הנקת תינוק מאומץ

אנונימי

~דפים בנושא אימוץ: אימוץ באופן טבעי / אמא מאמצת / פתאום אני אמא / על אימוץ וחינוך ביתי / קשיים של אם מאמצת / מש' חד הורית אימוץ גנטיקה ועוד / פרשת התינוק המאומץ
על האפשרות לייצור חלב שלא מהריון, ראו גם: חלב אב~

פרוטוקולי ניומן-גולדפרב להנקה באימוץ או פונדקאות: http://www.asklenore.info/breastfeeding/[po]induced lactation[/po]/gn protocols.shtml
יש הרבה מידע ברשת באנגלית וגם קבוצת תמיכה בפייסבוק (לפחות אחת). כדאי לגגל adoptive breastfeeding ולחפש גם קבוצה בשם זה בפייסבוק.

ראיתן? http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3201021,00.html

מדהים!

למרות שהדף מכיל רק את הקישור, חשבתי שזה מצדיק דף בפני עצמו.

אלא אם כן יש כאן דף בנושא הספציפי הזה?

מאמר באנגלית על אבות מיניקים (הקישור מופיע בדף אבהות והנקה).

וגם הדף חלב אב.

אולי בכלל כדאי לשנות את שם הדף או לעשות דף נפרד - על הנושא של היכולת לייצר חלב (איך קוראים לזה בדיוק?)

אמהות מאמצות, אבות, אמהות שרוצות להתחיל להיניק לאחר מס' חודשים, או שהפסיקו ורוצות לחזור. (למקרה שמדובר בטכניקות דומות)

כדאי?

<סוסת פרא / ה מערוך>

רעיון טוב בעיניי.

מעבירה לכאן עוד חומר מהדף מתי נפסק ייצור החלב לאחר הפסקת הנקה,
שוב, למרות שלא שייך ישירות לאימוץ, אבל למקרה שזה ייהפך לדף על הנושא בכללותו
(קיצצתי מההודעות את מה שלא קשור לנושא):

בשמת א (09.08.2007 23:16):
אשה שהניקה, יכולה תמיד להניק. בשואה, סבתות הניקו את הנכדים שלהן. זה לא נס. בכל רגע, מי שהניקה יכולה להתחיל להניק מחדש ותוך זמן קצר החלב יתחיל להיווצר מחדש, גם ארבעים שנה אחרי סיום ההנקה האחרונה שלה. למעשה, גם מי שלא הניקה ואפילו לא ילדה יכולה לייצר חלב, אבל זה ידרוש יותר זמן ויותר מאמצים מכוונים.

בשמת א (10.08.2007 14:49):

אתן לך שתי דוגמאות קטנות:

כאן באתר, מישהי סיפרה במסגרת דף התעצבנויות על החמות, איך החמות (הסבתא) לקחה לה את התינוקת הקטנה "להניק אותה", כי זה נהוג אצלן בעדה. אין לי ספק שהמנהג התפתח כדרך להשאיר אחר כך את הנכדים עם הסבתא. בימים הראשונים סבתא עושה את זה בלי חלב, ולא צריך, כי האמא עוד במשכב לידה ונמצאת עם התינוק/ת. אבל מעצם העובדה שהסבתא עושה את זה, היא מתחילה לייצר שוב חלב, וכשצריך בייביסיטר, משאירים את התינוק אצל סבתא ולסבתא כבר יש חלב להניק אותו.

במחקר לדוקטוראט שלי נפלתי על סיפור מדהים, שעושה לי צמרמורת כל פעם שאני נזכרת בו:

