ארכיון תגובות ליורדת מהפסים

אנונימי

הספר שבו אני נתקלתי השבוע "שלוש השנים הראשונות" מאת ד"ר ברטון וייט מתאר את שיטת חצי השעה. זה לא יאומן ממש.

קניתי אותו ממש בטעות לפני שנתיים, כשהייתי בהריון עם הבכורה, קראתי את העמוד הראשון ושמתי על המדף.
לפני איזה זמן בעלי היקר חיפש ספר חדש למקום החשוב, נתקל בספר הזה, לקח ונכנס.

כעבור דקה צעקה: "מה זה הבולשיט הזה?!"

מעניין מה אפשר לעשות עם ספר כזה. אולי עיסת נייר.

"שלוש השנים הראשונות" מאת ד"ר ברטון וייט
קיבלתי אותו במתנה ללידה הראשונה. אני לא זוכרת מה עשיתי איתו (תיכף אלך לבדוק). נדמה לי שחשבתי אולי להשתמש בו למחקר שאכתוב פעם על ספרי הורות... אמנם גדלתי עם כבוד לספרים, אצלנו בבית אין דבר כזה "לזרוק ספר לפח". אבל החוש המוסרי שלי אסר עלי להעביר את הספר הזה למישהו אחר. אז נתקעתי - זה או למיחזור נייר (מזעזע! זה ספר!) או למחקר סוציו-אנתרופו-סמיוטי במחקר התרבות.

חזרתי! זה פה על המדף. מישהו מעוניין, לצרכי מחקר אקדמי?

מאוד דיבר אלי מה שכתבת במאמר בנושא חינוך ילדים לאוטונומיה על גופם.
בתור אמא עם רגישות יתר למגע לילדים בעלי רגישות יתר למגע, הרגשתי תמיד צורך לגונן עליהם כשראיתי שהם מרגישים "מותקפים" (גם מנישוק יתר של סבתות). על מה שכתבת במאמר ניתן לומר "אדרבא ואדרבא", במקרה שלנו, ובעצם בכל מקרה!
יישר כח! יופי של טורים!

אני מציצה בבלוג שלך מידי פעם...

אהבתי את הרשומה האחרונה על שיטת "חמש הדקות".
הזכרת שם שיטה גם יותר מזעזעת...
זה הזכיר לי שהיינו מוזמנים לסעודת שבת. כשהגיעה השעה שש בערב, האמא הוציאה את הילדה שהיתה בת שנה מכסא האוכל שלה, אמרה לכולם לילה טוב.
בעלי ואני לא הבנו מה בדיוק קורה, עד שהיא חזרה בלי הילדה תוך חמש דקות וקולות בכי עמומים נשמעו מהמסדרון.
היה נראה לי נורא מוזר. הלכתי לשרותים וראיתי שהדלת של חדר הילדים סגורה (ידעתי שחשוך שם, כי ראיתי כבר קודם שהם לא השאירו אור) ושמעתי את הילדה בוכה.

חזרתי לשולחן ואמרתי לאמא שהילדה בוכה במיטה, והדלת סגורה וחושך (בתמימות גמורה). האמא וגם האבא ענו לי בשיא השלוה שהיא תכף תרדם. ובאמת הילדה נרדמה תוך זמן קצר.
לבעלי ולי נתקע האוכל בגרון. לא העזנו לבוא אליהם שוב לסעודה בערב.

לצערי לא התפתחה בינינו חברות ולא ידעתי איך לדבר אתם על הנושא. הוא היה עולה מארה"ב והיא מבריטניה וכנראה שיש כאן גם פער תרבותי גדול מידי.

חלומה של כל אם יהודיה

^{(חובות תגובה בהמשך היום)}

עבדי ההיי-טק (ועוד) - התאחדו

עובדי ההיי-טק מהווים מגזר מאד קטן באוכלוסיה. קצת מוזר להתייחס אליהם כ"מסכנים", כאשר רוב האנשים בארץ נאלצים לעבוד עשר שעות ביום רק כדי להתקיים.

כדי לצאת ממעגל התובענות אתה צריך לשלם מחיר אישי כבד של אי קידום, החלפת מקצוע או הרעה קשה בתנאי השכר.
זה נכון, אבל מדוע נובע מכך ש אין כאן בחירה אמיתית_ ? דוקא לאנשי היי-טק, שלרובם השכלה אקדמית ונסיון מקצועי, יש בחירה אמיתי. הם יכולים לקיים משפחה גם בעבודה במשרה שפויה. הם דוקא יכולים _לקבל שכר הוגן ולעבוד באופן שפוי (בניגוד לרבים אחרים) אבל הם בוחרים לעבוד בצורה מטורפת ולקבל שכר מופקע.
נכון שלגבי מי שהתרגל לחיות ברמת חיים מאד גבוהה, הירידה מהעשירון העליון לעשירון השביעי או השישי יכולה להיות קשה. זה אומר התפשרות על דברים כמו מגורים, ניידות, ובילויים. אבל זו עדיין בחירה חופשית. נכון שרוב העובדים בענף מעדיפים להשאר ולקטר, אבל מדובר כאן ב תפישות שבי, ולא בחוסר ברירה.

אני חושבת שזה לא מוסרי להעביד אנשים יותר משמונה-תשע שעות עבודה ביום. אני חושבת שזה לא מוסרי ושזה צריך להיות אסור בחוק. אני חושבת שכדי להעביד אנשים יותר שעות, צריך יהיה להוציא היתרים מיוחדים שבהם המעסיק יצטרך להסביר למה זה עניין של חיים ומוות, שהעובד חייב לעבוד יותר מהקבוע בחוק. והדד-ליין ישרוד גם את זה.
את משווה לתעשיית ההיי-טק גוון של ניצול, שממש לא קיים שם. אני מניח שרוב העובדים ומשפחותיהם יתנגדו להצעה שלך, משום שבעד עבודה שפויה המעסיק ישלם שכר שפוי, שיהיה נמוך בהרבה מהשכר המקובל בענף היום. מי שמסתפק בשכר שפוי, מראש לא מגיע לענף הזה.

פעם כשלקחת חופש ונסעת לחו"ל, היה לך שקט, אף אחד לא דיבר איתך. היום, ישנה ציפייה שתהיה זמין בכל זמן ובכל מצב. עובד לא יכול להרשות לעצמו פעם בשנה לחשוב במשך שבועיים רק על פרפרים כחולים בשדה חרציות ולשכוח מהעבודה.
יש כאן אי-דיוק כפול. דבר ראשון, לרוב העובדים בארץ אין כסף לחופשה של שבועיים בחו"ל. דבר שני, גם מתוך אלו שיש להם, עובדים מעטים בלבד מוטרדים בזמן חופשתם, ומדובר בדרך כלל בעובדים שמקבלים הרבה כסף בתמורה לאי-הנוחות הזו.

אני חושב שאין בעיה שאנשים הופכים לעבדים לעבודתם. הבעיה היא אחרת:

רוב האנשים סובלים בעבודתם וזה מזעזע
השכר פשוט שערוריתי. הרי אם אדם מקדיש את כל חייו למקום עבודה, ומוותר על חייו הפרטיים למען זה, אז השכר צריך להיות דומה לזה של מנכ"ל בנק הפועלים או לרווחים של נוחי דנקנר לפחות. אם אדם מעניק את כל זמנו לעבודה, הוא צריך להיות מתוגמל בשכר מינמום של מיליון שקל לחודש, וכמובן כמו כל דבר - זה צריך להיות מוסדר בחוק.

והנה, תראי למען מה הסתדרות העובדים נלחמת- שאנשים שמקדישים את כל חייהם לעבודה יקבלו שכר שאיתו אפשר לקנות לחם. בושה.
עידן העבדות עדיין פה רק הוא שינה את פניו, וכל מה שצריך היה זה לשחד אנשים באוטו טלוויזיה ובית.

עובדי ההיי-טק מהווים מגזר מאד קטן באוכלוסיה. קצת מוזר להתייחס אליהם כ"מסכנים", כאשר רוב האנשים בארץ נאלצים לעבוד עשר שעות ביום רק כדי להתקיים

נכון שמדובר במגזר קטן, אבל מאוד חשוב. מדובר באחוז לא קטן מבין הצעירים המשכילים בני המעמד הבינוני עד גבוה.
אז מסכנים הם בטח לא, אבל יש בעייה חברתית מאוד גדולה לכולם בכך שהם נמצאים במצב הזה. מכיוון שלאורך ההיסטוריה המובילים החברתיים לרוב הגיעו מהשכבה הזו.

וכל עוד אתה מחזיק את הצעירים המשכילים בני המעמד הבינוני על הגלגל שלך, כשאינם מסתכלים מימינם ומשמאלם כי אין להם זמן, ניטרלת את אחד הכוחות החשובים ביותר לשינוי (אם לא החשוב ביותר). כי כל עוד הם לא שמים לב מה הם מעוללים לעצמם, הם בוודאי לא ישימו לב מה הם מעוללים לאחרים.

