלולה להתפזר ולשקוע.

[u]איפה ומתי, אני אשמח מאד להצטרף[/u]
אני לא מבטיחה דם על הפנים, אבל מדורות, ריקודים, אור ירח, וכשפים אפשר למצוא אם ממש רוצים...
תבואי לשאקטי, שם טקסים זה בהחלט חלק מהעניין! :-)

[u]המקום שבו אני חיה מעלה אצלי הרבה מודעות לזכרי שבטבע[/u]
משפט שכתבת כאן שלשום ועורר את סקרנותי... אפשר לשאול איפה את גרה?
אני גרה בשפלת יהודה, באיזור של גבעות רכות, נוף פתוח, שילוב של מרחבי שדות וחורש טבעי. איזור מאוד נשי בעיני.
מעניין שבעבר לא נמשכתי בכלל לנוף כזה. אהבתי נוף דרמטי, זויתי, צחיח. והיום הנוף הרך והמתון נראה לי הדבר היפה בעולם... |עץ|
ובאותו נושא ממש - כששאקטי עברה לפני כמה שנים מאשרם במדבר לבית אורן (בכרמל), זה הרגיש לי שינוי מאוד נכון.

_אבל עם השנים והתהליכים שעברתי, הפסקתי להיאבק בעצם היותי אישה.
למדתי להפריד את העיקר מהטפל ואת האמת מהשקר באמירות הרווחות על ההבדלים בין גברים ונשים.
למדתי להכיר את המופלאות והעוצמה של הגוף הנשי שלי ואת התחושות והחוויות הלא- פיזיות הטובות והמחזקות שנגזרות ממנו.
למדתי לכבד את התכונות שמיוחדות לנו הנשים (והן לאו דווקא התכונות שנתפסות בציבור כ"תכונות נשיות"...) להשתמש בהן ולהיות גאה בהן._
תיאור כלכך מדוייק ויפה של התהליך שאני עוברת בשנים האחרונות...

[u]כאילו מדובר בחבורה של נשים ארוכות שיער, שרוקדות מול המדורה ומורחות דם ווסת על פניהן בלילות של ירח מלא...[/u]
איפה ומתי, אני אשמח מאד להצטרף.. :-)

[u]ההבדל שאני מדברת עליו הוא משהו פנימי, לא חייב בכלל להשתקף בהתנהגות שלנו כהורים, אלא באופי המדויק של התחושה.[/u]
גם כאן יש בנינו הסכמה. :-)
אני חושבת גם שזה לא משנה אם אני דומה או לא בתחושותי לאשה שמימיני במעגל. כשהמעגל קשוב ומכיל, אני ארגיש נוח לשתף.

[u]זה נשמע ממש מעניין... בא לך לפרט קצת?[/u]
אני מודה לך על שאלותיך, הן עוזרות לי מצוא את התשובות שלי. @}

חשבתי עוד על "איך להתחבר למהות הזכרית שבי".
ניסיתי לחלק תכונות או התנהגויות או תחושות שבתוכי לזכר ונקבה ולא הרגשתי נוח עם כל תהליך המיון הזה.
היום לפנות בוקר עלתה בי המחשבה הזאת:

"הנקבה היא העיגול הזכר הוא הקו.

עגולה. שלמה חמימה שלווה, נחה בקן רך, עוטף ומערסל.

אני עוד זוכרת ציפיה שהלכה וגאתה סביבי, עד ההדחפות העזה קדימה. פורקן ההתפוצצות המשמחת שהדפה אותי החוצה, מתוך אותה בשלות מתפקעת...אל תוך חלל חשוך, ולשבריר הזמן, נעתי, עגולה וחשופה, ללא עטיפות וללא פחד. תמצית המהות הנקבית..

זרועות, זרועות ארוכות ורכות מלטפות אותי, עוטפות אותי שוב אל תוך החמימות האדומה ואל מקומי. שוב אני נמצאת ממתינה וצפייה שבה ועולה, גדלה וממלאת את כל עיגולי השלם, עולם ומלאו מייחל...

תנועה! מתוך השלווה המערסלת מתקרבת ובאה תנועה גדולה. תנועה שמחוץ לי. זרה ככל שאפשר, מוכרת ואהובה כלכך.
התנועה סביבי, רוטטת ומתדפקת על קירות מעגלי, מפצירה, מפתה, מעוררת. תמצית המהות הזכרית.
מרחיקה לרגע את השלווה העוטפת ומניעה בתוכי רצון שישן. גרעין הציפיה נבקע. מתוך שמחה ובצורך מלא כלכך אני נפתחת ומקבלת באהבה את זה שנע אל תוך מעגלי המושלם.

אני המעגל שבתנועתו קדימה, הוא תשוקתי תמיד לנוע. אנחנו המעגל השלם בתנועתו האינסופית."

חשבתי שאין להפריד תכונה מתכונה לפי "זכרית" ו"נקבית". בכל מעשה, תחושה, רצון יש את השילוב של שתי המהויות.
דבר שיש בו פחות מידי עיגול ויותר מידי תנועה יגיע רחוק אבל ללא העומק. דבר שיש בו יותר מידי עיגול ופחות מידי תנועה יסתובב סביב עצמו ללא תועלת.

מעגל נשים שמקדם את משתתפותיו קדימה ולעומק בהבנתן את עצמן ואת סביבתן הוא מפגש ספירלי שהשתלבו בו שתי המהויות.
לא הייתי בהרבה מעגלים נשיים (או מעגלים בכלל, לצורך העניין..) אבל נראה לי שאפשר להרגיש מתי זה קורה, בלי קשר לנושא של המעגל.

[b]על נשים שנרתעות מ"כל החיבור לנשיות הזה"[/b]

כשאני מזמינה נשים לבוא לשאקטי, אני נתקלת בהתלהבות גדולה או רתיעה גדולה.
התגובה תמיד טעונה, אין כמעט אף אחת שאדישה לרעיון...
וכן, יש הרבה נשים שממש לא סובלות את כל הקטע הזה של התעסקות בנשיות ו"חיבור לנשיות".

לא מזמן קראתי כאן באחד הבלוגים באתר את המשפט הבא: [u]היא זיהתה עלי שאני לא אהבתי את הנשים האלו ש... שהיו "נשיות" - אימהיות, ריגשיות, רכות, מחוברות לווסת שלהן, מחוברות ללגדל ילדים, ובגדול מחוברות למה שנתפס כאן באתר, בפסטיבל שאקטי ובחברה החרדית כ"מהות נשית". במידה מסויימת בזתי להן שהן חלשות, לא רציונליות, נותנות לגברים לקבוע להן וכו'[/u]

האמת, אני יכולה להבין אותן...
גם אני גדלתי כטום בוי, התכחשתי לכך שאני אישה וסירבתי לראות בעובדה הביולוגית הזו משהו שמשמעותי לחיי מעבר ליכולת שלי להרות וללדת.
יותר מכך - ראיתי בנשיות איזה סרח עודף. התרגזתי מהציפיות שציפו ממני, ומההנחות שהניחו עלי מראש בלי להכיר אותי, רק בגלל שאני אישה.
תמיד היה ברור לי שאני לא פחות שווה, חכמה, יודעת, חזקה ועצמאית מכל גבר, הרגשתי שאני צריכה להוכיח את זה למי שלא מאמין, וממש לא אהבתי נשים שמצפות מעצמן ומאחרות להיות כנועות, ותרניות, מתנחמדות...

אבל עם השנים והתהליכים שעברתי, הפסקתי להיאבק בעצם היותי אישה.
למדתי להפריד את העיקר מהטפל ואת האמת מהשקר באמירות הרווחות על ההבדלים בין גברים ונשים.
למדתי להכיר את המופלאות והעוצמה של הגוף הנשי שלי ואת התחושות והחוויות הלא- פיזיות הטובות והמחזקות שנגזרות ממנו.
למדתי לכבד את התכונות שמיוחדות לנו הנשים (והן לאו דווקא התכונות שנתפסות בציבור כ"תכונות נשיות"...) להשתמש בהן ולהיות גאה בהן.

אני יודעת שיש איזה דימוי גרוטסקי לנשים ש"מחוברות לווסת שלהן"...
כאילו מדובר בחבורה של נשים ארוכות שיער, שרוקדות מול המדורה ומורחות דם ווסת על פניהן בלילות של ירח מלא...
לא שיש לי התנגדות לחוויה כזו, אבל זה ממש לא תיאור נאמן למציאות :-)
זה מזכיר לי את הדימוי הנצחי של הפמיניסטיות בלי חזייה ועם שערות ברגליים, של הרוחניקים בשרוואלים וראסטות, או של הבאופניות...
תשלימו בעצמכן :-D

אז בהזדמנות זו אני רוצה לשבור את המיתוס, ולהצהיר שבמפגשי הנשים למיניהם אפשר למצוא המון סוגים של נשים - בכל גיל, בכל סגנון חיים.
אין במפגשי נשים שום ציפיה מאף אישה להתאים את עצמה לאיזה מודל.
הכוונה היחידה היא להעצים כל אישה באשר היא, ולהעניק לה עידוד והשראה להשתמש במתנות איתן היא נולדה.

אם במקרה אתן מאלו שנרתעות מהמושג "חיבור לנשיות", או מכירות נשים כאלה, אשמח מאוד לשמוע את דעתכן בנושא!

