האם לקחת תינוק לחתונה

יש לנו עוד שבועיים חתונה ואני תוהה איך נסתדר עם חמודוני בארוע.
הוא בן חודש וחצי ועוד לא נסענו איתו נסיעות ממש ארוכות.
אשמח לשמוע סיפורים שלכם על איך היה בארועים עם הילד/ה .
הנסיעה, הריקודים במנשא , הנקה בשולחן האוכל ,המוסיקה הרועשת.

היינו בהרבה אירועים עם הילדים.

תמיד מצאתי לי פינה שקטה להניק בה (היום מאוד אופנתי לעשות מין פינת "זולה", או מקום נפרד לקפה. זה המקום להיניק ולהרדים).
ריקודים - זה לא זה, אבל אפשר קצת.
אלכוהול - מסתבר שאפשר לשמוח גם בלי

להיניק בשולחן - זה לא נורא בעיתי, אבל את צריכה שיחתכו לך את האוכל כמו לילד (זה כמו בבית, בעצם).
החלק הראשון - תמיד נחמד. זו גם הזדמנות להראות את העולל, ולהחליף מילה עם אנשים (אולי אני ממליצה לבוא מוקדם באופן יחסי).
הנסיעה - אם זה מאוד רחוק, כדאי "לקצר טווחים" - לנסוע הלוך בבוקר או בצהריים, ו/או להשאר לישון בסביבה.

שורה תחתונה - אני לא בטוחה שאני ממליצה, אני כן בטוחה שנעשה את זה שוב.

ו... הקפידי להתלבש נוח

> בעלי מעבר לכתף, רואה רק את השאלה "בפורום של באופן? מהזתומרת? the answer is - כן." <

אנחנו נסענו נסיעות ארוכות כבר בגיל 3 שבועות ללא כל בעיה. היא נרדמת איך שמתחילים לנסוע.מדי פעם מתעוררת ברמזור אדום, אבל נרדמת מיד שחוזרים לנסוע.
לפני כמה ימים היינו בחתונה "קונוונציונלית". הגענו מאוחר. המוסיקה הייתה די חזקה, אבל היא לא התעוררה ממנה, למרבה הפתעתי. כשהתעוררה לא בכתה והייתה מהופנטת מהאורות המרצדים של הריקודים. בשלב כלשהו (אחרי כשעה) הרגשתי שזה כבר "יותר מדי" בשבילה. המון קלט חושי מבלבל בבת אחת. יצאתי החוצה, בעלי נפרד בשמי ונסענו. כולם שמחו שבאנו ויכלו לראות את התינוקת, אפילו אם לזמן קצר. אנשים מקבלים את זה בהבנה.
אם הייתי צריכה להניק בפנים, לא נראה לי שהייתה בעייה. האולם היה די חשוך ולא נראה לי שאף אחד היה שם לב.
במסיבה אחרת שהיינו היא נהנתה מאוד. הרחבה לא הייתה צפופה ורקדתי אתה במנשא והיה כיף.
מחרתיים עוד חתונה....
צריך לשים לב שהאולם ללא חנוק מעשן סיגריות.

החתונה הראשונה של אומני הייתה כשהייתה בת שבועיים. אלה היו חברים טובים וזה היה ממש קרוב. חשבנו שנגיע למעט, אבל החופה התאחרה ונשארנו בסוף כמה שעות. היא דיי ישנה רוב הזמן במנשא (יש תמונות של ציפלוחית במנסארי

) אפילו עם בעיות כאבי הפטמות הקשות שלי הצלחתי להניק בחוץ, נשכבתי על הדשא.... וזה היה אפילו פשוט יותר אולי בגלל הגירויים מסביב (בשבילי).

לפני איך היה - האם בכלל להביא?
טוב, אז התגובה הראשונית שלי (והיחידה שחשבתי שקיימת) זה - בטח!! אני לא רוצה להפרד מהתינוק, הוא עדין לא רוצה להפרד ממני, אז איזו שאלה! תהרגי אותי למה ציינתי את העובדה הזו בפני בעל השימחה. הטעות שלי היתה, כנראה, שניסחתי את דברי כשאלה או התנצלות, אבל הוא בלי למצמץ אמר - שתינוקות זה לא מתאים ל'אופי האירוע', וכשראה את הזעזוע בעיני, הוסיף שעם תינוק לא נוכל לרקוד ואז לא נהנה...
חלקתי את הענין עם חברה משותפת, והחלטנו שלא לדון אותו לכף חובה באשר הינו מוגבל (=עדין אין לו ילדים...). ואז דנו בשאלה המוסרית, האם לכבד את בקשתו, אם לאו. לא הגענו למסקנה סופית. בסוף ממילא לא הלכנו, מסיבות אחרות, כך שהדיון נשאר תיאורטי.

אשר למאורע עצמו - כשאחי התחתן הגענו לאירוע עם בננו הבכור שהיה אז בן 3 חודשים. הגענו בטיסה מארה"ב שם גרנו. כך שבענין מרחק הנסיעה - את מבינה שאני לא חושבת שיש בעיה. גם עם התינוק הנוכחי נסענו לאילת כשהיה בן חודש. כנראה, שמגורים בארה"ב מכניסים את כל נושא המרחק לפרופורציה...
לגבי הנקה - אם לא נעים לך בשולחן האוכל, באולמות/גני אירועים תמיד יש חדר הכנות/התבודדות לכלה. אני בטוחה שתוכלי להניק שם.
שתי הבעיות המרכזיות בהן אנו נתקלנו - ראשית, המוסיקה. ברחבת הריקודים עוצמת המוסיקה אכן שוברת שיאים. כיון שדובר באחי, הבקשה שלי להנמכת הווליום לפחות לריקוד אחד אכן נענתה, אך אני מניחה שלא כך יהיה בארוע שלך. המוסיקה באיזור השולחנות, בד"כ רועשת פחות, ואנו אכן רקדנו שם. בנוסף, גם בחרנו מיקום מרוחק ומבודד למדי, כך שהצאצא אפילו הצליח לישון. היתרון במיקום מרוחק מוביל אותי לבעיה השניה - כולם רוצים לגעת ולנשק (את התינוק כמובן...). אנו חשנו זאת ביתר שאת (אחרי הכל התינוק היה האחיין של החתן...והאורחים, או יותר נכון האורחות, מפולניה..). לכן, החליטי מראש מה עמדתך בענין (כפי שודאי הבנת שלנו היתה שלילית...), והכיני תגובות בהתאם. אנשים בד"כ אינם אדישים לתינוקות, בעיקר בחתונות...אז אל תתפסי לא מוכנה!
לסיום - אני יודעת שההמלצה הזו תהיה לא פופולרית כאן (חבר'ה - להחביא עגבניות לא טריות!), אבל אם את רוצה לאכול (וכשמדובר באוכל חתונות זה פעמים רבות 'אם' גדול למדי...) ולא מעל ראשו של התינוק או בתורנויות עם זוגך, הביאי גם עגלה...היא גם מאוד יעילה כדי להחביא בה את התינוק בטענה שהוא ישן...

אז תהנו!

אה!
עוד המלצה: לבקש מפורושת שולחן מרוחק.
איכשהו, תמיד מושיבים את "החברה' הצעירים" בשולחנות שהכי קרובים למוסיקה, גם כשהם מתחילים להנשא ולהביא ילדים...

