דיון בפרשת השבוע

[נעמה.*]

שלום לכולם

מאז סוכות (חג מתן תורה)החלטתי שבכל יום שיש נקרא את פרשת השבוע.
אנחנו בחינוך ביתי חופשי,כך שלמעשה,זו הלמידה ה"עיונית" היחידה שאנחנו עושים,כל המשפחה משתתפת.
מצאנו שזה מעניין לקרוא ולהבין את הפרשה כולה כמכלול ולא,כפי שמלמדים בביה"ס:לפי פרקים או סיפורים

אני פותחת את הדף הזה כדי להזמין אתכם ואותי לקיים דיון בסוגיות שעולות מתוך הקריאה בפרשה
אני פותחת את הדף הזה משום שיש לי המון התלבטויות האם בכלל שייך ללמוד את התורה עם ילדיינו,ואם כן,אז איך להסביר להם דברים שאני עצמי לא מבינה (כ"חילונית")או לא מוכנה לקבל אותם/לחנך לאורם.

בהתחלת הלימוד היה נחמד.(טוב,סיפורים מרתקים:בריאת העולם ונח והמבול ומגדל בבל...)
היתה הפרדה ברורה בין ה"טוב"וה"רע".:
גן עדן-טוב
הנחש מפתה את חוה ואדם-רע
הבל-טוב
קין-רע
נח-טוב
כל שאר העולם-רע

הבעיה שלאט לאט הגבול בין טוב ורע החל להטשטש ודמויות שמתוארות כ"עושות רצון השם"(אברהם,המאמין הראשון באלוהים)נמצא גם הוא לא חף ממעשים רעים,או לפחות כך הם נתפסים בעיני(משקר שאשתו היא אחותו,זורק את אשתו השניה ובנו למות המדבר,מזניח ומתעלם מהאחריות ההורית שלו גם לישמעל,מוכן לשחוט ולשרוף את בנו יצחק בלי אפילו לערער על ההחלטה,רב עם בן האומנה שלו (לוט)על שטחי המרעה ושולח אותו משם,במקום לעבור בעצמו למקום אחר...)
עם כל פרשה נוספת שקראנו התחילו יותר ויותר תיאורים של עוולות האדם,איש לרעהו,תיאורים של מעשי אונס,הפקרות,גילוי עריות,שקרים,רצח,
מניפולציות,רמאויות,ועוד כהנה וכהנה מכל מגוון החטאים הנוראיים ביותר.

מילא,אם מדובר היה רק באנשי סדום ועמורה(בתקופת אברהם),או הנפילים (בתקופת נח)או כל רשע אחר,
אבל כשמדובר בצדיקים שלנו,באבות אבותינו שמהם אנו אמורים לקחת דוגמא,אבוי אבוי לנו אם נעשה ונשמע כמוהם.
אנחנו מוצאים עצמנו מקריאים לילדים טקסט עם תכנים אלימים מלאי רע ושטנה.
אין מצב שהייתי מכניסה אליי הביתה ספר עם תכנים ותאורים כאלו, אלמלא היה ספר התורה.
וכאן נשאלת השאלה מדוע אני עושה זאת?
למה בעצם ילדים בגיל כזה אמורים להחשף לתכנים כאלו?

הרי מכתה ב עד התיכון הילדים שלנו אמורים ללמוד ולשנן בע"פ ציטוטים שילוו אותם כל חייהם
ואם אני מחליטה שכן,שזה חשוב,אז איך מסבירים לילד שזה בסדר שרבקה תיחמנה את יצחק בעלה,ולא זו בלבד,אלא גם הסיטה את בנה לדבר עבירה
וגרמה לו לשקר לאביו,לנצל את חולשת אחיו,לברוח עם הירושה,ועוד...
האם זה יעקב,הצדיק ? זה שהוא-זה בעצם אנחנו?זה ששמו ישראל (כי שרית=נלחמת באחייך)האם זה הייעוד שלנו?להלחם כל חיינו?
ואם אני בוחרת לעלות קצת לרמה רוחנית גבוהה יותר,אני יכולה להשוות את יעקב ועשו,שני התאומים,לשני חלקים בנפשנו,הטוב והרע,שנלחמים זה בזה
ולעד יצטרך אחד לגבור על השני.(כלומר,יצר התאווה שלי,לאכול שוקולד למשל,הוא עשו והשכל הבריא יודע שאחכ אצטער על השומן העודף והרעל שיצטבר בגופי ושבגללו לא אצליח להרדם בלילה,הוא יעקב. כלומר,ברור מה טוב ומה רע,לא? ואז אני חוזרת לשאלה מה כל כך טוב ביעקב?...

בקיצור,אין סוף לפילפולים ולהתלבטויות שעולות מקריאת הטקסט.

אחותי דתיה מאד מאד והתחילה להסביר לי אחד לאחד,איך כל מקרה לגופו,בעצם יש לו כוונה גבוהה יותר ולא הכל אנחנו יודעים
אמרה שהיא בעצמה לומדת רק עכשיו,בגיל 40,דברים מהזהר ומכל מני רבנים וצדיקים למיניהם איך הכל קשור ולמה אלוהים עושה מה שעושה ולמה הוא התכוון,וכ"ו...
להגדרתה "צדיק" זה מי שעושה את רצון השם. כמו אברהם. בלי שאלות. אשתו אומרת לו לגרש את בנו-הוא מגרש,אלוהים מורה לו להרוג את בנו-אין בעיה
בעייני זה לא צדיק.
צדיק הוא מי שצודק בדרכו ועושה רק מעשים טובים.לכן גם ברור שבעיניה רבים הצדיקים ובעיני-לא שמעתי על אף אחד כזה.
אני יצאתי מלימוד הפרשה השבוע עם תובנה,קצת עצובה,(אבל אמיתית כנראה...)שאין טוב מושלם ואין רע מושלם. בכל אחד מאיתנו יש גם את זה וגם את זה ותפקידנו בעולם הזה הוא לתקן ולשפר כל הזמן,להשתדל שהטוב ייגבר על הרע.
לדעתי אין צדיקים בעולם שלנו. כי מי שצדיק-הנשמה שלו חוזרת להתאחד עם הנשמה האלוהית,בגן עדן.
וכל מי שחי ונמצא בעולם שלנו,סימן שיש לו עוד עבודה.
אחותי אומרת שיש גם צדיקים (חיים או מתים,בעיקר מתים...)בעולם שלנו שהם פה כדי לשמש לנו מודל לחיקוי . אני עוד לא פגשתי כאלה,וגם לא שמעתי על דמות אנושית שמתקרבת לזה.

נקודה מעניינת שכן קיבלתי מאחותי ושיכולתי להתחבר אליה,היא שבעצם כל אחת מהדמויות שקראנו עליהן בפרשה היא בעצם גילגול של...כדי לתקן...
עשו הוא גילגול של הנחש
רבקה היא גילגול של חווה
יעקב הוא גילגול של אדם

היות ויש לטענתה כלל כזה ביהדות שכדי לתקן,צריך להשתמש באותם האמצעים כמו כשמשהוא התקלקל (כמו שבהומיאופתיה "דומה בדומה יירפא")
אז כדי לתקן את החטא של הנחש שנעשה בערמומיות,רבקה צריכה גם היא להשתמש בערמומיות ולכן רימתה כביכול את יצחק.למעשה היא תיקנה את מה שהנחש קילקל.ויעקב,נאמר, "הוא עתה בני",כלומר,כעת הוא בני ולא בעלי (כפי שהיה אדם)ובגלל שהוא בן שלי,הוא יכבד את מה שאמא שלו אומרת לו לעשות,ויעשה את זה (למרות שחייבים להודות שהיתה לו בעיה מוסרית לרמות את אביו...)וכך נעשה בעצם תיקון לחטא קדמון.
ובכן,הבנתם כמה זה מסובך.

ברור שילדים בני 6 ו-8 יתקשו ללמוד מה שאני בגיל 35 מנסה ולא ממש מצליחה להבין . (ואחותי החרדית מודה שגם היא לא מבינה ויודעת הכל)טוב,ברור.
מה שלא ברור , זה למה אני ממשיכה לקרוא איתם משהו שממילא לא מסוגלים להבין
הרי הסוד מורכב ומסובך מדי,אפילו לאחותי...
והפשט-סתם ממל אלים שסותר את כל הערכים החינוכיים שלאורם אני מנסה לחנך את ילדיי
אז בשביל מה?
כשיהיו בני 40,אם יחפצו בכך,יקראו את הזהר בעצמם

מתירה אתכם/את עצמי עם ים של שאלות ומחשבות
מתלבטת אם בכלל להמשיך בפרוייקט הזה שלקחתי על עצמי,למען הילדים...

מזמינה כל מי שרוצה להשתתף בדיון,לשתף בשאלות,ויותר טוב-בתשובות,אם יש לכם..

להתראות בפרשה הבאה (ואולי לא?!...)

אולי אם אתחיל להתכונן לפרשה של יום שישי כעת,אגיע יותר רגועה לקריאה עם הילדים ...

[פטל_קדוש*]

אני ובעלי מאד אוהבים לימודי יהדות ומוצאים בלימוד תורה הרבה מאד עיניין, עומק, תוכן והנאה. אנחנו לא שייכים לציבור דתי אבל מדליקים נרות שבת, עושים קידוש וחוגגים חגים כפי שנהוג אצל שומרי מסורת. אני למדתי בבית ספר דתי טוב ומאד אהבתי לימודי תנ"ך. למדי הרבה מאד דברים שעזרו לי מאד בחיים
לא בדיוק ידע (כאילו, מי כבר לא יודע סיפורים מהתורה?) אלא ארכים, דברים שעזרו לי לבנות את עצמי, להבין יותר מסביבי.ואני אשמך ללמד את ילדי כשיגדלו קצת משהו, לפחות פרשת שבוע.
אני מאד רוצה לחזק אותך, זה רעיון נהדר. ואולי כדי לא ללכת לאיבוד כדאי לבדוק פרושים ומדרשים שונים לפני השיעור ולמצא הסברים למקומות הקשים. אני בתוחה שתהנו @} בהצלחה

[פטל_קדוש*]

לגבי מקומות בעיתיים מבחינתך (כמו סדום ועמורה).
בגילאים קטנים לא לומדים פסוקים בעיתיים, את יכולה להסביר בכמה מילים שלך על מה מדובר בקטע ולדלג על התיאורים פרטניים.
במקומות סוטרים ולא מוסריים נהוג להביא הסבר ( מדרש, למשל). זה בעייתי מאד ללמוד תורה רק מהפשת. מאד כדאי להתכונן מראש.

[אור_הירח*]

איזה רעיון מקסים, ללמוד את פרשת השבוע. נראה לי שאאמץ אותו. אני רוצה להוסיף משהו משלי, איך אני רואה את התנ"ך, ואיך אני "מדברת" אותו לילדים שלי. זה לא רעיון שלי כמובן, למדתי אותו ממורה דגולה שלימדה אותי בתיכון.אני בכלל לא מרגישה (וחושבת) שהסיפורים האלו הם סיפורים על צדיקים שצריך לחיות לאורם. ההסתכלות היא כאל ספר היסטורי, שלא מסתיר שום דבר מנסתרות הטבע האנושי על כל המורכבויות והעוצמות שלו. אם נסתכל עליו כך, אז דוקא הסיפורים המאוד מאוד קשים, מזמנים המון שיחות עם הילדים. למשל, עשיו ויעקב- קינאת אחים. או רבקה התחמנית- מתי אנחנו "מתחמנים" ומתי לא. בשיחות שלי עם הילדים שלי על סיפורי התנ"ך (בדרך אקראית, לא מתוכננת ומסודרת כמו אצלך) הרגשתי שדוקא הסיפורים הקשים האלו (טוב, לא הגעתי לסיפורי האונס ומשכבי אחים, אבל בכ"ז) של קינאה, שקרים וכו' מזמנים לילדים שלי איזו מראה הפוכה, גם אם קשה יותר, לרגשות שכן קיימים בתוכם (ואצל מי לא?). ואני זוכרת את הבת שלי (שפעמים רבות אני כועסת עליה על כמה היא מתחמנת את אחיה הקטן והפתי) אמרה לי- טוב, אני לא סובלת לפעמים את האח הקטן והמעצבן הזה, אבל בחיים אני לא אעשה לו את מה שעשיו עשה ליעקב (או קין להבל, אני כבר לא זוכרת מה היה הסיפור). (סיפור שהילדים שלי אוהבים לשמוע ממני שוב ושוב לפני השינה הוא סיפור יעקב, רחל ולאה ושבע השנים. ובסוף- אני תמיד שרה להם את השיר של חווה אלברשטיין, על הגדי השחור של רחל שעזר לה לעבור את 7 השנים: "מזמן, מזמן, אחור, אחור, הייתי פעם גדי שחור, לא היה חביב ממני, בעדרי רחל אימנו")

[נעמה.*]

הפקת לקחים מקריאת הפרשה האחרונה:

• לא קוראים יותר את כל הטקסט בשלמותו.
• בוחרים תמונה/סיפור שיש בהם מסר שחשוב ללמוד אותו/ללמוד ממנו ,
• משקיעים בו גם לימוד והכנה שלנו,גם דיון יותר חוויתי לילדים (מעקב בספר עם תמונות,עיון וקריאה לפני יום שישי,כדי להתכונן ,או אחרי,כדי להפנים)
• מדלגים על ניסוחים בעייתיים
• מתעלמים מכל מה שמריח אלים/אכזרי יותר מכפי שאנחנו כבוגרים יכולים להבין ולקבל
• כן מספרים גם על דברים לא טובים או "מעשים רעים"בכלליות
• מקיימים דיון מקדים בניינו,כדי להמנע מויכוחים וחילוקי דעות באמצע הלימוד עם הילדים

לגבי הלמידה שלי:
מצאתי עצמי מעיינת בכל מני טקסטים שמפרשים את הפרשה.
אחד פוליטי מדי
אחד עושה מניפולציות חינוכיות לילדים
אחד מתרץ כל טעות ולו גם הקטנה ביותר של אבותינו הצדיקים כאילו היה המעשה הנשגב והמושלם,בדיוק מה שהשם אמר לו לעשות.
תגידו,איך כולם יודעים כל כך טוב מה רצון השם?ובאיזו זכות הם מתייגים דמות זו לכף חובה וזו לכף זכות?
ומי אמר שהפרשנות של הרבי מגורמינץ(סתם המצאה שלי...)"נכונה יותר מהפרשנות שלי? גם אני יכולה לדעת מה רצון השם ממני,אם אקשיב לעצמי יותר
ובכלל,לשם מה לי לפשפש בפרשנויות כתובות למיניהם?
יש ביטוי כזה: "עשה לך רב" , כלומר,מצא לך מישהו שאתה מתחבר לפרשנות שלו,ונהג לפי עמדתו.כי הרי כל רבי יאמר לך משהו אחר...
האם יש דבר כזה בכלל? האם יש מישהו בעולם הזה שמפרש את המציאות בדיוק כמוני,כפי שאני רואה/רוצה לראות אותה?
מדוע אם כן שלא אקרא את הפרשה בצורה "נקיה",עם מינימום פרשנויות,אשקיע מחשבה ורגש ושאר איכויות שיש באמתחתי,ואמציא לי פירוש משלי.

מצד שני...
למה אני מתעקשת כל כך להמציא את הגלגל מחדש,במקום להעזר ברבים וטובים שעשו זאת לפני,אנשים שהקדישו את כל חייהם ללימוד תורה ויודעים איזה דבר או שניים שאני עוד לא יודעת.

