טוב, קודם כל שומעים את ההתלהבות עד כאן (-:
אני שוב קצרה בזמן וממש על רגל אחת (גם פיזית) אז מקצה שיפורים. כוונותי רק לטובה אז אם הניסוח נשמע קצת קצר תייחסי את זה לרגל האחת, טוב?
מרים ישבה על הסיר, ושרנו שירים של בוקר טוב וידיים למעלה וכאלו, ושיחקנו קצת.
למה בעצם?
לדעתי מיותר.
הסיר הוא לא להקת בידור.
הוא צריך להיות נחמד אבל פונקציונאלי לגמרי.
רגע, המשך:
היא ניסתה לקום פעמיים, אבל הושבתי אותה בעדינות חזרה.
למה, בעצם?
אני שואלת כי אני מזמינה אותך לחשוב על המטרות של הפעולות האלה.
אני מכירה אותן. זה מאותה משפחה של "הנה מטוס" כשרוצים לשכנע ילד לגמור מהצלחת. ובדיוק באותה צורה, אלה מניפולציות והסחות דעת כדי לבלבל את החיבור של הילד לגוף שלו ולרצונות שלו ולאלף אותו למלא את רצון ההורים לפי האג'נדה שלהם.
לא צריך לשיר ולשחק על הסיר. אלא אם כן
היא עושה קקי והקקי הזה לוקח זמן (יש לפעמים שמרגישים שצריך אבל הוא לא יוצא מייד אלא לאט לאט והילד יושב כל הזמן הזה ולא כיף) ו
היא רוצה ומבקשת שתבואי להיות איתה בזמן שהיא יושבת שם.
אבל חוץ מדבר כזה, שבא ממנה, שהוא היענות שלך
לצורך שלה (בין אם הביעה במלים ובין אם בדרכים אחרות) - אין שום צורך.
לא בריא לדעתי להפוך את נושא הסיר למניפולציה.
כשכתבתי "למדוד" היתה בזה קלילות של שנייה ורבע.
התכוונתי ממש "למדוד".
כמה זמן לוקח לך למדוד חולצה כשאת מנסה לראות מה ללבוש ליציאה לסרט עם בן זוגך? את מודדת, אומרת "אה, זאת לא", מורידה ומנסה את הבאה בתור, נכון?
אם "זה זה" אז איתה את נשארת. ובאותה מידה: אם היא "מודדת" וברגע שהיא מתיישבת אז יוצא לה שם פיפי, אז "זה זה": יש לה סיבה להישאר לשבת על הסיר עד שהפיפי יגמור לצאת.
אחרת, אין סיבה להישאר על הסיר. ממש אין סיבה.
ולא ברור לי מדוע היה חשוב לך להושיב אותה חזרה אם היא ניסתה לקום? ועוד פעמיים? לאיזה צורך ראית לנכון להתנגד לה? האם מתוך מחשבה שאם תשב שם יותר זמן אז אולי ייצא משהו?
שוב, לדעתי לא נחוץ ואף בעייתי.
את לא רוצה ללמד אותה שהסיר הוא מקום שמכריחים אותה לשבת עליו סתם.
את לא רוצה ללמד אותה גם דרך הסיר שמתעלמים מהרצונות והצרכים שלה.
את לא רוצה ללמד אותה פה התנגדות (את מדגימה התנגדות פעילה ממש:
פעמיים היא ניסתה לקום ואת
פעמיים לא נתת לה). זה לא משנה שבעדינות. לא נתת לה. למעשה בלי שום סיבה. למעשה, בעדינות, הכרח אותה. ללא צורך אמיתי. באמת שאין צורך.
וגם בלבלת אותה: הושבת אותה על הסיר, עיכבת אותה שם בכוונה (משהו שהיה לה בוודאי מאוד לא ברור, אבל היא הבינה שממש חשוב לך להכריח אותה לשבת שם גם אם היא לא רוצה) ואז מייד עברת להזמין אותה לחיתול (מהלך הפוך לגמרי), והיא לא הסכימה. כלומר, שוב
מאבק רצונות ביניכן.
