דף תמיכה לעקרת בית מתחילה

מתחילה בוידוי, אולי אפילו יציאה מהארון.
אני, מיה בן-צבי, עקרת בית גרועה , אפשר אפילו להגיד שאני כישלון נחרץ בתחום.
אין לי בעיה לדאוג שהמקרר יהיה מלא, וגם שתמיד יהיה אוכל מוכן.
עדיין לא הצלחתי להגיע למצב של שמירה עיקבית על הסדר והניקיון בבית.
אני מצילחה מדי פעם להיאסף למבצעי נקיון חד פעמיים, אבל התוצאה אף פעם לא הצליחה להחזיק מעמד.
אלו מביניכן שהבית שלהן תמיד נקי ומסודר, הרשו לי להוריד בפניכן את הכובע.
אלו מביניכן שמבינות לליבי, והצליחו להסתדר ולהתנקות קצת, אנא חילקו עימי מנסיונכן.
תודה

לי מאוד עזרה ההיכרות עם פליי ליידי

_מתחילה בוידוי, אולי אפילו יציאה מהארון.
אני, מיה בן-צבי, עקרת בית גרועה , אפשר אפילו להגיד שאני כישלון נחרץ בתחום.
אין לי בעיה לדאוג שהמקרר יהיה מלא, וגם שתמיד יהיה אוכל מוכן.
עדיין לא הצלחתי להגיע למצב של שמירה עיקבית על הסדר והניקיון בבית.
אני מצילחה מדי פעם להיאסף למבצעי נקיון חד פעמיים, אבל התוצאה אף פעם לא הצליחה להחזיק מעמד._ אני אותו דבר, למרות שלא קוראים לי מיה בן-צבי. אוהבת להתעסק בענייני המקרר והאוכל. מאוד מאוד לא אוהבת להתעסק בכל היתר.

אלו מביניכן שמבינות לליבי, והצליחו להסתדר ולהתנקות קצת, אנא חילקו עימי מנסיונכן.
בקטנה, מאוד בקטנה: שהכיור והשיש סביבו יהיו תמיד נקיים. גם אם אני עייפה, גם אם במילא צריכים להגיע אורחים והכל יתבלגן מחדש. זו למעשה עצה של הפליי ליידי (הליידי זבוב) שעובדת.
לפעמים אני עושה עם עצמי עסקאות: לפני שאני יוצאת מחדר מסוים ועוברת לחדר אחר, אני מסדרת במקומם עשרה פריטים (או זורקת. העיקר שממצב של לא-במקום הם יעברו למצב של במקום).

אלו מביניכן שמבינות לליבי, והצליחו להסתדר ולהתנקות קצת, אנא חילקו עימי מנסיונכן.
אני בערך כמוך.
אבל אני חושבת שההצלחה בתחום הבישולים היא בהחלט נקודה שאת יכולה לזקוף לזכותך. ניהול הבית לא כולל רק את הניקיון שלו.
העצה שלי: לנסות לוותר על השאיפה לשלמות. אי אפשר שהבית יהיה נקי כל הזמן.
אני לא הצלחתי לאמץ את ההצעה של הזבובונית לגבי כיור נקי אבל כן מצליחה בעקביות יחסית לעצמי ללכת לישון בבית מסודר.
מצטרפת להמלצות לקרוא גם את הדף של פליי ליידי וגם את האתר שלה.

אבל אני חושבת שההצלחה בתחום הבישולים היא בהחלט נקודה שאת יכולה לזקוף לזכותך
לא במקרה שלי. בישול זה המשחק והטראפיה שלי.

אלו מביניכן שמבינות לליבי, והצליחו להסתדר ולהתנקות קצת, אנא חילקו עימי מנסיונכן.
מבינה לליבך, טוטאלית

התשובה: לאט לאט.
עם מחברת משימות.
עם חיסוטל ממוקד של יצר נוראי שיש לי: עצלנות. זה יצר שרואה את כל הבלאגאן ומשכנע אותך שזה בדיוק הזמן לנוח קצת על הספה/מול האינטרנט עם כוס קפה.

המון עצות שליקטתי מפלייליידי והתאמתי לעצמי,
כמו כשאני עוברת מחדר לחדר אני תמיד לוקחת איתי משהו למקום (ולא חסר, ישתבח שמו לעד).
כמו לשים טיימר לעצמי ולהקדיש 15 דקות לסידור חדר/פינה.

הכי יעזור לשבת מול דף ניר ולרשום - מה קשה לך?
סתכלי סביב, מה מציק לך בעין? בואי נתחיל מזה.
למשל אצלי די מציק בעין לראות את הכיור. התקדמתי מכיור מלא כלים, לשטח עבודה נקי וכיור ריק - אחרי 5 שנים. זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן

זה מה שלקח לי.
זה התחיל ככה:

כיור מלא בכלים (אחרי שאספתי את כל הכלים מרחבי הבית), ייאוש, לא שוטפת.
אין כלים להכין כוס קפה אז שוטפת הכל. שותה כוס קפה והולכת לנוח.
כיור מלא כלים, אני שוטפת רק 4: 4 כוסות, 4 כפיות, 4 צלחות וכו'......אחרי כמה שעות שוב. לוקח רק כמה דקות.
כל כמה חודשים המספר הזה עלה, עד שהגיע למצב שהכיור די ריק,
הכלים ממילא מטפטפים על השיש אז משפריצה קצת חומר ניקוי מברישה ושוטפת. והחל משלשום גם לא הולכת לישון לפני שאני שוטפת את הכלים הבודדים שהכיור.

דוגמא נקודתית אבל אפשר לגרד מפה איזשהוא סוג של תהליך, שאפשר להתאים לכל פינה בבית. עדיין יש לנו בלאגאן יומיומי, אבל סביר. כמו כן זו תוצאה של מחסור חמור במקומות אחסון, כי את כל המיותר כבר זרקנו.
את הניירות שאני אוספת אני עדיין מסדרת, אבל כבר לא אוגרת סתם כך יש לי שקית עמוסה ממנה אני שולפת כמה ניירות (נחשי כמה?

) ומחזירה למקום. יום אחד אולי השקית תהיה ריקה.

בהצלחה!

אבל אני חושבת שההצלחה בתחום הבישולים היא בהחלט נקודה שאת יכולה לזקוף לזכותך
נא לזכור לשרוב, זה גם מהווה עוד גורם לבלאגאן. בעלי פעם צחק עלי שאם כתוב במתכון 2 כוסות שמן, אני ממלאה 2 כוסות בשמן

גם זה השתפר פלאים.

אוי, ואני תמיד אומרת את זה על עצמי, כי אני מצליחה תמיד לנקות, לכבס, לסדר, אבל אני לא מבשלת, לא מוצאת את הזמן והאנרגיות לזה, אשמח אם תגידי לי איך עושים את זה?

לא במקרה שלי. בישול זה המשחק והטראפיה שלי.
אז מה? זה עדיין חלק מעבודות הבית. העובדה שאת עושה את זה בשמחה והנאה לא מבטלת את העשיה שלך

אוי אני כמוך, ורק בזכות מה שכתבת, אני פתאום מרגישה ממש טוב עם עצמי (בגלל המקרר).

מיכל, בדיוק!

אותו הגיון עובד גם בשביל אלה עם השרביט. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעבדות הבית זה לצחצח את השיש...זה המשחק והתראפיה שלי...
כשהייתי ילדה דוד שלי ניסה לשכנע אותי שספונג'ה זה כיף

היא היה מנקה ושר, כולו עליצות, ואני לא הצלחתי להאמין לו. היום, אחרי שנים של תיעוב ספונג'ה, שנים של בית לא שטוף (רק מטואטא) וכמה חודשים של עוזרת בית פנטסטית (אחרי הלידה) שהזכירה לי איך סבתא שלי היתה מנקה, נזכתי שיש בזה הרבה מאד מיומנות, וכבוד, וידע, ונסיון, ודיוק, ויעילות... לא כל אחת יכולה להיות עקרת בית טובה בלי הכשרה ובלי לראות דורות של עקרות בית טובות! היום אני שוטפת פעם בכמה שבועות, ובכיף. עם מוזיקה, נקיון יסודי יסודי. שווה.

בארה"ב יש כמה וכמה ספרים שמלמדים את עבודות הבית בצורה מפורטת ומקיפה.
יש את של מרתה סטיוארט, שהוא מאד יקר, מאד שיווקי, מאד מקיף, מאד קונבנציונאלי.. יש ספר שמלמד את מלאכות הבית העתיקות (כולל לחבוץ גבינות, לטפל בבור השירותים שבחצר ולשאוב מים מן הבאר...) יש את האתר של הזבובה, שבכלל עוזרת לעבור תהליך מחשבתי מתיעוב וסלידה ל"אני יכולה ומכבדת את ביתי" דרך פתרונות קטנים ומעשיים (לא עולה כסף!

