השפעה אנרגטית של דיוק במילים

זה לא פגם באהבה, זה שאתה לא ממש הטיפוס לשיר סרנדות, זה פשוט שאני צריכה סרנדות ולכן עלי לבחור בגבר שכן יכול לתת לי את מה שנחוץ לי.

הלוואי וזה היה כל כך פשוט, אבל זה לא עניין של בחירה, כשאוהבים מישהו, אוהבים אותו למרות הכל . למרות שאינו יודע לשיר סרנדות, למרות שהסגנון שלו כל כך שונה משלנו..

תודה על הדף @}
יש לי הרבה זמן הרבה תובנות בנושא. אני קוראת להן "קסם המילים הטובות". ארחיב מתישהו.

אבל זה לא עניין של בחירה, כשאוהבים מישהו, אוהבים אותו למרות הכל . למרות שאינו יודע לשיר סרנדות
לאהוב אותו - זה לא עניין של בחירה. מי כמוני יודע.
אבל להתחתן איתו - זה לחלוטין עניין של בחירה.
(for the record, רק ששאלת המחיר על הבחירה תהיה ברורה: עברו עשר שנים מאז שסרבתי להתחתן עם האחד שהזכרתי, ועד שהסכמתי להתחתן עם האיש שלי. עשר שנים!)

"קסם המילים הטובות"
עוד לא הסברת וכבר התאהבתי במשפט השובה לב הזה.
תדר אהבה מענג ונעים זורם ממנו.

יש לי הרבה זמן הרבה תובנות בנושא. אני קוראת להן "קסם המילים הטובות". ארחיב מתישהו
אוי איזה טיזר (-:
תרחיבי! בבקשה! (דמייני את החתול במגפיים בגירסת שרק, בתנוחה עם העיניים הגדולות, "מבקש" (-: )

_שהריי אותי מאוד מקומם שאני שואלת לשלומו של מישהו והוא עונה לי "ברוך השם"
האם הכוונה היא להתפטר מהשואל\ להתפטר מלהרגיש איך אתה מרגיש או להודות להשם...?
בדר"כ אני חווה לצאת מידיי חובה כמו ה"בסדר" ה"חילוני" (-מילה נוראית) בידיוק._
לגבי ברוך השם,בעלי משתדל תמיד,והרגיל גם אותי,תמיד להוסיף משהו-ברוך השם,טוב,ברוך השם,בסדר וכו'.
לגבי חילוני-אכן,מילה לא משהו,הרבי מלויבאוויטש(שוב),מסביר שחילוני בארמית פרושו זר,ואין יהודי שהוא זר,ולא משנה מה יש לו על הראש או בתוכו-ולכן לא משתמשים בביטוי הזה.
לגבי -מצוייני צה"ל,יש שיחה שלימה וארוכה בה הרבי מסביר שבהכרח על פני חסרון בגשמיות,ישנה מעלה ברוחניות,ןהנה קטע שהעתקתי מתוך תמלול של השיחה-
וכך אמר להם: "התנהלותכם היא הוכחה שה' נתן לכם כוחות מיוחדים להתגבר על מגבלותיכם ולעלות בכך על הישגיהם של אנשים אחרים. אינכם נכים או מוגבלים אלא אנשים מיוחדים, כיוון שיש לכם לכם פוטנציאל שאין לאף אחד מאיתנו. לכן אני מציע, שמהיום והלאה לא יקראו לכם 'נכי צה"ל' אלא 'מצויני צה"ל' - הגדרה יותר מדויקת של מהותכם".

באותה שנה, גישה זו לא היתה עדיין מקובלת והיה על הרבי לעשות צעדים משמעותיים כדי לקבעה. יחסם הרשמי של רופאים והמטפלים הרפואיים אל החולים, היה מוגדר עדיין במונחים שליליים, אבל הרבי יישם בהחלטיות את המשנה החסידית רבת השנים - "חשוב טוב יהיה טוב".

ואכן, היחס שהרבי הראה לחיילים אלה שאיבדו איברים בהגנתם על עם ישראל, היה חם, שמח ואופטימי. אחדים מהם סיפרו לאחר-מכן, שהיתה זו הפעם הראשונה שלא נפגשו ברגשי רחמים או אשמה מצד הזולת, אלא בתגובה טבעית חמה. עם-זאת, כאשר הרבי חזר אל חדרו, מזכיריו האישיים ראו עליו את הרושם הקשה והכאב שנותר בו מהפגישה. רק לאחר שבוע, סיפר המזכיר, התאושש הרבי מחווית המפגש.

אבל זה לא עניין של בחירה, כשאוהבים מישהו, אוהבים אותו למרות הכל . למרות שאינו יודע לשיר סרנדות
אני כותבת את הצללים הדהויים של מה שכתבתי בצהריים ונמחק לי.
כשאנחנו בוחרות בן-זוג, אנחנו בוחרות על פי מגוון גדול מאד של פרמטרים וסדרי עדיפויות (כדי שיהיה ברור שאני לא מתכוונת שכמו מחשב - ) הרבה מהם לא נהירים לנו. מי שבחרה בחור שאיננו שר סרנדות למרות שסרנדות חשובות לה, זה או כי היא מבכרת בחור שלא שר סרנדות אבל כן נאמן ומסור וחייכן ומושך ואחראי ומשפחתי וכו' וכו' וזה יותר חשוב לה, או שהצורך שלה להצטרך סרנדות ולא לקבל אותן גדול יותר מהצורך שלה בסרנדות.

אני חושבת שכשחולפות השנים, כל הדברים שיותר חשובים מסרנדות מתחילים להתקבל כמובנים מאליהם, והסרנדות, או העדרן, הופכות להיות, לכאורה, יותר חשובות ממה שהן באמת. נוצר מן רושם שכל הגברים הרי הם בבסיס כאלה, ורק צריך לחפש עכשיו אחד אותו-הדבר-רק-עם-סרנדות והכל יסתדר... גם נדמה היה בהתחלה שסרנדות זה פחות חשוב מאוכל, ועם השנים, האוכל נהיה מובן מאליו, וחסרונה של סרנדה טובה (אפילו לא יומיומית, ככה, סרנדה פה, סרנדה שם.) נהיה עמוק וצורב ומהדהד.

עכשיו. אם עוצרים מדי פעם ומתמקדים בכל הסיבות שבגללן בחרנו לשים את הסרנדות במקום משני, אז יש פתאום הודיה גדולה והוקרה והכרה והכל נהיה יותר שמח באופן כללי. כלומר, לשים לב לכל הדברים הטובים המובנים מאליהם.

חוצמיזה, הייתי פעם בראיון עבודה אצל איזה איש חכם שאמר לי שכשרון זה מולד וזה אומר שבעל הכישרון (להלן "כשרוני") עושה את הדבר בקלילות ובטבעיות כמו רקדן. אבל שאין זה אומר שמישהו אחר לא יכול ללמוד את ה{{}}כישור הזה. הוא אולי לא יהיה מעולם חינני כמו הכישרוני, אבל הוא יהיה מוכשר.
בעיניי, בזוגיות שיש בה תקשורת טובה, את יכולה להסביר בצורה ברורה שיש לך צורך גדול בסרנדה. שאין צורך בסרנדות מושלמות או רבות או שיהיה דווקא הוא הכי כישרוני בסרנדות. ואולי אם תסבירי טוב, יום אחד ישירו לך סרנדה ממש עקומה ודבילית וחד פעמית ונפלאה שאין כמותה.

<ניצן אמ ממחשב שלא מוחק לה את כל מה שהיא כותבת

>

אבל זה לא עניין של בחירה, כשאוהבים מישהו, אוהבים אותו למרות הקול.
זה בעניין הסרנדה

טוב, אני צריכה להפסיק לדבר במשלים.
כתבתי ברור לגמרי קודם.
אני לא באמת דיברתי על סרנדות, שהן דבר שולי שבשולי ושכמובן מעולם לא היה ברשימת הדברים שאני מחפשת בגבר.

אני דיברתי על מה שנראה לי, אישית, הדבר החשוב ביותר במערכת יחסים זוגית:
סרבתי להתחתן עם הבחור, ש-בין היתר - לא היה מסוגל לבטא במלים שהוא אוהב אותי, ואפשר לומר שהסיבה העיקרית היתה, שלא הרגשתי שהוא אוהב אותי באמת.
כן התחתנתי עם הבחור ש- בין היתר - כן היה מסוגל להגיד לי שהוא אוהב אותי. ואפשר לומר שהסיבה העיקרית היתה, שהרגשתי שהוא אוהב אותי באמת.
היכולת להגיד את המלים, היתה לה משמעות בשבילי.
והמשך הדיון בדף החדש שפתחתי, איך לזהות גבר אוהב. כי זו כבר סטייה מנושא הדף הזה.

נזכרתי בתופעה שנתקלתי בה בעבודתי כל הזמן, כשהיינו שואלים שאלות ישירות או שאלות שאנשים לא ציפו להן (למשל אם נתנו הצעת מחיר על מוצר והם אמרו שזה יקר להם מידי אז שאלנו - כמה אתה רוצה לשלם?),המילה הראשונה שלהם הייתה "אההה.." אז היינו עונים להם ש"אההה.. עושים רק בשירותים.."
בנוסף,יש את כל המוכרים בטלפון שמתקשרים שתקנה ביטוח, מנוי, מוצרים וסקרים למיניהם והם מציפים אותך בדיבור מהיר, אז אני עושה להם קולות של אההה אהה אהה ואז הם שואלים אותי מה קרה ואני אומרת שיש לי שלשול ואני חייבת לשירותים.. כך הם לעולם לא מתקשרים אליי יותר - הם משלשלים מילים מהפה אז הם עושים לי שלשול.. תנסו את זה , זה עובד מעולה וזה מצחיק אותי תמיד

