דרושה חברה

בשנים האחרונות החיים נהיו קשים, לא פשוט להודות בזה.
הכל יותר
יותר ילדים, יותר שעות עבודה עם יותר אחריות בשניהם. רגע רגע.. יש גם פחות
פחות שעות שינה, לפעמים אני מרגישה לא לגמרי שפויה כבר מרב עייפות. מחשבות נוראות עוברות לי בראש...להפסיק את המטרד שמונע ממני שעות שינה חיוניות לבריאות.
פחות זמן לעצמי כל כך פחות. כשכבר יש רגע גנוב אני לא יודעת מה לעשות, סתם מסתובבת בעיר קונה משהו, בדרך כלל
בגדים בחנויות יד שניה שאני אוהבת, בגד יפה קצת מדי לפליטות של תינוקות ומריחות אורז ובננה. בגד חתיכי שאפשר ללבוש כשיוצאים, מחכה בארון להזדמנות שלו, שלי.

רק לפני שנה או שנתיים הייתי מוקפת חברות ועכשיו יש לי שכנות שאפשר לשתות איתן קפה וחבר אחד טוב ממש וזהו.
בבית עם האיש והילדים לפעמים רק רוצה להיות לבד, לבד בבית עם מוזיקה חזקה ושקט בראש ולעשות הכל בקצב שלי , רק אני, רק לכמה ימים או כמה שעות.
במקביל חווה בדידות חברתית. אין לי חברה אחת אשה שאוכל להפתח בפניה וכבר כמה חודשים שתחושת הבדידות מתעצמת ואיתה מחשבות של איך הגעתי לכאן ולמה
ונסיונות החייאה של הקשר האחרון שכן היה לי וגווע משום מה. חופרת והופכת בנושא.
מרגישה ויודעת שהגיע הזמן לקשרים חדשים

קוראת אותך

גם אני קוראת

ועכשיו יש לי שכנות שאפשר לשתות איתן קפה וחבר אחד טוב ממש וזהו.
את ממש עשירה, הלוואי ולי היה את זה.

אוי...גם אני באותו מצב.
חשה בדידות ועייפות.
גם אני עשירה בחברויות רחוקות יותר וצמאה לחברת נפש אחת קרובה. גם אני מנסה להחיות קשר שגווע ונראה לי שכבר לא ישוב להיות כמו פעם. נראה לי שנשים שונות זקוקות למידה שונה של קירבה.
אני מחכה כבר ליום שאני אפגוש, פה וקרוב, מישהי שגם זקוקה לקירבה כמוני...
מזדהה עם כל מילה שלך....

שליחה על ידי קרן* » 20 דצמבר 2012, 13:16

גם אני מזדהה.
הרשמי לחוג שאת אוהבת ונסי שם להכיר
חברה חדשה. אם לא מצאת שם, נסי בחוג/סדנא אחרת.
בהצלחה!

תמיד הייתי טוטאלית בחברויות שלי וקשה לי עם משהו לא מתאים עד הסוף, יחד עם זה שיש בקשר תקופות ולכל אחד מהצדדים זמנים שהוא יותר פנוי לביחד הזה ופחות
אבל כשמשהו חורק במשך זמן אני מנסה להתפתח ואם אין לי שם שותף מתרחקת. לפעמים משאירה את הגשר ולפעמים שורפת.
תלוי מה משתי האפשרויות יותר תורם להרגשה הטובה או כואב פחות.

אני מסתכלת לתוך עצמי ושואלת מה מונע ממני להיות עכשיו בקשר קרוב, נשי וחם עם חברה?

מה אצלכן?

אני גם טוטאלית.
מהחברות האחרונה פרשתי כי היא פחות נותנת את עצמה ממה שאני נתתי. זה היה ככה לאורך הרבה שנים ותמיד כאב לי, ובסופו של דבר החלטתי למנוע מעצמי את הכאב הזה ולחפש לי חברה ששמה את החברות באותו מקום כמוני. אני חושבת שעכשיו צריך סבלנות. מחכה לפגוש מישהי שגם תהיה נחמדה, וגם הפעם אשים לב למידת החמימות שהיא שמה בקשר....
למה את חושבת שמשהו בך מונע ממך להיות בקשר קרוב? חברה קרובה, זה ממש נדיר, פוגשים אחת כזו פעם בהמון המון זמן. לדעתי זה רק סבלנות. צריך לפגוש מישהי עם אותם מינונים ואותם צרכים בשביל שיהיה כייף ביחד...
מה דעתך?

רגע אחד
אני רוצה לפני שממשיכה להגיד תודה לכן שקוראות ולאלו שמגיבות, הכתיבה הזו החוצה היא חלק מתהליך שמזמן רציתי להתחיל והנה הוא יצא לדרך פה.
אתן חלק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת ומתעניינת. מעלה גם לי שאלות באותו נושא ממקומות אחרים.
מעניין אותי לשמוע יותר על חווית החברות עם החברה האחרונה שאיתה הרגשת קרבה וחום. אם מתחשק לך לשתף..