) יש עוד המון. אם את רוצה להתמקצע בזה, יש איפה ללמוד. וכמו בכל דבר שנכנסים אליו, זה עולם שלם, עשיר ומעניין.

מילות עידוד לסיום?
אז, האמת היא שלא פגשתי בלבוסטה אחת שתמיד היתה בלבוסטה. זה תהליך, יש מה ללמוד, וכל הזמן מתייעלים ומשתפרים.
את על הדרך הנכונה.
הרבה הצלחה.
@}

"עבדות" צ"ל "עבודות"!!

(אני רק מסברת את האוזן שפה יש רצפות עץ, אז לא צריך לשטוף הרבה, רק את המטבח והמקלחת. וזה מאד עוזר לי לאהוב לשטוף רצפה

)

אני מסכימה לחלוטין עם ניצן לגבי הכבוד, מיומנות, הידע וכו'. זה נכון שמי ש"נולד עם זה" קל לו יותר, אבל זו מיומנות נרכשת וכל אחד יכול ללמוד.
אני חייבת להודות שמאז ומעולם היה לי קל עם ניקיון. אני שמה מוזיקה (אלאניס מוריסט, דסטיניז צ'ילד, כל דבר קיצבי ורועש) וקדימה למלאכה. אבל עד לפני כמה שנים הייתי בטוחה שבלבשל/לאפות אני אפס גמור. לאחר שהיתחתנתי וילדתי התחלתי לאפות וגיליתי שאני לא רק טובה בזה, אלא גם נהינת מאו. לבשל לא נהינת כל כך אבל גיליתי שאני לא רעה בזה.
הטיפים של הפליי ליידי טובים, מה גם עם יש לקחת אותם בעירבון מוגבל. הכי חשוב, וכבר אמרו את זה פה, זה לעשות הכל בקטן. כל פעם שיוצאים מהחדר ואסוף כמה פריטים, לדאוג שהכיור נקי, לעבוד כל פעם על חדר אחד בלבד וכו'. יכול להיות ששווה לקחת "מסדר מקצועי" באופן חד פעמי, אם המצב זוועתי. מישהוא שגם "מלמד" את רזי הסדר והניקיון, סוג של מאמן אישי לסדר ואירגון.
מה שאותי מעניין, ואשמח לשמוע ממי מיכן שיש לה 4-5 או יותר ילדים ואולי גם עבודה מחוץ לבית - איך עושים את זה?
לי נולדה לפני חודש וחצי השלישית ואני קצת חוששת מהיום שהמנקה (של אחרי הלידה...) תפסיק לבוא (מטעמים כלכליים).
אני רוצה לחלוק אתכם כמה טיפים ששמעתי בטלויזיה מזמן מאישה חרדית, אמא ל - 8:

לארגן הכל לפני שהולכים לישון (כולל להעמיס מכונה ומדיח...אני לא חושבת שהיא הכירה את הפליי...(
להכין בלילה של עוגה בחושה פשוטה וטעימה ולאפות אותה על הבוקר, לסתום את הפיות...
להפעיל את הגדולים שיעזרו לקטנים

אז, האמת היא שלא פגשתי בלבוסטה אחת שתמיד היתה בלבוסטה. זה תהליך, יש מה ללמוד, וכל הזמן מתייעלים ומשתפרים נכון מאוד, ולאור הדברים אשמח לשמוע עוד טיפים שאוכל גם להשתפר ולהתייעל

לא במקרה שלי. בישול זה המשחק והטראפיה שלי. נראה לי שזה באג של הרבה אנשים, ובעיקר נשים, שמה שהן נהנות ממנו בעצם לא נחשב. אם את נהנית לבשל, אז זה לא נחשב שאת דופקת כל שבוע מיני ארוחות גורמה למשפחתך. מה שנחשב זה רק מה שאנחנו לא אוהבות ומצליחות לעשות? למה?

מיצי
פולניות כאן ועכשיו
הלקאה עצמית אינה אומנות נכחדת...

כנראה אני במיעוט... אצלי הבישולים בכלל בלתי אפשריים, אני לא מצליחה לבשל, לא יודעת לבשל, לא יודעת מה לבשל, פשוט נורא. לעומת זאת הבית מסודר ונקי רוב הזמן. בעלי כועס עלי תמיד שבמקום לבשל אוכל התעסקתי בנקיון של הבית, אבל לחיות בבית מלוכלך בשבילי זה נורא.
מעבר לכך, הבעיה שלי עם אוכל היא כזאת שאני בעצמי לא אוכלת כמעט כלום. כשבעלי לא נמצא, אני אוכלת אולי פרוסת לחם אחת או שתיים וכל השאר זה רק נשנושים וגם בקושי.
כשחמותי ביקרה אצלינו הייתי בתדהמה. היא היתה מבשלת מהר מאוד מאכלים נפלאים, ממש ארוחות גורמה, ואני עדיין לא למדתי איך היא עושה את זה. גם היא אמרה לי שזה כיף בשבילה, אבל אני פשוט לא מצליחה להגיע לזה.
אם יש כאן למישהי טיפים ממש יעילים, אשמח.

אצלי הבישולים בכלל בלתי אפשריים
אין איזה פליי ליידי להושיענו?

אין איזה פליי ליידי להושיענו?
וכל המתכונים בעולם לא יעזרו. זה עניין של ידע והתארגנות. ראיתי את חמותי, איך היא עושה את זה. היא מוציאה מהמקרר את כל מה שיש ומתחילה להפוך כל דבר גולמי למשהו נפלא ואכיל. היא מתקינה ארוחה שמורכבת מירקות, פחמימות ובשר או דגים. לפעמים יש גם סלט טרי, או מרק. אם יש דברים נוספים כמו קמח מצה שנשאר מפסח, היא ישר עושה ממנו משהו נפלא נוסף. תאמיני לי, הכל בשניות, לא מבינה איך....
רק אצלי, אני עומדת שעה מול המקרר והמזווה, בוהה בו מבלי שיהיה לי שמץ של מושג מה עושים ומה בכלל מתחשק לי ואיך עושים.
כשאני מסתכלת במתכונים, זה לא עוזר לי, רק מסבך אותי.
אז מהמבשלות פה - יש פתרונות?

יש דף שלם על איך לתכנן קניות ובישול של ארוחות ואני לא זוכרת איך קוראים לו
אני אשאל ואבדוק ואכתוב את שמו שם
לדעתי גם לפליי ליידי המקורית יש שיטה לתיכנון הבישול והארוחות המרכזיות ביום (אצל אמריקאים זה ערב)

_אבל אני חושבת שההצלחה בתחום הבישולים היא בהחלט נקודה שאת יכולה לזקוף לזכותך
לא במקרה שלי. בישול זה המשחק והטראפיה שלי_
הדבר הראשון שאת עושה, הוא לזלזל בעצמך ולהתמקד רק בשלילי.
הבישול, המקרר והכנת הארוחות הן לדעתי הדבר הכי חשוב בעבודתה של עקרת הבית. למה לדעתי הוא הכי חשוב? (-: או! כי זו נקודת התורפה שלי D-:
את טובה בבישול, את חלשה בסדר וניקיון. כרגע.
אז בואי לא נעשה הכללות, יש כבר חלק מצויין שאת עושה יופי.
סדר וניקיון אפשר ללמוד מ פליי ליידי, אני ממליצה.

אני חושבת שזו אותה הגברת בשינוי אדרת.
אני זוכרת את הימים שלא ידעתי להכין יותר מחביתה ופסטה. והיום אני טבחית גורמה מדופלמת.
כמו פלייליידי. אותו עקרון. להתחיל בקטן, להתמחות בקטן הזה, להטמיע אותו כחלק מהחיים ומהשגרה, ולעבור לדבר הקטן הבא שמוסיפים לרפרטואר.
אני אומרת - סלט ירקות. כל יום להכין סלט ירקות. הכי קטן, הכי פשוט, הכי בריא.
שתי עגבניות, שני מלפפונים, חצי בצל בינוני, אפשר אבוקדו. בתור התחלה.
כל ירק - לחתוך לפרוסות אחידות בסכין טוב.
כל פרוסה לחתוך לרצועות, ואח"כ לקוביות. לפני שעוברים לפרוסה הבאה, גורפים את מה שכבר חתכנו לתוך קערת הסלט.
בסיום החיתוך סוחטים לימון אחד פנימה (אפשר חצי, תלוי בטעם האישי) מעט מלח ופלפל ושמן זית. (אני שמה בנדיבות)

אחרי שתהיו קוצצות סלט סופר-דופר, הרשו לעצמכן להוסיף לזה גזר באותה השיטה. אח"כ כרוב, חסה, צנונית, ועוד.
פטרוזיליה זה השיעור הבא.