יש לי הרבה זמן הרבה תובנות בנושא. אני קוראת להן "קסם המילים הטובות"
קסם המילים הטובות הוא קסם. ויש בו שימוש במילים טובות.
הוא אח תאום של קסם המחשבות הטובות ולפעמים משתמשים יותר בקסם המחשבות הטובות, כך או כך אלו קסמים מאוד חזקים וטובים-
כי כשמפעילים את הקסם (וצריך להפעיל את הקסם כל עוד ערים, או לפחות להשתדל) אז כל מה שאפשר להגיד על עצמך ועל אחרים ועל דברים שאת רוצה שיקרו- זה רק את הטוב.
אם למשל אני לפני פגישה חשובה ומתחילות לי מחשבות, אז בקסם המילים/המחשבות הטובות אני בונה את המחשבות על הצד הטוב ביותר שאני הייתי רוצה מהפגישה.
אבל גם בדברים פשוטים יותר. כשהקסם מופעל, כשאני חושבת או מדברת, אני אומרת רק מילים טובות. מילים לא טובות- אני אשחק איתן ואנסח את הטוב מתוכן. כשהקסם פועל, המילים הטובות פועלות ומשפיעות עלי- ועושות אותי שמחה, חיונית, עירנית ומלאת מרץ.
עוד דוגמא, אם אני גמורה מעייפות ורוצה להשתמש בקסם המילים הטובות אז כשאני פוגשת חברה, במקום לקטר לה ולהגיד "לא ישנתי טוב, יש לי מצב רוח מחורבן ואני גמורה מעייפות" אני אגיד לה "ישנתי מעט, אני עייפה" (שזו אמת, אבל המצב רוח המחורבן כבר השתפר) ואני אחשוב לעצמי "אני מתעוררת, יש לי מרץ, אני מרגישה טוב". אני בונה את המילים הטובות שיוצרות את המציאות עבורי. מה שאנחנו אומרים זה מה שאנחנו.
אגב, דודתי היתה נוהגת לענות לשאלה how are you (היא קנדית) בתשובה S.S.D.D
שזה היה ראשי תיבות לsame shit different day ובאמת היה לה הרבה מאוד שיט באותה תקופה. דיברנו והצעתי לה לענות good במקום זה. והשדברים באמת יהיו יותר טובים.
כמו בכוורת -מסיפורי פוגי , שהוריו של פוגי אמרו לו - "זה יכול להיות יותר גרוע" ואכן נהיה יותר גרוע.. אז ככה זה. ואם נפעיל את קסם המילים הטובות על הוריו של פוגי - הם יגידו לו - תתעודד, פוגי, כי יהיה טוב.

הילה של הקריסטלים
אההה אהה אהה ואז הם שואלים אותי מה קרה ואני אומרת שיש לי שלשול ואני חייבת לשירותים.. כך הם לעולם לא מתקשרים אליי יותר - הם משלשלים מילים מהפה אז הם עושים לי שלשול.. תנסו את זה , זה עובד מעולה וזה מצחיק אותי תמיד ענק

לא רואה איך אהיה מסוגלת לעשות את זה .. אבל עכשיו אין ,אין, חייבת לנסות!

_קודם כל הוא מניף את החרב כדי לעצור מכה פוטנציאלית.
אבל את כולך רכות, לא באת אליו בחרב. ואת נשרטת. לפעמים נחתכת. אולי בדיוק הזזת יד, בחוסר תשומת לב, לא הקפדת להיזהר בעצמך, לא זכרת שהוא מוקף בהילה של חרבות מתהפכות._
בעלי

אם אני גמורה מעייפות ורוצה להשתמש בקסם המילים הטובות אז כשאני פוגשת חברה, במקום לקטר לה ולהגיד "לא ישנתי טוב, יש לי מצב רוח מחורבן ואני גמורה מעייפות" אני אגיד לה "ישנתי מעט, אני עייפה
איך הזכרת לי! חברתי הטובה כל הזמן מזכירה לי, ואני כבר זוכרת בעצמי, להגיד את הדברים תוך שימוש במלים חיוביות. נגיד, לא לענות "קשה, קשה". לענות "לא קל". יש לזה שתי סיבות:
האחת, בתשובה נמצאת המלה "קל" והיא זו שמשודרת למוח.
השנייה, הידעתם שהמוח שלנו לא קולט את המלה הקטנה "לא"? (אם תגידי לאיש שלך "אל תשכח לקנות פרחים" נחשי מה? הוא באמת ישכח לקנות פרחים...) אז כשאני אומרת "לא קל", המוח שלי קולט "קל" (-:
אני מאוד מתחברת למה שכתבה לוטם מרווני - להשתמש באנרגיה של המלים הטובות, ולהמעיט במלים הלא טובות.

_מוקף בהילה של חרבות מתהפכות.
בעלי._

חני בונה, לא זו בלבד שהפלת לי אסימון ענק, אלא שהדיוק האנרגטי במלים שבחרת היה מושלם.
אני שמחה!
תודה על השיתופים והרעיונות.
אם מדברים על אנרגיה הדף הזה מעט עמוס. נותנת כוונה להפיג את העומס.

השפעה אנרגטית חריפה: סירבה לומר על מה תוותר בבייגל - וסטארבקס הזמינה משטרה

לא זכרת שהוא מוקף בהילה של חרבות מתהפכות.
לא מצאתי את המקור בדף אולי נמחק.
לדימויים יש כוח לא מבוטל.
דימוי כזה למשל יכול להעצים את הדפוס הבעייתי הקיים.

_לא זכרת שהוא מוקף בהילה של חרבות מתהפכות.
לא מצאתי את המקור בדף אולי נמחק._

לא נמחק. זה כאן: השפעה אנרגטית של דיוק במילים (2010-08-12T14:12:43)

דימוי כזה למשל יכול להעצים את הדפוס הבעייתי הקיים.
דימוי כזה יכול לחשוף דפוס בעייתי שקיים.
הוא לא ידבר אל מי שלא חי את זה.
לפעמים אתה חי וסובל ולסבל שלך אין שם. אין לו שם. אין כותרת. אין תיאור. ואתה יכול שנים ככה לחיות בערפל, אתה נשרט ונחתך ברגעים שאתה הכי פחות מצפה, ואתה לא מבין למה. ואתה לא מבין מניין זה בא. ואתה לא מבין מה עשית.
ואולי, כשאתה מבין בתוך מה אתה חי - אתה מתחיל לראות. ומהראייה תבוא ההבנה. מהראייה יכולה לבוא שלווה. מהראייה יכול לבוא שינוי. אתה יכול להפסיק להיות קורבן של הנסיבות, ויכול להתחיל לקחת אחריות על החיים שלך.
אם אתה חי עם אדם שכל הזמן מגן על עצמו בצורה כזאת, זה קודם כל משחרר אותך מאשמה, הדימוי הזה: לא עשית כלום ולא הגיע לך להיחתך. וגם הוא לא עשה שום דבר רע, או מכוון נגדך. זאת פשוט התנהגות אוטומטית בלתי פוסקת שהוא מפעיל לצורך הגנה עצמית.
אחרי שמבינים את כל העומק של הדימוי, אפשר גם להחליט מה עושים.
אולי אפשר לדבר. אולי אפשר ללכת לייעוץ זוגי אצל חני בונה (-: אולי אפשר להגיד, די. זה לא מתאים לי יותר. אני הולכת לעשות שינוי בחיים שלי. אבל לפחות אני רואה עם מה אני חיה.
והשינוי הראשון מתחיל בי שנשרטת. אם אני לא רוצה להישרט יותר, זה כבר שינוי. החלטתי משהו חדש. אני יכולה פשוט לזוז מהטווח של החרבות. אני יכולה ללבוש שיריון. אני יכולה להראות לו את החתכים ולשאול אותו אם הוא ראה את התאונה הזאת קורית. יש סיכוי גבוה שהוא לא שם לב בכלל. כי זה לא הלב שלו שחותך, זו החרב.
כאשר קיים דפוס בעייתי, העמדה שלי בחיים היא קודם כל לחשוף את עצם קיומו. ואחר כך לשנות אותו.
אבל זו האחריות של מי שנחתך, ושל מי שחותך.
כיוון שנחתכתי לא פעם מחרבות מתהפכות, וכיוון שלי עצמי יש אי אילו חרבות שנשלפות מדי פעם מתוך אוטומט ישן, אני יודעת ששני הדברים לא קלים, ושני הדברים דורשים כוחות לשינוי.

השפעה אנרגטית של דיוק במילים

ב16.8 כתבתי:
אם מדברים על אנרגיה הדף הזה מעט עמוס. נותנת כוונה להפיג את העומס.

תודה ל בערך מוחלט על הקישור המחוייך: סירבה לומר על מה תוותר בבייגל - וסטארבקס הזמינה משטרה

איזה דף נהדר

תודה ל בערך מוחלט על הקישור המחוייך: סירבה לומר על מה תוותר בבייגל - וסטארבקס הזמינה משטרה

השפעה אנרגטית של דיוק במילים

הדף הזה מעט עמוס. נותנת כוונה להפיג את העומס.

ומאז שקט ודממה. אף אחד לא רוצה להעמיס על העומס.
חבל, היה מאוד מעניין...

היה מאוד מעניין...
ממשיכים

מחדדת את ההקשר של הדיוק במילים כאשר התשובה הנדרשת היא כן או לא.
דוגמאות:
כאשר הוצעו לי באירועים שונים עלוני מידע נהגתי לומר תודה. (התכוונתי לא תודה)
פעם אחד מהמציעים שאל אותי "תודה כן או תודה לא" מאז אני מדייקת......

וגם:
מכירה אנשים שכאשר מציעים להם דבר מה (לדוגמה: האם תרצה כוס תה?) התשובה שלהם היא: למה לא.....

יכולה להוסיף ללמה לא את אפשר...
כשמשהו קרוב לי עונה בצורה כזו אני מנסה לדייק את התשובה ושואלת את/ה רוצה? מה את/ה מעדיפ/ה?

נדמה לי שהשאלה הבאה עדיין לא נשאלה כאן:
כשאומרים לי תודה, ואני עונה בבקשה- למה בדיוק אני מתכוון......?
מאיפה באה המילה הזאת ולמה היא מתכוונת בדיוק?

כאשר הוצעו לי באירועים שונים עלוני מידע נהגתי לומר תודה. (התכוונתי לא תודה)
חני, זה מזכיר לי את הקשר של כל הדיון הזה לנימוסים.
נימוסים יכולים להוביל לחוסר דיוק אבל לא בהכרח. ואם מוצאים דרך לשלב אז אולי זה אפילו עדיף.
בתור חובבת נימוס אני בדרך כלל עונה לשאלה כזו ב: תודה, אבל שפת הגוף שלי (תנועת הראש והיד) אומרת בפירוש "לא". במקביל אני גם מחייכת.
אני חושבת שאצל מישהו שעובד כל היום בחלוקת עלונים זה מתקבל מאוד מדוייק אבל גם נעים. או כך לפחות אני מקווה כי זו המטרה.

