אני בלחץ

[קיזי*]

שלום,

אני לא ממש מהמשתתפים...

אבל אני באמת זקוקה לעזרה. אני סטודנטית שעובדת כרגע על פרויקט שנמשך כל הסמסטר. למרות שהעבודה עוד די בתחילתה, אני מוצאת את עצמי במצב של לחץ נוראי (אני מתכוונת מבחינת תחושה, לא עומס אם כי העומס כמובן גדול), מרגישה שמה שעשיתי ממש חורבן ומלאה במחשבות שליליות.

כל הזמן נדמה לי שאיכשל ורצים לי בראש תסריטים של איך אני מספרת את זה להורים, לחברים...

אני קצת בטראומה משום שלפני שנתיים נכשלתי בקורס עיקרי כזה וזה עיכב אותי בשנה. אני כל הזמן מפחדת שזה יקרה לי שוב. וכמובן גם מפחדת מנבואה שתגשים את עצמה... התחלתי די ברגל שמאל.

זהו דף תמיכה... מקווה לקבל קצת עידוד, תמיכה, עצות אם יש... אני יודעת שכדאי לעשות ספורט למשל אבל מרוב עבודה לא ממש יוצא לי. אני משתדלת לעשות הפסקות אבל הלחץ נמשך וממש שולט בי. זאת הרגשה של על סף התקף חרדה.

[ההולכת_בדרכים*]

קיזי יקרה
נשמע שהמצב די אקוטי... יש כל מיני סוגי טיפולים אלטרנטיביים שיכולים לעזור תוך זמן קצר.
אם תכתבי מאיפה את בארץ אני בטוחה שאני או מישהו אחר נוכל לתת לך המלצה, במידה וזה מעניין אותך כמובן
מצטערת על הקיצור הנמרץ, פשוט ממש אין לי זמן כרגע, והחלטתי בכל זאת לכתוב כי קלטתי שהמצב נואש
דף תמיכה

[ציפ_ציף*]

ואולי ללכת לצד השני,לבדוק מה הנקודות החזקות שלך בפרויקט הזה,לפתח אותן,להוסיף אמירות חיוביות,כמו שאמרת יש נבואה שמגשימה את עצמה,אז בואי תבחרי נבואה חדשה !
"אני אצליח לממש את יכולתי,אני מצליחה בפרויקט,אני נהנית להכין את הפרויקט,הפרויקט הזה מעשיר את הידע והמיומנויות שלי,אני לומדת בהנאה ומצליחה !"

ולא להתבייש לבקש עזרה בנקודות החלשות ממשהו שיכול לעזור,אולי אפילו אפשר לקבל הנחייה יותר מדויקת ממי שמעביר את הקורס,או אפילו מאחד השותפים לפרויקט.

ואפשר גם להעזר ברסקיו רמדי.

בהצלחה ! (ואת תצליחי בע"ה)

[קיזי*]

תודה רבה לכן, אני עוד כאן, עובדת ומיואשת... אני מנסה להחדיר לעצמי "מנטרות" חיוביות יותר אבל זה מאוד קשה... במיוחד מאחר והחלטתי כבר לפני זמן מה שהתחום הזה לא מתאים לי (בין היתר בגלל הלחץ) ואני מתכוונת להפסיק. זהו הפרויקט האחרון בכדי לקבל את התואר ובאמת שלא אכפת לי מהציון, אני רק רוצה לעבור... והפחד ממש מצמית אותי. במצב כזה (כשאני כבר יודעת שאינני מתאימה לתחום) נורא קשה לשכנע את עצמי שאני אצליח ושאני נהנית...

טיפול אלטרנטיבי לא ממש רלוונטי לגבי כרגע. לגבי רסקיו רמדי אני לא ממש יודעת מה ההשפעות ואיך זה נקרא בחו"ל ואיך משיגים. קניתי כדורים שמיועדים לסטודנטים ואמורים לעזור בהתמודדות עם לחץ ובעיות ריכוז, אבל זה אמור להיות ממוקד יותר (ממש לפני מבחן למשל) ולא נראה לי מתאים לשימוש סמסטר שלם.

[קיזי*]

מאוד נעים לשמוע מילה טובה לשם שינוי, אפילו מא/נשים שאינני מכירה... כי היומיום שלי מורכב מלחץ והמון המון ביקורת לאחרונה.