כולם רוצים לגעת ולנשק
תינוק במנשא לא מנושק! מקסימום - מלטפים לא את הראש דרך אמנשא, או את קצה היד המציץ.

גילה לא פגשה את דודה בז'יז'ינה!
וברצינות - זה כנראה תלוי במנשא, כי בשלנו הראש הציץ גם הציץ. מה גם שנשמעו בקשות (=בפולנית לדרישות..) להוציא את העולל מהמנשא...
מעבר לכך, אני גם לא בטוחה שאני מאושרת מכך ש 50 זרים מלטפים לו את קצה היד...

להזהר מאוד מהדציבלים והבסים!!(אם יהיו) יכול לגרום נזק!! תשקלי להביא אטמים.
בנוסף באופן אישי בתור אמא טרייה סבלתי מאוד מההתערבות של כולם בסגנון "קר לה" "אולי תשימי בעגלה במקום במנשא הזה" וכו'.
דבר נוסף שהיה לי משמעותי שפתאום בניגוד לבית השקט בו יכולתי לשמוע כל חריקה שלה וחוש השמיעה שלי היה (ועדיין) חלק גדול מהתקשורת שלי איתה, פתאום נוטרל לחלוטין והגוף שלי ממש היה בסטרס מזה. הופתעתי מזה מאוד כי לא הייתי ערה לכך עד אותו הרגע. זה קצת כמו ללכת בעינים עצומות. לא הצלחתי להנות, גם היא לא והצטערתי שבאתי. (לא מנסה להגיד לך מה לעשות, רק משתפת מהחוויה שלי).
מגיל 9 חודשים בערך היא גונבת את ההצגה מהחתנכלה בכל חתונה, ונהנת מאוד...

אנחנו היינו בכמה חתונות סביב גיל חודשיים. היה קייץ והמסיבות היו בחוץ כך שלא היתה בעיית סיגריות ודציבלים.
נריה היה ער קצת ראה אנשים וכשנמאס לו נרדם. רוב הזמן הוא ישן עלי במנשא אז לא הפריע לי שאני לא שומעת אותו כי הרגשתי אותו.
באחת החתונות הבאתי עגלה וחלק מהזמן הוא ישן בה כשאבא שלו ואמא שלי משגיחים. בשלב הזה קצת דאגתי כי חוש השמיעה של האיש לי ושל אמא שלי לא ממש טוב..... בכל אופן זה נתן לי אפשרות לרקוד קצת ברחבת הריקודים (בניגוד לריקוד במצד עם המנשא).
דרך אגב בשלב הזה גילית שאם אני קופצת ורוקדת חזיית ההנקה שלי נפתחת. החזיה נפתחת....החזה קופץ...אני סוגרת אותה (מהלך קצת מסובך עך רחבת הריקודים).....אני קופצת ...החזיה נפתחת....וחוזר חלילה...................

חתונות זה שיעמום המחץ. תינוק זה תירוץ נהדר לא ללכת...

איך חתונות זה שיעמום המחץ_ מסתדר עם _גילית שאם אני קופצת ורוקדת חזיית ההנקה שלי נפתחת. החזיה נפתחת....החזה קופץ...אני סוגרת אותה (מהלך קצת מסובך עך רחבת הריקודים).....אני קופצת ...החזיה נפתחת....וחוזר חלילה... ?

כנראה שפשוט צריך ללכת לחתונות הנכונות....

יו מיכל - את מצליבת עדויות כרונית!

אנחנו את שתי הבנות לקחנו לארועים ומסיבות עוד לפני גיל חודש, במנשא, ולא היתה שום בעיה. הגדולה למודת חתונות ומסיבות למיניהן ומגיל שנה כבר מחזיקה עד שתיים בלילה על רחבת הריקודים.
אבל לא הייתי לוקחת אותן לחתונה באולם סגור בגיל כל כך צעיר. המוסיקה החזקה, אין לאן להתרחק מההמולה (חוץ מלשרותים?) האנשים שמבקשים לראות ולגעת. יותר מידי גרויים . לדעתי בגיל כזה לא נעים להם להתמודד עם כל כך הרבה.
היתה לנו חתונה כזאת כשהקטנה היתה בת שלושה שבועות ושלחתי את הזוג שלי לבד. וגם הוא היה מוותר אבל זה היה מישהו באמת קרוב.
עוד אופציה, אם חייבים ללכת, היא לקחת ולהישאר רק קצת. כולם מבינים.

יש המון אפשרויות של מה יכול לקרות, צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שיהיה נהדר ויכול להיות שיהיה גם קשה. אצלנו זה לפעמים ככה ולפעמים אחרת. כדאי לחשוב גם מה עושים לפני ואחרי. לדאוג שיהיו ימים שקטים בלי המון גירויים. טוב גם בשבילנו הגדולים. שיהיה בהצלחה.

יו מיכל - את מצליבת עדויות כרונית!
כוחו של הרגל

אבל אל תגידו שזה לא בלט גם לכם!

אנונימי

אנחנו לגמרי הלכנו איתו מגיל כלום ועד לפני שבוע - והוא כבר בן שנתיים וחצי...
בסה"כ החוויות שלנו די דומות. הוא די נהנה כשהיה ער. לפעמים היה קצת בהלם מכמויות האנשים, האורות והמוזיקה. לפעמים זה בא אח"כ לידי ביטוי בבכי בבית...
כל עוד השתמשנו, אז כמובן שבתוך המנשא, כולל ריקודים וכו'.
לא נתקלנו בבעיית נישוקים ונגיעות. אולי כי אני אסרטיבית מדי בדברים האלה.

למה עד לפני שבוע? כי סוף סוף הבנו שכואב הלב שלנו על כאב האוזניים שלנו ושלו. שלא לדבר על הנזק שעלול להיגרם לו (לנו כבר אבוד בלאו הכי...).

אם מאיזושהי סיבה אתם יודעים שזה ארוע מסוג אחר, זאת אומרת ווליום המאפשר דיבור רגיל ושיחה בין אנשים - ממליצה בחום ללכת. אם זה רגיל, ז"א מוזיקה מחרישת אוזניים - לוותר.
בפרט אם זה במקום סגור.

וזה מעלה את השאלה שאנחנו תמיד שואלים את עצמנו: למה בעצם הווליום חייב להיות כל כך גבוה?
זה מתחיל כבר בגן - יחד עם הדר הלכתי לגן של גדולים, וכבר שם נחרדנו מהווליום שבגן, של הגננת וגם של הילדים. במוצ"ש היינו במסיבת יומולדת של ילד בן 10, ואחרי חצי שעה ברחנו משם, מאותה סיבה.
לא מבינה את הקטע הזה ב-כ-ל-ל.

לא נעים לי לקלקל את השמחה, ואם היה קיץ הייתי ממליצה ללכת, אבל עכשיו בחורף התינוק יותקף לא רק ברעש אלים ועשן סיגריות אלא גם במגוון חיידקים ווירוסים. ובגיל חודשיים זה ממש לא נעים להיות חולה. אני במקומך הייתי נשארת בבית ושולחת את בעלי לייצג אותנו.