והנה עוד שני גרוש - מאחר וצורם לי כאשר יש חוסר דיוק במילים אני גם בדרך כלל מאלצת את הדובר לדייק. משתדלת מאוד שזה יהיה בנעימות ובהומור אבל לא מצליחה להימנע מזה.
כשאומרים לי על הצעה "למה לא" אני עונה בחיוך - טוב, אולי באמת לא.
כשאומרים לי על הצעה "אפשר" אני אומרת - אפשר גם לא.
עם המבט הנכון והטון הנכון אנשים בדרך כלל מבינים, צוחקים, ונהנים לתקן בעצמם את התשובה שלהם למשהו יותר מדוייק.
והכי נחמד זה כאשר מסתבר שהדיוק הוא בכלל הפוך למה שהבנתי כי לא באמת מתחשק להם לשתות או שלא מתחשק להם את מה שהצעתי והנה יש להם הזדמנות לומר לי את זה.

אחרון ודי - חוסר דיוק לא תמיד נזקק למילים. כאשר מדובר באנשים שאני מכירה אני שמה לב שהרבה פעמים חוסר הדיוק נמצע בהמהומים או מיני מלמולים.
האדם המוכר מניח שהוא מובן על בסיס היותו מוכר אבל פעמים רבות זו טעות.

_כשאומרים לי תודה, ואני עונה בבקשה- למה בדיוק אני מתכוון......?
מאיפה באה המילה הזאת ולמה היא מתכוונת בדיוק? :)_

שאלה מעולה לדעתי. אני אוהבת לענות (ושעונים לי) במשהו יותר מדוייק מתודה. משהו שבעצם מסביר למה מרגישים צורך להודות.
למשל, לומר במקום תודה: איזה כיף, זה משמח אותי, זה מרגש אותי, בדיוק מה שרציתי וכו'...

המשמעות של הדיוק במילים היא כמובן להיות מודע למילים. אלה שאנו אומרים או שומעים אותן. הדרך שבה נעשים מודעים למילים עוברת דרך זיהוי מה שלא מדוייק. זוכרת מצבים שרציתי לקחת את דברי בחזרה. (כמו שעושים במחשב קונטרול Z) בדרך כלל זה היה מחובר לביקורת עצמית עד כמה עשיתי משהו לא מתאים ו"קילקלתי".
בעיני הלימוד על מה שיכול היה להאמר אחרת באותה סיטואציה ביחד עם ההבנה שזה אנושי לטעות מקדמת לקראת דפוס חדש של להיות מדוייק בלי להשקיע מאמצים.

בעקבות ארוחת ערב מהנה אתמול בערב (ערב שבת) עלה בי הרעיון לפתוח את נושא ה הומור בתוך הנושא הכללי השפעה אנרגטית של דיוק במילים
לנושא ההומור מבחינתי שני היבטים: האחד הוא היבט אישי השיחה שלי על עצמי בנושא הומור והשני מסקנות שלי על הנושא באופן כללי. מבחינתי פתיחת הנושא היא הזדמנות לחקירה שלו.
בהיבט האישי אני באה ממקום די מתגונן. כשמישהו אומר לי משהו "בצחוק" אני מגיבה כמעט מיידית. או בהבעת פנים שיש בה סימן שאלה של "לא מבינה מה זה מצחיק" או אומרת "אותי זה לא מצחיק" לפעמים כאשר התגובה שלי היא ענינית ונאמר לי שאין מה להתייחס ענינית כי זה היה בצחוק אני מסבירה ש"אני לא מבינה שזה בצחוק" או "אני לא מבינה בדיחות". במסגרת הזוגית שלי לא סגור ביננו מה זה "חוש הומור".
חברה שבאה לארוחת ערב אתמול ושמעה מהזוגי ש"אין לי חוש הומור" התנגדה בתוקף. כל הערב אני צוחקת. היא אומרת חני מאד מצחיקה. כן עונה לה הזוגי. היא מצחיקה בלי כוונה להצחיק. מתוך תמימות. פשוט אומרת מה שעולה לה וזה באמת מצחיק.
האמירה שלה על כך שאני מעוררת בה צחוק הזכירה לי את השאלות שאני שואלת את עצמי בשנה האחרונה: מה מצחיק אותי? מה במה שאני אומרת גורם לאחרים לצחוק?
על התשובות המענינות שמצאתי ועל הקשר להשפעה האנרגטית בפוסט הבא.

אנ רוצה להפנות את הדיון אל המילה "לא"
תשימו לב כמה פעמים אנו משתמשים במילה הזאת כשאנו לא ממש צריכים..
אפילו כשאנו מסכימים עם משהו הרבה פעמים נתחיל את המשפט ב "לא"
זה לא בא לידי ביטוי בד"כ בכתיבה אבל תנסו לשים לב בדיבור.
אני אפילו לא יכול לתת דוגמא כתובה.. אבל תשימו לב.

ועכשיו חידה
איזה מילה מסתתרת במילה "אבל" ?

הפוסט הנ"ל..
נירמאל..

חני, לגבי הומור. אני מפרידה בין צחוק פיזי לבין "צחוקים" (שזו תגובה חברתית להומור), ובין הומור לבין שמחת חיים כנה (אין השניים מעידים זה על זה ואני שואלת את עצמי אם הם יכולים לדור בכפיפה אחת. אני אסביר.)
אם מפרקים את מה שמקובל אצל רב האנשים כ"הומור" מקבלים שבסופו של דבר מה שמעורר צחוק ברמה הפיזית זה פורקן של איזה מתח שנוצר. בד"כ זה חוסר נוחות מאד גדול (התחושה שהדברים היו מעוררים אילולא היתה זו "בדיחה") ותחושות לא קלות לנשיאה בעולמנו כמו פחד, או גועל, או זעם וכו' צחוק כזה לא נובע מרגשות חמימים ונעימים כמו שמחה ורכות ואהבה בעיניי.
לא רק לגבי בדיחות זה נכון, גם לגבי מתיחות, סיפורי הווי, ירידות אישיות, ירידות עצמיות, וסיטואציות חברתיות או אחרות שבהן אין הרבה ביטחון, אז המתח הגדול נפרק בצחוק. <כל מילה במשפט הזה מקפלת אלפי דוגמאות שכולנו נתקלים בהן יומיומית>

בגדול, צחוק הוא דבר מאד בריא בעיניי. שלא יהיה לא ברור. ואני משתמשת בהומור על חסרונותיו הברורים בחיים שלי. זה נותן לי תחושת ערך עצמי מבחינה חברתית, איטלקטואלית, ומפיג מתחים פיזיים וחברתיים.
הרבה מהצחוק החברתי הזה הוא מה שנקרא "צחוקים". איזו קליפה שמאפשרת קיום ולא מהות של שמחת חיים. אני לא יודעת אם הומור וצחוקים מפריעים בדרך לצחוק בריא ולשמחת חיים. יכול להיות. אבל נראה לי מפחיד לוותר על אחד בדרך אל השני ולגלות את עצמנו יום אחד ערומים וקרחים מכאן ומכאן... <לא טוענת שזה מה שאת מציעה. אלה תחושות ומחשבות שלי בנידון.>

_תשימו לב כמה פעמים אנו משתמשים במילה הזאת כשאנו לא ממש צריכים..
אפילו כשאנו מסכימים עם משהו הרבה פעמים נתחיל את המשפט ב "לא"_

לפעמים אני מעדיפה את המילה "לא", בדיוק מטעמים של דיוק:
אני מעדיפה להגיד שאני לא אוהבת התנהגות מסויימת, ולא להגיד שאני שונאת אותה.
יש הבדל של אווירה בין השימוש במילה אוהבת למילה שונאת.
יש גם הבדל במשמעות.
כמו שאמר אחד האנשים החכמים ביותר (-לדעתי) טרי פרצ'ט: ההפך מ X הוא לא-X
זאת אומרת- ההפך מ"אוהבת" זה "לא אוהבת", ולא "שונאת". ההפך מ"שבע" זה "לא שבע", ולא "רעב"
וכיוב'.

(התפלספות עצמית עם בוקר... (-:)

אני מעדיפה להגיד שאני לא אוהבת התנהגות מסויימת, ולא להגיד שאני שונאת אותה
הייתי אומרת כך. נניח שאני לא אוהבת ש'היא צועקת'. במקום להגיד שאני שונאת ש'היא צועקת' ויחד עם זאת לא רוצה לחזק את ה'לא', אז אומרת מה אני כן אוהבת. אני אוהבת שמדברים בנחת/שקט וכו'.
בתוך כל 'לא' שלנו, חבוי 'כן'. צריך רק לחפש אותו.

ניצן אמ
חן חן לך על מילותייך. הן הזכירו לי שגם מה שנראה לא מדוייק הוא מדוייק.
וגם הסדר שעשית במה שקשור להומור מעורר מחשבה.

@}

התעוררתי הבוקר תוך ידיעה שחשוב לחזור לדף הזה.
מתמקדת ב השפעה אנרגטית של דיוק במילים בזוגיות
דוגמה תינתן בהקדם
באהבה

מתמקדת ב השפעה אנרגטית של דיוק במילים בזוגיות
בדיוק, אבל בדיוק עכשיו סיפרתי על ההשפעה האנרגטית של דיוק במלים בזוגיות (-:

איזה דף חשוב! תודה שהחזרתן אותו לחיים @}

לאישי יש מלה שאותה הוא נוהג לומר כאשר דברים נמצאים לא במקומם. בשבילו הם זרוקים. למשל כשאני מחפשת את הנייד שלי ולא מוצאת הוא יכול לומר שהנייד שלי זרוק בחדר מסויים בבית.
כשביקשתי ממנו לא להשתמש במילה זו כי היא לא נעימה לי זה לא "עבר" אליו. מאוחר יותר שמתי לב שכשהוא אומר את המילה "זרוק" זה זורק אותי אנרגטית. מוציא אותי מהמקום שבו הייתי הלכה למעשה. בפעם הבאה שהוא אמר את המילה סיפרתי לו את מה שחשתי אנרגטית שעושה לי המלה וראיתי שזה עובר אליו. והתגובה (הלא מילולית) שלו ריככה את ההתנגדות שחשתי.