לזה אני מתכוונת כשאני כותבת:
כמה שתהיי יותר רגועה, שמחה ועם פחות ציפיות - ככה זה יהיה חלק יותר.
פה לא היית רגועה,
והיית מלאה ציפיות.
למען האמת, קיוויתי, אבל ידעתי שזו תקוות שווא.
אני אדייק בשבילך:
לא זו בלבד שקיווית, אלא ממש ציפית, ולא זו בלבד שציפית, אלא שממש ניסית בכל הכוח לגרום לזה... P-: באמת הכל מכוונות טובות והכל מרוב שמחה והתלהבות ואהבה, אבל אוי איך אפשר להקדיח את התבשיל מרוב תקוות וחלומות
אז תודה שאת מפרטת את כל המידע החשוב הזה, כי עכשיו את מאפשרת לי ממש להסביר את מה שלא הסברתי בפירוט מספיק, קודם.
עכשיו, שאני מבינה יותר איפה עלולות לצוץ הסתבכויות, אני מבינה יותר מה עלי להבהיר.
אז ככה:
- כשהשתמשתי במלה "למדוד", זו היתה בחירה מכוונת במלה. התכוונתי לכך, שתזמיני אותה (באותה התלהבות, שמחה ומשחקיות שאכן ביטאת) לנסות לשבת על הסיר כדי לראות איך זה. למדוד. לשבת רגע ואם היא לא צריכה פיפי או קקי כרגע, אז לקום.
- כשהצעתי לעשות את זה לפני האמבטיה, זו היתה הצעה מכוונת. לא מקרית. מדוע לפני האמבטיה? כי
א. את מפשיטה אותה ממילא.
ב. באמבטיה היא עושה פיפי וזה אומר שהיא צריכה בשעה הזאת פיפי ממילא, זה מגדיל את הסיכוי שתצליח לעשות בסיר, במיוחד אם תפתחי ברז מים לידה כשהיא יושבת שם.
ג. כי כשהיא קמה מהסיר היא נכנסת לאמבטיה, לא הולכת להתלבש או לעבור לחיתול. זה מנתק לחלוטין את הקשר בין הסיר לחיתול, ומחבר את הסיר לרחצה. משהו אחר.
ד. כי אפילו אם יש פספוס מהסוג של "התיישבה, לא עשתה, קמה, וברגע שקמה התחיל לצאת לה הפיפי על הסיר והרצפה והכל" - לא קרה כלום. היא עירומה, ממילא בדרך להתרחץ, הסיר ניתן לרחיצה, ורצפת האמבטיה קלה לרחיצה.
- כשהזכרתי את עניין החיתול, והאפשרות שהיא בעצמה תרצה להישאר עירומה או בלי חיתול, לא פירטתי אבל הכוונה שלי היתה שאת יכולה להשאיר אותה עירומה או בלי חיתול כרצונך, ולהישאר קשובה: אם היא מבקשת ללבוש חיתול, להלביש. אם אחרי האמבטיה את מלבישה אותה כרגיל כולל חיתול, אין פה שאלה, אין פה "בואי לחדר שלי ללבוש חיתול", אין פה פינות פתוחות שאת מאפשרת בהן להתנגד לך.
כשכתבתי:
_כל הזמן קשובה לא להיכנס למקום של התנגדות. הכל בכיף ובמשחק, הכל בנחת.
את לא מכניסה אותה לפינות שבהן היא מרגישה צורך להגיד לא. בשביל זה צריך להיות רגישים וקשובים אליה, להישאר כל הזמן בתחום המשחק, הכיף, ההצעה, ההנאה והתיגמול_
התכוונתי בדיוק לתת תוכנית פעולה כללית כזאת:
- אם את מזמינה אותה לסיר - אז לשכנע אותה להישאר עליו במניפולציות של שירים ומשחקים (לא המטרה של הסיר) זה "פינה" שמזמינה התנגדות מצידה. לנסות לקום, זו התנגדות מסוימת. אם את מראש מבינה שהניסוי קצרצר, ומראש לא מצפה שהיא תישאר לשבת, מראש מתכננת ישיבה של מקסימום שנייה, אז את בונה מצב שבו לא תהיה התנגדות. כי בשלב ההזמנה היא תשמח לזרום איתך ולנסות, ואת השלב הבא היא מכתיבה (כמה זמן בא לה להישאר לשבת) ולכן לא נוצרת הזדמנות להתנגד לך.