אם מאיזושהי סיבה אתם יודעים שזה ארוע מסוג אחר, זאת אומרת ווליום המאפשר דיבור רגיל ושיחה בין אנשים
החתונה שלנו היתה כזאת -
זה היה בגן אירועים, באפריל.
האוכל היה בפנים, הריקודים בחוץ, כך שניתן היה לדבר ממש.
כל כך אפשר היה לדבר, שנתקעתי בשיחה עם חברים של ההורים שלי, וכשהגעתי לרחבה, כמעט נגמרה לי החתונה. רק כשפותחו התמונות ראיתי מה פספסתי.

עכשיו בחורף
וואלה, לא חשבתי על זה. באמת, כשהייתי בהריון נכחתי בחתונה שאיזור האוכל בה היה סגור וענשים (פליטת קולמוס..אבל אשאיר אותה...), כל הזמן עישנו שם. הרגשתי שאני נחנקת. מהאנשים בשולחן שלנו (אתם יודעים - היום כבר לא בוחרים שולחן, היום המיקום קבוע מראש, והבנתי שזו עבודת תיאום של חודשים...), ביקשתי בתחינה שיחדלו ל 10 דקות עד שנאכל ונמלט לריקודים. לאור המצב, הם אכן התחשבו...
אולי באמת כדאי לפתוח דף על התמודדות עם מעשנים? פשוט כי אני די אובדת עצות במקרים כאלה (כוונתי, כשאין לי בטן ו/או תינוק להתחבא מאחוריהם...).
אשר להחלטה לא ללכת - זה כבר יותר בעייתי כשמדובר בתחונה חברה קרובה שלך או במשפחה.
בקיצור - אמא אדמה - מקווה שהחתונה בחוץ (מה זה קצת גשם?), של חברים טובים ולא פולנים, או לחילופין - בפנים, של אנשים שממילא לא בא לך לפגוש, ואוכל ח%@...

בכל מקרה - אם הלכת - ספרי חוויות!

שכחתי לספר .בסוף לקחנו אותו .
בקבלת פנים הוא היה מאוד ייצוגי במנשא וקצת לפני החופה הנקתי אותו בתוך האולם (כולם עוד היו בחוץ).
איך שהתחילה החופה ועד שיצאנו משם 3 שעות לאחר מכן הוא ישן שנת ישרים בטן אל בטן עם אמא.
לא רקדתי כי הייתה מוזיקה מאוד חזקה ברחבת ריקודים , אבל סך הכל נהנינו מאוד.

מאז היינו בעוד ארוע ושוב חזר התסריט על עצמו: בהתחלה ער, יונק ואז נרדם בשיא הרעש. אחלה .

שליחה על ידי טלי* » 13 מרץ 2004, 11:38

האמת שאני מצאתי שיטה מעובדת עד כה........ שמזמינים אותנו לחתונה אני שואלת כמה זה ידידותי לתינוקות(חדר הנקה, מוסיקה שקטה וכולי...) בחתונות עם הרבה ילדים בד"כ אין בעיה. לא מזמן הוזמנתי לחתונה מהעבודה והחללטתי ללכת בלי בני ובלי בעלי, אחרי חתונה רעשנית זוועתית קודמת מהעבודה....

_שלא לדבר על הנזק (של השמיעה) שעלול להיגרם לו (לנו כבר אבוד בלאו הכי)

למה??? למה הווליום כזה מופרך? זה עינוי סיני רשמי זה, וכולם משלימים עם זה. דרך אגב, אין דבר כזה "לנו כבר אבוד", כי תמיד זה יכול להיות יותר גרוע: אבא שלי נכנס בקלות לקטגוריית "אבוד" בגלל מיליון חתונות חסידיות שהיה בהם (שם זה לפעמים יותר גרוע), כולם השלימו עם זה שהשמיעה שלו ירדה, אבל בחתונה של קרובים לפני חודשיים הוא נשאר בשולחן קרוב למוסיקה ואח"כ היו לו צפצופים וכאבים באוזניים - ממש ממש חבל על נזק מיותר.

בעלי ואני כבר שנים באים לחתונות עם אטמי אוזניים (הטובים - מגומי לבן בצורת כיפה קטנה עם ידית פיצית ולא האלה מספוג מעפן) ואין מה לדבר על השדרוג באיכות החיים. מומלץ!!!!! אם השיער טיפונת ארוך גם בכלל לא רואים אותם. וגם אם הוא קצר אף אחד לא שם לב (אם שמים לב אפשר להגיע שזה מכשיר שמיעה. לא נכון? זה מאפשר לי להמשיך לשמוע!)

אבל לדעתי אסור לשתוק. צריך להקים תנועה של הקץ לסבל, ובכל חתונה רועשת לבקש להחליש את הווליום לפחות שלוש פעמים, והרבה אנשים. כך הם יבינו שזה מוגזם. או למשל הודעה בכתב מסוג: "תודה על ההזמנה, נשמח לבוא ואנו מקווים שהאירוע יהיה שקט ונעים והמוסיקה לא חזקה מדי".
מה דעתכם?

מצטרפת לתנועה למען הנמכת הווליום למען עתיד אוזנינו.
בחתונות שמתקיימות בחוץ אנחנו עוד בורחים איכשהו, אבל היינו בחתונה באולם בחורף שעבר ולמזלנו הילדה התחילה לקטר בדיוק עם תחילת הריקודים כך שהיה לנו תירוץ נהדר לברוח משם. פטיש אויר בתוך האוזן היה נותן את אותו אפקט.

אולי פשוט להתמרד ולעמוד על רחבת הריקודים בלי לזוז עד שהווליום לא יונמך?

שליחה על ידי יוהאן* » 29 מאי 2004, 21:27

סוף סוף יש תרוץ המתקבל חלקית ע"י אמא שלי שעקב הילדה אי אפשר להגיע לכל חתונה במשפחה הנערכת תחת כל עץ רענן הנמצא על גבעה חשופה מעבר להרי החושך.

איך אנחנו משתמשים בילדים שלנו

היי יש לי תינוק בן חודשיים אחותי היקרה מתחתנת במרץ (יהיה בן 3 וחתי בערך) מה עושים? כל המשפחה שם, אין לנו בייביי סיטר זה תמיד אמא שלי, אחותי (מתחתנת...) הורי בעלי רחוקים מאוד - אנחנו במרכז הם בדרום(אני מניקה ואמשיך להניק) אז לבקש שולחן רחוק, מה עוד? איך רוקדים? איתו ברעש? תורנויות אני- בעלי. מה עם ביחד? זה חוצפה לבקש מאמא שלי הבת שלה מתחתנת...מה עושים?<???

מה עושים?
כמובן שאת הולכת, זו אחותך! אבל... את כבר אימא ולא רק אחות/בת ולכן את קודם כל מתחשבת בתינוק שלך. אם הוא צריך לינוק הוא יונק. אם הוא ישן - יופי, את "פנויה " ואם הוא צורח עד לב השמיים או מאוד לא רגוע את מבינה שזה יותר מידי בשבילו.
אז את קודם כל שם בשביל להיות עם המשפחה, אבל את שם כל עוד זה טוב לתינוק שלך ( גם אם זה אומר שלא תרקדי... )
אם את מוכנה לכל מה שיבוא וקשובה מאוד לתינוק שלך, לא צריכה להיות כל בעיה. אולי אפילו תצליחי לרקוד שיר אחד

.
ואולי תהיי שם רק לקבלת הפנים, לחופה ועוד קצת תצליחי לאכול ותלכי...