וואו, חני, מעולה. ממש חשוב לשים לב לזה. זה נשמע כאילו המילה הוציאה אותך מהמסלול של החיפוש והכניסה אותך למסלול של התמודדות עם המילה. איזה סיכוי יש לך למצוא ככה את הנייד כשאת בעצם כבר לא מחפשת אותו?

גם לי יש דוגמה אבל מזוגיות אחרת, לא שלי.
לאחי יש כבר המון שנים אוסף של דברים מעט ילדותיים. הוא אוהב אותם ולוקח אותם מדירה לדירה ומסדר ממש יפה.
בדירה הנוכחית, זו אליה עברו אחרי הנישואין, היה קשה למצוא מקום לכל האוסף והוחלט לצמצמו. בת הזוג אמרה בצחוק שצריך למצוא מקום לכל השטויות שלו.
אני בכלל לא שמתי לב וחזרתי על המילה באיזשהו הקשר. אמא שלי החכמה קפצה ואמרה שקשה לה לשמוע את המילה הזו בהקשר של משהו שחשוב לבן שלה.
בשבילו אלו לא שטויות וצריך לכבד את זה.
אני חושבת שהיא צדקה מאוד. וזה חשוב כפליים כשעוברים לדירה חדשה וכל אחד מנסה למצוא את מקומו. האמירה שהחפצים שחשובים למישהו הם שטויות מקטינה את המקום שהוא ירגיש בנוח לתפוס.
אולי זו מלכתחילה כל המטרה אבל טוב לא יוצא מדברים כאלה.

והנה עוד אחד, הפעם משלי.
כשבן הזוג עושה משהו מעצבן שהערתי לו עליו המון פעמים אני נוטה לומר (לדוגמה) "אתה משאיר את המזגן פועל".
הוא הסב את תשומת לבי לכך שאני רוצה להעיר על כאן ועכשיו אבל המילים מעירות על מאז ומעולם וזה מעצבן.
גם בגלל שהוא משתדל מאוד וזה מקטין את חשיבות המאמצים שלו ולא נותן להם תשומת לב וגם בגלל שזה מתייחס לעבר ולא לעתיד.
לדעתו הדרך הנכונה היא לומר "השארת את המזגן פועל" או "תשתדל לכבות את המזגן" או, טוב יותר "אני יודעת שאתה משתדל לכבות את המזגן אבל הוא נשאר היום דולק וחבל".
והוא כמובן צודק. כשאני מעירה בדרך הישנה הוא עסוק בהתקוממות נגד המסר החבוי.

וואו, חני, מעולה. ממש חשוב לשים לב לזה. זה נשמע כאילו המילה הוציאה אותך מהמסלול של החיפוש והכניסה אותך למסלול של התמודדות עם המילה. איזה סיכוי יש לך למצוא ככה את הנייד כשאת בעצם כבר לא מחפשת אותו?
תודה שחידדת לי את זה. זה גם מתקשר לי לכך שאני יכולה להתרכז רק בדבר אחד כל פעם. ומלה כדוגמת "זרוק" בהקשר שניתנה בהחלט מכניסה אותי למסלול של התמודדות עם המילה

ותודה על הדוגמאות שלך.

ציל צול יקרה,
אני מאד מתחברת לדוגמאות שלך.
הדוגמה הראשונה מדברת אלי במה שקשור לאנרגיה של חפצים.
יש לי בסלון שעון קיר עשוי עץ כהה. המנגנון שלו הוא על חלק מגזע של עץ מעובד.
הוא כבר די הרבה שנים בבית. ובשנים האחרונות אני מרגישה שהוןא מפריע לי ניסיתי לדבר עם בן הזוג אך הוא אינו מוכן לותר עליו.
חברה ש"מתמצאת באנרגיות". ביקרה אצלינו והסבירה לי שלשעון יש אנרגיה גברית ולכן לבעלי נוח איתו.
ההסבר הזה הניח את דעתי וכעת שנינו חיים בשלום האחד עם השניה. (השעון ואני)

ולגבי הדוגמה השנייה שלך היא עזרה לי לראות משהו חדש בהקשר אנרגטי שיכול לשמש כעין גשר בתיקשורת בין בני זוג.
בקרוב
באהבה

תמשיכו, תמשיכו. אני לומדת (-:

הוא הסב את תשומת לבי לכך שאני רוצה להעיר על כאן ועכשיו אבל המילים מעירות על מאז ומעולם וזה מעצבן.

הדוגמה הזו הזכירה לי כמה אני באנטי כאשר אישי אומר לי למה האור ב דלוק (כאשר לא נמצא שם אף אחד)
וזה ממש ממש מעצבן כי תמיד הוא רואה שהוא דולק ומעיר על כך לפני שאני מספיקה לכבות אותו.
תחילה חשבתי שמה שמרגיז אותי זה ה"למה". חשבתי שיש כאן שאלה מיותרת. ושאם זה מפריע לו שיכבה בלי להעיר.
ויום אחד הבנתי וגם הסברתי לו שמה שאני צריכה זה זמן. לכבות את האור בזמן שלי, בקצב שלי בלי הערות שלו. זה די דיבר אליו.

ויש גם הסבר אנרגטי מה הפריע לי בשאלה /הערה שלו.
בהמשך

תחילה חשבתי שמה שמרגיז אותי זה ה"למה". חשבתי שיש כאן שאלה מיותרת. ושאם זה מפריע לו שיכבה בלי להעיר.
אז אני עוד בשלב הזה.

כאשר שואלים "למה כך וכך?" בפרט אם זו שאלה חוזרת ולא תמימה, זה יכול להצביע על זה ש

הוא מאמין שזה לא בסדר
הוא מאמין שזו אחריותך
הוא מאמין שעובדת היות הדבר לא בסדר בעיניו, הופכת את הדבר ללא בסדר אבסולוטית, ושאת אמורה להתיישר לפי האמונה הזו, גם אם את לא מסכימה איתה.
הוא מאמין שבפרט אם את מסכימה איתה, אז שינבעו מזה מיידית שורה של מעשים, בלי להתחשב בקצב אישי, ביכולות אישיות, בתשומת לב אפיינית וכו'
זה מפריד, לא מאחד. האחריות היא של מישהו שמפשל, ולא של ערבות הדדית זוגית שבה כל אחד תורם במקומות שחזקים אצלו ומגבה את האחר באהבה ובסליחה.

מוסיפה, שלדעתי זו חשיבה "נשית" רציונאלית לנתח ככה. נשית בתשומת הלב, רציונאלית בזה שהיא פרשנות נקייה ולא מערבת רגשות או שריטות אישיות.
הרבה פעמים זה סגנון שיח שנדבקים בו (בילדות, בצבא) שיש בו משהו קשה ותוקפני, ואפילו לא מודעים לכמה שזה יכול להחוות (ובמקרים מודעים - להתפרש) קשה.

אני עם כל מילה שניצן כתבה. ובעיקר עם שורת מחץ אחת - במילה "למה" אין שום דבר טוב והיא אף פעם לא מובילה לטוב. לא משנה איך מסתכלים עליה, לא טוב שם.
ולעניין הדף, אנרגטית זה מורגש. זה מורגש שיש כאן מילה שבכל צורה שמביטים בה יוצא ממנה משהו שלילי.
מזכיר לי משהו. אני עובדת עם חוקרים וחוקרות במשטרה וגם עם פרקליטים ופרקליטות בכל הנוגע לנפגעות תקיפה מינית.
אנחנו מלמדים אותם להוציא את המילה הזו מהלקסיקון ולחפש חלופות אחרות. ומדובר באנשים שאין להם מנוס אלא לשאול שאלות "למה?". הם צריכים לדעת מה קרה וגם מה היו המניעים של כל פיפס התנהגותי.
אז אנחנו מלמדים חלופות ומבהירים שאפילו אם יש שאלה שאין לה שום חלופה שישתמשו במילה אחרת. למשל: כיצד קרה ש... או איך קרה ש...
אפילו אלו, שעדיין יש בהם תביעה מעצבנת לדין וחשבון, טובים יותר מהלמה. הם חותרים לקראת דיאלוג במקום לכיוון של התכנסות פנימה.
ה"למה" אינו מנסה באמת להבין כפי שהוא מתיימר. ה"למה" מנסה ליישר את הסיפור לתוך הקווים של השואל וכל אחד מייד מרגיש את זה.

דוגמה מכיוון אחר - יש דברים שאני מעירה עליהם המון פעמים כי הם משגעים אותי. אני כבר מודעת לכך שזו השריטה שלי ובכל זאת, מתחרפנת.
למשל - מגירות וארונות שנשארים פתוחים. אז אני יכולה לבקש בכל פעם שאני יושבת ואין לי כוח לקום שמי שהשאיר פתוח גם יסגור.
ושמתי לב למשהו מעניין - כשאני מבקשת כך: תסגור בבקשה את הארון, או אתה יכול לסגור בבקשה את הארון?
האיש ימשיך לדבר על מה שהוא מדבר עליו ואולי ישכח בכלל שביקשתי או שהוא ייגש לארון ויסגור אותו בחוסר חשק בולט.
אבל... כשאני אומרת X (שם החיבה שלו), תסגור בבקשה את הארון, הוא ילך לארון ויסגור אותו וזה לרוב יהיה בלי ההבעה של המיאוס.

חשבתי על זה שלהוספת השם לפני בקשה מעצבנת יש שני אפקטים מצטברים.
1) אני מפנה את תשומת לבו כבר בהתחלה.
2) כשאומרים שם חיבה זה מזכיר לכולם שבעצם אוהבים. זה גם מזכיר לי וכל המשפט נאמר בטון אחר וגם מזכיר לו ועושה יותר חשק לשתף פעולה.

מדובר כמובן בגירסה הלא מורתית של אמירת השם.