ובאמת למה...

אני אומר לכם למה,
מאותה סיבה שאני מחנכת את ילדיי לגלות את העולם ולחקור אותו בעצמם
מאותה סיבה שאני מחנכת את ילדיי להיות קשובים לעצמם,לחייהם ,להיות סקרניים,עירניים,
ולא לשנן בע"פ "חומר לימודי"לעוס שנטחן ע"י ". אנשים שלמדו תורה כל חייהם" אבל אלו החיים שלהם.לא שלנו .
הם למדו את התורה. אנחנו חיים אותה!
ואין חכם כבעל ניסיון...

אשמח לשמוע מחשבות שלכם לגבי הפרשה הבאה:ויצא

[שימשי_ג'ה*]

כמה נושאים חשובים ומעניינים בדף אחד
נעמה, הפשט של הטקסט המקראי הוא אך ורק קצה קצהו של ים החוכמה שאגורה בתורה
מנסיון אני יכולה לומר לך שלשמוע שיעור פרשת שבוע זה לשמוע שיעור על החיים נקודה.
ביהדות (שלא כמו בבודהיזם למשל או בנצרות) גדולי הצדיקים והקדושים הם גם בעלי משפחה ומחוייבים בחיים ארציים במקביל לגבהים הרוחניים שבהם הם נמצאים מכיוון שהיא דוגלת בלהוריד את הקדוש והטהור למטה, לחיי היומיום. לדוג' לדבר נקי בבית כנסת זו לא בעיה והקושי מתחיל בלישמור על דיבור נקי גם על הכביש לדוג' או כשמדברים עם חברה וצריך להתאפק חזק חזק לא ללכת רכיל.
היופי שייש בדמויות המקראיות הוא שהן אנושיות להחריד
אחת אחת הן טועות ומחפשות ומפחדות ואגואיסטיות וזה בדיוק תפקידן. הן אינן דמויות מופת אלא בני אדם כמונו
ובתורה יש כזה קסם שמספיק גירוד קל במעטה החיצוני של הפשט ומיד מתגלה עולם ומלואו של אמת ושל טוב והמון מוסרי השכל ובעיקר חוקי חיים, איך לחיות נכון.
הרעיון של שיעור פרשת שבוע לילדים (ולך)נשמע לי מתנה מיוחדה שאת מעניקה לכם כי פרשת שבוע תמיד יכולה להיות פתח לדיבור עמוק על תחושות פחדים וכו' בקיצור חוויה אינטימית ומקרבת למדי
אני בטוחה שאת חייבת להיעזר באיזהשהוא ספר תורני שידע להעשיר לכם את הלימוד ולתת לכם
את הערך מוסף שעומד מאחורי המשלים והדמויות. (מבטיחה לשאול בשבילך את בן דוד שלי על אחד כזה ולחזור אליך בהקדם)
וגם באתר של "שורשים" יש שיעורי פרשת שבוע מצולמים בווידאו מאוד מומלץ
ומי אמר שהפרשנות של הרבי מגורמינץ(סתם המצאה שלי...)"נכונה יותר מהפרשנות שלי? גם אני יכולה לדעת מה רצון השם ממני,אם אקשיב לעצמי יותר
מה רצון ה' ממך, מנעמה, אך ורק את יכולה לדעת ואף אחד לא יכול גם אם רצה לעשות את העבודה בשבילך
אבל
(ועם אחות חרדית בטח הרעיון לא זר לך) היהדות, בניגוד מוחלט לתפיסה הפוסט-מודרנית-מגניבה-לאללה אינה שמה את רצוננו והבנתנו ושיכלנו הקטן במרכז התמונה והמישפט המכונן הכי קולע הוא "נעשה ונישמע". איזה אדם בעולמנו היום יסכים לעשות היום משהו לפני שהוא מבין בדיוק למה וכמה ובשביל מי וכו' וכו' והדת היא זה. קודם עושים ואח"כ (כי אנחנו אנשים עם עומק שמעוניינים להבין את טיב מעשינו) שומעים ורבנים וצדיקים ומקובלים, כך אנו מאמינים, הינם צינורות גדולים ונקיים יותר מאיתנו (באלפ אלפי מונים) להבנת הנכתב.
כל מה שכתבתי כאן אינו תורה מסיני אלא אך ורק הדרך שבה השכל הקטן שלי מצליח לתפוס את הדברים
ובקשר ליעקוב ועשיו על קצה קצה קצה המזלג אני שמעתי שיעור על כך שעשיו אינו כלי חזק ויציב וגדול מספיק על-מנת להכיל את ברכת יצחק ולו היה מקבל כ"כ הרבה אור היה משתמש בו לרעה או נישבר (בדומה לח'ברה שחוזרים שרוטים מהודו אחרי שחוו קפיצת דרך תודעתית מסמים ופשוט לא עמדו בזה)
(בחמישי שומעת שיעור פרשת שבוע ואבוא עם אינפו' על "ויצא"
וואוו מלא מלל
שיהיה חודש מלא ניסים ואור

[יעלי_לה]

שימשי, כתבת מקסים!!!

הנושא מעניין אותי כי אני מתעסקת בו ביומיום בעבודה - אני עורכת טקסטים לדפי לימוד שבועיים של פר' השבוע לילדים (בתי"ס ממ"ד, בתי"ס רגילים וגנים של החינוך הדתי). אין לי עוד ילדים בגיל הרלוונטי... ואני תוהה מה הייתי עושה לו היו לי ילדים בגיל 6 ו-8. אני חושבת שאולי הייתי עושה ככה:
קודם כל, חייבים להתכונן מראש, לקרוא וללמוד קצת את הפרשה בלעדיהם. אני הייתי מחפשת מסרים שמוצאים חן בעיניי ומסתתרים בטקסט, בהתאם למה שעובר עלינו באותו שבוע. יש המון מסרים נפלאים בכל פרשה, ואפשר גם להוציא דבר מתוך דבר ולהגיע כמעט לכל רעיון או ערך או מושג שרוצים להעביר לילדים דרך הפרשה.
מולם, לפני הלימוד עצמו, הייתי עושה שיחה על מה זה התורה והתנ"ך, ואפילו חוזרת על השיחה הזו מדי שבוע, כי התשובות האישיות שלהם יכולות להשתנות ככל שהם מכירים את הסיפורים (על מורכבותם). כלומר הייתי מספרת להם מה המשמעות של הספרים האלה לי באופן אישי, ומה המשמעות שלהם בעיני אבא שלהם (שונה לגמרי משלי), ומה המשמעות ההיסטורית שלהם לעם שלנו (בלי להיכנס לכבדות-יתר), ומה המשמעות שלהם להרבה אנשים שחיים היום. ולהגיד להם שהם יכולים להחליט מה המשמעות של זה בשבילם.
אח"כ הייתי מספרת את הסיפור של הפרשה, תוך צנזורה אם הכרחית, בצורה הכי פשוטה. הילדים, מן הסתם, ישאלו מלא מלא שאלות. ואז אפשר לענות על זה ביחד, בלי לפחד להגיד "אני לא יודעת", ולתת להם לענות, ולא לפחד להשאיר שאלות לא פתורות.
ולסיום הייתי מנחה אותם לכיוון המסר היפה (או המסרים היפים) שמצאתי בשבילם בפרשה, ולהתמקד בו, להפוך אותו לעיקר ולסיים אתו את הלימוד, אפילו באיזו פעילות - ציורים, למשל. דוגמאות למסרים כאלה מפרשת ויצא: כל מיני התנהגויות של יעקב (דבקותו באהבתו לרחל עד שהוא מוכן לבלוע את הצפרדע ולעבוד בשבילה 14 שנה; מסירותו בעבודה עבור לבן, אף שזה רימה אותו; עזרתו לרועים על פי הבאר ועוד), חלום יעקב (הראשון, זה עם הסולם): אחרי שהוא עוזב את ההורים ואת הבית ויוצא לדרך ארוכה וקשה לבד, ה' אומר לו לא לפחד כי הוא בעצם אף-פעם לא לבד, ה' תמיד איתו (טוב, עשיתי לזה עיבוד קל לילדים...). זה ככה בלי להתעמק יותר מדי, תכל'ס אפשר להוציא כל דבר כמעט...

[אנה_בי*]

ומי אמר שהפרשנות של רבי מגומניץ...נכונה יותר מהפרשנות שלי?

בדיוק את השאלה הזאת הייתי שואלת את עצמי ואת כל משהיה מעוניין לשמוע לפני הבגרויות במקצועות קודש וגם אחר-כך כאשר למדתי מתוך עניין ולא מתוך חובה. אבל בניגוד למשכתבת אני מאד אהבתי לקרא פרשנים ומדרשים (כנראה פגשנו פרשנים שונים).עם הזמן הבנתי שבשביל לפרש את הפשט לא מספיק רק הגיון והבנה שלי או הרגשה שלי מכיוון שהפשט הוא רק קצה הקרחון (כמו ששימשי ג'יה אמרה למעלה יותר). יש הרבה מידע גם בתושב"ה (משנה), גמרא ותלמוד ועוד ים של דברים.לכן אני מסכימה עם זה שצריך ללמוד ואחר כך להתעסק בפרשנות. הרי את לא תתני יעוץ משפחתי לפני שתלמדי פסיכולוגיה.
את יכולה לנסות להבין ולפרש לבד, לפי השקפת העולם שלך- זה תירגול מצויין למוח. הבעיה שזה יהיה מאד סובייקטיבי, את כן תוכלי ללמוד המון על עצמך אבל לדעתי זה לא מספיק כדי להתקדם הלאה.כשאת מסתקלת על עוד דעות, עוד נקודות מבט, עוד זוויות גם אם את לא מסכימה עם כולם, גם אם זה מתוך וויכוח, את מעשירה את הלימוד.
זה יפה שאת מחנכת את ילדייך לחקור את העולם לבד ולהסתמך על עצמם, זה חשוב. אבל גם אם, למשל, ילד רוצה לחקור טבע הוא יצא, יתבונן, יחווה וגם יקרא בספרים, יחפש באינטרנט וכו'. ואם, למשל תרצו לעשות טיול במדינה שאתם לא יודעים עליה כלום?
בקיצור, ללמוד זה לפתוח את הראש ואת הלב ולראות ולשמוע ולהיות מוכן לעבודה קשה ולא תמיד הכל חלק.
אה, וגם, ישנם כל-כך הרבה פרושים שתמיד אפשר למצא כזה שמדבר אלייך.

[קור_את*]

למה בעצם ילדים בגיל כזה אמורים להחשף לתכנים כאלו?
כך את שואלת, נעמה. באמת למה? מה הן הציפיות שלך או מה היו ציפיותיך כאשר
מאז סוכות (חג מתן תורה)החלטתי שבכל יום שיש נקרא את פרשת השבוע. ?

בעצם, את מבקשת כאן שיתוף בפרשת ויצא ולא דיון כללי אז אולי שאלתי לא במקום.

<קור את (חניכת השוה"צ) מוצאת עצמה בזמן האחרון פורשת למנוחת צהריים עם התנ"ך ובולעת אותו כמו ספר...הספרים>

[נעמה.*]

תודה לכל המגיבות. ההערות/הארות שלכן מעניינות וחשובות עבורי

שימשי גה - אשמח לשמוע וללמוד מהגיגייך בעקבות הלימוד השבועי שלך אתמול (היה?לא היה?)


יעל לה - הייתי שמחה לעיין בטקסטים שאת עורכת לילדים בנושאי פרשת השבוע.לקחתי חלק מעצותייך לאמתחתי ובאמת התכוננתי הפעם מראש,גם עם עצמי וגם עם הילדים.קראנו יחד ספר עם תמונות שמספר את סיפור העלילה בשפה קלה יותר להבנה מהשפה המקראית.
אני חשבתי שזה רעיון טוב,שהילדים יהיו מעורים בסיפור הכללי לפני שקוראים את הפרשה בתורה עצמה,וכך,את זמן הלימוד המשפחתי אפשר יהיה לנצל לדיון יותר עמוק ומשמעותי מאשר הבנת הפשט (שאני ממילא לא מתלהבת ממנו,בלשון המעטה)
אבל הבת שלי באה לי ב"יציאה" מה זה מעניינת:
"אמא,עכשיו אנחנו יודעים את כל הסיפור ואז מחר בערב שישי כשנקרא בתורה,יהיה לנו משעמם כי אנחנו כבר יודעים את הסיפור
"אבל אתם לא יודעים את הסוף"... (ניסיתי ליצור בכל זאת עניין לקריאה של ערב שישי,אז לא סיפרנו עד הסוף...)
מה עדיף לדעתך?


אנא בי - ההנחה שלך,שתמיד עלינו לפנות למקורות ידע "מוסמכים"כביכול,נגזרת מתוך אמונותייך ותפיסת עולמך את מציאות חייך,וזה בסדר,
באשר לאופן שבו אני חווה את העולם: אני עשויה מזן נדיר ומיוחד במינו,כזה שחייב לגעת/לנסות/לטעום/להרגיש את הכל בעצמי,כדי שאוכל ללמוד ולהפנים
כך,אכן נסעתי לטייל במקומות הכי נידחים בעולם,כאלו שעדיין לא פורסם אודותם מדריך lonly planet .כאלו שהגענו אליהם לא רק בלי ספר,אלא גם בלי מפה נורמלית.כאלו,שיכולנו להתרשם מהנוף הטבעי והאנושי דרך העיניים והלב שלנו,ולא דרך עיני מי שכתב את רשמיו מטיוליו שלו במקום.
כאלו מקומות שידע מהסוג שכתוב עליו בספרים/עיתונים/אחר... רק היה מגביל את תנועתנו,מכהה את חושינו,ומנווט אותנו לחוויות שונות מאלו שהיינו צריכים אנו לחוות,בדרכנו.
לגבי המגוון הגדול של פירושים קיימים-זה ברור,כי לכל אחד פרשנות משלו לאותה תמונת מציאות.
למרות שאני מחשיבה עצמי כבעלת חשיבה עצמאית,ברור לי שיש לי הרבה מה ללמוד מאחרים . הרבה מאד. השאלה באיזו דרך. אני צריכה למצוא את הדרך שלי אל התכנים שאליהם אני אמורה להחשף (בהשגחה פרטית,מה שנקרא)
הקטע הוא ,שאני עדיין מחפשת את הדרך הזו.אני עוד לא שם.
מה שחשוב הרי,זו הדרך,החיפוש,יותר מאשר אמת כזו או אחרת
יחד עם כל זאת,במידה ואת מכירה פרשנות שלהערכתך אוכל לקבל וללמוד ממנה משהוא-את מוזמנת לשלוח לי קישור.אקרא בשמחה.


