האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
אה זה כמו שהאחיינית שלי ניסתה לשכנע אותי להתחתן עם האקס שלי ולסירובי היא אמרה אולי הוא יתחתן איתי
תתקשרי לשאול אם הוא מסכים
הוא הסכים ואז היא אמרה אבל אי אפשר אני עוד קטנה
אני : את עוד תגדלי כשתגדלי תתחתנו
היא :לא עד אז הוא ימות ויהיה בקבר
אופטימית
פיצקה (שנתיים ושבוע)
היום "חתכתי לך לחוביות"
אתמול (אני שוכבת עם הגב אליה, פתאום אני שומעת:) "איפה הסיסי סלי?" (מחייכת ביני לבין עצמי ושומעת שוב קול קטן תובע:) "אני מסתובבת סאני אוכל לראות את הסיסי סלי!" (אז אני מסתובבת...) "הנה הוא!.." (היא מתחברת, יונקת בשמחה, ואז מאירה אליי עיניים:) "איזה חמוד הסיסי!"
"איזה חמוד הסיסי!"
בתי הצעירה עדיין מאוד מחוברת נפשית אל הציצים.
"איזה חמוד (בטון דיבור כמו לגור), אני אוהבת אותך ציצי מתוק"
"אמא אפשר להרגיש קצת את הציצי?" (במנגינה מתפנקת) "איזה נעים, הוא מחמם לי את היד".
מישהו סיפר לי שאמר לבנו בן 7 שהוא (הבן) כבר גדול ולפיכך יכול ללבוש את הפיג'מה שלו בעצמו.
בנן נעצב ואמר: אבל אבא, אתה לא רואה שמתחת לעור הזה אני עדיין קטן מאוד??
אתמול אחה"צ בן ה-3היה אצל אמא שלי.
אנחנו גרים בכרכור, ואמא שלי ביישוב אחר לא רחוק מכאן.
כשאמא שלי החזירה אותו בערב, היא הכניסה אותו לאוטו, הושיבה אותו בכיסא, חגרה אותו, נכנסה לאוטו והתיישבה מול ההגה, סגרה את הדלת - ואז הוא אמר לה: "לכרכור."
(היא כמעט שאלה: להפעיל מונה?)
אתמר ורואי מדברים על בריאת העולם:
רואי: איך הוא ברא את העצים?
אתמר: הוא אמר "ויהי..."
רואי: ואיך הוא ברא את האדמה?
אתמר חושב קצת ואומר: מה הבעיה! הוא הזמין משאית אדמה.
אמא: קטנצ'יק, בוא לישון.
קטנצ'יק: לא, אני קורא. <מעיין בשיא הרצינות בספר טלפונים>
אמא: צריך ללכת לישון.
קטנצ'יק: אני רק גומר את הפרק.
אחרי מספר שניות: סיימתי. סוגר את הספר ובא.
ניק, אצלנו היא אומרת "אני רק אגמור את השורה" ככה זה כשאמא סורגת...
אתמול בלילה אבא חזר היא עמדה בחלון וחיכתה ל"לימונית".
"איפה הלימונית החמודה הזו המתוקה הזו המצחיקה הזו??"
ככה קוראים למוניות. כי מחכים למונית. GET IT? למונית? לימונית?
(זה כמו אוליוויתן רק למכוניות ולהדרים במקום ספרים ויונקים ימיים.)
סתיו לפעמים מביאה את המשקפיים לאישתי וטורחת להבריק אותן עם המטלית כי הן "מלוכלכות"
היום נועה הקטנה רצתה להביא, ונכנסה לחדר בחיוך גדול ומשקפיים מטפטפים- "אמא, הנה שטפתי לך אותן"
(שפן כבר כמה ימים עוסק בעניני שייט - בונה על הספה מכל הבא ליד וטוען שזו הספינה שלו ושט למרחקים.)
"אמא, אני שוטר ים!"
"איזה יופי, חמוד, אתה תופס גנבים בסירה?"
"לא, אמא, שוטר ים! אני מחפש אוצר!"
קוראים לי ללי ואני בת: 9.
היום אמצתי שיר שמבוסס על שיר אחר שקוראים לו: "רוצה בנות", ולשיר שאני אמצתי
קוראים: רוצה פירות: רוצה פירות, רוצה בננה, תות וגם לימון, רוצה תפואח ואפרסמון, ולא אחפת לי מה התאם שלאם,
קי מה שבלי לאחול זה רק פירות. נחון שיר נחמד? (-: S-:|-:)-:
בת ה-3:
אמא מגרד לי קצת בטן. אבל כבר עבר לי קצת. אבל מגרד לי עוד קצת, רק עוד קצת.
עכשיו מגרד לי ברגל. וגם קצת בבטן. אבל בבטן כבר עבר לי, עכשיו אני מחכה שיעבור גם ברגל.
ככה הגוף שלי יהיה מושלם!
מקריאה לבנות (3 ו1.9)את "הלו מי מדבר" של דתיה בן דור.