טוב, נו, אחרון ודי מאותו הקשר.
אחד הדברים הגרועים זה לקשור מין בשאינו מינו.
את הדוגמה הקודמת רצוי לעשות עם כינוי החיבה השגור.
אבל... אם מנסים לומר אהוב שלי, סגור בבקשה את הארון, זה עובד ההפך.
פעם האיש אמר לי שזה כמו לרמות. מתחילים בטוב וכל הגוף נרפה כי הוא מצפה למשהו נעים ואז בא המשהו המעצבן.
זה הופך את המעצבן קצת למעצבן כפליים.
ולכל זוג יש כאלה שהם כבר סוג של קוד. למשל אצלנו, אם אני אומרת: אפשר לדבר על משהו? אז סביר שזה לא משהו נעים ונחמד. ואני רואה איך בן הזוג כולו מתכווץ כשהוא אומר כן אם אין לו כוח לזה.
ואם אחרי הפתיח הזה יבוא משהו נעים ונחמד ייקח לו כמה דקות להבין שהשיחה היא שונה ממה שהוא ציפה. כלומר, כמה דקות שהוא בעצם לא מקשיב לי בכלל כי הוא עסוק בפער שבין הפתיח לבין ההמשך.
וגם ההפך. אם אני רוצה לומר דברים קשים אבל בחרתי להגיד "בוא נשב לקשקש קצת" אז הציפייה היא למשהו קליל ונחמד או אפילו נעים. אם השיחה מתנהלת בכיוון אחר יהיו שם כמה דקות בהן אין בכלל קשב אלא רק עיסוק בפער שבין הציפייה למציאות.
אם רוצים לומר משהו לא נעים אז הפתיח צריך להלום את ההמשך כי צרימה חזקה מדי ביניהם יוצרת סוג מסוים של אכזבה שמחריף את המסר הבלתי נעים.
מקווה שאני מובנת. יצא לי קצת סלט.

מובנת לגמרי,
ואני מסכימה עם כל מה שכתבו ניצן וציל צול.
"למה" אצלי מככבת ב מלים הורגות יומן קריאה. ולא בכדי. אם הוא רואה אור בשירותים, שיכבה את האור בשירותים. את כבר יודעת את זה. את תראי בזמן שלך. אני מבינה שזו לא את שהשארת אור בשירותים, נכון? ואם כן? האם עזר לו להגיד לך מיליון פעם? אז למה להגיד מיליון ואחת? תכבה. זה יהווה תזכורת מספקת.
הרצון הזה לחנך... ףףףףףףף
קשה אנרגטית.
אפשר לחשוב שאת לא מנקה ומסדרת דברים אחרים אחרי כולם. אז לא האור. בסדר...

סליחה על הטון שנשמע קצת תוקפני... חייבת לרוץ

_קשה אנרגטית.
אפשר לחשוב שאת לא מנקה ומסדרת דברים אחרים אחרי כולם. אז לא האור. בסדר..._
בחיי.

בואו נדבר שניה על התכל'ס.
נגיד שזיהינו שיח כזה, בעייתי לדידנו, ואנחנו בונות עליו תילי תילים של פרשנויות ומשמעויות מדוייקות ורציונאליות ולוגיות להפליא.
בקיצור, השתכנענו שאנחנו צודקות

מה עכשיו?

לאמונתי?

להחיל את זה על עצמי. רק על עצמי. להפסיק לשאול למה ומדוע. (אגב, כתבתי על זה ב שימוש מודע בשפה בהורות על זה שאני לא עושה תחקירי ארוע נוסח "מה קרה?" אלא "מה את צריכה?")
לקוות שזה יחלחל אנרגטית לשאר בני הבית.
להגיד איזו מילה טובה וחמה על זה שאני עושה מין ניסוי כזה, ושזה מוצא חן בעיניי מה שזה עושה לראייה שלי.
אם מסכים, להגיד משהו כמו "הייתי מעדיפה לשמוע משהו כמו "שמת לב שהאור דולק?" או "אני מכבה את האור, סבבה לך?" או אפילו שסתם תכבה ואני אכיר לך תודה בליבי על זה שאנחנו בעניין הזה ביחד.

אחרי כמה זמן זה יידבק.
תוכחה, נראה לי, לא תעבוד

תוכחה, נראה לי, לא תעבוד
אח, בטח שלא.

הגישה שלי היא דבר ראשון לסדר את הדברים: כל דבר במקומו. איפה האשמה? איפה הבעייה?
לדעתי יש פה אלמנט מתקשורת מקרבת. לא זוכרת פרטים, אז ככה ברשלנות:
אדם א' מבחין שהאור בשירותים דלוק.
הוא כועס.
עכשיו הוא צריך לשאול את עצמו: של מי הבעיה?

אני אמא שרואה שהחדר של בתה מבולגן.
אני 'תעצבנת.
עכשיו להירגע, ולשאול את עצמי: של מי הבעיה?

(אה! פייבר ומייזליש, לא?)

החדר מבולגן. למי זה מפריע? לי או לילדה?
המממ. לי. אז הבעיה היא שלי. לא של הילדה. אני צריכה לפתור אותה. לא הילדה.
זה הסדר.

האור מפריע לי? אז הבעיה שלי. אני צריכה לפתור את הבעיה שהאור בשירותים מפריע לי. אני יכולה א. לכבות אותו. ב. להוציא את הנורה מהשירותים וככה אף אחד לא יוכל להדליק שם אור ולשכוח אותו... P-:

עכשיו, המצב פה יותר מסובך:
נגיד שחני עושה סדר. נגיד שחני מבינה, שהוא צריך לפתור בעצמו את מה שמפריע לו, ולעזוב אותה לפתור את מה שמפריע לה.
אבל זה הוא שצריך להבין.
השלב הבא בסדר הוא להבין את הקושי האנרגטי עם:
א. מלת השאלה "למה" שבמקרים רבים אינה אלא התקפה והאשמה שמתחפשות לשאלה. במיוחד אם זה חוזר על עצמו.
ב. עצם ההטפה
ג. התביעה שחני תפתור את הבעיה שלו.

השלב שאחרי זה, אחרי שחני נגיד עשתה את כל הסדר, עכשיו הבעיה של חני אחרת:

איך להעביר אליו את ההרגשות שלה
איך להפסיק את הדברים שלא נעימים לה

פה יש כמה אפשרויות.
למשל, אפשר להתייחס מילולית לשאלה.

"למה האור במטבח דלוק?"
"אתה רוצה לנסח מחדש את השאלה?"
"???"
"נשמע לי שמה שאתה בעצם אומר, זה: מישהו היה במטבח, יצא ממנו ושכח לכבות את האור. חשוב לכבות את האור כדי לא לבזבז חשמל. אני כועס כשאני רואה אור בחדר ריק. אני מרגישה, שאילו היית מנסח את הטענה שלך ככה, כשאתה מתרכז ברגשות וברצונות שלך, היה לי הרבה יותר נעים לשמוע. יכול להיות גם, שכל פעם שאתה שואל את ה"למה" הזה, אני מתמלאת כזאת התנגדות, שאני שוכחת לכבות את האור. אולי אם תשתף אותי ברגשות שלך, אני אזכור יותר טוב".

עכשיו אפשר לדבר על זה.
למשל, עובדה שחלק מבני הבית לא מצליחים להפנים את הערך הזה.
האם אפשר לעשות משהו כדי לעזור לשפר את ההפנמה שלו?
משהו שאיננו הטפה, שאיננו התקפה, שאיננו "למה".

עוד דוגמה של זוג אחר.
האשה נוטה להעיר על כל דבר שהיא מבקשת מהאיש לעשות בבית. כל דבר שהוא עושה: שים לב איפה אתה מניח את הרגל, תיזהר שלא ייפול לך, תניח את זה על הצד או אפילו סתם חזרה על הדבר שביקשה כבר תוך כדי זה שהוא עושה.
יום אחד הוא עלה על השולחן להוריד לה משהו גבוה. הוא משך את החפץ ונעצר. היא שאלה למה אתה נעצר. הוא ענה לה שהוא מחכה שהיא תגיד לו משהו כמו "תיזהר" או "אל" או "שים לב".
היא אמרה לו שלא התכוונה לומר כלום והוא ענה שהיא באמת לא התכוונה אבל איכשהו זה תמיד יוצא.
הוא סיפר לי שמתוך האירוע הזה הוא שם לב שבגלל שהיא תמיד אומרת משהו לא נחוץ הוא תמיד באחת משתי טקטיקות.
או שהוא עושה דברים בצורה מקוטעת כבר מתוך הרגל, וזה גורם לו לעשות אותם פחות טוב ולא בדרך הטבעית לו, או שהוא עושה דברים מהר לפני שהיא תספיק לומר משהו. זה כמובן מביא לאותה תוצאה. עשייה לחוצה ומהירה שלא בדרך שלו.
כלומר, לפעמים עצם אמירת המילים יוצרת השפעה אנרגטית, כמעט בלי קשר למה הן המילים האלה בדיוק.

ואגב פתרונות, לי יש נטייה מבאסת להתערב במה שאחרים עושים. משתדלת מאוד לעבור שינוי אבל זה אטי אטי אטי.
אחרי הרבה הרבה שנים ביחד בן זוגי אמר לי שגם אם אני לא אומרת כלום הוא מצפה שאומר משהו והכל יוצא לו פחות טוב ממה שהוא יכול באמת.
הוא טען שהפתרון הכי טוב זה שאני לא אהיה בסיטואציות בהן יש חשש שאני אתערב כי זה שאני נמצאת ומתאפקת לא לומר כלום לא עוזר בכלל אלא לפעמים אפילו מחריף את המצב.
הכי אנרגטי בעולם... ההתאפקות היא כל כך מאמצת שמה שהיא משדרת החוצה יותר גרוע אנרגטית מהאמירה עצמה.
אז אני באמת יוצאת. וזה באמת עוזר.

ציל, מזדהה. יוצאת. הביא לכך שהוא עושה המון דברים לבד. לא כיף.
מה הלאה?

מישהו היה במטבח, יצא ממנו ושכח לכבות את האור. חשוב לכבות את האור כדי לא לבזבז חשמל. אני כועס כשאני רואה אור בחדר ריק.
אם מישהו היה מדבר אליי ככה, הוא היה חוטף כאפה.

הדיון פה מרתק.
סליחה שאני מתפרצת עם הערת עריכה...
שם הדף חוטא לתוכן שלו בעיניי. הרי לא מדובר בתדרים אנרגטיים... המילה "אנרגטית" משדרת משהו רוחְני כזה שעלול להרחיק אנשים מסוימים.
והרי בעצם מדובר פשוט ב{{}}שימוש מודע בשפה בזוגיות,
מה דעתכן?