[u]אני מאמינה שכל אשה וכל גבר חווים את העולם בדרך יחודית לכל אחד מהם. אפשר להגיד שבמצבים מסויימים נשים ינטו להגיב ככה וגברים יגיבו אחרת אבל זה בגדול, בשביל ההכללה...לא כל הנשים יגיבו באותה דרך כי לכולן יש רחם..[/u]

אני מבינה למה את נרתעת מהכללות, אבל לדעתי אפשר ללמוד הרבה מהכללות, במידה וזוכרים גם להסתכל על כל אחד כאדם בפני עצמו.
למשל, כשאני מסתכלת על בנאדם שבא אלי לאבחון או טיפול, אז אני לא מתייחסת למין שלו בתור נושא עיקרי, בכלל לא.
אבל לפעמים יעלה נושא שממש מתבקש להתבונן עליו דרך הפריזמה הזו.

בקיצור, הנחת הבסיס היא שכל אדם הוא יחיד, ייחודי ומיוחד. על זה אנחנו מסכימות :-)
ועדיין, מה שאני אומרת הוא שיש הבדל מהותי באיך שנשים וגברים חווים דברים מסוימים (לא את כל הדברים), ושמקורו של ההבדל הזה הוא במבנה הפיזי השונה.
לדוגמה - גם נשים וגם גברים נהנים ממין. אבל אי אפשר לומר שחווית האורגזמה של אישה ושל גבר הן זהות.
וגם אי אפשר להתעלם מהמהות המשותפת לכל הנשים בחוויה המינית שלהן, גם אם לכל אחת יש את המימד האישי שלה.
דוגמה נוספת - גם גברים וגם נשים אוהבים את הילדים שלהם, ועדיין אני חושבת שיש הבדל בין חווית האמהות לחווית האבהות.
ההבדל שאני מדברת עליו הוא משהו פנימי, לא חייב בכלל להשתקף בהתנהגות שלנו כהורים, אלא באופי המדויק של התחושה.

[u]אני מוצאת ביטויים נקביים וזכריים בעולם החי שסביבי ושמחה בהם, נושמת אותם פנימה, נותנת להם להדהד בי ומחכה להרגיש אילו תחושות, תמונות, רגשות שלא הכרתי או שלא ראיתי נכון מתעוררות ועולות.[/u]
זה נשמע ממש מעניין... בא לך לפרט קצת?

[u]המרגיעון שלי הוא: "גישתך לעולם, היא ביטוי מדוייק לגישתך אל עצמך"...[/u]
גם שלי :-)

שכחתי לשנות את הניק [po]לנחל לבן[/po], אני במחשב אחר.

[u]אבל החוויה הפנימית המביאה אישה להתנהגויות האלה היא אחרת מאשר אצל גבר[/u]
אני מרגישה שאני מפספסת משהו..
אני מבינה את זה ככה: התהליך הריגשי הפנימי שמביא את האשה לתגובה מכילה (למשל) הוא תהליך שונה מהתהליך הגברי.
ואולי גם ככה: כשאשה מכילה היא חווה את זה אחרת מגבר שמכיל.
בכל מקרה - באופן כללי, קשה לי עם הכללות. :-)
אני מאמינה שכל אשה וכל גבר חווים את העולם בדרך יחודית לכל אחד מהם. אפשר להגיד שבמצבים מסויימים נשים ינטו להגיב ככה וגברים יגיבו אחרת אבל זה בגדול, בשביל ההכללה...לא כל הנשים יגיבו באותה דרך כי לכולן יש רחם..
אני מפספסת משהו..אני אשמח אם תסבירי.

המרגיעון שלי הוא: "גישתך לעולם, היא ביטוי מדוייק לגישתך אל עצמך"...
אני מאמינה בנוכחות האלה והאל בנו ובכל הסובב אותנו.
אני לא יודעת איך ניתן להנחות נשים אחרות למצוא ולקבל את נוכחות שתי המהויות האלה שבתוכן אבל אני מתחילה בהתבוננות וקבלה של המהויות האלה בטבע שסביבי. אני מוצאת ביטויים נקביים וזכריים בעולם החי שסביבי ושמחה בהם, נושמת אותם פנימה, נותנת להם להדהד בי ומחכה להרגיש אילו תחושות, תמונות, רגשות שלא הכרתי או שלא ראיתי נכון מתעוררות ועולות..
אני לא יודעת אם זו הדרך הנכונה, אני רק מתחילה ועוד מגששת את דרכי אבל זה מה שאני עושה.

המקום שבו אני חיה מעלה אצלי הרבה מודעות לזכרי שבטבע, אולי בגלל זה אני ערה למהות הזו שמחפשת את מקומה בתוכי. וזה אחרי הרבה שנים שחיפשתי את 'אמא אדמה'.
יום טוב @}
|תמר|

[u]הפוטנציאל למכלול הרגשות וההתנהגויות שווה אצל שני המינים אבל, כמו שאמרת, ההבדל הוא באופן הביטוי.[/u]
אני רוצה לחדד את הנקודה הזו - תכונות כמו היכולת להיות רגשיים, לקבל ולהכיל, להשתנות וכו', הן כמובן תכונות אנושיות שקיימות אצל בני שני המינים. אבל אצל נשים, בהשפעת המבנה הפיזי הייחודי להן הכולל את הרחם, הנרתיק ומחזור הווסת, היכולות האלו מתבטאות בצורה שונה מאשר אצל הגברים. שם התכונה אולי דומה, ואפילו איך שהיא נראית כלפי חוץ בהתנהגות, אבל החוויה הפנימית המביאה אישה להתנהגויות האלה היא אחרת מאשר אצל גבר. אני לא יודעת אם אני ברורה מספיק. אנסה לחשוב על דוגמה שמתאימה לזה.

[u]כשהאשה מצליחה למצוא את האיזון הנכון שבין שתי המהויות שבה, לקבל את מלוא מהותה הנקבית ולהפסיק להילחם במהותה הזכרית, היא מצליחה להיות אשה שלמה. לחיות בטוב עם עצמה... וככה גם הגבר.[/u]
מסכימה.

[u]ואני מרגישה שממש נדרש מאיתנו ללמוד שוב לחיות בשלום אחת עם השני. למצוא את המשותף והמחבר שבנינו. לגשר על תהום גדולה ומרחיקה שנפערה בנינו ובתוכנו.[/u]
הרעיון שמאחורי מעגלי והתכנסויות הנשים למיניהם הוא, שהשלב הראשון לריפוי והעצמה הוא למידת הייחוד של המין הנשי, שהטשטש מאוד בתרבות שלנו. רק בשלב השני, כשיש לנשים בטחון ושמחה בנשיות שלהן, ולגברים בגבריות שלהם, מבשיל הזמן להתעסק במשותף והמקרב שבין המינים (ויש הרבה מאוד כזה מן הסתם... בסופו של דבר עובדת היותנו בני אנוש חזקה יותר מהשייכות למין זה או אחר. ובלי קשר למפגשי נשים ומפגשי גברים, תמיד ימשיכו להיות קבוצות עניין ולימוד משותפות שהעניין המגדרי בכלל לא חשוב בהן.)

[u]אנחנו צריכות מפגשי נשים שעוזרים לנו לקבל את המהות הנקבית שבנו, לבנות את הביטוי הנשי שלנו, ושעוזרים לנו לעשות שלום ולקבל גם את המהות הזכרית שבנו.[/u]
בהחלט! את יכולה לתאר באיזו דרך ניתן [u]לקבל גם את המהות הזכרית שבנו[/u] תוך כדי השהות במעגל נשים?
אני מאוד סקרנית לגבי זה, ועדיין לא ברור לי איך ליישם את זה הלכה למעשה.
בשאקטי לפני שלוש שנים הקמנו מתחם שלם שעסק בהתקרבות למימד הזכרי שבתוכנו. זה היה נחמד... אבל האם לזה התכוונת?

[u]וכאן אני עוצרת, המוח שלי כבר מעלה עשן... ונתנתי לעצמי הרבה על מה לחשוב...[/u]
הרבה תודה לך על החשיבה המשותפת! @} @} @}

יופי! :-)
אני חייבת לספר שכל עניין המהות הנשית גברית תמיד היה לא סגור אצלי אבל עד לאחרונה לא התעסקתי עם זה יותר מידי. אף פעם לא הסתדרתי עם ההגדרות הנפוצות לנשיות וגבריות ועכשיו החלטתי לרדת לעומקו של העניין. אז תודה על הדו-שיח. @}

[u]לכל אדם, לא משנה אם הוא גבר או אישה, יש את היכולת להכיל ולקבל, אבל אני מאמינה שבכל זאת יש הבדלים בין אופי ההכלה והקבלה הפוטנציאליים של אישה לבין אלו של גבר.[/u]
מסכימה מאד עם המשפט הזה. הוא לא סותר את דעתי, אלא ממשיך אותה.

אני אנסה להסביר ככה שגם אני אבין, אז אני מתחילה מההגדרות הבסיסיות שלי (והכל ממש ניסיוני מבחינתי...אני בודקת אם זה נשמע לי הגיוני..)
אני חושבת שנוח לי להתחיל עם שתי מחשבות: האחת היא שמה שנכון ב"גדול" נכון גם ב"קטן" והשניה היא שבסיס הכל נמצאים הזכר והנקבה.

כל דבר – מהאדמה שלרגלינו ועד השמים שמעלינו, כולל כל היצורים שבאמצע – מורכבים משתי המהויות / כוחות האלה, נקבה וזכר.
האיחוד בין שני הכוחות האלה, הדינמיקה שבניהם היא כוח החיים.
לזכר תנועה קווית ולנקבה תנועה עגולה. ביחד הם הספירלה. לכל דבר, יצור ואדם יש את האיזון שלו ביחסים שבין שתי המהויות האלה. והאיזון הוא דינמי ומשתנה..