שלי, אגב, הייתה ממש מזמן. בתקופת הילדות - התבגרות. חברות באמת קרובה, כמו זוגיות. משהו כמעט מאוחד. ואחרי ההתפקחות ממנה, עברתי דרך תקופה של אכזבה קשה ומהפחד איפשרתי רק חברויות של חברים בנים, זה היה גם גיל כזה. ואח"כ אט אט חזרתי לחברויות נשיות, היום לדעתי שום דבר לא משתווה אליהן. אבל רק מאז שהפכתי לאמא נקרו בדרכי חברויות משמעותיות עם בנות שוב.
כמובן שאף אחת מהן אינה מתקרבת לאינטימיות הנשית שחוויתי בקשר הילדי ההוא. נשארה כמיהה או פנטסיה, במובן מסויים, למצוא כזו שוב. אבל זה כמובן לא אפשרי כבר ברגע שיש משפחה.
אז בעצם אני שואלת את עצמי עכשיו, למה אני מצפה מחברות כזו שמתפתחת בחיים הבוגרים ומה אני חושבת על חברות כזו.
והדברים שעולים לי הם שאני מצפה לקרבה אמיתית, לרצון לשתף באמת מהקרביים, כמו שגם אני יכולה לעשות כשמושגת אינטימיות ברמה גבוהה. ולרצון אמיתי לעזור ויכולת לשים לפעמים את הצד השני קודם. מין משהו אלטרואיסטי כזה, שיוצא ממני ביחסים שכאלו אבל עד היום לא קיבלתי חזרה באף קשר.
ומה שאני עוד חושבת על חברות כזו שנרקמת כשכבר יש משפחה, וזה כבר יותר מצפייה באופן פרקטי בחיי, הוא כמה משמעותי הצורך בלהיות באותו הסטטוס בדיוק. כלומר אותו מספר ילדים, בגילאים קרובים. זה מאפשר את הקרבה המקסימלית לדעתי מתוך הטבעיות שבה אפשר באמת להבין את הצד השני על צרכיו ודרך התנהלותו בעולם.

אני מרגישה שמשהו בי לא בשל לגמרי לקשר קרוב כזה: אני לא באמת מוכנה להחשף,בנוסף מותשת מהחיים אז אולי גם אין לי מה להציע לה,
אם אני כל היום סביב הבית, הילדים והפרנסה
אז אני משעממת אפילו את עצמי ויש גם חוסר בטחון כללי..
זה מן מעגל כזה : עייפה אז נשארת בבית , לא יוצאת בערב אפילו לסיבוב בשכונה, נקברת מול המחשב אז כבר נשארת בפיז'מה, יודעת שזה ככה אז למה לסדר גבות - מזניחה את עצמי ואז מתה לצאת מהבית אבל פתאום כבר אין לי לאן או עם מי ואני גם לא אראה איפה אני מרב גבות /:

בגדול אני מאמינה שאנחנו יכולים לייצר לנו איזו מציאות שנרצה אם נתכוון לשם באמת ולכן אם אין לי חברה אז אני יוצרת את האין הזה איכשהו או לא יוצרת את היש

החברה שהיתה לי היתה מאד חכמה ומכילה, ידעה להקשיב. היינו שונות
אני יותר מצחיקה והיא טיפה רצינית. היא מאד עמוקה ויותר רוחנית ואני יזמית כזו.
היה לנו במשותף ילדים קטנים בגילאים לא ממש חופפים ולה יותר מלי אך גם הבעלים שלנו היו חברים ונפגשנו כמשפחה.
היינו נפגשות בבוקר החופשי שלנו מהעבודה ,לפעמים בבית של אחת ולפעמים בבית קפה, רק שתינו והיינו מדברות כמו שנשים מדברות, לאורך ולרוחב על כל דבר שעל הפרק.
אני מאד מתגעגעת אליה, לא ברור לי מה התחרבש לנו שם, חבל ):
האמת היא שלאחרונה הנחתי לנושא ולא יזמתי שום נסיון, ניסית לשחרר לגמרי ואז היום ברוח הבלוג הזה שלחתי לה מייל מאד גלוי לב

אני אוהבת את הניק שלך.

היו לי חברות נפש עד שהפכתי לאמא. איכשהו האימהות שואבת ממני או אולי הפוך- ממלאה אותי כל כך....עכ"פ כל הקשרים השתנו לגמרי.

ולפעמים אני מתגעגעת למה שהיה ובדרך כלל לא. אני פשוט הרבה פחות פנויה והרבה פחות זמינה והרבה פחות .... לא יודעת מה...

כל כך חיכיתי כבר להיות אמא שתמיד זה נראה לי מין הקרבה כדאית כזו.

אבל עכשיו כשהאמהות כבר פחות אינטנסיבית.... עוצמת הקשרים לא חזרה ומשום מה לא חסרה...

לבד על המרבד, תודה לך שפתחת את הדף הזה. זה נושא מעיק גם עבורי. כתבתי על זה בכל מני דפים אחרים והרגשתי שמגיע לזה דף מעצמו...כאילו פתחת גם עבורי. גם אני זקוקה לכתיבה החוצה על הנושא הלא מדובר הזה...