הסבתא של דוד ילין (מראשוני המורים לעברית, בלשן, ערביסט, ממקימי גני הילדים הראשונים בא"י, תלמיד של אליעזר בן-יהודה, ובכלל ציוני ארצישראלי ירושלמי רב פעלים שחי חיים ארוכים) היתה עקרה הרבה שנים.
זה היה בירושלים, ביישוב הישן, בערך באמצע המאה ה-19.
לפתע מתו השכנים שלה ממחלה, והשאירו תינוק יתום בן כמה חודשים, לבד!
מסופר, שהאשה העקרה לקחה את התינוק והתחילה להניק אותו. התינוק חי וגם גדל - וכעבור שנה היא מצאה את עצמה בהריון עם אבא של דוד ילין! וכך, בזכות התינוק שהצילה, היא זכתה סוף סוף בילדים משלה.
הסיפור הזה מופיע במקורות שלי כסיפור על משפחת ילין ותולדותיה, והפוקוס שלו שם הוא איך היא זכתה סוף סוף בבן אחרי שנים של עקרות.
בשבילי, כמדריכת הנקה, הסיפור הזה היה מרגש במיוחד בגלל שהוא מוכיח את העניין הזה של הנקת ילד מאומץ.
זה היה תינוק בן חצי שנה או פחות - הגוף שלה היה צריך לייצר חלב תיכף ומייד כדי שהתינוק הזה ישרוד!
את יכולה לתאר לעצמך, שמעוצמת הרגשות והצורך, הגוף שלה הגיב מייד, אשה שאפילו לא ילדה.

ויש לנו סיפורים דומים על גברים שהניקו, בעקבות התאלמנות פתאומית.

קרוטונית מהמרק הגדול (10.08.2007 20:56):
אכן מדהים...

פלוני אלמוני (10.08.2007 22:34):
גברים?!
שהניקו?!
גברים?!
איך מסבירים את זה מבחינה פיזיולוגית?
ובכלל - האם הם יכולים להניק לאורך זמן?
והאם הם שווי ערך לנשים שלא ילדו ביכולת ההנקה שלהם?

נאוה פרנס (11.08.2007 01:48):
היניקה מעוררת את הפרשת הפרולקטין מההיפופיזה (בלוטה במוח)
גם הבלוטה וגם ההורמון קיימים אצל שני המינים.

ריש גלית (11.08.2007 11:54):
האם הסיפור על סבתא של דוד ילין אומר שאפשר להשתמש בהנקה כדי לעודד פריון אצל נשים שמקשות להרות? גם אם יניקו תינוקות שלא שלהן? גם אם זה לא מקרה חירום?
אני חושבת על חברות שלי שמנסות להרות בגיל מבוגר יחסית... הן מוכנות לקחת הורמונים, האם היו לוקחות גם תינוק יונק כדי להגביר את הפריון?
סתם מחשבה.

בשמת א (11.08.2007 14:58):
שאפשר להשתמש בהנקה
מעבר למה שקרוטונית כתבה בצדק רב, אני מזכירה שבסיפור הזה לא נעשה שום ניסוי. אף אחד לא "השתמש בתינוק אנושי חי" למטרת ניסוי פיריון, והיא לא הצילה חיים של תינוק בשביל לזכות בילדים. גם אנשים שמאמצים ילד אחרי שנים רבות של עקרות, ולפתע נכנסים להריון ספונטאני - לא אימצו את הילד בשביל להרות.
באותה מידה, אי אפשר "להשתמש בהנקה". או אפשר, בעצם. אפשר להשתמש בכל דבר. זה רק לא נראה לי.
כמו כן, אני לא יודעת אם משהו שנעשה במטרה מכוונת פועל כמו משהו שנעשה לצורך אמיתי ומתוך הלב.

_ובכלל - האם הם יכולים להניק לאורך זמן?
והאם הם שווי ערך לנשים שלא ילדו ביכולת ההנקה שלהם?_
יש דוגמאות בודדות בלבד לגברים שהניקו. אחת מוזכרת אצל חז"ל, אחרת היא בת זמננו מאיזה מקום בעולם השלישי (אבל היום אפשר לשלוח מצלמות לכל מקום). לכן, אין תיעוד מי יודע מה. אין מחקר. אי אפשר לעשות מחקר. גברים עשו את זה בעיתות חירום קיצוניות. לא יודעת לכמה זמן.

פלוני אלמונית (11.08.2007 15:02):
בשמת, תוכלי לציין איפה אצל חז"ל מוזכרת הנקה של גבר?
אודה לך מאוד!

בשמת א (11.08.2007 15:11):
בשמת, תוכלי לציין איפה אצל חז"ל מוזכרת הנקה של גבר?
לא זוכרת, אבל לדעתי יש כאן דף שבו זה כתוב. תחפשי אולי ב- מדור הנקה .