הלו! מי מדבר?
מוווווווווו!
(הפרה מדווחת בקצרה מה עשתה היום וסוגרת)
אתו הדבר כלב, חתול, תרנגול ועוד כמה דמויות.
ואז שוב - מוווו!!!
בת ה-3: שוב פרה?
<הפרה מדווחת, סוגרת>
אמא: הלו, מי מדבר? הב-הב
בת ה-3: שוב כלב ?? /-:
אמא: הלו, מי מדבר? מיאו, מיאו...
בת ה-3: שוב חתול ??? S-:
....
אמא: הלו, מי מדבר? מוווו!!
בת ה-3: שוב פרה ???!!! 0-: אמא, אני מסתגע מהסיפור הזה!
(שזה מזכיר לי כמה אני מתעצבנת כשטוחנים אותי בטלפונים...)
הבוציקית קיבלה פצצות אמבט (כאלה שתוססות במים ועושות ריח טוב וצבע במים).
הלכו לאיבוד - ונמצאו. אני כל כך שמחה! כשלא היה לי את זה אני לא רציתי להיות שמחה. עכשיו אני רעננית! אחרי ששטפה פנים בכוונה רבה עם עלי ורד מפצצת האמבט. אני מריחה את פצצות האמבטיה שלי. לא. זה פלוץ.
הלכנו לחברים שנולדה להם מס' 2, לומר מז"ט. איזו פצצה נביא מתנה למס' 1 ? פצצה נוצצה! (כזאת עם נצנצים)
לא אוהבת שמדברים עליה. אל תדבר עלי! (אני כן, אני אבא שלך ומותר לי.) לא, לא מותר לך. לא, אני לא מרשה לאף אחד, אף פעם לדבר עלי. תדברו על ילדה אחרת.
בת 3.5 , בחיי.
פואטיקה:
צופים בשקיעה מהאוטו, בדרך חזרה מהגן. האוטו כמו שער. (השקיעה ממוסגרת בחלון האוטו)
רוצה לבוא איתי לשווארמה? יאללה בוא נתארגן. אתה שואל את עצמך, מי זאת הילדה הזאת?!
בהשכבה, מקשקשים מה זכר ומה נקבה. מגיעים לחתולים שלנו...
אוסקר הוא... בן! ודודו?... בת! וקטנה-קטנה?.... אהבלה!!
דון קורלאונה: אם מישהו לא נחמד אני פותחת את הריצפה ומכניסה אותו לריצפה. O-:
אבא ניפח את הכדור ואת האופניים שלה. תנפח לי גם את הקסדה.
לאמא, ששאלה את צוויליך "למה" : כל הזמן למה למה!
אני רוצה לבנה על הלחם. למה אתה לא מביא לי?? תכף אני מחסלת את הלחם!
לא לאמבטיה! למה? כי אתמול התקלחנו (טיעון תקף) אתמול לא התקלחנו. זה היה שלשום. אתמול היה שלשום!
אבא בודק חתיכת פלסטיק בטיול (אבא זבלן) למה אתה מרי אשפאות?!
לפלח תפוח שנפל לה מהיד : חוצפן! אני לא עוזבת אותך, ואוכלת אותך, ואתה תהיה בגרון שלי, טוב?!!
ולמי שתהה:
כן, יש תמיד דף על המקרר לרישום חוכמות...
ועוד אחד שנזכרתי בו עכשיו:
בל"ג בעומר עשינו מדורה עם שאר המשפחות של הילדים מהגן. שפן היה מאושר עד הגג, אכל מכל הבא ליד ובכלל עשה כיף חיים.
באיזשהו שלב אבא של שפן מצא חבילת מרשמלו שמישהו הביא, הציג בפני בנו את הפלא והתכונן לצלות אותו למענו על המדורה בכל הגאווה של מישהו שחולק עם בנו את אחת מאושיות ילדותו (אבא של שפן אמריקאי במוצאו).
שפן שאג בזעם ושברון לב:
"לא, אבא! לא לשרוף באש מאשמלו-סוכריה!"
טוב, זה לא יצא כל כך מצחיק כתוב. אבל זה היה מאד מאד מצחיק כשזה קרה.
חיפושית מושכת לי בחצאית, אני למען הגילוי הנאות, מתרגלת נשים לבושות באופן טבעי וחלק לא קטן מהחצאיות/מכנסיים שלי די נופלים. אני מסבירה לה שאם היא תמשוך לי בחצאית זה יום אחד עלול להיות די מביך כי כולם יראו לי את ה"מושקה", היא צוחקת ועונה "אמא, אני מבטיחה לך שכשאני אהיה גדולה אני לא אמשוך לך יותר בחצאית!".
יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם לא, אבל היא שכחה לציין מתי זה יהיה בדיוק כשהיא תהיה גדולה...