[יונת_שרון*]

אז הקורס הזה הוא בעצם מסיבת הפרידה שלך מהתחום? תחגגי!

[קיזי*]

יונת, אילו רק זה היה כל כך פשוט...

[תמי_גלילי*]

הצעות:
הרבה הרבה COQ10 (אפשר בשקט לקחת גם 1000 מג ביום, זה לא רעיל) - אמנם יקר, אבל כאן זה לטווח קצר
5-HTP (פריקרסור לסרוטונין) פלוס B6 פלוס מגנזיום פלוס חומצה פולית
תוודאי שאין לך בעיה פיסית שגורמת לחרדות (כמו סוכר נמוך)
אם אין זמן לספורט, נסי לפחות לקבל קצת אור יום על הבוקר (איפה את בחו"ל? את יכולה לצאת עם הקפה/תה של הבוקר למרפסת לעשר דקות-רבע שעה?)
לי עושה טוב לאחרונה רסק ירוק (הפרי שאני מעדיפה הוא אבוקדו, לא אוהבת הרבה סוכר על הבוקר).

חוץ מזה אני רוצה להביע אהדה... גם אני סיימתי את לימודי המשפטים ועברתי את הבחינות של הלשכה כשאני כבר יודעת שעורכת דין אני לא רוצה להיות. היה איכס.

מישהי מאוד קרובה אליי נמצאת עכשיו בלחץ דומה, ועזר לה שהזכרתי לה שבתוך זמן קצוב וקצר יחסית (נניח: חודש), הלחץ ייגמר ויהיה מאחוריה. בזמנו המחשבה הזו עזרה גם לי.

חוץ מזה, אני יודעת שקשה לראות את זה מתוך המצוקה, אבל די בטוח שלמה שקורה עכשיו לא תהיה השלכה משמעותית על חייך, אפילו בעוד זמן יחסית קצר (נניח, שנה).

[אביטל*]

איך אני מספרת את זה להורים, לחברים...
האם זה העניין ? אם את כבר יודעת שאת לא מעוניינת בתחום, זה לא משחרר אותך קצת?
איפה הביקורת עולה - באיזה טקסטים היא מופיעה?
רסקיו רמדי זה באנגלית ואפשר להשיג בכל בית טבע ( חלק מ פרחי באך )

[פלוני_אלמונית*]

קיזי

קודם כל קבלי חיבוק גדול גדול.
גם אני סיימתי את לימודיי בידיעה שאני לא הולכת לעסוק בתחום ושזה פשוט לא מעניין אותי יותר - בעיקר כי לא היו יותר מרצים טובים.
זה יכול להיות מאוד מייגע, מתסכל, תחושה של ריקנות ואי-יעילות וכו' וכו'.

רק ככה, כדי לנסות להתגבר קצת על החרדה...
ספרת לנו על הקורס בו נכשלת ונאלצת להאריך את לימודייך בשנה בגללו.
מה דעתך לספר לנו על הצלחות שלך בלימודים (או בכלל בדברים אחרים אם בא לך)?
אם תקחי לך 3-4 דקות על מנת לכתוב את זה, ובאמת תתרכזי רק בזה, זה יוכל לעזור לך.
מקסימום תמחקי ולא תוסיפי את ההודעה לדף.
מה יש לך להפסיד?
3-4 דקות. על השעון. לא יותר מזה.

[קיזי*]

תודה תודה תודה לכל המגיבות... אחזור יותר מאוחר כדי לענות על מה ששאלתן.
אני כבר מרגישה קצת יותר טוב...

[קיזי*]

הנה חזרתי...

מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן המצב השתפר... אבל כעת שוב התדרדר.
ראיתי את המורה שבאמת עזר לי והציע לי כיוון אחר. אחר כך יצאנו לחופש ואני כרגע עובדת על זה. הרגשתי טוב עם מה שאני עושה לזמן מה, אבל עכשיו שוב מציפות אותי חרדות. אין לי מושג אם מה שאני עושה טוב או לא (מן הסתם לא מדהים, אולי סביר), כל הזמן זה נראה לי נורא בנאלי, אני מפחדת שאולי יש שם איזו טעות ענקית, משהו שלא לקחתי בחשבון, בטוח שמשהו שם לא טוב...