בת אחותי התחתנה ביום שביתי היתה בת חודש ובדיוק באותו יום שהיא השתחררה הביתה מהפגיה!
הפסדתי את החופה.. ישר מביה"ח נסענו למקום הארוע שלמזלנו היה מאוד קרוב אלינו הביתה ( אחרת זה בכלל לא היה נשקל.. ) חיבקתי אותה, בכינו שתינו יחד ( בעיקר אני עם כל ההתרגשות וההורמונים) בן זוגי חיכה עם התינוקת באוטו, הסתובבתי כמה דקות אמרתי שלום ומזל טוב למשפחה, כולם גם ברכו אותי, ובאותו זמן אירגנו לנו מלא אוכל בכלים לקחת הביתה מהארוע, והלכתי!
הייתי אולי חצי שעה או קצת יותר. אפילו הצטלמתי

שיהיה במזל טוב @} לך וגם לאחותך.

אנחנו היינו בהמון חתונות עם אומני מאז הייתה בת שבועיים.
היא מתה על חתונות וגמנחנו.
בד"כ הייתה במנשא עלינו ואם נרדמה לפעמים היינו משכיבים אותה על שמיכה ועושים תורנויות. אפשר גם עגלה, אם זה נוח לכם, כמובן.
אבל באמת ברוב המקרים היא ישנה עלינו תו"כ ריקודים, אוכל והכל.
יש אפילו תיעוד שלה בחתונה של חברים טובים כשהייתה בת שנה וקצת. היא נרדמה עליי בריקודים ורקדתי איתה איזה שעה וחצי עד שהיא התעוררה שוב והיא כבר לא הייתה קלה, כן?

אבל הייתי כ"כ בעניין שזה ממש לא הפריע לי.
תהני, יהיה כייף. ואל תשכחי שאם כל המשפחה שם יהיה כל הזמן מי שירצה להחזיק אותה ולהיות איתה.... אפשר גם לחשוב על להזמין את הוריי בעלך (מה, הם לא מגיעים בכל מקרה?) "רק" כדי להיות איתה.

בחתונה שלנו היו המון תינוקות, בכל גיל אפשרי, וזה היה נפלא. הקטנטנים ישנו על האימהות (בידיים או במנשא), והגדולים מעט יותר רקדו והשתתפו בצורה אקטיבית, יש תיעוד מופלא של תמונות והיה כיף לראות את כל הפיצקולים האלה רצים לכולם בין הרגליים. אני בעד.

ברור שלוקחים !

הדבר היחיד שלדעתי צריך לשים אליו לב זה עצמת הווליום.
אם זה במקום פתוח אפשר להתרחק מהרמקולים
ואם זה במקום סגור אפשר לעשות תורנויות בחוץ (אם כל המשפחה שם יהיה כל הזמן מי שירצה להחזיק אותה) כשהווליום של המוסיקה גבוה.

אה, ועוד דבר :
כדאי להתכונן נפשית לאפשרות של עזיבה מוקדמת במקרה שתגלי שבנך יקירך אינו חובב חתונות.
יש גם כאלה (לאו דווקא תינוקות !), וגם בהם צריך להחשב.

שליחה על ידי מרב* » 17 ינואר 2006, 18:06

חברתי הטובה ביותר התחתנה בשבוע שעבר והגעתי עם בתי בת 4.5 חודשים, בעלי, הורי וחברה נוספת. המסיבה היתה ב'לורנס' ביפו והחופה היתה בבית הכנסת העתיק. איך שנכנסנו לאולם עשתה פרצוף והתחילה לבכות. הנקתי, טיילתי, נרדמה.מצאתי את עצמי צועדת בתהלוכה לחופה בסמטאות יפו כשהקטנה נשארה עם אמי, ישנה בסל קל. עוד אנחנו בחופה נשמע קול זעקות של תינוק, ואני רצתי החוצה. איך אמא שלי מצאה את הדרך בקור ובחושך אני לא יודעת אבל הנכדה צרחה כנראה מספיק חזק. איך שעברה אלי נרגעה ונרדמה, אבל כבר זה היה מבאס, מה גם שחזרנו לאולם שהיה צפוף רועש ומעושן, ותוך זמן קצר מאד הלכנו הביתה.
למרות סיפור התלאות הזה, אני שמחה שהייתי לפחות בחלק (ראיתי את השמלה, ראיתי את החופה, אמרתי מזל טוב...).
זו אחותך ונראה לי שאם לא תלכי את תצטערי על זה וגם היא, ואי אפשר יהיה להחזיר לאחור. לעומת זאת אם התינוקת לא מרוצה, זה לא נעים אבל זה גם לא נורא, לא נראה לי שנשארה לה טראומה. וחוץ מזה, תמיד גם קיימת האופציה שהיא תהנה מכל ההמולה...
לסיכום, בטח ללכת, וכמו שכבר כתבו פה, לקחת בחשבון שאולי תצטרכו לעזןב קודם.
דבר נוסף שאני ממליצה, זה לא לפחד 'להעביר אותה מיד ליד' כלומר, אם היא יכולה להרגע גם על אבא, על סבתא סבא, על חברה וכו', אז ניתן יהיה בהחלט לרקוד על שתי החתונות...
בהצלחה

אני זוכרת את עצמי מופתעת מכך שדווקא בשיא הרעש הם לפעמים נרדמים מבסוטים...
אבל יש גם אפשרות שהם לא יהנו...
פשוט הולכים ומקשיבים בתוך ההמולה לצרכים של הגוזל,בד"כ זה עובר בסדר...
לגבי הריקודים תלוי עד כמה הפרטנר יודע להיות פרטנר...בלי העלבות אבל יש כאלה שקצת מאבדים עשתונות אם האמא מתרחקת.
מה שלא יהיה ,שיהיה במזל טוב,ורק בשמחות!
איך אומרות הפולניות - "שאלו יהיו הצרות שלנו."

רק להיזהר שהרעש לא יקרע( מילה לא מוצלחת,איי נו)לו את האוזניים,חוץ מזה--רק בשמחות אינשאללה..

אנו מוזמנים לחתונה בעוד חודש וחצי .
החתונה היא של אחותה של חברתי הטובה, שמשפחתה היא כמשפחה בשבילי. רבים מחברינו יהיו שם וזאת יכולה להיות הזדמנות נפלאה ונדירה בשבילנו "to party" כמו בימים שלפני הילדים...
אלא שמה אעשה עם בתי התינוקת? היא תהיה בת תשעה חודשים ומעולם לא נשארה בערב בלעדי. לקחת אותה זה לא רעיון טוב כל כך - הרעש, העשן (מקום סגור) וגם תגובות האנשים (חברינו הם המיין שבמיין סטרים ולדעתי יהיו מזועזעים מכך), שלא לדבר על כך שהיא נהיית עצבנית בערב במקומות שהם לא הבית שלה (כולל למשל במסיבת החנוכה בגנו של האח הבכור, קל וחומר באירוע המוני כמו חתונה)
אבל איך אוכל להשאיר אותה בבית? גם אם אשאיר אותה עם דמויות משפחתיות מוכרות, הרי שהיא לבטח תתעורר ותהיה בהיסטריה מהעדרותי (זה קורה לה לפעמים כשאני הולכת לשחות בערב ואז אביה מנסה להרגיע אותה עד שאני חוזרת, אלא שהפעם אביה לא יהיה בנמצא וגם לא נוכל לשוב כל כך מהר)
מה כדאי לעשות?