יש בני אדם שהם בעלי ביטוי גשמי של זכר ויש בני אדם שהן בעלות ביטוי גשמי של נקבה. הפוטנציאל למכלול הרגשות וההתנהגויות שווה אצל שני המינים אבל, כמו שאמרת, ההבדל הוא באופן הביטוי.

כשהאשה מצליחה למצוא את האיזון הנכון שבין שתי המהויות שבה, לקבל את מלוא מהותה הנקבית ולהפסיק להילחם במהותה הזכרית, היא מצליחה להיות אשה שלמה. לחיות בטוב עם עצמה. שוב, כמו שאמרת, היא יודעת ש [u]"גופך בנוי ופועל כך שהוא מסוגל להבין שינויים ברמה מאוד עמוקה.[/u] והיא מצליחה להפיק הנאה ותועלת מהקשר היומיומי עם גופה ומהותה.
וככה גם הגבר.
(אני ממש בונה פה תפישה חדשה לי...אני עוד צריכה לגלגל את זה אצלי, תגידי אם זה נשמע תלוש לגמרי...)

כבר הרבה הרבה שנים שנשים וגברים איבדו את האיזון בדינמיקה שבתוכם ובניהם וזה קשור אחד לשני.
ואני מרגישה שממש נדרש מאיתנו ללמוד שוב לחיות בשלום אחת עם השני. למצוא את המשותף והמחבר שבנינו. לגשר על תהום גדולה ומרחיקה שנפערה בנינו ובתוכנו.

אני מסכימה מאד עם [u]מה שקיבלתי מנשים שונה ממה שקיבלתי מגברים בהקשרים האלה. לא יותר טוב, אבל שונה, ונחוץ.[/u]
הכל דרוש לנו לתהליך ההחלמה. והרעיון הוא להיות פתוחים לקבל את כל ההשפעות האלה שביחסי הגומלין. גם מנשים אחרות וגם מגברים. שניהם טובים, חשובים ונחוצים.

ולכן, לסיכום, אנחנו צריכות מפגשי נשים שעוזרים לנו לקבל את המהות הנקבית שבנו, לבנות את הביטוי הנשי שלנו, ושעוזרים לנו לעשות שלום ולקבל גם את המהות הזכרית שבנו.
ה"שולם" הפנימי הזה שבתוכנו הוא המעשה שממנו עולה האהבה ומעשי האהבה שבנינו הם הכוח שמזרים את החיים.

וכאן אני עוצרת, המוח שלי כבר מעלה עשן...ונתנתי לעצמי הרבה על מה לחשוב... :-)
תודה ושבת שלום @}

[po]שמש בחורף[/po], מה שכתבת מעניין מאוד ומעורר מחשבה... תודה לך! @}

הי [po]נחל לבן[/po] @}

[u]אם את חושבת שהדברים מפספסים את כוונת הדף, תגידי בבקשה[/u]
את צוחקת? לדברים כאלה בדיוק אני מחכה... פתחתי את הדף בשביל להעמיק ולחשוב על הנושא, וגם [u]אני נעזרת מהמחשבה והדיון[/u]

את כותבת ש [u]היכולת הרגשית והנפשית להכיל ולקבל היא משהו אחר, ולדעתי היא תוצאה של יציבות רגשית ושלווה נפשית ולא המשך ישיר של היכולת הפיזית.[/u]
אני כן חושבת שיש משמעות למבנה הפיזי. אנסה להסביר איך אני רואה את זה:
לכל אדם, לא משנה אם הוא גבר או אישה, יש את היכולת להכיל ולקבל, אבל אני מאמינה שבכל זאת יש הבדלים בין אופי ההכלה והקבלה הפוטנציאליים של אישה לבין אלו של גבר.
התפישה עליה אני מתבססת היא שהצורה בה גופנו בנוי משפיעה על החוויה שלנו בעולם.
אני עוסקת בעבודת גופנפש כבר כמה וכמה שנים, ומבחינתי זהו עקרון מפתח.
עכשיו, אם על פי הבנתי מבנה הגוף מלמד על אופי החוויה, איך אני יכולה שלא לייחס חשיבות להבדל הפיזי הכל כך משמעותי בין נשים וגברים?
לנו הנשים יש את מחזור הווסת, את הרחם, את הנרתיק, חלק מההורמונים שפועלים בגופנו הם אחרים מאצל הגברים...
בעיני לא ייתכן שאין לזה השלכות שהן מעבר להיבט הפיזי.
מחזור הווסת הוא מקביל לתהליכי הגיאות והשפל, למחזוריות סיבובו של הירח. במהלכו הרחם שלנו מתמלא בדם ומתרוקן ממנו, מפלס הנוזלים עולה ויורד... על פי השקפתי כל אישה שחווה על בשרה את מחזורי הווסת, מושפעת מהתהליכים האלה באופן עמוק.
הגוף שלה יודע משהו על שינויים, על עליות וירידות, על חיים ומוות, בצורה אותה הגוף הגברי אינו יודע.
הגוף שלנו מכיל בתוכו את חלל הנרתיק והרחם, מכיל פתח שאיננו קיים בגוף הגברי.
מתוך כך, כוח המשיכה משפיע אחרת על האיברים הפנימיים שלנו, על היציבה שלנו... ומכאן על החוויה הקיומית שלנו.
לגברים יש כמובן את המבנה המיוחד שלהם, המעניק להם תחושות ואיכויות קצת שונות משל נשים.
ושני המינים יכולים כמובן להגיע ליציבות רגשית ושלווה נפשית, בדרכים שחלקן משותפות וחלקן שונות.
כשאני אומרת שלגוף הנשי (כלומר לנשים) יש יכולת דרך מיוחדת להכיל, לקבל וליצור חיים, אני לא שוללת את העובדה שיש הרבה גברים סבלניים, רכים ומאפשרים, וגם לא את העובדה שיש הרבה נשים עצבניות, קצרות רוח ונוקשות.

[u]"את יכולה ללדת - את יכולה להכיל רגשית ואם לא, אז כנראה שמשהו באמת דפוק בך ובנשיות שלך, לכי תעשי סדנא או משהו.."[/u]
טוב, זה לא בדיוק ככה :-)
ניסוח יותר מדויק יהיה "גופך בנוי ופועל כך שהוא מסוגל להבין שינויים ברמה מאוד עמוקה. סביר להניח שלא לימדו אותך להתייחס לזה, לחוש בזה ולהפיק מזה תועלת והנאה, שווה להתעמק בזה ולגלות עולם חדש שיעצים אותך"

[u]ברור שיהיו נשים שירתעו מאד מכל הלחץ הזה. זה כמו לעבור מבחן בנשיות[/u]
באמת חבל שזה נתפס לפעמים כמו לחץ. ממש כמו הדיון בענייני [po]את יולדת כמו שאת חיה[/po]...
הרעיון הוא ללמוד להשתמש במה שיש לנו [po]באופן טבעי[/po] בצורה הכי טובה ומחזקת, לא ליצור עוד מדד לכשלון חס וחלילה :-P

[u]"אתה לא מסוגל ללדת אז עזוב אותך מלהכיל" או כמו שאמרת ([po]ההולכת בדרכים[/po]) ש"תמיד היו נושאים שנשים העדיפו לדבר עליהם רק בינן לבין עצמן, כי גבר ממילא לא יבין על מה הן מדברות". אולי הוא לא יכול להרגיש כאבי לידה אבל אני ממש מאמינה שגבר שבטוח מספיק בגבריותו מסוגל, אם זה מעניין אותו, להשתתף, להזדהות ולהכיל.[/u]
גבר בהחלט יכול להשתתף, להזדהות, להיות נוכח, לתמוך... אני בכלל לא מזלזלת במה שיש לגברים לתת בכל סיטואציה שהיא, ובאופן אישי מרגישה שהגבר שלי לגמרי שותף גם לחוויות כמו הריון, לידה, הנקה וכו'.
אבל... כשהייתי בהריון וגם בלידה הייתי זקוקה בנוסף לתקשורת איתו, גם לחכמת נשים המתנסות או התנסו בעבר באופן ישיר באותה החוויה.
מה שקיבלתי מנשים שונה ממה שקיבלתי מגברים בהקשרים האלה. לא יותר טוב, אבל שונה, ונחוץ.

[u]יכול להיות שהנושאים שיעלו במעגל כזה יהיו שונים ממעגל שמורכב רק מנשים או רק מגברים (וגם בזה אני לא כלכך בטוחה...)[/u]
מהנסיון שלי, יכול להיות מעגל מאוד אינטימי ועמוק של גברים ונשים, ועדיין - כשאותן נשים יהיו בלי הגברים בקבוצה (אפילו סתם במקרה כי הגברים לא הגיעו למעגל באותו יום), יקרה פתאום משהו אחר...
יש נושאים שקל יותר להפתח ולהיות לגמרי כנות וחשופות בקשר אליהם בקבוצה המורכת מנשים בלבד (למשל מין וזוגיות).

[u]אוו...יצא לי ארוך ועוד יש לי המשך[/u]
מחכה בשמחה :-)

[u]...שההורמונים מתנהגים אחרת כשיש בנים בסביבה מאשר כשאין[/u]

[u]אני ממש אשמח אם יתאים לך (או לכל אחת אחרת שרוצה) לפרט על זה קצת יותר...[/u]

טוב, אני אנסה - למרות שהורמונים זה נושא מאד מסתורי בעיני.

