)אז אני לא כל יום "עושה שיעורי בית", אבל יש הרבה הבנות ותובנות. הרבה מהדברים מאוד ראשוניים...עוד לא מעובדים. בכל אופן רציתי לחלוק אתכם, לקבל הארות והערות – קצת קונטרה עוזרת לחשוב יותר...וגם כמובן אם יש משהוא שרוצה לחלק תובנות שלו/ה...מן הסתם אני כותבת מנקודת המבט שלי כאמא ואני אשמח לקבל גם את הנבט האבהי.אז אחרי הקדמה ארוכה, מה למדתי מבני?
למדתי שיש לי עוצמות שלא ידעתי, ושאני "יודעת" דברים למרות שלא למדתי.
פתאום אני רואה איך שינויים קטנים במצב רוחי משפיעים מידית על הסביבה (ידעתי את זה בראש אבל עכשיו זו התנסות שונה ומידית) ואני לומדת איך "לשלוט" בזה.
אני לומדת הרבה על השוני בין גבר לאישה בין אמא לאבא ויותר חשוב מזה לומדת לקבל את השוני ולאהוב אותו (אני ממש עוד בתהליך – קשה לשנות הרגלי חשיבה קודמים)
וממש בימים אלה הגיע אלי ההבנה שלהיות אמא זה להפרד. קודם כל פרידה גופנית וממי שהיה בתוכי והמשך כל הגידול זה בעצם פרידה אחת ארוכה שלפעמים כואבת ועוד תכאב. אז חשבתי לי, בתור אחת שמאוד מאמינה במיקרוקוסמוס ומקרוקוסמוס ושכל דבר שקורה בקטן קורה גם בגדול, ואולי זה קצת כמו המפץ הגדול איך הכל מתרחק ונפרד. קצת כמו הבריאה – בהתחלה היתה המון התערבות אלוהית (לפי התנ"ך) ולאט לאט ההתערבות הזו פוחתת והשם משאיר אותנו, ילדיו להתפתח בעצמנו.
כשאני במצב רוח למחשבות כאלה אני יכולה להיסחף ולרחף למקומות גבוהים מידי. אז חלק מהשיתוף הזה איתכם זה "בדיקת מציאות" וכל תגובה תתקבל בברכה גם כזו שתתפוס אותי בכנפיים ותנחית אותי לאדמה:-).