אתמול הייתי במעגל נשים, אחרי תקופה של כמה חודשים שלא הייתי באחד כזה... ואפילו לא ידעתי עד כמה התגעגעתי
נהניתי לגלות מחדש עד כמה המעגל הוא מקום שנותן לי ולשאר הנשים שמשתתפות בו כל כך הרבה שמחה וכוח.
מתוך עוצמתה של החוויה המחודשת, עלו בי מחשבות, הרהורים ותובנות לגבי הנחיצות של מעגלים כאלה ומפגשי נשים בכלל, ובא לי הרעיון לכתוב על זה כאן - לשתף, להקשיב, לעורר דיון... אז ככה:
כבר כמה וכמה שנים שהארץ הולכת ומתמלאת במפגשי נשים שנועדו מעצם הגדרתם ליצור מרחב תומך ומעצים לנשים שמשתתפות בהם, ולהדהד ריפוי לנשיות עצמה ולכל הנשים באשר הן.
מעגלי נשים, פסטיבלי נשים, סדנאות לנשים, טיולים ומסיבות לנשים, מעגלי לידה, מפגשי תמיכה לאמהות, פורומים לנשים ברשת... you name it
אם הייתן שואלות אותי לפני כמה שנים, לא הייתי חושבת שאני עשויה להיות חלק מהתופעה, אבל החיים זימנו לי הזדמנויות, וכך התגלגלתי לי עמוק לתוך התחום... כל כך עמוק, שבמקביל להשתתפותי במעגלי נשים הפכתי למעורבת בהפקה של פסטיבל נשים גדול (פסטיבל שאקטי), ובהמשך אף לאחת מהנשים המובילות אותו... מי היה מאמין?
העניין הזה הגיע לחיים שלי כשורה של "צירופי מקרים" ולא כהחלטה מודעת, ופשוט נתתי לעצמי להסחף פנימה, בלי לשאול הרבה שאלות.
היום, אחרי עיסוק אינטנסיבי של כמה שנים בהפקת הפסטיבל ובמעגלי נשים בכלל, אני מתחילה להרגיש שאני מבינה יותר לעומק מה כל כך משמעותי עבורי במפגשים ואירועים שהם על טהרת הנשיות, ועדיין לפעמים מתקשה לבטא את זה במילים מדויקות...
לרעיון של הפקת פסטיבל נשים התחברתי בהתחלה מתוך אג'נדה פמיניסטית, מתוך רצון עז לתרום להעצמת נשים בעולם הגברי בו אנו חיות.
התבוננות ממושכת והתנסויות אישיות רבות לימדו אותי עד כמה נשים בעולמנו חשופות לסיטואציות מחלישות מתוקף היותן נשים, והיתה לי אמונה בכך שאנחנו יכולות לחזק זו את זו, בעיקר על ידי כך שנשתף בסיפורים ונחלוק באינפורמציה.
לניהול התוכן של הפסטיבל התחברתי מתוך עניין והיכרות מקצועית עם עולם הסדנאות והתרפיות למיניהן.
בקיצור - כל העסק הזה של קיום אירוע לריפוי והעצמת נשים דיבר אלי מאוד מבחינת הרעיון, אבל עדיין לא הכרתי כלל את החוויה המיוחדת שהיא עצם השהות בחברת נשים בלבד, למשך כמה שעות או כמה ימים ברציפות.
לקח לי זמן להפנים את הקטע הזה!
בהתחלה לא קלטתי עד כמה החופש שאני חווה במפגש שכולו נשים בלבד הוא גדול, כמה רכות יש באוויר, איזו תחושה של נינוחות, של בית...
כמה מוזר, הרי תמיד החשבתי את עצמי כאחת שנוח לה יותר עם גברים ועם הפשטות שלהם, כאחת שנרתעת מהסיבוכים והרגישויות שחברת נשים עלולה להביא איתה.
אז איך קרה הקסם? איך פתאום מפגש עם נשים בלבד הפך מאפשרות שנשמעת זרה ומוזרה, ואפילו לא נוחה, למקום בטוח,
מקום בו אני יכולה פשוט להיות ולהרגיש טוב? האם זה משהו ביולוגי? נפשי? תרבותי? מן הסתם צירוף של כל אלה...
אז כחלק מהרצון שלי להעמיק את ההבנות לגבי הנושא, אני מתכוונת לכתוב כאן את הגיגי, ואני מאוד מזמינה אתכן
(כל מי שגולשת כאן, ולא רק מי שיש לה נסיון בעניין) לשתף בתחושות, מחשבות, חוויות וזכרונות -
- מה עושה לכן המחשבה על מפגש נשים? על שהות לזמן מסוים בחברת נשים בלבד?
האם זה מושך אתכן, או אולי מפחיד?
האם לדעתכן נחוצים לנו מפגשים כאלה? לשם מה?
או שאולי זה נראה לכן מיותר? או אפילו מזיק?*
- מה קורה לכן כשאתן נמצאות בחברה נשית? מה היא מאפשרת לכן? מה היא מחזקת בתוככן?
איזה אסוציאציות עולות לכן כשאתן מדמיינות מפגש נשים? מה לדעתכן יוצא או עלול לצאת מכן בסיטואציה הזו?*
כל דבר שיש לכל אחת שנמצאת כאן לספר, לומר, לתהות, או מה שלא יהיה, יהווה מתנה גדולה מאוד עבורי.
מזמינה אתכן לכתיבה משותפת! @}
יש דברים שאפשר לדבר עליהם רק בחברת נשים
)