אז אני משעממת אפילו את עצמי ויש גם חוסר בטחון כללי..

זו מחשבה מייאשת וגם אני נופלת אליה הרבה. לחשוב שאני צריכה להיות מעניינת ומצחיקה זה מעיק. אני כזו לפעמים, ולפעמים לא....אז אני מנסה לזכור עם מי אני הייתי רוצה להתחבר. אני לא צריכה מישהי שתעניין או תצחיק אותי. אני רוצה מישהי חייכנית ונחמדה שאפשר לפטפט איתה ואפשר גם לשתוק איתה ושתהיה עם לב חם. את הדברים האלה יש לי. ואם זה מספק אותי בוודאי יש לא מעט שזה יספק גם אותן.

כמה משמעותי הצורך בלהיות באותו הסטטוס
מסכימה לחלוטין, אם נמצאים באותו סטטוס אז הרבה יותר קל. אם הילדים חברים וגם הבעלים, אז זו מסגרת שתחזיק את החברות. גם אני למדתי שקשה לי להחזיק חברויות שאין להן מסגרת. אם נפגשים באיזה חוג, או הילדים חברים טובים, אז זו מסגרת שהחברות מתנהלת סביבה. קשה לי למצוא את התדירות המדוייקת בחברויות שאין להן מסגרת...להתקשר להתעניין סתם מה נשמע כשאצלי אין משהו ממש חדש לספר... אז אני מרגישה משעממת. והאמת גם משתעממת. אבל אם יש את המסגרת והסיבות החזקות שלה להיפגש אז תמיד מוצאים על מה לקשקש מסביב.

אני מתגעגעת לחברות עם אישה שיש בה סוג של זוגיות. הייתה לי חברות כזו בנעורים וגם אחת לא מזמן. באחרונה אני נתתי לקשר משקל רב יותר מהחברה. ניסיתי להתאים את עצמי ולהתפשר עם מידת החברות שהייתה. אבל לא הצלחתי וזה גרר אצלי אכזבות ותסכולים שהובילו בסופו של דבר לניתוק כעוס ומביך. אני מנסה להחיות את החברות שוב, אבל לא כחברה הכי טובה אלא מרחוק יותר. לא בטוחה שיש בזה טעם...מרגישה שצריך לנקות את הכעס בשביל שאוכל להמשיך הלאה בחיפוש שלי. אני עדיין תקועה שם ומקווה שיישור ההדורים ישחרר אותי.

אני רואה סביבי מעט נשים שיש להן חברויות קרובות כמו שאני רוצה לעצמי ואני מקנאה. לפחות זה מלמד אותי שזה קיים ולכן יש מה לחפש את זה. מצד שני אני רואה שזה נדיר ומבינה שאני חייבת סבלנות....
... עוצמת הקשרים לא חזרה ומשום מה לא חסרה...
הנה, לא לכולן זה חסר, לא כולן זקוקות לזה. אבל חלק כן וצריך למצוא אחת כזו אחרת זה יהיה מתסכל...

בנתיים, אני משקיעה ומודה על כל החברויות הפחות קרובות - זה נותן הרבה כוח ומפיג את תחושת הבדידות פה ושם. הידיעה שעולה מהדף הזה, שיש עוד נשים בחיפוש כזה, מעוררת תקווה..

שליחה על ידי קרן* » 21 דצמבר 2012, 10:00

שומעים על חברויות נפש מקסימות בפינה איש אוהב איש של בני ברדיו.
שלשום דיברה מישהיא שהכירה שכנה בזמן שבנתה בית לידה. מכוס קפה הן
נהיו חברות נפש. איזה יופי! מאחלת לי ולכל מי שמחפשת!

לבד על המרבד כי אני עם תינוק ועל אף שהוא ממלא הרבה מזמני ומשמח את ליבי והוא באמת משהו משהו, חבל על הזמן (מתמוגגת)
ובנוסף כל תקופת הנסיון להכנס להריון ואז ההריון ואז הלידה ואז החופשת לידה הרשמית ואחריה הלא רשמית הוא באמת היה מרכז העולם וכל דבר היה הרבה אחריו
ואני אחרונה חביבה וגם זה אחרי זכויות בעלי חיים ומצב הפליטים.
עכשיו לעמת זאת הברנש כמעט בן שנה ואני חזרתי לעבוד חלקית בעבודה שאני אוהבת ויש לו מטפלת ממש מתוקה ופתאום התפנה המקום הזה בתוכי לקשר עם עוד אדם משמעותי
אז הנה רשימה חלקית של מה היה חסר אצלי כדי לקיים קשר משמעותי עם אשה:
פניות, פתיחות,רצון וצורך עכשיו ברור לי שיש מקום לזה ..........אפשר להתקדם הלאה

לפעמים במבט חטוף לצדדים נדמה שכולן חברות אחת של השניה חוץ ממני
כאילו יש איזה מועדון סודי שלהן ואותי בכוונה לא משתפים
לא ,באמת!