קוראת - למה החלטתי לקרוא את פרשת השבוע?מה היו ציפיותיי?
אני באמת לא יודעת.באמת באמת שלא.
פעמים רבות בחיי אני מונעת מדחף פנימי לעשות דברים,ואני עושה אותם גם אם לא ברור לי לגמרי למה ואיך ומה בדיוק אמור לקרות.
זו מן תחושת סקרנות טבעית,יצר הרפתקני כזה,לצאת לגילוי משהו חדש,לנסות לגעת ב"לא ידוע",להתחכך בסיכון שיש בסיכוי להתוודע למשהו אחר,מסתורי
אולי אפילו דומה במשהו להליכה של אברהם אל הלא נודע,למקום חדש,בלי לדעת לאיפה ואיך זה ייגמר,רק משום ששמע קול שאומר לו "לך לך"
האם אני עושה את רצון השם?לא יודעת.
האם אני הולכת למקום שאליו אני אמורה ללכת ע"פ צו אלוהי? לא נראה לי. ואולי כן. אולי לא חייבים לחיות אורח חיים דתי כדי להאמין במשהו שהוא גדול ממני,(השם,הייקום,הגורל...).אולי אלוהים רוצה שאנשים שונים יגלו את האמת שלהם(שלו?)בדרך שלהם,וזה בסדר מצידו שיש אחת כמוני שמעיזה להתריס כנגד אבני יסוד בתורה הקדושה,וללכת בדרכה היא אל הלא נודע שלה? אולי???ואולי לא...
מה זה חשוב בכלל?
למה אני חייבת "לדעת" למה החלטתי ללמוד את פרשת השבוע. אז אני לא יודעת, ולא ממש חשוב לי לדעת את זה
מה שאני כן יודעת זה שעכשיו אני פה,מנסה להתכונן לקריאת הפרשה המשפחתית שלנו מחר
ואני יודעת,כמה אני עוד לא יודעת...

[שימשי_ג'ה*]

שעות שכתבתי תשובה לנעמה
שעות
וכ"כ אהבתי מה שכתבתי ובררתי כל מילה והיה עמוק אמיתי ואפילו מצחיק
ונמחק. למה למה למה ומה זה בא להגיד לי
רציתי לדבר על דרכים ונדודים ומטרות ובקיצור לומר שאין שני אנשים שעושים את אותה דרך ואין שני אנשים שמתקרבים לדת (להלן קריאה בפרשת שבוע) באותה דרך. אומנם קוראים מילים של מישהו אחר, ז"א מחשבות של מישהו אחר ולא שאנחנו הגינו אבל בגלל הריבוי של המפרשים והספרים אז אין דוגמה ובכל מקרה הפרשנויות שיפלו לידיך הם התכנים שאליהם את אמור להיחשף

השיעור היום בסופו של דבר היה על חנוכה (שעיקרו הוא אמירת הללו-יה' על כל היש והטוב) והולכת לחפש חומר על הפרשה...

[יעלי_לה]

דפי הלימוד שאני עורכת נקראים הדף השבועי - הורים וילדים לומדים מבראשית (של תנועת מבראשית בראשות הרב מוטי אלון), ו הנה הגרסה המקוונת שלהם (חייבת לומר להגנתי, כדי לא להתפדח במקרה שייכנסו הנה טהרני עברית, שהגרסה המקוונת לא עוברת הגהה סופית שלי... אז יש פה ושם טעויות ). את יכולה לראות את פרשת השבוע וגם כל פרשה אחרת, גם דפים של שנים קודמות, לבתי"ס ממלכתיים, ממלכתיים-דתיים ולגנים.
שבת שלום!

[קור_את*]

למה אני חייבת "לדעת" למה החלטתי ללמוד את פרשת השבוע.
את לא חייבת לדעת, מה פתאום.
התכוונתי שאם את רוצה לשאול את עצמך שאלה כזו - מה אני רוצה שיקרה שאני לומדת/קוראת עם משפחתי בפרשת השבוע (ולא למשל לבחור סיפור כל שהוא, שיר של משורר/ת עברי או לא, קריאה בתנ"ך באקראיות וכד) -
אולי תקבלי איזה כיוון נוסף, פרקטי לעשייה הזו.
מצד שני, דרכך לצלול אל הלא נודע, בלי שנורקל או בלוני חמצן היא מאד יפה בעיני ואמיצה.

ויצא - בעיני מרתקת ומלא מטעמים:

• אלוהים מבטיח ליעקב ארץ גדולה ופוריה, עם רב - אושר ועושר.

יעקב אומר "או קיי" ובמקום למלא לוטו או לפנות ללשכת הסעד הסמוכה למקום מגוריו עם פתק מאלוהים - ממשיך בדרכו ויוצר במו ידיו, עם הרבה קשיים, עבודה, שברון לב, מסירות ואהבה משפחה עניפה ורוב עושר.
כלומר, "אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו" ו"הכל צפוי והרשות נתונה"

• המנהג בו הנשים עוברות מיד ליד כמו הכבשים בעדר.
• למה רחל גנבה את הטרפים? היא לא האמינה באמת ביעקב ואלוהיו? היא רצתה תשומת לב מאבל'ה? אולי זו היתה מזכרת מאמא שלה,מהבית אותו עזבה?
• המקצועיות של יעקב בתור רועה - שתוקע מקלות על יד השקתות כדי ליחם את הנקבות שימליטו עוד ועוד נקודים וברודים.

התנ"ך כמכללה לחקלאות או איזו הקבלה למשחקי אלוהים בבני האדם או..?

• למה שתק יעקב עד הבוקר שגילה את לאה במקום רחל וגם אחר כך שהתברר לו שעליו לעבוד עוד 7 שנים ולמה פתח

כזה פה על לבן שבא לרדוף אחריו עם עוזבו? למה עכשיו? האם התבגר? האם כי התעשר והוא מרגיש שווה לו? מרגיש חזק על לבן שאולי כבר מגרד שישים ומאה שנה?
ויש עוד כל כך הרבה לדבר על סלעים מתחת לראש וסלע על פי הבאר, על גבולות ומצבות, על בכורים ובני זקונים. על שקר ואמת.

אפשר עם ילדים לדבר על השמות של בני יעקוב, לאה,רחל, זילפה ובילהה שהפכו לשבטי ישראל

1. מי בוחר את השמות לילדים
2. איך בוחרים
3. איך בחרנו שמות במשפחה שלנו
4. מה אנחנו אוהבים/חושבים על השמות שלנו
5. איזה עוד שמות אנחנו אוהבים

יאללה די. שבת שלום! @}

[נעמה*]

קוראת שלום
אחותי הסבירה לי למה רבקה גנבה את התרפים:
היא רצתה למנוע מהתרפים לגלות לאביה שיעקב ברח.היה לה חלק בחזרה של יעקב לארץ הקודש-כנען/ישראל
מה?התרפים יכולים לדבר?מה,הם פסלים הרי,לא?
ובכן,לטענת אחותי,(סימוכין מאיזו דרשה מקראית כלשהי שאני לא זוכרת את קישורה)התרפים באמת יכלו לדבר. אחותי תיארה לי טקס של פולחן אלילי דומה מאד למשהו שראינו במערב אפריקה לפני 14 שנה: אני הרי שאלתי אותה לגבי עקדת יצחק,איך אברהם מעיז לעשות דבר כזה,אז היא הסבירה לי שבאותה עת כך נהגו עובדי האלילים,להקריב את ילדיהם למולך.אברהם היה דווקא יוצא דופן בכך שלא עשה זאת.
בכל מקרה,הטקס כלל לקחת ילד/אדם,לשחוט אותו,למשוח אותו בשמן ודם ואז הרוח שבו היתה מדברת כאילו את דבר האלוהים שלהם. אלו היו התרפים.
ואז שאלתי למה רחל שיקרה לאביה? אחותי מסבירה מה שחלקכן אמרתן לי גם:שהתורה מלאה עומק וכוונות נסתרות והכל מתוכנן בקפידה ולהכל יש כוונה
כשלבן רודף אחרי יעקב,יעקב אומר לו "בוא תחפש באוהליי ואם תמצא משהו שמישהו לקח-מות ימות" יעקב לא ידע שרחל לקחה את התפרים,כמובן שלא רצה שתמות,אבל אלוהים משמיים תכנן הכל מראש.רחל אמורה היתה למות בדרך ולא להקבר בארץ הקודש,כי אלוהים תיכנן שרחל "תבכה על הבנים" שבדרך,כלומר:תתפלל ותבכה עבור כל אותם יהודים שלא חיים בארץ הקודש אלא בדרך,בגולה עדיין .לכן אינה קבורה במערת המכפלה אלא בדרך,בגלות.

לא יודעת איך זה נשמע לכם,אבל לי זה נשמע מצד אחד דרך לסובב את כל התירוצים שבעולם כדי שיתאים למה שה"דתיים" רוצים לפרש כרצון השם
ומצד שני,אולי יש סיכוי שבאמת הכל מתוכנן להפליא מראש עד כדי כך?
הרי מי שפירש את הפירושים האלו,זה אנשים.כמוני כמוך. (טוב,לדעתה אחותי לפירושם של צדיקים שלומדים תורה יש ערך רב יותר.לא מסכימה. בכולנו יש נשמה אלוהית ואם באמת אלוהים מתכנן את הכל כל כך יפה מראש ועם המון כוונה ומשמעות,אז יש גם כוונה ומשמעות לכך שהוא נותן לי לבחור לעצמי את הפרשנות שלי)

לי יש פרשנות ייחודית שמתאימה למשפחה שלנו השבוע
ניסיתי לבדוק עם אחותי אם יש לזה סימוכין גם ב"מקורות שלה".ענתה שיש דיבור כזה ביהדות אבל לא שייך לפרשה הזו.
ובכן,לנו זה מאד שייך:

השבוע "גילינו מחדש",את הרעיון הידוע שמה שאתה נותן לעולם זה מה שאתה מקבל.על משקל:"תחשוב טוב-יהיה טוב"
השתמשנו במשוואה הזו השבוע אין ספור פעמים והתרגשנו לגלות איזה קסם זה,כי זה ממש עובד
אחי (בהשגחה פרטית?)שלח לי מתנה ליום ההולדת סרט מדהים שנקרא "הסוד" (מומלץ מאד.אפשר לראות ב www.the secret.tv )
ובכן,באותו הקשר,פירשתי את עלילות יעקב עם לבן:
אחרי שיעקב רימה את עשיו וגנב לו את הבכורה,אחרי ששיקר לאביו ורימה גם אותו, יעקב נאלץ לברוח,כלומר,משהו מוסרי אומר לו שלא יוכל להמשיך לחיות כך את חייו עם השקרים והרמאויות האלה,וחייב לעשות שינוי/תיקון. יערב מביא את עצמו,בעצמו,להיות מרומה על ידי לבן.הוא מאפשר ללבן לשקר ולרמות אותו,ואפילו לא מתלונן על כך.לבן נותן לו את לאה במקום רחל? לא נורא,הוא בעצמו מציע לעבוד עוד שבע שנים עבור רחל.
לבן לא משלם לו כפי שמגיע לו? לא נורא,כנראה שמגיע לי... לבן מרמה אותו ובתחבולה מניפולטיבית מכוערת גוזל את רכושו ולוקח את הכבשים המנוקדים
גם לא נורא,נסתדר עם מה שיש...

זה לדעתי שיעור חשוב עבורנו ללמוד:
שמה שאנחנו נותנים זה מה שמקבלים. נותנים שקרים ורמאויות-מקבלים אותם חזרה,עשרות מונים,בהפוכה.
תתן אמון בעולם-העולם יחזיר לך .
אני רואה את זה כל יום,כל שניה בחיי.אני יודעת שאלוהים מאמין בי כי אני מאמינה בו. לא צריכה לחיות אורח חיים "דתי" כדי שהנשמה שלי תתחבר לנשמה הגדולה שלו.הוא רואה אותי ומסכים לי,עוזר,מלווה...
בסרט שאחי שלח לי לא מדברים על אלוהים אלא על אנרגיה שקיימת בייקום.אותו הדבר.לא משנה לי איך קוראים לזה. זה שם
ומי שבוחר לא להתעלם מזה-העולם יתעלם ממנו.מי שבוחר לא לראות-לא רואים אותו. בומרנג.

הכל טוב ויפה,עד שנועם מעלה בפניי סוגיה בעייתית:
תגידי,זה לא קצת סותר את האמונה ש"מה שצריך לקרות , יקרה" וש"הכל לטובה"?
פה אולי דברייך,קוראת,יכולים להשתלב, כי אמרת שגם אם הכל צפוי-הרשות נתונה, כלומר:יעקב בוחר להיות מנוצל ומרומה,ויש לזה סיבה טובה.
זה בעצם לא סותר,כי מה שיעקב משדר לעולם זה שהוא מכיר בטעויות שלו ורוצה לעשות שינוי/תיקון,ואז העולם שולח אותו אל לבן,לקבל חתיכת שיעור.
רק כשיעקב רואה מולו את לבן השקרן,הוא בעצם רואה את עצמו,ומבין את מעשיו שלו.
גם זה קורא לנו הרבה בחיים,שרק כשאנחנו רואים משהו בזולת,,אנחנו מסוגלים לראות אותו בעצמנו.
הילדים הם מראה מצויינת עבורנו לגלות דברים על עצמנו. העניין הוא שצריך להסתכל. צריך להיות מספיק פתוחים לעןלם כדי לקבל את מה שהוא רוצה לתת לנו,את מה שאנחנו צריכים לקבל(גם אם באותו רגע זה לא נראה לנו שייך)באופן כזה אפשר גם להבין איך הכל לטובה
וגם מה שנראה לנו לא טוב/לא מוסרי /לא נכון,יכול להיות משהו מאד שייך ונכון עבור אותו אדם,עם ההסטוריה שעבר בחייו עד אז...

טוב,זה מספיק התפלספויות בשביל פרשה אחת.
לא הייתי מאמינה על עצמי שאי פעם אסחף לפלפולים האלו בלימוד תורה
אולי בגלל החירות שיש לי לפרש כרצוני,אז אני מוצאת את הדרך לקשר את זה לעולם שלי.

[נועם*]

לגבי הפרשנות לתורה, לדעתי אפשר לראות את זה בשתי דרכים: אם האל נתן את התורה לאדם כחפץ להשתמש בו, אז יעשה אדם בתורה את רצונו ויפרשה על פי דרכו הסובייקטיבית. אבל אם האל נתן את התורה לאדם כדי להדריכו בדרך מסוימת, כדי להעביר מסר, הרי שיש תועלת בחיפוש המסר המקורי של האל בתורה. פירוש כזה הוא אחר לחלוטין - פירוש המנסה להשיל מעצמו כל סובייקטיביות, או כמו שאחותך קוראת שזה - כלי ריק. לכן היא גם טוענת שהפירוש של הצדיקים הוא מוסמך יותר מהפירוש שלך. זו גם גישתה לתורה - כדבר שנועד להביא מסר לעולם ולהדריך. אנחנו ה"חילוניים" מאוד אוהבים לראות בתורה כחפץ בעל ערך ספרותי או היסטורי - כל למדנו בבית הספר. אז נכון שעם הזמן אנחנו מעיניקים לתורה כח של חפץ כה טוב שיש לו יכולות מאגיות, אבל עדיין חפץ, מתעלמים מהצורך לנסות ורדת לחקר המסר האמיתי והמקורי, מה שדורש הזזת הסובייקטיביות.
הטענה שאין פרשן שאינו סובייקטיבי מקובלת עלי בהחלט. לכן נראה לי הכי טוב להשתמש בגישה סטטיסטית, כלומר לקרוא כמה שיותר פרשנויות, להוסיף את פרשנותך שלך, ולעשות "ממוצע". בסטטיסטיקה זה אמור לגלות את הכלל או את המגמה, מתוך אוסף הנתונים המבלבל - נראה לי שיעזור גם כאן. זה אמור לבטל את השפעת סטיית התקן, או לענייננו - הסובייקטיביות שבפירוש.
לגבי הרצון כמשפיע או המחשבה שיוצרת מציאות - זו גישה שקיימת בתורה בתור תפילה. אך בגישה של התורה, ובין השאר גם בגישה שלפי מה שאני מבין את מכירה בה, יש גם רצון אנושי, אך גם רצון גדול יותר, שמתכנן את כל זה. הרצון האנושי מתקיים ביחד עם רצון אחר גדול שגם הוא משפיע. זו הכוונה ב" הרשות נתונה וכו..".
טוב אולי נדבר כשתסיימי עם שטיפת הכלים...