בזמן האחרון נורא קשה לי במיוחד בערבים, כשיש פחות אור. כאילו פיתחתי פתאום פחדים מהחושך. אני פשוט מרגישה קצת מחוץ למסלול ולא מבינה למה... כל העניין הזה כמובן מתקשר גם לחששות שלי מהעתיד, עוד לא ברור לי כל כך מה אעשה בשנה הבאה ובכלל בחיי. אני פתאום מרגישה ממש חסרת יכולת, נחותה וחלשה. מרגישה שאף פעם לא אצליח באמת לסיים משהו ולעשות אותו באמת כי אני יותר מדי חששנית, מהססת, מפחדת...

קניתי אפילו רסקיו רמדי ולקחת היום פעם ראשונה. לא מרגישה שום השפעה והאמת היא שאני לא כל כך מתלהבת להשתמש בזה כי קראתי על זה קצת באינטרנט, ראיתי הרבה קולות שטענו שזה פלסבו ושייך לאיזו כת (?). קניתי גם תמצית נוספת שאמורה לסייע לתחושות פחד, לקחתי כבר כמה פעמים ולא עזר (ולא בגלל שהייתי סקפטית, דווקא התלהבתי מהרעיון עד שקראתי במקומות אחרים דברים שונים מאוד ממה שניתן למצוא כאן).

תודה לתמי גלילי ולפלונית שהביעו הזדהות ואהדה... ושוב לתמי תודה על העצה החשובה "לספוג" שמש, לא חשבתי על זה. למזלי באמת הייתה קצת שמש לאחרונה וזה קצת עזר.

[קיזי*]

אשמח לתגובות, עצות, לשמוע סיפורים שלכן/ם על תקופות או מקרים שבהם הרגשתן/ם משהו דומה...

תודה.

[קיזי*]

לגבי קורסים אחרים שהצלחתי בהם... נכון שאחרי הכישלון ההוא קיבלתי ציונים טובים יותר. אבל זה לא מחק את העלבון והטראומה של אותו כישלון. נדמה לי כל הזמן שלאחרים, לכולם כמעט, קל יותר. לפחות זה מה שהם משדרים... עצוב לי גם שבאופן שיטתי אני מקבלת ציון נמוך קצת ממה שמגיע לי, כי אני משדרת חוסר ביטחון בהגשות (זה מאוד מבוסס על שיווק עצמי).

אבל באמת שאני רק רוצה לעבור, לא מחפשת איזה ציון מזהיר הפעם, אני פשוט מרגישה כזו תחושה רעה של על סף קטסטרופה...

[תמי_גלילי*]

אני שמחה שהשמש עזרה, ואישית גם אני מפקפקת בפרחי באך, אבל לדעתי אין לך מה להסס להשתמש אם כבר קנית, כי להזיק זה לא יזיק (מיתרונות הפלצבו...אחת התרופות הכי נחקרות והכי בטוחות בתולדות המדע, עם אחוזי הצלחה מרשימים!...).

אגב, אם השמש עזרה, רוב הסיכויים שגם ה-5-HTP יעזור. לשני הדברים יש אותה מטרה - ייצור סרוטונין במוח. לפי התחושות שתיארת, יש לך כפי הנראה מחסור בזה (נפוץ מאוד כשעובדים קשה על משהו ושוכחים לראות קצת אור יום).

את מוזמנת להתקשר אליי אם בא לך. אני באזור ניו יורק, 914-533-7235. אפשר גם מאוחר בלילה.

[רחל_ברמן*]

אני הולכת להציע משהו אחר קצת:
תבררי עם עצמך טוב טוב למה את עושה את זה. למה את מוכנה לעבור את החוויה הזאת?
אחרי שתשבי עם עצמך, יקרה אחד משני דברים: יכול להיות שתמצאי סיבה. סיבה טובה, שמשמחת אותך ונותנת לך כח. אם זה מה שקרה, תתמקדי בסיבה הזאת (או בסיבות האלה), תעשי את מה שאת צריכה במחשבה עליה, מתוך אנרגיה חיובית ומתוך בחירה אמיתית, ותיראי איזה הבדל ענק זה עושה. כמובן שמשמעות הבחירה האמיתית היא שיש את האופציה השנייה: שתגלי שאין לך סיבה טובה לסיים. ואם כך, למה לך הסבל הזה? אם את שם רק כי יש לך עוד קורס אחד לתואר, או רק כי "מה יגידו ההורים", או רק כי "מה שמתחילים צריך לסיים", תלכי. התואר לא שווה כלום אם הוא לא משרת אותך. לכי למצוא מה כן משרת אותך.

