הומור שחור

מליון וחצי דפי הומור, ואף אחד מהם לא כזה...
אפשר לפתוח דף חדש, או שזה ייגמר בכך שאני אספר בדיחות וכל השאר ייעלבו?

מה יותר גרוע מתולעת בתפוח?

למצוא חצי תולעת.
ומה יותר גרוע מזה?

אז את מכירה. עכשיו תורך.

והסיבה לחששותי בנושא:
מכירים את הבדיחה "מה זה 30 ס"מ וקשה בבוקר? מוות בעריסה" (אם לא הכרתם, עכשיו אתם מכירים).
לרוב אנשים צוחקים ממנה (ולו גיחוך קל), אבל פעם אחת כשאורן סיפר אותה לאחד החבר'ה במשרד שלו, הוא אמר לו "צ'מע, בדרך כלל אני אוהב את ההומור שלך, אבל אחותי מתה ממוות בעריסה...".
ואז אורן חיפש מקום נחמד לקבור את עצמו בו.

מאז אני מהססת.

אני מציעה שתמצאי לך חדר קטן וחשוך ותסתתרי בו ולא תרעישי ולא תנשמי יותר מדי. ככה אולי תצליחי לא לפגוע באף אחד אף פעם.

מקווה שזה יעבור גם בכתב (אם לא, תקריאו בקול):

למה פיגור זה משעשע?
כי אותי זה מצחיק.

או שמא צריך לכתוב:

למה פיגור זה משעשע?
כי אוטיזם מצחיק.

בלי קשר לפוליטיקל קורקטנס כנראה שזה יותר מצחיק ביידיש...

אני כנראה יותר טיפוס של בדיחות שואה. (מה שנקרא, אני מהשואה-ביזנס)

שני כלבים יהודים הולכים להם בגטו.
האחד שואל את השני "תגיד, אתה רואה גרמני?".

חלק מהבדיחות למעלה עשו לי בחילה.
לא בטוחה מה עֶמדתי בנוגע להומור שחור.
(לצחוק ולהרגיש בחילה בו זמנית?

)

בכל זאת אוסיף עוד שתיים:

בשואה שני ילדים רבים ביניהם, ואחד זורק על השני סבון.
השני: 'בוי'נה, אמרנו שלא מערבים הורים !'

***

עוד בשואה:
שתי זקנות יושבות בצד הדרך עם חתיכת לחם יבש.
פתאום בא איזה ילד וחוטף לאחת מהן את הלחם ובורח.
הזקנה מזדעקת.
אומרת לה השנייה: 'אל תדאגי, רשמתי את המספר !'

יותר קל לי עם הומור שחור על דברים שרחוקים ממני כרגע (נגיד, השואה),
מאשר על דברים שקרובים.

בכל אופן, בדיחות על התעללות בילדים לא יצחיקו אותי.

ומה עם אונס?

בדיחה שרצה במשפחה שלנו:

אישה זקנה מגיעה למשטרה להתלונן על אונס.
שואלים אותה 'גברת, ומתי זה קרה?'
אומרת 'לפני 50 שנה'.
אומרים לה 'לפני 50 שנה, אז מה את באה עכשיו?'
עונה להם 'נעים להיזכר'.

ועוד בדיחה קבועה אצלנו:

באחד מזמני הפרעות ברוסיה, הגיעה שמועה לעיירה מסוימת שהקוזאקים מתקרבים.
והם כמובן היו ידועים באונס נשים.
כל הנשים מיהרו למרתף להתחבא.
והנה, גם אישה זקנה ביניהם.
אמרו לה 'סבתא, מה לך יש להתחבא?'
אמרה הזקנה: 'למה, יש גם קוזאקים זקנים'.

(באידיש זה מצלצל יותר טוב: 'אלטֶע קוזאקן איז אויכֶע דוּ')

ומה עם אונס?
9 מתוך 10 אנשים נהנים מאונס קבוצתי.

(לצחוק ולהרגיש בחילה בו זמנית? tilted)
כן, זה בערך מה שקורה אצלי. אם אני מצליחה לצחוק למרות הזעזוע, כנראה שזה הומור שחור. אם לא - זאת כנראה ידיעה מהחדשות.

אהבת, בבדיחות שלך יש משהו אפילו חביב, כי למרות שלכאורה מדברים על אונס, הוא לא לגמרי לא בהסכמה.

אני תמיד מרגישה סתם חסרת טאקט, אני נוטה לחבב את הבדיחות שהן סתם אכזריות.

מעולה.. איזה כיף של דף.. צחקתי בלי להתבייש

אני מפצירה בכן לשנות את שם הדף לשם יותר אינפורמטיבי, שכולל אזהרה.
נכנסתי אליו משום שחשבתי שיש פה דיון כללי בהומור שחור, ומשום שיש לי קריאה צילומית (בהרף עין אני קוראת פסקאות שלמות בלי להתכוון) הספקתי לקלוט את בדיחות רבות (כלומר את ההתחלות פחות או יותר). זה עשה לי רע בצורה שאי אפשר לתאר, ואני לא מהצדקניות.
אני לא שופטת אף אחת, באמת שלא. אבל מבקשת שהשם ישונה
ל{{}}בדיחות שחורות לא לרכי לב או דף בדיחות עם הומור שחור
תודה

<מ-אהבת עולם:>

לא יודעת, יש כמה בדיחות שהיו קשות לי פה לעיכול.
במיוחד של הפלוני אלמונית שכתב מעליי.

זה נראה לכם עדיין בתחום הלגיטימי?