אחרי כן מתמקצעים ברוטב עגבניות (מי שרוצה, אני מוכנה להסביר כמו את הסלט. בפרוטרוט אמיתי..) אותו אפשר למרוח על לחם, להוסיף לפסטה, לאורז (השיעור הבא-הבא) על פיצה מפיתה, אח"כ מוסיפים בשר טחון ויש כבר שני רטבים שונים!
וכך הלאה.

כמו להיות בלבוסטה.
לאט, מתוך נחישות, מתוך למידה מתמדת, ובזהירות.

אני מוסיפה שיש קודם כל לנקות את אזור העבודה, להוציא את כל המרכיבים ואת כל הכלים הרלבנטיים, ולזכור שהכי הכי קל לנקות כלים מיד אחרי שמשתמשים בהם. שטיפה קלה במים ואין יותר פוטנציאל ג'יפה בכיור.

עוד דבר קטן שאני כן טובה בו בענייני אחזקת הבית:
תוך כדי שאני מורידה את הכביסה מהחבל (לפעמים אחרי שהיא תלויה יומיים) אני כבר מקפלת אותה.

אני לא מזלזלת בכלל בעניין המקרר המלא והבישולים. הבעיה היא שגם כשיש ממש מספיק אוכל מוכן, אני עלולה להמשיך לבשל / לאפות, אפילו ששאר הבית ממש זועק לקצת צומי.

נראה לי שלמדתי להתנהל בצורה שלא מייצרת הרבה בלאגן. הקצת שנוצר בכל פעם פשוט הולך ונערם.

פעם חשבתי לפתוח קריירה באימון אישי לבישול. ללמד אנשים ליצור מזווה שתמיד אפשר להכין ממנו משהו טוב, מתכונים בסיסיים, כללי יסוד בעבודה עם חומרי גלם שונים.....
אשתדל להעלות את הידע שלי בתחום על הכתב בקרוב.

תודה על הטיפים של הסלט, אבל אני חושבת שעיקר הבעיה אצלי היא איך לעשות הכל מהר וגם בכלל, אין לי אף פעם חשק להכין אוכל. אתן חושבות שזה דבר שאפשר לשנות?

פעם חשבתי לפתוח קריירה באימון אישי לבישול. ללמד אנשים ליצור מזווה שתמיד אפשר להכין ממנו משהו טוב, מתכונים בסיסיים, כללי יסוד בעבודה עם חומרי גלם שונים.....
רק עכשיו אני שמה לב.
אפשר ללמוד אצלך??

לי יותר קל עם סדר וניקיון (ובניקיון יש לי עזרה), אבל אצלינו, בחינוך ביתי, הבלאגן מצטבר מהר!!! <הכוחות והסבלנות בסכנת הכחדה>
אני די מאורגת בעבודות הבישול, הבעיה היא שאין הרבה מתכונים דלי שומן ופחמימות (שמנת מתוקה, גבינות קשות ושמנות - שהן מאוד מאוד טעימות בפשטידות ורטבים אבל הן לא בריאות עבורינו. בנוסף, אנחנו ההורים צמחוניים כבר הרבה שנים והאוכל די משעמם גם בהכנה וגם באכילה).
מבחינת הילדים - הם לא צמחוניים, להם יש את המאכלים הקבועים שהם אוהבים (ואחד מהם מאוד בררן).
.
_פעם חשבתי לפתוח קריירה באימון אישי לבישול. ללמד אנשים ליצור מזווה שתמיד אפשר להכין ממנו משהו טוב, מתכונים בסיסיים, כללי יסוד בעבודה עם חומרי גלם שונים.....
אשתדל להעלות את הידע שלי בתחום על הכתב בקרוב._
אשמח מאוד אם תכתבי כאן.

אחרי כן מתמקצעים ברוטב עגבניות
ניצן, אני יודעת להכין סלט, אשמח לקפוץ ישר לשיעור הרוטב עגבניות, התמלאתי מוטיבציה מההסברים המפורטים שלך.
אשתדל להעלות את הידע שלי בתחום על הכתב בקרוב.
מחכה...

רוטב עגבניות!

קוצצים 2 בצלים בינוניים דק על ידי זה שמנצלים את החיתוך הפנימי שלהם - חוצים לאורך, ואז כל מחצית חותכים קודם לאורך חיתוך צפוף ואז לרוחב. מקפידים שאחרי כל חיתוך הבצל יישאר צמוד ולא יתפרק. זה תמיד קצת בורח לצדדים, אבל לא נורא. (ככה יוצא חיתוך צפוף על 3 מימדים כשחותכים רק שניים.) שמים בקערית שהכנו מראש ומזיזים מן הקרש שיהיה מקום לחתוך עוד דברים.

קוצצים 3 עגבניות בינוניות חיתוך ביננוני (כמו לסלט) וגורפים לקערית עם כל המיץ, או מה שמצליחים בכל אופן..

שיני שום (אני יכולה לשים חצי ראש, כי אני מתה על שום, אבל ברגיל ממליצה על 2-3 שיניים) לקילוף - שוברים שן מן הראש, מורידים בסכין את הקצה הרחב שלה (קשה, ולא שפיצי)מניחים על הקרש, ומכים אותה מכה חדה. למי שיש כף יד גרומה, פשוט בעזרת שורש כף היד, ולמי שעדינה יותר - מניחים עליה את להב הסכין (על הצד) ומועכים קצת. בשלב הזה קל לקלף את השום שמים בין שתי הידיים ומגלגלים. הקליפה נופלת. קוצצים דק (לאורך ואז לרוחב מספיק) שמים בקערית עם הבצל. (למה? כי הם בני אותה דרגת קושי ולכן ייכנסו למחבת לריכוך לאותו הזמן. אין צורך ללכלך סתם עוד קערית.)

לפי הטעם - חותכים פלפל אחד, גזר אחד, גבעול סלרי ושמים את כולם יחד בקערית. (פלפל - מתחילים בצד העוקץ, ומורידים פרוסות גדולות מן הפלפל בלי להוריד ממנו גרעינים. אח"כ קוצצים את הפרוסות. סלרי וגזר רצוי עם סכין חד וקטן לאורך, שוב
לאורך ואז לרוב)

אם יש פלטה חשמלית הוראות טיפה אחרות. לגז -
שמים מחבת עם שמן במידה שיכסה את התחתיתבשכבה דקה דקה, אבל לא פחות. אפשר יותר אם רוצים.
שמנים טובים לטיגון בחום לא גבוה מדי שלא משתלטים על הטעם? זית, חמניות, קנולה אםשר גם שמן סויה למי שמורגל בטעם..
מדליקים גז לחום לא מקסימלי (נגיד 3/4 מהסקאלה) ומניחים חתיכת בצל קטנה בפנים. מחכים שהית תתחיל "להרעיש" ושיהיה בעבוע קל סביבה.
בשלב זה מוסיפים את הקערית עם הבצל והשום. מערבבים כדי שהכל יצופה קלות בשמן. ומחכים שהבצל יהפוך לשקוף. הפולניות יוסיפו כפית סוכר בשלב זה לעזורר לקרמליזציה של הבצל, והעירקיות מלח - לעזור לו בהגרת נוזלים. עניין של הרגלים...

עכשיו מוסיפים את הגזר ומערבבים, מחכים שתיים שלוש דקות ומוסיפים את העגבניות.
הרוטב יתחיל להתאחד ולקבל צבע כתמתם. לפי הרצון והצורך אפשר להוסיף קופסה קטנה של רסק עגבניות (ממליצה על טל-וטרי, שהרסק שלהם לא חמוץ אלא מתקתק) לא עגבניות מרוסקות, לא עגבניות ברסק.. רסק-עגבניות. מומלצות הקופסאות הקטנות אלא אם מכינים רוטב יומיומית. מוסיפים כמות מים כחצי מגודל הקופסה (אני בד"כ משתמשת בקופסה עצמה - ממלאת אותה מים ומשתמשת בהם כדי לנקות את הקופסה משאריות הרסק שלא הגעתי אליהן)

זהו. עכשיו נשאר לעשות לו בייביסיטר ולתבל:
בייביסיטר - הוא יתחיל לבעבע. להוריד את החום לחום נמוך (נגיד רבע מהסקאלה) אם מאד סמיך ומבעבע בבועות גדולות ומפליצות (כמו ביצה כזאת) זה אומר שהוא סמיך מדי ומוסיפים מים.
אם מרגיש יותר מדי מימי - גם לא נורא. מחכים וזה מתאדה והרוטב מסמיך.
רוטב יכול לחכות על האש. אין בעיה. מרגע שהוא מוכן (העגבניות רכות, הסמיכות מתאימה) אפשר להשאיר אותו על אש מינימלית ולחכות. (הוא מחכה לפסטה נניח. הפסטה לא יכולה לחכות לרוטב. ההיפך כן

)

תיבול - חצי כפית מלח (אני לא אוהבת מלח, אז אני שמה ממש מעט) חצי כפית פלפל, כפית שטוחה אורגנו אם אוהבים. טועמים ומוסיפים עוד לפי הטעם. לזכור שכשדברים חמים הם מרגישים פחות מלוחים ויותר חריפים ממה שהם.