[קור_את*]

לבן השקרן
צדיק הוא מי שצודק בדרכו ועושה רק מעשים טובים
שמה שאנחנו נותנים זה מה שמקבלים. נותנים שקרים ורמאויות-מקבלים אותם חזרה,עשרות מונים,בהפוכה

יש ספר בשם יעקב השקרן של יורק בקר. נדמה לי גם סרט טוב.
בקצרה - יעקב, יהודי בגטו, מספר לאחרים שיש לו רדיו ועל כן יכול לספר על מה שקורה "בחוץ" ולעודד אותם שההצלה קרובה. סיפוריו משפיעים מאד לטובה על חלק מהאנשים.
רק שבסוף, כמובן, כולם מקבלים את אותו שיעור, יחד איתו...

[סבתא_לשמונה*]

דף מעניין מאוד !
כפתיחה אומר שאינני אדם דתי אבל אני חושבת שהתנ"ך הוא באמת "ספר הספרים". הוא סיפרות עמוקה בעלת רבדים רבים שעדיין נחקרים ועוד ייחקרו, ולא רק ע"י פרשנים דתיים וגם ע"י חוקרים לא-יהודים.
אני מציעה לבוגרים לקרוא את "יוסף ואחיו" של תומאס מאן (כן יהודי). הספר גדול ולא קל לקריאה אבל הוא ניתוח היסטורי ובעיקר פסיכולוגי מעניין ביותר.
חז"ל עצמם מעניינים ורובם מוכיחים הבנה פסיכולוגית של נפש האדם ולאו דווקא תמיד נסיון ל"יַפּוֹת" את הדמויות בתורה ובתנ"ך.
נראה לי שהרעיון לעסוק בבית בפרשת השבוע הוא יפה אבל כדאי לעבור גם לספרי הנביאים והכתובים (לבחור את המתאים). למשל - לפני פסח לקרוא את שיר השירים, לפני פורים את המגילה בצורה שקטה ולא רק ברעש של בית הכנסת וכמובן לבחור נבואות שמתאימות לגיל הילדים.
אנקדוטה קטנה: לפני הרבה שנים, אחד מנכדי כאשר היה בכתה ב' סיפר לי שסיימו ללמוד את סיפורי האבות והוא לא אוהב אותם. שאלתי אותו מדוע? והוא ענה" הם פחדנים, נשותיהם עקרות והאחים רבים"...
כאשר המשכנו לשוחח התברר שהציק לו בעיקר נושא המריבות בין האחים. הוא בן למשפחה בת ארבעה בנים שאף פעם לא רבו וכך זה עד היום.
זו דוגמה איך ילדים מגיבים מתוך נסיון החיים שלהם וכדאי לערוך השוואות תוך העיון בפרשת השבוע ובספרות בכלל.
הרגיעון בדיוק מתאים "שבעים פנים לתורה".
שבת שלום

[קור_את*]

הם פחדנים, נשותיהם עקרות והאחים רבים"...
חד וחלק. מי צריך את חז"ל (-;

[אנה_בי*]

נעמה, אני לא טענתי ש"תמיד" צריך לפנות למקורות מוסמכים אלא ש"כדאי" כאשר הולכים לאיבוד לעיין במשאחרים רבים וטובים,וגם כאלה שהקדישו את חייהם לחקר או לימוד התורה אמרו. אני מצתערת, פשוט הרגשתי קצת זילזול מצידך ב" מקורות המוסמכים" ואני חושבת שלא בצדק כי באמת יש הרבה מה ללמוד מאחרים.
לגבי המקורות מהם אני למדתי. טוב, זה היה לפני עידן האינטרנט. אני למדתי מהספרים שמהם לומדים לבגרויות בבתי ספר דתיים. בשביל לקרא שם את הפרושים את תצתרכי ללמוד כתב רשי.
אבל הכי הרבה למדתי מהמורה שלי.
השאלה שלי אלייך- למה את מצפה? אם הפרושים שלך מספקים אותך אז סבבה ,לכי עם זה.יש לי הרגשה שאת כל הזמן מבקרת את משהפרשנים אמרו, אז אל תפני אליהם ואם בחרת שבשאלה מסויימת את כן פונה אז תחפשי פרוש שמתאים לך ואין צורך לבוז לכל משאת פוגשת בדרך. בכל מקרה, כשמישהו מפרש תורה או כל דבר אחר (יצירת אומנות, למשל) לא נראה לי שזה אובייקטיבי לכן קיימים כל-כך הרבה פרושים ומחלקות בכל עיניין ועיניין.

[סבתא_לשמונה*]

ני למדתי מהספרים שמהם לומדים לבגרויות בבתי ספר דתיים. בשביל לקרא שם את הפרושים את תצתרכי ללמוד כתב רשי.
אני למדתי בחינוך הכללי וקראנו בכתב רש"י. גם פרוש ברטנורה למשנה כתוב באותו כתב שמשום מה אנחנו קוראים לו כתב רש"י. זהו פשוט כתב היד שהיה מקובל באותה תקופה עוד לפני רש"י ושימש את יהודי תימן וגם את חלק מיוצאי ספרד עד עלייתם לישראל.
היום גם בספרי הלימוד של בתי ספר ממ"ד הפרושים מודפסים בדפוס רגיל וכולם שכחו את כתב רש"י. יש אפילו מוסדות חרדיים שמשתמשים בדפוס רגיל.
כל האמור לעיל הן הערות טכניות..
לגופו של עניין - החומש אינו מסמך היסטורי. החלק ההיסטורי מתחיל מתקופת המלך דויד, אבל אין זה גורע מהעומק הספרותי, הרעיוני והסמלי של החומש ומהאפשרות של כל אחת ואחד למצוא בו מה שקרוב לליבם.
ועוד הערה טכנית, כדאי לבדוק שגיאות כתיב לפני שמוסיפים לדף. אינני רוצה לפגוע באף אחד ולכן אינני מציינת את השגיאות שמצאתי.
לילה טוב ושבוע טוב

[אנה_בי*]

אני לא יודעת איך למדו בחינוך כללי ואיך לומדים עכשיו, אז יופי שכך(לא צריך ללמוד כתב רש"י). עומקו של חומש באמת עצום.
כדאי לבדוק שגיאות כתיב לגבי שגיאות כתיב (אני מניחה שזה מתייחס אלי) אז אני לא ילידת הארץ ועברית היא שפה שניה שלי ולמרות שזכיתי ללמוד כאן בבית ספר ולהיות כאן הרבה שנים עדיין הכתיבה שלי לא מושלמת לכן, אם זה מפריע, יש אופציה של עכריכה בצ'יק-צ'ק ואפשר לתקן.

[מייק_בר_רב_רשי*]

לא הצלחתי, ניסיתי לכתוב כאן בפונט "גוטמן רשי", אבל זה לא עבר.

[לי_אורה*]

נעמה, קודם כל הצעה: מה דעתך שכל שבוע נעסוק כאן יחד בפרשת השבוע וכל אחת ואחד יכתבו מה היא או הוא רואים בפרשה?

"ויצא" אמנם כבר פרשה חדשה אבל שאלת על זאת

• חלום יעקב - איזה סיפור נפלא! ושימי לב למשהו נפלא: "סולם מוצב ארצה וראשו בשמים" - יש כאן איחוד הניגודים, וכדאי לחשוב מה זה אומר שהרגליים על האדמה והראש בשמים

• עוד נקודה מעניינת בחלום: המלאכים "עולים ויורדים" - ולא יורדים ועולים. אם הם עולים, סימן שהם כבר היו קודם לכן כאן על האדמה. נקודה למחשבה.

• כבר כתבו על כך קודם, כל האבנים האלה מאוד מעוררות תשומת לב וכדאי לחשוב עליהן ועל משמעותן.

• דבריו של לבן שלא נהוג שהצעירה באחיות מתחתנת לפני הבכורה - כדאי לחשוב על הרעיון הזה והאם בעיניכם הוא נכון.

• השיחה המאוד מעניינת בין רחל ליעקב בתחילת פרק ל: האישה העקרה במצוקתה הנוראה (ועוד לנוכח אחותה-צרתה הפורייה) אומרת: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכיי". ויעקב האוהב, שעבד עבורה 14 שנה עונה לה בקוצר רוח נורא... טוב, לו יש כבר המון בנים מלאה ומהשפחות... וגם אפשר לדון כאן בכמיהה החזקה של אישה לילדים\ות

• אפשר לדבר על הקנאה ועל התחרות העזה בין שתי האחיות.

• יש בפרשה הרבה חלומות: חלום יעקב על הסולם והמלאכים העולים ויורדים, אחר חלום נוסף שהוא מספר ללאה ולרחל, אחר חלום לבן. ונזכרתי פתאום שיוסף היה פותר חלומות - לא פלא, אביו היה בעל חלומות! (איזה יופי! כל פעם שקוראים פסוק מבינים משהו חדש!)

• ולקראת הסוף שוב יעקב רואה מלאכים והפעם בהקיץ.

אם כבר, אומר מילה על תחילת פרשת וישלח:
יעקב שולח שליחים (מעניין שהם נקראים "מלאכים" וכדאי לדון במילה "מלאכים" ובמשמעויות השונה שלה במקומות שונים בתורה) לעשיו אחיו כדי למשש את הדופק משום שהוא כמובן מפחד ממנו מאוד. והוא אומר להם לקרוא לו "עשיו אדוני" ולומר עליו שהוא "עבדך יעקב" - קצת חנופה לא תזיק? או שזו לשון דיפלומטית-פוליטית-פרגמטית? או שזו לשון פיוס? או הכל?

ואז שומע יעקב שעשיו אחיו מתקרב אליו עם 400 אנשים. ושוב מסופר שיעקב פחד מאוד (כדאי אולי לדון בכל המקומות שבהם פחד ומה זה אומר, למשל כשהתעורר מהחלום על הסולם הוא פחד). ואז מה הוא עשה?
א) חילק את כל האנשים ובעלי החיים שאיתו לשני מחנות במחשבה הטקטית הזו: אם עשיו יתנפל על מחנה אחד, ישאר המחנה השני
ב) אחר הוא התפלל לה' וביקש הגנה והצלה וסיפר ממה הוא מפחד
ג) הכין מנחה יפה לעשיו הרבה בעלי חיים. הוא חילק אותם עדר עדר וכל עדר נתן לעבד אחר ושלח אותם לעשיו: העבד הראשון יתן את העדר לעשיו ויאמר לו שזו מתנה "לאדוני עשיו" וכך גם השני וכן הלאה.
ד) ובפרק לג מסופר את הסדר שסידר את הנשים והשפחות והילדים ואיך הגן במיוחד על היקרים לו ביותר (המממ.. אפליה בין ילדים לילדים ובין הנשים לבין עצמן)

כלומר, לפי המסופר יעקב הוא אדם נבון ופרקטי וגם רוחני שפעל בדרכים רבות ושונות כדי להציל את נשותיו וילדיו ואנשיו ומקנהו וכו': הוא גם שלח לעשיו מסרים שבהם עשיו הוא "אדוני" ויעקב "עבדך", וגם פיצל את כולם לשני מחנות, וגם שמר על הנשים והילדים בסוף המחנה, וגם שלח לעשיו מתנות וגם התפלל לה'. כלומר, הוא לא הסתפק רק באסטרטגיה, או רק במתנות, או רק בלשון דיפלומטית או רק בתפילה - אלא הוא השתמש בכל הדרכים השונות במטרה להציל את משפחתו.

וגם צריך לזכור את הסיפור המרתק על המלחמה עם המלאך בלילה שבסופה יעקב קיבל שם חדש: ישראל. ויעקב= מלשון העקב שקשור לסיפור הלידה, וגם עקוב=עקום. ובמקום להיות למטה בעקב ועקום - הוא הפך לישר-אל, לישר עם האל, וגם למי ששרה (הצליח, מלשון שררה-שר) עם מלאך. יעקב שכל כך הרבה פעמים בפרשה מספרים שפחד ובאחת מהפעמים מסופר שפחד כשהתעורר ונזכר בחלום על המלאכים העולים והיורדים מהסולם - כאן ממש נלחם עם מלאך בהקיץ ואפילו מצליח.

טוב, איזו הודעה ארוכה. אסתפק בזה ואמשיך לקרוא את הפרשה לעצמי

[לי_אורה*]

והנה כאן אפשר לקרוא בהנאה רבה את פרשת וישלח (ואפשר ללכת אחורה וקדימה כמובן):

http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0132.htm

[קור_את*]

דבריו של לבן שלא נהוג שהצעירה באחיות מתחתנת לפני הבכורה - כדאי לחשוב על הרעיון הזה והאם בעיניכם הוא נכון.
הבוקר נפל לי גרוש שדי מתחבר עם זה ועם מה שנעמה כותבת
אחרי שיעקב רימה את עשיו ו גנב לו את הבכורה , אחרי ששיקר לאביו ורימה גם אותו, יעקב נאלץ לברוח, כלומר, משהו מוסרי אומר לו שלא יוכל להמשיך לחיות כך את חייו עם השקרים והרמאויות האלה ו חייב לעשות שינוי/תיקון . יעקב מביא את עצמו, בעצמו, להיות מרומה על ידי לבן. הוא מאפשר ללבן לשקר ולרמות אותו אפילו לא מתלונן על כך. לבן נותן לו את לאה במקום רחל? לא נורא, הוא בעצמו מציע לעבוד עוד שבע שנים עבור רחל.

לא סתם הוא לא מתלונן - קיבל בכורה בגניבה - ושוב "קיבל" בכורה בגניבה....
ולבן מוסיף משהו כמו "כך נהוג במקומנו-קודם הבכורה" - רמז דק בעובי שק להתנהגות יעקב עם עשיו (שידע עליה כנראה מפי רבקה אחותו או סתם מעוף השדה...)

בפרשנות לפרשה באחד העיתונים (מעריב?ידיעות?) מדבר הפרשן על המפגש של יעקב עם אלוהים במקום מקרי לחלוטין "ויפגע. זו, לדעת פרשנים, היתה ההוכחה שאלוהים נמצא בכל מקום ובכל זמן.

יפה נכון?

[נעם*]

גם אני החלטתי שהשנה אני קוראת את פרשת השבוע באופן קבוע. אבל בלי ילדים:) (אני עדין צעירה)
אשמח אם מישהו יכול להפנות אותי לפירושים (עדיף באינטרנט אבל אפשר גם ספרים) שמצד אחד יהיו מעניינים ועמוקים, מצד שני יהיו בגובה העיניים של כופרת כמוני;-).
בינתיים כדי למצוא חומר בנושא הייתי כותבת את שם הפרשה בגוגל אבל בדרך זו נורא נאבדתי בים החומר.