הדף כאילו נותן לגיטימציה לבדיחות שחורות,
אז האם בחסות הלגיטימציה הזאת כל דבר מותר?

כי עם כל הכבוד להומור השחור, הדחף הטבעי שלי זה למחוק אותה.

(האם יש כאלו שבאמת לא צריכות להיות לגיטימיות? או שאצל כל אחד זה נקבע לפי שיקולים שונים?)

<עוד מ-אהבת עולם:>

מסדרת בדיחות ה'שתוק ו...':

אבא, מתי נגיע לאמריקה?
שתוק ותמשיך לשחות.

אבא, מתי נגיע לסבא?
שתוק ותמשיך לחפור.

********** |

אמא, הפרונקל של אבא מגעיל.
אז תאכל מסביב.

(בדיחות קניבלים...)

********** |

גבר אחד קונה לאשתו חלקת קבר ליומולדת.
בשנה שאחרי זה האישה שואלת בפינוק: 'מה קנית לי השנה ליומולדת?'
הבעל: 'למה, במתנה של שנה שעברה כבר השתמשת?'

<זה נקרא הומור שחור, או סתם הומור גועלי?>

*********

ובזמנו היה את ה'מי המורה הכי מפוזרת בעולם?'

המורה מצ'לנג'ר !

במיוחד של הפלוני אלמונית שכתב מעליי.

אכן מחריד ביותר ועושה חשק למחוק.

מה יותר קשה מהומור שחור?
פסיכופתים שחושבים שיש משהו מצחיק בסטייה החולנית שלהם.

בעיניי הנושא עצמו מרתק וגם אני כמו עורכת קהילתית קיוויתי לדיון.

קצת ממחשבותיי בנושא:
לדעתי הומור שחור הוא דרך להתמודד עם דברים שקשה לנו לשאת, כאשר האלטרנטיבה היא הדחקה.
הומור שחור הוא מזעזע, שובר טאבויים ועובר את גבול הטעם הטוב מעצם הגדרתו, אבל גם בטעם רע יש דרגות.

היציאה של הפלוני אלמוני ההוא מלמעלה (שאני מזועזעת מכדי לצטט אפילו) פשוט עוברת את גבולות הטעם הרע.

מזכיר לי שלפני שהפכנו להורים, כשלבעלי היה קשה לשאת את עצם הרעיון, היתה לו בדיחה קבועה שזעזעה אותי נורא.
הוא היה אומר: לגדל ילדים? בטח, אני בעד! בואי נפתח חווה לגידול ילדים למאכל, נמכור אותם לשוק היפני לפי קילו.

_למצוא חצי תולעת.
ומה יותר גרוע מזה?_

נו, אז מה התשובה?

(אני הייתי מנחשת: להיות התולעת בעצמה. לא?)

_למצוא חצי תולעת.
ומה יותר גרוע מזה?

נו, אז מה התשובה?_
השואה.

אויש.. כן השואה יותר גרוע מתולעת... (אין אייקון מספיק מתאים למצבי בעת קריאת שורות אלה)
ג'וניפר- יש לך את זה,
הכי אהבתי את הרואה גרמני . (-:
והתלבטתי אם למחוק את הבדיחה הזוועתית של פלוני אלמונית על הילד בבלנדר. נראה לי שראוי למחוק. זה מעורר בחילה ללא חיוך, אז זה מפספס את הרעיון.

והתלבטתי אם למחוק את הבדיחה הזוועתית של פלוני אלמונית על הילד בבלנדר. נראה לי שראוי למחוק. זה מעורר בחילה ללא חיוך, אז זה מפספס את הרעיון.

אני חושבת שאם יתפתח פה דיון על הומור שחור, גבולות הטעם הטוב וגבולות הטעם הרע (מה שאני מקווה שיקרה) - יהיה דווקא רלוונטי להשאיר.
מה שכן, כדאי להחביא את זה בתוך טקסט נפרש עם אזהרה חמורה.

מה שכן, כדאי להחביא את זה בתוך טקסט נפרש עם אזהרה חמורה

החבאתי.

_מה שכן, כדאי להחביא את זה בתוך טקסט נפרש עם אזהרה חמורה

החבאתי._
בבקשה החביאו גם את בדיחות השואה. מהקצת שראיתי בטעות הן ממש רודפות אותי

נראה לי שבהחלט יש מקום לשנות את השם של הדף.
דף בדיחות עם הומור שחור נראה לי רעיון טוב, אבל בהחלט לא הייתי רוצה שהדיון עליו יבלע בין בדיחות מוצלחות יותר או פחות, שאלו שלא ממש אוהבים הומור שחור יצטרכו לצלוח בדרכם להגיב על מה שנאמר.
אולי דיון נפרד ובדיחות בנפרד?

חייבת לציין שיש כאן בדיחות נפלאות ומצחיקות (חייבת לציין לשבח את ג'וניפר- עם 100% הצלחה מבחינתי).

לי דווקא היה ברור מה מהות הדף, אבל אולי אפשר לשנות ל בדיחות שחורות.

מי שהסתירה את הבדיחה השנויה במחלוקת עשתה בטוב- לדעתי (כמובן שהייתי סקרנית וקראתי. אוף)

ובהחלט עלו לי תהיות:
מהם הגבולות בהומור שחור?
ברור לי שצריכים להיות גבולות, אבל גם ברור לי שלצחוק על דברים זה בריא.
איך מחליטים מה הגבול? (הולכת לחשוב קצת...)

