בדרך לשינוי תזונתי

אני אוהבת בננות ואבוקדו.
לא סובלת מנגו (רק בצורת עמבה! אבל זה מפני שהחילבה מסווה את טעמו P-: ).
לא אוהבת פאפאיה, פסיפלורה, פיטנגו, פיג'ויה ועוד כמה (-:

פאפאיה, פסיפלורה, פיטנגו, פיג'ויה ועוד כמה
שמתחילים באות פ"ה

'פרסמון? 'פרסק??

שמתחילים באות
פ"א.
כן, שמתי לב כשכתבתי (-:
אני משוגעת על אפרסמונים, רק מתבאסת שהעונה שלהם כה קצרה (באורגני, לא קונה פירות מורעלים) וגם מזה שקוטפים אותם בוסר.
אוהבת אפרסקים, רק חבל שהעונה שלהם כל כך קצרה. מה שכן, אפרסקים גורמים לי לגירוי באיזור הפה, אם אני אוכלת יותר מאחד. זה אגב קורה לי עם תאנים (לא עם דבלים) אחרי כמות מסויימת, מפני שאני כל כך אוהבת תאנים שאני יכולה לאכול כמות אדירה (-:

אני כל כך אוהבת תאנים שאני יכולה לאכול כמות אדירה גם אני. וכל כך יקר פה, וכמעט שאי אפשר למצוא אורגני, והטעם לא מתקרב לתאנה מהעץ בארץ.

גם בתי לא אוהבת בננות
אחת פעם בכמה חודשים - אולי.
בנות - אתן לא לבד!

גם בתי הצעירה לא אוהבת בננות ובכלל לא נמשכת למתוקים.....בשונה משאר בני הבית

צריך פשוט להתפנות מכל מלאכה ולעשות רק את זה...

או להתחיל לאכול תפוחים בלי הכרה... בחייך. זה לא קשה, זה רק שונה. אם כבר, זה יותר קל בהרבה מרגע שמתרגלים. באחריות.
מסכימה עם ניצן (-:
בלי קשר, רציתי כבר קודם לציין שהחורף זו עונה שקשה לערוך בה שינויים תזונתיים. דעתי האישית כמובן.

_מאפים מבוססי כוסמת מונבטת? מעניין אותך?
אותי מעניין - איך עושים את זה?_
נועה ברקת,
ראשית אני מנביטה כוסמת ירוקה (לא קלויה) עדיף אורגנית. הסבר קצר ב{{}}עוגיות חיוניות (2007-11-07T00:52:17).
מתכונים שהכנתי בעצמי והתקבלו נהדר:

עוגיות חיוניות
פוקאצ'ה ב{{}}מאפים נאים (2007-12-30T12:29:00)
קלתית של פיצה ב{{}}מאפים נאים (2007-09-25T01:05:30)
לחמניות איסייות ב{{}}ארוחות חג יצירתיות ובריאות (2008-10-22T22:21:55)
קציצות כוסמת - מתכון אחד לדוגמה ב{{}}קציצות ולביבות נאות (2008-05-25T23:27:40)

אשמח לפרט או לענות על כל שאלה @}

רציתי להגיד שרגישות לבננות, לאבוקדו ולמנגו היא לרוב משנית לרגישות לפירות טרופיים (מתעבבבבבת אותם. ברררר...) אז זה לא הפ"א.
מאד מסכימה שהחורף זו עונה שקשה לערוך בה שינויים תזונתיים, זה מגובה רעיונית. כתבתי על זה בגמילה ביתית ממתוקים מעט.

שליחה על ידי יול* » 21 ינואר 2009, 00:47

הי יעלפו,
מה שלומך? מצליחה להתמיד?
תעדכני קצת אם בא לך..