אה כן,
ונראה שמותר (כאן) לציין שהתינוקת יונקת ומורגלת ביום ו(במיוחד) בלילה לנוכחותי הגופנית הצמודה וליניקות תכופות לפי רצונה.

אני הייתי נשארת עם התינוקת בבית מכל הסיבות שמנית.
ובן זוגך יכול ללכת לחתונה כנציג המשפחה.
ואפשר להתקשר ולהסביר לפני החתונה או שבן זוגך יסביר שם.
ואם מדובר במיין סטרים, אפשר לומר שהתינוקת לא מרגישה טוב ולכן נשארת איתה בבית.

תודה לי אורה,
אכן דומני שאת צודקת ולצערי אאלץ להחמיץ את האירוע (רק המחשבה על פניהם ההמומות של האורחים הכבודים למראה מנשא הגב שלי ותכולתו מעוררת בי תחושת אי נעימות קשה)
עצה טובה גם לגבי "המחלה", אחרת שוב אאלץ להתמודד עם ההאשמות המוכרות בנוסח "את מגזימה לגמרי עם ההידבקות שלך לילדים", "את חייבת לשחרר - תתחילו לקחת בייביסיטר ולצאת בערבים" וכד'

רק המחשבה על פניהם ההמומות של האורחים הכבודים למראה מנשא הגב שלי ותכולתו מעוררת בי תחושת אי נעימות קשה
בלי קשר לחתונה, שווה לתרגל התעלמות מ הנשמות הטובות (לא התמודדות, התעלמות!) ולשנן לעצמך משפטים כמו "זו הילדה שלי ואני אמא שלה", "אלה החיים שלי ואותם אני חיה"

צודקת קרוטונית,
כבר כמה זמן אני מהרהרת על פתיחת דף "עצות אחיתופל" ובו יסופר איך חברתי הטובה אמרה לי כשבני היה בן שנה "הדבר הכי טוב שתוכלי לעשות בשבילו הוא להיפרד ממנו קצת ולצאת מהבית". מאחר ולא ידעתי לומר אז בליבי את משפטייך החכמים, אכן "יצאתי קצת מהבית" וחזרתי אחרי שנה של עבודה תובענית...

דווקא נראה לי חבל לפספס...
אני הלכתי לכמה חתונות עם בתי הקטנה (כשהייתה בת חצי שנה בערך) והיה בסדר גמור. אם אין מצב להשאיר עם בייביסיטר משפחתי- אני הייתי לוקחת אותה איתי. נכון שחתכנו הביתה מוקדם מהרגיל ולפעמים הנקתי בצד, אבל חלק מהזמן היא ישנה והייתי פנויה יותר.
שווה לתרגל התעלמות מ הנשמות הטובות (לא התמודדות, התעלמות!) ולשנן לעצמך משפטים כמו "זו הילדה שלי ואני אמא שלה",
מסכימה עם כל מילה! לפעמים יש משהו כייפי בלהראות שאת שלמה עם דרך החיים שלך... במיוחד אם את באה עם בן זוג שתומך.

אה- זכרנו להביא אתנו אטמים לאוזניים לילדה כי המוזיקה שם מטורפת. (האטמים לא הפריעו לה)

אה- זכרנו להביא אתנו אטמים לאוזניים לילדה כי המוזיקה שם מטורפת. (האטמים לא הפריעו לה)
אטמים רגילים למבוגרים?

אני בעד לבוא עם תינוקות וילדים ולהנות מזה !
מבחינתי זה ערב שבו אני לא שוטפת כלים , וזה כבר מבורך .

באנו לחתונה של גיסי והיה נחמד :
כל מי ששלח יד ללטף את הקטנה המתוקה (אבל לא ראה אותה שנה והיא לא מכירה אותו )זכה גם הוא בליטוף לחי או פדחת. מה אם הוא חושב להפר את הגבולות שלה שיטעם על בשרו איך זה מרגיש.

לא הלבשתי אותם במיוחד , אלא בבגדים נוחים וחמים . הרגשתי שהנוכחות שלהם חגגית גם ככה.הם היו כוכבים.

היה כיף לספר למי ששאל ,שעזבתי את העבודה ואני עובדת בלגדל שני ילדים.

אחרי שהקטנה נרדמה ביקשנו מדודה זקנה שתשים עליה עין(כמו שזה בחברה שיבטית שלכל אחד יש תפקיד ) , היא ישנה ואנחנו רקדנו. אפילו הצטלמנו , אז יש לנו הוכחה.

אטמים לאוזניים
ומה אם אטמים לאף נגד העשן הנורא של הסיגריות?
ומה עם ניילון ענק לעטוף את כל הגוף כדי שהריח המבחיל של הסיגריות לא יידבק בעור ובשיער?

אטמים רגילים למבוגרים?
לא, יש אטמים לילדים הם גמישים ונוחים וזה לא הפריע לילדה. קונים בסופר פארם.

ומה אם אטמים לאף נגד העשן הנורא של הסיגריות?
בחתונות שהייתי לא היו מעשנים כבדים ואם היו אז לא הייתי לידם, לא יצא לי להיות בחתונות עם 'אוירת מועדון' של סיגריות.
אין חוק שאומר שאסור לעשן במקומות ציבוריים? אני תמימה שנראה לי שהמעשנים יוצאים החוצה?

ומה עם ניילון ענק לעטוף את כל הגוף כדי שהריח המבחיל של הסיגריות לא יידבק בעור ובשיער?
אי אפשר להכניס אותם לבועה אם רוצים להיות עם עוד אנשים. אני הייתי מנסה להתרחק מהמעשנים או מבקשת שיעשנו רחוק ויחזרו (במידה והם חברים עם טיפה הבנה). בסה"כ זה עדיין נראה לי אפשרי ויכול להיות כיף. מקסימום חוזרים מוקדם מהמשוער אם זה בלתי אפשרי...

אולי זה ישמע חריג פה באתר אבל באמת שאני לא מבינה מה הבעיה
קודם כול את צריכה להחליט אם החתונה הזו באמת מעניינת אותך או שתבואי רק כי לא נעים.
ממה שקראתי את מאוד מעוניינת לבוא- חברים שהם כמו משפחה.
עכשיו ברגע שאת יודעת מה את רוצה פשוט צריך לחשוב על פתרונות.
אני באופן אישי הלכתי לחתונות גם כשהנקתי כי זה היה לי חשוב: חתונות של המשפחה או חברים קרובים ולא היתה שום בעיה.
ברוב מוחלט של הפעמים באתי עם הילד, אז יושבים בצד ומביאים גם עגלה כדי שיהיה נוח לישון במקרה הצורך. ויש גם בעל ומשפחה אז רקדתי במרץ ולפרקים גם איתו. אם אחת מאחיותי או גיסותי היתה לא מגיעה לחתונה שלי בגלל סיבה כזו הייתי מאוד נעלבת.ולא כי אני לא מבינה.
כול העיניין הוא הרי שהילדים יחיו איתנו את חיינו.
_ומה אם אטמים לאף נגד העשן הנורא של הסיגריות?
ומה עם ניילון ענק לעטוף את כל הגוף כדי שהריח המבחיל של הסיגריות לא יידבק בעור ובשיער?_
לי אורה לפי זה אי אפשר לצאת מהבית לשום מקום. וכפי שלא כול המקומות הם כאלו גם לא כול החתונות הן כאלו.
העיקר לשמוח

