ברוש בלבוש סופרמן

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

לפעמים ה-מה היה אילו
ומה יכול להיות
משאיר לנו את התקווה לחיות
(גם אם זה רק אשליות)

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

מאוד ברור לי, שהאתה של עכשיו וההיא של פעם זה שילוב מושלם
אבל האתה של עכשיו והיא של עכשיו - לא בטוח, בדיוק כמו שההיא של פעם והאתה של פעם לא צלח, יהיו הנסיבות אשר יהיו

ואולי כן?

והצהובון מעצבן: אגדת המציאות עשויה להיות אחרת לחלוטין רק מעצם השינוי בהגדת המציאות

[צפרדע_ית]

אני חושבת שאני לגמרי מבינה.
והמצהיבון, כהרגלו, מסביר שהדמיון, הוא שנדרש לקפיצת הדרך...
מעניין האלגוריתם... בסוף אפענח אותו. אולי.
אני חושבת עליך. ועדיין מקשיבה.
ל.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

ויש ימים, שלמרות האפור בשמיים, ולמרות נסיבות מצערות של חיים שבאו לקיצם, שעה אחת של ספורט וטבע, ירוק וצבעוני ממלאת את המאגרים במידה שלא תאמן

[ותיקה_שקטה*]

מזדהה עם כל מילה
@} @}

[צפרדע_ית]

בהחלט.
אצלי כרגע הטבע בעיקרו לבן, ועדיין מפעים.
חיבוק על האובדן.
ץ

[עלה_ברוח*]

ברוש יקר, גם עבורי פעילות גופנית בחוץ, בטבע (הליכה מהירה, הלוואי ויכולתי לרוץ) היא מרפא. ממש כך!
אצלי גם ציור ובכלל יצירה מביאים קצת שקט, בתנאי שלא מתעוררים קולות הביקורת ההורסים.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

ואז מגיע יום
שנפתח בבכור שתופס את חדר הרחצה בשעה העמוסה של היום, גומר את המים החמים (אבל לא אומר), ובכלל מתנהג כאילו כולם משרתים אותו
ואז סביבת הבית רועשת, מפריעה להתרכז ב"עובודה מהבית", וזו אף נקטעת כאשר "תקלת תשתית" מפילה את האינטרנט באיזור
חיות הבית משתגעות להן, כל אחת בדרכה. בת הזוג משתגעת מהן.
הצעיר חוזר עצבני וצורח כולו.
ורק שתי כוסות צייסר, מצליחות להפיל אותך למיטה, לשינה מתוקה שמסתיימת מקדם מדי.
לחיים!

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

עוד יום שהתחיל נפלא
עם צעקות, כעסים ובלי אינטרנט
לפעמים אני תוהה, בשביל מה לטרוח?

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

ונמשך עם בעיות, כעסים, מריבות
חיות שעושות צרות
ואפילו הריצה היתה מגומגמת
גוף חולה עם נפש חולה, כבר אמרו?

[צפרדע_ית]

חיבוק.
מקשיבה.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

והשינה מגומגמת גם
תודה לכן על ההקשבה והחיבוק

והסבלנות לקיטורים

[יולי_קו]

[צפרדע_ית]

הי ברוש, היום, היה לנו בוקר יחסית קל,
הראשניות יצאו לדרכן בזמן ואפילו סיימו את ארוחת הבוקר... כמעט...
וזה גרם לי לחשוב על מה שכתבת לאחרונה...
ילדים שלא מתעוררים בזמן, חיות בית שדורשות תשומת לב, אינטרנט שנופל וכן הלאה יש כל הזמן. אבל מידי פעם, יש איזה בוקר נעים כזה, וזו כבר סיבה לחייך.
נכון?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

כשיש בוקר כזה, בהחלט אני מחייך
אפילו חיוך רחב
ומזכיר לעצמי איזה בוקר נפלא הוא זה

אך זהו היוצא מן הכלל לאחורנה, המעיד על הכלל

• היום היה יום סביר

[צפרדע_ית]

היום היה יום סביר
יופי!!! כזה שמאפשר חיוך?
משמח לקרא.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

חצי חיוך

[צפרדע_ית]

חצי טוב..
.
ץ

[יולי_קו]

חצי הכוס המלאה!
דרך אגב, החצי השני אינו ריק. הוא מלא באוויר. ואם חושבים על זה לעומק, אפשר לקלוט עובדה מעניינת ומפתיעה. למעשה בלי מים אפשר לחיות כמה ימים, אולי שבועות. בלי אויר- אחרי כמה דקות עוברים ל׳שלום, חבר׳.