אז הנה המחשבות שלי עד עכשיו:
[list]
[*] נכון שיש סוגי בע"ח (פילים, לדוגמה), שבהם יש עדרים של נקבות וגורים, והזכרים חיים בעדרים נפרדים או כל אחד לחוד, ונפגשים עם הנקבות רק בתקופת החיזור? אני מדמיינת שאם בעלי חיים שזה התכנות הביולוגי שלהם ימצאו את עצמם במצב שבו הם כל הזמן יחד, זכרים ונקבות (לדוגמה, בגני חיות "פתוחים") ההורמונים שלהם יגיבו אחרת מבמצב המקורי. לא רק על השבי, אלא גם על עצם הקרבה הכפויה בין המינים [b]כל הזמן[/b].
[/list]

[list]
[*] ההשערה שלי היא שהגוף שלנו צריך להיות חלק מהזמן רק עם בנות מיננו. אמנם אנחנו נורא מסתגלים, אבל עובדה שיש תחושות (טובות, הרבה פעמים!) שאפשר להרגיש אותן כשמנצאות רק נשים (או +גורים...) ומספיקה נוכחות של גבר אחד כדי שזו לא תהיה אותה תחושה - גם אם הוא נורא מחובר לצד הנשי שלו :-)
[/list]

[list]
[*] העובדה הזו, שכשנשים נמצאות הרבה יחד המחזור שלהן מסתנכרן - נורא מסתורית ומסקרנת בעיני. למה זה טוב? מה זה משרת? האם זה לא רומז שההורמונים שלנו הנשים אמורים "לשוחח ביניהם ולהגיע להחלטות משותפות"?
[/list]

אני אישית מאד אוהבת גברים, ומאד אוהבת להיות איתם וגם להיות בקבוצות מעורבות של נשים וגברים. יצא לי גם לא מעט פעמים להיות בקבוצות עבודה וסדנאות (רק דיבורים... (-; )שבהם הייתי בת יחידה עם כמה בנים, וגםזה היה סבבה.

אבל ככל שהזמן עובר אני רואה שהצורך להיות רק עם נשים כחלק מהתחזוקה וההתפתחות שלי הוא בר קיימא. הוא לא רק איזון של חסכים, ולא נראה לי שהוא הולך להעלם.

הצורך הזה לא קשור דוקא לתכנים שעוסקים בהם, אלא לעצם השהות יחד.

אני יודעת על בי"ס - בעצם 2 בתי ספר - שחלק משעות הלימודים הבנים והבנות לומדים בנפרד (בעל-יסודי). לא כי הם דתיים, אלא מתוך הבנה שבנות צריכות להיות רק עם בנות, ובנים רק עם בנים, חלק מהזמן.

אני מוצאת בדף הזה הזדמנות לפתור עם עצמי עניינים לא פתורים. :-)
כדי לעשות את מסודר אצלי במחשבה, אני קצת חוזרת אחורה בדיון ותיכף מתקדמת...
(ההולכת, אם את חושבת שהדברים מפספסים את כוונת הדף, תגידי בבקשה. בכל מקרה אני נעזרת מהמחשבה והדיון. @} )

[u]אם היינו מדברות על יין ויאנג במקום על איכויות נשיות וגבריות זה היה יותר נוח עבורך?[/u]
נוח לי עם המונחים 'נקבה וזכר'.
למרות שאני לא משתגעת על הצליל של המילים האלו, הן מייצגות עבורי שנים מהכוחות הראשוניים והבסיסיים והראשיים בטבע. הם נוכחים בכל חיה או אדם ומרגישים לי פשוטים ומדוייקים יותר מהמונחים 'אשה וגבר' שמכוסים בהרבה הרבה שכבות של משמעויות תרבותיות.

_המונחים הנ"ל נובעים בראש ובראשונה מההבדלים במבנה הגוף של שני המינים.
למשל - לכל אישה, מעצם היותה בעלת רחם, יש יכולת פיזית להכיל ולגדל בתוכה דברים ולעבור שינויים מחזוריים.
לכן מבחינה פיזית אלו תכונות "נשית" מובהקות._
אני רואה את זה קצת אחרת.
שוב, ברוח המונח 'נקבה', לכל אשה מעצם היותה נקבה יש את ה[b]יכולת[/b] הפיזית, הפוטנציאל, להכיל בתוכה אדם מלבד עצמה. זו יכולת של כל נקבה. (ויש בטבע גם מקרים שהזכר הוא המכיל הפיזי).
אבל, היכולת הרגשית והנפשית להכיל ולקבל היא משהו אחר ולדעתי היא תוצאה של יציבות רגשית ושלווה נפשית ולא המשך ישיר של היכולת הפיזית.
אני מסוגלת להכיל צרכים של אדם אחר (הילד שלי לדוגמה) כשאני לא רואה בהם איום על צרכיי. אני מסוגלת להכיל רעיונות או התנהגויות של אחרים כשאני מרגישה בטוחה מספיק במקומי ולא רואה בהם איום או סכנה.
ולכן, גברים יכולים להיות מאד "מכילים" ונשים יכולות להיות מאד "לא מכילות", כדוגמת כל התיאורים שנמצאים כאן על "מעגלים לא מקבלים".
גם תחושות של קנאה, תחרות ותוקפניות, יכולים לנבוע מחוסר-בטחון ואיום על המקום. ואלה לא תכונות "גבריות" או "נשיות". אלא, בעיניי לפחות, ביטוי מוגזם ו"שלא במקומו" של דחף ההישרדות שקיים בכולנו, נקבות או זכרים.

[u]נשים שנרתעות מ כל הקטע של ה"נשיות" הזה[/u]
אני חושבת שבתרבות שלנו נוצר בלבול בין 'נקבי' ל'נשי'.
"את יכולה ללדת - את יכולה להכיל רגשית ואם לא, אז כנראה שמשהו באמת דפוק בך ובנשיות שלך, לכי תעשי סדנא או משהו.."
ברור שיהיו נשים שירתעו מאד מכל הלחץ הזה. זה כמו לעבור מבחן בנשיות. אשה שבגלל עניינים לא פתורים עם עצמה וילדותה מתקשה "להכיל, לקבל, לזרום ולאפשר" מרגישה נכשלת במבחן הזה. ולא סתם במבחן התנהגות, במבחן "נשיות".

ברור גם שיהיו גברים שירתעו מזה כי הרבה פעמים אנחנו מגדירים את עצמנו לפי מה שאנחנו לא. "אתה לא מסוגל ללדת אז עזוב אותך מלהכיל" או כמו שאמרת ([po]ההולכת בדרכים[/po]) [u]שתמיד היו נושאים שנשים העדיפו לדבר עליהם רק בינן לבין עצמן, כי גבר ממילא לא יבין על מה הן מדברות[/u]
אולי הוא לא יכול להרגיש כאבי לידה אבל אני ממש מאמינה שגבר שבטוח מספיק בגבריותו מסוגל, אם זה מעניין אותו, להשתתף, להזדהות ולהכיל. במיוחד גבר שאשתו תלד או ילדה והוא רוצה להיות מסוגל להיות איתה יחד בחוויה.

אני חושבת שכל מעגל שחבריו - נשים או גברים- מרגישים בטוחים ומסופקים במקומם (יחסית, כן?, מדובר בבני-אדם :-) ), יכול להיות מקום נעים ומחזק.
יכול להיות שהנושאים שיעלו במעגל כזה יהיו שונים ממעגל שמורכב רק מנשים או רק מגברים (וגם בזה אני לא כלכך בטוחה...) אבל התקשורת והאנרגיה יהיו בסה"כ הרמוניים או מה שנהוג לקרוא "נשיים".

אוו...יצא לי ארוך ועוד יש לי המשך,
וגם ילדים שהתעוררו...
בוקר טוב@}

[u]אני רוצה להוסיף על דברייך, שהרבה פעמים במפגשי נשים את מוצאת גם וגם[/u]
ברור. אם השתמע ממה שכתבתי שנשים מגיבות רק מהבטן, אז כמובן שזה לא נכון ואני צריכה לחדד את הניסוח.

[u]ואני אומרת את זה, גם כאשר יש חלקים בקבוצה שרואים (רואות) בכל הקטע של ה"נשיות" הזה הרבה שטויות במיץ עגבניות (אני מוקפת בכאלה, מכירה טוב טוב...)[/u]
כן, אחד הנושאים הבאים שחשבתי לכתוב עליהם הוא על נשים שנרתעות מ [u]כל הקטע של ה"נשיות" הזה[/u]
אני אשמח אם תוכלי ותרצי לשתף כאן מהנסיון שלך בנושא הזה.

[u]נראה לי שמעגלי הנשים באים להחליף ולאמן אותנו לקיים את ההתרחשות הטבעית הזו, שנעלמה מהעולם עם העלם השבטים ומסורותיהם, שככל הידוע לי כוללות הרבה פעמים "זמני נשי" - לאו דוקא כטקס, אלא כחלק מההתנהלות היומיומית.[/u]
בהחלט |Y|

[u]התאור הזה הוא מאד ממשי בעיני, ואני בטוחה שההורמונים מתנהגים אחרת כשיש בנים בסביבה מאשר כשאין.[/u]
זה נושא שמסקרן אותי ואני לא מוצאת את המילים לכתוב עליו.
[po]שמש בחורף[/po], אני ממש אשמח אם יתאים לך (או לכל אחת אחרת שרוצה) לפרט על זה קצת יותר...

_לא קראתי עוד את כל הדף - אבל מעניין בינתיים.
אמשיך לקרוא ואוסיף משלי כשאוכל_
תודה [po]ירח לבן[/po]... אני מחכה בשמחה לכל תוספת!