(יעלפו טבעה בערימת סוכר לבן מזוקק, מי יודע אם תשוב)

שליחה על ידי יול* » 23 ינואר 2009, 16:00

(יעלפו טבעה בערימת סוכר לבן מזוקק, מי יודע אם תשוב)
כנ"ל.
מצבי בימים אלה כל כך עגום (וכמובן שגם השמנתי) שאני מעדיפה להתעלם ולהדחיק.
איכשהו מנסה לאסוף את עצמי כדי להתחיל שוב בימים הקרובים.
אולי לחזור לכתוב כאן יכול להועיל?
רוצה לפרט? לשתף? לשפוך?
(רק אם בא לך כמובן).
שבת שלום@}

חזקי ואמצי!

אולי כשתצאי מהערימה תנסי את הדרך ההדרגתית? דווחי לקבוצת התמיכה ונראה מה אפשר לעשות!
ועוד אחד לשבת:

יול - כתבנו יחד, אז מה שכתבתי ליעל מכוון גם אלייך.

שתפו קצת, נראה לי שזה אמור לעזור. מה הטעם להיעלם דווקא כשקשה?

שליחה על ידי א* » 23 ינואר 2009, 18:07

אני א מגמילה ביתית _ממתוקים , נראה לי שאמשיך לכתוב פה כי זה מדבר אל אותו "קהל" ואני לא רוצה לתזז אנשים בין 2 הדפים :

לאלו שטבעו השבוע בסוכר לבן מזוקק אני שולחת חיבוק רוצה להגיד מניסיון אישי שהכתיבה עוזרת "להתאפס" ולהתאזן,לי עוזר גם לעשות הליכה ארוכה ארוכה, הליכה שמזכירה לי את הגוף שלי ומזכירה לי להיות נחמדה אליו.
בחודש שעבר טבעתי בסוכר מזוקק כמוכן כשהייתי במחזור וביקשתי פה עזרה לתקופת המחזור,כולן הציעו המון מנוחה והמון הקשבה לצורך במתוק ולתת לגוף כמה מתוק שהוא רוצה אבל מתוק פחות מעובד ויותר טיבעי, ללכבוד המחזור הנוכחי הצטיידתי ביום חופש מהעבודה ובהרבה מאוד סוגים של אגוזים פירות ופירות יבשיים אך להפתעתי הרבה לא היה לי חשק עז למתוק כמו בדרך כלל, ...ממש מוזר... במחזור הזה היה לי בעיקר חשק לסלט....האינטאיציה שלי אומרת שזה בגלל שהתפנקתי על ידי התבודדות ומנוחה ולכן לא הייתי צריכה פינוק מתוק...אבל אני עוד צריכה לבדוק את זה עם עצמי כי החשק למתוק בשבוע שעבר הרגיש ממש פיזי ולא נפשי...

מה הטעם להיעלם דווקא כשקשה?

אינני מחסידי פרויד, ובכל זאת: הרעיון שהאנרגיה הנפשית היא מאגר מוגבל, ושאנרגיה לא הולכת לאיבוד רק משנה צורה- מאוד רלוונטי לחיי.

אם אני מרגישה שאין לי מספיק אתגרים בעבודה/לימודים, אני קופצת היישר אל תוך אתגרי החיים האישיים. בתקופות כאלו, אלו ימים של בית נקי (גם אם לא בהיסטריה, גם אם בצעדים קטנים), כושר (החל בריצות בוקר עם הכלבה וכלה בחדר הכושר שבעבודה) והקפדה על תזונה (כאן אתן לגמרי יודעות על מה אני מדברת).

אבל אז, מרגע שמשהו "אמיתי", "חשוב" יותר, כובש את תשומת הלב שלי (תקופת בחינות, פרויקט ענק עם דד-ליין בהול בעבודה)- ברור לי (לכו תבררו מי היא אותה לי) שאלו הדברים להתעסק בהם. עזבי אותך מרסק ירוק, דחפי קפה ומאפה כמו כולם ושבי להקליד שעות במרץ. תטבעי לתוך הפסקת המסחר בניירות אי.די.בי לרגל הודעה מרגשת, ובמקביל תטבעי לתוך קרטון הו-כה-אמריקאי של נודלס מג'ירף. עזבי אותך מלקום מוקדם כדי להספיק לארגן הכל, עזבי אותך מזמני ההכנה בשעות הערב המאוחרות- יש לך דברים לעשות.