ההולכת בדרכים (11.08.2007 15:29):
חלב אב

<סוסת פרא / ה מערוך>

הנושא נראה לי מאוד מעניין, ויש לי 2 שאלות:

האם אפשר לגרות את השדיים ליצירת חלב ע"י יניקה שיטתית של בן הזוג? ואם כן, איך צריך לעשות את זה וכמה?
האם אפשרי לגרום לשדיים לייצר חלב בזמן שלוקחים גלולות נגד הריון? (עדיין בלי להיכנס לדיון על טיב החלב, רק מבחינה תיאורטית. (וגם בלי להיכנס לדיון על גלולות נגד הריון))

אולי בשמת יודעת, או מישהו אחר?

האם אפשר לגרות את השדיים ליצירת חלב ע"י יניקה שיטתית של בן הזוג? ואם כן, איך צריך לעשות את זה וכמה?
אפשר, אבל בן הזוג צריך לדעת מה הוא עושה. לא חושבת שנעשו ניסויים או מחקרים בעניין הזה.
בכל מקרה, "כמה" תלוי גם כמה מהר רוצים להביא את החלב. כמו כן, נשים שונות יגיבו בצורות שונות, ולשדיים שונים יכולת שונה להגיע לייצור חלב, גם בזמן, גם בכמויות.

האם אפשרי לגרום לשדיים לייצר חלב בזמן שלוקחים גלולות נגד הריון?
לא מוכר לי מקרה כזה, כי כאשר מדובר על אמהות שמאמצות, הן בדרך כלל מנסות להיכנס להריון.
בכל מקרה, גלולות נגד הריון רגילות אכן פוגעות בייצור החלב של נשים שמניקות אחרי לידה (פגיעה בהורמונים קיימים ופעילים), כך שעל אחת כמה וכמה יפעלו נגד ייצור חלב אצל אשה שאיננה מניקה כרגע ולא אחרי לידה (כלומר, גם לא פועלים אצלה ההורמונים האחראים לייצור החלב מלכתחילה). מדובר בהתנגשות של הורמונים, כמו ללחוץ בכל הכוח על דוושת הגז ודוושת הברקס גם יחד...
גם גלולות מיוחדות לנשים מניקות פוגעות אצל חלק מהן בייצור החלב. אשה שאיננה מניקה ילד כרגע לא יכולה לקחת אותן כי הן אינן מספקות הגנה מספקת נגד הריון ללא התמיכה של הורמוני ההנקה.

טול טול נתנה אתמול קישור בדף באופן טבעי בתקשורת:
אמהות שלא יכלו ללדת - מניקות על אמהות שנולד להן ילד מפונדקאית והן מניקות בכל זאת.

שליחה על ידי ללו* » 01 מאי 2012, 16:56

בספר "והיום איננו כלה" מובאת אגדת עם כזאת, מאוד מרגשת, על זוג הורים טריים שהוצאו להורג (בצבאו של ג'ינג'יס חאן, שאסר על משפחתיות), ומשרתת זקנה שברחה עם התינוק הקטן והייתה נואשת מבכיו הרעב ומחוסר האפשרות שלה להזינו, עד שבצעד של ייאוש גמור הצמידה אותו לשד - וגילתה שהוא יונק.

אוי, ללו, ריגשת אותי

.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4209056,00.html
על נשים שהניקו תינוקות שלא ילדו - היום בידיעות...

ערכתי והוספתי את הקישור לפרוטוקולי ניומן-גולדפרב.

מחקתי את דף הבלוג שהיה לי משיקולי פרטיות של הילדה שלי, אבל אני גם מרגישה שכדאי שאני אכתוב פה איזה סיכום קצר של המסקנות. אלא שאלו מורכבות מאד, ואני לא בטוחה שאני אפילו במקום סופי לגביהן. אז הנה בנקודות:

