הכוח לתת

[רננה*]

אני פותחת את הדף הזה אחרי הרבה זמן שאני מתחבטת בשאלת הנתינה: ברור לי שיותר נכון לתת דברים שאינני משתמשת בהם ולו לזמן מוגבל - עד שאזדקק להם בחזרה. למרות זאת זה לא פשוט לי, ובמקרים רבים, גם כשנתתי לאנשים שקרובים אלי, לא קיבלתי את הדברים בחזרה באותו מצב. לדוגמא: השאלתי מנשא - הוא חזר אלי בלי תיק, השאלתי סל-קל והוא חזר דורש תיקון. וזה עוד בלי לדבר על דברים שפשוט נעלמו וקיבלתי תשובות כמו: אני צריכה לחפש.
רציתי לשאול איך אתם מתמודדים עם זה? מפסיקים לתת? לא נותנים לאנשים מסוימים? נותנים רק מה שלא רוצים חזרה? האירו את עיני!

[פלונית*]

או שתתני, או שלא תתני. אי אפשר לתת ולהחזיק בו זמנית.
מקווה שלא תיפגעי. לא זאת כוונתי

[אפרת_מ*]

לי קל לתת. אני לא דואגת. אני נותנת.
בעלי לשעבר היה מעריץ את התכונה הזו לאין קץ (לו היה קשה לתת, בדיוק כמוך מושאג שהציוד לא יחזור כפי שניתן, גם לאנשים עליהם מאוד סמך).
אין לי ממש עצות.
כשקיבלתי ספר חזרה רטוב כולו ומצ'וקמק (היה במצב חדש), ביקשתי שהמחזיר ירכוש אותו מחדש. מעבר לזה לא ממש זכורים לי מקרים שהיו בעייתיים. ז"א קרה שנתתי (לאותו לשעבר) לרכב על האופניים החדשות שאמא קנתה לי, והוא לא נעל אותן והן נגנבו. שחררתי. אפשר להמשיך לכעוס. אולי פשוט גם בלכעוס אני לא מאוד טובה...
בהלחזיק אני דווקא מצוינת. אולי לא דברים פיזיים דווקא.
ותרגיל טוב הוא לעבור על מה שיש לך בבית, או לםחות תחוםמסוים (ציוד לתינוקות, ספרים) ולשחרר משם כמה שיותר דברים, או חצי, או כל מה שאת לא ממש בטוחה שתשתמשי בו שוב (בכללא ו בשנה הקרובה). ולתת אותו. לא להשאיל. מתנה.

[פלוני_אלמונית*]

אני די כמוך,אבל זה מאוד תלוי בדברים,למשל עריסה לתינוק,שאצלי שימשה כמיני מחסן ליד המיטה לבגדים ספרים וכולי...השאלתי בשמחה לחברה,חזר אלי וכבר המשיך הלאה,לעוד סיבוב עד שיהיה לי אם בכלל צורך.
זה גם תלוי למי,לאותה חברה השאלתי עגלה ששווה הרבה כסף,למספר ימים.
ברור לי שאם היא הייתה רוצה לפרק זמן ארוך יותר לא הייתי נותנת.מגעיל,אבל יש דברים שמתבלים,ואני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות חדש בקרוב וכן מתכננת שיהיה בה שימוש.

לא בהשאלה,אבל הגדולה שלי חזרה מהגן עם מעיל לא שלה,שלה נשלח עם ילדה אחרת,מעיל יפייפה שקיבלנו מתנה מסבתא,כבר שנתיים כמו חדש ממש,יום אחד אצל ילדה אחרת וחזר עם כתם ענק מקדימה...אותי זה מבאס.
נראה לי שכל מקרה לגופו.
דברים שאין לי צורך אני משתדלת להעביר ולא לשמור בשביל ש"אולי יום אחד".
ואם נותנים על מנת להחזיר נראה לי שכדי שיהיה ברור איך את מצפה לקבל בחזרה. ("אני נותנת את המנשא אבל ממש חשוב לי שיחזור עם התיק שלו ושיהיה נקי".)

[נינה*]

רננה
כקוראת מהצד אפשר להגיע למסכנה ש"לא משתלם לתת"
אך השמחה שבנתינה היא לא בגלל שזה "שווה" מבחינה חומרית, אלה "שווה" מבחינה רוחנית, היכולת לתת זה מגדיל אותך - זה סימן שיש לך, זה סימן שזקוקים לך, זוהי הזדמנות לפתוח את הלב, להרגיש עוזרת וכשאת תצטרכי- יעזרו גם לך. פשוט מרגישים את זה- את השימחה שבתינה,
יש לי חברה שכשהיא אומרת לי שהחולצה שלי יפה אז מתחשק לי להוריד את החולצה ולתת לה, כי מה זה חולצה?

[דיצה*]

נינה, אני לא במקום שלך עדיין (קצת בכיוון של רננה), אבל כתבת מקסים, אנסה לעבד את דברייך.

[אינדי_אנית*]

לדעתי כשאין שמחה בנתינה אז אולי לא כדאי לתת.
אם את נותנת ומרגישה עם זה לא טוב אז אולי זה לא המקום שלך.
מי אמר שחייבים לתת כל הזמן לאחרים? למה את חייבת להשאיל מנשא למישהו?
אם זה לא עושה לך טוב תעשי ריסטארט. תתני כשתרגישי שזה עושה לך טוב ואת לא מפחדת, ואל תתני כשזה עושה לך לא טוב.
תמצאי איפה את נותנת בשמחה ואיפה זה לוקח ממך..

[נינה*]

תודה דיצה הוחמאתי, ומצאתי לשמחתי משהו טוב בי- אני אוהבת לתת!!|יש|
המלצה למי שמתלבט במצב של נתינה - לשאול את עצמו באיזה מצב הוא היה מעדיף להיות- של זה שנותן או של זה שמקבל?
וגם מסכימה עם מה שאינדי אנית כתבה.
תמצאי איפה את נותנת בשמחה ואיפה זה לוקח ממך.. ולמה.

[דיצה*]

נו בטח משהו טוב, איזו שאלה!

וגם מסכימה עם אינדי אנית שלפעמים עדיף לא לתת מאשר לתת בחוסר רצון ועם רגשות שליליים.. ברור שאנחנו רוצים להיות טובים ולתת בלי לדפוק חשבון, אבל לפעמים אנחנו פשוט עוד לא שם ובכוח זה לא הולך.. (המודעות לשאיפה הזו היא כבר התקדמות)

[רננה*]

תודה.
לקחתי מהתשובות של כולכן בלי יוצא מן הכלל ומבחינתי זה יכול להיות דף למחיקה.