אני לקחתי את שפן לארוע הראשון שלו כשהוא היה בן שנה וחצי, וגם אז כי זו היתה חתונה בצהריים ובחוץ. הוא עשה כיף לא נורמאלי, אגב, רקד עם כולם ובעיקר עם הכלה שהוא התאהב בה אנושות והלך אחריה לכל מקום כשהוא מנגב את הידים הקטנות שלו מדי פעם בשולי השמלה שלה... לפני כן - ובטח לארוע בערב או במקום סגור - לא רציתי לקחת אותו. כשהוא עייף הוא רוצה את המיטה שלו ואין לו כח או סבלנול לשום דבר. אז אבא שלו ואני הינו הולכים בנפרד, לפי דרגת הקרבה. לקרובים באמת אמרנו שלא מתאים להביא אותו, ולרחוקים יותר בילפנו שהוא לא מרגיש טוב, וככה לא נתנו תירוץ ללששונות הרעות...

לפי זה אי אפשר לצאת מהבית לשום מקום
בוודאי שאפשר, למקומות פתוחים שבהם אפשר לקום וללכת אם מישהו מעשן. רוב החתונות נערכות באולמות סגורים ורוב האנשים מעשנים רוב הערב.

אבל כמובן שכל אחת תעשה את החישוב שלה ותפעל לפי הבנתה.

מה יהיה?
טיפוס לא החלטי שכמותי - אני מסכימה בחום עם כל טיעון שמועלה כאן ומיד מחליטה שכך אנהג... עד הטיעון הבא אחריו (נכון מאד - מקומות רועשים ומעושנים אינם מתאימים לתינוקות - לא אלך; נכון מאד - הילדים לא צריכים למנוע מאיתנו קצת לחיות גם מחוץ לבית - אלך בהחלט; וכן הלאה)

אנחנו כבר היינו במספר חתונות עם התינוק בן השנה בגילאים שונים
הוא בא איתנו לכל מקום קניות חתונות הסתבבויות וממש לא מפריע להיפך גונב את ההצגה וגם בחתונה עם הרמקול לא רחוק מאיתנו שהגיע השעה נרדם ללא היסוס
כדי לקחת שמיכה לכסות בעגלה/במינשא יש כאלה שקונים אטמים (לא ניסינו) אבל חוצמזה רק תתניעו את האוטו ויאלה לחגיגה

גם אנחנו לקחנו איתנו ובאמת היו הרבה מבטים המומים למראה הקטנה במנשא אבל היה סביר ועבר בשלום.
תמיד אפשר "לחתוך" עם היא לא מרוצה או מעושן מידי. אם זה אולם גדול אז יש סיכוי שהעשן לא יהרוג. אם זה במועדון זה כבר סיפור אחר.

בשבילנו ארועים בערב עם הילדים הם סבל! הילדים עייפים בערב (מוזרים שכמותם) וכל הארוע נסוב סביב לחפש להם מקום שקט לישון. אנחנו הולכים רק לארועים של המשפחה הקרובה ביותר ואז אחד מאיתנו עם הילדים הנרדמים באיזה פינה והשני רוקד ונהנה. (טוב נו, רוקדת ונהנית)
בארועים של חברים אחד נוסע והשני נשאר בבית עם הילדים.
לדעתי טובת הילד קודמת לכל. כשאדע כי הם יהנו אקח אותם.

מחפשת תשובות ב'
אני אפתח בלומר את מה שאני מרגישה.
אני לא בעד לקחת לחתונות ילדים. אני לא מאמינה שהשעה המאוחרת, הרעש המטורף והריחות מתאימים לילדים. אני רואה בזה איזה אי נוחות גדולה מאוד להורה ולילד.
אני אתן לך טיפ טכני שהוצע לי ונראה לי ממש יכול לפתור את ההתלבטות. חדר חתן כלה. לדבר עם המתחתנים מראש לבקש מפתח לחדר הזה לברר גם אם הוא מבודד מרעש אם יש שם ספה ואור וחימום לבקש מקרוב משפחה שלא מוזמן כמו אמא שלך או אחות לשמור על התינוק. ואת תהיה זמינה בטלפון וכל פעם שרק צריך יתקשרו אלייך. תוכלי להניק בנחת. הילד יהיה במקום שקט ונעים, בידיים טובות וגם תוכלו כמו שאמרת באמת לחגוג ולרקוד זאת יכולה להיות הזדמנות נפלאה ונדירה בשבילנו "to party" כמו בימים שלפני הילדים..._(לפעמים יש זיקוקי דינור אחרי החופה או כל מיני-חשוב לבדוק גם את זה.) זה נראה לי פתרון אידאלי. לצערי, בחתונה שהלכנו אליה הודיעו לנו יום לפני שלא נוכל להשתמש בחדר כי היה איזה עניין רפואי עם הסבא של החתן...
התאור הבא שייך למה שאני חוויתי וממש לא מחייב שיהיה כך. סיכמתי את הטיפים למטה.
אני אחרי הלידה הלכתי לשתי חתונות עם הילד האחת חודש וחצי אחרי והשנייה חודשיים כי לא ידעתי להגיד לא. הייתי עסוקה בלחשוב שאני עדיין בדיוק מי שהייתי לפני הלידה ולא הייתי, מה שיצר פער של צפייה ואכזבה אצלי אני אכן הגעתי עם מנשא וזה היה פתרון מעולה עבורי כי אני לא רציתי שיגעו לי בילד ויעירו אותו בקוצי מוצי מטופשים. אני אחרי הלידה הייתי מאוד רגישה לריחות, רעש, המולה וכל דבר אפילו יותר מהרגיל ולכן זה לא היה לי פשוט. החתונות היו של חברים מאוד קרובים..אכן מיקמו אותנו בשולחן על הרחבה שם לא יכולתי לשבת עם פיצ. הסתובבתי ללא מקום כל הערב אכלתי מעט, בעיקר הרגשתי עד כמה אני לא כמו כל החברים שלי שלהם אין תינוקות וקצת הייתי עסוקה בלהבין שהשתנתי, להניק לא היה לי איפ אז הלכתי הצידה אבל היה תחילת קיץ והיה לי לא נוח וקר. בקיצור מבחינתי אם הייתי באה בלי הצפייה לחגו כמו פעם אולי זה היה נראה לי אחרת. חוץ מזה מותר גם להיות לרגע וללכת אם לא מתאים ולא להיות כל כך נחמדה לכולם. טוב זה אני אומרת עכשיו אז לא היה סיכוי. החתונה השנייה הייתה של גיסתי. חלק מהזמן פיצ היה בחדר חתן כלה. כשהוצאנו אותו שמנו מן כיסוי על העגלה גם שיהיה חושך וגם כדי למנו קרצוצים מיותרים. הוא ישן חלק מהזמן ואז אמא שלי הייתה לידו ואפילו רקדנו מעט. אחר כך הנקתי אותו בחדר חתן כלה ושם התעוררה בעייה כי בעלי שכח לבדוק מה קורה איתי ולחזור היה קשה כי היה צריך לעבור דרך הרחבה. אז פה הטיפ הוא תקשורת ותאום צפיות מהבן זוג לפני.