אפשר לשים ישר על פסטה, אפשר להוסיף לאורז, אפשר לשים על פיתה ולשים מעל קצת גבנ"צ ולעשות פיצה בשתי דקות. אפשר למרוח על לחם, והחביב עליי (בימים שהייתי אוכלת כאלה דברים

) זה לחמם נקניקיות חריפות, לחתוך לקוביות ולהוסיף לרוטב... יאמי.

אפשר להכין כמות גדולה ולשמור כמה ימים בקופסה אטומה במקרר ואז להוסיף נקניקיה כל יום

שכלולים: אותו הרוטב בדיוק בדיוק. בסוף, אחרי התיבול מוסיפים חצי קופסת שמנת מתוקה לקבלת רוטב רוזה ורדרד וטעים. משאירים על האש לכמה דקות תוך ערבוב, et voila
אחרי הבצל מוסיפים למחבת רבע קילו בשר טחון (במצב מופשר אם קונים קפוא) וממשיכים כרגיל בלי להשהות יותר מדי את הרוטב. יוצא בולונז.
אפשר להשתגע עם הכמויות, עם הירקות, עם גודל החיתוך, עם התיבול (!) אחרי שמתרגלים לבסיס.

כבוד למבשלות

אני מאלו שמעדיפים לבשל ארוחה לשלושים איש, כולל קניות ושטיפת כלים, על פני שטיפת המטבח וניגוב אבק בסלון, ועדיין משתדלת ומשתדלת לתחזק את הבית במצב סביר. לא מצוחצח. לא מבריק. סביר.

אני לא מסוגלת לנקות נקיון אחד גדול ולכן מקלה על עצמי את החיים. במקום לרכז את כל חומרי הניקוי במקום אחד, יש לי ערכה מתחת לכל כיור. פעם בשבוע +/- אני נזכרת שהגיע הזמן ומנקה את הכיור וסביבתו בחמש דקות על השעון. עוד ויש באסלה ומקבלים חדר אמבטיה לא מבריק לפרסומת אבל כזה שלא יביך אותך אם יבואו אורחים.

אנחנו שואלים המון ספרים ו-DVD בספריה הציבורית. יש סלסלה ליד הטלויזיה שרק ל-DVD של הספריה מותר להכנס אליה, וכל ערב אני עוברת בסביבת הטלויזיה ומחזירה למקום את הטעון החזרה. כשצריך להחזיר לספריה פשוט לוקחים את כל תכולת הסלסלה בלי להתחיל לצוד דיסקים שהתגלגלו מתחת לספה. לספרים יש לי תיק בד גדול, כל ספר שנקרא חוזר לתיק הבד.

במתחם חדרי השינה מונחת תמיד "שקית הצדקה". הילדות כבר מאומנות היטב

כל בגד שהצעירה מודדת וקטן עליה היא מיד מעבירה לשקית. כל פעם שאני מחפשת משהו בארון ומוצאת בגד שעבר זמנו - הופ לשקית. לא זוכרת מתי עשיתי לאחרונה מבצע מלביש ענקי בארונות, כי לא מצטברים בגדים שקטנים/לא מתאימים. גם כשצריך מבצע, למשל בחילופי עונות, אני מוציאה כל פעם רק חלק מהבגדים.

בעיקר מצאתי לי את האיזון בין רמת הסדר והנקיון שמתאימה לי, לבין הזמן והאנרגיה שאני מוכנה להשקיע. יש לי חברות שעבור בית נקי ומסודר למופת מוכנות לעבוד גם חמש-שש שעות ביום. עבורי זו היסחפות פראית, לדעתי אני משקיעה בבית בממוצע כחצי שעה ביום - מחולקת להרבה מאוד חצאי-דקות. כשאני ממתינה למחשב שיואיל בטובו להדלק אני מקפלת חצי גיגית כביסה. ממתינה למים שירתחו בקומקום? אפשר בשתי דקות לרוקן את המדיח או לנקות את המיקרוגל. ובעיקר לא לצאת מחדר בלי לסדר בו משהו (אפילו משהו זעיר כמו לקפל את העיתונים יפה ולשים על השולחן) או לקחת משהו בדרך אל היעד.

_אני חושבת שזו אותה הגברת בשינוי אדרת.
אני זוכרת את הימים שלא ידעתי להכין יותר מחביתה ופסטה. והיום אני טבחית גורמה מדופלמת.
כמו פלייליידי. אותו עקרון. להתחיל בקטן, להתמחות בקטן הזה, להטמיע אותו כחלק מהחיים ומהשגרה, ולעבור לדבר הקטן הבא שמוסיפים לרפרטואר._
לי יש רפרטואר עשיר מאוד של מאכלים שאני יודעת להכין, אבל הבעיה שלי היא לא שאני לא יודעת לבשל. זו בעיה אחרת לגמרי.

ניצן אמ, את עושה לי חשק. מה שאת כותבת מעניין. עוד!
אני משתדלת לא לחתוך לקעריות (אלא אם חייבים, למשל בתבשיל סיני שחייבים להכניס הכל צ'יק צ'ק אחד אחרי השני).
השיטה שלמדתי מאמא שלי: לחתוך וישר למחבת/לסיר, לפי הסדר.
קודם הבצל והשום, על אש קטנה קטנה שלא יהיה "טיגון" אלא יותר "אידוי", בלי מלח ובלי סוכר (לא פולנים ולא עיראקים (-: ), אני מוסיפה מלח רק אחרי כל הירקות. אחר כך הירקות הקשים, אחר כך הרכים (נגיד עגבניות). הכי טעים: עגבניות בלבד, בלי רסק. אצלנו בלי פלפל, כי הילדים תיכף מרגישים וחריף להם מדי.
וגם אמא שלי ואני משתמשות בקופסת הרסק למדוד בה את המים, כי זה לא רק חוסך כלים - זה גם מנצל את כל הרסק שבקופסא עד הטיפה האחרונה (מערבבים טוב טוב מהדפנות, לא זורקים קופסא עם שאריות רסק לפח!). לכן חשוב לשטוף היטב, חיצונית, כל קופסת שימורים לפני שפותחים אותה, שלא ייכנס לנו הלכלוך שעליה לתוך התבשיל שלנו.

בשמת, קעריות זה למניעת כמה בעיות פוטנציאליות - שריפת מרכיבים אם במקרה שכחנו להוציא משהו מהמקרר, או אם אנחנו חותכות לאט, וכדי למנוע את הבעיה האלמותית של מקום על קרש החיתוך...
מי שכבר שולטת בקצב שלה, יודעת מה הסדר של הדברים וכו' יכולה לוותר על שלבים, ודאי!

שנפתח דף בישול בהתכתבות (כמו סריגה בהתכתבות) להוראות ראשוניות ונקיות מידע מוקדם למתחילות עם אמביציות? אני בעד. אם יש גמדה נחמדה שתיקח את שני המתכונים ותשים אותן בדף חדש אני אשמח לפרוט עוד דברים לרמת 101.

הסיבה שאני רואה את זה, חוץ מהיותי דידקטית מטבעי

זה שלהוציא מאמא שלי מתכון זה ממש מעצבן. היא מניחה שכולם יודעים את כל מה שהיא יודעת (שזה המון המון המון) ונותנת מתכונים ככה: "את עושה את הבצק של הקניידלעך עם המתכון של הפחזניות." (ככה עושים לחמניות קמח מצה, למי שתהתה. קלי קלות...

) אז אני רואה את הרווחים בידע.

מה את רוצה ללמוד? הכל פשוט.

אנונימי

סודות הבישול שלי הם:

יש לי שני סירי פויקה מברזל (אחד גדול ואחד בינוני) וסיר חרס עם מכסה (כמו טאג'ין, שקניתי בנעמן) לתוך הסיר אני מכניסה אורז, ירקות חתוכים כמו תפוחי אדמה, קישוא, גזר וחתיכות של עוף או בשר בקר. על כל זה אני שופכת מים כך שיכסו את הכל. במים שאני שופכת אני מערבבת תבלינים: מלח, רסק עגבניות וקצת סוכר. או: מלח וקארי. מערבבת הכל ביחד, מכניסה לתנור ובודקת אחרי כ 40 דקות אם זה מוכן. הכי קל ומהיר שיש ויוצא מעולה!!!
אורז, קינואה, עדשים וכו' אני מבשלת באותה צורה: לטגן בצל בשמן זית עד שיזהיב קלות ואז להוסיף את האורז (למשל) ולהוסיף מים ומלח וזהו, לבדוק מדי כמה זמן שזה מוכן.