שליחה על ידי א* » 24 ינואר 2009, 09:25

מאוד מתחברת למה שאת כותבת כאן בישירות,כנות ובהירות גדולה.

אצלי הסוג מחשבה הזה בא לידי ביטוי לגבי קריירה ואימהות, יש תקופות שבהן אני יכולה "להתמלא" מלשבת ליד העגבנייה בגינת הירק שלי ולדבר אליה עד שתגדל ואז לתת אותה בגאווה לבן שלי: עגבנייה, בייתית,אורגנית ועשויה בעבודת יד ,גודלה בסבלנות רבה על ידי האימא הבאופנית המושלמת ( שתרגיש מאוד מתוסכלת מהקריירה שלה בעוד 3 שנים בגלל עגבניות כאלו).
ויש תקופות שבהם אני מתקדמת מאוד בעבודה, מלאת אדרנלין ועניין אפילו...אוי ואיי...מאושרת ומלאת סיפוק עצמי. וביום כזה אני מסוגלת לתת לבן שלי סנדוויץ עם ממרח תמרים לארוחת צהריים ולהשאיר אותו במעון עד ארבע גם כשאני יכולה לקחת אותו מהמעון בשתיים.
אז אני מבינה אותך ומזדהה , אבל אני לא חושבת שזה המצב האידיאלי עבורי,אני מנסה למצוא את האיזון, למצוא אורח חיים בריא שאפשר לעמוד בו גם ברגעי לחץ וגם כשתחומי עניין אחרים תופסים מקום מרכזי,אני חושבת שזה הכי גרוע לגוף שלי לקבל חודש אחד רסק ירוק אורגני ובחודש שני קוראסונים וקפה, כבר עדיף לתת לו פרוסת לחם (אפילו לא מקמח מלא) עם גבינה לבנה במשך כל החודשיים,לפחות לא אבלבל אותו.

בהצלחה בכל הפרוייקטים,איתך בתהליך.

יעל, נראה לי שבמצב שאת מתארת - שמוכר לי מתקופות קודמות בחיי - אולי כדאי לנסות לסגל לעצמך הרגל אחד בכל פעם שיש לך מעט כוחות פנויים לזה. לא לשאוף לשלמות (פליי ליידי) אלא להרגלים קטנים ומבוססים. למשל, להחליף נשנוש לא-מזין אחד בנשנוש מזין אחד. למשל לאכול או לשתות דבר אחד מזין בבוקר, גם אם לידו את שותה ואוכלת כמה דברים לא-מזינים.
אולי בהתחלה תרגישי שאת אוכלת יותר מקודם (ואולי באמת תאכלי יותר מקודם). אם נגיד את אוהבת שקדים ותנשנשי המון שקדים ויחד עם זה גם תאכלי קרואסונים, בהחלט ייתכן שתרגישי כבדה. אבל מכיוון שלגוף שלך יש גבולות הכלה משלו, אולי בסופו של דבר האוכל המזין שתאכלי אולי יצמצם את כמות האוכל הלא-מזין. וכך, אחרי שהתמכרת לנשנוש בריא אחד, תוכלי להשריש הרגל חדש. אולי הליכה אחת ארוכה בשבוע. אני סתם זורקת, לא יודעת אם זה כיוון נכון בשבילך או אם בכלל ככה עושים את זה.