זה ממש לא חייב להיות נורא. אני חושבת שהטיפים שלי הם כמו שכתבתי : תקשורת עם הבן זוג וסגירה מי יהיה איפה וכמה.
ברורים לפני עם החתן-כלה על מיקום השולחן על החדר חתן כלה , על מקום להנקה, על אפשרות להביא עזרה וזה יכול להקל ואז אפשר להתפנות להנות לגמרה וגם אולי לקחת בחשבון שאולי זה לא יהיה בדיוק כמו פעם אלא קצת שונה.

בהצלחה עם מה שלא תחליטי.

טיפוס לא החלטי שכמותי
שימי יד על הבטן ותקבלי את התשובה. כי אמהות יודעות. לכי עם הבטן שלך.

אנונימי

אני משתדלת לא ללכת לארועים שכאלה. בעיקר בגלל העשן ועוצמת המוזיקה.
אבל, הייתי לאחרונה בחתונה של חברה.
מכיון שהיא באמת חברה, יכולתיל בקש וגם לקבל את מבוקשי, והיא מיקמה אותנו בולחן הכי רחוק ממקור המוזיקה העיקרי. עדין היו רמקולים לידינו, אבל הפנינו אותם מעט הצידה וזה היה בסדר.
בשולחן איתנו ישבה משפחה שבאיזהשהו שלב האיש קם ועבר לשבת במקום סמוך, כדי לעזן. ז"א, לא נשאר לעשן לידינו ליד השולחן.
באופן כללי, לא עישנו לידינו כל כך.
וכך יצא שגם נהנינו מאד, רקדנו, יחד עם הילדים (אצלי גם ככה הם הולכים לישון סביב 22:30 ואפילו אחרי, אם הם ישנים צהרים), אכלנו, והיה ממש כיף.

ובכל זאת, אם מדובר בארוע בו אני לא יכולה לבקש בקשות חריגות שכאלה, אני לא חושבת שאלך.
אחד מאיתנו ילך, בלי הילדים ובלי הזוגי.

תודה לכולן, ובמיוחד תודה על שלא אמרתן ששומה עלי "להתחיל להרגיל את הילדה להשאר עם בייביסיטר" (המנטרה של חברי במיינסטרים)
אם יורשה לי לנצל את המומנטום ולשאול - מאיזה גיל התחלתן (אם בכלל) להשאיר ילדים עם בייביסיטר בבוקר ובערב(כידוע, שני עולמות נפרדים ושונים)?

אמא שלי נחשב בייביסיטר? כי היא נשארה עם שפן כמה פעמים כשהוא ישן לשעתיים ופעמיים שלוש כשהוא היה ער. רובם אחרי גיל שנה.

עם סבתאסבא לשעה שעתיים (רופא שיניים, טיפול שיאצו וכו) ,תמיד הם טיילו בקרבת מקום,גם בשתי חתונות הם באו באמצע לקחו לסיבוב של שעה שעתיים.עד היום בערך 7 פעמים. היא תיכף בת שנתיים.
כל זה היה אחרי גיל שנה ביום ואחרי שנה וחצי בערב, תמיד כשהיא הייתה ערה ושמחה ללכת.
תמיד דאגנו שהיא זו שתלך. זה יותר קל שאנחנו נשארים במקום ידוע והיא מתרחקת מאשר שהיא תראה אותנו מתרחקים.

אמא שלי נחשב בייביסיטר? כי היא נשארה עם שפן כמה פעמים כשהוא ישן לשעתיים ופעמיים שלוש כשהוא היה ער. רובם אחרי גיל שנה.

אני חושבת שאמא שלך זה ביביסיטר מעולה לשעות הערות .
חתונות זה משהו שקורה בערב ובלילה. אצלנו ,ככה זה אצלנו ,

יש גיל שבו הילד יכול להבין שמציעים לו אופציה להשאר עם סבתא ושההורים יצאו . אם הוא מבין את זה ומסכים , סיכוי סביר שזה לא יהיה בעיתי.אם זה לא הוצג כאופציה , זה לא בטוח בכלל.
את היניקה שלפני השינה רק אמא יכולה להניק.

אנחנו תמיד לקחנו ולוקחים את הילדים לכל האירועים. תמיד יש שם ילדים בכל הגילאים. תמיד. אם האירוע רועש וכדומה - מסתלקים מוקדם. תמיד הנקתי בחתונות. הערב או הלילה אף פעם לא נראו לי זמן מתאים להיפרד מהילדים, וחוץ מזה חתונות הן כיף. אצלנו - רק משפחה וחברים מאוד קרובים.

אני חושבת שאמא שלך זה ביביסיטר מעולה לשעות הערות .
אצלנו לקח הרבה זמן עד שהיא היתה מוכנה להשאר איתו כשהוא ער. שפן הוא ילד מאד מאד אנרגטי, ואמא שלי נכה וקשה לה להתרוצץ אחריו. בלילה לא היתה בעיה, כי היתי מניקה ומשכיבה לישון וכמעט תמיד הוא ישן לפחות את שלוש השעות הראשונות. הוא מכיר אותה ורגיל להתכרבל איתה, כך שגם בפעם שהוא התעורר חצי שעה אחרי שיצאנו הם פשוט התכרבלו בכורסה בסלון ופטפטו עד שחזרנו. שפן היה בן 8 חודשים בערך.

אנונימי

אמא שלי התלוותה אלי לעניינים חשובים, ושמרה עליו שם. בהפסקות - הנקתי אותו. אם היה רעב שלא בהפסקות - קיבל ממנה חלב שאוב בבקבוק.
כך גם עם הסבתא השניה.
מההתחלה ממש.
בייביסיטר מסוג אחר - לא זוכרת מתי, אבל רק אחרי היכרות אישית איתה/ו ותחושה טובה לכולנו.
וגם היום זה כך.

אני לקחתי את התינוקת שלי איתי לאירועים. לא ציפיתי שזה יהיה כמו פעם שהייתי רוקדת ומשתוללת ולכן נהניתי גם איתה. כשהיתה קטנה היא נרדמה אחרי כשעתיים ואני יכולתי לאכול בשקט. היום היא כבר לא נרדמת ומישהו חייב להיות איתה וככה זה. לא משאירה אותה לבד בלילה עד שהיא תגיד לי שזה בסדר.( או עד שההרגשה שלי תשתנה)

הבן שלי בן עוד מעט שנתיים ומעולם לא נשאר עם מישהו שאיננו אמא או אבא.
בשעות צריכת ציצי, רק אמא. גם ברוב היתר. לא יותר משעה פה ושם, וגם זה נדיר.
מעולם אף אחד אחר חוץ ממני לא השכיב אותו לישון.
מעולם הוא לא קיבל בקבוק. לא חלב שאוב ולא משהו אחר.
ואני הולכת לחתונות, בשמחה. גם לכל שמחה אחרת בדרגת קרבה משמעותית לי.
הוא מאוד אוהב לבוא איתי ואני אוהבת ללכת איתו.
בן דוד שלי התחתן כשהוא היה בן שבועיים וחצי והלכתי איתו לחופה ועוד קצת.
כשהיה קטן, היה נרדם במנשא באיזשהו שלב, היום הוא שיכור מההמולה והמוסיקה. רוקד וצוהל.
לא משאירה אותו לבד בלילה עד שהוא יגיד לי שזה בסדר

תודה, תודה, תודה לכן על ששיתפתן והראתן לי שאני לא לבד עם ה"מוזרויות" שלי
(לא משאירה אותו לבד בלילה עד שהוא יגיד לי שזה בסדר)

ענת קדם, תודה על הרעיון המצוין. ביררתי לגבי קיומו של חדר באולם ונראה לי שנלך על האופציה של מלווה שישמור על התינוקת בחדר הנ"ל.