הי אליאל, אולי תנסי שוב ? הלינק מוביל לאזהרה די מפחידה.

אוקיי, אני מצרפת שוב את הקישור, אבל אם לא יצליח, התכוונתי לאתר ״אסימון״, שזה אתר לנשים. יש שם מדור קשרים, ובתוכו סוגי קשר - חברתי, עסקי וכו׳. איכשהו נראה לי שיכול להיות לך / לכן מעניין שם.
http://www.asimon.co.il/defaultNetwork.aspx

הרגע ניסיתי להיכנס לקישור והאנטיוירוס שלי חסם את זה עם אזהרה חמורה על וירוס שניסה להיכנס אלי דרך האתר (אסימון), ועם הבהרה ש- 80% מהוירוסים מתפשטים דרך אתרים לגיטימיים ורגילים ולא אתרים "ספוקים"
אז תיזהרו...

החברה לשעבר כתבה לי
שבעצם היא לא מתקשרת כי היא חוששת שיש לי מטענים כי היא לא מתקשרת /:
האמת שיש בזה משהו (היא כתבה את זה יותר ארוך ומושקע)
כשקראתי שמחתי, היתה שם גם הזמנה שנפגש..

גם אני קוראת אותך.
שמחה על היד ששלחת אל החברה ולא חזרה ריקה.

תודה הדס
בעקבות תגובתך המעודדת הרמתי טלפון וכמעט נפגשנו אבל צצו אילוצים שונים..
באותו היום פגשתי את אחת השכנות לקפה שלי והזמנתי אותה אלי בערב, היא אמרה שתבוא..
בסביבות תשע התייאשתי ועברתי לפיג'מה ופתאום דפיקות עדינות על הדלת, חן מציצה בפתח גם היא בפיג'מה, שואלת כבר מאוחר מדי?
היה לנו אחלה ערב עם שיחת נשים טובה והרבה על מה לדבר (כי אנחנו בקושי מכירות) ותה נענע מתוק ובסופו הלכתי לישון בהרגשה ממש טובה.
יש תקווה

אולי גם השכנה רק חיכתה שמישהו יפתח לה את הדלת.

התרגשתי משמחה.
כמה מתמלא הלב מחברה נשית טובה.
שבת טובה @}

שליחה על ידי קרן* » 28 דצמבר 2012, 16:18

איזה יופי!

הימים עוברים להם ותהיות נוספות עולות וצצות
האם אני חברה טובה לעצמי, חברה שמקבלת אותי כמו שאני כרגע ומוכנה לשמוע את מה שנאמר בגלוי וגם בין השורות.
האם אני אוהבת את, רגישה אל,מתעניינת ב...עצמי
שבת קשה

אוי, בבקשה אל תהיי כל כך שיפוטית כלפי עצמך. זה שקוף שאת מקסימה. פשוט עברת תקופה שהיית עסוקה באמהות ועכשיו את מתפנה לחברה. זה לוקח זמן. תהיי סבלנית. תשלחי הרבה מסרים חבריים ומזמינים לכל מני נשים בסביבה ותראי שבסוף משהו יקרום עור וגידים. ותקחי בחשבון שזה יקח זמן. אל תתיאשי מזה, מדי פעם תשדרי שוב מסר מזמין. משהו מחוייך. זה לא משדר חוסר ביטחון, לדעתי זה משדר בדיוק את ההיפך.
את אפילו ראית את זה קורה בעצמך עם השכנה. את בטח רוצה שהיא תיזום משהו...אבל אולי היא עסוקה עכשיו, אולי יש לה מינונים שונים. כמו שיצא נחמד עם השכנה, יצא נחמד גם עם נשים אחרות. ובסוף תמצאי לך מישהי שזקוקה לקשר באותו מינון שאת זקוקה. וגם את השכנה הנחמדה תזמיני שוב בקרוב, זה לא קשור מי יוזם, אם היא נענית להזמנה סימן שזה מתאים לה.
תהיי אופטימית ומזמינה וזה יגיע.

קוראת
@}

שליחה על ידי זו* » 08 ינואר 2013, 23:15

האם אני חברה טובה לעצמי
אני חושבת שפה הכל מתחיל ונגמר.

אני כל הזמן מחכה שאמצא עבודה, שאמצא זוגיות, שאמצא זמן או אנרגיה אמיתית לפתח תחביבים שמחכים.
ואז קול קטן כל הזמן אומר לעצמי, שאני בסה"כ צריכה בלהתחיל להיות חברה של עצמי.
נשמע כזה פשוט, אבל וואלה, זה לא!

אילו דברים בך את אוהבת, בד על המרבד?