אינקו, את בעצם עושה שיטת ארגון מצויינת, שמתבססת על זה שלכל דבר מקום, ויש הרבה כלי אחסון. פרטתי את זה פעם בדף אחר. (בסוף עוד יצא ממני פליילליידי:-P)
מיכל, ככה אני מבשלת בקמפינג. (בישלתי... בישלתי....) זה תמיד מפתיע אילו דברים מדהימים אפשר לעשות כשרק זורקים ירקות, אורז ותבלינים לסיר טוב...

אז, מה את אומרת עקרת בית מתחילה?
קיבלת תשובה?
מה שאת יודעת ובא לך בקלות, כרוך בהרבה עבודה ותשומת לב למישהי אחרת. את יכולה ללמד את זה!
מה שאני אומרת זה שאם את יכולה ללמד את זה, את בוודאי יכולה ללמוד את ההוא...

מיכל (תגובה 2) מה שאת כנראה לא יכולה לראות ממקומך המצויין, זה שיש אנשים שקוראים את זה ואומרים - רגע, כמה בצל? כמה שמן? ואז כמה מים? כמה זמן? באיזו טמפרטורה? כמה מלח? מתי "זה מוכן"? מה עושים אם משהו משתבש? וממש פוחדים ממתכונים.
זה עוזר לבשלניות, זה ממש לא עוזר למי שלא יודעת לבשל.

אני מאלו שמעדיפים לבשל ארוחה לשלושים איש, כולל קניות ושטיפת כלים, על פני שטיפת המטבח וניגוב אבק בסלון גם אני. אבל אם מבשלים לשלושים איש, צריך לנקות גם לפני שהם באים וגם אחרי שהם הולכים

(בשביל זה יש בנזוג ומחלקים עבודה כשיש אורחים: אני מבשלת, הוא מנקה).

בישול בהתכתבות
<פעם ראשונה שלי. הצלחתי?>

פלפל - מתחילים בצד העוקץ, ומורידים פרוסות גדולות מן הפלפל בלי להוריד ממנו גרעינים. אח"כ קוצצים את הפרוסות
לנו יש פטנט שלדעתי הוא יותר מוצלח לקיצוץ פלפל. לא מזמן עשיתי טירונות (לכתוב פה או שם?):
עם סכין שיש לה שפיץ - חותכים מסביב לעוקץ ושולפים אותו מתוך הפלפל עם כל מה שמחובר אליו (הלב הזה, איך קוראים לו?)
דופקים קצת על הפלפל שיפלו כל הגרגרים ועם היד אפשר להוריד את השאריות הלבנות
ומניחים אותו על הראש (איפה שהיה העוקץ) על הקרש.
עם סכין חד חותכים מהפיטם (הטוסיק) כלפי מטה בחלק הכי בולט של כל חתיכה (לא בשקע איפה שיש את הפס הלבן מבפנים).
ככה מתקבלות פרוסות יחסית שטוחות. משכיבים את הפרוסות (אפשר לנקות מהשאריות הלבנות מבפנים עם סכין)
וחותכים קוביות - לאורך ואח"כ לרוחב.
ניצן - תנסי ותגידי אם זה חוסך לך עבודה.

חוצמזה: מה עושים עם האבק? אני שונאת לנקות אבק.

מיכל, זה גם מה שאני עושה אצלי בבית (הפלפל)
אבק? עברתי לארה"ב. זה עבד.

אבק? עברתי לארה"ב. זה עבד.
תודה על העידוד

אנחנו עוברים למדבר, זה הולך להחמיר או להשתפר?

עשיתם לי חשק אני רצה לנקות...........

איזה כיף של דף....
אני תמיד מעדיפה והעדפתי נקיון. אבל ניקיון. לא סדר. אני אוהבת לנקות. ובכלל טיפול בבית תמיד מתחיל אצלי בשטיפה.
למדתי כמה דברים מהפליי ליידי (השתפרתי מאוד בעזרת השיטה שלה) שאותם אני משתדלת ליישם גם היום.
אין לי לוח זמנים, מדי פעם אני לוקחת סמרטוט ביד ומנקה אבק, ככה תוך כדי שיחה עם הילדים..... לא בזמן קבוע...
את דלתות ארונות המטבח הבנות אוהבות לנקות בשבילי בעיקר הקטנה (בת שבע וחצי) עם תרסיס כחול לחלונות.
עם התרסיס הזה אני מנקה גם את הכיור והאסלה במקלחת (בארון שמתחת לכיור במקלחת יש תרסיס קבוע של "המים הכחולים"). גם אני משתדלת בערב להשאיר בית מסודר.
הכי חשוב זה לא לשאוף לשלמות. לעתים יש נפילות ומעידות ומהם ממשיכים הלאה...

אנונימי

ניצן_ אמ כתבת: "מיכל (תגובה 2) מה שאת כנראה לא יכולה לראות ממקומך המצויין, זה שיש אנשים שקוראים את זה ואומרים - רגע, כמה בצל? כמה שמן? ואז כמה מים? כמה זמן? באיזו טמפרטורה? כמה מלח? מתי "זה מוכן"? מה עושים אם משהו משתבש? וממש פוחדים ממתכונים.
זה עוזר לבשלניות, זה ממש לא עוזר למי שלא יודעת לבשל. "

לא ניסיתי חלילה לבלבל... מה שניסיתי להגיד זה שאני עצלנית בבישולים, כל מה שיש לו יותר משלב אחד בבישול (ז"א לדחוף הכל בסיר אחד וזהו) אני לא מתקרבת אליו.
כשהתחתנתי ועזבתי את הקבוץ לא ידעתי לבשל כלום. לאט לאט פיתחתי לי שיטות משלי בדרך של ניסוי וטעיה. עד היום יש לי מספר טכניקות פשוטות אליהן אני נצמדת.
כמו כל דבר בחיים, גם בבישול צריך להתאמן... ולא לפחד. עד היום אני ידועה כשורפת סירי אורז סדרתית. בזמן האחרון אני "מראיינת" סבתא נורבגית שווה במיוחד ומתרגמת ביחד איתה מתכונים שלה ורושמת הכל בפנקס הסודי שלי....

סבתא נורבגית שווה במיוחד
הי! יש לה מתכון לוופלים שמותאם למצרכים שיש בארץ? אני לא מוצאת פה את הסירופ הזה שצריך לפי המתכונים הנורבגיים שלי (-:
אשמח לשמוע קצת על המתכונים השווים!!!!!

מאז שהחלפנו דפדפן עושה רושם שהחלונות של בילי מתנקמים בנו והנה, כתבתי פה הודעה לפני כמה ימים הייתי בטוחה שעלתה ועכשיו גיליתי שלא, כלל וכלל לא. האינטרנט נפל כמה דקות אחרי ששלחתי ולא עשיתי גיבוי עצמי. נו... בקרוב לינוקס ודי.

רציתי אז להגיד שגמני ממש לא מקצוענית. יש יאמרו (חמותי) כישלון חרוץ בכל מה שקשור בעבודות הבית (יאמר לזכותי שהבית נקי לטעמי, הכיור תמיד ריק, כמעט ואין כביסה מצטברת בחודש האחרון-אחרי הכל אני לא כל כך הרבה זמן אחרי לידה עם שני זעטוטים בבית). בישול בחורף הרבה יותר קל לי. בקיץ התאבון מינימלי וכך גם המוזה לבישולים. אוהבת לבשל, לא יוצא לי לעשות את זה יותר מדי. מקצוענית במתכונים מומצאים שלוקח כלום זמן הכנה ויוצא פצצה בלי אופציות לפשלות(מלבד מלכודת ה באופן טבעי ממכר ).
הייתי אצל הרופאה שלי לפני כמה ימים והיא שאלה במה אני עוסקת כיום. הצבעתי על שני הקטנים שזחלו יחדיו על הרצפה של חדר הטיפולים (אמא מזניחה) ואמרתי שאני איתם בבית. "אה!" אמרה הרופאה "עכשיו אני מבינה למה היא כל כך מפותחת!" (סוף סוף מצאתי רופאה כלבבי אבל ברור לי שגם היא תעלם עד לפעם הבאה שאני אזדקק לרופא...) ואז ציינה בהערצה שהיא לא היתה מסוגלת לעשות את זה והיתה מוכנה לקחת שלוש משרות כמו שיש לה עכשיו ולא להשאר בבית כל היום וכו' אבל אני נשארתי עם המילה הזו "בבית" תקועה לי בגרון. מה זה הכל? אני בבית? אני הכל חוץ מבבית! בו במקום החלטתי שמעכשיו אני אגיד לכל דורש שאני עוסקת בחינוך.
אבל תשמעו, יש עניין, כשאני שומעת את המושג "עקרת בית" מיד אני רואה את אותן נשים לא משכילות מהצ'כונה שריח אקונומיקה נודף מכפות ידיהן עם האבועגלה על הראש והסינר המלוכלך... נו... לא אוהבת את המושג הזה.
מה זה עקרת בית? מה עניין עקרות לזה? למישהו (בשמת?) יש איזשהו הסבר שיכבד את השימוש במושג הזה?
ומה דעתכן על מציאת כינוי אלטרנטיבי למושג?
אולי "איכרת בית" (איכר) ? אולי "עיקרת בית" (עיקר) ?
יש דף על זה?