[ההולכת_באתרים*]

יש לי הצעה מהפכנית שעזרה לי מאוד. תנסי רפואה קונבנציונלית. יכול להיות שאת צריכה קצת תמיכה תרופתית. זה מאוד עזר לי. סבלתי במשך שנים מחרדות ובשלב מסוים בדיוק כמו שאת מתארת (לימודים) מדיכאון עמוק. מצד אחד היה חבל לא לסיים מצד שני לא רציתי. בסוף הצלחתי (זה עומד להיות מוגש בימים אלה ממש), והתרופות מאוד עזרו. פני לפסיכיאטר.

[אנה_בי*]

אהלן קיזי!
קודם כל גדול!
אני ממש ממש ממש מבינה אותך. גם אני ביליתי המון זמן בלימודים קבדים, מלחיצים ושנואים שהיה לי חבל לעזוב ולא נראה לי שאני ארצה אי פעם להתעסק במקצוע הזה. אני ממש מתחברת לתיאור שלך של מצב החרדה והרגשת כישלון. בזמנו כשמזכירה הודיעה לי על זה שסופ-סוף סיימתי את הלימודים רציתי לקנות לה זר וורדים ענק מרוב שמחה.
משעזר לי אז להחזיק מעמד זה גם המחשבה שמתישהו זה הולך להיגמר וגם החברים. חשוב שיהיה מישהו שתוכלי לדבר איתו ברגעים של משבר. לאו דווקא פסיכיאטר, אולי חבר או חברה טובה סבלניים וקשובים.
טיפול אלטרנטיבי כלשהו גם יכול מאד לעזור. פרחי באך או מסג' או סתם אמבט שמנים. דווקא פרחי באך ורסקיו מאד עזרו לי אחרי לידה פשוט צריך לקחת בחשבון שהם לא עובדים מיד. צריך לקחת אותם במשך כמה זמן עד שרואים תוצאות.
יוגה והליכה , אפילו קצת, ממש עוזרים במצבים כאלו ואותי הם מקימים מהמתים כל פעם מחדש!
תחשבי על עצמך חיובי. לא בהקשר ללימודים אלה בכלל. למשל, תחשבי על כמה שאת יפה או חברותית או יצירתית ובכלל נהדרת. תתכנני תוכניות על משאת הולכת לעשות אחרי שתסיימי ללמוד. תדמייני את עצמך בחוף הים בתאילנד עם ביקיני ומרטיני וחבר חתיך עולמי (אז מה שזה דבילי - הנה את כבר מחייכת! ).
מאד טוב מדיטציות ודמיון מודרך או סתם דמיון אבל חיובי.
תנסי כמה דברים ביחד ככה התוצאה יותר חזקה.
ושיהיה המון בהצלחה@}
תכתבי איך היה.

[אנה_בי*]

אה! עכשיו קראתי את מש תמי גלילי כתבה. אם יש לך מחסור בסרטונין אז פעילות פיזית, התעמלות מאד עוזרים. ונכון, גם אור יום או תאורה שמחקה את אור יום.
יש לי רק שאלה לתמי: תכשירים שאמורים להעלות את רמת הסרטונין במוח, האם הם ממכרים?

[אנה_בי*]

התואר לא שווה כלום אם הוא לא משרת אותך. לכי למצוא מה כן משרת אותך

[שלמה*]

רוב הסיכויים שגם ה-5-HTP יעזור.
תמי גלילי האם תוכלי לפרט עוד על הטיפול הספציפי הזה? הפניות למאמרים או לקריאה (בעברית) יעזרו מאוד. תודה

[תמי_גלילי*]

אנה בי,

תכשירים שאמורים להעלות את רמת הסרטונין במוח, האם הם ממכרים?
5-HTP הוא לא "תכשיר" אלא תוסף טבעי שנמכר מעבר לדלפק והוא פריקרסר (עברית?) למוליך העצבי סרוטונין.
יש הטוענים שכדאי להיזהר בלקיחתו לתקופות ארוכות.
ד"ר מרטי היינץ הוא רופא שהתמחה בהורדת משקל באמצעות נוירוטרנסמיטורים, וחקר את הנושא לעומק. לדעתו, אם לוקחים 5-HTP עם הדברים האחרים שציינתי שדרושים להשמשתו בגוף, אין סכנה לקחת אותו לתקופות ארוכות.
אני התרשמתי שהאיש יודע על מה הוא מדבר, והוא גם יקה בכל מה שנוגע לאיסוף נתונים ובדיקות. נכון להיום אני מקבלת את דעתו, אבל השיקול הוא של המשתמש כמובן.