@} לכל המגיבות, הכותבות והקוראות <גם השקטות :-)>

לא קראתי עוד את כל הדף - אבל מעניין בינתיים.
אמשיך לקרוא ואוסיף משלי כשאוכל

[u]נראה לי שממש הרגשתי באוויר את האוקסיטוצין הזה שאמור להיות מופרש בגוף בזמן התכנסות נשית[/u]

אני מרגישה את זה בעוצמה רבה בכל פעם שאני נפגשת עםהחברות שלי, עם/בלי ילדים.

נראה לי שמעגלי הנשים באים [b]להחליף[/b] ולאמן אותנו לקיים את ההתרחשות הטבעית הזו, שנעלמה מהעולם עם העלם השבטים ומסורותיהם, שככל הידוע לי כוללות הרבה פעמים "זמני נשי" - לאו דוקא כטקס, אלא כחלק מההתנהלות היומיומית.
המעגל הוא שחזור, קצת מלאכותי בינתיים, של ההוויה הזו - כמו שאנחנו צריכות ללמוד מחדש להניק, או [po]לרוקן את דם הווסת[/po] - כי ההעברה מדור לדור התנתקה ואיבדנו המון ידע.

בספר "האוהל האדום" יש קטע שהמספרת מתארת איך לקראת יציאת השבט למסע, הגברים היו כל היום במחנה - וכמה שהן הרגישו לא נינוחות, כי הן לא היו רגילות לזה. הן היו רגילות שחלק מהיום הם בשדות/במרעה, ומגיעים למחנה רק לפנות ערב. התאור הזה הוא מאד ממשי בעיני, ואני בטוחה שההורמונים מתנהגים אחרת כשיש בנים בסביבה מאשר כשאין.

הולכת, אני רוצה להוסיף על דברייך, שהרבה פעמים במפגשי נשים את מוצאת גם וגם, כלומר, גם את היכולת לעבוד מול המציאות בצורה ראציונלית (התרבות הגברית? ) וגם את התפיסה הרגשית שמובילה לשחרור ולנוחיות (ובעיני גם ליעילות) שדברת עליה.
זה יוצר פחות חשש שיפסלו אותך, את הדרך שבה את רואה דברים, גם אם היא אחרת. ואני אומרת את זה, גם כאשר יש חלקים בקבוצה שרואים (רואות) בכל הקטע של ה"נשיות" הזה הרבה שטויות במיץ עגבניות (אני מוקפת בכאלה, מכירה טוב טוב...)

[b]מפגשי נשים מספקים מרחב בו נשים יכולות להרשות לעצמן להרגיש[/b]

בתרבות הגברית בה אנו חיות, חינכו את כולנו - בנים ובנות כאחד - שלהתמודד עם החיים בצורה רציונלית זו הגישה המנצחת.
בחברה שלנו, מי שמגיב למצבים בצורה רגשית נתפס כחלש יותר ומוערך פחות.
אנשים עושים מאמץ להיות הגיוניים ומעשיים, ונשים לפעמים מתאמצות עוד יותר פן ייחשבו ל"נקבות היסטריות ורגשניות" חס וחלילה...

במפגש שהוא על טהרת הנשיות, יש רבות המוצאות שהן יכולות לשחרר את המאמץ הזה ולהעיז לבטא את עצמן ביותר חופשיות, שכן הן נמצאות במקום בו מה שהן חוות יהיה מובן ומעורר הזדהות ולא מאיים או מביך עבור הסביבה.
בחברה נשית, גם אם נשתנק או נבכה באמצע משפט, לא ימהרו להדביק לנו תווית של "רגישה מדי", לנסות להרגיע אותנו, או לשכנע אותנו ש"לא קרה כלום ואין ממה להתרגש". חשיפה וביטוי של רגש לא ייתפשו כחולשה, אלא כשיתוף וגילוי לב רצויים ומוערכים.

אחת הסיבות שבגללן נמשכתי לעבוד בשאקטי היא שהחוויה של העבודה בצוות היתה מאוד משחררת.
כשהייתי חדשה במעגל ההפקה, הופתעתי לראות שהאווירה היא כזו שאין בעיה לבטא חששות, קשיים רגשיים ואי הסכמות בצורה גלויה, ושזה לא גורע מהמעמד המקצועי של אף אחת ומהחשיבות שלה במעגל אם היא מרשה לעצמה לדבר מהבטן.
זו היתה הפעם הראשונה שחוויתי כזה חופש בין מעסיקים לעובדים ובין עמיתים לעבודה.
גיליתי שניהול נשי בעסקים הוא לגמרי עובד ואפשרי, ושהכרה ברגשות, ביטוי שלהם והתייחסות אליהם תוך כדי העבודה מעצימה כל אחת מהנשים ואת הצוות כולו.

ואם כבר גלשנו להתייחסות ספציפית לקבוצות [po]חינוך ביתי[/po]...

לפני כמה חודשים התחלתי ללכת למפגשים באיזור מגורי החדש, אחרי שתקופה ארוכה הייתי עמוסה מאוד ולא הייתי במפגשים בכלל.
בתור חדשה בקבוצה היתה לי הפריווילגיה להתבונן קצת מהצד, לחוות את האווירה מבלי להיות לגמרי מעורבת.
ובעודי יושבת על המחצלת מוקפת באמהות מפטפטות ועוללים מתרוצצים, הרגשתי פתאום תחושה לא צפויה של התרוממות רוח.
פתאום חוויתי את המפגש כפסטיבל נשים בפני עצמו, כהתרחשות שבטית נדירה ומיוחדת...
נראה לי שממש הרגשתי באוויר את האוקסיטוצין הזה שאמור להיות מופרש בגוף בזמן התכנסות נשית :-)

אין לי הרבה מילים לתאר את התחושה... פשוט ירדה עלי שלוות נפש מאוד מסוימת שזיהיתי כמוכרת ממעגלי נשים ומהשאקטי, וזה היה נעים.
הרגשתי שמספיק לי להיות נוכחת במקום הזה כדי להרגיש נינוחה, גם אם אני כמעט לא מכירה אף אחת וכמעט לא מדברת עם אף אחת.
הקבוצה שאני מדברת עליה באמת התגלתה כקבוצה מקבלת ונפלאה במיוחד, ואפשר לתלות בזה את התחושה הקסומה שעטפה אותי...
אבל בכל מקרה, מתוך ההתנסות שהיתה לי עם הקבוצה הספציפית הזו, ירד לי איזה אסימון לגבי הפוטנציאל המדהים שיש במפגשי נשים, גם אם הם בכלל לא מוגדרים כ"מעגל נשים" או משהו כזה באופן רשמי.

[b]פלונית[/b] יקרה, עצוב לי לשמוע על החוויה שלך :-(

[u]ואז מה? לחפש קבוצת חינוך ביתי אחרת? זה לא משהו שיש בכל עיר, זה מצרך די נדיר.[/u]
אם הקבוצה הקיימת באיזור מגורייך לא מתאימה לך, את בהחלט יכולה ליזום קבוצה חדשה.
אני מניחה שאם הקבוצה לא ממש פתוחה ונעימה לאנשים חדשים, אז בטח יש עוד כמה אמהות שמרגישות שם לא בנוח וישמחו לאלטרנטיבה.
אני לא יודעת איפה את גרה, אבל אם זה לא איזור ממש מרוחק אז בטח שאת מסוגלת למצוא שותפות לקבוצה חדשה.
את בוודאי לא צריכה להיות קורבן של המצב הקיים אם הוא לא מעצים אותך.
אני לא מכחישה את תופעת ה"גועליות", זה קיים בעולמנו, מה לעשות.
גם אם אף אחד לא מתכוון לפגוע, לפעמים קורה שאנשים לא מספיק רגישים למצב של מי שלא שייך לקבוצה.
במצב כזה אני חושבת שעדיף ליצור משהו חדש משלך מאשר לטבוע ברגשות קשים מול אחרים.

[u]באמת שרציתי להיות חלק מקבוצה נעימה ועוטפת, אך זאת ציפיה לא ריאלית, במיוחד כשמעורבים בה אלמנטים מרובים.[/u]
מדוע זו ציפייה לא ריאלית? קבוצות נעימות ועוטפות קיימות במציאות!
למה את מתכוונת ב [u]מעורבים בה אלמנטים מרובים[/u]?
חבל שתתיאשי בגלל נסיון אחד לא מוצלח...

[u]את כותבת דברים מאוד מעניינים ומחממים[/u]
תודה על המחמאה @}
את מה שאני כותבת כאן למדתי מהתנסות אישית, זה לא רק תיאוריה.
הטוב הזה קיים במציאות עבור כל מי שרוצה בו, בחיי! :-)

[u]החכמה לדעתי היא לדעת לזהות מתי אני נמצאת במקום שלא טוב לי[/u]
ואז מה? לחפש קבוצת חינוך ביתי אחרת? זה לא משהו שיש בכל עיר, זה מצרך די נדיר. אני יכולה להיכנע ולנסות להתערות במסגרת חינוכית כלשהי או שאני יכולה להתבודד. ואז הילדים נפגעים.
איך לזהות חנג"ב (חבורת נשים גועליות במיוחד)? אחת מהן היא כותבת מאוד פעילה באתר וגועלית באופן מיוחד מאוד, גם כתבתי לה מיילים בנושא אך זה לא ריגש אותה במיוחד, כנראה שהיא כבר הוזמנה למעגל הנשים הזה! יש נשים שפשוט יודעות איך לדחוף את עצמן לכל מקום, פרצופות צבועות ומרושעות.
מעבר לכך [po]ההולכת בדרכים[/po], את כותבת דברים מאוד מעניינים ומחממים, באמת שרציתי להיות חלק מקבוצה נעימה ועוטפת, אך זאת ציפיה לא ריאלית, במיוחד כשמעורבים בה אלמנטים מרובים.