_במיוחד של הפלוני אלמונית שכתב מעליי.
אכן מחריד ביותר ועושה חשק למחוק._

היציאה של הפלוני אלמוני ההוא מלמעלה (שאני מזועזעת מכדי לצטט אפילו) פשוט עוברת את גבולות הטעם הרע.
אני מסכימה לגמרי.

לגדל ילדים? בטח, אני בעד! בואי נפתח חווה לגידול ילדים למאכל, נמכור אותם לשוק היפני לפי קילו.
דווקא זו לא בדיחה נוראית בעיני.
היא גורמת לחשוב על כפל הלשון במילה לגדל, והיא גם מנערת אותנו מהקשבה פאסיבית
בחקר הספרות יש לזה שם (שכחתי כרגע, משהו כמו דה-אוטומטיזציה) ויש חוקר שנתן לזה הגדרה טובה:
לגרום לקורא לשמוע שוב את רחש הגלים (לעורר אותנו).

ועוד מחשבה-
בדיחות שהן לא פלסטיות מידי הן בד"כ בסדר יותר, וגם בדיחות שאין בהן יותר מידי אברי-מין מפורשים.

_מהם הגבולות בהומור שחור?
ברור לי שצריכים להיות גבולות, אבל גם ברור לי שלצחוק על דברים זה בריא.
איך מחליטים מה הגבול? (הולכת לחשוב קצת...)_
אני לא בטוחה שיש גבולות. לו היו, הוא לא היה נוצר מלכתחילה.
ובאופן כללי אחרי שיטוטים בדפים כאלו ואחרים באתר (שלא קשורים בכלל להומור) אני חושבת שגבולות זה משהו שאנשים בעיקר שמים לעצמם, לא לדברים חיצוניים כלשהם. אי אפשר להגביל הומור, כי תמיד יהיה את ההוא שחושב שזה כן מצחיק (אני מניחה שהבדיחה ההיא לא נולדה מהואקום).

אבל כשנכנסים למקום כזה בהחלט צריך להיות מוכנים לכמה דברים שיבעטו דווקא בטאבו הזה שאת\ה בוחר\ת לא לשבור, ולהיות מסוגל להגיד לעצמך אותי זה לא מצחיק ולעבור הלאה למשהו שכן (כמו "אמא, אני יכול לשחק עם סבא?" "כן, אבל תחזיר אחר כך את העצמות לארון").

מה זה ורוד, מקומט ושייך לסבא?

לא יודעת, אבל זה מזכיר לי את

סבתא.

(האמת, נראה לי שזה אמור להיות להפך וקצת הרסתי. אבל ניחא.)

_אני לא בטוחה שיש גבולות. לו היו, הוא לא היה נוצר מלכתחילה.
ובאופן כללי אחרי שיטוטים בדפים כאלו ואחרים באתר (שלא קשורים בכלל להומור) אני חושבת שגבולות זה משהו שאנשים בעיקר שמים לעצמם, לא לדברים חיצוניים כלשהם. אי אפשר להגביל הומור, כי תמיד יהיה את ההוא שחושב שזה כן מצחיק (אני מניחה שהבדיחה ההיא לא נולדה מהואקום)._
אני מסכימה. גבולות זה אכן דבר אישי, שאנשים שמים לעצמם.
כנראה שעליתי על הגבול שלי (בלי פלסטיקה יתרה)
וגם- אם לא אהבתי בדיחה מסוימת (נגיד זאת עם הבלנדר), זה לא אמור להפוך אותה ללא לגיטימית. זה שיש לי צורך בגבול כלשהו- לא מחייב את כולם.

אבל- הבדיחה על האונס הקבוצתי, שאותי מאוד הצחיקה, כמעט גרמה למוכר חולצות מירושלים לפשוט רגל.

מעניין להבין מתי בדיחה שוברת יותר מידי גבולות (פרטיים), ומתחילים לצוד אותה.

מה זה ורוד, מקומט ושייך לסבא?
בדיחה נפלאה.
לא הרסת.
(למה אין פרצוף של דמעות-צחוק??)

אבל- הבדיחה על האונס הקבוצתי, שאותי מאוד הצחיקה, כמעט גרמה למוכר חולצות מירושלים לפשוט רגל.
ככה שמעתי אותה, ראיתי את המחאה בפייסבוק.
והאמת - די בצדק. לא כל משפט דבילי שמצחיק אותו ואת החברים שלו (וגם אותי, קצת) צריך לשים על חולצה ולהתהלך איתה בראש חוצות.

סבתא.
חשבתי על זה, אבל פמיניסטית שכמוני, פסלתי את הרעיון כי לא חשבתי שהיא שייכת לסבא.

זהו באמת, שעוד לא ראיתי זוג סבא-סבתא שבו לא הסבא הוא זה שהיה שייך... בגלל זה כתבתי שנראה לי שהפכתי את זה.

נזכרתי איך צריך לספר את זה (וואי, ממש הרסתי):
מה זה ורוד, מקומט ונופל, ושייך לסבתא?
סבא.

יש לי גם:
לילה.
פדופיל וילדה הולכים ביער.
ילדה: כל-כך חשוך ומפחיד כאן!
פדופיל: את מספרת לי? אני צריך לחזור את כל הדרך הזו לבד...

אגב, כבר שמעתי מכמה מקומות שבדיחות השואה הטובות ביותר סופרו בשואה עצמה.
שהאוירה שם, עם כל המוות מסביב, היתה לפעמים ההיפך הגמור מהאוירה הקודרת בסרטים על השואה, ברמה שאם מישהו מספר עכשיו מה הלך שם אם לא היו יודעים שהוא ניצול שואה היו חושבים שהוא סתם חסר טאקט ברמות רציניות.