שליחה על ידי יול* » 24 ינואר 2009, 14:33

אם אני מרגישה שאין לי מספיק אתגרים בעבודה/לימודים, אני קופצת היישר אל תוך אתגרי החיים האישיים. בתקופות כאלו, אלו ימים של בית נקי (גם אם לא בהיסטריה, גם אם בצעדים קטנים), כושר (החל בריצות בוקר עם הכלבה וכלה בחדר הכושר שבעבודה) והקפדה על תזונה (כאן אתן לגמרי יודעות על מה אני מדברת).
יעל, את מדייקת מאד, אני מרגישה שאנחנו עוברות תהליך מאד דומה, בעליות וגם בירידות (וגם לי קוראים יעל (-:) רק שאת נחושה וברורה בעוד שאני (כרגיל) מהססת מתלבטת מסתבכת יותר.
בדיוק אתמול, אחרי שגלית כתבה שהזמן לשתף הוא כשקשה, ניסיתי לנסח לעצמי למה זה משהו קצת אחר וחשבתי שזה בסיסי וקשור באיך, מתי ובמה אני משקיעה משאבים (מבחינתי זו מילה אחרת לאנרגיות, כך אני קוראת לכל המכלול הזה של זמן, כוח פיזי ונפשי, מחשבות, כסף ועוד ועוד).
ובאמת גם אצלי, יש יחס ברור בין תקופות פנויות יחסית שבהן אני מסוגלת להשקיע הרבה יותר משאבים בדברים שכנראה נתפסים אצלי במובן מסוים כאקסטרה, כפעילויות לא הכרחיות ( תזונה, כושר, נקיון וסידור הבית ועוד) וברגע שמגיעה תקופת עומס, כל המשאבים הולכים לשם והדברים הכאילו פחות חשובים נדחקים הצידה (ואני יודעת שהדברים האלה לפעמים חשובים בהרבה מהגשת עבודה או לעמוד בדד ליין אבל הם פחות לחוצים, אין להם תוצאות מידיות ולא קשורים בהם אנשים נוספים זה רק אני והמשמעת העצמית שלי) ואז אצלי גם מנגנון הפיצוי עובד חזק. כלומר, נגיד היה יום מתיש בעבודה, בקלות גדולה יותר ארשה לעצמי קפה ועוגיות כי מגיע לי או יום ארוך באוניברסיטה כמובן שצריך קפה כדי להחזיק מעמד וכל הבלה בלה בלה הזה.
וכמו שכתבתי קודם,אני מתחילה (להתיאש...) לחשוב שאין בכלל אפשרות לעשות את השינוי המיוחל בלי פנאי, משאבים (כסף ומיכשור מיוחד) ואקסטרה כוחות.

עכשיו, מה שגלית (ובעצם כמעט כולן כאן) אומרת כל הזמן מאד מדבר אלי, כלומר ההדרגה, הלהוסיף ורק אז להוריד, ההבנה שזה תהליך א-ר-ו-ך!
ובכל זאת התחושה הזו שזה צעד קטנטן במעלה ההר ויש עוד כל כך הרבה לצעוד, לפעמים זה מתיש ומוציא את הרוח מהמפרשים. לפעמים זה פשוט נראה חסר טעם ולא מורגש, ואז מה זה כבר משנה ובלי לשים לב גלי הסוכר הלבן שוטפים ומכסים כל חלקה טובה.. ובאמת, הדברים החשובים 'באמת' (עבודה, לימודים) שלא יכולים לחכות משתלטים על כל מיני פרויקטים (כך בן זוגי מכנה זאת) שאני מנסה לבצע בחיי (כן, אני יודעת שכשיהיו ילדים זה יהיה קשה יותר).