בהצלחה|יש|

מתי עזבתן לראשונה תינוק ישן לבדו
כדאי אולי לאחד את שני הדפים.

אני הולכת הערב לחתונה כמעט לבד, בלי הבעל- אבל עם הילד (בן 15 חודש)...
החתונה תהיה באולם קטן ומחניק, ועם "בחוץ" של אזור תעשיה בתל אביב- לא ממש מקום שאפשר לברוח אליו.
באטמי אוזניים כבר הצטיידתי, אבל מה עוד? מה לעשות כשהוא ירצה לישון? ואיך אפשר לתת לו להוציא אנרגיות (הוא עדיין זוחל, ולא ממש בא לי שידרכו לו על הידיים...).
רעיונות, עצות ועוד יתקבלו בברכה.

רציתי לדעת אם זה בריא לשים לתינוק בן 3 חודשים אטמים באוזניים.. ? שאלתי את הרוקחת בסופר פארם והיא אמרה שעדיף לא להכניס להם כל מיני דברים לאוזניים ועדיף לשים צמר גפן...

באופן אישי, אני הייתי חוששת לשים לתינוק כל דבר באזניים. מצד שני, לא בטוח שאותו רעש שמפריע לנו, יפריע גם לתינוק.

אני חוזרת מחתונה של משפחה קרובה, אין מצב שלא היינו הולכים, הגן אירועים 10 דקות מפה - מזל!
אני לא הולכת יותר עם הבנות! לא נהנתי, לא אכלתי כלום, ואני חזרתי איתן והוא נשאר - (מהצד שלו)
מה?1 אי אפשר! פשוט אי אפשר! אמרתי, ננסה, אף פעם לא יצאנו איתן בערב, ומרוב להיות לחוצים בקשר לזה, אפילו לא ניסינו. אז זהו, ניסינו. תודה, עד שנה הבאה והחתונות הבאות.
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף מחר מתחילה עבודה חדשה והגדולה הולכת לגן פעם ראשונה
שהכל מגניב חוץ מזה שנשבר הרימוס בשבוע ה כ י לא מתאים

אני חזרתי מחתונה עם בן 9 חודשים שנהנה עד השמים,בעיקר לרקוד עם המוזיקה.
בסוף הוא נרדם במנשא בזמן שרקדתי לצלילים בפול ווליום.
אבל אני חושבת שללכת לחתונה עם תינוקות מתאים לתינוקות פעלתניים וחברותיים,פחות לעדינים ורגישים.

בהחלט ענית לי על ההתלבטות וסיכמת לי את העניין-הקטנטנה שלנו בת 10 חודשים בהחלט חברותית ואוהבת קהל ואנשים,מחר יש לנו חתונה ואני מתכוונת להנות ולירקוד וכמובן להיות קשובה לה. מנשא זה פיתרון נהדר-בעיקר מנשא יאמו-הוא בא עם חגורת תמיכה כמו של תרמיל טיולים ואז המשקל הרב בכלל לא מורגש גם לא אחרי שעתיים. מקווה שיהיה כייף

אנחנו לקחנו את דניאל לחתונה הבנו ביבסיטר והוא ישן בחדר חתן כלה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני נגד!! הבת שלי בת חמישה חודשים לקחתי אית לאירוע והנסיעה הייתה ארוכה ומייאשת אבל את זה עברנו בשלום.. באירוע היא לא הייתה רגועה כל הזמן בכתה וצרחה אפילו להיניק היא לא רצתה ברגע שיצאתי מהאולם היא נרגעה.. לא מומלץ כם העשן באולם גם הרעש הכבד כל רגע מישהו מלטף אותה ומנשק אותה ואז נוצרים פצעים הפנים!! בגילאים גדולים יותר בשמחה אקח.

אני מקווה שהפצעים בפנים יעברו עד החתונה

בקשה ממי שרוקדת עם תינוק על הגב:
אנא בידקו שהראש שלו תמוך. ראיתי נשים רוקדות בהתלהבות רבה בלי לדעת אילו טלטלות ראש התינוק עובר

אף פעם לא עלה בדעתנו ללכת לחתונה או ארוע דומה בלי התינוקות, ובהמשך עם הילדים. לקח שנים עד שהבנו שלא מקובל להופיע בכל מקום עם 2-3-4 ילדים... מבחינתנו הילדים הם חלק מאתנו, בודאי כשהם תינוקות, ואם אי אפשר להביא אותם - אז אנחנו לא הולכים. הבן שלנו בא לחתונה בגיל כמה שבועות. היה רעש זועתי, אי אפשר היה לדבר מרוב רעש, והוא ישן בעגלה כל הארוע ולא התעורר כלל.
מצד שני - אנחנו שונאים ארועים כאלו, ולכן בקלות רבה היינו עוזבים לאחר זמן קצר אם ראינו שלא מתאים לאחד הילדים. יתכן שמי שאוהב חתונות עלול לסבול עם הילדים. ואז אולי יש שיקולים אחרים.

אני חושבת שחתונה רועשת בפול-ווליום, בעיקר באולם, היא לא מקום שפוי לתינוק.
מצד שני, אני חושבת שחתונה רועשת בפול ווליום הוא לא מקום שפוי, נקודה, ובטח שלא מקום שרצוי להיות בו ערב שלם [בלי אטמי אזניים] גם כמבוגרים.

<אבא שלי איבד את השמיעה בגלל הוליום הבלתי אפשרי בחתונות האלה. עכשיו הוא חרש. חרשות מיותרת לגמרי, שהיתה יכולה להימנע בקלות.
ואף אחד לא מצליח להינות מהמפגש עם חברים / משפחה שלו, כי אי אפשר לדבר בגלל הרעש.

החתונה שלנו נערכה בחצר של בית פרטי במושב, אז היה איסור על הגברה, הבאנו להקה שתנגן "חי", ובסוף החתונה כל החברים של ההורים שלי פשוט נישקו לנו את הרגליים, הודו לנו איזה שבע-מאות פעם על העניין ואמרו שזו היתה החתונה הכי כיפית שנכחו בה אי פעם, כי הם סוף סוף יכלו לשבת ולדבר זה עם זה>

הבן שלנו בא לחתונה בגיל כמה שבועות. והוא ישן בעגלה כל הארוע ולא התעורר כלל.
אבל השמיעה שלו נפגעה all the same. גם תוך כדי שינה.

לא המוסיקה תדפוק לו את האוזניים

_אני חושבת שחתונה רועשת בפול-ווליום, בעיקר באולם, היא לא מקום שפוי לתינוק.
מצד שני, אני חושבת שחתונה רועשת בפול ווליום הוא לא מקום שפוי, נקודה, ובטח שלא מקום שרצוי להיות בו ערב שלם [בלי אטמי אזניים] גם כמבוגרים._

מסכימה מאוד

בריג'י, למה את מתכוונת?