ואני מניחה שלא בכדי הבדיחה ההיא עם הפיגור והאוטיזמצחיק באמת הצחיקה אותי כל כך (היא באמת נשמעת יותר טוב בקול).
היו לנו כאן לא מעט שיחות על ההתקדמות הלא מתקדמת לשומקום של הילד. שהוא לאעושה ככה. ולא עושה אחרת. ואולי יש בעית תקשורת כלשהי. ואולי סוג מסויים של פיגור. וכל מיני נבואות זעם כאלו ואחרות.
ומסיימים את השיחה ב"לפחות הוא יפה".

_לילה.
פדופיל וילדה הולכים ביער.
ילדה: כל-כך חשוך ומפחיד כאן!
פדופיל: את מספרת לי? אני צריך לחזור את כל הדרך הזו לבד..._

אדיר

אגב, כבר שמעתי מכמה מקומות שבדיחות השואה הטובות ביותר סופרו בשואה עצמה.

יש לי אחת.
ידיד של המשפחה שלי ששרד את אושוויץ סיפר שבגטו לודז' היו קוראים לפיאות "נדנדות כינים" (באידיש זה מצלצל נפלא, אני כמובן לא זוכרת איך)
זה פשוט הפך לשם של זה (שולב במשפטים כמו "ראית את ההוא? במקום לעזור לנו להבריח אוכל מהפולנים, עומד בפינת הרחוב ומסלסל בנדנדות-כינים שלו")

לדעתי למחוק את הבדיחה המוסתרת. היא דוחה לחלוטין והטקסט הנפרש עושה רק טיזינג ולא מצפים לכזה גועל.
זאת גם לא בדיחה,וזה לא הומור שחור, אין שום קשר בין ההתחלה לפאנצ'ליין..

אני תוהה בקשר לאותה בדיחה וליחס בינה לבין אלו שאחריה:
היא הרי בדיונית לחלוטין. דוחה לגמרי, אבל בדיונית. אין שום סיכוי שבעולם שזה משהו שבאמת קורה איפשהו (וגם אם דומה למקרים אחרים שקרו, הם מעטים וכל הנוגעים בדבר יסכימו שמדובר בתופעה שולית ולחלוטין לא נורמלית).
אבל טרם ביקר אדם אחד בדף הזה שאמר משהו חיובי אחד עליה.

אחר כך היו כמה הודעות שרצו להמנע מבדיחות שואה.
השואה יותר קרובה למציאות שלנו, אבל עדיין מדובר על אירוע היסטורי מהמאה הקודמת שהנגיעה שלו לחיי היומיום שלנו היא קטנה יחסית.

אבל בדיחות על התעללות בילדים, פדופילים, מוות על גווניו השונים ואונס קבוצתי, דברים שרואים מסביבנו (לפחות בחדשות ובעיתונים) כמעט כל יום - הבדיחות האלו זכו לתגובות אוהדות כאן בדף, וסביר להניח שלכמה פרצי צחוק בבית.

מעניין, לא?

זאת גם לא בדיחה,וזה לא הומור שחור, אין שום קשר בין ההתחלה לפאנצ'ליין..

דווקא יש קשר בין ההתחלה לפאנץ' ליין. יש כאן טוויסט מחשבתי. (המילה 'קשה' בשני מובנים).

*************

אני גם חושבת שתלוי ממי הייתי שומעת אותה.
אם זה היה מידיד שלי שאני מכירה, יכול להיות שזה היה עובר טוב.
כשהמחשבה שמי שכתב פה את הבדיחה זה איזה סוטה - זה מה שעושה לי צמרמורת.
(למרות שרוב הסיכויים שמי שכתב אותה הוא סתם קורא באתר, שחושב שזה מצחיק. אולי אפילו קוראת).

אני לא מצליחה לשים את האצבע למה זה נראה לי מוגזם, ובדיחות שחורות אחרות נראות לי סבירות.

***************

וזה גם תלוי בקונטקסט.
עם חברות אני יכולה אולי להתבדח על פיגור ואוטיזם. אבל אני ארגיש לא נוח להתבדח על זה כאן, מחשש שיש מי שמכיר את הנושא על בשרו. ואז זה ירגיש לי מאוד צורם לספר כאן בדיחה כזאת.

בדיחות על פגיעה בילדים קשות לי לעיכול בכל מקרה.
ונראה לי עוד יותר קשה שהן יופיעו באתר הזה, כשהרוב כאן הורים, ויש כלכך הרבה חרדה לילדים.

_כבר שמעתי מכמה מקומות שבדיחות השואה הטובות ביותר סופרו בשואה עצמה.
שהאוירה שם, עם כל המוות מסביב, היתה לפעמים ההיפך הגמור מהאוירה הקודרת בסרטים על השואה, ברמה שאם מישהו מספר עכשיו מה הלך שם אם לא היו יודעים שהוא ניצול שואה היו חושבים שהוא סתם חסר טאקט ברמות רציניות._

ואני באמת תהיתי לאחרונה אם יכול להיות שבשואה היה הומור.
הרי עם כל ההומור היהודי, היה נראה לי מוזר שאנשים לא מצאו דרך גם לצחוק בתוך כל המצב הנורא הזה.
נראה לי הגיוני שהיה הומור.
אבל מעניין שזה אף פעם לא חלף במחשבתי עד לאחרונה. באמת תמיד דמיינתי את זה כמו שרואים בסרטים.