_ציל, מזדהה. יוצאת. הביא לכך שהוא עושה המון דברים לבד. לא כיף.
מה הלאה?_
אין הלאה. אני ממשיכה להתאמץ להשתנות אבל כל זמן שזה לא מספיק (וזה לא מספיק) אז אני יוצאת. רק לשם ההבהרה - אצלנו הכל התחיל מחלוקת הזמנים עם הילדים. חצי מהשבוע אני בבית עם הילדים וחצי הוא. בחצי השני עובדים. הסיכום שלנו הוא שאם אני עובדת אז אני יוצאת כי אחרת אני מתערבת לו. בשאר הזמן אני במילא אמורה להיות בבית. אז כל התקשורת עם הילדים וכל הנקיונות והסידורים שהוא עושה בזמן הבית והילדים שלו נעשים בדרכו, בלי שאני אהיה שם. אני חושבת שאין לי צורך ללכת משם הלאה כי זה טוב לכולם. אחרת אנחנו יותר מדי ביחד, דורכים אחד לשני על קצות האצבעות.
ולגבי השינוי... מנסה בדרכי להתבונן הסיטואציות האלה מזווית רעננה. כשאני במצב טוב זה מצליח. כשאני מרוטה ועצבנית זה לא. האמת, אני לא חושבת שאני באמת אשתנה במהות שלי. אני אשה ביקורתית מאוד ואוהבת מאוד לפי דרכי. בעיקר משתדלת שאחרים יסבלו מזה כמה שפחות. את חושבת שאפשר ממש להתשנות בתוכנה עמוקה שכזו?

_מישהו היה במטבח, יצא ממנו ושכח לכבות את האור. חשוב לכבות את האור כדי לא לבזבז חשמל. אני כועס כשאני רואה אור בחדר ריק.
אם מישהו היה מדבר אליי ככה, הוא היה חוטף כאפה._
אני הייתי מתפקעת מצחוק. אפילו צחקתי כשקראתי את זה. זה נשמע כמו מתכון. ואני לא מסוגלת לעבוד עם מתכונים.
במהות שלו זה משפט טוב אבל במציאות שלי אין לו סיכוי.
אצלנו עושים משהו שנקרא סימון. אומרים בטון של כרוז "אור בחדר" או "מזגן דולק בחדר השינה" או "דלת פתוחה" והצד השני יודע במה מדובר וזהו.
בלי שיפוטיות ובלי נאומים.

את חושבת שאפשר ממש להתשנות בתוכנה עמוקה שכזו?
כן.

במהות שלו זה משפט טוב אבל במציאות שלי אין לו סיכוי.
או שלי. או בכלל. לא רואה משפט כזה יוצא מפה של מישהו.

אצלנו עושים משהו שנקרא סימון. אומרים בטון של כרוז "אור בחדר" או "מזגן דולק בחדר השינה" או "דלת פתוחה" והצד השני יודע במה מדובר וזהו.
משעשע.

_את חושבת שאפשר ממש להתשנות בתוכנה עמוקה שכזו?
כן._
מעניין. אני חושבת שאפשר להשתנות התנהגותית אבל לא בבפנוכו. הביטוי החיצוני יכול להשתנות אבל הפנימי? מצד שני... שומעת אותך. יכול להיות שאני טועה בעניין הזה ולא רואה מספיק רחוק או לא מפתחת חזון מספיק גדול.

עוד דוגמה, קצת מניפולטיבית אבל מכוונת לטוב וגם עובדת.
להגיד את התודה לפני שמקבלים את מה שביקשתי.
למשל: אתה יכול בבקשה לסגור את המגירה? פאוזה קלה. תודה.
מניסיון, כשמוותרים על התודה יש סיכוי שווה שהמגירה תיסגר או שתישאר פתוחה.
כשאני אומרת תודה מראש הסיכוי לסגירתה עולה מאוד.
אני חושבת שזה די ברור למה.

קוראת פה בשקט, נהנית ולומדת

_"למה האור במטבח דלוק?"
"אתה רוצה לנסח מחדש את השאלה?"_

א. לא בטוח שאצליח לשאול את השאלה בזמן אמת ממקום מאוזן ושקט. ואז מה שיעבור אליו תהיה האנרגיה של ההתנגדות שלי. הוא יגיב אל האנרגיה של המילים ולא אל תוכנן.
ב. גם אם אצליח לשאול ממקום של אמצע יש בשאלה הזו משהו שהוא מעל גובה עיניים. אנרגטית זה ממשיך את התדר של ה "למה" שגם היא לא בגובה עיניים. גם בשאלת הלמה וגם בכל הצעה ל"תיקון הלמה" אחד מבני הזוג יודע את הנכון לעומת השני שיודע פחות. ההצעה לתיקון היא יותר בעיתית בגלל שהיא באה כביכול "בשם המודעות" .
התדר של לא להיות בגובה עיניים הוא בעייתי בכל מסגרת של תיקשורת אך בזוגיות הבעיתיות שלו מתעצמת.

אז מה עושים?
מתבוננים על עצמנו בהקשר האנרגטי הזה.

מה אני שוקלת לעשות?
א. להזכיר לעצמי שבדרך כלל שנינו נמצאים ב"תדר"של גובה עיניים. ..
ב. לשקף לו (לא בזמן אמת) מה עובר אלי אנרגטית כשהוא מתבטא בשפת ה"למה" . שגם אם הוא לא מתכוון אני חשה שהוא נמצא במקום של ה"בסדר" ואז זה שם אותי במקום של ה"לא בסדר".
אני מאמינה ויודעת שאם אגיע ממקום שמדבר רק על עצמי זה יגע בו.

תודה על הדוגמאות, התגובות וההזדמנות לשיח הזה.

ע ע ע יקרה,
אני עוד לא כל כך יודעת בדיוק מהו הנושא של הדיון הזה. הוא נגזר משם הדף. מה שאני יכולה להסביר בינתיים הוא: יש קשר בין בחירת המילים שבהן עושים שימוש בני הזוג לבין האוירה בבית/במרחב הזוגי. שניהם משפיעים ומושפעים ישירות האחד על השני והאחד מהשני.
תודה לך

חני,
כן, לגמרי. אני רק אומרת שהמלה אנרגיה כאן עלולה להרחיק אנשים שחווים את שינויי האווירה במישור רגשי ולאו דווקא אנרגטי.
(אם כבר דיוק במלים, במרחב האתרי)
(ממש לא חייבים להסכים אתי)

מבינה מה את אומרת. לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה. ההקשר האנרגטי חשוב ביותר בדף זה.

במילה "למה" אין שום דבר טוב והיא אף פעם לא מובילה לטוב. לא משנה איך מסתכלים עליה, לא טוב שם.
אני לא מסכימה עם האמירה הזו.
אני חושבת שהיא נכונה רק לגבי "למה" שנשאל רטורית.
השאלה הזו יכולה גם להגיע ממקום של סקרנות אמיתית (קורה לי הרבה).

ואם אחרי הפתיח הזה יבוא משהו נעים ונחמד ייקח לו כמה דקות להבין שהשיחה היא שונה ממה שהוא ציפה.
צילצול- המשפט הזה (ושאר הפסקה) הוא תובנה מדהימה בעיניי. סיפקת לי המון חומר למחשבה.

ומצטרפת לאלו שאמרו- דיונים נפלאים מתנהלים פה...

האמת, אני לא חושבת שאני באמת אשתנה במהות שלי. אני אשה ביקורתית מאוד ואוהבת מאוד לפי דרכי. בעיקר משתדלת שאחרים יסבלו מזה כמה שפחות. את חושבת שאפשר ממש להתשנות בתוכנה עמוקה שכזו?
אני כזאת במקור ואני משתנה.
אבל אני לא יודעת אם זו עדות למשהו P-:

אצלנו עושים משהו שנקרא סימון. אומרים בטון של כרוז "אור בחדר" או "מזגן דולק בחדר השינה" או "דלת פתוחה" והצד השני יודע במה מדובר וזהו.
גם פייבר ומייזליש!

_במהות שלו זה משפט טוב אבל במציאות שלי אין לו סיכוי.
או שלי. או בכלל. לא רואה משפט כזה יוצא מפה של מישהו._
גם לא מהפה שלי.
זה לא משפט לאמירה. זה משפט לעשות סדר במוח. מתוכו צריך לבחור איך לדבר. את הדיבור צריך לדייק לבנאדם.
הכנסתי בכל הפיסקה את כל המצרכים מעורבבים. לא ככה עושים את זה. צריך ליצור מזה עוגה.

אני רק אומרת שהמלה אנרגיה כאן עלולה להרחיק אנשים שחווים את שינויי האווירה במישור רגשי ולאו דווקא אנרגטי
לדעתי האישית, והאישית בלבד, אחלה שמי שהמלה "אנרגטית" מרחיקה אותו, יתרחק מהדף הזה...
אם כי, אוסיף ברשעות, שחבל שלא כל מי שהמלה מושכת אותו, לא יתרחק בהכרח מהדף הזה... P-:

(סליחה, ממש התקף רשעות מצדי, אבל החלטתי לא למחוק)

_"למה האור במטבח דלוק?"
"אתה רוצה לנסח מחדש את השאלה?"_
נזכרתי במשהו אגב הניסוח הזה.

אני, מעולם מעולם לא הצלחתי להגיד את המשפט הזה בזמן אמת.
אבל לעומת זאת עזר לי מאוד לקבל אותו ממישהו אחר כחומר להבנה ולמחשבה.
כאילו קיבלתי תדר אנרגטי שמישהו שלח לי בהילינג! סליחה על האסוציאציה, מקווה שהיא מספיק מובנת (-:
זה כאילו, כשקיבלתי את המשפט הזה, קיבלתי מתנה, שלא נועדה באמת בשביל שאשתמש בה בדיבור תוך כדי שיחה - היא נועדה אך ורק בשבילי, בשביל שאני אקלוט שמשהו שנאמר לי והוא מכיל אנרגיה שהיא שלילית מבחינתי, בעצם אומר משהו אחר.

כל מה שהתאמצתי לנסח בפיסקה המשעשעת והמאוד מלאכותית, זה "מה בעצם אומרות המלים שלו?"
מה הוא בעצם אומר?
מה הוא בעצם מנסה לומר?
מה הוא בעצם מנסה להעביר?
מה בעצם הרגשות שלו?
מה המחשבות שלו?
מה הרצונות שלו?
מה המטרות שלו?
נקודת המוצא היא, שמשהו מניע אותו ושהמניע שלו חיובי (זה לא מובן מאליו). הוא מוטרד ממשהו, משהו מאוד חשוב לו, הוא מנסה ליצור בעולם - בדרכו שלו - את מה שרצוי וחשוב לו והוא ערך מבחינתו.