[b]מפגשי נשים מעודדים הפרשת אוקסיטוצין[/b]
[url=http://www.midwives.co.il/?CategoryID=160&ArticleID=143&Page=2]מחקרים[/url] מראים שכאשר נשים נמצאות יחד, מופרש בגופן הורמון האוקסיטוצין - הורמון ידידותי המופרש בגופנו גם בזמן לידה, בזמן הנקה, ובזמן אורגזמה, והגורם לתחושת שחרור, שלווה ואמון.

[po]אמל ית[/po], מה שכתבת מאוד מרגש! תודה על השיתוף @}

[u]אצלי הצורך להיות בחברה נשית לא נובע מהרצון להיות משוחררת מהתייחסויות מיניות[/u]
מן הסתם, לא כל אחת מתחברת לכל הנקודות עליהן אני כותבת כאן. כל אחת עם העניינים והרגישויות שלה...
מה שאני מנסה לעשות כאן הוא מעין סיכום כתוב של כל הסיבות הקיימות מסביב להשתתף במפגשי נשים, וברור שלא כל אשה מזדהה עם כולן.

[u]אני חושבת שיכולה להיות מיניות לא נוחה גם במפגשי נשים[/u]
מעניין... למה את מתכוונת?

[u]יש משפחות שפשוט מוציאות שם רע לחינוך הביתי.[/u]
[b]פלונית[/b], כפי שכתבתי כבר למעלה, בכל קבוצה שלא תהיה - אם זה מעגלי נשים, חינוך ביתי או כל דבר אחר, יש אנשים מכל הסוגים.
הציפיה שלא להתקל בתופעות לא נעימות בקבוצות ספציפיות היא לא מציאותית, גם אם יש בה הגיון תיאורטי.
החכמה לדעתי היא לדעת לזהות מתי אני נמצאת במקום שלא טוב לי (ולא משנה מה הכותרת שלו, או האידיאולוגיה אליה הוא קשור) ולהגיב בהתאם, ובמקביל לזכור שמדובר במקרה פרטי ולא להסיק ממנו על הכלל.

פלונית, אני חולקת על דעתך, אני ממש לא הרגשתי שהמשפחות שהכרתי עשו שם רע לחינוך ביתי, רק הסקתי שאני צריכה למצוא לעצמי ולבת שלי חברה נוספת. אני לא באה אלייהם בשום ביקורת, ולמעשה יצא מכך רק טוב כי בזכות ההבנה שאני צריכה לחפש לעצמנו אופציות אחרות נפתחתי לדברים חדשים ולאופציות חינוכיות וחברתיות שיותר מתאימות לנו. ודרך אגב אלו אנשים שאני מאוד מעריכה ומכבדת ושמחה לפגוש כיוצא להיפגש, רק הקושי היחיד שלי איתם בתקופה שחשבתי להיות בחינוך ביתי היה שהם לא פתחו את זרועותייהם לקבל אותנו (ופגשתי גם המון אחרים שלא התנהגו כך אז טוב שלא לקחתי את זה אישית). טוב אבל בבקשה לא נמשיך לדבר על זה כאן כי זה לא קשור לנושא הדף.

_כשמישהי מספרת משהו כל כך אינטימי ואישי , וסודי ואולי מבייש , מחשבה כמוסה שמלווה אותה ופתאום שומעת :
כן , ככה זה גם אצלי , זו תחושה כל כך משחררת ._
המשפט הזה כל כך נכון גם עבורי, והוא זכור לי כחוויה החזקה ביותר במעגל הנשים הראשון שנכחתי בו... התהוותה בי ההבנה, שיש חוויות שהן נשיות במהותן, סוג של לא מודע קולקטיבי נשי, שהוא לא תמיד מדובר. אני לא חייבת לעבור את החוויות בעצמי כדי שיותרו בי הרישומים שלהן. והעלאת הנושאים האלה למילים, לקול- ממש גרם לי למנוחה מאיזה קושי שלא הייתי מודעת באמת שהיה לי.
כששבתי מהמעגל ההוא הייתה בי תחושה של שיבה אל בית.
אחר כך הבנתי שגם בתחומים אחרים, שלא קשורים לנושאים "נשיים" שהרבה פעמים הם התוכן של מעגלי נשים, אני מעדיפה לפעול בחברת נשים. אני סומכת יותר. למשל בפעילות פוליטית, היה לי קל יותר להשתתף בפעילויות של קבוצות נשיות בלבד. זו לא עושה אותן אוטופיות בהכרח, בכלל לא., גם שם יש אנרגיות גבריות, לעיתים הן מאוד מתאימות, ולעיתים לא. ובכל זאת יכולתי לסמוך יותר.
אצלי הצורך להיות בחברה נשית לא נובע מהרצון להיות משוחררת מהתייחסויות מיניות. אני חושבת שיכולה להיות מיניות לא נוחה גם במפגשי נשים. וגם לא חושבת שמפגש נשים בהכרח מייצר אינטימיות אינסטנט, על אף שיש כמה דברים שראיתי שקורים בחברה נשית גם בלי אינטימיות והיכרות גבוהה (החזיות מתעופפות להן לכיוונים שונים... :-D)

מאז שהמעגל המופלא ההוא הראשון סיים את דרכו, לא הצלחתי להביא את עצמי להצטרף למעגל חדש. חשש שהקסם (וזה באמת היה קסם בעיני, דבר שלא חוויתי עד אז, למרות שהייתי חלק מקבוצות שונות ומשונות...) יתפוגג בחברת נשים חדשות, שהכל היה תלוי הרכב ולא תלוי כוונת המעגל.
דווקא עכשיו בהריון מוצאת את עצמי עורגת לשם שוב...

[u]מה שמעורר גועל זה לא החיבור החזק שלהן והפרגון זו לזו, אלא ההתבדלות מנשים חדשות[/u]
מה שמעורר גועל זה הצביעות שמלווה את כל הסיטואציה.

[u]הייתי במצב שאני רוצה להיות עם הבת שלי בחינוך ביתי והתחושה מהסביבה היתה שאין לנשים ולמשפחות בסביבה מקום להכיל ולקבל אותי לחיקם.[/u]
יש משפחות שפשוט מוציאות שם רע לחינוך הביתי.

אני כמובן מזכירה שאשמח לכל התייחסות שלכן הקוראות לפוסטים שאני כותבת כאן.
לא חסר לי מה להגיד על מפגשי נשים, אבל אני גם בהחלט חושבת שיש ערך מאוד גדול לדיון ושיתוף בנושאים האלה.
@}

[b]מפגשי נשים מהווים מרחב מוגן בו אנחנו משוחררות ממתח מיני[/b]

גם במצבים בהם נשים לא עסוקות בנסיון להרשים את בני המין הגברי, הן חשופות לכך שהן עלולות להתפס כאובייקט מיני.
למשל, אשה יכולה לבוא לסדנה או לימודים, בכוונה מלאה להיות מרוכזת בתהליך שלה ולא באיך היא נראית בעיני אחרים.
ועדיין, יהיו לא מעט מצבים בהם הכוונה שלה תתקל במציאות, שבה יש מסביב גברים מסוימים (ממש לא כולם, אבל התופעה קיימת ונפוצה) שבוחנים אותה, את הגוף שלה, את ההתנהגות שלה. במצב כזה נשים חוות חוסר חופש. מבלי משים הן מתחילות לבדוק את עצמן, לשנות ניואנסים קטנים בהתנהגותן...

האיש שלי הוא אדם ששם לב לפרטים. פעם הוא הסב את תשומת לבי לתופעה מעניינת: כשגבר נכנס פתאום למקום שיש בו רק נשים, כולן פתאום מתחילות לסדר את ההופעה – למתוח את הבגדים, להעביר יד בשיער... אחרי שהוא אמר לי את זה התחלתי לשים לב בעצמי שזה ממש נכון!
זה קורה "בקטנה" ובצורה אוטומטית, זה כמעט בלתי מורגש, אבל כששמים לב לזה קולטים עד כמה זה חזק מאיתנו.

במפגשי נשים יש לנו מקום בטוח, שאפשר להיות בו חשופות יותר, להתלבש, לזוז, לדבר איך שבא לנו, מבלי שהתנהגות מסוימת שלנו תתפרש כמינית או תגרור התייחסות מינית.

[b]מפגשי נשים מאפשרים מרחב בו אנו יכולות ללמוד מחדש מהי חברות אמיתית בין נשים[/b]

אנשים רבים, גם גברים וגם נשים, מאמינים שאין חברות אמת בין נשים, שהקשרים בין נשים מבוססים על ביקורת, תחרות, קנאה, תככים.
הנה, גם כאן בדף העלתה [po]פלוני אלמונית[/po] את המחשבה הזו [u]אני מאמינה שנשים לא יכולות להסתדר, הן לביאות אחת לשנייה וכל התנהגות אחרת היא חיצונית בלבד[/u], והיא בוודאי לא האישה היחידה עלי אדמות שמרגישה כך...
מה מקורו של המיתוס הזה, שנשים לא באמת מסתדרות יחד?
והאם זה רק מיתוס? הרי בדרך כלל יש איזה גרעין של אמת גם בדיעות קדומות.
למה קשה לנשים רבות כל כך לסמוך האחת על השניה?