תודה,
נעם

[יעלי_לה]

אשמח אם מישהו יכול להפנות אותי לפירושים (עדיף באינטרנט אבל אפשר גם ספרים) שמצד אחד יהיו מעניינים ועמוקים, מצד שני יהיו בגובה העיניים של כופרת כמוני

מה שהכי זמין ופשוט:
בכל מוספי סוף השבוע של העיתונים יש טור על פרשת השבוע, לפעמים (לא לעתים קרובות) יש שם דברים ממש יפים.
בכל יום שישי, לא זוכרת את השעה, יש בערוץ הראשון שיחה על הפרשה עם הרב מוטי אלון (אני מאוד מאוד אוהבת את ההסתכלות שלו).
חוץ מזה יש כל מיני ספרים, אני למשל נתקלתי בספר בשם "על הפרשה" של יואל רפל, ממש לא לדתיים בלבד, ובהחלט בגובה העיניים.

[נעם*]

תודה, בעיתונים אני באמת קוראת את הטורים.
אחפש בספריה.

[נעם*]

נעמה - באתר סנונית/גלים יש פרשת השבוע לילדים, אני חושבת שזה נחמד:
http://www.galim.org.il/parasha/

[נעם*]

עוד פרשת השבוע לילדים באתר תל"י - http://www.tali.org.il/parasha/
ובמכון החגים הקיבוצי (פחות יפה) - http://www.chagim.org.il/parashamain.html

[מאזינה*]

במקום השיעורים של הרב מוטי אלון יש כל יום שישי רב אחר שמדבר על הפרשה. בדרך כלל מעניין מאוד. לעיתון מקור ראשון יש מוסף שבת שמכיל דברים יותר מתפלספים על הפרשה ומעניינים לרוב. וגם בימי חמישי בתכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל בערך ב11:30 הם מדסקסים על פרשת השבוע לכמה דקות. תהנו!

[לי_אורה*]

עוד פרשת השבוע לילדים באתר תל"י
וכאן לינק שעובד
http://www.tali.org.il/parasha/reshit1.asp

[נעם*]

סליחה ותודה

[סבתא_לשמונה*]

לפי תומס מאן, בפועל רחל נישאה ליעקב מיד לאחר הנישואים ללאה מפני שזה לא הגיוני לתת לה להזדקן בעוד שבע שנים, אבל את תמורתה שילם יעקב בשבע שנות עבודה נוספות.רעיון מעניין, נכון? כדאי גם לקרוא את הספר שנקרא בעברית "באוהל האדום" ובאנגלית פשוט DINAH. בכלל יש באנגלית סידרת ספרים על ארבעת האמהות. אינני זוכרת כרגע את שם הסופר/ת.
חג אורים שמח, שבת שלום ולילה טוב

[סבתא_לשמונה*]

אני לא יודעת איך למדו בחינוך כללי ואיך לומדים עכשיו, אז יופי שכך(לא צריך ללמוד כתב רש"י).
זה נכון, אבל יש יופי אסטתי בכתב רש"י וחבל שלא לומדים את זה.
כדאי לבדוק שגיאות כתיב לגבי שגיאות כתיב (אני מניחה שזה מתייחס אלי) אז אני לא ילידת הארץ ועברית היא שפה שניה שלי ולמרות שזכיתי ללמוד כאן בבית ספר ולהיות כאן הרבה שנים עדיין הכתיבה שלי לא מושלמת לכן, אם זה מפריע, יש אופציה של עכריכה בצ'יק-צ'ק ואפשר לתקן.

ל - אנה בי
דווקא אצלך לא מצאתי שגיאות כתיב והרבה פעמים מדובר בכך שפשוט לא קוראים פעם נוספת. אם היו קוראים פעם נוספת
היו מגלים את שגיאות הכתיב או ההקלדה.
אינני יודעת אם העריכה מתקנת שגיאות כתיב, פשוט אף פעם לא ניסיתי לבצע עריכה.

[נעמה...*]

שלום שלום לכל קוראיי פרשות השבוע

מזה זמן רב לא כתבתי פה.חשתי שעליי להיות קשובה לעצמי ולמה שנכון עבורנו,ולכן מצאנו עצמנו מצנזרים סיפורים שלמים (כמו אונס דינה,יהודה ותמר...)
פשוט התעלמנו מקיומם,באותו אופן שבו אני מתעלמת מידיעות על מקרי אונס והתעללות אחרים המופיעות בתקשורת חדשות לבקרים.לא שייך לי...

הייתי רוצה לחדש את הדיון,משום שבסוף השבוע הזה,נקרא את הפרשה האחרונה בספר בראשית,ונראה לי חשוב להתבונן בספר כולו ולעשות מעיין סיכום כזה
לנסות לראות את סיפור המסגרת שעוטף את כל הפרשות ונותן משמעות נוספת.
לנסות להבין מדוע הספר מסתיים דווקא בסוף עלילות יוסף במצריים,האם יש איזה מעגל שנסגר (מהפרשה הראשונה-הבריאה,עד כאן)
קראתי באתר מעניין מאד (של צעירי חב"ד,ב"השבוע",ב"הרבי על הפרשה") - מצטערת,לא יודעת איך עושים קישור ישיר,ירוק כזה...
ובו הם מסבירים מדוע הפרשה נקראת "ויחי" כשבעצם יעקב מת. ובכן,הרבי מדבר על כך שיעקב לא באמת מת,כי אם חייו,חיי העם היהודי לדורותיו,ממשיכים עד היום הזה.
אשמח ללמוד עוד מתובנות אחרים כי חשוב לי להבין את העיקר,למצות את המסר האלוהי שהיינו אמורים לקבל מספר בראשית כולו,כמכלול,ולא להשאר ברובד העלילתי של הפרשה הנוכחית,בה מתוארת ברכת יעקב לצאצאיו,חלוקת הארץ לשבטי ישראל ומות יעקב.

יאללה,שדרו. אני פותחת את המשדרים הסודיים שלי ומכוונת אותם על קליטת תדרים חיצוניים. זה לא קורV הרבה...

[כרמית*]

וואו...איזה בקשה את מבקשת... למצות את המסר האלוקי... נשמע מסובך ובלתי אפשרי..
בכל אופן- הנושא האחרון בספר בגדול הוא יעקב ובניו עם כל התהפוכות והקשיים. לאורך כל ספר בראשית יש תמיד אחד הממשיך את דרכי אביו. לאורך כל הדרך ולעיתים הדמויות שואלות ותוהות מי מהבנים יזכה בהמשכיות.וכאן, לראשונה נהיים לעם. לא בן אחד הממשיך את דרכי יעקב אביו אלא כולם יחד. כל אחד בתפקידו שלו. יש כל כך הרבה לדבר על זה.משפחת יעקב היא משפחה שניתן ללמוד בה המון על קנאת אחים, קרבת אחים, נאמנות, סליחה, איחוד המשפחה.. ומכאן מתחיל העם שלנו להתרחב,להתפזר. מקוה שהוספתי עוד למחשבות על הפרשה..

[נעמה...*]

עוד מחשבות:
ספר בראשית מתחיל בסיפור בריאת העולם ומסתיים בתיאור עתידו של עם ישראל, ואולי התכוון המחבר בכך להעביר לנו מסר: שכל אשר ברא-עבורנו הוא קיים,(אחותי גילתה לי שספר שמות שאותו נתחיל לקרוא בשבוע הבא עוסק בתורה.כלומר,שהשם יצר את העולם עבור עם ישראל ואח"כ נתן להם את התורה...)
וכל אשר קרה עד מותו של יעקב,קרה עם יד מכוונת שיועדה מראש להביא את בני יעקב למצב של התחלת חיים חדשים , כעם ולא רק כיחידים
אולי כל מעשה הבריאה וכל סיפורי האבות נועדו לגבש את חיינו כעם,כמשפחה
משפחה.
אולי אפשר ללמוד מהפרשה האחרונה על חשיבותה של שלמות המשפחה ,על איך שיתוף פעולה בין אחים ועזרה הדדית יכולים לשרת את המשפחה כדי לשרוד,אפילו ברובד קיומי:כדי להשיג אוכל,נדרשים האחים לעשות תשובה,לתקן דרכיהם,לשמור זה על זה,לדאוג לאביהם,
והרי כבר בגן עדן ,החטא הראשון נסוב סביב אוכל (התפוח...).כבר אז נדרשו אדם וחווה לשלם עבור הטעות שעשו בכך שייאלצו לעבוד קשה כל חייהם עבור
הלחם. וכעת,,כאן, בסוף ספר בראשית, מביא האוכל את בני האדם ,לתקן מעשיהם ולעשות תשובה .
ואולי זו כל תמצית חיינו = לטעות ולתקן ?
הרי מרגע הבריאה עד סוף ספר בראשית, (ועד היום...) קיים דפוס חוזר של חטא,תיקון,חטא,תיקון...
ואולי יש מסר נסתר נוסף עבורנו: שעלינו להיות שמחים בחלקנו ולהגיד תודה על מה שיש לנו,כי כל פעם שהאדם ביקש להשיג משהו נוסף,התווספו עוד חטאים,ואז חייו נהיו יותר ויותר קשים. כל דור הביא עמו עוד מאגר משימות לתיקון,עוד עונשים שעד היום אנחנו משלמים עליהם ביוקר ובגללם חיינו קשים .
אולי אם נסתפק במה שיש ולא נמשיך לכבוש ולהשתלט על אחרים(מלחמות פוליטיות),על מה שיש לאחרים(כסף...),על אחרים(מין,אלימות...),אז כבר נחסוך מעצמנו 50% מהצרות.
ואולי לא ? אולי כל מעשי הזוועה שהתעקשתי לצאת חוצץ מולם,או פשוט להתעלם מהם ,גם הם חלק בלתי נפרד מאיתנו? אולי באמת יצר האדם רע מנעוריו?
אולי לא משנה כמה ננסה להיות טובים,תמיד בדרך ייחטא האדם ויצר הרע כבר מוטבע בנו באופן בלתי הפיך הוא חלק מאיתנו.
די מתסכלת המחשבה הזו,כי אם כך,לשם מה להתאמץ לתקן ולחזור בתשובה ,אם ממילא במהלך חיינו יקרו עוד ועוד מקרים בהם נחטא
אולי אין לזה סוף לעסק הזה של התיקון,כי גם אם אני אנסה לתקן את כל הטעויות שעשו הורי,הרי תמיד אוסיף בדרך עוד טעויות פרי עמלי,ועוד תיקון ועוד חטא
וחוזר חליליה...
ואולי כל ה"סוף" הזה שאנחנו כל הזמן מתכווננים אליו (הגאולה...) לא ריאלי בכלל שיתקיים. אולי זו סתם אשלייה,אמונה שניטעה בנו כדי שנוכל לחיות עם עצמנו בשלום יחסית,שיהיה לנו למה לקום בבוקר,כדי שנמשיך לעבוד קשה בלתקן את רשת חיינו,שנקרעת שוב ושוב,ותמשיך להיקרע עד שנפסיק לדוג איתה
עד ש..
לא יודעת
הולכת רחוק מדי עם המחשבות . נכנסתי לדרך ללא מוצא.

שבת שלום

[הרגע_שלפני*]

משהו שקראתי - כתבת על משפחה - לכל אורך הספר יש מאבקים בין אחים, מאבקים על הבכורה. (קין והבל, שם הוא ממשיך הדרך למרות שאינו הבכור, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו). ובהספר דווקא נגמר בשולם.

[נעמה...*]

הפסקתי לכתוב כאן משום שמצאתי מענה מספק באתר של חב"ד: להקליק על "השבוע" ואז להקליק על "הרבי על הפרשה".כל שבוע מופיעים 20+- מאמרים בנושאי הפרשה השונים. מעניין מאד ומעורר מחשבה

[קר_שינדו*]

נעמה,
תודה על כך שפתחת את הדף ותודה לכל מי שצירף קישורים.
באתר של רשות השידור אפשר לצפות ב-"מקבלים שבת" עם דב אלבוים.

[נעמה...*]

יום שישי הגיע,ואנחנו ממשיכים במסורת קריאת פרשת השבוע. שבוע שעבר,ערב שמחת תורה,קראנו את הפרשה האחרונה בספר דברים ("וזאת הברכה") ומייד אחריה- את פרשת "בראשית".
מרגש להתחיל מחדש משהו שכאילו כבר עברת,ולהתחיל מחדש,מן הזדמנות לתיקון,לעבור את זה שוב,אבל ממקום אחר. וכמה דברים השתנו מאז שקראנו על בריאת העולם בשנה שעברה. כמה העולם שלנו שונה כעת.

אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו ויגיעו ימי החול

אז ימי החול הגיעו,ועמם קשיי היומיום
.משהו מבפנים מקשה עליי להכיל את כל... את הכל. מן חוסר סבלנות שמכלה אותי

באתר של חב"ד,על פרשת השבוע,מבאר הרבי את פרשת נח:

"כל הקשיים והנסיונות שאדם נתקל בהם בחייו,על אף שהם "שליליים"ולא רצויים,הם צופנים בתוכם כוונה טובה.דווקא בזכות הקשיים והמכשולים,כאשר האדם עומד מולם ומתגבר עליהם,הוא מצליח לחשוף את ניצוצות הקדושה הטמונים בהם,עד שהם עצמם נהפכים לטוב.

אל תיבהל מהמים הרבים. ביכולתך להפוך את המבול ל "מי נח".(מלשון מנוחה) כיצד? בוא אל התיבה.

אמן

[נעמה...*]

מתוך מאגר המאמרים של הרבי על הפרשה, צד את עיני וליבי מאמר שכותרתו :"חינוך ילדינו משקף את מהותנו"

פרשת וירא...

במעמד הר-סיני. הקב"ה ביקש מבני-ישראל ערבים שיקיימו את התורה. הם הציעו שהאבות או הנביאים יהיו ערבים, והקב"ה לא קיבל זאת. רק כשאמרו "בנינו ערבים בעדנו" קיבל זאת הקב"ה ונתן להם את התורה.

כשרוצים לבחון את מעמדו ואת מקומו האמיתי של האדם, אי-אפשר לבחון זאת על-פי חייו האישיים, כי ייתכן שבגלל סיבות הוא נוהג כך או אחרת, ואין הדבר משקף בהכרח את האמת שלו. אולם כשרואים איך הוא מחנך את ילדיו, כאן אפשר לראות מה הן שאיפותיו האמיתיות ומה האמת שלו. לכן כשבני-ישראל אמרו "בנינו ערבים בעדנו", ובכך גילו כי רצונם ושאיפתם שבניהם ילכו בדרך התורה – קיבל זאת הקב"ה.


עם/בלי קשר:

הדברים נאמרו בהקשר לעקדת יצחק,בה אברהם מעביר את יצחק שעור באמונה עוורת באלוהים,ולא זו בלבד שהוא עצמו מוכן להקריב את בנו יחידו רק כדי להשאר נאמן לדבר ה, אלא שהוא גם מלמד את יצחק הקרבה מהי. יצחק אינו ילד קטן. הוא כבר בן שלושים ושלוש וזה שהוא מסכים שאביו יהרוג אותו למען השם,לא בורח ולא מתנגד,בכך הוא מראה כי אמונת אביו והדרך בה בחר לחנך את בנו-הופנמה היטב! - אגב,דבר מזעזע, שלי אישית קשה לקבל אותו כבעל ערך חיובי כלשהו. פשוט נורא בעיני איך שאלוהים מעיז לבקש מאברהם דבר כזה מזעזע, רק כדי להעמיד אותו במבחן אמונה לגדולתו.
קראתי את דבריי, כפי שכתבתי אותם בשנה שעברה,ועדיין מרגישה אותו הדבר. מזעזע !!!