אז לדעתי זה חשוב לעורר את האנשים האלה, וקודם כל לגבי סבלם שלהם. אחכ, כשיהיה להם פנאי, אפשר יהיה לדבר איתם ביתר קלות על סבלם של אחרים.

השכר פשוט שערוריתי
זה כל כך נכון! אפשר להסתכל במודעות דרושים באינטרנט - לעתים הם כותבים את המשכורת. ואפשר לראות שלעתים בתמורה למשרה מלאה+שעות נוספות מקבלים משכורת שהנטו שלה מאוד קרוב לשכר המינימום המשק.

חיפשתי ומצאתי דוגמה אקטואלית המתפרסמת כעת באחד מהאתרים לחיפוש עובדים: המשרה: מזכירת מנכ"ל
מס' השעות: משרה מלאה
המשכורת: 4000 ש"ח!!!!
כלומר, לאחר כל ההורדות (מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות וכו') ישאר לה כ-3300 ש"ח בערך ואולי פחות.

והנה חלק מההודעה (הסרתי כמובן את שם החברה, מס' הטלפון ופרטים מזהים אחרים) - שימו לב לדרישות התפקיד ושימו לב לתמורה:
"דרישות התפקיד:
רצוי נסיון צבאי כפקידת לשכת אלוף או סמלת מבצעים או אחר
רצוי תואר ראשון
משרה מלאה נכונות למשרה קבועה לטווח ארוך ונכונות לשעות נוספות
שכר: 4000 ברוטו "

וראיתי כבר הודעות שבהן הדרישה היא תואר ראשון ואפילו שני, משרה מלאה+התחייבות לטווח הארוך+נכונות לעבוד שעות נוספות+מכונית+ידע בתוכנות רבות ועוד המון דרישות, והשכר: 4000 ברוטו. ולפעמים הם כותבים במפורש: השכר - 3200 ש"ח נטו.

זאת ועוד: משרה מלאה משמעה ברוב מקומות העבודה עבודה עד 18:00. ואם מדובר בשעות נוספות אז צריך להישאר יותר. ואם העבודה היא בעיר הגדולה (שם נמצאות רוב המשרות), יש לחשב את זמן ההגעה לעבודה ואת זמן ההגעה הביתה. ואם מדובר באם, היא מגיעה הביתה לילדיה בסביבות 19 בערב... וכל זאת תמורת שכר נטו שקרוב לשכר המינימום!

<ואם כבר, לא יכולה להתאפק, כידוע השכר לנשים הוא פשוט מחפיר ויש אפליה בוטה כלפי נשים: נשים וגברים שעובדים בדיוק באותה עבודה, בדיוק באותו מספר שעות וכו' - המשכורת של הגברים גבוהה ולעתים גבוהה בהרבה ממשכורת הנשים.>

הרי אם אדם מקדיש את כל חייו למקום עבודה, ומוותר על חייו הפרטיים למען זה, אז השכר צריך להיות דומה לזה של מנכ"ל בנק הפועלים או לרווחים של נוחי דנקנר לפחות. אם אדם מעניק את כל זמנו לעבודה, הוא צריך להיות מתוגמל בשכר מינמום של מיליון שקל לחודש, וכמובן כמו כל דבר - זה צריך להיות מוסדר בחוק
אל דנטה , רק לשכבות הנמוכות והבינוניות משלמים לפי זמן עבודה. המנכ"לים הבכירים באמת לא מתוגמלים על פי הכמות שהם עובדים, אלא על פי מה וכמה שהם מכניסים לארגון. אם המנכ"ל מבלה את ימיו על אי טרופי, וכל מה שהוא עושה במשך חודש שלם זה לכתוב מסמך אחד ולחתום עליו (מסמך שבמקרה מאפשר לחברה להיכנס לשוק הסיני ולהרוויח מיליונים, סתם דוגמה), אז הוא הכניס לחברה וכיסה את עלות העסקתו וההטבות שלו ואף יותר מזה.
לגבי שכירים המצב שונה כמובן. כמה מכניסה לחברה מזכירת מנכ"ל יעילה? סביר להניח שהרבה מאוד, אם היא באמת יעילה היא משתלמת לחברה כמו סמנכ"ל בערך, אבל במעמד שלה לא מודדים את זה כך, והיא תצטרך להסתפק בבונוס פה ושם ולעבוד במשרת אם.

(לא מצדיקה את זה, אבל כך הדברים עובדים).

דוקא לאנשי היי-טק, שלרובם השכלה אקדמית ונסיון מקצועי, יש בחירה אמיתית
זה נכון באופן אוביקטיבי, אבל לא נכון באופן סוביקטיבי.
ז"א שהרבה אנשי היי טק חושבים שהם במצב של חוסר ברירה ואין להם שוב אופציה אחרת שבה הם יכולים לעבוד ולהרויח מספיק
למחייתם.
זה כשל ידוע שבו אנשים חושבים שהם במצב של חוסר ברירה. כמובן שחיזוק לחוסר ברירה הוא שרוב האנשים סביבך עושים אותו דבר.
זה עוד יותר מחזק את "חוסר הברירה".

קומה, אני יודע איך העניינים עובדים באמת. אני באופן אישי סבור שאם המזכירה היתה מנהלת את אותם עניינים אז הרווח לרוב החברות היה גבוה יותר (הרי ברוב החברות האיש האדיוט ביותר הוא בד"כ המנכ"ל), אבל מה שהתכוונתי הוא שהתודעה שלנו צריכה להשתנות.
אין מחיר או שהמחיר צריך להיות אסטרונומי כדי שאדם יקדיש את חייו למשהו שאפילו אין לו עניין מיוחד בו. יש מין הסוואה תרבותית שגורמת לכולנו לחשוב שאנחנו חופשיים ובעלי זכות בחירה בעוד בעצם אנחנו חיים עדיין במשטר פיאודלי חשוך ומנוצלים ללא הרף.

הטלוויזיה דופקת את המוח של ילדינו

מעולה. מנוסח מעולה.

טוב, באיחור בכלל לא אלגנטי, תגובות (מתנצלת... אני לא מצליחה להגיע לזה בימים אלה...

):

בשמת, פיצה והתוספות, מא, טליה אלמתן, אמא נמרה - תודה. @}

בר עדש,
עובדי ההיי-טק מהווים מגזר מאד קטן באוכלוסיה. קצת מוזר להתייחס אליהם כ"מסכנים", כאשר רוב האנשים בארץ נאלצים לעבוד עשר שעות ביום רק כדי להתקיים.
מעבר לדברים שכתבה מישהי (שאני מסכימה איתם) רציתי להוסיף:
זה שקיימת עוולה אחת גרועה יותר, לא אומר שאין מקום לדבר על עוולה אחרת.
זה שעובדי ההיי-טק יקבלו מקום אחרון בתחרות המסכנות, עדיין לא אומר שאין כאן בעיה תרבותית.

מעבר לזה,
תנאי העבודה בשוק ההיי-טק מחלחלים כל הזמן לשאר המגזרים במשק. וזו הבעיה העיקרית שעלי גם ניסיתי להצביע בפוסט אם כי לא מספיק הדגשתי זאת כנראה. ברוב המקצועות החופשיים מצפים היום מעובדים לתת יותר יותר שעות.
מהנדסים, עורכי דין, אדריכלים, עיתונאים, אנשי שיווק ומכירות ומה לא. קיבלתי כמה דוגמאות לכך ישירות למייל בעקבות פרסום הפוסט.
כלומר יש כאן בעייה תרבותית שלמה שצריך לתת עליה את הדעת.
רמת השכר אינה רלוונטית לדעתי כיוון שהיא נקבעת על ידי כוחות השוק.
אם כל אנשי ההיי-טק יהיו מאוגדים, ו/או יחליטו ביניהם שלא משנה מה הם יוצאים כל בחמש, המשכורות ישארו באותו מקום, וכמובן שלמעסיק ימשיך להשתלם לשלם את אותן משכורות (כי התפוקות יהיו מצוינות בכל מקרה). אין מה לעשות, זה תחום עם הרבה כסף ואין שום סיבה שכמויות הכסף שרצות שם לא יגיעו גם לעובדים (ולא רק לכיסיהם של הבעלים ובעלי המניות). כלומר כל עוד אנחנו מקיימים משטר קפיטליסטי.
רוצה לומר, זה שעבדי ההיי-טק מקבלים הון כסף - זה אינו מצדיק את עבדותם. היא פסולה בכל מקרה ובלי שום קשר.