*********

אבל בדיחות על התעללות בילדים, פדופילים, מוות על גווניו השונים ואונס קבוצתי, דברים שרואים מסביבנו (לפחות בחדשות ובעיתונים) כמעט כל יום - הבדיחות האלו זכו לתגובות אוהדות כאן בדף, וסביר להניח שלכמה פרצי צחוק בבית.

ג'וניפר, אז מה המסקנה שלך מזה?

פדופיל: את מספרת לי? אני צריך לחזור את כל הדרך הזו לבד...

זה דומה גם לבדיחה על התליין שלוקח את הנידון למוות אל עמוד התלייה ביום גשם סוער.
והנדון למוות מתלונן שקשה ללכת ככה.
התליין: 'מה אתה מדבר, אני עוד צריך לחזור בגשם הזה'.

ג'וניפר, אז מה המסקנה שלך מזה?
אני לא בטוחה שיש לי אחת.

התליין: 'מה אתה מדבר, אני עוד צריך לחזור בגשם הזה'.
זה דומה גם לבדיחה על ההוא שאמרו לו שיש לו 24 שעות לחיות. אז הוא מבקש מאשתו לשכב איתו, והיא מסכימה.
ואחרי שעתיים, שוב, תשכבי איתי, אני עוד מעט אמות וכו' - והיא מסכימה.
ואחרי שעתיים שוב.
בפעם הרביעית או החמישית כבר מתחיל להמאס לה והיא אומרת לו "תשמע, אתה לא צריך לקום מחר בבוקר..."

אותי דוקא הבדיחה על המוות בעריסה הרבה יותר זיעזעה,
עד שקראתי אותה לא ידעתי שיש הומור שחור שיגעיל אותי ברמה כזו.
אני חובבת הומור שחור בד"כ

< נראה לי שרב התינוקות לא נולדים באורך 30ס"מ, אלא הרבה יותר, עוד סיבה לכך שהבדיחה לא ממש טובה>

_אותי דוקא הבדיחה על המוות בעריסה הרבה יותר זיעזעה,
עד שקראתי אותה לא ידעתי שיש הומור שחור שיגעיל אותי ברמה כזו._

ללא ספק הבדיחה הכי גרועה ומיותרת בדף הזה

כן, גם אותי הבדיחה על המוות בעריסה ממש לא הצחיקה.

בפעם הרביעית או החמישית כבר מתחיל להמאס לה והיא אומרת לו "תשמע, אתה לא צריך לקום מחר בבוקר..."

קיבוצניק (מהסוג של פעם:-)) מגיע לבקר בבית החולים את אביו הנוטה למות.
ניגש אליו ובטפיחה עזה וחבר'מנית על השכם:
"מה נשמע אבא? גוססים, אה?"

איך מודיעים בעדינות למישהו שאמא שלו נפטרה?
אומרים לו- תשמע, כל המשפחה שלך מתה , האחים, הדודים, הסבים והסבתות,
סתם, רק אמא שלך...

איש אחד הולך לרופא, והרופא אומר 'יש לי בשורה רעה, ובשורה רעה מאוד. איזה אתה מעדיף לשמוע קודם?'

האיש מעדיף את הבשורה הפחות רעה.
הרופא 'יש לך 48 שעות לחיות'.
הפציינט 'ומה הבשורה הרעה מאוד?'
הרופא 'שכבר יומיים אנחנו מנסים להשיג אותך'.

איש אחד הולך לרופא לשמוע בשורות בעניין אשתו.

הרופא אומר 'תשמע אני מאוד מצטער, יש לנו כאן פציינטית נוספת עם אותו שם כמו של אשתך, לאחת מהן יש אלצהיימר ולאחת יש איידס, אבל בגלל השם הזהה חל בלבול במסמכים ואנחנו לא יודעים להגיד למי מהן יש מה.'
שואל הבעל: 'טוב, אז איך אני אדע מה לעשות איתה?'
הרופא: 'תשמע, יש לי רעיון, קח אותה באוטו ותוריד אותה באיזו נקודה באמצע הדרך.
אם היא חוזרת הביתה - אל תשכב איתה'.

מה יותר גרוע מתולעת בתפוח?

_למצוא חצי תולעת.
ומה יותר גרוע מזה?

השואה._

דווקא בעניין הבדיחה הזאת, אני חושבת שיש בה משהו אלגנטי, ומעורר מחשבה.
דווקא בגלל שהסוף ממש לא פרופורציונלי להתחלה, ומאוד לא צפוי.

זה גורם לי לחשוב, איך דברים בחיים שיכולים להיראות לי ממש גרועים - פתאום ממש מתגמדים מול דברים אחרים.
זה עשוי להכניס דברים לפרופורציות.

הבדיחה הזאת גרמה לי לחשוב הרבה.

נגיד שדיון על הומור שחור יכול להיות רלוונטי באתר, אבל פשוט אוסף של בדיחות כאלה זה ממש בטעם רע, בלשון המעטה. יש דברים שמתאימים ביחסים אישיים ופשוט לא מתאימים בפורום רחב.
אם לא למדתם את זה מ "צ'מע, בדרך כלל אני אוהב את ההומור שלך, אבל אחותי מתה ממוות בעריסה...". ,אז אולי הגיע הזמן ללמוד את זה,
דרך אגב , גם להתבדח על חולשות הילדים הפרטיים שלך מעל גלי האתר זה לא שיא השיאים.
אני מקווה שבעליחוש ההומור פה יקבלו את זה ברוח טובה.