ועוד בפרשה: "מעשה אבות-סימן לבנים" -מוזכר בהקשר להכנסת האורחים של אברהם. הרבי מפרש שכולנו,כל הבאים בבריתו של אברהם (מי שנימול...)
מקבלים בירושה את היכולת המופלאה של אברהם להכניס אורחים,בכל מצב. (גם לוט אגב,למד את המנהג מאברהם ששימש לו כאב אומן...)
איך מה שאנחנו עושים משפיע על הילדים שלנו , לנהוג כמונו...
וכמה הרבה מחשבה ואנרגיות אנחנו צריכים להשקיע כדי לנהוג "נכון" כדי שנשמש דוגמא טובה לילדינו.

[יעלי_לה]

מעניין שיצחק הוא בן 33 כאשר הוא עולה על המוקד,
הוא היה בן 37.

[נעמה...*]

צודקת,יעלי לה. סתם לא דייקתי בפרטים,איפשהוא נחרט לי בזכרון 33,אבל אחרי שבדקתי שוב-קראתי שאכן מדובר על 37. עמכם הסליחה...

ועוד משהו שחשבנו עליו היום:
כשאלוהים אומר לאברהם לשלח את ישמעאל למדבר- גם זו "עקדה",כלומר-זהו בעצם הנסיון הראשון. אברהם לא רוצה לגרש את ישמעאל והגר,אבל אלוהים מצווה עליו לשמוע בקול שרה אישתו ( נועם אמר שיש עוד מוסר השכל:לשמוע בקול אשתך!!!). אברהם נדרש לוותר על בנו ולגרשו מעליו. אחרי שהוא עובר את המבחן הזה,אז מגיע "שלב ב"- לוותר על יצחק ,שזו כבר בקשה ממש מוגזמת לכל הדעות,וגם פה-הוא עושה את דבר השם. אולי זה בא ללמד על האמונה החזקה של אברהם באלוהים,אבל מה עוד זה בא ללמד אותנו? לעשות מה שאומרים לך בלי להפעיל שום שיקול דעת,בלי להיות אנושי ולפחות להתחנן בעבור החיים של הבן שלך? הרי על הרשעים בסדום לא היתה לאברהם בעיה לסנגר ולנסות להמתיק את הגלולה המרה. מזעזע לדעתי.

[כוכב_נגה*]

פרשת ויגש
אלה כמה מהפרשות המרגשות ביותר שיש.
תיכף ממש נגמר ספר בראשית, הטוב שבספרים...
את הפרשות האלה כשאני לומדת, זה ממש עם דמעות בעיניים...
יוסף הצדיק, יש לי איזה חיבור אישי אליו. כך מרגיש.
תובנות על הפרשה יגיעו בעזרת ה' בהמשך, אחרי השבת.

[אמא_נמרה*]

עוד קישור:

דפ צביעה לילדים בנושא פרשת השבוע. אני מדפיסה ומפזרת בבית במשך השבוע, וזה מעורר את הילד לשאול שאלות.
http://www.aish.com/torahportion/colori ... ngPage.asp

[יוטי_לונדון*]

אלה כמה מהפרשות המרגשות ביותר שיש
כן. כל שנה אני עוברת עם דמעות בעינים את הקטע בו יוסף אומר לאחיו שהוא משאיר את בנימין בתור עבד אצלו ואז יהודה מספר לו עליו (על יוסף) וכמה היה קשה לאבא שלו עם זה שהוא נהרג ומציע את עצמו בתור עבד, שזה כמובן הדבר ששובר סופית את יוסף ובו הוא מגלה להם שהוא אח שלהם. ה-סרט התורכי של התורה .
יש לי גם הרבה לומר על הפרשה, אחרי השבת.

[יעלי_לה]

_פרשת ויגש
אלה כמה מהפרשות המרגשות ביותר שיש.
תיכף ממש נגמר ספר בראשית, הטוב שבספרים...
את הפרשות האלה כשאני לומדת, זה ממש עם דמעות בעיניים..._

גם אני, גם אני!!!

[נ_ע_מ_ה*]

חברות,חברות

מה אחרי שבת?...

אני זקוקה לתובנות האלו היום,לפני הלימוד עם הילדים

[נ_ע_מ_ה*]

פרשת יתרו

הפרשה מתארת את מתן התורה על הר סיני: ללא ספק אחד השיאים בהסטוריה של עם ישראל,ומשום מה שמה של הפרשה נקרא דווקא יתרו. משום מה באמת? מה כל כך חשוב ביתרו שמייצג את המהות של מתן התורה?...
ובכן:
יתרו היה כהן -מדיין, יש אומרים- סמל כוחה של האלילות באותה העת. רק לאחר שיתרו עצמו מוותר על האלילות ומכיר באלוהים וגדולתו הבלעדית,רק אז-ראויה האנושות בכלל והעם היהודי בפרט-לקבל את התורה.
ובהקשר לחיינו אנו:
עוד תזכורת לכמה חשוב שנהפוף את ה"יתרו" שבנו מעובד עבודה זרה לאדם מאמין
או במילים אחרות- רק כשנהפוך את הדברים החומריים בחיינו לקדושה-רק אז נהיה ראויים באמת לקבל את התורה ולהנות מחסדו של האל.
אהבתי.

[כוכב_נגה*]

שלום נעמה,
פרשה מדהימה, מלאה עניינים. נוגעת בנושאים חשובים מאד לאדם המחפש אמת ואמונה.
אני מצרפת קטע קצר לדיון, קטע של הרבי מסלונים זצ"ל, שכתב את נתיבות שלום. אין לי זמן כרגע לכתוב הכל, אז הנה טעימה, ואם יעניין אותך עוד אולי אוסיף את ההמשך של זה במוצאי שבת, למרות שזה כבר לאחר השיעור שלכם.

שבת שלום @}
<נהניתי לקרוא את מה שכתבת על הפרשה, ודווקא יש לי להוסיף, אבל לא יכולה לכתוב עכשיו, יום שישי את יודעת...>

---

"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה.

רש"י אומר: ועתה - אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות.

שואל האדמ"ור מסלונים בעל "נתיבות שלום": לשם מה היה צריך לומר שאם תשמעו מעתה, יערב מכאן ואילך, שכל התחלות קשות? כי הרי אלו דברים שמחיים את הנפש. ומה הכוונה העליונה באמירת הנ"ל קודם קבלת התורה.
כמו כן, במכילתא כתוב - ושמרתם את בריתי - ר' אליעזר אומר - זה ברית שבת, ר' עקיבא אומר - זה ברית מילה וברית עבודה זרה. ועונה הבעל נתיבות שלום: בודאי שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, שלוש בריתות אלו הם היסודות שעל ידם כורת יהודי ברית עם ה' אלוקיו. ושלוש אלו הן כנגד תחתיים שניים ושלישיים - הכוללים את כל קומת האדם. ברית מילה - היא בחינת תחתיים - שימסור את כל תאוותיו לה' יתברך. ברית שבת כנגד מדות הלב - שעניינה של השבת אהבה, ושייכת למידות הלב, כשנזכר בקידוש "ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו", וכן בתפילה מוזכרת השבת "כי לישראל עמך נתתו באהבה". לפי הסבא קדישא מלכוביץ' באהבה - פירוש: תמורת אהבה, תמורת זה שמוסר את כל אהבותיו מתוך אהבת ה' תמורת זה זוכה להשיג מדרגות השבת קודש. וברית עבודה זרה, מרמז על ענין אמונה במוח, כי עיקר האמונה הוא בדעות ובהשקפות שמשכנם במח. ג' בריתות אלו מקיפים את ג' חלקי האדם, ועל ידם שלימות הברית של יהודי עם הקדוש ברוך הוא.

יש לזה המשך, אולי בפעם אחרת...

[נ_ע_מ_ה*]

תודה נגה על ההשתדלות לשתף אותי לפני השבת
לא לגמרי הבנתי מה שכתבת : מה הקשר בין זה שכל ההתחלות קשות ובין שלושת סוגי הבריתות?מה השורה התחתונה?
שבת שלום

[כוכב_נגה*]

שבוע טוב, עדיף לא לכתוב מלכתוב חצאי דברים, אחרת לא מבינים כלום. אז עכשיו אנסה לתקן את מה שקילקלתי.
"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה", רש"י מפרש: ועתה - אם עתה תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות.
שואל בעל הנתיבות שלום - למה באמצע מאמר ה' אל ישראל, מאמר שהוא כמו שיחת עידוד וחיזוק לקראת קבלת התורה, וכולל דברים המחיים את הנפש, שהרי ישראל היו חוששים מהמעמד, ובודאי גם מהעול והמחויבות, אז למה דווקא עכשיו הזכיר להם הקב"ה שאם ישמרו את הברית איתו יערב להם, ושכל התחלות קשות (תודו שנשמע קצת מלחיץ...)
וכאמור הפירוש על "ברית" - לפי ר' אליעזר - ברית שבת, ולפי ר' עקיבא - ברית מילה וברית עבודה זרה. ופשוט שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ושלוש בריתות אלו מקיפות את כל קומתו של יהודי - תחתיים - ברית מילה כנגד מדור התאוות, שיהודי ימסור את תאוותו לה', (ובברית מילה נכללת גם המצווה שלא לפגום בעניינים אלו), ברית שבת כנגד שניים - עניינה אהבה ושייכת למידות הלב, כפי שרואים בקידוש ובתפילה - "ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו", "כי לישראל עמך נתתו באהבה..", וכפי שמפרש הסבא קדישא מלכוביץ' - באהבה - תמורת אהבה, תמורת זה שמוסר את כל אהבותיו לה', יכול לזכות למדרגות שבת קודש. וברית עבודה זרה, היא שלישיים, ועניינה אמונה, שהיא במח כי עיקר האמונה הוא דעות והשקפות שמשכנם במח. על ידי ג' בריתות אלו שלימות הברית של יהודי עם הקדוש ברוך הוא.

והייתם לי סגולה - נאמר במכילתא - והייתם לי - פירוש שתהיו קנויין לי, סגולה - כסגולה זו שחביבה על בעליה כך אתם תהיו חביבים עלי. כלומר ע"י שלוש בריתות אלו כורת יהודי ברית עם אלוקיו וע"י זה- והייתם לי סגולה - שתהיו קנויין לי.
חז"ל פירשו את הפסוק - "וביום חתונתו" (משיר השירים) - זה מתן תורה. מתן תורה היה בחינה של נישואין בין הקב"ה וישראל, וכן הלשון שתהיו קנויין לי הוא מלשונות הקידושין, כמו שכתוב במסכת קידושין שמי שאומר הרי את קנוייה לי, זו מקודשת. ויהודי שרוצה להגיע לבחינה זו של קידושין עם ה' זה ע"י כריתת שלוש בריתות אלו. וכמו שקידושין צריכים להיות בשלמות, ומי שאומר "חצייך מקודשת לי" - אינה מקודשת כלל, כך גם להגיע לקבלת התורה שתהיו קנויין לי צריך להיות בשלמות - ע"י ג' הבריתות בכל חלקי גופו. כל זמן שחסר באחת מג' בריתות אלו, זה בחינת חצייך מקודשת לי, שאינה מקודשת ואינו יכול להשיג קבלת התורה (הנישואין).

הפסוקים שנאמרו קודם מתן תורה הם הכנה לקבלת התורה, כי כדי לקבל את התורה צריך קודם להיות יהודי, יהודי אמיתי שיהדותו היא בעצם לא רק שנולד יהודי אלא שמוחו, ליבו ואבריו עד מדור התאוות - כולו יהודי. ולכן קודם קבלת התורה אמר הקב"ה לישראל "ושמרתם את בריתי" ג' בריתות אלו, שעל ידם יהיו יהודים מכף רגלם ועד ראשם, ומוכשרים לקבל התורה. ולכן נצטוו על שלוש בריתות אלו עוד הרבה לפני מתן תורה - על המילה נצטווה אברהם אבינו, על השבת נצטוו במרה אחרי יציאת מצרים, ועל עבודה זרה נאמר על זבח הפסח "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם" , ודרשו חז"ל - משכו ידיכם מעבודה זרה.
וג' בריתות אלו שעל ידם יכול יהודי לקבל התורה ולהיות קנוי לה' יתברך, הן כמו שפירש רש"י - התחלותיהן קשות. שקשה מאד להשיגם וצריך להתנער מכל עניני העולם הזה ומכל שייכות אל הגוף. אבל אף כי התחלות קשות, מכאן ואילך יערב לכם, ודייק - לא נאמר שמכאן ואילך לא יהיה קשה, אלא שיערב, כלומר שאף אם יהיה קשה, יזכו להתענג על קרבת ה' שכל תענוגות הם כאין וכאפס לעומתה, וזה ענין שיערב לכם.
עוד יש לבאר, ששלושה עיקרים אלו הכלולים בדבר ה' אל ישראל קודם קבלת תורה, הם הדרך לישראל איך להיות יהודי והם שלושת היסודות שבאמצעותם מתדבק בה'.

צריכה להפסיק, תיכף אשוב, מקווה שזה יותר ברור מקודם.
<פתאום חשבתי לי בשבת, שאולי לא מתאים להביא דוקא את זה פה, אבל התחלתי ולכן אסיים (-: >

[אמא_בבית*]

אני דווקא אהבתי שיתרו לא מוותר על האמונה שלו בהרבה אלילים אלא אומר שאלוהים הוא האל הגדול מכולם. ("עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים" פסוק י"א)בתנאים שלו, מתוך ראיית העולם שלו, הוא מגיע להבנה של גדולתו של אלוהים. אין כאן דרישה ממנו או נטיה שלו להפוך להיות מונותאיסט.
ועדין, הביקור שלו כל כך משמעותי עד שקוראים לפרשה על שמו.
אני חושבת על זה שזה לא היה פשוט לצאת למסע כל כך ארוך עם אישה ושני ילדים כדי לפגוש את משה. האם הם באו רק כדי לפגוש את משה? האם יש לזה קשר להכרתו של יתרו באלוהים?
אני רואה סמליות בכך שרק כאשר משה מוקף באשתו וילדיו, הוא יכול לעלות אל הר סיני ולקבל את עשרת הדיברות. יחד עם זה שיתרו מחזיר את אשתו ובניו, הוא עוזר למשה לארגן את מערכת המשפט ומשנה לחלוטין את המציאות שלו ממנהיג חסר אשה, ילדים ועמיתים, המנהיג לבד ושופט לבד, למנהיג בעל משפחה השופט כחלק ממערכת משפט רחבה.
"כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך" פסוק י"ח
יתרו מוציא את משה מהבדידות.

חוץ מזה, בזכרון שלי עשרת הדיברות מגיעים ביחד עם לוחות הברית. היה מפתיע לגלות שחטא העגל ולוחות הברית זה די הרבה אחר כך.

[כוכב_נגה*]

אני ממשיכה:
שלושת העיקרים האלה הכלולים בדבר ה' אל ישראל קודם קבלת התורה, והם היסודות שסאמצעותם מתדבק יהודי בה':
האמונה "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים" - במצרים היתה בהירות האמונה מפני שכולם ראו בעיניהם את ההשגחה הפרטית של הקב"ה על בני ישראל.
שבת קודש - כח השבת הוא כח עליאי בלתי מוגבל שמביא את היהודי להתדבק בה' יתברך.
קדושה - גודל ענין שמירת ברית קודש, שיהדותו של יהודי תלויה במידת הקדושה שלו, כמו שנאמר - "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים גוי קדוש" - כלומר גוי שהקדושה עיקר אצלו.