דוקא לאנשי היי-טק, שלרובם השכלה אקדמית ונסיון מקצועי, יש בחירה אמיתי. הם יכולים לקיים משפחה גם בעבודה במשרה שפויה. הם דוקא יכולים לקבל שכר הוגן ולעבוד באופן שפוי (בניגוד לרבים אחרים) אבל הם בוחרים לעבוד בצורה מטורפת ולקבל שכר מופקע.
לא מסכימה.
קשה היום למצוא עבודות שפויות. זה קודם כל.
מי שעובד בעבודות שפויות של שמונה שעות ביום הם דווקט אנשי ה"צווארון הכחול" שמקבלים שכר נוראי. זה מוזר אבל להם יש חיים אחרי העבודה. הם לא לוקחים את העובדה הביתה. מצד שני, בקושי בית הם מצליחים לפרנס. אני לא כותבת מה עדיף כאן, אני מתארת מציאות ואומרת ששני מצבי הקצה האלה אינם רצויים.
הבלוג שלי, עסק באחד הקצוות.

עוד בעניין בחירה שיש או אין לאנשים, זה נכון שברמה האישית, אדם יכול לקום בבוקר ולהחליט שלא עוד ושהוא יוצא לחפש משהו אחר. לחלק זה גם אול יצליח. ואז? האם פתרנו את הבעיה?
יש כאן שני מישורים לדיון: האחד - מה עושה כל אדם לעצמו. האם מתפטר והופך לחקלאי, האם מציב תנאים למקום עבודה, האם יורד ל60% משרה ועוד ועוד כל אחד ומה שמתאים לו ומה שהמציאות שלו מאפשרת לו. יחד עם זאת, יש את המישור הציבורי - וכאן, לא משנה כמה אדם יפעל לעצמו, עדיין הבעיה התרבותית נותרת על כנה, כל עוד לא חל שינוי רוחבי או עומקי.

מי שמסתפק בשכר שפוי, מראש לא מגיע לענף הזה.
יש הרבה אנשים שהלכו ללמוד מדעי המחשב וזה המקצוע שלהם. האם לא למדו סידורי פרחים, הם לא למדו הנדסת מכונות. זה מה שהם יודעים לעשות. מדוע שלא תהיה להם האפשרות למצוא עבודה שפויה? מדוע השכר הגבוה להדהים שלהם משמש בעינייך הצדקה לשעבוד זמנם החופשי? מדוע הם זכאים לפחות חופש מעובד בשכר שפוי?

_פעם כשלקחת חופש ונסעת לחו"ל, היה לך שקט, אף אחד לא דיבר איתך. היום, ישנה ציפייה שתהיה זמין בכל זמן ובכל מצב. עובד לא יכול להרשות לעצמו פעם בשנה לחשוב במשך שבועיים רק על פרפרים כחולים בשדה חרציות ולשכוח מהעבודה.
יש כאן אי-דיוק כפול. דבר ראשון, לרוב העובדים בארץ אין כסף לחופשה של שבועיים בחו"ל._
טוב לגבי הפרפרים הכחולים לא חשבתי דווקא בהקשר של חו"ל אלא של סתם פאוזה מהחיים. כמו שחופשה צריכה להיות. וזה יכול גם להיות בבית או בפארק הירדן.

דבר שני, גם מתוך אלו שיש להם, עובדים מעטים בלבד מוטרדים בזמן חופשתם, ומדובר בדרך כלל בעובדים שמקבלים הרבה כסף בתמורה לאי-הנוחות הזו.
לא מסכימה. עובדים רבים מוטרדים בחופשתם - גם על זוטות. שוב, זה עניין של תפיסה. זמן החופשה לשהם לא קדוש כל כך. אני בטוחה שזה משתנה מחברה לחברה וממעסיק למעסיק ועדיין יש כאן מגמה.
אשר לשכר - שוב, זה אינו מצדיק בעיניי תרבות עבודה קלוקלת.
אנשים מקבלים שכר גבוה כי הם עובדים בתחום שבו יש הרבה כסף. זו אינה יכולה להיות עילה לשעבודם.

ואם למעסיק יש בעיה עם השכר הגבוה שהוא משלם לעובדיו, יקצץ נא בשכרם, יוריד במקביל את השעות המטורפות ונראה מה יהיה. אל תהיה בטוח שהוא ישאר בלי עובדים.

לחילופין, צריך לחסל את המשכורת הגלובאלית ולחזור למשכורת שעתית. נראה אז את המעסיק נותן לעובדים שלו להישאר עד שתיים עשרה בלילה במשרד כבשגרה.

<ואם נשמע כאילו כתבתי את הדברים ב"טון", אל תתרגש בר עדש, אני רק נהנית להתווכח

>

המשכורות ישארו באותו מקום, וכמובן שלמעסיק ימשיך להשתלם לשלם את אותן משכורות (כי התפוקות יהיו מצוינות בכל מקרה). אין מה לעשות, זה תחום עם הרבה כסף ואין שום סיבה שכמויות הכסף שרצות שם לא יגיעו גם לעובדים (ולא רק לכיסיהם של הבעלים ובעלי המניות). כלומר כל עוד אנחנו מקיימים משטר קפיטליסטי.
לא נכון. ראי לדוגמא את ענף הבניה. גם שם יש הרבה כסף, וכמעט שום דבר לא מגיע לעובדים. בחברה קפיטליסטית העובד לא מקבל את ערך העבודה שלו (זה אמור לקרות דוקא בחברה סוציאליסטית, לפחות לפי מארקס) אלא את שווי השוק שלו. הסיבה למשכורות הגבוהות בהיי-טק הוא מיעוט האנשים שמסכים לעבוד בתנאים האלו. אם יהיו תנאי תעסוקה סבירים, הרבה יותר אנשים (ובפרט הרבה יותר נשים) יסכימו לעבוד שם, ההיצע יעלה, ומחיר העבודה ירד.

יש הרבה אנשים שהלכו ללמוד מדעי המחשב וזה המקצוע שלהם.
מתוך האנשים שאני מכיר והכרתי שלמדו מדעי המחשב, רובם למדו במגמה להגיע לתעשיית ההיי-טק, כשהם יודעים מראש את תנאי ההעסקה שם, ומסכינים להם עקב השכר הגדול. אלו שלא היו מעוניינים לעבוד בתנאים כאלו, מצאו עבודות אחרות, בשכר סביר בהחלט.
מדוע שלא תהיה להם האפשרות למצוא עבודה שפויה?
יש מספיק משרות שפויות גם לאנשי מחשבים (את רובן תופסות נשים - בדרך כלל אמהות).
מדוע השכר הגבוה להדהים שלהם משמש בעינייך הצדקה לשעבוד זמנם החופשי? מדוע הם זכאים לפחות חופש מעובד בשכר שפוי?
אבל הרי יש להם את החופש לעשות בזמנם כרצונם. הם בוחרים להמיר את זמנם בכסף, וזו זכותם. הם מקבלים את השכר המדהים בתמורה לזמנם ה"חופשי" (שאינו חופשי, מכיוון שהם מכרו אותו תמורת סכום נאה למעסיק - זו הרי המשמעות האמיתית של שכר גלובלי). כפי שכתבתי, בניגוד לרוב העובדים במשק לעובדי ההיי-טק יש את האפשרות לעבוד בעבודה שפויה עם שכר סביר. הם בין המעטים בעלי הבחירה החופשית בשוק העבודה. לקרוא דווקא להם עבדים זה פשוט מצחיק.

כשלמדתי לתואר ראשון אני כבר תיכננתי להכנס לתעשיית ההיי-טק. השקעתי את רוב שעותי בלימודים, חשבתי שאמשיך כך גם בעבודה, ונהניתי מהמחשבה על הגמול הכספי. בתואר השני התחילו לכרסם בי ספקות לגבי המסלול המקצועי שלי. ראיתי אנשים מסביבי שנכנסו לתעשייה, ולא אהבתי את מה שראיתי. בתואר השלישי, בזמן שהיינו בהריון, נפרדתי סופית מתוכניות ההיי-טק. זו היתה בחירה בין התעשייה (והכסף הגדול) והמשפחה, ואני בחרתי במשפחה.

היום אני עובד בעבודה שפויה (ולרוב מהנה) בשכר סביר. אני מבלה שעות רבות עם ילדי, וגם מצליח לפרנס את המשפחה (כרגע אני מפרנס יחיד). אף אחד לא מטריד אותי בחופשות בארץ (לחופשה בחו"ל אין לנו כסף, ולרוב גם לא לצימר). המחיר העיקרי של הויתור על חיי התעשיה הוא בביטחון הכלכלי - אין לנו חסכונות רבים בצד, ואני לא בטוח שיהיה לנו כסף לסייע לילדינו כאשר יגדלו. גם רכישת בית היא מעבר להישג ידנו. עם זאת, מעולם לא נכנסנו לחובות (=אוברדרפט), בניגוד לרוב משקי הבית בישראל (לפחות לפי הפירסומים בתקשורת).

לפעמים קצת צובט בלב כשאני חושב על החיים המרופדים שהיו יכולים להיות אם הייתי הולך לתעשייה...
אבל ככה זה - לכל בחירה יש מחיר. למזלי, לי לפחות היתה את הבחירה.