אנונימי

"בלוט קאקה" עוגת קרם של סבתא רנדי מנורבגיה:
להקציף 4 ביצים+ 125 גרם סוכר
לנפות ולערבב בכלי נפרד 150 גרם קמח+1 כפית קמח תפו"א +1 שקית אבקת אפיה
לערבב את שתי התערובות ביחד.
לשים נייר אפיה בתוך תבנית אפיה עגולה 24", לשמן במעט שמן ולשפוך פנימה את התערובת.
להכניס לתנור מחומם ל180 מעלות, לשים את התבנית באמצע התנור ולאפות חצי שעה (אני בודקת גם לפי הצבע)
לא לפתוח את הדלת של התנור באמצע האפיה!!!!
כשמסתיימת האפיה, לפתוח את הדלת של התנור ולהשאיר אותה פתוחה למחצה ולחכות שהעוגה תתקרר.
לחתוך את העוגה לרוחב כך שיתקבלו שתי עוגות דקות יותר (הסבר קצת עילג, מקווה שמובן) ולהרטיב את שני החלקיםבמיץ תפוזים מתפוז אחד שמהול ברבע כוס מים.
להקציף 2 קופסאות של שמנת מתוקה + 1 כף סוכר
למרוח את הקצפת על שכבה אחת של עוגה ולכסות את כל שטח העוגה בפירות חתוכים דק כמו תותים, בננות, קיווי, מלון. (מה שאוהבים)
לכסות בחצי השני של העוגה ושוב למרוח קצפת ולכסות בפירות.
חשוב לשקול במדויק את הסוכר והקמח.
העוגה מדהימה וטעמה משתבח לאחר יום אחד במקרר אבל אין סיכוי שהיא תשרוד את הזמן הזה, היא טעימה מדי.
לכל עקרות הבית המתחילות: אם אני הצלחתי להכין אותה, כל אחת יכולה.

אנונימי

בשמת א, אני מבטיחה לברר ולחזור לעדכן בנוגע לופלים.

מה זה עקרת בית?

"עיקרת בית" (עיקר) ?
בדיוק זה. היא עיקר הבית.

טוב , אז ברור שבכל דיון הגון על נושא עקרת הבית יופיעו מתכונים.
מתכונים פשוטים של עגבניה ובצל ומתכונים של שמנת מתוקה ,אחלה , ממש אחלה.

אני חושבת שאני מאוד רוצה לאמץ את שיטת הפליי לידי לגבי לעשות כל יום משהו קטן וטוב לבית .

(ברור שהמצב אצלי קשה כשמגיעים לעינין הסדר ,בישול זה תחום שאני יותר נוטה אליו .

העינין הוא שאני מחנכת את עצמי לעשות את הדברים האלה כשטוב לי לעשות אותם .ברוגע , עם מוזיקה ,או בשקט שלי.

אני מנסה לשתף את הילדים , אבל אם אני שמה לב שאני מתחילה לצעוק ולהוציא עליהם כוח ,אני חוזרת אל השקט שלי.

ועוד משהו חשוב לגביי עקרת הבית : אם אני עיקר הבית , חשוב שיהיה לי טוב , אחר כך לכולם יהיה טוב.

שבת שלום ומבורך לכל המלכות .

את בעצם עושה שיטת ארגון מצויינת הלו, את נסחפת כאן קשות

הבית שלי רחוק מלהיות ז'ורנלי, אני עדיין נלחמת יום יום ושעה שעה ב-stuff שמאיים להשתלט לנו על החיים, ובאופן כללי מעדיפה להיות כאן מאשר - לא יודעת - לסדר את שולחן העבודה או לשטוף את רצפת המטבח

אני בנאדם עם המון, המון פוטנציאל בילגון. המון. מסודרים לא מבינים עד כמה. אני בסך הכל מביאה את הבילגון הטבעי שלי לרמות שאנשים מן הישוב מסוגלים להתמודד איתן.

שליחה על ידי שובי* » 20 יוני 2008, 00:19

"מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון
להושיבי עם נדיבים, עם נדיבי עמו
מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה
הללויה.
(תהלים קי"ג)

זה המקור לביטוי ומשמעותו אכן,עיקר הבית.

שלמות? אני? ח..ח..ח
לפני 6 שנים חברה סיפרה עד כמה קשה היה לה בתור ילדה לקום לבית, בלשון המעטה, לא מסודר ולא נקי, ואיך היא כילדה דאגה לא לארח חברות כי לא היה לה נעים.
ואני, כילדה שבית הורי תמיד היה נקי ומסודר, ואני לא נקפתי אצבע, הסדר והנקיון היו מובנים מאליהם.
דוקא כאמא פתאום הצלחתי להתחבר לדבריה. ומאז אני מנסה להשתפר, לא תמיד בהצלחה.
סדר ונקיון לא מנת חלקי, אבל כבר אין בלאגן ולכלוך, עובדת בשיטה של פליי ליידי, הסלון מבולגן והלכתי למחשב, בדרך אוספת 5 פריטים. בפעם הבאה בדרך מהמחשב לשרותים עוד 5 פריטים, והנה הסלון מסודר.
לפעמים בלילה שאין כוח לכלים ובבוקר השיש והכיור לא מסודרים בני מעיר שזה לא נעים, ואז אני מיד חוזרת למוטב ומנסה לא להגיע לזה שיש בלאגן, גם אם משאירה כלים אבל בצורה מסודרת.

עוד חידוד על הבעייתיות:
כשהבית פחות או יותר מסודר ונקי, יחסית קל לי לשמור עליו במצב סביר.
יש איזושהיא רמה של בלאגן שהופכת לכדור שלג. אני לא יודעת מאיפה להתחיל לסדר, ואז המצב רק הולך ומחמיר.

אני מכירה את פליי ליידי אבל זה לא עזר לי. מדי פעם הצלחתצי לעשות שגרת ערב של 10 דקות אבל זה לא החזיק. ועכשיו זה הרבה יותר קשה לסדר עם פוצקיון על הבטן. קשה להתכופף, והכל איטי ומייגע. מי אמר שמנשא מפנה שתי ידיים?? הוא מפנה שני חצאי ידיים, אם כבר. ופעם אחרונה שקיפלתי כביסה הוא התחיל לשלוח ידיים, תפס כל חולצה וחולצה ולא נתן לי לשים אותן בארון!

_כשהבית פחות או יותר מסודר ונקי, יחסית קל לי לשמור עליו במצב סביר.
יש איזושהיא רמה של בלאגן שהופכת לכדור שלג. אני לא יודעת מאיפה להתחיל לסדר, ואז המצב רק הולך ומחמיר._
נכון.
לכן העקרונות של פליי ליידי עוזרים כל כך.
אני אגיד בקיצור, שמה שעוזר זה שתהיה לך שיגרה קבועה של "הצלת הבית".
נגיד, שברגע שכבר יש "כדור שלג" ואת רוצה להתחיל לסדר - שתדעי שאת מתחילה תמיד מכמה דברים קבועים.
אצלי זה:

שולחן האוכל - הכיור - השיש במטבח
הסלון: מתחילה מהדברים הבולטים שקל לסדר - פינוי הספה, הכורסאות, הכסאות, המשטחים.

בשלב השני פינוי הרצפה (נעליים למקום, תיקים למקום, סלי קניות למקום).