סיבה אחת היא היחסים של נשים עם האמהות שלהן.
אמא היא הדמות הנשית המשמעותית הראשונה בחייו של כל אדם, וטיב היחסים איתה קובע את עמדתו של האדם לגבי נשים ונשיות.
עבור נשים רבות היחסים עם אימן מבוססים על ביקורת ותחרות.
אמא שמבקרת את בתה ללא הרף, יוצרת אישה שמאמינה שכך הן כל הנשים, כי אמה היא המודל לנשיות מבחינתה.
אותה אישה תחשוש מדעתן של נשים אחרות עליה, ותהיה בטוחה שהן לא מפרגנות לה – אם זו חמותה, חברתה לעבודה או השכנה ממול.
אישה בת מזל שגדלה עם אמא שלהרגשתה היא יכלה לסמוך עליה, תשליך את החוויה הזו על נשים אחרות שהיא פוגשת במשך חייה.
בנסיון החיים שלה זה לגמרי אפשרי לתת אמון בנשים ולחוות לידן נינוחות ועוצמה.

סיבה שנייה לכך שנשים חוששות מחברתן של נשים אחרות, היא העובדה שמגיל צעיר מאוד אנחנו מחונכות להתחרות בינינו על תשומת הלב הגברית. אנחנו מחונכות להאמין שאותה תשומת לב גברית היא מקור הכוח הטוב ביותר שלנו, ושכדאי לנו להלחם עליה בכל דרך.
הדרך הנפוצה לקבל את אותה תשומת לב היא שימוש במיניות שלנו – התחנחנות, פלרטטנות, נסיון "להיראות טוב"... כמו ש [po]ארני ש[/po] כתבה למעלה: [u]כשיש גבר בסביבה אנחנו מנסות להיות כנראה יותר ייצוגיות , יותר מנסות למצוא חן , יותר פורמליות , אולי זה ביולוגי אולי חינוך[/u]
נשים מוצאות את עצמן מתחרות עם אחרות מי מהן יותר מושכת, יותר טובה, חכמה, מקסימה ונאהבת, מי מהן "תיבחר" על ידי הגבר.
ההתנהגות הזו היא ברובה אוטומטית ולא מודעת, אבל גוררת מצב בו נשים לא יכולות באמת לפרגן זו לזו.
צריך להבין שאותה תחרות על תשומת לב גברית לא קשורה רק בכך שאישה באמת מחפשת בן זוג ורוצה להתבלט מעל כל חברותיה.
התחרות הזו מוטבעת עמוק ויכולה להופיע בכל רובד, גם בין נשים שנמצאות כבר בזוגיות, גם ביחסים בתוך המשפחה.
זה קורה בין אחיות שנלחמות על תשומת הלב של אבא, בין אמהות ובנות, ואפילו ביחסי חמות וכלה – כל עוד הן נאבקות על מי יותר חשובה בעיני הבעל/הבן/האבא, הן מתכסחות ביניהן.
אם הן מצליחות לעבור דרך המשוכה הזו ולראות מולן אישה שיש לה הרבה מהמשותף איתה, היחסים הופכים תומכים וטובים יותר בהרבה.

מפגשי נשים יוצרים מקום בו אנחנו יכולות לנוח מהנסיונות להרשים ולמשוך תשומת לב גברית
אחד היתרונות של מפגש בו נוכחות רק נשים, הוא ששם יש לנו הזדמנות להניח את הצורך להרשים ולהלחם על מקומנו, ומתוך כך נוצרת אחווה אמיתית, נינוחות.
כשנשים מצליחות לראות זו את זו "בגובה הרחם", ולא רק כיריבה בתחרות על תשומת לב ואהבה, הרבה מתח ומסיכות נושרים מאיתנו, ותחושה של חופש וקירבה מתאפשרת ביתר קלות.

[po]פלוני אלמונית[/po], נשמע לי שבאמת נתקלת בקבוצה "סנובית" משהו. יש קבוצות כאלה שמרגישות מאוימות מהתרחבות, שמעוניינות לשמר סטטוס קוו שמאוד נעים להן ונסגרות בפני אנשים חדשים. זה לא קשור לכך שזה מעגל נשים, דברים כאלה קורים גם בחברה מעורבת (מנסיון...).
בכל מקרה זו לא אשמתך, וחבל שתסיקי מההתנסות הזו מסקנות עגומות לגבי עצמך או לגבי מפגשי נשים באופן כללי.

[u]הן היו מתחבקות וכל כך מפרגנות כל היום אחת לשנייה, פשוט להקיא.[/u]
מה שמעורר גועל זה לא החיבור החזק שלהן והפרגון זו לזו, אלא ההתבדלות מנשים חדשות :-(


[po]נחל לבן[/po], תודה על התרומה החשובה שלך לדיון @}

[u]אני שואלת את עצמי האם זה תמיד היה ככה? שנושאים כאלה היו נידונים רק בין הנשים, הרחק מהגברים. אולי פעם פעם (באמת מזמן מזמן) גם גברים הכירו וידעו את המחזור הנשי והוא בכלל לא היה כזה 'ביג דיל'? לא במובן של 'לא משמעותי', אלא במובן של 'כולם מכירים ומכבדים אותו כחלק חשוב מזרימת החיים'[/u]
באמת מעניין... אבל עדיין, גם בלי בושה או מתח מיני, אני מניחה שתמיד היו נושאים שנשים העדיפו לדבר עליהם רק בינן לבין עצמן, כי גבר ממילא לא יבין על מה הן מדברות :-)

[u]למרות שאני מבינה את זה רציונלית, מפריעה לי החלוקה ל'תכונות גבריות' ו'תכונות נשיות'.[/u]
אני רואה את החלוקה הזו כטרמינולוגיה בלבד. אולי אם היינו מדברות על יין ויאנג במקום על איכויות נשיות וגבריות זה היה יותר נוח עבורך?
המונחים הנ"ל נובעים בראש ובראשונה מההבדלים במבנה הגוף של שני המינים.
למשל - לכל אישה, מעצם היותה בעלת רחם, יש יכולת פיזית להכיל ולגדל בתוכה דברים ולעבור שינויים מחזוריים.
לכן מבחינה פיזית אלו תכונות "נשית" מובהקות.
מצד שני, עובדה שגם לגברים יש את היכולת לכך, רק שזה פחות מובהק למבנה הגוף שלהם, והטרמינולוגיה נקבעה על פי תכונות הגוף הבולטות.
הטרמינולוגיה מבוססת על ההבדלים הבולטים, לא על המשותף, והיא בסופו של דבר קיימת רק כדי להעביר רעיון כללי.

[u]הכבוד והכוח שבלהיות אשה שלמה הוא בידיעה ובקבלה שיחד עם היכולת ליצור, להוליד ולקבל יש לי את הכוח ולפעמים גם את הרצון להרוג , להרוס, לחתוך...אלת החיים ואלת המוות. אני מעגל שלם, לא רק החצי הורוד והפרחוני שלו.[/u]
ברור! בספר המעולה "רצות עם זאבים" הפרקים הראשונים מוקדשים להיכרות של נשים עם טבע החיים והמוות, עם המקומות החשוכים בתוכן ומחוצה להן, עם האישה הפראית שקיימת בתוך כל אחת מאיתנו.

[u]אני בהחלט אנסה להגיע לשאקטי הבא[/u]
את מוזמנת באהבה... @}


[po]מיכלול ה[/po], טוב שבאת |יש|

[u]היה לי מקרה בעבר בו שיתפתי במעגל על קושי מסויים שהיה לי באותה התקופה ואז יצא שבסיטואציה אחרת שלא קשורה למעגל אחת הנשים השתמשמה במה שאמרתי במעגל כנגדי, כדרך להעביר עליי ביקורת. (טוב כך לפחות פרשתי את זה). אני מודה שזה עורר אצלי סלידה רבה וגם עורר אצלי ספק ביכולת שלי לתת אמון במעגלי נשים או לפחות במעגל הספציפי הזה[/u]
תראי, למרבה הצער דבר כזה יכול לקרות בכל מקום. לא כל מעגל שמכריז על עצמו כמקודש הוא אכן כזה, ולא כל מפגש שמעיד על עצמו כמעצים הוא באמת כזה... אבל מקרים כאלה כמובן לא מבטלים את העובדה שרוב מפגשי ומעגלי הנשים מאפשרים חוויה של אמון וריפוי אמיתיים.

[u]ועדיין אני מרגישה שרוב הנשים עדיין לא בשלות ליישם את האינטימיות והאהבה הזו שיש במעגלים במפגשים יום יומיים ועדיין לא יודעות לכבד את כללי המעגל.[/u]
יש אמת בדברייך. המעגלים נועדו כדי לחשוף נשים לרמת הקירבה האפשרית להן, וכדי לספק מרחב בו אנו מתאמנות באינטימיות, כנות, בטחון.
זה נכון שמחוץ למעגל נופלים לדפוסים ישנים... לדעתי זו סיבה להמשיך עם המעגלים עד שהשינוי ייטמע לעומק, ולא סיבה להאמין שאין בהם אמת ואין בהם ערך (את לא אמרת את זה, אני מקצינה את הניסוח בכוונה כדי להצליח לבטא את הרעיון).

[u]אני הרגשתי כאב חזק בבטן שנפסק מייד כשסיימה לתופף על התוף. ומיד ידעתי שזה היה ביוץ ושבזה הרגע הריתי בן.[/u]
וואו, מדהים! זה היה עם ציפור?

[u]בפסטיבל שקטי האחרון החוויה הגדולה ביותר שלי היתה לצאת לטיול לבדי ביער בלבוש מינימלי. זה דבר שלא הייתי מעזה לעשות במקום שאני יודעת שיש בו גברים או שעלולים להיות בו גברים.[/u]
אכן... איפה עוד אנחנו יכולות להתהלך ככה בכזה חופש?
זו אמנם בועה מלאכותית, אבל עצם החוויה משנה משהו בפנים בצורה מהותית.