בנות יקרות איזה הכיף שאתן קוראות

יש לי איזו בעיה שנוצרה מהלידה והיא שילוב של נזק גופני לא קטן ולא גדול אבל מבאס ויוצר אי נוחות בגוף
ומפגע אסתטי , אוף
עכשיו למה אני מספרת על זה כי הבעיה הזו היא מן אנלוגיה אצלי לכל מה שלא בסדר לי בחיי היום יום
ואני יכולה לשפר את הנזק על ידי התעמלות מאד מסוימת ואינטנסיבית וגם אז זה יהיה רק שיפור.
כדי לפתור את הבעיה האסתטית נדרש ניתוח אחד לפחות ואת זה אני דוחה לפחות עד שארגיש שמיציתי את כל
המאמצים במה שכן יכולה לשפר בעצמי.
בינתיים אני חיה עם הדבר הזה שמבאס אותי אבל גם לומדת ממנו ,הרי עם הגיל יהיו עוד כל מני כאלה
ואז מה אני יעשה אשב ואבכה, אסתגר בבית ואוכל את עצמי מבפנים, אתבייש? יש מצב שכן
אם אני רוצה שינוי אמיתי אני צריכה למצוא דרך לחיות עם עצמי בשלום, להריש נח בתוך העור שלי.
מרגיש לי שזה המפתח להכל והשאר הוא רק סימפטום. גם החברה הטובה שאני מבקשת.
אבל איך עושים את זה?

כותבת לעצמי יקרה
השכנה החמודה כבר הזמינה אותי אליה וגם אני הזמנתי שוב, סתם לא יצא עוד

זו, הי את נשמעת חמודה
אני אוהבת בעצמי את ההומור, המחשבה החדה שהיא גם לעומק וגם מהירה וגם את היותי אדם מוסרי שמשתדל לחיות את חייו על פי הערכים שלו, אני אוהבת את האהבה והפתיחות שלי לאנשים וילדים ואת הרכות שנהייתה בי מאז הפכתי לאם, דבר שאני עוד משכללת עם הגיל וגם את הכישורים והתחביבים שלי שהם דברים שמכניסים שמחה לחיי. אני מתחברת למה שכתבת על אנרגיה.. חסרה לי ממש

ומה עם לקבל ולאהוב את עצמך רוב הזמן ואת רוב עצמך?
אפשר להתחיל מזה.
הרי לכולנו הפגמים הקטנים שלנו שגורמים לנו אי נוחות. לעיתים יותר לעיתים פחות, אבל הם שם.

אני מרגישה שהחסם האמיתי הוא השיפוטיות שלנו את עצמנו ומציעה להתבונן על זה:
מתי עולה קול שיפוטי, האם הוא דומה לקול חיצוני של מישהו ששמענו רוב חיינו, האם אפשר לבקש ממנו בעדינות להפסיק או לחכות.

זה השני גרוש שלי.
חורף טוב @}

שליחה על ידי זו* » 10 ינואר 2013, 13:13

היי מרבד הקסמים (אני מתנגדת לקרוא לך לבד, כי את לא)

כתבת:
ואני יכולה לשפר את הנזק על ידי התעמלות מאד מסוימת ואינטנסיבית וגם אז זה יהיה רק שיפור
ואז את כותבת:
_ואת זה אני דוחה לפחות עד שארגיש שמיציתי את כל
המאמצים במה שכן יכולה לשפר בעצמי._

אז השאלה שלי, לפני שאת פונה לניתוח (וב, האם את מוכנה להתחיל או להסתפק ב"שיפור" במצב? כי ממה שאני קוראת, מרגיש לי (ומתנצלת אם אני טועה), שאת לא חושבת שהשיפור הזה שווה הרבה. וזאת הסיבה שאולי מעכבת אותך עם התחלת התרגילים?
את זוכרת שאף אחד מאיתנו לא מושלם? ושיפור, ולו הכי קטן, מעבר לכך שהוא הרבה בעיניי, הוא מסמן תהליך חיובי שמתחיל, והוא יכול לעורר בך תחושה מאוד חיובית כלפי עצמך.

כתבת כל כך הרבה תכונות יפות שיש בך, את לא היית רוצה חברה כזאת?
אני הייתי רוצה שיהיו מסביבי יותר אנשים ערכיים, שמחים, שחיים את חייהם על פי תפיסת עולמם.

איך מתחילים?
נראה לי שכבר התחלת, לא?

נ.ב - אני מאוד אוהבת מה שכולן כתבו פה בדף, תודה.

הי זו
כנראה לא הסברתי את עצמי טוב
אני כן עושה את התרגילים אם כי לא בתדירות די גדולה אבל מקווה שעם הזמן אצליח להגביר קצב.
אני מחכה עם הניתוח עד שארגיש שעשיתי את המקסימום בעצמי

הדס מה שכתבת על שיפוטיות מאד נוגע בי
תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בנות,
רק רציתי לכתוב שאני מזדהה עם כל מילה.
אני גם עוברת איזה משבר חברותי נקרא לזה ביני לבין החברות הקרובות.
יש לי 2 ילדים ועוד אחד בבטן, בן זוג נהדר חבר טוב אבל זה לא תחליף לחברה טובה.
לא מזמן החלטתי לנתק קשרים עם חברת ילדות שהרגשתי שהקשר רק מעיק ומכאיב לי ....
ולאט לאט אני רואה שהרבה מחברות העבר שלי כבר לא באותו הראש שלי ולא מספקות איזה צורך שיש לי...
יש לי המון חברות מהזמן האחרון אבל זה לא מה שממלא אותי.
אני מודעת שמשהו בי קורה....אולי ציפיות אולי משהו ילדותי שנשאר....אולי סתם אני מתאבלת על הקשר עם חברת הילדות שניתקתי אבל בעיקר הבדידות קשה...
הדף עוזר לי להבין ולראות שאני לא לבד..אז תודה