ואחרי כל זה, מתכוונת להתאפס, להגדיר מחדש מטרות ולחזור לענינים (-:
יש לי שני רעיונות שאני רוצה לנסות הפעם.
הראשון זה לכתוב מעין יומן מעקב, לא פירוט מדויק (כי אני לא אצליח) אלא משהו כללי, כי אני חושבת שיסורי המצפון כשאני אוכלת משהו 'אסור' כל כך גדולים שהזכרון שלי אחר כך מתעוות. אני זוכרת בעיקר את הכשלונות ופחות את ההצלחות.
הדבר השני הוא באמת כמו שגלית הציעה, לנסות לא להתפרס על יותר מדי חזיתות, לבחור כמה דברים (אולי אפילו ממש קטנים בהתחלה, כי תקופה עמוסה עומדת בפני) להתמקד בהם ורק אחרי שהם ממש מופנמים להמשיך לדברים אחרים.

בהצלחה ותודה ענקית לכולם@}

לאחרונה חידשו לי שאבוקדו יכול להעלות את רמת הסוכר בדם ואני חושבת שזה יכול להיות מקור תחושת הרוגע אבל צריך לשים לב מה קורה אחכ... בד"כ אחרי עליה יש ירידה...
אני מנסה להגמל גם מאבוקדו ובוטנים...
וגם פירות מומלץ להגביל.
בכלל כדאי לשאוף לאיזון...

אבוקדו יכול להעלות את רמת הסוכר בדם ?? מעולם לא שמעתי על זה. חיפוש קצר בגוגל העלה ערך גליקמי 0, ובלי השפעה על הסוכר בדם.
מאיפה המידע הזה?

שאלה שאני לא בטוחה איפה לשאול, אז אני שואלת אותה פה-

קיבלתי שקית גדולה מלאה בתרד
מה עושים עם זה?
(רעיונות לסלטים מגניבים יתקבלו בברכה)

אנחנו מוסיפים מעט בסלט (אגב, זה עלה שלא כדאי לצרוך ממנו יותר מדי כשהוא חי. לא זוכרת למה בדיוק, אבל יכולה למצוא בספר של מתכוני ווסטון פרייס).
עושים קציצות תרד עם גבינה בולגרית (הרבה עבודה).
מוסיפים מעט תרד לכל תבשיל (אבל הבנתי שאת לא כ"כ מבשלת בימים אלו?)
פעם היינו מוסיפים לשייק ירוק.
סלט טעים שאכלתי לא מזמן - חסה, מעט תרד, אגוזי מלך וחמוציות, עם רוטב וינגרט הכי הכי פשוט. לי היה טעים גם בלי הרוטב.

היי שירי, המון תודה על הרעיונות!
נראה לי שאני אנסה להוסיף לשייק (בתקווה שהטעם לא יהיה דומיננטי מדי, הבוקר הוספתי עלי בייבי שקיבלתי במשלוח האורגני, ויצא מוצלח ממש) ולהוסיף לסלט.
יש לך בשלוף מתכון לקציצות? (אני לא כל כך מבשלת בימים אלו, אבל אני גם לא נמנעת מבישול באופן מוחלט. אני מכינה מרקים וכל מיני קציצות שעוברות את הרף של מה שאני רוצה לאכול)

שליחה על ידי יול* » 09 אפריל 2009, 00:40

אני מכינה מרק תרד.
לדעתי זה טעים אם כי יש כאלה שטוענים שטעם התרד דומיננטי מדי.
מאדים בצל ושום, מוסיפים את התרד ואפשר גם תפוח אדמה או קישוא, מכסים במים (או בציר) ומתבלים במלח, פלפל, מיץ לימון ואפשר גם אגוז מוסקט. בסוף מרסקים קצת בבלנדר מוט. כמובן אפשר להוסיף שמנת ואז יוצא מוקרם אבל אני נמנעת מזה ועדיין יוצא מאד טעים לדעתי.
אני מצטערת שאין לי כרגע מתכון מדויק יותר, אבל אם תרצי תגידי ואני אחפש אותו.

