אם יורשה לי
יורשה, יורשה, וודאי שיורשה
אם את מרגישה שאת לא מתבטאת בין ארבע קירות (לפני המצאת המחשב..), זה טבעי לגמרי וה'בעיה' היא לא שלך. ביטול של הבעיה, כמו להגיד - השמש זורחת בעינים של ילדי ושוקעת בנקיון הבית, לא מעלים אותה לאורך זמן.
מה? אבל התכוונתי לדבר אחר לגמרי...
איני יושבת בית, מכאן שאיני מעלה את הבעיה הנ"ל, ולפיכך וגם לא מבטלת אותה. אם כי אני די בטוחה שהשמש אכן זורחת בעיניהם של ילדי...
הנה מה שניסיתי לרמוז לו, אך אולי כדאי קודם, כהבהרה מקדמית, אדגיש שלרגע איני מזלזלת בהישגי הפמיניזם. על רובם אני אף מברכת. ובכל מקרה, אני, תוצר מובהק של המאבק והשיגיו, מה שזה לא אומר.
אלא מאי? כיום, ממרומי השיגי הפמיניזם, אני מרשה לעצמי נקודת הסתכלות ביקורתית על ההישגים עצמם, ותוהה האם באמת
יש לך חופש בחירה האם, עד כמה ואיך לחיות את חייך.
לפני שאסביר, עלי להודות שיש בהסתכלות הזו שלי, סנדרום קל של 'צרות של עשירים'. מדוע? מפני שלרגע איני חולקת שבמישור המעשי אכן עומדת בפננינו בחירה, שלא ניתנה לקודמותינו. הנה, למשל, אני - למדתי לימודים אקדמים, רכשתי מקצוע ועסקתי בו, כשרציתי פרשתי (תחילה לטובת אמהות ומאוחר יותר לטובת לימודים אקדמים אחרים) וכשרציתי אחרת - חזרתי.
מעצם כך, גם לתפישתי, אכן מצבנו טוב יותר. אז מה לי כי אלין? או! שאני מלינה!
מהתבוננות על חיי שלי, אני יכולה לומר שהחופש, שאמור היה לאפיין את הבחירה, היה פעמים רבות למראית עין בלבד. אני הרגשתי לחץ חברתי עצום לצאת ולהגשים את החלום הפמיניסטי. ציפיה (אמנם ציפיה חברתית, אך כזו שהופנמה היטב לקול הפנימי שלי), שאם יש לי היכולת והכישורים, אזי 'חובתי' להגשימם, שאחרת אהיה בבחינת מי ש"בזבזה את עצמה".
אני מכירה נשים רבות (חלקן אף מן הפורום הזה, שאיתן שוחחתי על הסוגיה), שיצאו ללימודים ואף המשיכו לתארים מתקדמים, רק כדי שיוכלו לחזור ולעסוק בשלווה, במה שבאמת רצו לעסוק בו (למשל: גידול ילדים או אפיית עוגות למכירה ביתית או מלאכות יד שונות). כולן השמיעו מנטרה דומה: "הוכחנו שאנחנו יכולות - עכשיו אפשר מה שרוצים".
אני נעצבת על היסורים והמאמץ המיותר שב- "הוכחנו ש...". בזה התכוונתי ל'תפסת מרובה לא תפשת', כי עבור רבות מאיתנו, תוצאתה של המהפכה הפמיניסטית הינה, דרישה חברתית שנצא ונגשים אותה (את המהפכה, ז'ותמרת...), גם אם אנו באמת לא מעונינות בכך.
לפחות לגבי עצמי, אני יכולה להעיד, שהציפיה הזו כל כך הוטבעה בקול הפרטי שלי, שלקח לי שנים להבין שבעצם גם אני רוצה אחרת.
צרות של עשירים, כבר אמרתי.
אולי לצבוע לבלונדיני (אף פעם לא ניסיתי, תספרי לי אם זה נכון).
בואנה, אני בלונדינית טבעית!
אתן שמכירות אותי - התפקדנה! בבבבבקשה....
<מנסה להוכיח שאין לי אחות

>
<למרות שבטוחה שהתגובה הנ"ל מסגירה את העובדה שיש לי צד פולני

>
גלשתם כאן לתחום אחר נדמה לי.
לא נדמה לך.
טבעו של דיון עירני.