מה יקר ערך במצב הנוכחי שלך, שגורם לך לנשום?

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

יש אנשים שאומרים שהחיים הם כמו גלגל ענק, פעם אתה למעלה, ופעם למטה
אצלי, הסובבים אותי הם כך, שעד שדבר אחד משתפר קצת ועולה, השני יורד, והשלישי והרביעי...
ואני הציר, לא מגורז, לא משומן, ונשחק כל הזמן
והציר חורק, וזועק
רק שלוש כוסיות הצליחו לאלחש את הקולות
AA I'm on my way

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

מה יקר ערך במצב הנוכחי שלך, שגורם לך לנשום?
בעיקר?
ההתמדה

[צפרדע_ית]

האם אתה מכוון להתמיד כך גם בצריכת האלכוהול?
אתה בטוח שזה רעיו טוב?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אני צורך אלכהול מגיל 8 ימים....
אז לך תדע.
באותו היום, הספורט לא עזר, רק זה הצליח לההקל על הצרימות.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

ולא, לפחות לא בתוכנית להתמיד בזה באופן יומיומי
כוסית מדי פעם כן

[צפרדע_ית]

זה משמח לשמוע.
מקוה שהעניינים מסתדרים.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

מסתדרים, השאלה למי
מצאתי את עצמי מבלה במיון בגלל שילוב נסיבות שיצר מצג (שווא?) של משהו בעייתי
לדבריהם הכל בסדר, אני חושב שאין משהו חמור ביותר, אם כי יש שינוי במצב...
ברור שבכל בסדר, הינוי אצלי, לא אצלם
מחר נברר קצת יותר

[צפרדע_ית]

אוי, ברוש, רוצה לספר קצת יותר?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

מסתבר שההיסטוריה חוזרת
אבל צריך לפשפש בנבכי ההיסטוריה בכדי לזכור, וכדי להפחית בהיסטריה
מחר אהיה חכם יותר

[צפרדע_ית]

טוב, זה קצת יותר מילים, אמנם, אבל אני לא בטוחה שהבנתי...
בכל מקרה, חיבוק.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

להבנתי , ואין לסמוך עליה, נראה שאם אני אמות מזה, זה לא יהיה בקרוב

[צפרדע_ית]

אני מבינה.
ל..

[צפרדע_ית]

הגיע מחר? הכל טוב?
ל.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

המחר כבר פה
הכל רגיל
חזרה לשגרה

[צפרדע_ית]

נפלא.
(נכון?)
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

יותר טוב מהאלטרנטיבה

[צפרדע_ית]

אם אני מבינה נכון, אתה לגמרי צודק

המצהיבון מבשר לי שכרוחב הראות - כך עומק הרעות...
אני די מסכימה איתו כרגע.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

הרעות נשאנוך בלי מילים

[צפרדע_ית]

עצובה, עצבנית ושותקת....

ץ

[צפרדע_ית]

יולי קו! איפה את כשחושבים עלייך תראי מה קורה לי בגלל הדף שלך... אני מקלקלת שירה עברית...

ברוש, בכלל התכוונתי לשאול אותך לשלומך?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

מה לך כי תתעצבי? כי תתעצבני?

[צפרדע_ית]

הי, הי, אני שאלתי קודם....

ו- כרגיל... חיים, ראשנים... עניינים...
כזה.
ומה שלומך?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

סביר, היו כמה ימים מלחיצים

[צפרדע_ית]

כן, כך הבנתי.
שמחה שעבר.
עבר, נכון?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

נחיה ונראה...
כמאמר המת לעיוור
כרגע נראה שבסדר

[צפרדע_ית]

בסדר זה יופי.
וגם נחיה (ונראה) נשמע אחלה.
יום נפלא.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אתמול הי מין יום כזה, שאיך שהוא התחיל, ברור היה שהכי טוב יהיה לחזור למיטה ולא לצאת ממנה
אבל יש את הצריך, אז צריך
ואז יש את התחביב שתכננתי לבוקר, אבל עם כל שגעונות הבוקר והעצבים כמעט שלא בא היה לי ללכת
אבל קבעתי, וחבל, וזה, אז הלכתי
וכמו הלכתי לאיבוד בתוכו, למעלה מחצי שעה עד שהצלחתי למקד את עצמי.
איך אומרים, היה רע לתפארת
אבל שרדתי, לפחות זה