עוד הגיג פילוסופי של פיצקה:
"אמא,השמיים זה כזה רך? אם מישהו עולה למעלה למעלה,אז הוא יכול לפתוח את השמיים?"(אני תמיד מתבלבלת בשאלות האלו,אבל אבא שולף נהדר):"התפילות שלנו יכולות לפתוח את השמים".
ואגב-כשסיפרתי לו על החוכמה הקודמת,("אמא,מה שהוא בלי התחלה ובלי סוף,אז הוא טיפטיפונת,או שהוא כלום?") ושאלתי אותו מה הוא היה עונה על זה,הוא מייד ענה-"הייתי אומר שזה או הכל,או כלום." גאון האבא הזה.גאון.
_זו הפיצקה שלחשה פעם? החוכמות שלה ענקיות!
אם את לא מבלבלת עם הלוחשת לפירורים (גיבורי העבר איפה הם היום), כן..._
לרגע חשבתי שיש פה אאוטינג (השני היום אם אני לא טועה)
אבל כנראה שלא.. בכל אופן צחקתי בלי סוף מהחוכמות שלה..
בעיקר זאת רוצה לבוא איתי לשווארמה? יאללה בוא נתארגן.
ומאצלנו: אבא וילדה זורקים פריזבי, אבא זורק ופוגע במנורה שבחצר
ילדה: אבא למה? למה אתה זורק על המנורה שלך?
חברה של אמא שלי ספרה לנויה שהנכדים שלה קוראים לסבא 'סבא חדשות' מפני שהוא אוהב לראות חדשות.
חברה: " וסבא שלך, רואה חדשות?"
נויה: "לא"
חברה: "אז איך את קוראת לו?"
נויה: "סבא ישנות".
הפעם של פיצפונת(בת 2):
אנחנו מסתכלים בספר על חיות. עוברים על כל חיה:"איפה האזניים שלה?" "יש לה זנב?איפה הזנב שלה?" וכו'...
הגענו לדף על פילים.לפני שהספקתי לפצות פה,פיצפונת אומרת בגיחוך: "יש לה זנב בפה!"...
נזכרתי בחוכמה ששמעתי מזמן.
כשהייתי צעירה פוחזת נסעתי בטרמפ אל מחוץ למושב עם אמא ופעוטה. כל הדרך מהמושב אל הכביש הראשי הילדה דיברה לעצמה
הילדה: מהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמהמה.
הפסקה
הילדה: אמא, נכון ש"מה" זאת מילה נורא ארוכה?
האמא היתה ממש נחמדה וענתה
אמא: נכון, כשאומרים הרבה פעמים מה, זו מילה נורא ארוכה.
אנחנו חוזרים מהבריכה וכבר לילה וירח בשמיים ושקט מסביב. הבכור שועט קדימה, המרכזי (בן חמש וקצת) ואני הולכים לאטנו מאחור. הוא מהורהר. פתאום מתוך ההירהורים אומר:
"אמא, את יודעת מה האוצר הכי שווה, אפילו יותר שווה מכל אוצר?"
"מה?"
"אהבה"
"נכון" אני מאשרת, "אהבה היא הכוח הכי חזק בעולם"
"כן , כמו שדיברנו על משה, יעקב כשהוא בא להרים את האבן מהבאר והיא היתה כל כך כבדה אבל עם האהבה הוא הרים אותה!"
(לא יודעת מאיפה בא לו משה אבל כל השאר המיס אותי לשלולית).
כמו שדיברנו על משה
זה באסוציאציה. גם משה פגש את שבע בנות יתרו כהן מדיין ליד הבאר, והושיע אותן מיד רועים שגרשו אותן. הוא דלה להן מים ממי הבאר להשקות את צאנן, ואחר כך גם התחתן עם ציפורה בת יתרו, אחת מהן (שמות, סוף פרק ב').
נכנסתי עם בתי (בת 4 וחצי) למקלחת.
בתי, בקול מתוק מתוק ומצחקק: "איזה תחת חמוד" (היא מעדיפה לומר תחת ולא טוסיק).
מסבנת את הגב שלי: "איזה גב חמוד..נעים...איזה ציצי חמודי מתוקי...הציצי הכי חמוד כשאני מוחצת אותו הוא כזה חמודי".
עוד מהמרכזי:
אני לא חכם" הוא אומר
"מה לא חכם" אני מזדעזעת, "אתה אחד הילדים הכי חכמים שאי פעם פגשתי!"
"לא נכון," הוא אומר, "אני ילד שלך, את לא יכולה לפגוש אותי - את רואה אותי כל הזמן!"
שיחה עם בן הכמעט ארבע על מה זה אישה.
אמא: ואני גם אישה
הוא מה?? את אישה?? לא יכול להיות.
אמא: למה לא יכול להיות?
הוא: את לא אישה, את אמא שלי
אחר כך, בעקבות זה שהוא יודע שבבית משתדלים לא לומר בולבול,
הוא משחרר כמה צרורות: בויבוי, בויבוי, בויבוי וצוחק...
אחר כך: בויבוי תחת בויבוי תחת חהחהחהחה
היה כיף.