ואם נשמע כאילו כתבתי את הדברים ב"טון", אל תתרגש בר עדש, אני רק נהנית להתווכח
כנ"ל (-:

<בר עדש מסיים את הפסקת הבאופן וקם להמשיך את הספונג'ה.>

הסיבה למשכורות הגבוהות בהיי-טק הוא מיעוט האנשים שמסכים לעבוד בתנאים האלו.
לא מסכימה.
הסיבה למשכורות הגבוהות בהיי-טק הוא הביקוש הגבוה לאנשי מקצוע טובים בתחום. עדיין אין מספיק כאלה, באופן יחסי לגידול שחל כל הזמן בשוק.
למיטב זכרוני, קודם היו המשכורות הגבוהות אחר כך הגיעו השעות המטורפות. לא להיפך.
כלומר, בגלל שיש משכורות גבוהות הרשו לעצמם מעסיקים לנצל זאת. אלה לא היו תנאי ההעסקה מלכתחילה (אני מתכוונת כשהחל עידן ההיי-טק).

כנראה שהחוויות שלך ושלי את הנושא שונות, אז אנחנו מדברים מפרספקטיבות שונות.
<אומרת אחת שלמדה לתואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה, ועזבה אחרי סימסטר וחצי כשהבינה שהתחום לא בשבילה. אז החלו המשכורות לעלות אט אט, אבל אף אחד לא דיבר אז על שעות מטורפות.>

יש מספיק משרות שפויות גם לאנשי מחשבים (את רובן תופסות נשים - בדרך כלל אמהות).
אם רובן תפוסות, סימן שאין מספיק - לא?
ומתוך סקרנות: מהן אותן משרות שפויות?

<הכלים מחכים לי>

רגע, רגע, רגע... ספונג'ה בארבע בבוקר?

עוד משהו:
אישה שעובדת בחברת היי טק ב"משרה שפויה" (או בקיצור 60% משרה) לא נהנית מאותם תנאי קידום שזוכים להם אלה שעובדים באופן מלא ומטורף. היא פשוט לא מקודמת. וזה לא משנה מה איכות העבודה שלה ומה איכות התרומה שלה לחברה. וזה אני אומרת מניסיון של חברות בתחום. מי שעובד פחות - כי הוא בחר לעבוד פחות, בחירה אמרת כן? - נפגע ולא יכול להיות מקודם.
עכשיו אשאל אותך: איזו מן בחירה זו? איז מן בחירה זו אם אדם לא יכול להיות מקודם במקצוע שלו מבלי לשעבד את עצמו לדעת?
זו אינה בחירה. לומר שאדם יכול לעבוד פחות או בעבודה אחרת זה נכון. אבל מה המחיר? והאם המחיר הזה מוצדק - מוצדק מבחינה חברתית?
האם אתה רוצה חברה שבנויה ככה? האם אתה רוצה חברה שבנויה על תגמול לעובד (כסף, קידום) תמורת שעבוד זמן מלא שלו? האם זה מה שנראה לך תקין ונכון לנו לחיות לפיו?

<שואלת על אמת>

ועוד דבר שהאירה בו את עיניי מישהי שכתבה לי מייל:
בעולם ההיי-טק אין כמעט מקום למשרה חלקית (כדי לפגוש בבית את הילדים לארוחת צהריים נניח), שהרי 5 שעות ביום הן רק שליש משרה, ולא חצי, ואני לא מכירה מקום שמעסיק בשליש משרה. לכן אין עבודה מעניינת למי שרוצה (נשים...) לעבוד באופן חלקי. כלומר מראש, אין לנשות המחשבים (או לאבות בחבורה שרוצים בכך) אפשרות אמיתית. המקסימום (או המינימום בעצם) שהן יכולות זה עבודה עד שלוש - ארבע, ושוב, עם מחיר האי-קידום בצידה.

אור-לי, תודה לך על הפוסט על הטלוויזיה! בזכותך עשיתי שינוי שהייתי אמורה לבצע אותו כבר מזמן, פשוט הייתי זקוקה לעוד דחיפה.

מסכימה מאד עם הפוסט על אנשי היי-טק. יש לי חברה שהלא יודעת באיזה שעה בעלה מגיע הביתה, מכיוון שהיא כבר ישנה

(הוא עובד באינטל). יש להם ילד בן שנה שרואה את
אבא רק בסוף שבוע. החברה שלי מתפקדת כאם חד-הורית וזה מאד עצוב.

מסכימה מאד עם הפוסט על אנשי היי-טק
גם אני.
אני למשל שמעתי אתמול על זוג, שבכלל לא עובד בהיי טק- הוא בתעשיית הרהיטים והיא מניקוריסטית או משהו דומה, במכון יופי. הוא חוזר הביתה בשמונה והיא בעשר! בערב! די ברור למה- נשות קריירה היום מסיימות לעבוד בשמונה- תשע ורק אז יש להן זמן ללכת למכון יופי

. דוגמה מצוינת (ומזעזעת בעיני) להשפעה של שעות העבודה החולניות בהיי טק (אין לי מילה אחרת- זה חולני) על כלל החברה.

רגע, רגע, רגע... ספונג'ה בארבע בבוקר?
אז מתי? כשהילדים ערים אני לא מצליח לנקות ביעילות, כשהם הולכים לישון אנחנו נהנים מזמן ביחד, אחר כך אני מנסה גם לעשות קצת עבודה, ובסוף, אם אני לא נפלתי בינתיים, מגיע תור הספונג'ה. לרוב אני לא מחזיק מעמד עד הנקודה הזו, כך שיוצא שהבית נשטף בערך פעם בחודש.

האם אתה רוצה חברה שבנויה ככה? האם אתה רוצה חברה שבנויה על תגמול לעובד (כסף, קידום) תמורת שעבוד זמן מלא שלו? האם זה מה שנראה לך תקין ונכון לנו לחיות לפיו?
כמובן שלא. אני רק חושב שאת מפנה את האצבע המאשימה לכיוון הלא נכון. מי שייצר את נורמת שעות העבודה המטורפות לא היו המעסיקים אלא העובדים. בזמן הבועה היו עובדים שעבדו נטו 4 שעות ביום, אבל בילו 12 שעות בבניין החברה, במפגשים חברתיים, חדר כושר, גלישה ברשת, והפצת ה מ ו ן דואר זבל. לאחר קריסת הבועה שעות הפנאי בעבודה הצטצמצמו מאד, אבל אף עובד לא היה יכול להוריד את מכסת שעות השהות שלו, כאשר חרב הפיטורין עורפת ראשים מסביב.

גם אחר כך נורמת שעות העבודה המשיכה להידחף כלפי מעלה מכיוון העובדים. מכר שהיה מנהל בתעשייה סיפר לי על ראש צוות שעבדה תחתיו ונהגה לצאת מהעבודה לפני 17:00. לדבריו היא עשתה עבודה מצוינת וזכתה לגיבוי ממנו ומשותפו, אבל חברי הצוות שלה לא יכלו לשאת את העובדה שהיא יוצאת הביתה כל-כך מוקדם (לפחות 2-3 שעות לפניהם). הם התמרדו נגדה, ואילצו אותה לעזוב את התפקיד.
אותו מנהל שסיפר לי את הסיפור בעצמו נהג לצאת כל יום הביתה ב-18:00, הרבה לפני העובדים האחרים שם. כלומר, לעובדים מתחתיו היתה לגיטימיות מלאה לצאת מהעבודה בזמן זה, ואפילו קצת לפניו. אף אחד מהם לא ניצל זאת.

_יש מספיק משרות שפויות גם לאנשי מחשבים (את רובן תופסות נשים - בדרך כלל אמהות).
אם רובן תפוסות, סימן שאין מספיק - לא?_
התכוונתי שבמשרות כאלו עובדות כמעט תמיד נשים ("מפרנסות שניות"). לא חסרות עבודות כאלו, ותמיד ישמחו לקבל עובד מיומן עם רקע בתעשייה. מתוך העבודות שאני נתקלתי בהם: אנשי מחשבים להפעלת מערכות וניהול פרויקטים במשרדי ממשלה וחברות גדולות. הפרויקטים שם לרוב הם לצרכים פנימיים, עם לוח זמנים סביר, ומותאמים ליום עבודה של שמונה שעות (למרות שאני מתאר לעצמי שאם ריכוז הגברים במקום עבודה כזה עולה, יום העבודה יתארך מאליו). יש משרות למהנדסי תוכנה וחומרה במכוני מחקר ממשלתיים ובמערכת הביטחון.
אפשר להשתלב באקדמיה כעוזר מחקר. זו עבודה ללא קידום כלכלי משמעותי, אבל האפשרויות להתפתחות מקצועית הן רבות.