- אם היא רוצה לקום ואת לא נותנת לה - זו "פינה" שמזמינה התנגדות מצידה. לנסות פעמיים לקום, זה אומר שיש "את" נגד "היא". אם היא מנסה לקום ואת מאפשרת לה, זה אומר שאת והיא באותו צד, לאותו כיוון, פועלות ביחד (ואם היא מנסה וקשה לה את שמה שם את היד שלך כדי שאם היא רוצה היא יכולה לאחוז בה ולהיעזר בה כדי לקום, כלומר מינימום עזרה שמוצעת בצורה שמאפשרת לה להשתמש בה אך לא מכתיבה לה את התנועה שלה).
- אם היא ישבה על הסיר וקמה ורצה לה, את לא קוראת לה ללבוש חיתול. כי אז שוב הכנסת את עצמך ל"פינה" שבה "את" נגד "היא", את מנסה להסיט את הכיוון שלה למקום אחר מזה שהיא רצה אליו. במקום לזרום איתה, את מנסה לשנות לה. זה שוב, ההיפך מלהיות קשובה לה באותו הרגע.
- עצם קיומן של ציפיות ממנה, ועוד כל כך לא ריאליות - הכל משודר אליה ומבלבל אותה. הכל משודר אליה. היא קולטת הכל. קטנה קטנה, אבל מבינה את כל הרגשות שלך.
- אין סיכוי שתינוקת כל כך קטנה בכלל תדע מה רוצים ממנה בעניין הסיר, כשהיא בסך הכל מתנסה.
- להמנע מ"פינות" אומר גם לא לבלבל אותה. במקרה הזה, היא התבלבלה כפול: הסיר הזה, זה מין פעילות משחקית? מקום מיוחד לשיר שירים? הוא אמור להיות לי נעים? ואם לא נעים לי כבר לשבת עליו, למה אמא לא מרשה לי לקום? מה אני צריכה בדיוק לעשות שם?
אז אני ממליצה לנשום עמוק ובאמת להבין: היא תינוקת. כמה שהיא חכמה היא לא יודעת לעשות פיפי כשמציעים לה. זה לא בא לה לפי הזמנה, היא גדלה בחיתול. היא מכירה מצב שבו הפיפי יוצא בלי שליטה. פשוט יוצא לה. וזה קורה כאשר כמות הפיפי בשלפוחית עוברת גובה מסוים. היא
לא יודעת לשחרר באופן פעיל.
זה עניין פיזי של טונוס שרירים והיא תלמד אותו בהדרגה.
כרגע זה שריר, פיזי, שהיא לא יודעת להפעיל יותר משאת מסוגלת כרגע להיתלות דקה שלמה על המתח עם הראש מעל למתח...
כשכתבתי
במקרה או שלא במקרה, יוצא לה פיפי או קקי בסיר.
התכוונתי ממש לניסוח מדוייק: אם במקרה יוצא לה פיפי בסיר - זה יקרה אם בדיוק ברגע שהיא מתיישבת, אז הפיפי הגיע לגובה המסויים בשלפוחית וגם פעולת ההתיישבות עצמה (אפילו שזו לא כריעה) מעודדת אותו לצאת, ולו רק מפני שהמאמץ להתיישב גרם לעוד קצת איבוד שליטה על השלפוחית.
כלומר, המקריות של התיזמון עשויה להביא למצב המוצלח שבו בדיוק בול ברגע שהיא מודדת את הסיר - היא גם צריכה פיפי ויוצא לה.
מה הסיכויים לתיזמון הזה?
לא סתם הצעתי לפני האמבטיה: המטרה בהצעה היתה להגביר את הסיכוי הסטאטיסטי שהמקרה המוצלח הזה יקרה, כי את כבר סיפרת מראש שיוצא לה פיפי בזמן האמבטיה. סימן שבאותה שעה היא בד"כ צריכה. וחוץ מזה זרם המים עוזר לעניין...