[צפרדע_ית]

יש ימים כאלה, ברוש.
ימים בהם היקום דורש שלא נצא מהבית.
הם לא נעימים, אבל הם גם די מעטים,
ובעיקר הם מאפשרים לנו איזושהי פרופורציה, בזכותם אנחנו מצליחים לשים לב לימים האחרים המשמחים.
אני שמחה ששרדת, ועוד יותר שמחה ששיתפת, והכי מקווה שהיום, או מקסימום מחר יהיה לך יום טוב יותר.
המצהחבון מצהבב לי שהכי חשוך לפני עלות השחר, ואני מאמינה לו.
חיבוק לחיזוק...
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

לפחות היום היה טוב יותר

[צפרדע_ית]

טוב יותר זה... נו... טוב יותר... לא?
חיבוק.
ל.

[יולי_קו]

איפה אני?
בשביל שלא תקנאו, אני בפקק תנועה מפואר ביותר.
ובשביל שכן תקנאו
בדיוק סיימנו לטייל בהרים המושלגים בנוף וואוו, ולא סתם ככה. האיש הצטרף לחבורה של כ-10 אנשים על סקי שגררה עם חבלים ורתמות חבר משותק על כסא ״גלגלים״ עם סקי, בעליה של כמה מאות מטרים (אני עשיתי אחורה פנה באמצע, אחרי כ-600 מ׳ הפרש גובה, כי אני מסתובבת עם סנדלי שלג ולכן יותר איטית בירידה). הקדמתי אותם בחניה בחצי שעה למרות שהתבלבלתי טיפה בדרך, והייתי מרוצה מאוד
ואני הייתי ממש ממש שבוזה שבוע שעבר, ואפילו לא היה לי כח לכתוב, או לצלצל. והכל בגלל שאני מאותגרת טכנולוגית.
מזל שיצאתי מזה (מהמצב רוח). כשנמצאים למטה, יש קטעים שממש צריך להתאמץ להזכר שלא הכל שחור כל הזמן.

[צפרדע_ית]

אבל יולי!! כל הרעיון זה לצלצל כשאת שבוזה!!!
זה מה שאני מנסה להזכיר לברוש כבר מלא זמן..

הכל בסדר?'
נזכרת?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

הי, ברוש כותב כשהו שבוז, בעיקר כשהו שבוז
ויולי, קבלי חיבוק בדיעבד

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

ומי נועל סנדלים בשלג?

[צפרדע_ית]

נו? אז אני מזכירה גם לך!!!
לא להשאר לבד בשביזות.
בשביל זה יש אנשים שרוצים להקשיב!
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אני חולק, לא?
אם אחלוק הכל לא יהיה לך זמן לדברים אחרים בחיים

[צפרדע_ית]

זה בסדר גמור .. אני גם ככה בהפסקה מהחיים כבר חודשיים וחצי.
כרגע - זמן זה לא עניין...
(מקווה שהחלק הזה בחיי יסתיים בקרוב, אבל בינתיים אני לחלוטין זמינה).
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

גם אני הייתי שמח להפסקה מהחיים
לזמן מוגבל כמובן

[צפרדע_ית]

לא באמת משמח...
זה פשוט מה שזה כרגע, ואני מחכה בסבלנות שזה יסתיים...
ומקווה שיסתיים בקרוב.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

מאחל לך שיסתיים בקרוב
בינתיים בואי ניפגש לכוס קפה

[צפרדע_ית]

נשמע רעיון טוב...
ומעניין לוגיסטית,
אבל רעיון טוב
ץ

[יולי_קו]

תודה חברים. אני מרגישה עטופה ומחובקת. זה חשוב לי, ומיטיב עמי.

סנדלי שלג (מצאתי הסבר נאה בוויקיפדיה בערך ׳נעלי שלג׳) אלו מעין מחבטי טניס שהנעל מתחברת אליהם, כך שמשקל הגוף מתפזר על יותר שטח, וכך אפשר ללכת על שלג רך בלי לשקוע.

עכשיו עברתי מדיכאון לעונג. וזה- נעים! אני מטיילת וסופגת טבע, מטפחת את הצמחים שלי, מתלטפת עם החתולים שלי, ועם מי מבני המשפחה שמסכים. מתענגת בעבודה (אני מאוד אוהבת מה שאני עושה ברוב המקרים).

זה נכון שסבל הוא חלק מהחיים, אבל עונג גם, והוא יותר כייפי. אז אני מפנה לו יותר זמן

מה מענג אותך, ברוש, כאן ועכשיו? ואותך, צפרדעונת רחבת לב?