גם בחברות ההיי-טק הגדולות יש משרות סבירות. יש לנו חבר שעובד באינטל ומגיע הביתה רוב הימים ב-18:00. יום אחד בשבוע הוא עובד בבית. כך שגם זה קיים בתעשיה.

יש לי עוד מה להגיד על תרבות ההיי-טק, אבל העיניים כבר נעצמות לי. בינתיים, לילה טוב

מוקדש באהבה לכל ההורים שלעתים יוצאים מדעתם

אורלי,
משהו טוב קורה לבלוג שלך. מפוסט לפוסט הניסוחים שלך יותר מדויקים, יותר מזמינים הזדהות והקשבה. פשוט כיף לקרוא

איזה יופי.

מהנסיון האישי שלי:
אני עובד בהיי-טק כבר 10 שנים. משכורת בשמים. ומעולם לא היתה דרישה להישאר עד מאוחר, אלא כשהיתה בעיה קשה ודחופה שאני יצרתי או אני היחיד שיכול לתקן. זה קורה פעם בחצי שנה. גם בזמני לחץ אני תמיד יכול להגיד "הבת חולה. אני לא בא לעבודה היום". לפני החתונה הייתי נשאר עד מאוחר כי היה לי כיף להישאר.
יש אצלנו אנשים במשרה חלקית. מי שטוב במקצוע שלו ורוצים אותו יכול להכתיב תנאים. תקופה מסוימת עבדתי 4 ימים בשבוע כי ככה רציתי.

המחיר: אני חושב שאנשים ברמתי מקבלים משכורת קצת יותר גבוהה, ואולי מקודמים יותר. אני לא קודמתי כי אין לי כשרון או רצון לנהל.

הסיבה היחידה למחסור באנשי היי-טק הוא שיש מעט מאוד אנשים טובים. תנאי העבודה לא רלוונטיים. אף אחד לא סירב לבוא לעבוד בחברה שלי בגלל שהוא רצה לחזור הביתה בחמש. סירבו כי בחברות אחרות הציעו יותר כסף, ובעיקר אנחנו סירבנו כי הם לא היו טובים מספיק.

>עדיין מחפשים לי מחליף בעבודה.<

דרך אגב, כהני ה home-schooling בארה"ב תומכים מאוד בטלויזיה, עד כדי "אי הכנסת טלויזיה לבית היא פגיעה בהתפתחות הילד". הם טוענים שהמחקרים (ויש יותר רציניים ממה שהבאת) אינם תקפים למשפחות חינוך ביתי.

>אין לי כוח לפרט עכשיו. אולי מחר<

הסיבה היחידה למחסור באנשי היי-טק הוא שיש מעט מאוד אנשים טובים. תנאי העבודה לא רלוונטיים.
למיטב ידיעתי, ברוב המקומות תנאי העבודה לא מאפשרים לאמהות להשתלב בתעשיה. אם רוב הנשים נעשות בשלב מסוים אמהות (בדרך כלל זמן קצר אחרי שהן נכנסות לשוק העבודה), הרי שלפחות חצי מהאנשים הטובים יוצאים מהשוק.
מהו אחוז הנשים בחברה שאתה עובד בה שיש להן תפקידים מקבילים לשלך מבחינת האחריות והמשכורת?

יש אצלנו אנשים במשרה חלקית. מי שטוב במקצוע שלו ורוצים אותו יכול להכתיב תנאים. תקופה מסוימת עבדתי 4 ימים בשבוע כי ככה רציתי.
אז יש לך מזל. רוב האנשים בתעשיית ההיי-טק, כמו בכל מקום אחר, הם ברי החלפה. ווכמו בכל מקום, יש מעט אנשים טובים והרבה עובדים אפורים (כולל במשרות בכירות).

שאלתי בקשר לנושא חבר טוב שלי, שנמצא בתוך התעשייה (עד לא מזמן כשכיר, וכיום כמעסיק). הוא טוען שהאשם לא במעסיקים ולא בעובדים, אלא בתרבות ובחינוך שלנו. שוטפים אותנו בחינוך להישגיות ותחרותיות. מטפטפים שלא מספיק להצליח, צריך להצליח יותר מהזולת. כל הדרגים שטופים בזה. העובדים מתחרים ביניהם בהשקעת שעות עבודה, והמנהלים קובעים דד-ליינים לחוצים עד טירוף.

אותה תרבות קיימת גם בשאר מדינות המערב, אבל לא בכל הדרגים. בארצות הברית, למשל, יהיו תמיד הילדים שילכו לגנים ההישגיים, לבתי הספר הדוחפים ולאוניברסיטאות היוקרתיות. אחר-כך הם נעשים מנהלי השקעות, עורכי דין יוקרתים ומנכ"לים, ומעבידים את עצמם בפרך. אבל זה נעצר בדרג שלהם: המנכ"ל עובד ללא הפסקה, אבל העובד שכותב את הממשק (למשל) בא לעבודה ב-9:00 והולך הביתה ב-17:00. יש הפרדה ברורה בין תרבות העבודה של "המעמד הגבוה" לזו של רוב השכירים.

תודה בינתיים לכולם, אני קוראת הכל ויש לי מה להגיב, אבל הזמן כרגיל לא בנמצא. מבטיחה עוד להגיב, אולי עוד הערב... <אופטימית>

רציתי לעדכן שמחר, יום שישי, בחדשות הבוקר של ערוץ 10 מראיינים אותי בעקבות הפוסט על עבדי ההיי-טק.
הראיון צפוי להיות בין 8:00 ל- 8:30 כנראה סביב 8:10.

אם אני לא טועה אפשר לראות את זה גם באינטרנט בשידור חי (לדעתי רק שידור חי, וזה לא נשמר ברשת) בקישור הבא:
http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=ch10

<מצחיק שמכל הנושאים שאני כותבת עליהם בסוף מראיינים אותי על זה...>

אנונימי

אהבתי מאוד את המאמר "מוקדש באהבה לכל ההורים שלעתים יוצאים מדעתם". נגע בנקודות אקטואליות אצלנו.

אשה לומדת, תזמורת הים, מודי, בר עדש, mise - תודה על התגובות. @}

בר עדש,
אני רק חושב שאת מפנה את האצבע המאשימה לכיוון הלא נכון. מי שייצר את נורמת שעות העבודה המטורפות לא היו המעסיקים אלא העובדים.
אני לא עוסקת במי התחיל, אלא במה המצב היום ומה צריך לקרות כדי שישתנה.
אני מסכימה מאוד עם דברי חברך:
הוא טוען שהאשם לא במעסיקים ולא בעובדים, אלא בתרבות ובחינוך שלנו. שוטפים אותנו בחינוך להישגיות ותחרותיות. מטפטפים שלא מספיק להצליח, צריך להצליח יותר מהזולת. כל הדרגים שטופים בזה. העובדים מתחרים ביניהם בהשקעת שעות עבודה, והמנהלים קובעים דד-ליינים לחוצים עד טירוף.
ומוסיפה בכיוון של הישגיות ותחרותיות את נושא הכסף והמעמד.
זה הערך העליון היום בתרבות שלנו ומכאן נובעות רבות מהרעות החולות של החברה שלנו.

קראתי עוד קצת לעומק וגיליתי שהמחקרים על הבעיות הבריאותיות שנובעות כתוצאה מעבודה ממושכת, ממש מדכאים.
דובר על עלייה בסיכון ללקות במחלות לב, סכרת, שבץ מוחי, עייפות, דיכאון וכו' כבר מ- 45 שעות לשבוע, ובטח ובטח מי שעובד 12 שעות ביום (עבדי היי-טק רבים).

דבר מעניין נוסף שגיליתי,
הלכתי ובדקתי את את כמות שעות העבודה בפועל בממוצע בצרפת, שבדיה ובריטניה, ואת הדירוג שלהן בטבלת התוצר המקומי הגולמי לנפש (שזה במילים אחרות: מה התפוקה של עובד ממוצע למדינה).
בצרפת עובדים 39.5 שעות בממוצע בשבוע (למרות החוק של ה- 35 שעות)
בשבדיה עובדים 40 שעות בממוצע בשבוע
בבריטניה עובדים בממוצע 45 שעות בשבוע.

למרות הפער הגדול בין בריטניה לשתיים האחרות, כשמסתכלים על התוצר לנפש, הפער הוא קטן באופן ניכר, כמעט לא מורגש.
בריטניה מדורגת במקום ה- 18 בעולם, אחריה שבדיה (19) ואחריה צרפת (מקום 20).
והפערים מאוד קטנים.
מסקנה אפשרית מהבדיקה המאוד שטחית הזאת והלא ממצה, היא שיותר שעות עבודה לא מביאות בהכרח לתפוקה גבוהה יותר.
ואת זה אולי צריך לומר למעסיקים.