כל מהותו של יהודי תלויה שג' דברים אלו - אמונה, שבת וקדושה, שעל ידם נעשה ליהודי ונעשה ראוי לקבלת התורה, והם היו דבר ה' קודם קבלת התורה כיסוד לקבלתה. ועל זה נאמר:"אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" אלה - לא פחות מהם ולא יותר מהם - שהם ההקדמה לקבלת התורה. כל תרי"ג המצוות ומצוות דרבנן הם חלקי התורה, אבל שלושה דברים אלו הם היסודות של יהודי.
כעת אפשר לבחון את המחלוקת בין ר' אליעזר ורבי עקיבא לגבי ושמרתם את בריתי האם זו ברית שבת קודש או ברת מילה ועבודה זרה. השאלה היא - במה יתחיל האדם האם משבת או מקדושה ואמונה. ר' אליעזר סובר שההתחלה היא משבת קודש - תחילה למקראי קודש - כל הרוצה להקרא אל הקדושה יתחיל משבת קודש. על ידי ברית השבת שהוא יום גדול וקדוש נמשכים שאר הקדושות. אבל ר' עקיבא סובר שכל זמן שיהודי פגום בפגמי ברית קודש ואמונה שאינה בהירה, לא יכול לשיג את מדרגות הקדושה של שבת, ולכן פירושו על ושמרתם את בריתי - ברית מילה ועבודה זרה. ואף כחי יש כח גדול לשבת שיכולה לבדה להציל גם את מי שאמונתו פגומה ופגום בענייני ברית קודש, אך אז לא יוכל להגיע לבחינת האור של שבת, אלא מדרגה יותר נמוכה.
ואמרו חז"ל שמשה הוסיף יום אחד מדעתו, הקב"ה אמר לו להגיד לעם שביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני, ומשה הוסיף יום מדעתו ואמר לעם להתכונן שלושה ימים וביום הרביעי ירד ה'. כי משה כיוון על יום שבת כיום ראוי לקבלת התורה, אך הקב"ה נתן את התורה ביום שישי כדי שיתקדש החול גם כן. כלומר - משה חשב שתחילה למקראי קודש הוא שבת קודש ועל ידו יימשכו שאר הקדושות, אבל ה' התכוון שיהיה ביום חול - כלומר ע"י הכנה ראויה בהשגת אמונה ובטהרת מידת היסוד (יום השישי) - ישיגו המדרגות העליאיות של שבת קודש.

וכאמור - אלו ואלו דברי אלוקים חיים "ושמרתם את בריתי" כולל את שלושת ענייני הברית - אשר כולם נדרשים לקבלת התורה, שרק יהודי שלם מסוגל לקבלת התורה, כי כמו שיש מעט מן האור שדוחה הרבה מן החושך, יש ברוחניות גם ההיפך - מעט מן החושך דוחה אור הרבה, שאם יש ביהודי נקודות של חושך אינו יכול להרגיש כראוי את אור וקדושת השבת קודש, ורק ע"י ושמרתם את בריתי יכול להגיע לכל המדרגות ולקבלת התורה.


אז זהו יצא ארוך, ובטוח המקור הרבה יותר מוצלח.
מצטערת שזה נגע בנקודה קצת רגישה באתר (-:
ממש אפשר לראות בזה את יד ה' כי זה לא היה מכוון.

שבוע טוב ומבורך@}

[נ_ע_מ_ה*]

סופשבוע האחרון לא יצא לנו לקרוא את הפרשה עם הילדים
פרשת משפטים.
אני קצת עיינתי בפרשנויות באתר של חבד שאני אוהבת("השבוע-הרבי על הפרשה"),כך שהבנתי קצת במה מדובר

ולא במקרה...

אחותי (הדתיה,מאד...)אומרת שצד ימין זה חסד וצד שמאל זה דין.
ובכן,לא ניחנתי במידה רבה של דין בחיי.
ליתר דיוק- אני מוצאת עצמי מתרחקת מכל מה שעשוי להריח מרחוק כמו חוק.לא רק שלא מדבר אליי,אלא שאני ממש בזה לחוקים (אלא אם כן אני קבעתי אותם לעצמי... אבל גם אז,אני נוטה לשנות את דעתי הרבה פעמים!)
כל חיי אני מורדת: במוסכמות,בחוקים,בנורמות חברתיות,בחוקי התנועה,בנהלים של הבירוקרטיה,ועוד...

יכולה לפרט את כל הסיבות הטובות,הנסיבות בבית, שהביאו לכך שלא הספקנו לקרוא את הפרשה , אבל אם אני רוצה להיות כנה עם עצמי,ברור לי שזה לא במקרה .
כך יצא אגב גם שנה שעברה,כשהגענו לספר דברים שהיה רובו ככולו חזרה על מה שכבר קראנו בארבעת הספרים הראשונים בחומש ופירוט דינים והלכות. פשוט לא דיבר אליי.מרגישה שהסיפורים האנושיים מלמדים אותי הרבה יותר מאשר כל המשפטים והחוקים. לא כי הם יותר חשובים,אלא שפשוט יותר קל לי להתחבר אליהם ולמצוא את המסר בעצמי ובדרכי,מאשר לקבל משפטים וחוקים כגזרה משמיים (או כנהלים שהוכתבו בידי מנהיגי ההסטוריה היהודית) שעליי לציית להם.

[יער_ה*]

נעמה, נהנית לקרוא אותך. כנראה שגם אני "לא במקרה" לא קראתי את פרשת משפטים בשבת האחרונה..

[נ_ע_מ_ה*]

שוב...

עוד לא התחלתי לקרוא את הפרשה וכבר צצה ועולה אצלי התנגדות

פרשת תרומה נפתחת במילים: "קחו לי תרומה" . פותחים הפרשנים בשאלה:מדוע צריך לקחת אם אפשר לתת? כלומר- אלוהים מצווה לקחת גם ממי שלא רוצה לתת, (שהרי יכול היה לומר : "תנו לי תרומה")

עצם הצווי,נטילת הבחירה החופשית קשה עבורי לשאתה.
אולי בגלל העצמאות המחשבתית שאני לוקחת לעצמי בחיי
אולי בגלל תסביך שליטה שירשתי מהוריי ואימצתי לעצמי כחלק בלתי נפרד ממי שאני(לטוב ולרע)
אולי בגלל שהאמונה שלי לא מספיק "עוורת", שאינני מתמסרת כל כולי להיות "כלי נקי"של אלוהים (כפי שאחותי הדתיה מאד מכנה עצמה)


בעקבות המחשבות האלו,מתבהרת לי המודעות לצורך לשנות את הכינוי של שוק ה"קח-תן" שאני מפעילה, למצוא ניסוח חדש שיכלול את מהות המילה "נתינה/לקבל" במקום "קח". למישהו יש רעיון יצירתי?...

[נ_ע_מ_ה*]

וכדי לאזן קצת,משהו שכן התחברתי אליו:

את מטרת עשיית המשכן מגדירה התורה3 באומרה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". שואלים על כך, למה נאמר "ושכנתי בתוכם" ולא בתוכו, במקדש? אלא מסבירים חז"ל4, שאכן הכוונה היא ל"ושכנתי בתוכם": השראת השכינה בליבו של כל יהודי.

הקמת המשכן נותנת ליהודי כוח לקדש את חיי היום-יום שלו ולעשותם משכן לה'. הוא נדרש ויכול לעבוד את ה' לא רק בעת תפילה, לימוד תורה וקיום מצוות, אלא גם באכילתו ובשתייתו ובעשותו את ענייניו הגשמיים, כשהוא עושה כל זאת לשם שמים ובבחינת "בכל דרכיך דעהו".5 הקמת המשכן אפשרה ליהודי לקשור את כל מהותו ואת כל חייו עם הקב"ה.

אמנם אין לנו בית-מקדש, אבל ליבו של כל יהודי הוא בבחינת 'משכן' לה'. יהודי צריך להשכין את הקב"ה בתוך ליבו ונפשו ובכל הדברים שעמם הוא בא במגע.

אומרת לנו התורה: לא די להשכין את הקב"ה בצדדים הרוחניים של החיים - בתורה, בתפילה, במצוות - אלא צריך שגם הצדדים הגשמיים של החיים יהיו משכן לה'. זו אכן משימה קשה ולכאורה בלתי-אפשרית, אבל כאשר נשליך את עצמנו לתוך אש האהבה לה', ייעשו הדברים מעצמם, בכוחו האין-סופי של הקב"ה - כשם שנעשתה המנורה מאליה בתוך האש.

[מתחדשת*]

אלוהים מצווה לקחת גם ממי שלא רוצה לתת

אני מבינה את ההתייחסות שלך לפועל לק"ח בניגוד לנת"נ, אבל הפרשנות שלך מרחיקת לכת מדי. זה לא נכון. התרומה היתה נדבת לב, רק מי שרצה נתן, ונתו רק כמה שרצה. מה שכן, כולם רצו, ובסוף נתנו יותר מדי, עד שהיה צריך לעבור כרוז במחנה ולהתחנן שיפסיקו כבר להביא (נדמה לי שזה באחת הפרשות הבאות)

[כוכב_נגה*]

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה"
התרומה הרי ניתנת ולא נלקחת, והיה צריך להיות "ויתנו לי תרומה"?
יש כמה תשובות:
א. התולדות יצחק והאלשיך הקדוש מתרצים לפי הגמרא שאומרת שאדם הנותן מתנה לאדם חשוב , נתינתו נחשבת לו כקבלה מאותו אדם חשוב שהתרצה לקבל את מתנתו. כי בעצם קבלתו את המתנה העניק לראשון את ההנאה שבלתת. כך הסכמתו של הקב"ה לקבל תרומה מבשר ודם, היא עצמה חסד עם הבריות. נמצא שהנותן אינו אלא לוקח מידיו של הקבה.
ב. לפי התרגום לתורה של אונקלוס אפשר להבין שהכוונה בפועל לקחת היא כאן ההפרשה של התרומה טרם נתינתה. בכל מקום אחר אונקלוס מתרגם את הפועל לקחת בהוראתו הפשוטה תסב (ארמית) וכאן ויקחו לי תרומה מתורגם ויפרשון קדמי אפרשותא. כלומר הפסוק מדבר בהפרשה ובבהחלטה של התורם. החלק השני של הפסוק"מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" כבר עוסק בנטילת הכסף ע"י גבאי הצדקה. וכאן אונקלוס כבר מתרגם תסבון בהוראה הרגילה. ההסבר הוא שיש לפעמים שאדם מתקשה לתת צדקה אולי הסכום גדול או משהו כזה. ואז רצוי לחלק את הנתינה למספר שלבים, החלטה, הפרשת הסכום ורק אז נתינה בפועל.
ג. יש רמז עמוק ודק יותר שרומזת התורה בפועל הלקיחה במקום הנתינה. כוונת התורה להזכיר לנו של מי הכסף והממון. גם הכסף הניתן על ידינו לצדקה ותרומה הרי שבעצם מלכתחילה אינו שלנו אלא היה בידינו כפיקדון מאת ה' ואנחנו רק לוקחים אותו ומעבירים אותו ממקום למקוםץ. אחרי המאבק הפנימי שלנ ואחרי שאנחנו מסכימים לתת את הכסף יש לזכור שהכל של הקב"ה.
ד. "יותר משהעשיר עושה עם העני, העני עושה עם העשיר" (רות רבה, פ' ה', ט')
הנהנה הגדול ביותר במצוות הצדקה הוא הנותן. את הכסף שנתן יקבל בחזרה כפליים כהבטחת הקב"ה.
פרט לכך הוא זוכה במצווה ששכרה גדול בהרבה משכר העושר הגשמי המשתלם בעולם הזה. וכן הוא זוכה בזיכוך נפשו ע"י מידת הנתינה.

כל אלו בקיצור נמרץ ועוד נלקח מתוך הספר "ותלמודו בידו" על ספר שמות.
שבת שלום

[יער_ה*]

כאן יש דברים נחמדים על פרשת השבוע (מתעדכן כל שבוע)
http://www.bmv.org.il/html/dt.html

[כוכב_נגה*]

במרכז פרשת השבוע כי תשא מופיע מעשה העגל כסיפור מרכזי.
מעשה העגל מלא בענינים מרתקים, וקצרה היריעה (או נכון יותר קצר זמני) מלפרטם כאן.
בכל זאת רציתי להזכיר נקודה אחת מעניינת. בשעה שבאו ישראל אל אהרון בבקשה לעשות להם עגל, ביקש מהם אהרון שיביאו את נזמי הזהב של נשותיהם, כדי לעשותם לעגל הזהב.
הסיבה שביקש את נזמי הזהב של הנשים הייתה כדי להרוויח זמן. אהרון ידע שהנשים קשורות לתכשיטים שלהן ולא במהרה יתנו אותם, וכך אולי פרוץ מחלוקת בין איש לשתו, ועל ידי זה אולי יתחרטו גם הגברים מעשיית העגל.
ואכן, הנשים לא הסכימו לתת את תכשיטיהם לעבודה זרה, וזו מעלה שנשמרת להן לדורות עולם. הנשים באינטואיציה הפנימית שלהן היו באמונה תמימה בקדוש ברוך הוא ולא הסכימו לקחת חלק בטירוף שפקד את המחנה. ובזכות אותו סירוב שלהן, נתן להן הקב"ה מועד שלא ניתן לגברים והוא ראשי החודשים, י"ב ראשי חודשים שבהם הנשים לא עושות מלאכה (כביסה, ניקיונות וכו'), ואין לגברים את אותו דין בהם.
המועדים האחרים הם כנגד האבות: פסח - כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק וסוכות כנגד יעקב. וי"ב ראשי חודשים הם כנגד י"ב שבטים וכיוון שחטאו האנשים נלקחו מהם יב ראשי החדשים וניתנו לנשים בלבד. עוד סיבה היא שבחטא העגל האמירה של העם היתה שרצונם להיות תחת שלטון המזלות שהם יב במספרם, ולהיות נידונים כמו שאר אומות עולם. לכן גם עשו צורת עגל דווקא - שהוא מזל שור - הגדול בגודלו משאר המזלות. ורק הנשים רצו להישאר תחת הנהגת הקב"ה .
ועל זה נאמר בקהלת: "אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי. שבחטא העגל כשאמרו "אלה אלהיך ישראל, לא היתה אשה אחת אפילו שאמרה כך.
זכות זו שמורה לנשים גם לעולם הבא.
כאמור יש עוד מלא דברים מעניינים ומרוממים בפרשה זו, אבל זה הדבר הקצר ביותר שמצאתי...(מתוך ילקוט מעם לועז)

שבת שלום

[נ_ע_מ_ה*]

טוב,קראנו את הפרשה ולא זו בלבד שלא כתוב את מה שאמרת,נגה,אלא שכתוב במפורש שהנשים נתנו את הנזם והתכשיטים שלהן.זה בטח לקוח מאיזה מדרש או משהו...
בקיצור-לא הבנתי.
גם לא הבנתי למה אהרון לא ננזף ונענש על החלק שלו בעשיית העגל.