תודה לך על השיתוף! (())

כדי קצת לאזן אני יכולה גם לכתוב חוויות מעצימות במיוחד ממעגלי נשים או ממקום בו יש רק נשים.
למשל לפני כמה חודשים השתתפתי במעגל נשים עוצמתי ביותר עם מנחה בחסד. במהלך המפגש היא תופפה על תוף אינדיאני והנחתה כל אחת להפרד ממחסומים שהיו לה. אני הרגשתי כאב חזק בבטן שנפסק מייד כשסיימה לתופף על התוף. ומיד ידעתי שזה היה ביוץ ושבזה הרגע הריתי בן.
בפסטיבל שקטי האחרון החוויה הגדולה ביותר שלי היתה לצאת לטיול לבדי ביער בלבוש מינימלי. זה דבר שלא הייתי מעזה לעשות במקום שאני יודעת שיש בו גברים או שעלולים להיות בו גברים.
עוד מפגש עוצמתי היה טקס מעבר מילדות לנערות שערכנו לבת של חברה טובה שלי. הטקס תוכנן במשך כמה מפגשים והטקס עצמו היה מעצים ומרגש ביותר. בעקבותיו כבר קיימנו טקס נוסף לאחת מהחברות שביקשה שנעזור לה להתמודד עם קושי שחוותה באותה תקופה בחייה. גם טקס זה היה מדהים בעוצמתו. אני מחכה מאוד להזדמנות הבאה בה אחת החברות תבקש שנערוך לה טקס.

[po]פלונית אלמונית[/po] מזדהה איתך מאוד. לא הייתי בסיטואציה כמו שאת מתארת מעולם אבל כן הייתי במצב שאני רוצה להיות עם הבת שלי בחינוך ביתי והתחושה מהסביבה היתה שאין לנשים ולמשפחות בסביבה מקום להכיל ולקבל אותי לחיקם. ואני יודעת שזה לא תמיד כך כי כשגרתי באזור אחר מייד הרגשתי שאני שייכת ואני חלק מהקבוצה.
יוצא לי מדי פעם להיות במעגלים שהם רק של נשים ואני אוהבת להיות בהן ומרגישה בהן בנוח אבל לפעמים אני מרגישה שמחוץ למעגל לא מצליחה להווצר האינטימיות הזו. ואף יותר מכך אני מגלה על נשים מסויימות שהיו איתי במעגל שיכולות להתנהג בצורה מאוד לא נעימה בסיטואציות אחרות.
היה לי מקרה בעבר בו שיתפתי במעגל על קושי מסויים שהיה לי באותה התקופה ואז יצא שבסיטואציה אחרת שלא קשורה למעגל אחת הנשים השתמשמה במה שאמרתי במעגל כנגדי, כדרך להעביר עליי ביקורת. (טוב כך לפחות פרשתי את זה). אני מודה שזה עורר אצלי סלידה רבה וגם עורר אצלי ספק ביכולת שלי לתת אמון במעגלי נשים או לפחות במעגל הספציפי הזה. ובאמת חבל שזה הספק שנוצר אצלי. ועדיין אני מרגישה שרוב הנשים עדיין לא בשלות ליישם את האינטימיות והאהבה הזו שיש במעגלים במפגשים יום יומיים ועדיין לא יודעות לכבד את כללי המעגל.

[u]זה בהחלט השלב הבא. כשנשים ירגישו מועצמות (=בטוב עם עצמן) וגברים ירגישו מועצמים, יהיה בסיס איתן לבניית תקשורת טובה בין המינים, ותהיה פניות ליצירת התקדמות וצמיחה גם במקום הזה.[/u]
אני מסכימה עם זה מאד! וגם כתבתי בהודעתי הראשונה:
[u]להעצים נשים, ליצור מרחב מוגן לביטוי נשי, לאפשר למין הנשי כולו לאסוף את חלקיו הפזורים והשבורים ולתקן, זה הכל חשוב מאד מאד וללא ספק נחוץ.[/u]
:-)
אני שמחה לשמוע שיש את פסטיבל שיווה במקביל ומאחלת להם בהצלחה בכל ליבי. איפשהו נראה לי שאצל הגברים הדרך לשינוי רצופה מחסומים ועכבות גדולים יותר..

ברור לי שישנם רגעים ונושאים שנפתחים רק בסביבת נשים. אני חושבת שזה טבעי שנערות מרגישות נוח לדבר על המחזור בלי בנים סביב, למשל..
אבל גם תוך כדי הכתיבה, אני שואלת את עצמי האם זה תמיד היה ככה? שנושאים כאלה היו נידונים רק בין הנשים, הרחק מהגברים.
אולי פעם פעם (באמת מזמן מזמן) גם גברים הכירו וידעו את המחזור הנשי והוא בכלל לא היה כזה 'ביג דיל'? לא במובן של 'לא משמעותי', אלא במובן של 'כולם מכירים ומכבדים אותו כחלק חשוב מזרימת החיים'
ואולי אז גברים ונשים יכלו להפתח ולשהות בקירבה בלי שתדלק אזעקת המתח המיני והבושה. אולי המרחק הפיזי מהמחזוריות הנשית והגברית הוא שיצר את המתח?

וגם, למרות שאני מבינה את זה רציונלית, מפריעה לי החלוקה ל'תכונות גבריות' ו'תכונות נשיות'.
כאילו בחלוקה הזו אנחנו אומרות "אנחנו רק חלק" ונשים שמפגינות יעילות, תחרותיות, ניידות, לינאריות, עושות שימוש מופרז בתכונות גבריות ואיבדו את הצד הנשי שלהן. וכל הגברים האומללים האלה, שרוצים להיות גברים גברים אבל גם רחומים, מכילים, סבלנים, רגשיים, משתפים, צריכים "להתחבר לצד הנשי שלהם" למה? כי בתרבות שלנו התכונות הנ"ל נוכסו ע"י הנשים.
בתרבות שלנו חסרים קבלה ומתינות, סובלנות, נינוחות, גם לגברים וגם לנשים וכמו בויכוח זוגי, שני הצדדים נושאים באחריות לבעיה.

הכבוד והכוח שבלהיות אשה שלמה הוא בידיעה ובקבלה שיחד עם היכולת ליצור, להוליד ולקבל יש לי את הכוח ולפעמים גם את הרצון להרוג , להרוס, לחתוך...אלת החיים ואלת המוות. אני מעגל שלם, לא רק החצי הורוד והפרחוני שלו.

ועדיין, שוב ולסיום רגוע יותר :-) אני רואה חשיבות גדולה מאד במעגלים מכל הסוגים. עשיה מעצימה ומרחיבה תמיד מבורכת, נשים, גברים וכל מה שבניהם.
אני בהחלט אנסה להגיע לשאקטי הבא.. @}

רק רציתי לומר אפרופו האחווה שנוצרת בעקבות המעגל דווקא וגם בין נשים לגברים שלהן, שלפעמים זה גם הפוך, אני יוצאת וחושבת - כמה חבל שאני לא מצליחה להגיע לכאלה עומקים איתו. הניסוח לא מדיוק לי. כי יש עומק גם איתו, אבל אחר. הפתרון הוא פשוט להבין שזה נותן מענה על צרכים אחרים - חברות עם נשים וחברות עם האיש שלך.

מצטרפת להזמנה של ארני אם אפשר לעשות תיקון. באות אלינו נשים די מרחוק..

[u]להיות מהצד כשיש אינטימיות גדולה בין נשים מרגיש מאוד לא טוב .[/u]
תודה ארני. זה בדיוק מה שהרגשתי.
לא מדובר על המעגל של קבוצת רחובות גזר, שהיא באמת קבוצה מאוד גדולה, וניתן יותר להבין אם לא מצרפים מייד נשים חדשות.
מדובר על קבוצה קטנה בהרבה, שלא פותחת את המעגל אפילו לכאלה שמבקשות להצטרף. לא הייתי חדשה בקבוצה וגם לא ביקשתי להצטרף. הייתי רוצה שההזמנה תבוא מהן, אך אולי בגלל דעותיי הקיצוניות לא הוזמנתי. בכל אופן פרשתי כי מעבר לאי-ההזמנה חשתי דחויה. הכל קרה ביניהן, הן היו מתחבקות וכל כך מפרגנות כל היום אחת לשנייה, פשוט להקיא.

[u]אני וגם לילך מזמינות אותך אישית.[/u]
תודה שוב. אני יודעת ומאמינה בכנות הזמנתך.

הי ארני, תודה על ההזמנה ועל מה שכתבת. אני אבוא שוב, ברור... |L|

[u]אם מדובר במעגל של רחובות גזר אני וגם לילך מזמינות אותך אישית.[/u]
לא בטוח שזה המעגל, לצערי זה קורה בעוד מקומות... אבל אם כן, זה יכול להיות יופי של תיקון! |Y|

_כשמישהי מספרת משהו כל כך אינטימי ואישי , וסודי ואולי מבייש , מחשבה כמוסה שמלווה אותה ופתאום שומעת :
כן , ככה זה גם אצלי , זו תחושה כל כך משחררת ._
לגמרי!

[u]כשיש גבר בסביבה אנחנו מנסות להיות כנראה יותר ייצוגיות , יותר מנסות למצוא חן , יותר פורמליות , אולי זה ביולוגי אולי חינוך.[/u]
לא נעים להודות, אבל כנראה שזה נכון... ולנערות צעירות יש באמת יותר כנות לומר את זה באופן ברור.
אני שמחה שהזכרת את זה, זה עוד נושא שאני רוצה לכתוב עליו בהרחבה.