החיים דינאמיים

היו לי חברות נפש עד שהפכתי לאמא
איזה יופי של דף
אני רואה שיש די הרבה דפים באתר שעוסקים בקשרי נפש
נהדר
לגבי הציטוט, זה מעניין, כילדה היה לי ברור שאני חייבת למצוא לי חברת נפש עד סוף התיכֹון (שאז זה גם נראה סוף החיים (-8 )
אחרת אין סיכוי לקשר אמיתי
וגילית שדווקא עכשיו יש לי חברות נפש
עם האמהות והחיים המאוד אינטנסיביים, דווקא כשאני לא בתוך מסגרות, ואולי הקשרים של היום יותר קרובים ואמיתיים מאילו שהיו לי אי פעם
אולי כי זה לא בתוך בית הספר ( יונת שרון אמרה לי פעם משהו בנושא אבל יש לי חובת חיסיון)
אולי כי התפכחתי מחלום החברות שבו האמנתי בעבר (היכולת להגיע לקשר אמיתי עם אנשים)
דווקא היום אני מרגישה שיש לי חברות נפש, אולי כי הגעתי למקום שלי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני חדשה פה, אבל קוראת לפעמים.... כל כך התחברתי למה שכתבתן כאן. גם אני נשואה באושר עם ילדים מקסימים והמון דברים טובים. יש חברות רבות וטובות ועדיין מרגישה הרבה לבד, שאת הדברים המטלטלים מבפנים אין לי בעצם עם מי לחלוק, וזה גורם לי להרגיש לבד. יותר מידי פעמים... אני מחפשת משהו ועוד לא יודעת בדיוק מה, וגם לא היכן למצוא.... בינתיים מצאתי את העמוד הזה וזה גם משהו.

מאז שהתחתנתי בהדרגה נגמרו לי החברויות הרבות שהיו לי.
לא מרגישה מספיק בנוח עם חבריי ועם בן זוגי.
בן זוגי רציני/לא חייכן/ ממעיט לצחוק וזה בעיני מתפרש כלא חברותי.
זה משרה יחס רציני מידי סביבו והכיף והשחוק השטותניקיות שלי ושל חבריי לא מוצאים מקום לידו.
בקיצור די ויתרתי על חבריי מאז שאני עימו כי אני רואה שזה לא הולך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל האם לא בא בחשבון לפתח חברות שהיא חיצונית לקשר עם בעלך? אני חושבת שזה לא נכון לוותר... זה גם בדיוק סוג הקשר שקצת חסר לי. משהו שהוא לחלוטין מנותק מהקשר עם בן הזוג, שהוא רק שלך. יתכן שדוקא בהקשר זה חברות חדשה עם מישהי או מישהו שלא מכירים את בן הזוג יש בה הרבה יתרונות. כך להרגשתי.

כן, אבל עדיף עם אישה ולא עם גבר. הגבר שלך יקנא

שוב מן משבר יחסים שלי עם הסביבה, באתי לחפש דף בנושא ומצאתי את הדף שלי (:
מסתבר שכבר הייתי בסרט הזה..

תודה ש"הקפצת את הדף" גורם להרגיש קצת פחות לבד.
מה קרה איתך בשנתיים האחרונות ואיפה את היום? אם בא לך לכתוב

היו לי שתי חברויות שהפכו למשהו ממשי וקרוב ויומיומי כמו שרציתי ואחרי כמעט שנתיים ובו זמנית שתיהן התפיידו.
נסתרות דרכי האל.

כואבת

שקעתי לסוג של דיפרסיה וקשה לי לראות את הטוב ולהנות. אני עצובה
הבנתי לאחרונה שהצורך שלי לשוחח עם חברה טובה שאין לי עכשיו כל כך גדל שכדאי שאלך לדבר עם מישהו שמתפרנס מזה.
יש כל כך הרבה על הלב שלי הרחום ועל הראש שלי הטרוד ואין עם מי לדבר (בוכה קצת ומרחמת עלי).
חיפשתי ועשיתי כמה טלפונים וגיליתי שיקר. יהיה לא פשוט לממן שיחה שבועית כזו ובמקביל שעה בשבוע נראית כל כך קצרה.
לפעמים מרב שיש לי המון להוציא אני מספרת יותר מדי במקום הלא מתאים . מוצאת את עצמי מספרת שהביאנ את הילד שלה לשחק עם הילד שלי איזה דבר אישי שהיא בכלל לא שאלה ולא רצתה לדעת.
איייי

כשאני כותבת יומן המחשבות נכנסות לסדר ויש איזה תהליך שאפשר לראות. הכתיבה משחררת ולפעמים מקלה עלי אבל לאחרונה הדפים הלבנים והשורות הריקות מזכירות לי שאני לבד.