בכל מקרה מדובר במשהו עם הרבה פחות בעיות מאשר תרופות פסיכיאטריות מסוג SSRI, שמרוקנות את המאגרים של הגוף מסרוטונין (למרות שכשצריך אותן, אני בטוחה שהן יכולות להציל חיים; רק שהייתי משתמשת בהן כמוצא אחרון, אחרי שניסיתי דרכים אחרות בחוסר הצלחה).

ההמלצה לעשות התעמלות כדי להעלות סרוטונין יכולה להיות טובה ויכולה להיות בעייתית (מניסיון), אם יש כאן בעיות אחרות, אז בזהירות ובהדרגה.

שלמה,

אני לא מכירה מאמרים בעברית. הבעל שלי עובד עכשיו על מאמר בנושא מניפולציה של נוירוטרנסמיטורים באוטיזם, שיפורסם בפורום שלנו (אוטיזם - גישה ביו רפואית בתפוז, מס' 1248) לכשיושלם. אם זה מעניין אותך, אני יכולה לתת כאן הפניה כשזה יקרה. (גם רז וגם אני לא מומחים בשום דבר, לא רופאים ולא תזונאים. אנחנו רק הורים לילד אוטיסט עם בעיות בריאות ונטייה לחקור דברים).

אם נושא הטיפול הטבעי בדיכאון וחרדות מעניין אותך, אני יכולה להפנות אותך לאתרים של היינץ ולאתר של גיא בן צבי על אומגה 3. אומגה 3 עובדת יותר לאט ולטווח ארוך יותר, אבל בשימוש נכון משיגה תוצאות יפות בהחלט (כולל הפחתה עד הפסקה של הצורך בתרופות פסיכיאטריות).
"האתר של גיא בן צבי"www.omega3galil.com
האתר של היינץ - NEUROREPLETE

[אנה_בי*]

ההמלצה לעשות התעמלות כדי להעלות סרוטונין יכולה להיות טובה ויכולה להיות בעייתית (מניסיון),

למה? אם זה פעילות לא מאומצת מידי? מה יכולים להזיק 20 דקות של טיול בחוץ או כמה תרגילים של יוגה?
לי זה עזר להתמודד גם עם לחץ וגם עם חרדות וגם עם דכדוך בכל השלבים בחיים, בלימודים ,בהריון, אחרי לידה. גם עזר לשמור על גוף חטוב;-) .

[אנה_בי*]

זהו, נזכרתי! העיסוק בספורט הוא לא למען הסרוטונין , הוא גורם לשחרור אנדורפין - הורמון האושר! בין השאר הוא משכך כאבים, מוריד לחצים וגורם לתחושת האפוריה. אז למה לא?

[קיזי*]

תודה לכל המגיבים...

בנוגע לספורט, אכן החלטתי לעשות מעשה וללכת לבריכה (למרות נזלת ושיעול שלא עוברים). מקווה שזה יעזור כי פשוט יש לי תחושת מועקה כל הזמן... הימים הולכים ואוזלים והשיעור הבא מתקרב, בו יהיה עלי להראות התקדמות וכרגע זה ממש לא המצב.

תשובה לרחל ברמן: מאוד התחברתי להצעה שלך להתמקד בסיבה חיובית ללמה אני עושה את זה. העניין הוא שאני ממש לא שונאת את זה, הבעייה שלי היא שאני מרגישה שמה שאני עושה ממש גרוע (וכנראה שזה באמת לא משהו...). אני מאוד רוצה לסיים את התואר, אמנם גם מסיבות של "מה יגידו" אבל לא רק. זה חשוב לי גם מבחינה פסיכולוגית וגם כקרש קפיצה לתחומים אחרים.

אנה בי ותמי - המון המון תודה לשתיכן על התמיכה. זה עושה לי טוב על הלב...