אז לא מדובר במצב שבו "במקרה יצא פיפי" כי
היא הבינה. אין כאן שום הבנה. שלא יהיו לך ציפיות ממנה. הגוף שלה לא למד עדיין לעשות את הפעולות. היא רק עושה בזה צעדים ראשוניים מאוד, זה מאוד קשה ללמוד.
מדובר במצב שבו "במקרה יצא פיפי" אך ורק מפני שהיה תיזמון מוצלח של כמות הפיפי שהצטברה אצלה בשלפוחית עם הרגע שבו היא התיישבה לנסות את הסיר.
המקריות המוצלחת קשורה לא לרצון שלה, לכוונות שלה, למאמץ שלה או להבנה שלה - היא קשורה אך ורק למצב הפיזי שבו, בפוקס, במזל, השלפוחית שלה היתה מלאה בול ברגע שהתיישבה, ויצא לה!
את האמא. יש לך איזשהו ידע לגבי מצב השלפוחית שלה. נצלי אותו.
אם את מנחשת שהיא כבר ממש צריכה, זה זמן טוב להציע מדידה.
ואם במזל יוצא לה, זה יופי של הזדמנות לשמוח ולהתלהב.
ואז היא שמחה כל כך עם ההצלחה, שהיא תרצה לשחזר אותה.
היא עדיין לא תדע איך, אבל היא תרצה לנסות שוב ושוב כדי שייצא לה שוב.
ובהדרגה, היא תתחיל להרגיש מה קורה בגוף שלה ואיך להפעיל את השרירים האלה באופן רצוני.
אבל:
כרגע ממליצה לא לחזור על הצעת הסיר בשום זמן חוץ מלפני אמבטיה.
ממליצה לתת לה להתיישב, לשאול אותה אם נוח לה, להגיד לה שאם היא צריכה פיפי או קקי היא יכולה לעשות עכשיו. לחכות לתגובה שלה ולהיות קשובה: היא אומרת לא? היא רוצה לקום? היא אומרת כן? היא רוצה לחכות רגע? את קשובה וזורמת איתה לאן שהיא רוצה. המטרה שיהיה לה נחמד לנסות וזהו. שהחוויה תהיה לה קצרה ושהיא תכתיב אותה.
כשהיא קמה אז עוברים לשלב הבא: עכשיו לאמבטיה.
ונגיד שישבה רגע, לא עשתה, קמה, הכנסת לאמבטיה, אחרי חמש דקות עושה פיפי באמבטיה, את יכולה להגיד בחיוך "הנה הפיפי! רק עכשיו הוא רצה לצאת!" ואולי היא תתייחס לזה ואולי לא. יש פה רמז שהפיפי רצה לצאת רק עכשיו ולא לפני חמש דקות כשהיא ישבה על הסיר, ויש פה רמז שהפיפי אמור לצאת בסיר, אבל לא מעבר לזה. ואם היא תרצה לשוחח על העניין, זו הזדמנות להרחיב קצת אבל הכל בכיף ורגוע. אין ציפיות, את רק שותלת רעיונות חדשים במוח שלה, שלאט לאט ינבטו ויצמחו.
טוב, נו, באמת חייבת לחזור לעבודה... מקווה שהצלחתי הפעם להסביר בצורה ברורה.
(())(())(())
!!
נראה לי שאני לא אעמוד בלחכות לזה.....
ו... בצורת מכונית (-8. קול, נכון? ![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
אני כבר יודעת את כולם בע"פ ואין לי בהם חידוש אבל אני מאלה שצריכים אותיות כל הזמן. D-:
]. אז התגובה שלנו - אחרי השלב הראשוני שבו שתלנו במוחם את הרעיון שפיפי בשירותים נחשב להישג - רק צריכה לאשש את ההערכה העצמית שלהם ולשמוח בשמחתם.
). אני חושבת שזה מקסים, שהוא לומד מה לעשות עם דברים ורוצה לקחת חלק בלנקות ולסדר אחריו, ואחרי שהוא עושה את זה זה זמן מצוין לשטיפת ידיים ולהמשיך הלאה.
עכשיו קצת יותר טוב.
) ונראה שנוח לו מאוד להתסובב חופשי חופשי אבל לא ערום.