בהנחה ואת קשורה כבר לקהילה בניק אחר - שתופיעי בו. כן, אבל לא הייתי רוצה לקשור אותי לפוליטיקה, באתר. אתה יודע מה - אולי בהמשך. בינתיים - אני חילונית, בעלת משפחה וכלב, מניקה, לא במיטה משפחתית (למרות שהתינוק שלי עוד לא יודע את זה, או שאני עוד לא יודעת שאנחנו כן במיטה משפחתית...), ומחסנת חלקית. מתגוררת, כאמור, במעלה דרדר.
ממש פה מתחת לאף בעיות גדולות אחרות צצות גם אני רואה בעיות גדולות פה מתחת לאף (ראה תשובתי לסמדר בעניין זה ממש), אבל יותר קרוב אלינו מאשר אתה רואה - בקהילה שלי, ובעם שלי. בקיצור - כל אחד עושה לטובת מטרה שקרובה לליבו. אתה דואג לפלסטינים, אני דואגת לילדים חולי סרטן ומשפחותיהם, לדוגמא.
האין זו יהירות לחשוב מראש שזהו מצב ללא פתרון ולכן מוטב לו להמשיך? מי שצמא במדבר, עדיין לא כדאי לו לשתות רעל. לי יש דעות אחרות לגבי פתרון המצב, ובכל אופן אני מאמינה שכוונותיך, טובות ככל שיהיו, מובילות אותנו ואת הפלסטינים רק להנצחת הסכסוך, ולהרע לשתי האוכלוסיות. כן - ממש כמו שאתה חושב לגבי הדעות שלי (בעצם, אתה סבור שכוונותי לא נובעות מרצון טוב, משום מה).
האם ליבך אטום עד כדי כך שתבואי אליהם ותאמרי - לכו לכם למדינות אחרות ממש כמו שהייתי אומרת לטיביטים ולכורדים, לו היו מתדפקים על דלתות ארצי ומבקשים לנכס אותה לעצמם (ותוך שהם רוצחים בנו בכל הכח). ואישורי מעבר ממש אינה הבעיה של הפלסטינים. הבעיה שלהם היא שאף מדינה לא רוצה להסתבך איתם, אז הם (הערבים) החליטו להלביש אותם על היהודים, שאותם הם "אוהבים" אפילו פחות מאשר את הפלסטינים.
איפה החמלה על אחיותייך שגם להן יש ילדים? עד מדי תאמרי, הם התחילו?_עד מתי תפטרי אותי כמזוכיסט ממבוכתך לטענותי? מתחת לאיזה קרש תחפשי תירוץ שיהפוך את אשמתנו המשותפת לאשמתם הבלעדית במצבם? איפה החמלה שלך על אחיך שגם להם יש ילדים? עד מתי תאמר, אנחנו התחלנו? עד מתי תפטור אותי כסדוכיסט ממבוכתך לטענותי? מתחת לאיזה קרש תחפש תירוץ שיהפוך את אשמתנו המשותפת (יהודים וערבים) לאשמת המתנחלים הבלעדית במצב? (ככה זה - כל אחד חושב שהוא יודע יותר טוב, ושהשני אשם במצב)
אנחנו לעולם לא נוכל לחיות בשלווה כשהשכן שלנו גווע מרעב. ומי שאוטם עיניו לזה, המציאות תתפוצץ לו באוטובוס. הטיעון הזה לא מקובל עלי. כל אחד יכול לקום בבוקר: "אוי, כמה אני מסכן! נולדתי בשדרות לאבא אלכוהוליסט מובטל ולאמא אנלפבתית! אני כל כך עצוב שאני לא יכול אפילו לרכוש השכלה ולחפש עבודה! מוטב לי ללכת לדוכן הטוטו השכונתי ואחר כך לחתום בלשכה" (או כל וואריאציה אחרת). החוכמה היא להקים את עצמך מהמצב בו אתה נמצא ולשאול את עצמך: "מה אני יכול לעשות עכשיו כדי לשפר את מצבי באמת, או אולי, לכל הפחות, לשפר את נקודת המוצא של ילדי?". נכון - כעם זה קשה יותר, אבל תראה את הכושים באמריקה. זה לקח להם אולי מאתיים שנה, והמצב עדיין לא מושלם, אבל הם עשו את זה בלי לפוצץ אפילו אוטובוס אחד של חפים מפשע, וכיום אף כושי לא צריך לשאת רסן על פיו.
אני לא מתנגדת לעזרה המוניטרית לפלסטיים, ואני מעריכה מאוד את מה שאתה עושה למענם (בהנחה שאתה עושה למענם), כמו שאתה, מן הסתם, מעריך את תרומתי למשפחות שהסרטן פגע בילדיהם. אבל אין טעם לחשוב שהפתרון אך ורק בידינו - הם צריכים לרצות בשינוי, ולעשות למענו, לא פחות ממה שאתה עושה למענם ורוצה בשינוי בשבילם.
או במילים אחרות, אלה נעשים לצורך הגנה על קיומנו, לצערי. כמובן שנפגעים חפים מפשע (מהצד השני).
ענק!