מעניין שבניגוד למה שכתבה מישהי במעלה הדף, אני מוצאת שבדיחות על שואה מאוד משעשעות אותי, ובדיחות על נשים מוכות, אונס ופדופילים - לא (לא כולל בדיחת היער פה, שלא היתה מאוד מצחיקה אבל גם לא כיווצה אצלי שום דבר). גם בדיחות שיש בהן זונות, מפגרים בשכלם - כבר לא מצחיקות אותי.
אני זוכרת שפעם ניסיתי לספר לאבא שלי בדיחת שואה והוא ממש היה חסר הומור. לעומת זאת, הוא חושב שבדיחות על נשים מוכות וזונות זה מאוד מצחיק.

הגעתי למסקנה שהנושא של, איך נקרא לזה, מעמד האישה אולי, גורם לי לאבד את חוש ההומור, וכך גם הנושא של ילדים חסרי אונים (=בדיחות על פדופילים). בקיצור, כנראה שכשזה קרוב מאוד לצלחת הפרטית שלנו, אנחנו עלולים לאבד את יכולתנו להנות מהומור שחור.

כנראה שכשזה קרוב מאוד לצלחת הפרטית שלנו, אנחנו עלולים לאבד את יכולתנו להנות מהומור שחור.

אני חושבת שאפשר ליהנות מהומור שחור בעיקר בשני מצבים:

או כשמדובר בנושא מאוד רחוק מאיתנו. ברמה של 'לי זה לא יקרה'.
או כשממש נמצאים בתוך הנושא. נגיד סובלים מאיזו מחלה - אז יהיו אנשים שיתבדחו על מצבם עם הקרובים להם, או עם אנשים שנמצאים איתם באותה סירה.

לעומת זאת, במצב הביניים בין שתי האפשרויות הנ"ל -
כלומר, בנושא שקרוב אלינו, שעדיין לא נוגע בנו אבל כן ברמה של פוטנציאל לקרות - זה הכי מפחיד.
ולכן עם זה הכי קשה להתעסק.

**********

בכל זאת, יהיו כאלה, שדווקא בגלל זה - ישתמשו בהומור השחור כדרך להתמודד עם הפחד שלהם.
אבל לדעתי הם לא הרוב.

הרוב לא יסבלו בדיחות על נושא שמפחיד אותם וקרוב אליהם מדי. (קרוב - לא ברמה שהם ממש בתוכו, אלא ברמה של אפשרות ריאלית שזה יתממש.)

*********

כמובן שאנשים שונים יחוו את הקירבה של הנושא אליהם באופן סובייקטיבי.
יש אנשים שבשבילם השואה זה היסטוריה.
ויש אנשים שבשבילם השואה זה נושא טעון וקרוב.

מבחינתי הומור שחור זה משהו שחייב להשאר מנותק מרגש ונשאר ברמת ההפתעה האינטלקטואלית.
בגלל זה הבדיחה המקופלת היא לא הומור שחור. יש בה אלמנט אישי ואפילו וידויי. זה מה שמעורר דחייה.
לדעתי רוב הבדיחות פה בדף פשוט לא כל כך מצחיקות ברמה הבידורית... סליחה.
חוץ מהאחת ההיא אף אחת לא דוחה או מגעילה או חסרת טקט באופן מיוחד.

אהבת, מסכימה מאוד עם הניתוח שלך

הומור שחור
לא אוהב אותו.

הוא שחור מידי

והרבה פעמים מכווץ לי את הלב.
מאד.

יש בדיחות (כמו המקופלת) שישר גורמות לי לדמיין סוטה מפחיד שיושב בבית ועושה דברים מפחידים (וסליחה מכותב הבדיחה, אני מניחה שאת/ה לא כזה),
וכבר ציינתי שבדיחות "גסות" מידיי לא נעימות לי.
אבל- הומור שחור זה נפלא לדעתי, והוא עוזר לי פעמים רבות בחיים.

דוגמא- הייתי מאושפזת מלא חודשים בשיקום של תל השומר (שבורה+), ותמיד בארוחת צהריים, כשהיו מגישים עוף כולם היו מתחילים לצעוק: "אני רוצה רגל ימין", "אני יד + מרפק" וכיוב'.
(במציאות זה היה מצחיק...)
יכול להיות שיש אנשים שקשה להם עם הומור כזה, אבל לי הוא מאוד עזר להשתקם, ולקבל באהבה ובחיוך את המגבלות החדשות שלקחתי איתי הביתה.
לא הייתי בשואה (וטוב שכך), אבל אני יכולה להבין ניצולים, או אפילו דור שני- שמשתמשים בבדיחות כדי להתמודד.

(נראה לי שגם כל סרטי צ'פלין שייכים להומור השחור, אבל אני לא בטוחה).

_דוגמא- הייתי מאושפזת מלא חודשים בשיקום של תל השומר (שבורה+), ותמיד בארוחת צהריים, כשהיו מגישים עוף כולם היו מתחילים לצעוק: "אני רוצה רגל ימין", "אני יד + מרפק" וכיוב'.
(במציאות זה היה מצחיק...)_
קטעים. אני "רק" כמה שבועות, ואח"כ חודשים אמבולטורית (הכי פדיחות להיות היחידה שנכנסת לבריכה בהליכה...)
הצעקות חרגו אותי, כמו שאומרים. (אומרים גם אותי זה מצחיק. אבל ג'וני הרסה לנו את זה. איי איי איי...)