יש לי חברה שכנה חמודה מאד שתמיד מחייכת מאוזן לאוזן ונראית כזו סבבה ושלשום צאתי לאסוף ילקוטים מהאוטו שמעתי אותה צורחת על בעלה. הרבה פעמים אני שומעת צעקות אבל מתוך הבית לא ברור מי נגד מי ולמה
פתאום מקרוב זה נשמע כל כך קשה .
אחרי שעה נפגשנו לקפה והיא היתה כרגיל ולא ספרה כלום. אני כל כך שונה. אין לי טיפת כח להסתיר אולי כנה באופן מוגזם

חיפשתי ועשיתי כמה טלפונים וגיליתי שיקר.
אולי תנסי התמקדות? http://tadmor.biz/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7 ... 7%95%D7%A8

איזה כייף למצוא דף כזה. אני שותפה לתחושת הבדידות. וככל שאני קוראת יותר בהמון מקומות ומשוחחת עם נשים אני מגינה שזה משהו רוב הנשים חולקות, הבדידות. ואילו אצל הגברים זה כמעט ולא קיים, תמיד יש להם חבורה וכל מיני חברים שנמצאים שם. יכול להיות שזה קשור לזה שחברויות של נשים צריכות טיפוח יומי/שבועי/חודשי..ואז אנחנו מוותרות מראש

מצטרפת לישיבה על המרבד. מזדהה עם תחושת הבדידות. ועם המחשבות על שיחות בתשלום, והמגבלה הכלכלית. מצאתי שמה שכן עוזר לי זה שיש לי א(נשים) שונות שאני מרגישה נוח לדבר איתן על דברים שונים. אז אין לי חברה אחת שאני מדברת איתה על הכל, שמסוגלת להכיל את הכל, וככה אני מרגישה שאני יותר מוכנה לשתף ושהמטען (אני) לא כבד מדי על אף אחת. ובמקרה שקשר יסתיים או יפחת הוא לא יקח ממני את הכל. אני מרגישה אכפתיות אמיתית ואהבה לחברות שלי (שתיים בסל הכל ברמת קרבה אמיתית) אבל הקשרים שלי איתן הם באינטנסיביות בינונית, לכולנו יש ילדים ולא גרות קרוב.

איזה כייף שבאתן. מעודד
יש כמה דברים שברורים לי: מצב הרוח הוא הבסיס לפרשנויות שלי על טיב מערכות היחסים שבחיי. כשרע לי הן נראות רע גם ובעיקר הכל מתחיל במשקפיים שדרכן אני רואה את העולם
. אפשר להבין שאם אני בדאון מתמשך אז אני גם לא חברה מי יודע מה אטרקטיבית.
בקיצור אני משתוקקת להחליף משקפיים

שליחה על ידי אחת* » 20 דצמבר 2015, 15:59

בתקופות שאני "עושה צעידות" עם ידידה , מצב הרוח שלי עולה פלאים, גם מהחומרים משתחררים בעת פעילות גופנית וגם מהשיחה שנוצרת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבד על המרבד,

גם אני מחפשת חברה.
וירטואלית או טלפונית או בחיים האמיתיים.
או רק כאן
איך שבא לך.
אני כאן ואם תרצי לדבר תגידי

לבד על המרבד, מה קרה עם שתי החברות?

ובנוגע לדיכאון, לרבים קשה להתמודד עם דיכאון של אחרים, כי גם כך החיים קשים.

הי פינה קולדה
אשמח להתכתב איתך. לאן?

אחת היי
באמת אשתדל להיות יותר בתנועה, חשבתי על זה וזה נכון.

קור את
מה אגיד לך..אחת החברות תלתה אותי לייבוש ושכחה אותי על החבל ויש לנו כיום איזה קשר מינימלי ביותר
השניה איתה זה מורכב אבל גם היא מחוץ לתמונה.

מה אגיד לך..אחת החברות תלתה אותי לייבוש ושכחה אותי על החבל ויש לנו כיום איזה קשר מינימלי ביותר

השאלה היא אם יש לך מושג מה קרה, ומדוע היא צמצמה את הקשר. זה יכול לעזור בהמשך.

יש לי כמה חברות חדשות, מן חברות שמחכות להתממש. אבל אני חוששת להתאכזב שוב ושוב.
לוקח זמן לבנות את האמון והקרבה ולהפתח עם אדם אחר ואז יום בהיר אחד הוא פשוט לא רואה אותך ממטר.
תסבירו לי את זה!! איך זה בכלל אפשרי?
אוף
כאילו החמצתי את השיעור הזה

בתקופה שבה עוד היינו ממש בקשר היא היתה לקראת פרידה מבעלה והסתירה את זה ממני. אני לא יודעת על מי מאתנו זה מעיד יותר.. עצוב מאד בכל מקרה
זה לא אדם שרואים לעיתים רחוקות ופשוט פספת את זה. נפגשנו הרבה דברנו רגיל ופתאום אחרי שהכל הוחלט היא ספרה וגם זה רק כי שאלתי. הסתירה ממני ממש..
אחרי זה ניסיתי להיות בשבילה ועשיתי נסיונות ולא היה שיתוף פעולה.