כן, בשייק באמת לא להוסיף יותר מדי כי זה משתלט.
המתכון לקציצות ממה שאני זוכרת הוא לחבילת תרד לא גדולה במיוחד:
לאדות את התרד אידוי קצרצר, רק כדי שהוא יהיה נוח לעבודה (לא סמרטוטי מדי). לחתוך אותו לחתיכות קצת יותר קטנות, להוסיף גבינה בולגרית (נניח חצי חבילה), ביצה, פירורי לחם.
במתכון הזה אני לא עובדת עם כמויות אלא בהרגשה של המרקם - כלומר מוסיפה פירורי לחם עד שאני מרגישה שיווצרו קציצות יציבות.
אפשר לטגן ואני חושבת שאפשר גם בתנור, בתור פשטידה נמוכה כזו.
צריך רק לחשוב על חלופה לפירורי לחם. אולי קמח תירס, או תירס טחון?... חשבתי אולי על כוסמת אבל אני לא בטוחה איך זה יוצא באפייה.
בהצלחה לך

שירי ממחשב אחר

אה! יול מעליי נתנה לי רעיון -להחליף את פירורי הלחם בתפוחי אדמה. וככה זה גם ייצא הרבה יותר טוב בתנור.
זה רק יהיה יותר עבודה לאדות או לבשל תפוחי אדמה ולמעוך אותם בנוסף...
וזה מזכיר לי שאנחנו מוסיפים תרד כשאנחנו מכינים פירה, וכשמוסיפים אותו חי אחרי שמסיימים למעוך, האדים מבשלים אותו ממש קלות ויוצא לו מרקם נהדר, לא סמרטוטי ועדיין קצת קראנצ'י.

החורף הכנתי לעתים קרובות מרק עדשים עם תרד ועגבניות פשוט ונחמד. (אני משתמשת בעגבניות מרוסקות מקופסה).

שליחה על ידי יול* » 12 אפריל 2009, 18:14

לא ברור לי למה אוכלים חרוסת רק בפסח (כלומר למה אני אוכלת חרוסת רק בפסח).
זה כל כך טעים ובריא ואני בהחלט חושבת שיכול להוות תחליף מבחינתי לכל מיני מתוקים מזיקים כמו שוקולד ועוגיות.
הכנתי עכשיו: תמרים, צימוקים, שקדים, סילאן - הכל בבלנדר. פשוט לא ייאמן כמה שיצא טעים (ואני לא מתה על פירות יבשים).
נראה לי שחרוסת כזו באופן קבוע במקרר בהחלט תוכל לבלום כל מיני מצבי קרייבניג למתוק, וגם אי אפשר לאכול יותר מדי מרוב שזה מתוק כך שגם מבחינת קלוריות זה לא נורא.
(אולי זה מובן מאליו וברור כשמש לכל האוכלים בריא למיניהם, אבל, מבחינתי, כרגע עליתי פה על משהו ענק, ממש תובנה, שיכולה אולי, הלוואי, לגרום לכך שאצליח להפסיק לצרוך סוכר בצורתו המעובדת סוף סוף.)

אשמח למתכונים בלי ביצים, גבינה, חלב, מוצרי חלב, בשר, דגים, שילדים קטנים אוהבים, בריא ולא מטוגן לצהרים חמים.
עברתי על המתכונים במדור, אשמח לנוספים,

הרבה זמן שהדף הזה צבר אבק, אז באתי לנער אותו (כי אם כל כך כיף לקרוא אחורה, אולי כדאי להמשיך לכתוב).

הריון, שבוע 30. עושה (כמעט) כל מה שאני יכולה כדי להיטיב עם ענייני התזונה. ובכל זאת, כמו תמיד, יכול היה להיות יותר טוב.

לפני כמה ימים קראתי בדף אחר את ניצן אמ, שכתבה על תחושת היש ותחושת האין שנותנת התזונה הבריאה. אני לא לגמרי בטוחה למה בדיוק ניצן התכוונה שם, כי זה התחבר לי מאוד מהר למשהו אישי שלי.