אבל זה מאוד תלוי מה נוטה להתבלגן אצלך. אולי תסתכלי בבית ותנסי לשים לב, מה מכיל אצלך הבלגן? מאיזה סוגים של דברים הוא מורכב? איפה הוא בעיקר - על הרצפה, על משטחים? באיזה חדרים בעיקר? איפה הכי מפריע לך?
אני הופכת את המיון לסוג של משחק.
שמתי לב שאני אוהבת נורא לשחק בלסדר לפי קטגוריות, וככה אני גם משתפת את הילדים: "כל הבגדים שעל הספה" (לכביסה? לארון? למקום המיועד לבגדים שנלבשו פעם ואפשר ללבוש אותם שוב?), כל הניירת שעל הספה (ספרים מהספריה? למקום המיוחד שלהם. תווים ומחברות נגינה? למקום שלהם בארון הספרים של הילדים. ציורים? לפח או לקופסת היצירות. וכן הלאה).

יש איזושהיא רמה של בלאגן שהופכת לכדור שלג. אני לא יודעת מאיפה להתחיל לסדר, ואז המצב רק הולך ומחמיר.
במצבים כאלה אני מחליטה על "20 דקות סלון" (או 10, תלוי בעצמת הבאלגן והזמן העומד לרשותי) ואז "20 דקות מטבח" ואחרי זה הבית נראה הרבה יותר טוב, וכמוהו ההרגשה שלי.

יש לי עוד טיפ לסדר בכייף.
הרי בית הוא שיקוף שלנו ושל תחומי חיינו.
אם אנחנו מסדרים את המטבח שלנו, בעיקר את המקרר - אז אנחנו מטפחים את מערכת העיכול שלנו...
אם אנחנו מסדרים את חדר השינה - את הזוגיות..
אם את הסלון - משקיעים במרחב החברתי וכו'...
ככה, פשוט תסדרי לפי התחום שהכי דורש השקעה ותרוויחי כפול.

אני למשל לא הולכת לישון עד שהבית נמצא במצב שאפשר להתחיל את היום למחרת: לא יותר מידי, בסיסי.
זאת אומרת: הצעצועים מרוכזים פחות או יותר ולא מפוזרים בסלון, אין כלים בשום מקום חוץ מבכיור, ובדר"כ שוטפים אותם כבר בלילה. הספה והשולחן בסלון פנויים מבלגן. זהו. הכי בסיסי.

זה נפלא ללכת לישון כשהבית במצב סביר.
אפילו השינה יותר סבירה ככה.

מצד שני , יש מצבים /שעות /ימים שבהם הדבר היחידי שאני יכולה לעשות הוא כלום.

אני צריכה מנוחה לגוף ולראש.

אחרי המנוחה הזו אני בהחלט מסוגלת לשטוף כלים ,לקרצף בשמחה את הכיור ולשטוף בקלילות את הרצפה של המטבח -פינת אוכל.
אם אני חזקה אני מסבירה לילדים שעכשיו עושים סדר. וזה ברור להם וחד משמעי.

בכלל, בהקשר לילדים. אם אני רוצה שיהיה מסודר , אני חושבת שאני לא צריכה להגיע להתחננות על חיי.
יש אולי שני דברים שעולים ביחד :
כרגע יש דפים וחומרי יצירה מפוזרים .אני רוצה שזה יפונה.
כרגע אני האמא שלהם ואמורה ,לפחות בעיניי ללמד אותם שסדר זה הרגל חשוב.

לפעמים צריך לעשות הפרדה בין שני הדברים ולהחליט מה יותר חשוב : הצורך שלי בסדר ,או הטווח הרחוק והלמידה של הילדים.

שמתי לב , בנוסף , שבן זוגי ,כשהוא שוטף כלים , אז הוא שוטף את הכלים שהוא מוצא באזור המטבח , או עד שנגמר לו המקום במתקן יבוש ,הוא קצת מיבש את השיש , אבל בטח שלא עורך לו קירצוף .
הוא עובד על זה בדיוק כמה זמן שהוא רוצה .
אם מתגלות עוד כל מני משימות הוא יעשה אותן (או סביר להניח ,לא יעשה אותן )בזמנו החופשי הבא.
הוא לא טוחן את עצמו .
רק אולי בלילה שלפני ערב פסח.שאז זה עינין מסורתי .
..וגם אז הוא חושב על לפחות כמה משימות שלא נעשה השנה .

בשורה התחתונה :
אני מאמינה שאנשים בריאים אמורים להיות מסוגלים לנקות את הבתים שלהם בעצמם.
מצד שני , כדי לא לההפך לעוזרת בית של עצמי (כלומר , להרגיש שאני במילכוד של עבודה קשה בלי הרבה הערכה ), אני מרשה לעצמי להרפות מהאידיאל של בית מקסים ומטופח שמתבסס על ג'ורנלים ובתים שפשוט גרים בהם טיפוסים שהם לא אני.

יש איזושהיא רמה של בלאגן שהופכת לכדור שלג. אני לא יודעת מאיפה להתחיל לסדר, ואז המצב רק הולך ומחמיר.

חשבתי על משהו בנושא הזה. כשהמצב מחמיר, זה קורה גם אצלי לפעמים, אני משתדלת מאוד (אם אין לי כוח לסדר, שזה כמובן הכי טוב), לא לתת לזה להדרדר. לא להכנס לראש של יאוש, לא לומר, אוקיי הכל מבולגן אז אין טעם לשים במקום את החולצה שאני פושטת כרגע. לא. להמשיך לשים במקום דברים, לפחות לשמור על המצב המבולגן הקיים ולא לדרדר אותו עוד. וכמובן להשתדל לסדר בהקדם. גם לי קל יותר לשמור על סדר כשהכל די מסודר.

גם אני כמו בשמת שמתי לב שהילדים אוהבים לעזור במשימה מאוד מוגדרת. אם אני מבקשת מהבת שלי (5.5) לעזור לי לסדר את הסלון, היא לא רוצה. אבל אם אני מבקשת ממנה לקחת את הבגדים שלה מהספה, היא בד"כ תגיב יותר בחיוב. זה נראה לה נגיש יותר, משימה קטנה, לא מייאשת. כשהיא מסיימת, אני מבקשת שתאסוף את כל הספרים שלה מהסלון. וכך הלאה.

והאמת היא שאני די מבסוטית, כי בימים האחרונים הצלחתי לעשות שינוי בבית בנוגע לזריקת דברים על הרצפה. הילדים שלי (יש גם בן 2.5) היו די מפונקים (אין לי על מי להלין, רק על עצמי...) והיו חופשי זורקים דברים על הרצפה. ואז אני מרימה, או שזה נשאר שם עד הסידור הבא. יוצאים מהמקלחת, טח, המגבת עפה לאמצע הסלון. אמא מתכופפת ומרימה. נכנסים הביתה, תיקים ונעליים ליד הכניסה (אבל לא לתוך ארון הנעליים). נשאר מבולגן. לאחרונה החלטתי שאני לא מסכימה יותר. במשך יומיים או שלושה הערתי להם ללא הרף. בצורה יפה אבל החלטית. הם לא אהבו את זה כל כך, אבל הראיתי להם כמה מסודר הכל נשאר, ואני חושבת שגם הם אוהבים את זה (אולי...). וזה עבד. כבר כמה ימים שהבית הרבה יותר מסודר, ואני עובדת פחות.

לא להכנס לראש של יאוש, לא לומר, אוקיי הכל מבולגן אז אין טעם לשים במקום את החולצה שאני פושטת כרגע. לא. להמשיך לשים במקום דברים, לפחות לשמור על המצב המבולגן הקיים ולא לדרדר אותו עוד. וכמובן להשתדל לסדר בהקדם. גם לי קל יותר לשמור על סדר כשהכל די מסודר.

אתמול היתה אצל הצעירה חברה ושתיהן יחד בעבודת צוות ראויה לשבח הצליחו לבלגן את החדר כך שכמעט לא נראתה רצפה. כל אחר הצהריים הסתובבנו, בערב היינו בסלון ובמטבח, ורק לפני השינה ראיתי את הפוגרום. לא הייתי בכלל קרובה למצב נפשי שמאפשר החלטה של "יאללה מסדרים", היה מאוחר, הייתי עייפה, הבנזוג הלך לאמנות הלחימה שלו ואני רק רציתי להגיע לכוס תה על הספה, רצוי עם איזו תוכנית אוילית בערוץ השיפוץ (שם הבלגן מסתדר תוך חצי שעה כולל פרסומות).

הבנות התקלחו, יצאו, התנגבו, התלבשו, הסתרקו, ואני מרחפת ברקע ובין חיפוש התחתונים הנכונים לקליעת צמה מחזירה כל פעם משחק אחד למקום. ועוד בובה. ועוד דובון. ועוד נעל של פולי-פוקט. אחרי כמה סיבובים כאלה החדר היה רחוק מלהיות מסודר, אבל הצלחתי לנגוס קצת בבלגן ולהשתלט על עוד פיסת רצפה. ועוד קצת, ועוד קצת, ופתאום יותר ממחצית הרצפה פנויה ונראה יותר מסודר ממבולגן.