ייצור חלב ללא לידה הוא אפשרי, אבל לא פשוט בכלל. יש קישור לפרוטוקולים הרלוונטים בראש הדף. בשבילי זה היה חידוש הנקה ולא הנקה מאפס אז יישמתי גרסה קצת יותר קלה, אבל זה עדיין לא היה מתאפשר ללא מוטיליום ושאיבות מטורפות מסביב לשעון. אני לא מצטערת על הבחירות שלי (והיו סיבות ספציפיות שבגינן חלב אם היה חשוב במיוחד לתינוקת שלי), אבל היתה להן עלות גבוהה במונחים של הורות טרייה - כל שעות ההנקה האלו באו בפירוש על חשבון זמן הורות פעיל, וכדאי לקחת את זה בחשבון.
ייצור חלב עם מוטיליום+שאיבות הוא אפשרי, אבל להגיע לאספקה מלאה ככה בלי הורמונים של לידה ובלי הנקה פעילה זה די בלתי אפשרי. בשיא הגעתי לבערך שליש, ואני כבר התחלתי עם גנים של ייצרנית על ועם ייצור קיים (מאד נמוך, לילדה בת חמש).
הצלחה של חיבור לשד תלויה בגיל התינוק/ת, ככל שהם קטנים יותר כך הסיכויים עולים כמובן. אם זה גורם לכם לרצות לאמץ תינוק בן יומו תחשבו טוב טוב על ההשלכות האתיות של תגובת הבטן הזו (אני יודעת שזה נשמע שיפוטי, אבל זה באמת לא - רגשות ומחשבות בעיני הן תמיד לגיטימיות. מה עושים איתן זה עניין אחר)
הנקה באימוץ זה נושא מאד מאד נפיץ בקרב קהילות של מאומצים בוגרים. זה לא אומר שכולם נגד - מאומצים הם קבוצה מאד הטרוגנית וכמעט בלתי אפשרי לעשות לגביהם הכללות. מה שכן, כדאי להיות מודעים לזה שיש הרבה מאד מאומצים בוגרים שהנושא הזה מעלה אצלם רגשות מאד קשים, וזה ממש לא בא בתואם לרגשות שלהם בקשר להנקה באופן כללי. רוב מה שקראתי בנושא היה בפורומים סגורים, אבל יש כאן סיכום יחסית לא רע (באנגלית): http://theotheredwoman.com/2018/07/06/w ... gainst-it/ .
מה שחשוב בעיני בשביל אמהות מאמצות זה פחות הדיון האם מי שמתנגדים צודקים או טועים, ויותר האם מי שבוחרת לנסות להניק תינוקת מאומצת תוכל עוד שש-עשרה שנה לעמוד מול מתבגרת שמטיחה בפניה את הגרסה הכי כואבת של הטענות האלו, ולהיות מסוגלת להגיב לזה באופן שנותן לרגשות האלו מקום ולא ממרכז את רגשות האם. מהבחינה הזו, להיות מודעת לדיון הזה בתוך קהילת האימוץ זה שירות חשוב לכל מי ששוקלת הנקה באימוץ. תחשבו על זה בתור אימונים רגשיים.

יש עוד נקודה מאד מאד חשובה בעיני אבל שאני עדיין מתקשה לנסח כמו שצריך. רוב מה שקראתי לפני האימוץ לא הכין אותי להבין את חוויית האימוץ מנקודת המבט של הילדה שלי (למרות שחיפשתי מידע כזה בנרות, מצאתי אותו לבסוף רק בערך שנה אחר כך). כך יצא שכל הלך המחשבה שלי הלך לכיוון של עידוד היקשרות, שחוויתי את ההיקשרות כדבר עצמאי כמעט, ושפירשתי את ההיקשרות המיידית שלי אליה כדו-צדדית. מה שעוד תרם לכך היה שהתינוקת שלנו היתה מאד שמחה וביקשה הרבה מגע וקשר, שפירשתי כהיקשרות. לא היו לי הידע והכלים להבין שהיא עברה טראומה רצינית כשהופרדה מאמא שלה (בלי שום קשר לנסיבות, כי לתינוקות אין יכולת להבין נסיבות), ושלכן ההיקשרות שלה היתה זקוקה ליותר זמן, הדרגתיות, וגישה עדינה מאשר ההיקשרות המיידית שלי. נסיונות ההנקה שלי הלחיצו אותה כי הן היו יותר מידי מוקדם מידי, אבל לא יכלתי להבין את זה. כלומר, ראיתי את זה נקודתית, וכל פעם הפסקתי כי אני תמיד יוצאת מתוך נקודת מוצא של כבוד גם לתינוקות, אבל התגובות שלה בלבלו אותי כי לא היתה לי את המסגרת המחשבתית להבין למה היא נלחצת, אז המשכתי לנסות שוב ושוב יותר פעמים משנח לי להודות.