מודי,
דרך אגב, כהני ה home-schooling בארה"ב תומכים מאוד בטלויזיה, עד כדי "אי הכנסת טלויזיה לבית היא פגיעה בהתפתחות הילד". הם טוענים שהמחקרים (ויש יותר רציניים ממה שהבאת) אינם תקפים למשפחות חינוך ביתי.
ראשית, "כהני" ההום-סקולינג אינם בהכרח מדברים אליי.
בפרט לאור זאת שאני מעדיפה unschooling.
ובפרט ובמיוחד לאור זה שכהנים בכלל לא עושים לי את זה.

מעבר לכך, המחקרים שהבאתי עסקו בתינוקות ופעוטות עד גיל 3. ולמיטב הבנתי, בגלל מיעוט החומר המחקרי הרציני בעניין, כנראה שאלה המחקרים היותר רציניים שנעשו בתחום הבתולי כל כך מבחינה מחקרית. אני בטוחה שכהני ההום-סקולינג מתכוונים לילדים בגילאים מתקדמים יותר (וגם למחקרים על הנזקים של טלוויזיה בגילאים אלה הפניתי, אבל לא עסקתי בזה במישרין).
ככלל, הטיעון שאי-טלוויזיה פוגעת בהתפתחות הילד הוא מגוחך בעיניי (והסליחה עם הכהנים), בפרט לאור העובדה שרוב האנשים שהגיעו להישגים שתרבות המערבית אוהבת להתגאות בהם, הם אנשים שגדלו ללא טלוויזיה בילדותם, או מידה מאוד מצומצמת שלה. והנה הם התפתחו יפה מאוד (לפי הסטנדרטים של התרבות, כן?).
אלא אם הטיעון שלהם כולו הוא שיכולנו כולנו כתרבות להגיע יותר רחוק לו רק היינו רואים יותר טלוויזיה בילדות...?

דעתי דומה לדעתך על טלוויזיה לפעוטות אבל בעולמי התרבותי הצנוע, דווקא הרפרנס הטלוויזיוני הוא עשיר והמון מהפכות תרבותיות שמשנות בלי הרף את התרבות קורות בזכות הטלוויזיה.
פרויד לא ראה טלוויזיה כי לא היתה אז, אבל מה היה קורה למהפכת הפאנק בלי הנושא הזה? איך קרוננברג היה עושה את "ווידיאודרום" בלי טלוויזיה כנושא?

בכל אופן, לא לעניין לדעתי להכליל את הנושא הזה, אני רואה הבדל עצום בין יצירות מופת לא מתועשות כמו וואלאס וגרומיט לכל דבר שמשדרים בהופ!. (10 שקל הפקות, הנחות יסוד מטומטמות ביחס לילדים והרבה הרבה הרבה טעם רע)
הטלוויזיה כמכשיר היא לא הבעיה, הבעיה היא התפיסות הנוראיות שמגדירות מהי "תקשורת המונים" והתוצרים של התפיסה הזו.

אני כן מסכים איתך שהעולם הממשי הוא כל כך עשיר שיש בזה עוול לתקוע פעוט מול הטלוויזיה לכל היום בזמן שהוא יכול לחקור דברים אחרים (ומכאן אפשר גם להכנס לתפיסות הנוראיות של ייצרני הצעצועים לפעוטות).

הטלוויזיה כמכשיר היא לא הבעיה

אל דנטה, לא מסכימה איתך הפעם. קרא כאן
http://www.sciam.com/article.cfm?articl ... 9EC588EEDF
ואולי תשנה את דעתך.

הטלוויזיה כמכשיר היא לא הבעיה
אני חוששת שכן, גם הלינק של סלעית מדבר על כך וגם מגוון הלינקים שהבאתי במאמר עצמו.
הבעיה - עוד הרבה לפני התכנים - היא במדיום, במכשיר, במה שזה עושה לגוף שלנו ולמוח שלנו.
וזה גם אם נראה כל היום סרטי טבע.

דווקא הרפרנס הטלוויזיוני הוא עשיר והמון מהפכות תרבותיות שמשנות בלי הרף את התרבות קורות בזכות הטלוויזיה.
נכון. מסכימה עם זה.
ועדיין כדאי להכיר בבעייתיות של המדיום, כדי להגיע להבנה מהי הדרך הבטוחה לעשות בו שימוש (אם יש כזו).

(ואני אחת שאוהבת טלוויזיה, ורואה לעיתים [לא תכופות, אני מודה], חדשות, סרטים או אפילו פרקים של סדרות במחשב).

לא רוצים ילדים

מכירה את התנועה להיכחדות מרצון של האנושות ?

כן כן. תודה על התזכורת

יופי של רשימה! ולאן נעלמו התגובות?

שתי אסוציאציאות -
אחת - (המסר הפולני) לשיר של חוה אלברשטיין, song]קרקס id[/po]=2780&singer id=383&song title=43d56.
שניה - (האושר והחלומות של בני משפחת הירשפלד) אמש דיברנו לפני השינה על "לבחור להעתיק מאנשים". הילד הודיע שהוא רוצה "לעבוד בלשמור על הילדים שלי וילדים של חברות שלי. כמוך".

אחת - (המסר הפולני) לשיר של חוה אלברשטיין, קרקס.
וואו תבשיל, איזו אסוציאציה...
תודה על השיר, לא זכרתי אותו והיה מעניין לקרוא בהקשר הזה...

הילד הודיע שהוא רוצה "לעבוד בלשמור על הילדים שלי וילדים של חברות שלי. כמוך".

יונת, תודה (ואני מקווה שהתגובות חזרו להופיע אצלך).

אפשר לחיות (באושר) ממשכורת אחת

(הלינקים שם קצת שבורים, מקווה שזה יתוקן במהרה).

ללקק את האצבעות.

משהו לא ראיתי שהזכרת - טלפון סלולרי שהעלות שלו לפעמים היא אסטרונומית. כשנמצאים "בבית" (דהיינו הילדים והההורים לא מפוזרים באלף מקומות) אפשר להסתפק בפחות מכשירים, וגם לדבר ממש מעט במכשיר שכבר יש (אם בכלל).

במחשבה שניה - טוב שלא הזכרת את זה, כי היום לקח למישהו את הסלולרי זה כמו להציע לו להפסיק לנשום...

שמת לב לתגובה 22?
כל כך שמחתי לקרוא אותה. גם בשבילה, גם בשבילך, וגם בשביל כל הטרום הורים האחרים שמקבלים ממך את המסר הזה.

מאוד נהנתי מהפוסט הזה - כתבת ברור וצלול ומפורט עם דוגמאות.

אור-לי - יופי של כתבה @}
בכלל, אני נהנית ושמחה לקרוא את הפוסטים (אין לזה מילה בעברית? זה נשמע פשוט מוזר) שלך,
ומברכת אותך על האומץ לשחות כך כנגד הזרם. אני בטוחה שלומדים ממך הרבה, גם המתנגדים.
תודה

משהו לא ראיתי שהזכרת - טלפון סלולרי
כן... היה ברשימה ושכחתי.
אם הייתי זוכרת כנראה שהייתי כותבת על כך שאפשר לצמצם גם שם.
אני זוכרת תקופה - לפני כמה שנים - שבה אם היייתי צריכה לחייג, הייתי עושה זאת מהטלפון שמונח לידי באותו רגע. ואם זה אומר שהטלפון הקווי לא לידי, אז לא הייתי קמה להביא אותו - חלילה - אלא הייתי עושה את השיחה היקרה מהנייד.
זה מטורף.

שמת לב לתגובה 22?
כן. תודה על ההפנייה. מאוד מרגש באמת.

שמחתי לקרוא אותה. גם בשבילה, גם בשבילך, וגם בשביל כל הטרום הורים האחרים שמקבלים ממך את המסר הזה.
האמת שהפעם קיבלתי כמה מיילים מאוד מאוד מרגשים שמעידים על התרומה של הבלוג לחייהם של אנשים.
זה כל כך אמיתי ומוחשי, שהלב מאיים להתפקע מהתרגשות, שמחה והכרת תודה שכך הוא.

הפוסטים (אין לזה מילה בעברית? זה נשמע פשוט מוזר)
רשימה. רשימות.

ותודה לכולם על כל המילים החמות.
אני מעריכה זאת, מוקירה ומודה. @}

לא עוד קורבנות אופנה

אורלי - קבלי

על היום ועוד אחד על הקודם גם

@}

מצויין. אהבתי מאד

כמו שכתבת - העתיד כבר כאן.
כבר יצא לי לראות בגינות ציבוריות (בארץ) ילדות עם נעלי עקב (נמוך, אבל עקב, וזה עושה נזק לא יאומן), וציפורניים צבועות בלק.