[צפרדע_ית]

או, יוליקו, שאלה מצויינת... אבל לא ממש נעים לי להשתלט פה על דף הבית האישי של ברוש...
אז - דברי איתי?
ברוש - מצטרפת לשאלה של יוליקו...
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

יוליקו, אני יודע שסנדלי שלג זה לא סנדלים...
כמו שחתול שלג זה בכלל זחל
ולגבי השאלה - שאלה טובה....
וצפרדעית- אין סודות בחברה. אל תשתלטי על הדף, אבל יכולה לקשקש גם פה קצת, בתנאי שתשאירי נקי אחרייך

[צפרדע_ית]

אממממ.... תשאירי נקי אחרייך...
מה, רק בגלל שאני אישה?!
>לכבוד יום האישה הבינלאומי צפרדעית מצהירה בזאת שהיא לא יודעת לנקות!!<

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

עוד מעט יוצא לטבע
למסע של כמה שעות
התמודדות של גוף ונפש

ותודה לחבר שמצטרף אלי לשגעונות האלה שלי

[צפרדע_ית]

בהצלחה!!
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

שבוע מורכב עבר לו על ברוש
לחצים מכל הכיוונים, בבית, בעבודה, החלטות שנדרש לקבל ולבצע
ובלילה בו חזרו מחוגי השען לאחור, הקיץ הברוש מחלום נפלא
על עיר מהאגדות, בה ביקר לפני שנים אין ספור, כשהכל היה עוד תמים ונעים
והמפה עולה בראשו, וכל התמונות, המראות, הריחות, הטעמים, וגם רגשות, כולם כל כך אמיתיים
ונקטעו ברגע של יקיצה לא ברורה

[צפרדע_ית]

אוי, איזה כיף לחלום כך.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

רק למה לעצור?

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

בוקר חדש, חלום חדש ויקיצה מתוכו
חוזר לי לתחביב ישן שנגזל
ומוצא עצמי נופל חופשי לעבר הקרקע
והגוף מרגיש כל כך חופשי
והרוח כה נעימה
מזל שהקצתי לפני הפגיעה

[צפרדע_ית]

ואו. נשמע משחרר, ומפחיד ..
שיהיה יום נפלא.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

כולם אומרים לי לא נורא
וזה מה שעושה לי רע.

לפעמים אתה זקוק להכרה שלא הכל טוב, אפילו רע
ולא תמיד היא מגיעה.
כבר חודש אני מתפקד בעבודה במינימום האפשרי, צף, בקושי
מכל מני סיבות ונסיבות שקשורות לעבודה, אך לא רק לה
אומר זאת ומשקף
ועדיין הבוס בא ושואל מה המצב, ואני עונה שלא משהו
והוא חוזר ושואל - קשה אבל שמור?
ואני עונה "בעיקר שבור"
אך הוא בשלו....

[צפרדע_ית]

אנשים רוצים לדעת שהכל בסדר.
לא לכולם יש את המשאבים והרצון להכיל כשלא בסדר.
אנשים גם רוצים לדעת שהם עשו מה שניתן בשביל האחר.
יש כאלה שיוצאים מגדרם, דואגים מהלב, מתקשרים לבדוק, מוודאים שוב ושוב, ואפילו מפנים לקרובי משפחה שלהם (ואני כל כך שמחה שיש לי כאלה אנשים בחיי כרגע ומודה להם בלב).
יש גם כאלה שמתקשרים מידי יום, רוצים לשמוע שהכל טוב, וגם ממש רוצים לעזור, אבל מעורבים עד מעל לראש בבעיות אישיות אחרות, אז אני משתדלת שלא להכביד (ואני מודה גם על אלה).
ויש כאלה שאכפת להם, מרחוק, ולפעמים גם זה מספיק.
אני מקווה שגם לך יש את אנשים כאלה סביבך.
ובכל מקרה, שתדע, שלי אכפת.
ואני שמחה שאתה מעדכן כאן מפעם לפעם.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הזדמנות נקרתה לפני
לברוח לשלושה ימים, למקום שבו אני חש בנוח, מוערך ונחוץ.
הגם שנדרשה ממני עבודה פשוטה משציפיתי, עם אחריות ידיוק רב, היה כיף
לשנות אוירה, לעשות משהו אחר
לפגוש מכרים ואנשים חדשים
ולהדחיק את שגרת היום יום.
סוג של תרפיה לנפש, ובוחן מציאות לעצמי
נהנתי, ואני חושב שגם עברתי את המבחן