[כוכב_נגה*]

נעמה, שבוע טוב.
היה לי מוזר שלא הבנת:
פרשת כי תשא פרק לב פסוק ג': "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם", בפירוש לא כתוב
שהנשים נתנו את הנזם והתכשיטים שלהן.
נכון שמה שהבאתי לקוח מתוך ילקוט ראובני ופרי הארץ, נראה לי שזה מדרשים. אבל ברור (לי) שזאת התורה בדיוק כשם שמה שכתוב בחומש זה תורה, ובעצם אי אפשר להבין את המקרא בלי המדרש ותורה שבעל פה...
בקשר לאהרון, לא כתבתי עוד נושאים על הפרשה בכוונה כי זה מאד ארוך ולצערי ולשמחתי אין לי זמן לזה, אבל בכלליות, אהרון לא חטא. כל חטא העגל היתה עצת הערב רב שהצטרפו לבני ישראל כשיצאו ממצרים, והם משכו אחריהם את העם כולו (פרט לנשים ונדמה לי שגם שבט לוי). המהלך שעבר אהרון מהרגע שדרשו ממנו לבנות את עגל היה מהלך ארוך של לנסות להציל אותם מהחטא, ולחשב מה לעשות כדי לגרום להם למינימום נזק אפשרי. כאמור זה קצת ארוך לתאר פה אבל אנסה: כשבאו אליו הערב רב כשבראשם שני מכשפים אישיים בכירים של פרעה ודרשו ממנו לבנות להם "אלהים אשר ילכו לפנינו", הם זה היה כבר אחרי שהרגו את הזקנים ואת חור בן מרים שהתנגדו להם. הם איימ על אהרון שאם יסרב יהרגו גם אותו. הוא ראה שהם נחושים בדעתם ועשה חישוב שאם לא ימלא את מבוקשם יהרגו אותו ויעשו את העגל בכל אופן, ולכן עדיף לו "להציל" אותם מלהרוג כהן. וגם הוא רצה לעשות את זה בעצמו וכך לעכב אותם עוד קצת שיבוא משה והם לא יספיקו לעבוד את העגל הרבה. עוד סיבה שחשב שאם הוא יעשה את העגל יוכל לומר לעם שהוא עשה את העגל ולכן הוא יודע שהוא הבל ואים בו ממשות. עוד סיבה: שאהרון ידע שהם ממילא כבר חטאו בעבודה זרה כי בעבודה זרה בניגוד לשאר החטאים הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה למעשה, כלומר עצם המחשבה היא כבר חטא. בעוד בשאר עניינים, אם אדם מתכנן נניח ללכת לגנוב אך בסוף לא מבצע - אין בכך כלום. ולכן משום שכבר עברו את העבירה אין הוא מחטיא אותם. ואם הוא לא יעשה להם את זה הם ישארו עם המחשבה בלבד ויחשבו שאין להם בזה חטא ולא יראו שום צורך לעשות תשובה. ואחר כך כשתבוא עליהם פורענות על כך הם יאמרו שהקב"ה שלח להם פורענות על לא עוול בכפם. ומכך יבוא חילול ה'. כך עשה להם עגל והתגלה עוונם, והם ידעו שחטאו וצריכים לחזור בתשובה.
כל זה בקיצור ממש ואני ממליצה אם זה באמת מעניין לקרוא בילקוט מעם לועז על הפשה, כי מוסבר שם את כל השאלות הקשות שאפשר להעלות על הדעת.
וכמובן שבשביל זה צריך להסכים לקבל שאי אפשר להבין הרבה מהתורה אם קוראים אותה כפשוטה, ואדרבא - רב הנסתר על הנגלה בה, ולכן יש לנו את כל התורה שבע"פ.
בקווה שעזרתי לך קצת להבין...

[כוכב_נגה*]

וסליחה על כל התעויוט הקלדה. פשוט אני כותבת ממשממש מהר. רק עכשיו הילדים נרדמו(-:

[נ_ע_מ_ה*]

טוב,מזמן לא כתבתי פה משהו...

השבוע ויתרנו על קריאת הפרשה והחלטנו לקרוא את מגילת אסתר במקום
האמת שזה קורה לנו לא מעט פעמים (שאנחנו מוותרים על קריאת הפרשה)
קצת קצתי ומאסתי בכל האלימות שמלווה את הטכסטים. מבחינתי גם לאיים ולהעניש במוות בסקילה אם לא קיימת מצווה כלשהיא בדיוק כמו שצריך -זו אלימות
לא תמיד יש לי חשק לקרוא את כל החוקים/משפטים/מצוות. במיוחד כשמלווה אליהם פירוט העונש הצפוי למי שלא מקיים.
ומה קיבלנו במגילת אסתר?
חוץ מהסיפור של הצלת היהודים וכל השישו ושימחו עם ושתי הפמיניסטית, גם שם,בסוף,לא נעלמת מהנוף ההיסטורי של העם שלנו-האלימות
הרס אותי הקטע בסוף המגילה ,שבו היהודים מתפארים בכך שהרגו את הגויים,אבל מהביזה לא לקחו. זה מודגש 3 פעמים(שבביזה לא שלחו ידם),יענו להדגיש כמה העם שלנו מוסרי לעומת אנשי שושן . אבל להרוג זה בסדר? הרי כבר לא היה להם איום ממשי שמצדיק הגנה עצמית. סתם בשביל האגו,להשוויץ- אתם רציתם להרוג אותנו,אז עכשיו נראה לכם מי שולט פה ונהרוג אתכם
ובכלל,יש משפט כזה איפהשהוא בתורה: אלוהים נתן,אלוהים לקח,לא?
אלוהים ורק אלוהים הוא זה שיבחר איך ואת מי להמית. מי אנחנו שניקח חיים של אדם אחר?
כל האלימות הזו מטריפה אותי
ולחשוב שזה הגורל שלנו כעם- להילחם,זה מבאס לאללה. (ישראל= כי שרית(נלחמת) - כשיעקב נלחם עם המלאך,בסיפור הסולם...

אחרי שקראנו את הספר "מעגל אבנים",אני מבינה יותר איפה ומתי התחילה האלימות להיות חלק מהמין האנושי המודרני (וגם ימי התורה הם לצורך העניין מודרניים-לפני 5000 שנה , ,בהשוואה לתקופות שמדובר עליהן בספר מעגל אבנים- על התקופות הפרהיסטוריות,לפני 10 מליון שנה לערך

[אמא_של_יונת*]

אחרי שקראנו את הספר "מעגל אבנים",אני מבינה יותר איפה ומתי התחילה האלימות להיות חלק מהמין האנושי המודרני (וגם ימי התורה הם לצורך העניין מודרניים-לפני 5000 שנה , ,בהשוואה לתקופות שמדובר עליהן בספר מעגל אבנים- על התקופות הפרהיסטוריות,לפני 10 מליון שנה לערך

לא קראתי את "מעגל אבנים", אבל לפני 10 מיליון שנה עדיין לא היו בני אדם, ואפילו לא משהו דומה להם.
היצורים הקדומים שמהם התפתח כנראה המין האנושי חיו לפני 2 מיליון שנה בערך.

[נ_ע_מ_ה*]

כן,טוב,זה סיפור דמיוני בעיקרון...
פשוט מי שכתבה אותו היא חוקרת מתחום הביולוגיה-התנהגות אנושית אבולוציונית או משהו דומה,אז הנחתי שיש ביסוס מדעי כלשהוא...
אבל זה לא באמת משנה. אם תקראי את הספר,לקראת הסוף התמונה מתבהרת. הספר כולו מרתק ומעורר השראה.רק התובנה בסוף היא עצובה (מספרת איך נטמעה האלימות בקרב בני האדם)

[זכרונות_ילדות*]

אני מתמצתת סיפורי מלחמה וקטעים אלימים ומשעממים, ומאריכה בסיפורים המעניינים - חשוב לי שלילדים שלי יהיה זכרון טוב מהלמידה, ושהסקרנות תישאר.
מה שחשוב לי הוא להעביר סיפור, מידע מסויים, הלך חשיבה, יחד עם שיחה שמעוררת שאלות (ולאו דווקא תשובות ברורות).
אני מאוד ממליצה על שתי תוכניות בערוץ הראשון- "פרשת השבוע עם דב אלבוים" ו- "מבראשית" וכמובן האינטרנט.

[פלוני_אלמונית*]

לנעמה היקרה
כתבת דברים מרתקים
אנחנו משפחה דתית , והילדים קוראים את הפרשה כולה . בעצמם . בלי שום צנזור . לפחות פעמיים בשבוע.
מידי יום חלק ממנה.
לפעמים הם הולכים לבית הכנסת ושומעים אותה שם בפעם השלישית.
אחר כך, בדרך כלל בסעודת שבת , אנחנו משוחחים על הפרשה , ובעיקר מעלים תהיות.
למשל השבוע שאלנו : איך יכול להיות שעם ישראל עבדו לעגל שהם בעצמם בנו ?
האם הם היו כל כך טיפשים ? שעבדו לחומר?
או אולי יש משהו שאנו לא מבינים לגבי עבודת האלילים?
לא לכל השאלות שאנחנו מעלים יש לנו בעצמנו תשובות.
פעמים רבות הם מעלים תשובות יפות ומקוריות להפליא.
לפעמים אין להם שום רעיון.
הואיל ויש לנו הרבה ילדים בהרבה גילאים זה הופך לדיון מגוון מאוד.
לפעמים אנחנו מקריאים להם דעות שונות של פרשנים לגבי השאלות הללו.
מה אנחנו מרוויחים מזה ?
הילדים סופגים את הרעיון , שהתורה היא לא רק סיפור . אלא חומר למחשבה .
למען האמת : ים של חומר.
היכולת לשאול שאלה חשובה מן היכולת לענות עליה.
לכל שאלה יש המון תשובות אפשריות .
לפחות בתחום פרשנות המקרא.
אני לא נבהלת מהאלימות והרוע שמופיעים בתורה . לי כאדם שמאמין בתורה יש צורך לשאול על האלימות הזו . וללמוד לגביה ,
אך וודאי שלא להדחיק אותה..

[נ_ע_מ_ה*]

איזה צחוקים הלכו הערב:

תוך כדי קריאת הפרשה (כולל ההתפלספויות שבאמצע) אני מוצאת עצמי מקריאה משפט אחד שלוש פעמים. הילדים בטוחים שאני נרדמת...

מי עוד שם לב לקטע? פסוק כ"א : "וכפתור תחת שני הקנים ממנה"

[יעלי_לה]

בעבר סיפרתי שאני עושה עריכה לשונית לעלונים שעוסקים בפרשת השבוע ומיועדים לתלמידי יסודי.
בשבוע שעבר סוף סוף הצלחתי לשכנע את העורך הראשי לפרסם מדור על איכות הסביבה פרי עטי
כמובן שכל מדור צריך להראות קשור כלשהו בין הפרשה לאיכות הסביבה.
אז את בראשית, נח, לךלך, וירא - קישרתי בלי בעיות,
אבל ב חיי שרה נתקעתי...

מי יכול לעזור לי למצוא היבט שקשור לאיכות הסביבה בפרשת חיי שרה?

(חשבתי על מינקת - הנקה - הנזק לסביבה שבתמ"ל, אבל זה בעייתי... מעבר לבעייתיות שבכתיבה על ציצי לילדים דתיים, אין לי איך "לתרגם" את זה ל"טיפים" שהקוראים-הילדים יכולים לבצע תכל'ס כאן ועכשיו. מה גם שזו רק מלה אחת קטנטנה ולא משמעותית בפרשה)

[פלוני_אלמונית*]

בחיפוש קצרצר מצאתי את זה וזה נתן לי רעיון שאולי הכיוון של לפעול מקומית.
אני ממש לחוצה בזמן כרגע, בלי נדר בהמשך השבוע אנסה לעזור לך יותר.

יער ה

[יעלי_לה]

תודה, מצאתי קשר!
אני אתחיל מבארות ומכך שפעם ידעו לחסוך מים כי השאיבה היתה טרחה, אמשיך בזה שהיום יש ברזים - המים מגיעים אלינו בקלות והתרגלנו לבזבז, ואסיים בטיפים לחיסכון במים.

[יער_ה*]

ואסיים בטיפים לחיסכון במים.
יפה מאוד!

[נ_ע_מ_ה*]

יפה,יעלי לה , אהבתי את החיבור שבחרת לעשות
ובכלל-אשמח אם תוכלי לשתף אותנו בקישור לטסכסט במדור העיתון שאת עורכת/כותבת בו
נשמע מאד מעניין...

תודה
נעמה

[יעלי_לה]

זה האתר של "מבראשית" - אפשר לראות בו את העלונים של השבוע ועלונים קודמים (אני ממליצה רק על העלון לגיל הרך, אלה של בתיה"ס לא מוצלחים בעיניי)
הדברים שאני כותבת עכשיו יתפרסמו רק בתש"ע...

[יעלי_לה]

הפעם אני צריכה רעיון לקשר בין איכות הסביבה לפרשת ויצא. תודה...

[כינור_לשירייך*]

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" - נושאי תחבורה?

[א_ל_א_ן*]

הדברים שאני כותבת
יעלי לה כותבת ואני לא קוראת.
נכנסתי לקישור ובאמת לא מצאתי אותך.
רק אז ראיתי את המשך המשפע
תפרסמו רק בתש"ע...
כל הכבוד לך.
כשתבוא העת, אנא, תשלחי לי קישור.

[כינור_לשירייך*]

וגם ענייני הטיפול בצאן מתקשרים בקלות לנושאי איכות הסביבה, לא?

[יעלי_לה]

וגם ענייני הטיפול בצאן מתקשרים בקלות לנושאי איכות הסביבה, לא?

זה מה שיש לי בראש, אבל לא יודעת מה לעשות עם זה.
חשבתי על נושא של רעייה ורעיית-יתר - לא ממש מתאים לילדים (מה הם יעשו עם זה?).
חשבתי על נושא של הרבעה סלקטיבית - עוד פחות שייך (ועוד לילדים דוסים...)
טיפול הומני בחיות - לא ממש מופיע בפרשה, וגם קצת בעייתי כי לפרשת תולדות, בדיוק שבוע לפני, כתבתי על ציד.
אם עולים בדעתך אספקטים נוספים של הנושא, אשמח...

כיוון אחר - חשבתי על הניצול שלבן ניצל את יעקב, לקשר את זה לעבדות מודרנית וסחר הוגן,
אבל אני לא רוצה לבזבז את הנושא הזה כי הוא קלאסי לפרשת שמות (הרבה יותר יתאים שם מאשר פה)


"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" - נושאי תחבורה?
לא רע אבל הקשר קצת קלוש, וגם כבר נגעתי בזה בפרשת לך-לך.

ממשיכה לחפש, אשמח אם תמשיכו אתי... תודה

[יעלי_לה]

מצאתי!!!

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקִים"

פשטות מרצון!

[כינור_לשירייך*]

מעולה!

[א_ל_א_ן*]

יעלי לה, תתחמי לי את הפרשה, שבה את מחפשת רעיון. מאיזה פרק ופסוק עד איזה פרק ופסוק
דווקא אולי בגלל שאני בדרך כלל לא קוראת בתנ"כ יבוא לי רעיון מוצלח.

[יעלי_לה]

טוב, בשמחה.
לפרשה הבאה, פרשת וישלח, גם אין לי רעיונות בכלל.
זה בספר בראשית, מתחיל בפרק ל"ד פסוק ד' ונגמר בסוף פרק ל"ו.

[א_ל_א_ן*]

הי יעלי,
קודם כל כיך שקראתי את זה.
ושמה של אמי דינה. לאחרונה שינתה אותו לדיני.
על סיפור האונס לא נראה לי לספר,
לכן מה שקופץ לי לראש, זה משהו בכיוון של אילן יוחסין. מה דעתך?

[יעלי_לה]

אבל מה הקשר בין זה לבין איכות הסביבה?