טלפון סלולרי שהעלות שלו לפעמים היא אסטרונומית. כשנמצאים "בבית" (דהיינו הילדים והההורים לא מפוזרים באלף מקומות) אפשר להסתפק בפחות מכשירים, וגם לדבר ממש מעט במכשיר שכבר יש (אם בכלל).
רוצה לחלוק על הנקודה הזו.
מאז שהפכתי לאמא גליתי ששיחת טלפון זה אחד הדברים היותר קשים לביצוע עם תינוק. הרבה פעמים אני מצליחה לעשות טלפונים רק באמצעות הנייד כשאנחנו מחוץ לבית.

כבר יצא לי לראות בגינות ציבוריות (בארץ) ילדות עם [...] ציפורניים צבועות בלק.
כדודה לילדונת חובבת לק, אני רוצה להעיר שהרצון לקשט את הגוף הוא לא בהכרח "קורבניות". כמעט בכל תרבות רואים את הדחף האנושי להתקשט. כל עוד הקישוט לא כרוך בהטלת מום או בכאב, לא רואה את הקשר לטיעון של אור-לי.

קראתי ונהניתי מאוד מאוד. זה אפילו יצר לרגע את האשליה שיש הרבה אנשים שפויים בארץ אם גם ב"הארץ" יש יצוג שלנו. תמשיכי כך!

שהרצון לקשט את הגוף הוא לא בהכרח "קורבניות". כמעט בכל תרבות רואים את הדחף האנושי להתקשט. כל עוד הקישוט לא כרוך בהטלת מום או בכאב, לא רואה את הקשר לטיעון של אור-לי.
בדיוק.

שיש הרבה אנשים שפויים בארץ
http://www.nrg.co.il/online/12/ART1/517/357.html "אגן הים התיכון מכה שנית"

אני רוצה להעיר שהרצון לקשט את הגוף הוא לא בהכרח "קורבניות".
זהו, תלוי במה מדובר.
הילדים שלי אוהבים להתקשט בלק (כשהם מוצאים דבר כזה). זה לא בקטגוריה "איפור". זה לדעתי בהתקשטות והתחפשות.
אבל אתמול קפצנו לקניון הסמוך (למטרה ממוקדת) והדברים שראיתי: ילדה אולי בת 12 עם מסקרה. ילדה בת 13-14 עם שיער צבוע, תסרוקת שנעשתה בעזרת אמצעים מלאכותיים (לא יודעת איזה, לא מבינה בזה), איפור, לבוש זנותי, עם אמא שלה שנראתה רק קצת פחות מלאכותית מהבת, ועוד. וכל זה מתוך חצי ריצה.

כדודה לילדונת חובבת לק, אני רוצה להעיר שהרצון לקשט את הגוף הוא לא בהכרח "קורבניות".
אני מסכימה.
מעניין רק לבדוק האם יש ב-לק (וזה לא יפתיע אותי אם נמצא) חומר המזיק לגוף...

ש צברי, תודה. @}

כדודה לילדונת חובבת לק, אני רוצה להעיר שהרצון לקשט את הגוף הוא לא בהכרח "קורבניות".

מסכימה. אבל צריך להבחין בין הרצון להתקשט ולהתחפש, לבין חיקוי מודל (אמא) שנחשב "יפה" או "בוגר".
ואם יש מישהי שלק על הציפורניים גורם לה הרגשה טובה - זה יכול להיות אחלה, השאלה היא מה היא מרגישה במקרה שהיא לא הספיקה לשים לק (לא-מטופחת, לא מושכת, לא יפה, לא ראויה, או שזה לא מזיז לה בכלל).

ואם יש מישהי שלק על הציפורניים גורם לה הרגשה טובה - זה יכול להיות אחלה, השאלה היא מה היא מרגישה במקרה שהיא לא הספיקה לשים לק (לא-מטופחת, לא מושכת, לא יפה, לא ראויה, או שזה לא מזיז לה בכלל).

צריך להבחין בין הרצון להתקשט ולהתחפש, לבין חיקוי מודל (אמא) שנחשב "יפה" או "בוגר"
שמתי לב שבגיל מסוים (3-4) הרבה ילדות נתקפות בדחף בלתי נשלט ללבוש ורוד, לענוד תכשיטים ומה לא, בלי קשר לאופן הלבוש והאיפור (או היעדרו) של אמן, ולפעמים למרבה הזעזוע של אמן. מצפייה בלפחות אחת כזאת, אין לי ספק שבגיל הזה מדובר ברצון להתקשט נטו.
אני זוכרת שגיסתי קנתה לאחיינית שלי ערכת איפור לילדות, ואני הזדעזעתי. יום אחד הילדה לקחה את הערכה כשהלכתי אתה לגינה ושם, בין הנדנדה לארגז החול, היא "התאפרה": מרחה על הפנים שלל צבעים, פסים ירוקים על הלחיים, כתמים ורודים וסגולים על המצח... אז הבנתי שאין מה להזדעזע, הילדה לא מנסה לחקות אף אחד, היא פשוט רוצה לצבוע את הפנים כי זה כיף...

בשמת כתבה משהו יפה על הנושא הזה בדף נשים לבושות באופן טבעי. משהו על זה שהבת שלה הראתה לה איך להיות אשה.

אגב, לק מכיל אצטון, לא הדבר הכי בריא בעולם, מצד שני הציפורניים שלנו ממילא גדלות ונגזרות, אז לא הייתי מתרגשת מנזק פוטנציאלי.

מצד שני הציפורניים שלנו ממילא גדלות ונגזרות, אז לא הייתי מתרגשת מנזק פוטנציאלי.
אנחנו לא יודעים מה נספג בגוף דרך הציפורן, ואיזה חותם זה משאיר.

הילדה לא מנסה לחקות אף אחד, היא פשוט רוצה לצבוע את הפנים כי זה כיף...
זה באמת יכול להיות כיף...

שבגיל מסוים (3-4) הרבה ילדות נתקפות בדחף בלתי נשלט ללבוש ורוד, לענוד תכשיטים ומה לא, בלי קשר לאופן הלבוש והאיפור (או היעדרו) של אמן, ולפעמים למרבה הזעזוע של אמן.
מנסיוני הפרטי, גם ילדים: תלבושות, תכשיטים, תסרוקות, צביעת פנים...
אולי רואים פחות בנים כאלו, כי לרוב אין להם לגיטמציה מההורים והגננות להתנהגות הזו. כשהלגיטימציה קיימת, לפי ההתרשמות שלי אין הבדל ב"רמת הגינדור" בין בנים לבנות בגילאים האלו.

אגב, לק מכיל אצטון, לא הדבר הכי בריא בעולם
אצטון, טרנפנטין ושאר הממסים האורגניים הם מאד לא בריאים, לא למגע ולא לנשימה.

אצטון וטרפנטין זה ממש לא אותה ליגה.
אצטון נחשב הרבה פחות גרוע, בעיקר משום שהוא מאד מאד נדיף (=כמות הרבה יותר קטנה מגיעה למערכת הנשימה).
טרפנטין זה כבר משהו אחר, הרבה יותר רעיל (והרבה פחות נדיף).
<סתם לידע כללי>

אנחנו לא יודעים מה נספג בגוף דרך הציפורן, ואיזה חותם זה משאיר.

מרחבי?

הצצה לנוער הנוכחי

הילדה לא מנסה לחקות אף אחד, היא פשוט רוצה לצבוע את הפנים כי זה כיף...
אם אני חושב על זה, גם גברים מבוגרים נהנים מזה מאד, אם רק נותנים להם את ההזדמנות והלגיטמציה.
אני ראיתי את זה בצבא, באיפור בצבעי הסוואה. "טקס" האיפור לפני התרגיל או הפעולה מתקבל בהנאה רבה (וגם עוזר קצת לשבירת המתח).
במערבונים קלאסיים מוצגים לעיתים אינדיאנים צבועי באיפור ססגוני, בדרך כלל בעת טקס או מלחמה. מעניין אם אכן היה נהוג "איפור קרב" כזה אצלהם.

מרחבי?
אצטון... מאד מאד נדיף ולכן: אישי

מעניין רק לבדוק האם יש ב-לק (וזה לא יפתיע אותי אם נמצא) חומר המזיק לגוף
לפי מיטב הבנתי, זה מלא חומרים מזיקים, ולכן אני בהחלט מגבילה את זה.
לדעתי הם משחקים בלק בממוצע פעם בשנה, שנה וחצי...

הילדים שלי אוהבים להתקשט בלק
שכחתי לציין, שאחד מהילדים שלי הוא בן. בן 4.
הילדים שלי בהחלט לא מחקים את אמא, ולא מחקים איפור נשי. אמא שלהם, דודה שלהם, הסבתות שלהם, וכל האמהות שהם רואים באופן קבוע (למעט כמה חריגות), לא מאופרות ובטח לא בלק. אני לא חושבת שהם מזהים לק עם משהו של נשים... לדעתי הם רואים בזה משחק של ילדים, כי היחידים שמשחקים איתם בזה הם ילדים...