לדוגמא, בימים אלה, אני רוצה לאכול בריא מסיבות ברורות- התינוק וטובתו והגוף שלי וטובתו. אני לא רוצה להיות (ובשלב הזה, נדמה לי שכבר אין סכנה שאהיה, לפחות לא בהריון הנוכחי) מהנשים שעולות 20 קילו בהריון ואז תוהות איך זה קרה להן (ואם זה קרה לכן, אני לא מזלזלת בזה לרגע, ואני בהחלט מבינה איך דבר כזה יכול לקרות). אז אני מקפידה על התזונה שלי. אני אוכלת, בכמויות שהגוף שלי דורש, ומשתדלת מאוד שהאוכל ייטיב עם הגוף שלי. חוץ מזה, אני שוחה והולכת (גם בחדר כושר וגם באופן כללי, כמעט לא משתמשת ברכב).

מצד אחד, אני יודעת (מקווה?) שאחרי הלידה, כשהגוף שלי 'יחזור לעצמו' (עוד מונח שיכול להיות פתח לדיון שלם בפני עצמו), זה מאוד יישמח אותי ואני אהיה לגמרי מודעת לכך שזה בזכות המאמץ שהשקעתי בעניין. מצד שני, אני חושבת לעצמי- אם יש עכשיו במצבי אישה בשבוע השלושים, שנכנעה ונכנעת לדחפיה (ולהתמכרויותיה) ונהנת מכל רגע, ואחר כך תתאמץ במשך חצי שנה להפחית את המשקל המיותר שהתווסף לה בהריון- המצב שלנו, מבחינת ההשקעה, לא מאוד שונה.

אני משקיעה עכשיו בלא להעלות את המשקל כתוצאה מאכילה לא בריאה, והיא תשקיע אחר כך בלהוריד אותו. ויש סיכוי לא רע בכלל, שהיא נהנת עכשיו יותר. זאת אומרת, כן, אני מרגישה מצוין, אני ישנה כמו שצריך בלילות, והעור שלי במצב סופר דופר (טפו טפו טפו על כל אלה, בעיקר עניין השינה P-:). אבל קשה לי. והיא, האישה הוירטואלית, שמאכילה את ילדה בשלל הקרייבינגז שלי (והם הזויים במיוחד, כמו פנקייק שוקולד בבית הפנקייק), והעור שלה מלא פצעונים והיא מסתובבת עייפה בחום יוני הישראלי- היא לא חושבת על לארוז ארוחת צהרים לעבודה, היא פשוט מזמינה טייק אוואי, והיא לא הולכת כל יומיים לסופר כי הפירות נמסים בחום הזה מהר כל כך, היא פשוט קונה בורקס ורוגלעך בדרך לעבודה, והיא לא מנצלת את הפסקת הצהרים כדי לשחות או ללכת, אלא מתרווחת עם כרסה הענקית במוזס, וטובלת עוד צ'יפס במיונז. והאישה ההיא היא אני, של מעבר למראה.

לא בטוחה אם הצלחתן להבין. אם כן ואם לא, אשמח לשמוע מה אתן חושבות.

הבנתי.
אני חושבת שזו אשליה, שלהכנע לכל יביא אותנו לאיזה אושר, וזו אשליה להאמין שהדברים נמדדים באיזו שורה תחתונה בתאריך כזה או אחר. אין קו סיום.
זה קו מחשבה מוכר לי היטב, ונכנעתי לו לא פעם, והאמת היא שזה תמיד גרם לי לסבל יותר גדול ממה שהתחלתי. כי הפצעונים והעייפות? זה סיוט יומיומי, והוא סיוט גרוע של חוסר נעימות גופני בלתי פוסק, ואין להשוות אותו לעינוי הנפש שאת מתארת. אני הייתי חותרת להפסקת העינוי הנפשי ולהנאה מכל רגע מבלי להרגיש שיש כזה חסר גדול. (נאה דורשת...)
אם תגלי איך, ספרי לי.

באופן טבעי

באופן טבעי