עכשיו, הדרך שלו לבטא את זה - לא טובה לי (לי לצורך העניין. אני בתפקיד חני פה).
אז מה האחריות שלי? האחריות שלי היא מה אני עושה עם זה.
ובשביל להחליט מה לעשות, יש דרך אחת לפרק לגורמים ולנסות לענות על השאלות ששאלתי קודם.
ואז אולי לנסות להגיע להבעת הרגשות - הרצונות - המטרות והשאיפות שלו, פשוט בדרך אחרת. בדרך שלא פוגעת בי אנרגטית.
אבל בשביל זה צריך להבין משהו בדרך, צריך להתחבר, וצריך תקשורת איתו.

"אתה רוצה לנסח מחדש את השאלה?"
או אפילו "אני לא בטוחה שהבנתי למה בדיוק התכוונת" (משפט שמתאים למצבי 'למה' אחרים, לא לאור שנשאר בסלון או בשירותים) אלה משפטים שנותנים דיוק אנרגטי.
הם מבהירים, שהניסוח לא היה מדוייק.
ניסו להעביר פה משהו אחר, פשוט לא יודעים איך ולכן זה יצא גולמני כזה, מסורבל כזה, מגושם ופוגע. אייי, בטעות דרך לך על הרגל. שוב ושוב. כבר יש שם יבלת.
איך לעשות שיפסיק לדרוך לי על הרגל וגם לא להעליב אותו בדרך וגם לכבד את עצמי?

כל זה יחד.

למה כשרוצים לפנות למישהו בנימוס אומרים אדוני ? האם הנמען הוא אדון של הפונה ? יש לומר אדון ולא אדוני.

איך לעשות שיפסיק לדרוך לי על הרגל וגם לא להעליב אותו בדרך וגם לכבד את עצמי?
אהבתי.
שנינו מקבלים יחס של כבוד. ואפילו היבלת-כבודה במקומה מונח.
תודה.

"למה האור במטבח דלוק?"
אולי להתיחס לשאלה כמות שהיא ולענות "כי הייתי שם". ואם ימשיך וישאל "אז למה הוא עדיין דלוק אם את כבר לא שם?" אפשר לענות בפשטות "כי שכחתי" "כי לא שמתי לב". שהתשובה שלנו לא תשפוט אותו ולא תשפוט את עצמנו.

אצלנו בן זוגי לפעמים אומר "תודה" כשבעצם רצה לומר "זה ממש מעליב שלא השארת לי פרוסת עוגה" (נגיד)
ואותי זה מטלטל. קודם כל כי הוא מזנה את התודה שהיא תמיד עבורי לב פתוח, הוא מכניס ארס אל הלב הפתוח
ושנית כי הוא בעצם לא אומר לי מה מציק לו אלא מתקרבן ומאשים.
הוא משתדל להימנע אבל עדיין לפעמים זה מתפלק לו. אני תמיד מעירה. אולי זה לא נכון להעיר תמיד אבל אני מרגישה שהתודה הזו הופכת את קרביי. שבאומרי די, אני מגנה על שמה הטוב של התודה.

את הדיבור צריך לדייק לבנאדם.
הו מה נכון
ומה קשה בזמן אמת, תוך כדי החיים

אם כי, אוסיף ברשעות, שחבל שלא כל מי שהמלה מושכת אותו, לא יתרחק בהכרח מהדף הזה...
אולי מרשעת אבל מתוחכמת (לא הבנתי מה התכוונת, ובחיי שקראתי כמה פעמים)

ואפילו היבלת-כבודה במקומה מונח.
D-: וגם

לי יש התנגדות פנימית למילה "אנרגטית". אבל אני מתגברת ומתעלמת בגלל שהנושא חשוב לי ומדבר אליי. (מתרגמת בראש ל"אוירה")

היום ביקשתי מזוגי שיחזור אליי בטלפון, אחרי שאתמול (במיון ילדים בשעות הקטנות) דיברנו על עניין ה"למה" ועל כמה שהבת שלנו משתמשת ב"למה" בהוראתה המדוייקת והתמימה, וכמה שהיא עוד לא איבדה את התום הזה בגלל שלטון הידע. (עד כדי כך, שוב מתערבב לי עם הדף השני, שכאשר היא שואלת למה ואני לא יודעת, אני אומרת שלא יודעת, וכשהיא מקשה, אני אומרת "אולי כי... <הסבר אפשרי> ואולי לא." חשוב לי שיישאר אלמנט של אי ודאות כאשר אין ודאות. זה משעשע אותה

)
אז אמש, הגענו לזה שהלמה מתכער לו עם הזמן והלמידה והתרבות, והודעתי חגיגית שאני מפתחת אליו מודעות.

היום, כאשר חזר אליי, הדבר הראשון שאמר לי היה "למה לקח לך כל כך הרבה זמן לענות?"
מצידי, הרמתי אחרי חצי ציל צול. הוא חיכה (לדבריו) כמעט דקה על הקו.
אני משאירה את המשך שיחתנו כתרגיל לקוראות.

_במילה "למה" אין שום דבר טוב והיא אף פעם לא מובילה לטוב. לא משנה איך מסתכלים עליה, לא טוב שם.
אני לא מסכימה עם האמירה הזו.
אני חושבת שהיא נכונה רק לגבי "למה" שנשאל רטורית.
השאלה הזו יכולה גם להגיע ממקום של סקרנות אמיתית (קורה לי הרבה)._

אני מסכימה, כמובן. הרי הלמה של הילדים הוא כזה.

אצלנו בן זוגי לפעמים אומר "תודה" כשבעצם רצה לומר "זה ממש מעליב שלא השארת לי פרוסת עוגה" (נגיד)
ורד, אני חושבת שזה תודה אחר. אם אני מבינה אותך נכון, ב"תודה" הנעים כובד המשקל נופל על ה"תו". ב"תודה" הלא נעים שאת מתארת כובד המשקל של ההגייה נופל על ההבהרה השנייה, ה"דה". זה נשמע אחרת לגמרי ומכאן שניתן להתייחס לכך כמו אל שתי מילים שונות.

_אצלנו עושים משהו שנקרא סימון. אומרים בטון של כרוז "אור בחדר" או "מזגן דולק בחדר השינה" או "דלת פתוחה" והצד השני יודע במה מדובר וזהו.
גם פייבר ומייזליש!_
בשמת, סליחה על הבורות. מי אלו? את שלנו המצאנו לבד אבל אולי נוכל להגיע רחוק יותר אם אקרא משהו מעניין בנושא.

מצידי, הרמתי אחרי חצי ציל צול. הוא חיכה (לדבריו) כמעט דקה על הקו.
לא יכולה לעשות שום תרגילים כשאני מתפקעת מצחוק. סליחה, אתם במיון והכל, אבל זה יצא נורא מצחיק.

_אם כי, אוסיף ברשעות, שחבל שלא כל מי שהמלה מושכת אותו, לא יתרחק בהכרח מהדף הזה...
אולי מרשעת אבל מתוחכמת (לא הבנתי מה התכוונת, ובחיי שקראתי כמה פעמים)_
אח... שלילה כפולה זה הכי...
אם הבנתי נכון אז הכוונה שיש כמה שנמשכים לאנרגטי ומוטב שלא יבואו לכאן.

לי יש התנגדות פנימית למילה "אנרגטית". אבל אני מתגברת ומתעלמת בגלל שהנושא חשוב לי ומדבר אליי.
גם לי. אבל אני מנסה לעשות בה שימוש במקומות הנכונים ומצליחה לחיות עם זה בשלום ואולי אפילו להפיק מזה איזו מחשבה מחודשת. אבל גם אני מעדיפה מילים אחרות כמו "רגשי" או משהו אחר. אולי סתם בגלל שקשה לי לצאת מהקופסה שלי כרגע.

ע ע ע
אני רק אומרת שהמלה אנרגיה כאן עלולה להרחיק אנשים שחווים את שינויי האווירה במישור רגשי ולאו דווקא אנרגטי.
מה שאת כתבת עדיין מהדהד בי.
בואי נחשוב יחד. (ולא בטוח שנמצא פיתרון אבל ננסה)
הרעיון שעובר בדף הזה הוא לתת נקודת מבט נוספת על מה שמוכר. וההיבט האנרגטי למרות שהוא נראה רוחני הוא זה שעושה סדר כש דברים אחרים נראים חסרי מוצא. למשל כשמישהו שם לב שהוא כועס בגלל שמצב הרוח של בת הזוג שלו רע. מצב הרוח הרע שלה גרם לו להיות כועס. כאילו שהוא "נדבק" מהאנרגיה שלה. אם יש לך רעיון לשם דף שיש בו את זוית הראייה הנוספת הזו אשמח לדעת.

item]פייבר ומייזליש id[/po]=44597
הספר הראשון.
יש עוד.

בין היתר מומלצים ונמכרים מטעם ליגת לה לצ'ה.

הדבר הראשון שאמר לי היה "למה לקח לך כל כך הרבה זמן לענות?"
(רציתי להגיד שזו ממש רשעות להשאיר אותנו ככה בעיצומה של הסצינה בלי לספר לנו את הסוף אבל במקום זה אגיד): תשמעי, נפלתי אנרגטית מלקרוא את זה. בחיי. אין לי מלים.
יש דבר כזה שנקרא "חברות".
כשאני מתקשרת לחברה שלי, אמא לשני ילדים בערך בגילאים של הילדים שלך, והיא או לא עונה, או עונה אחרי עשרים צלצולים - בחיים לא יעלה בדעתי להגיד לה דבר כזה (האמת, גם לך לא אמרתי אף פעם דבר כזה ולא היה עולה בדעתי).
זה כל כך לא חברי!
במקרה, את דווקא ענית תיכף ומייד - אבל גם אם לא, האדם הסביר הנורמלי, או הנוירוטיפיקלי, אולי (צריכה עוד לחשוב על זה), היה מניח - מהיותו מסוגל לחשוב על הזולת, ולדמיין במידת מה את האופציות השונות למצבו של הזולת באותם רגעים שהוא בדיוק מטלפן אליו - שאת באמצע משהו ועסוקה עם איזה תינוק חולה או שניים?