הכי פדיחות להיות היחידה שנכנסת לבריכה בהליכה...
והיום הראשון שבו מביאים לך כיסא לאוכל- כי לא מרשים לך כבר להסתובב עם כיסא.
איך הרגשתי מנודה... (נוצר שם מן עולם עם נורמות הפוכות. האנשים ה"בריאים" הם אלו שצריכים התאמות בשביל להסתדר שם. זה מעניין)

_דוגמא- הייתי מאושפזת מלא חודשים בשיקום של תל השומר (שבורה+), ותמיד בארוחת צהריים, כשהיו מגישים עוף כולם היו מתחילים לצעוק: "אני רוצה רגל ימין", "אני יד + מרפק" וכיוב'.
(במציאות זה היה מצחיק...)
יכול להיות שיש אנשים שקשה להם עם הומור כזה, אבל לי הוא מאוד עזר להשתקם, ולקבל באהבה ובחיוך את המגבלות החדשות שלקחתי איתי הביתה._

אבל שוב, כפי שכתבתי - יותר קל לצחוק על משהו כשאתה בתוך זה, מאשר כשאתה לא בתוך, אבל זה לידך, קרוב - ואתה פוחד שזה עלול להגיע אליך.

(דברים באופן כללי הם בד"כ יותר מפחידים כשלא חווינו אותם. והחוויה הרבה פעמים מתגלה הרבה פחות נוראית מהפחד.)

שדיים של תום הנקה עשיתן לי עם הניתוחים שלכן. צוונציק !

שדיים של תום הנקה עשיתן לי עם הניתוחים שלכן.

ניתוחים זה דווקא להרמת שדיים !

גם לי הומור הוא כלי התמודדות נפלא, ומכאן הכינוי שלי: הומור שחורי (שם המשפחה שלי מלפני ששידרגתי לשחר).
הומור שחור- רק עם שותפים לצרה. פחות נח ממישהו מבחוץ...
אבל יש אבל: לא כל פליטה היא הומוריסטית! אני הייתי מוחקת את בדיחת הבלנדר, אבל מכל הדף היא היחידה שאי אפשר למחוק! שאר הבדיחות מבחינתי הן מצחיקות או פחות מצחיקות, זאת פשוט מפחידה ברמות. זה נשמע לי כמו איום.

פעם ראשונה שאתן נתקלות בבדיחות תינוקות בבלנדר? זה זאנר שלם.
לא אוהבת אותו, אבל כבר די אדישה, נפוץ בקרב בני נוער עד בני 30 שממש לא רוצים ילדים כרגע.

מנגד בדיחות אונס מטריפות אותי, אני חשה שהן מעניקות לגיטמציה למקרי האונס ה"קלים" - אלו בהן היא אמרה לא, אבל מבחינתו היא לא היתה רצינית.

אפשר למחוק אותה דרך עריכת כל הדף.
אני בעד למחוק אותה, היא לא תורמת לדיון משהו שאי אפשר בלעדיו.

אלה, מה שמגעיל זה לא התינוק בבלנדר.

ניצן, זה ברור. אבל מוזר.
תרצי להסביר למה ה"בדיחה" הפדופילית נקרופילית תינוק בבלנדר מטרידה כל כך? מה יש בה שמונע ממך ומכל כך הרבה נשים כאן לעזוב אותה?

מה יש בה שמונע ממך ומכל כך הרבה נשים כאן לעזוב אותה?
לי היא גורמת לחשוב על זה שיש אנשים שבאמת מתרגשים (מינית) מדברים שקורים לילדים. וזה עושה לי רע.

וכבר כתבתי למעלה-
יש בדיחות (כמו המקופלת) שישר גורמות לי לדמיין סוטה מפחיד שיושב בבית ועושה דברים מפחידים (וסליחה מכותב הבדיחה, אני מניחה שאת/ה לא כזה),

אני מניחה שאני לא היחידה שמרגישה ככה.

אנסה לנתח את העיניין ,
בבדיחה המדוברת יש את אלמנט ההפתעה, שזה כעיקרון הרגע שאמורים לצחוק או לפחות לגחח, אך התמונה שנוצרת כל כך מוועיתה שזה כבר מוציא את החשק לחיוך,
לעומת זאת הבדיחה על מה יותר גרוע מחצי תולעת- השואה, ברור שהשואה זה דבר נוראי לא פחות (השוואה מוזרה) אך המילה הזאת לא ממש נוגעת ובגלל שלא נכנסים לפרטיה ,יש את הלגיטמציה לצחוק על זה, ואולי אפילו זה בריא.

ומה עם זה?
מה יותר גרוע מתולעת בתפוח?

_למצוא חצי תולעת.
ומה יותר גרוע מזה?_

הזין שלי כשאני אוכל את זה.

סליחה מראש

לי היא גורמת לחשוב על זה שיש אנשים שבאמת מתרגשים (מינית) מדברים_ מזעזעים _שקורים לילדים. וזה עושה לי רע.
הומור שחור קשור להתנתקות מתחושות קשות לא להנאה מהן.

נהיה לי יותר ויותר מחניק להיכנס פה לדף. פלונים אלמונים- לצערי גרשתם אותי מדף שחשבתי שהוא ממש ממש אני. חוזרת: לא כל פליטה היא הומור. מרגישה שמנצלים לרעה את ההקשבה של מי שבעינין של הומור. אם הייתי עושה פה את הצרכים שלי או רושמת את כל הקללות הכי מגעילות או מסריחה ואומרת סליחה מראש זה אומר שזה בסדר? אני פורשת בשיא. הייתי רוצה דף שהומור, על גווניו השונים זה העיקר בו- המטרה, ולא אמצעי (כלי) לשימוש לרעה. פספסתם.