על שטויות של מומחים ועל תסביך הכוסיות

טור יפה. הערה אחת:
האם באמת יש "התפשטות של תופעת הפדופיליה"? על מה זה מתבסס?
אני תמיד ראיתי פדופיליה כהפרעה שגורמת לסטייה במושא התשוקה המינית (כמו נקרופיליה למשל). אני לא חושבת שאופנה חברתית יכולה לגרום למבוגרים להפוך לפדופילים.

פוסט מצוין.

האם באמת יש "התפשטות של תופעת הפדופיליה"? על מה זה מתבסס?
יש היום תופעה של מתן לגיטימציה לפדופיליה.
פדופיליה זו הפרעה, אבל פדופיל שמבין שהנטיה שלו היא סטיה מנורמות המוסר וההתנהגות, ידחיק אותה.
כאשר פדופיליה נעשית תופעה חברתית לגיטימית, יותר פדופילים מרשים לעצמם ללכת בעקבות נטיותיהם ואז יש התפשטות של גילויי פדופיליה.
לפי הזכור לי (אני חושב ששמעתי את זה בתוכנית של הר-סגור) בכמה תרבויות ביוון העתיקה פדופיליה היתה נורמטיבית, ואכן היתה מאד נפוצה שם: חלק מתהליך ההתבגרות של הנער היה חניכה בידי מאהב מבוגר.

יש היום תופעה של מתן לגיטימציה לפדופיליה
באמת? לא שמעתי על כך. פדופיליה מוגדרת כמשיכה של אדם שגילו יותר מ-16, לילד צעיר ממנו ב-5 שנים לפחות.
פדופיליה

אם אתה מתכוון שיש מסרים סמויים שמראים מיניות בוטה אצל ילדים (למשל בפרסומות של רשתות בגדי ילדים), אתה צודק. זו לא לגיטימציה לפדופיליה - זה סתם ביטוי אומלל של חברה שמגדירה יופי רק באמצעות מיניות. עדיין פדופיל שייתפס לא יזכה לשמץ של אמפתיה מהציבור (ובצדק).

כאשר פדופיליה נעשית תופעה חברתית לגיטימית, יותר פדופילים מרשים לעצמם ללכת בעקבות נטיותיהם ואז יש התפשטות של גילויי פדופיליה.
בדיוק.
לא פירטתי מספיק בפוסט אבל התכוונתי לתופעה של מתן לגיטימציה ולהשפעה של זה על פדופילים לצאת מהארון.
(לא זוכרת אם זה בארה"ב או מדינה אחרת שבה לאחרונה יש קמפיין של פדופילים למען הסדרת יחסי מין עם ילדים בחוק. מי היה מאמין.)

ותודה בר עדש וקרוטונית. @}

[אור-לי ממחשב אחר]

אם אתה מתכוון שיש מסרים סמויים שמראים מיניות בוטה אצל ילדים
כן. זה לא מכוון להוות לגיטימציה לפדופיליה, אבל זה כן מהווה לגיטימציה לתפישה של ילדים כאובייקטים מיניים, ומכאן הדרך קצרה.

לא ראיתי את התגובה שלך קרוטונית, אח"כ אגיע שוב למחשב.
אור-לי

לתפישה של ילדים כאובייקטים מיניים, ומכאן הדרך קצרה
היא יותר ארוכה ממה שנדמה. כי הורים שמלבישים את בתם בת הארבע בצורה "זנותית", לא תוקפים מינית ילדים.
ואדם מבוגר שרואה את בת הארבע הזאת לבושה כפי שהיא לבושה, אתה טוען שהוא יתחיל לתקוף ילדים?

יש היום תופעה של מתן לגיטימציה לפדופיליה.
בהחלט. יש להם אירגון ואירגון בין-לאומי של פדופילים וגם ערך בוויקיפדיה לטענת האירגון הנאור הנ"ל, גיל אינו קריטריון שצריך להחישב בביעת הסכמה בקיום יחסי מין בין בוגר לנער. למרות מה שכתוב בוויקי, לפי האתר הם פעילים בהחלט, וכשאחד החברים אנס ורצח ילד בן 10, ה-ACLU, האירגון האמריקני לזכויות האזרח, זינק מייד להגן עליו בחינם בשם זכויות האזרח המקודשות.

ומכאן הדרך קצרה אולי לא קצרה, אבל מתקצרת.

אקדים ואומר שאני מסכימה לכל מה שכתבת על שיטת חמש הדקות.
אבל אחרי שנכנסתי לקישור למחקר שהציע אחד הטוקבקים,
יש בעיני בעייתיות בביקורת שלך על המחקר הספציפי (ולא קראתי את כולו. מודה)

ציטוטים:
“Positive Routines and variant, Faded Bedtime, appear to provide positive alternatives to more traditional extinction-based protocols.” P.1269

Extinction-based protocols=שיטות 5 הדקות למיניהן

Positive Routines involves the parents develop a set of bedtime routine characterized by quiet activities that the child enjoys.
Faded bedtime with response cost involves taking the child out of bed for prescribed periods of times when the child does not fall asleep.” P.1266

בעיני, ב"הארץ" (או בניו יורק טימס) עיוותו את המחקר המקורי .
לפי הבנתי, מדובר במחקר שמנסה למצוא אלטרנרטיבות לטיפול תרופתי בילדים שבעיות השינה שלהם קשות ביותר.
המחקר טוען שטיפול התנהגותי (כל שהוא) מראה תוצאות טובות לעומת אי טיפול.
(גם לינה משפחתית זה טיפול בעיני גם אם החוקרים לא התייחסו אליה).
שימי לב שפרבר, בתקציר ב"הארץ", מצמצם למדי את המלצתו לשיטת 5 הדקות ומציע שבסופו של דבר
כל משפחה תאמץ דרך שמתאימה לאורח חייה ואמונותיה.
אני ראיתי פה המלצה להורים לקבל הדרכה; להעזר במקום לחפש תרופות או לקרוס מעייפות ודיכאון.
וגם, נחרדתי מרעיון העיוועים לעשות ניסויים כאלו בתינוקות.

אתר חדש מרכז רשימות מוצלחות מרחבי הבלוגיאדה העברית. ומי במקום הראשון?
http://www.shama.co.il

יונת, אמרתי לך בע"פ אבל אני עדיין

.

דגנית, מאז שכתבת את התגובה אני מנסה לפנות לעצמי זמן להביא התייחסויות מהמחקר, אך אני לא מוצאת. אני אשתדל בקרוב לעשות זאת, לא שכחתי או מתעלמת

- רק נטולת פנאי כרגע.
מה שכן, בשתי מילים אומר עכשיו: הכתבה עסקה לא רק במחקר. העיתונאי גם שוחח עם ראש צוות המחקר והביא ציטוטים ממנה. ההתייחסות שלי היתה גם ובפרט לכתבה עצמה.

אשר למחקר עצמו, בינתיים, עד שאגיב אני בצורה מסודרת, אני מצטטת כאן תגובה של מישהי (98) שדבריה הם ברוח מחשבותי:

שם השולח: נורית
עיר: ירושלים
כתובת דוא"ל: [email protected]

כותרת התגובה: בעקבות עיון במאמר המחקרי המקורי

הלכתי ללינק שאחד המגיבים פה נתן,(תודה) קראתי בעניין רק את המטה-אנליזה על טיפול בבעיות שינה, ואני מודה שהזדעזעתי. אמנם מדובר במחקר רציני ומקיף שסקר 3000 ומשהו מחקרים וניתח את התוצאות של מעל 50 המדעיים ביותר ביניהם, אבל תמונת המחקר הכללית עגומה ביותר, למי שרוצה לדעת אם יש דרך לעזור לתינוקות מבלי לערוך להם עיצוב התנהגותי. ראשית, הרבה מחקרים מתארים שימוש בתרופות מרדימות כשיטת טיפול! (גם לתינוקות ). שנית, כל המחקרים בדקו שיטות של הכחדת ההתעוררות בלילה ולא מוזכר פעם אחת במאמר שזה נורמלי לתינוק להתעורר כדי לאכול! חלק מהמחקרים נערכו על תינוקות מגיל שבוע. עלול הורה לקרוא זאת ולהסיק שכל תינוק צעיר אמור לישון לילה שלם. שלישית, מפחיד כמה חוקרים ממליצים על "הכחדה מלאה" בשיטת ה "תנו לתינוק לצרוח וגשו אליו רק בבוקר". זו באמת שיטה אכזרית במיוחד ולפי המחקר, היא נבדקה ("בהצלחה") על מאות תינוקות אם לא אלפים, וכנראה שמשתמשים בה המונים. ה"בעיה" היחידה בשיטה, לפי המאמר, היא שהורים לא עומדים בה.(ומה עם הילדים?). בקיצור, המצב עגום. מה שחבל הוא שאין מספיק מחקרים בכיוון השני כדי להצדיק את גישתה של אור-לי ואחר

אור-לי, מה את רוצה לעשות עם הדף הזה?