(אגב, צריכה לחשוב על המשמעות הפיזית של הביטוי "נפלתי אנרגטית". אני חושבת על זה בגלל מה שניצן כתבה על הקטע עם "אנרגטי". אצלי הכוונה שהרגשתי מין נפילה בבטן וכאילו איבדתי כוחות. נחלשתי. עכשיו, אני אומרת "אנרגטית" אבל אולי אפשר ממש למדוד דבר כזה, "כוחות". אולי אילו היית מבקשת ממני לבצע משימה כבדה פיזית שברגיל הולכת לי בקלות, אחרי קריאת המשפט שציטטת, פתאום לא היה הולך לי בקלות, כי אולי נחלשתי פיזית ממש. זה הרי מורגש בגוף.
אלה היו עשרים שניות של תהיה על המשמעות הפיזית של "אנרגטי").

שליחה על ידי ממ* » 24 ינואר 2011, 20:23

לי יש התנגדות פנימית למילה "אנרגטית"
גם לי.
(זה בלי קשר לכך שאני אוהבת את הדף הזה).

בשמת, לא לקפוץ מעל לפופיק. הטון שלו היה חברי, ובקלות יכול היה להיות, למשל, מודאג, כי הרי אני נוסעת בכביש מהיר, אשתו, עם שני ילדיו. אל תחפזי להסיק מסקנות.
אמרתי לו "זוכר מה דיברנו אתמול על שאלות למה?" אמר שכן, אבל באמת שלא הבין למה לקח דקה שלמה להרים. אמרתי לו שאצלי צלצל רק פעם אחת, ובאופן כללי, למהר להניח שמה שקרה זה שזה צלצל אצלי ארוכות ולא הרמתי, זה לא הגיוני בעיניי. מי אמר שצלצל? מי אמר ששמעתי? מי אמר שהתעלמתי? מי אמר שאני חייבת להרים מיד?
הוא לא התכוון לאף אחד מאלה. זה באמת היה למה תמים ואפילו קצת מוטרד, מצידו. מצידי, זה יכול להחוות בקלות כמו מה שאת אמרת.
אז הסברתי לו שאצלו היה X, אצלי היה Y, ושישאיר את X אצלו ולא יגלגל אותו לפתחי בבקשה

הבין.
דיינו.

אחת הבעיות עם המושג "אנרגטי" (חוץ מזה שהוא שאול מתוך עולם מושגים מאד מדוייק לתוך עולם מושגים אחר באופן שיכול לבלבל ואפילו לקומם...) היא שהוא לא מוגדר היטב. אחת מתכוונת ככה, אחת אחרת, ויש איזו "הרגשה" שזה "מובן" או "מוסכם על כולם" בלי מילים.
ובכן, זה לא.
זה ניכר מהתגובות כאן, ומהפרשנויות האישיות שיש לכל אחת לביטוי הזה. אז אפילו בלי שיעורר תגובה שלילית או חיובית, רק מעצם זה שהוא לא מהווה תקשורת מדוייקת מספיק, יש משהו אירוני בזה שדווקא המושג הזה מופיע בראש הדף עם המילה "דיוק" לידו

אני בטוחה שהוא מדוייק לכל אחת בפני עצמה, אבל הוא לא מדוייק ככלי תקשורת.

ניצן, מזדהה מאוד עם הסבר שלך לבעייתיות במונח הזה.
אבל אולי אפשר לבדוק?
למשל, אני גם מזדהה עם ההסבר של בשמת. כשאני חושבת על אנרגיה, על התרוממות של האנרגיה, על נפילה של האנרגיה, על אנרגיה חיובית ועל אנרגיה שלילית, אני חושבת על כולם דרך הגוף.
כשהאנרגיה שלי נמוכה או שלילית, או משהו גורם לה להיות כזו, אני מרגישה מעין השתופפות של הכתפיים. וכאשר מדובר על מילים אז יש בהחלט מילים שיגרמו לכתפיים שלי לצנוח ולא יהיה לי כוח לעשות כלום באותו רגע. וסביר שגם במשך זמן מה פשוט לא יהיה לי כוח לעשות כלום.
ולעומת זאת, מילה אחת יכולה לעשות גם את ההפך. לקחת אותי ממצב כבוי או ניטראלי וממש להרים אותי. פיזית.
למשל, מילה של אהבה. זה יכול להרים אותי מהכסא ממש.

אז אולי נבדוק למה אנחנו מכוונות ונמשיך משם הלאה אחרי שניישר איזשהו קו בין כל מי שמעניין אותה להגדיר את זה כבסיס לדיון הזה.

שתי דוגמאות מהיום לדיוק מילים שיש לו השפעה אנרגטית.

התקשרתי בענייני עבודה לאישה נכבדת במשרד החינוך, היתי במתח, היא ענתה בחוסר סבלנות נוראי "מה פתאום הורים מתקשרים אלי" ושלחה אותי לכתוב לה מייל (במילים אחרות: תפסיקי להפריע לי, אין לי סבלנות רצון או יכולת לענות לך, או בקיצור - תעופי לי מהר מהחיים).

סגרתי את הטלפון והרגשתי את האנרגיה התוקפנית שלה שנשארה איתי.
לא עברו 5 דקות ואז הבנתי כמה מדוייקת היתה הסיטואציה עבורי.
עדיף לי בהחלט (מהמון סיבות) לכתוב לה מייל, ובהזדמנות החגיגית שנפלה בחלקי, ועליה כלל לא חשבתי קודם, לכתב עוד כמה אנשים נכבדים במשרד שאחרת לא הייתי מגיעה אליהם.
התובנה שלי היא שהמילים, גם אם הן צורמות, יש להן השפעה ואף חשיבות גדולה עבורנו. במקרים רבים הן מדוייקות - אם לא נצמד רגשית לחוויה שהן יצרו בנו
ונסכים לשמוע את המסר.

מישהי אמרה לי היום שהיא צריכה להגן על עצמה אנרגטית מפני השפעות שליליות שהיא חווה בסביבתה .(לא, אי אפשר לקום וללכת..)

הזכרתי לה שהיא יכולה להשתמש במילים מדויקות עבורה, כדי להשפיע אנרגטית ולחזק את עצמה,
גם אם הסביבה לא משתנה, אם היא תתחזק מבפנים, יבנה שם מסד נתונים משמעותי שלא יאפשר להכיל את מה שלא תואם.
"אני בונה עצמי חזק ויציב היודע לזהות מה נכון לי, ומשאירה בחוץ אנרגיה שאינה טובה לי"
"אני לא מאפשרת לאנרגיות שליליות לחדור אלי על אף שהן בסביבתי"
"אני יכולה לשמור על עצמי הפנימי חזק מספיק, לא כל רוח תנער או תזיז אותי"

_ולעומת זאת, מילה אחת יכולה לעשות גם את ההפך. לקחת אותי ממצב כבוי או ניטראלי וממש להרים אותי. פיזית.
למשל, מילה של אהבה. זה יכול להרים אותי מהכסא ממש._
מדויק

ניישר איזשהו קו בין כל מי שמעניין אותה להגדיר את זה כבסיס לדיון הזה.
אנרגיה היא תדר. תדר שאינו נראה (יש שרואים) אך נקלט. נקלט ברמת החישה - רגש, מחשבה, תחושה, חוויה, אווירה.
יש שחשים פיזית, בגוף, עד כדי כאב או מחלה.
יש שחשים נפשית - רגש, מחשבה.
למילים יש תדר, כמו לכל דבר אחר. השפה היא רחבה יותר מהמילים, יש לה הבעות שונות.
המילים לרוב מוצמדות לרגש או חוויה פנימית (של הדובר או השומע) וכך התדר שלהן יכול להשתנות, ולכן לפעמים (לרוב) כל אחד "שומע" אחרת את אותן המילים

_וכאשר מדובר על מילים אז יש בהחלט מילים שיגרמו לכתפיים שלי לצנוח ולא יהיה לי כוח לעשות כלום באותו רגע. וסביר שגם במשך זמן מה פשוט לא יהיה לי כוח לעשות כלום.
ולעומת זאת, מילה אחת יכולה לעשות גם את ההפך. לקחת אותי ממצב כבוי או ניטראלי וממש להרים אותי. פיזית.
למשל, מילה של אהבה. זה יכול להרים אותי מהכסא ממש._
וואו כמה מדוייק.

ו-

לכולן (-:

אנרגיה היא תדר.
הו הו הו. ממש החלטתן להרגיז אותי?

תדר זה מספר המחזורים שמתבצעים בכל יחידת זמן.
אנרגיה מציינת את כמות העבודה שיכולה להיעשות על ידי כוח.

המונחים הושאלו לתחום אחר? כי הם נשמעים מדוייקים ומקצועיים? זה כי הם מדוייקים ומקצועיים! בתחום הרוח/הנפש המונחים האלה לא מדוייקים!

תודה רבה על העצירה הזו לשם עשיית "סדר" בדברים. זה בדיוק מה שרציתי לבקש שנעשה והנה זה כבר נעשה.
בעקבות ההערה של ניצן זה ניכר מהתגובות כאן, ומהפרשנויות האישיות שיש לכל אחת לביטוי הזה. אז אפילו בלי שיעורר תגובה שלילית או חיובית, רק מעצם זה שהוא לא מהווה תקשורת מדוייקת מספיק, יש משהו אירוני בזה שדווקא המושג הזה מופיע בראש הדף עם המילה "דיוק" לידו אני בטוחה שהוא מדוייק לכל אחת בפני עצמה, אבל הוא לא מדוייק ככלי תקשורת.
אני מציעה לשנות את שם הדף ל השפעה אנרגטית של מילים
(אולי גם שם זה עוד ישתנה בהמשך)
מה אתן אומרות?

אז אולי נבדוק למה אנחנו מכוונות ונמשיך משם הלאה אחרי שניישר איזשהו קו בין כל מי שמעניין אותה להגדיר את זה כבסיס לדיון הזה.

כאשר בעקבות מילים/משפטים/ביטויים מסויימות שנאמרים לנו או על ידינו אנחנו מתחזקים או מתעייפים.שמחים או כועסים (לא תמיד נראה את הקשר בין המילים להשפעה שלהן. )

יש קשר בין רגישות להשפעה אנרגטית. ארחיב בהמשך. קודם אני צריכה להסביר את זה לעצמי.

מה שמשפיע לפני התוכן הוא הטון או המנגינה של המילים.

כמובן שבדיון הזה אני מדברות על ההקשר הזוגי.

.