וכמובן, בתוך כל הבלגן לא שכחתי לבקש מהן לזרוק את הבגדים בכביסה ולא על ערימות הבלגן שעל הרצפה.

במשך יומיים או שלושה הערתי להם ללא הרף. בצורה יפה אבל החלטית. הם לא אהבו את זה כל כך, אבל הראיתי להם כמה מסודר הכל נשאר, ואני חושבת שגם הם אוהבים את זה (אולי...). וזה עבד. כבר כמה ימים שהבית הרבה יותר מסודר, ואני עובדת פחות. נהדר. אני גם שואפת להגיע למצב הזה

בינתיים אני מתמקדת בלנג'ס להן כל פעם ולהזכיר להן להחזיר את הצלחות מהשולחן לכיור.

בלנג'ס
אם את תופסת את זה כניג'וס את מורישה להן את התחושה שמטלות הבית הן מטרד מעיק
פשוט תזכירי להן , הרי זאת לא משימה קשה או מציקה לפנות את הצלחת שלך לכיור .
אותו דבר לגבי המגבת אחרי המקלחת : מהיום נתלה את המגבת על הוו אחרי המקלחת
בוא נלך לתלות אתה מגבת על הוו כי סיימנו להשתמש בה
לדעתי תוך שבוע כזה הדברים יופנמו ואם לא אז תמשיכי להזכיר .
לי יש המון שיטות שפיתחתי לעצמי לתחזוקת הבית המסודר
למשל כשאני ממתינה שהמים ירתחו אני שוטפת כלים כמה שאני מספיקה (כי הכיור ליד הקומקום)ובעצם מנצלת את הזמן הזה וכך בסוף היום לפעמים אין לי כלים בכלל לשטוף או רק מעט (אם אין כלים בתה הבא אני מפנה את הכלים מהמייבש)
אבל אם אני צריכה לתת עצה אחת הכי מעולה היא להחזיר דברים למקום מיד עם תום השימוש בהם ובזה גם לי עדיין יש מה להשתפר .

מה הקשר בין אדם בריא לבין יכולת לסדר את הבית? אני למשל, כן מחזיקה עוזרת בית פעם בשבועיים שלושה. זה כי יש לי חיות מחמד וילד, ואין לי, אבל ממש אין לי כוח לשטוף ריצפה ולנגב אבק. אז פעם בכמה זמן מגיעה לכאן עוזרת ומנקה. אני עושה רק דברי בסיס - מטאטאה, כלים, סדר.

ואני בהחלט מסוגלת לנקות הכל רק שלא בא לי. טוב לי ככה, עם עזרה. מה רע בזה?

אמא אינקובטור - זה זמכיר לי שפעם, היתה תכנית שרציתי לראות בטלוויזיה, והבית היהזקוק לטאטוא ושטיפה, וידעתי שלמחרת לא נהיה כל היום, וממש לא רציתי שנחזור לבית כזה. אז כל הפסקת פרסומות סידרתי, ואח כך טאטאתי, ולבסוף שטפתי - רק בהפסקות הפרסומות. כשהתכנית נגמרה (ארוכה יחסית), הבית היה מסודר ונקי.

אילה א - אני מנסה לקבוע לעצמי כל מיני משימות שאני מתחמקת מהן לזמן שהקומקום עובד - למשל, ניקוי חלונות ותריסים.

טוב, אני לא יודעת לא לנקות ולא לבשל (רק אחרי החתונה למדתי בפעם הראשונה איך לחמם אוכל מהמקרר).
בזמן האחרון, אני פשוט עושה לעצמי כל יום רשימה של דברים שאותם אני עושה היום (לא משהו מטורף- נגיד לסדר את הסלון, להכניס שתי מכונות כביסה ולהתקשר לבנק). משהו סמלי, שאותו אני בטוח אעשה. אחרי בערך שבועיים כאלה, כל מטלה היא כבר יותר קצרה (יותר קל לשטוף כיור של יום מכיור עם כלים של שבוע...), ואני מרשה לעצמי לכתוב יותר מטלות. וגם- אם אני מספיקה הכל לפני ארוחת צהריים- אני מוסיפה עוד דברים לעשות בערב.
וככה כל לילה אני רואה שהספקתי הכל ואומרת לעצמי שאני יודעת להחזיק בית מעולה- כי אני מסתכלת רק על הדברים שאותם עשיתי, ולא על ערימות הדברים שעוד מחכים לי (וגם, נראה לי שהבית באמת במצב קצת יותר סביר).

השבוע באחד הלילות, כשאני הייתי עייפה ובדיוק גמרתי לסדר את החדר שלי, ובן הארבע וחצי לא היה עייף ובדיוק התייאש מלנסות להירדם... הוא פתח את הארון שלי והתחיל לשחק בדברים שהיו בפנים, סידר לו מיטה במסדרון מאוהל ומזרון קמפינג, שני ספרים, שמיכה, כריות של כסאות וכמה תיקים, ונרדם.
למחרת ביקשתי ממנו לקחת תיק אחד ולשים בארון. הוא נענה בשמחה.
אחרי שעה-שעתיים - שים בבקשה את התיק השני בארון! שם.
לפני השינה - שים בבקשה כרית אחת בארון! הוא ענה: אני אעשה ערימה, ועשה. החזיר את כל הכריות, למרות שביקשתי רק אחת. כל פעם שעמדנו לצאת, נכנסנו, קמנו מהשינה, הלכנו לישון - הוא סידר משהו. אפילו לא הרגיש שזה מעיק עליו. הסקתי מהסיפור הזה ש"סדר את החדר שלך" זה בקשה גדולה מדי לבן שלי. "שים את X במקום Y" זה אחלה.

"שים את X במקום Y" זה אחלה
בדיוק.
ועל הדרך, אני מלמדת אותם את השיטה. ככה הם יעשו כשיהיו גדולים: הם קודם כל ימיינו בעיניים מה שנמצא, ואז יתחילו להחזיר לפי הקטגוריות. זה גם מקל וגם משחקי.

אולי "לסדר את הבית" זו בקשה גדולה מדי מעצמי.
צריכה ללמוד להגיד לעצמי כל פעם רק דבר אחד קטן ולהתעלם מהשאר באותו רגע.

"שים את X במקום Y" זה אחלה. מסכימה. אין לי מושג עד איזה גיל זה ממשיך, אבל גם לילדיי (5.5 ו - 3.5, בת החוש וחצי עוד לא מסדרת

) "תסדרו את החדר" זה כללי מדי. הרבה יותר קל להתמודד עם "תחזירו את כל המכוניות למגירת המכוניות". ואם יש לי השראה, אני ממציאה איזה משחק (נניח, שחלקי הלגו הם מטוסים שחוזרים בטיסה לנמל התעופה, שהוא כמובן המגירה שלהם), ואז הם בכלל עושים את זה בכיף.

אולי "לסדר את הבית" זו בקשה גדולה מדי מעצמי. בעצם, נכון!

גם אני עוד קטנה מדי לזה. אז הילדים שלי?..

גם אצלי. קודם כל לעשות בקטנה. אצלנו יש מין חרוז שאני חוזרת איתה בכל פעם שהיא רוצה לקחת משהו חדש והחדר נראה כמו סדום ועמורה "קודם נסדר ואז נוציא דבר אחר" או "קודם מסדרים ואז משחקים בדברים אחרים". ואז אנחנו מסדרות יחד. היא שמה דבר או שניים במקום ואני בינתיים מסדרת את כל השאר. ככה דברים נשארים בפרופורציה והיא לא מרגישה שכופים עליה. (צריך לתפוס אותם כשהם עוד קטנים!

) דבר שני, זה שצריך ממש ללמד לסדר ולנקות. כתבתי את זה למעלה.

זו לא עבודה כל כך טריוויאלית שכל אחד יכול לעשות אותה טוב בלי שום הדרכה!

צריך ללמוד, מה סדר יותר יעיל של פעולות, איך לארגן את הבית בצורה נבונה, איך לנקות בלי ליצור עוד עבודה במקומות אחרים וכו'
ככל שהיא תגדל, אני אטפטף לה את המידע הזה יחד עם זה שאני עושה את זה סביבה כל הזמן.

אצלי זה להפך, אין לי בעיה עם סדר ונקיון, הבעיה שלי היא שהמקרר יהיה מלא:-)
אולי תשתפי אותנו בדף מה לבשל היום...
כל אחת והכישורים שלה@}

שלושם בערב התארחנו אצל חבר של שחר מהגן.
כמה טיפות סויה נשפכו על הריצפה. אמא של החבר ישר תפסה סמרטוט כדי לנקות, והתנצלה על האובססיה שלה לנקיון. הלואי עלי אובססיה כזאת.