[רחל_ברמן*]

תשובה לרחל ברמן: מאוד התחברתי להצעה שלך להתמקד בסיבה חיובית ללמה אני עושה את זה. העניין הוא שאני ממש לא שונאת את זה, הבעייה שלי היא שאני מרגישה שמה שאני עושה ממש גרוע (וכנראה שזה באמת לא משהו...). אני מאוד רוצה לסיים את התואר, אמנם גם מסיבות של "מה יגידו" אבל לא רק. זה חשוב לי גם מבחינה פסיכולוגית וגם כקרש קפיצה לתחומים אחרים.
תראי, אמרתי את זה כי זה מה שהציל בשבילי את התואר (אני מקווה, בכל אופן - התזה עוד בתהליכים...). וכאילו יכלתי כל הזמן לומר בדיוק את מה שאת אומרת, אבל עד שלא עברתי את התהליך הזה - כולל קבלה שלמה של האפשרות לוותר ולא לסיים! - לא התקדמתי לשום מקום. עכשיו כשאני נתקעת, אני חושבת קדימה, לא באופן אבסטרקטי על זה שזה יהיה קרש קפיצה, אלא באופן ספציפי לגבי תוכנית ספציפית שיש לי שתתאפשר כשיהיה לי תואר. זה משמח אותי, ממלא אותי באנרגיות, ומזכיר לי גם סדרי עדיפויות: בשביל התוכנית הזו שלי אין שום צורך בתזה מושלמת. האמת, לשום דבר לא צריך תזת מאסטר מושלמת, כולל להמשיך לתואר שלישי באוניברסיטה שווה, אבל שוב, אני מתמקדת במה שאני זקוקה לו לשם ביצוע התוכנית הזו.

אולי זה יעזור לך גם בקשר לזה:
הבעייה שלי היא שאני מרגישה שמה שאני עושה ממש גרוע.
ברור שאת צריכה שזה יהיה מספיק טוב כדי לעבור את הקורס, אבל תבררי עם עצמך כמה יותר טוב מלעבור בקושי את צריכה, ואל תתאמצי יותר. זו לא עצה שהייתי נותנת לאף אחד בתחילת או באמצע התואר, אבל כשמדובר בקורס אחרון, וכשיש עלייך כזה לחץ, תעשי לעצמך כל הקלה אפשרית.

בהצלחה

[אנה_בי*]

בנוגע לספורט, אכן החלטתי לעשות מעשה וללכת לבריכה (למרות נזלת ושיעול שלא עוברים).

[ענת_ב_פ*]

אהלן קיזי,
קפצתי לדף וקראתי ברפרוף ורק רציתי לשתף אותך שלמרות גילי (המופלג ) והישגיי , עדיין לפני כל פרוייקט, קטן עד גדול, אני נוטה להיות בלחץ
אחד הדברים שעולים לי עכשיו הוא שאל תכעסי על עצמך שאת בלחץ. תהיי סלחנית ואוהבת לעצמך. יש לך את הסיבות/האופי/הרצון להוכיח וכל שאר הדברים שגורמים לך להילחץ. אל תילחמי. תרפי. תפרגני לעצמך את האופי שלך ויחד עם זאת תפני מקום גם לזכרונות של הצלחות שאספת במהלך השנים. לפעמים שהפתעת את עצמך, לעבודות שחשבת שהן לא מי יודע מה ובסוף קיבלת ציון טוב. קחי הרבה אוויר. תקטיני בדמיונך את העבודה, ותגדילי את עצמך
והכי חשוב- המון בהצלחה

[קיזי*]

תודה, ענת:)

אני מנסה...

[תמי_גלילי*]

_ההמלצה לעשות התעמלות כדי להעלות סרוטונין יכולה להיות טובה ויכולה להיות בעייתית (מניסיון),
למה?_
אני מבהירה:
כתבתי: אם יש גם בעיות אחרות._ וכתבתי גם: _בזהירות ובהדרגה. .
תופעות ריגשיות יכולות להיות קשורות גם לבעיות אחרות בגוף, למשל מחסור בהורמונים ספציפיים (נניח, קורטיזול). במקרים כאלה התעמלות יכולה להרע את המצב במקום לעזור, גם אם מרגישים טוב יותר מייד אחריה.
התעמלות זה אחלה להעלאת הסרוטונין, אבל כמו כל דבר אחר לא צריך להתחיל מייד עם פעילות מאמצת וארוכה.
(הסתייגות: אני לא מומחית לשום דבר, ולא מכירה את קיזי).

