_ואז המראה הזאת יכולה לעשות דבר אחד בלבד, לשלוח אותנו חזרה פנימה
התבוננות פשוטה במה שעולה מבלי לנתח, לשפוט או לנסות להבין.
המראה היא אולי לא משקפת כמו שהיא משליכה את הדברים חזרה אלינו כמו קרני אור שפוגעים במראה
כלומר אנחנו משליכים החוצה והיא מחזירה את הדברים אלינו._
כן , דוקא את זה, פחות או יותר הבנתי, כשקראתי את המשפט וגריינתי אותך
(כן, כן, זו אני,
).
בעבר, כשהייתי לבד, הרבה יותר קל היה לי, לחשוב שעשיתי כברת דרך (בעיקר רוחנית) וצמחתי. הגיעה הזוגיות ואיתה, הרגע המסוים, בו, ט-ר-א-ח, כאילו הכל עף דרך החלון... ואח״כ, הגיעו, עוד שורה ארוכה של רגעים כאלה.
אבל במקרה שלי, הנמוך-הנמוך הזה ,הביא לפרידה נכונה, שהיתה צריכה, לקרות קודם. (
השאול נמוך -אני יודעת! וגם כ״כ חשוך שם!).
עכשיו אני לא בזוגיות,
אבל
וזה אבל גדול, שעושה את כל ההבדל,
אני עם ילדה.
לכן, אני מרגישה, שעדיין באמת ממשיכה לצמוח ולגדול.
בכלל, יש לי חברה שאומרת, ש:
_הילדים שלנו, הם
המאסטרים,
הכי טובים שלנו._
<עוד משהו קטן על הנמוך-
אהוב שלי לשעבר, שהיה מפיק מרגניות לרוב, נהג לא לומר:
כל שפל, הוא פסגה, של שפל נמוך יותר
המשפט הזה, תמיד שעשע אותי. אך בימים ההם, באמת נהגתי להשתכשך, במיץ של הזבל. מאוחר יותר, כשנפרדנו, הייתי נזכרת במשפט, במרירות.
ואחרי זה בבוז. ואח״כ בחמלה.
וכבר הרבה שנים- בריחוק משועשע.
רציתי גם, להודות ולכתוב לך, עוד כמה דברים על
לתפוס את זה בזנב המופלא. @}
אבל, המאסטרית שלי התעוררה וקוראת לי
. אולי בפעם אחרת...