מחקתי את הבדיחה המדוברת. הייתי מוחקת עוד בדיחות אבל לא רוצה להשבית שמחות.

והמשפט בצהוב: "כאשר הכלי לא מכוון, כאשר צליליו צורמים, האוזן איננה פנויה אל הניגון."

סליחה שלא אמרתי זאת קודם אבל אני בעד להחזיר את הבדיחה ולהתנצל בפני הכותב\ת. זה שמישהו רגיש לבדיחות בנושא מסוים לא אומר שזה הופך את מספר אותן בדיחות לחולה. אני חושב שקצת צניעות לא תזיק כאן. חוץ מזה לא הייתי מסיק שום דבר לגבי בריאות נפשית שלו או שלה. אם כבר הבריאות הנפשית של כל הקופצות כאן מוטלת בספק. אדם בריא לא נרתע מבדיחות (בטח לא שמכינים אותו מראש שיש כאן הומור שחור). חפשו עמוק בפנים מדוע זה מקפיץ אתכן יותר מדי ...
<ואם לא תחזירו אספר בדיחה איומה מאוד>

אולי המילים קשות מדי - מהכתבים כאן, עושה רושם שדווקא הכותבות נורמליות, אבל נתעררתן הרבה יותר מדי בעיניי וחבל.

מכבדת את היותך בעד להחזיר את הבדיחה, עדיין לא נראה לי שראוי להחזיר אותה. אם בדיחה פגעה ברגשות של יותר מאדם אחד באתר , היא לא ראוייה להכתב כאן. (ולפי ואכן היו רבות שלא ראו בה ראויה) ואין לי כל עיניין באבחון בריאותו הנפשית של אדם כזה או אחר.

גם בהומור שחור יש גבולות. בין אם מזהירים ובין אם לא.
ואם באיומים עסקינן אז: גם אני יכולה לאיים בבדיחה

"לא מאימים על יונה ביין" .

דני ילד בן 12 והיה לו פה מלוכלך. כל הזמן היה אומר זין, זין, זין אם צריך או לא צריך. כל המאמצים והטיפולים לא הועילו.
עד שקיבל טיפול מיוחד בהיפנוזה משהו מיוחד ממטפל בעל שם. והנה יום אחד מגיע אורח מיוחד ומכובד מאוד לבית של דני לבקר את הוריו.ואימו הזהירה אותו והתחננה לפניו שלכל הפחות בערב בזמן שהאורח יהיה שהוא ישתדל לשבת בשקט ולא להוציא מילה מהפה.
דני הסכים ובערב ישב סביב השולחן עם האורח המכובד ושתק כמו דג. האורח התרשם מאוד מדני המנומס והעיר כי ילד כזה מנומס שאפילו לא שותה את התה שלו לפני שמקבל רשות מאימו הוא לא ראה מעולם.
מייד אמרה האם בשימחה "דני אני מרשה לך לשתות את התה"
השיב לה דני "לא הבאת לי כפית ועם מה את חושבת שאני אערבב את הסוכר ?.... עם הזיין שלי" ?

ואין לי כל עיניין באבחון בריאותו הנפשית של אדם כזה או אחר.
אולי אין לך ענין אבל במוחקך הבעת דעה, דעה נחרצת. ואחרות אמרו זאת במפורש. זה פשוט מזכיר לי חברות אפלות. פעם אמרו על הומוסקסואלים דברים נוראיים. שהם חולי נפש וכו'. הסתבר לא אחת שההומופובים הגדולים הם בעצמם הומואים.

גם בהומור שחור יש גבולות. בין אם מזהירים ובין אם לא.
שמא תואילי לגלות לי את אותם גבולות, כי אני באמת לא יודע מהם. מי שגר בבית מזכוכית שלא יזרוק אבנים. מי שבדכאון יבכה גם מסרט מצויר (בדוק). הגבולות צריכות להיות אצל האנשים - כל אדם ומה שהוא יכול לשאת ולכן זה מאוד משמעותי שהדף נושא שם "הומור שחור".

"לא מאימים על יונה ביין" .
לא יין אלא משקה חריף 100 אחוז אלכוהול.

. אם את יונה למה מחקת ?

אם בדיחה פגעה ברגשות של יותר מאדם אחד באתר , היא לא ראוייה להכתב כאן.
למה ? אז כל בדיחה שיפגע ממנה יותר מאדם אחד תמחק ? אני חושב שרוב הבדיחות יענו על הקריטריון הזה. ואם פגעה רק באדם אחד אז זה פחות חשוב מאם פגעה בהרבה ?

מחקתי את הבדיחה בדיוק מהסיבה שאני יונה.

וברצינות . בעיניי הגבול הוא : אם הבדיחה מטרידה יותר משני אנשים. אני לא אהבתי בדיחות נוספות כאן אבל אותן לא מחקתי כי אכן בהומור ובמיוחד בהומור שחור אין גבול ברור.
לא הבנתי את ההקבלה ליחס להומוסקסואליות. אתה משווה נרקופליה להומוסקסואליות? חברה שמתנגדת לנרקופליה היא חברה אפלה? אם חלילה לבדיחה הזאת היה מקרה מקביל במציאות גם אז היתה מצחיקה?
אני בעד הומור והמשתמשת בעצמי גם בהומור שחור. יונה שחורה!

אומר זאת בעזרת המרגיעון שיצא בצהוב "כאשר הכלי לא מכוון , כאשר צליליו צורמים, האוזן אינה פנויה אל הניגון"