[נועה_ברוך*]

למשל מחסור בהורמונים ספציפיים (נניח, קורטיזול).
תמי, האם ידועה לך בדיקה לגילוי חסרים הורמונליים ספציפיים (בארץ)
תודה

[קיזי*]

איזה ייאוש... אני כבר לא יודעת מה לעשות. אובייקטיבית - לאחר פגישה עם המנחה - הפרויקט לא משהו. הוא לא רצה לומר לי לשנות הכל כי כבר מאוחר מדי בשביל זה, אבל ברור שאני חייבת לעשות בדיוק את זה. אני מתה מפחד... איך נרגעים? איך מצליחים לחשוב חיובי? אני לא רוצה לשכנע את עצמי ש"הכל טוב" בעוד שלמעשה זה ממש לא.

אולי יתנדב מישהו להסביר לי איך מפעילים דמיון מודרך? אולי זה יעזור... בכל אופן מה שבטוח זה שזה לא רק עניין של הערכה עצמית נמוכה, אלא באמת מה שעשיתי לא היה טוב. ומה שהכי מרגיז אותי זה שזה באשמתי, כי לא מספיק חשבתי לפני שעברתי לשלב הביצוע. לא לקחתי בכלל החלטות מהותיות בהתחלה, עשיתי את הדברים בצורה די שרירותית. אני מאוד כועסת על עצמי בגלל זה, כי אולי עכשיו כבר מאוחר מדי. בא לי לבכות.

[רחל_ברמן*]

אובייקטיבית - לאחר פגישה עם המנחה - הפרויקט לא משהו.
"לא משהו" משמעו ציון גרוע, או ציון נכשל? כי אם ציון גרוע אבל עובר, תרשי לעצמך. לא כל מה שאת עושה חייב להיות המקסימום שאת יכולה.

[קיזי*]

היי רחל,
יש עוד חודשיים עד ההגשה הסופית כך שלא ממש מדובר כרגע על ציונים. העניין הוא שאם אני ממשיכה עם מה שכבר עשיתי, זה אולי עוד בסדר בשביל עכשיו אבל ייראה די רע בסוף. כלומר בהגשה סופית מן הסתם ישפטו את זה ביותר חומרה. מה שמרגיז אותי הוא שלמעשה נתתי את המקסימום עד עכשיו מבחינה של כמות עבודה וכו' אבל לא מבחינת חשיבה. אם אני לא אעשה את המקסימום אני פשוט לא אעבור... ואני גם לא אסלח לעצמי על זה.

אני ממש ממש במצב גרוע כרגע, אני פשוט לא יכולה אפילו לעבוד מרוב חרדה. אני כותבת כאן כי אני פשוט חייבת להוציא את זה, אני לא יכולה להראות לקרובים אלי עד כמה אני מרגישה רע.

תודה לכל מי שמגיב בדף הזה, זה עוזר. ותודה רחל על הליווי הצמוד...

[תמי_גלילי*]

בא לי לבכות.
למה לא לבכות? לי זה עוזר בדרך כלל. (ראי בדף על ג'ין ג'נסן. ת'אמת, נראה לי שזה דף שהיה יכול לעזור לך באופן כללי, בעיקר לנוכח:
אני לא רוצה לשכנע את עצמי ש"הכל טוב" בעוד שלמעשה זה ממש לא.
כמוני כמוך. בגלל זה דימיון מודרך וחשיבה חיובית לא עבדו עליי מעולם. בכלל, נראה לי שיש לנו די הרבה מהמשותף...)

אני לא יכולה להראות לקרובים אלי עד כמה אני מרגישה רע.
יש לך אפשרות להיות קצת לבד ולבכות? למשל במכונית (לא בנסיעה, כמובן...)
תעצמי עיניים ותדמייני שאת מספרת למישהו שאוהב אותך ותומך בך על כ-ל מה שמציק לך, ומה את רוצה שיקרה (או לחלופין, מדברת עם אלה שאת פוחדת מהם). תני למילים לצאת בלי לנסות לשלוט בהן. את עשויה להיות מופתעת מהתוצאות.

הרבה פעמים מגיחים אחרי הבכי בתחושת רווחה ופרופורציות חדשות לגבי מה שמציק לך. יש לזה גם הסבר פיסיולוגי (בגילגול הקודם רציתי לעשות דוקטורט בפסיכוביולוגיה על בכי ודמעות, אבל לא נסתייע... יש לי סמסטר וחצי של תואר שני במערכות מורכבות, ואז יותם נולד)

אם את זקוקה לאוזן, את מוזמנת שוב להתקשר. אצלי עכשיו 6:00 בערב. 914-533-7235 ניו יורק.