[צפרדע_ית]

איזה כיף לשמוע!!!
הזדמנויות זה נחמד!
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

בהחלט
ואז באו החדשות בערב, וקילקלו הכל
ואם לא, אז השגרה בראשון היתה מגיעה
לא מהכל אפשר לברוח

[יולי_קו]

@}

[צפרדע_ית]

צר לי.
זה נכון גם.
ככה זה בחיים.
חיבוק.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

בשבועות האחרונים התפתחה לה אשליה,
שלפחות במסלול אחד משהו משתפר
שהנער מתבגר, מתפתח, הולך בכיוון הנכון
שהעתיד אולי עוד לא ורוד, אך נשזרים בו גוונים
ואולי יום אחד יהיה "בסדר"
לקח לי זמן לאמץ אותה, להתחיל לקבל אותה לחיקי
ואז אבן קטנה, שיחת טלפון, מנפצת את האשליה
מתברר שהכל היה מצג שווא
ואתה נותר מדמם על עוד ערמת הרסיסים

אשליות, אשליות רבות
אך רובן אינן מתקיימות
שם אולי בחלומות
האשליות היפות מתגשמות

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אמרו לי הבוקר שאני נלחם בטחנות רוח, ואם אני מודע לכך שזה תחנת רוח, פשוט להניח
הלוואי וזה היה כה פשוט

וזהו זה בוחרים לי שיר בהתאמה
דון קישוט אתה יכול לנוח
יש כל כך הרבה טחנות רוח
אתה לא תספיק אתה לא תספיק
אתה לא תספיק דון קישוט

תהיה רגיל ואל תהיה גיבור!

לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן...

[צפרדע_ית]

אוי, ברוש, חיבוק.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

לכל הקוראות, עוקבות, כותבות, מחבקות, יועצות, ודואגות
המון המון תודה!
שיהיה לכן חג שמח, וטעים כמובן
ברוש

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

ההודעה נכתבה בלשון נקבה מטעמי נוחות ונוכחות כמובן

[צפרדע_ית]

מאחלת חג משמח!!
ל.

[יולי_קו]

@}

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

בפגישות האחרונות שאלה אותי הפסיכולוגית מה אני צריך/רוצה
ופעם אחר פעם אני עונה - חופש, לבד!
ומה תעשה בו? היא שואלת
לזאת לרוב אין לי תשובה אמיתית.
יש לי פנטזיה של חופש כפי שהעבר לימד אותי, והיא מצטיירת לי בשלושה אופנים:
אישה רחוקה,
מדינה רחוקה מאוד,
ועיר רחוקה, קצת פחות

מה זה חופש? מה עושים איתו?!
יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה
כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה
הציפור הקטנה התרגלה לכלובה

אתמול נזדמן לי קצת חופש, שמייד התמלא בכל "הצריך הזה"
צריך וצריך,
ומרוב שהצטרכתי -
כבר שכחתי
מה אני רוצה.

אז אולי כבר שכחתי
ואולי התרגלתי
ואולי פשוט אני הכולא והכלוב של עצמי?!

[יולי_קו]

הי ברוש,
נהדר שמזדמן לך מה שאתה מבקש. נהדר שאתה רואה במה אתה בוחר למלא את המשאלה שלך. אני מרגישה שאתה יודע מה התשובה לשאלות שלך.

וסביב ההבדל בין חופש לחופשה, בין שחרור להפסקה, בין שינוי לבילוי, אולי מה שאתה מבקש אינו המשאלה העמוקה? אולי המשאלה העמוקה אינה חופש אלא חופשה לפרק זמן מסויים? אולי לא חופשה, אלא שינוי עמוק וקבוע שיתן לך חופש תמידי ממה שסובב אותך עכשיו?

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אולי לא חופשה, אלא שינוי עמוק וקבוע שיתן לך חופש תמידי ממה שסובב אותך עכשיו?
לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן...

[יולי_קו]

ניתן.
אמרה לי אשה חכמה לא לשאול ׳אם׳ אלא ׳איך׳.

לי עוזר רעיון המוות: האם לפני מותי אצטער על חיי שהתבזבזו, או אשמח על מה שעשיתי וחוויתי והספקתי? ואז- להסתכל על כל יום כך, בלי לחכות לסוף החיים.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

מבלי להתחשב באחרים?