אין לי ספק שאני מפספסת משהו
הסיום הפתאומי של חברויות הוא מוטיב חוזר בחיי. רגע אחד יש לי קשר משמעותי ופתאום איננו
אני בן אדם עם רגליים על הקרקע לרב אבל זו תעלומה

אין לי ספק שאני מפספסת משהו

אני הייתי מבקשת מאחת מהן שתגיד לך בכנות מה קרה.

מרושם הכי ראשוני שיכול להיות הכי מוטעה בעולם, אני חשה באינטואיציה בעיית תקשורת. יכול להיות שאני לגמרי טועה. התחושה שלי היא שאת שואלת פה משהו מתוך כאב גדול שמאוד כואב, ואז כשמנסים לברר מה קורה, את חוזרת על תיאור התופעה בלי ניסיון להסביר או לפרט. זה נראה לך אפשרי?
זאת בכלל לא ביקורת, כי זה לא דבר רע. אבל משהו משדר כאילו יש מחסום.
שוב, אולי אני טועה לחלוטין.

אני הייתי מבקשת מאחת מהן שתגיד לך בכנות מה קרה.
בקשתי
אני חשה באינטואיציה בעיית תקשורת
למה את מתכוונת? אוטיזם כזה?

בקשתי
והן השיבו לך? או שהתחמקו?

למה את מתכוונת? אוטיזם כזה?
לא, יקירה. לא הייתי הולכת כל כך רחוק. יש תחושה של מחסום תקשורתי. למשל, את מדברת בכאב ובהפתעה (שמאוד מאוד נוגעים ללב!) על תופעה שבה חברות עוזבות יום בהיר אחד. וכשאת נשאלת על זה,את עונה במינימליות, עם מינימום פרטים. אי אפשר כמעט להבין דבר ממה שאת מספרת.

למשל, על השאלה הכי עקרונית פה (מה קרה עם החברות) את משיבה "ביקשתי", ותו לא. את לא מפרטת מה הן השיבו, אם התחמקו, אם פירטו ואם כן מה היו פרטי השיחה. את מושיטה יד לעזרה, אך שמה מחסום של אינפורמציה תוך כדי. כך שאי אפשר באמת לתת לך ניתוח סביר של מה שקרה ושיעזור לך במצוקתך.

האם את מתחברת למה שאני אומרת? זה מוכר לך בנוגע לעצמך?

שוב, זאת ממש לא ביקורת. זה ממש לא אומר שאת לא טובת לב. אני רק מספרת לך מה הרושם הראשוני שלי.

קודם כל תודה על הזמן שלך שאת מקדישה לענייני
זה מאד מורכב לכתוב ולהסביר מה נאמר ומתי ואיזה דברים קרו ברקע שהשפיעו
אני לא בטוחה שזה משמעותי גם עכשיו..כל אחת זה סיפור מאד שונה.
הראשונה שאחריה פתחתי את הדף לא נתנה תשובה ישירה, התחמקה..

אולי גם אין לי כח לחטט בפצעים

באופן כללי בעיות מסויימות נפתרות כשמניחים אותם קצת בצד. לא עושים עניין, משלימים באהבה שזה כרגע המצב לפעמים אנחנו מרגישים חוסר במשהו וזה בסדר.
לעניין חברות אין לזה מתכון, זה סוג של "בונוס" את חיה את חייך ולפעמים מזדמן חיבור זה בד"כל נובע ממכנה משותף, למשל לשבת בגינה ופתאום מזדמנת מישהי שיש על מה לדבר איתה ונוצר חיבור מהשיתוף. זה דבר שקורה דווקא כשלא דווקא מחפשים אותו. זה בד"כל קורה כדרך אגב. ואת צריכה להיות נינוחה עם עצמך ואמיתית.
יש אישה אחת חכמה שאני מכירה שאמרה לי פעם בחצי צחוק "חברות חמורות" והרבה פעמים חברות זה לא ממש כי חשוב, היא אמרה לי את זה כש נפגעתי מחברה כשעשתה לי משהו לא נעים. והקלה עלי המחשבה שעם חברות אין מה לקחת ללב, לפעמים זה נחמד להתקשקש על כוס קפה וגם שיחות עמוקות אבל יותר חשוב זה המשפחה. זו דעתי.

לגבי החברה שלא שיתפה אותך בעניין הריב עם בעלה. אין לך מה לקחת את זה אישי, לפעמים דווקא רוצים חברה להעיף ולא מעוניינים לפתוח נושאים אישיים. למה חשוב לך שהיא תשתף אותך? אולי יש לך צורך לעזור ולהקשיב לנשים במצוקה? זה כבר נושא אחר אולי את צריכה לעסוק בזה...
טוב חפרתי