לנועה - שמעתי רק על רופא אחד בארץ שעושה בדיקות מהסוג הזה - ד"ר יפה, שעובד עם חיה לוטנר (אולי יש אחרים שלא שמעתי עליהם). את הבדיקות שולחים לחו"ל.
ממה שראיתי עד היום (דיברתי רק עם מטופלת אחת שלו) האיש יודע את העבודה שלו.
אין לי פרטי הקשר שלו - אם זה מעניין אותך, אני יכולה לברר.

[פלונית*]

אין לי פרטי הקשר שלו - אם זה מעניין אותך, אני יכולה לברר
תמי
אותי זה מעניין,
אשמח אם תבררי
תודה

[רחל_ברמן*]

תודה לכל מי שמגיב בדף הזה, זה עוזר. ותודה רחל על הליווי הצמוד...

את יודעת, זה כי זה כ"כ קרוב גם אלי כרגע...

תגידי, את רוצה שנזרוק עוד רעיונות יותר או פחות פרקטיים, או שאת מרגישה שאת יודעת איפה את עומדת ופשוט צריכה תמיכה?

[הרגע_הזה*]

מה עם דיקור סיני? אותי הפנו לדיקור בגלל תופעות על גבול התקפי חרדה- תחושת חנק וכד'. עדיין לא ניסיתי, פסח וזה... אשמח לשמוע על נסיונם של אחרים בענין.

(הרופא הרגיל אומר שחיים עם זה, החיים לחוצים וזהו. אם יחמירו התופעות ללכת לפסיכיאטר לקבל כדורים קונבנציונלים.)

[רחל_ברמן*]

הרופא הרגיל אומר שחיים עם זה, החיים לחוצים וזהו.
פפפפף. שהוא יחיה עם זה. מה פתאום?

[הרגע_הזה*]

כי כל הבדיקות תקינות. ואם הבדיקות תקינות ואין אינדיקציה לשום בעיה- אין לו מה להציע חוץ מכדורים.

[רחל_ברמן*]

נו, ברור לי למה הוא אמר את זה, ואני מניחה שהוא בעצמו באמת חי עם זה (או לפחות זוכר את זה מהסטאז'...), אני רק לא חושבת שזו ציפיה סבירה מהחיים. ונראה לי שגם את לא, מכיוון שאת מחפשת טיפולים אלטרנטיביים (וגם מסתובבת בבאופן טבעי).

[תמי_גלילי*]

הנה הפרטים של ד"ר יפה כפי שהועברו לי:
אתר:
http://www.yaffainstitute.com/

פלאפון שלו: 052-322-1898
פלאפון של המזכירה שלו שולי: 5449871 052- ובבית: 9963883 02

[הרגע_הזה*]

רחל ברמן,

אני מסתובבת כאן כבר כמה שנים, לומדת המון. חיי נראים אחרת לחלוטין מאז הכרתי את האתר הזה, אם כי לגמרי לא בסטנדרט הרצוי בשביל להשתתף באופן פעיל.

בכל מקרה ברור שבמקרה כזה שהרפואה הקונבנציונלית כבר מודה שאין לה מה להציע, אפנה לכיוון האלטרנטיבי.

[קיזי*]

שלום לכל מי שהגיב, תמך והציע...

נכנסתי להגיד לכולכן תודה.

אני שמחה (מאוד) להודיע שהכל הסתדר. היתה ירידה והתדרדרות לתהומות הייאוש, ואז פתאום עלייה מסחררת והצלחתי לשחרר את ה"תקיעה". אז עכשיו הפרויקט ממש בסדר (אפילו די טוב) ואני כבר לא על סף כישלון... אין לי כל כך מושג איך עשיתי את זה, אבל איכשהו הצלחתי לשנות את הכל ביום אחד ולמצוא פיתרון הרבה יותר הגיוני.

המון תודה לכל מי שנכנסה לכאן ואמרה מילה טובה, ולמי שאפילו הזמינה אותי להתקשר... זה מחמם את הלב. באמת.

ועכשיו אלך לעבוד קצת כי זה שהפרויקט בסדר ממש לא אומר שהוא גמור, לצערי...)

יום טוב לכולם,
קיזי

[אוראל_מלכה*]

כול הזמן אני בלחץ בלימודים ובבית אני לא מצליחה לשלוט בלחץ מחכה לעזרה