חוששת להשאיר ילדה אצל סבא

בסוף שבוע האחרון נחשפתי להתנהגות לא הולמת ואני מאוד נסערת ומנסה להבין איך להגיב.
היינו- בנזוגי, בתי (בת כמעט שלוש) ואני בביקור אצל אמא שלו ובנזוגה (שהוא לא אביו) לשישבת.
בשעות הצהריים הבנזוג של האמא הלך לנוח והתחיל לקרוא לבתי שתבוא לראות היכן הוא ישן, היא
התעלמה ממנו, אך הוא המשיך, קורא לה ומשכנע שתראה את המיטה שלו, את החדר שלו (החשוך!),
שתקתי. בתוכי הזדעזעתי, מה יש לה לראות את המיטה שלו??? אך לא הגבתי. אחרי כמה קריאות היא הלכה,
היתה שם לדקות ספורות, איבדה עניין וחזרה לסלון.
למחרת, בהמולת המשפחה שהיינו בה, שוב הוא התנהג בצורה סוטה לדעתי, היא ביקשה את המוצץ, הוא שם אותו הפוך בפה
שלו, כדי שהיא תאלץ לקרב את הפה שלה לשלו וכך להשיג את מבוקשה. חשבתי שאני מתפחלצת, אך שוב לא הגבתי,
את הסובבים זה הצחיק כמובן, אולי ממבוכה, חשבתי שאולי אני מגזימה בתחושה שלי.
אח"כ הוא הציע לה לקחת אותה לראות את חתולי הרחוב ואמר לה משהו כמו "בואי נלך רק שנינו, אבא לא יבוא איתנו כי
החתולים יברחו, נלך בשקט ואל תגלי לאבא את הסוד..." משהו כזה, בנזוגי הגיב לו באיזה משפט מאיים, אך לא מנענו ממנה לצאת איתו,
היא אוהבת אותו ומתמסרת לו, אבל אני לא זזתי מהחלון ובנזוגי ירד לראות מה קורה.
כל ההתנהגות שלו גלויה לעין, כאילו שזה בסדר, שהוא משתובב איתה ובסה"כ רוצה להיות בחברתה...
כשחזרנו הביתה בערב לא הצלחתי להרדם, הוצפתי ריגשית, כשהיינו בתוך הסיטואציה חשבתי שאולי אני קצת מוציאה דברים
מפרופורציה אבל כשהגענו הביתה הרגשתי בכל גופי שאני יודעת, שאני צריכה לסמוך על עצמי.
בכיתי המון, עלה בי זעם כל כך גדול עליו שהתחלתי להרביץ למיטה, אשמה שלא אמרתי מילה כדי לא ליצור עניין,
שפשוט השתתקתי, כמו ילדה קטנה, או יותר נכון כמו שאני הייתי כשהייתי קטנה והטרידו אותי מינית. חזרתי לאותה תגובה. השתתקות.
אני מבינה שהשיעור שלי כאן הוא להתחזק ולהגן על הבת שלי כמו שלא יכולתי להגן על עצמי.
הוא בכלל לא רלוונטי, פשוט להתרחק ממנו כמה שיותר ולא להשאיר אותה איתו לבד לרגע.
הרגשתי נכון ללמד אותה על גבולות הגוף שלה והמרחב הפרטי שלה, אני לא בטוחה עד כמה היא מבינה, אבל
חשוב לי להתחיל לטפטף לה את זה.
אני לא סגורה על איך אני אמורה לנהוג, כרגע אני פועלת אינטואיטיבית,
אני ממש אשמח לתובנות

מבינה היטב את הקושי.
גם אני עומדת לפעמים מול סיטואציות לא נעימות (לא מסוג זה) עם בן הזוג של אמי, ואיכשהו קשה מאד להגן על הילד הקטן שלנו בגלל "חוסר נעימות".
גם הוא כזה שכופה את עצמו על הילד, (או עלי, או על כל מי שאפשר אולי מלבד אמי). ואנחנו מאד אוהבים אותו, אני אישית גם מתעמתת איתו לא מעט, אבל עדיין מרגישה שלא מצליחה לעמוד מספיק לצד הילד שלי, והתחושה נוראית.

גיל 7.5. עוד יותר קשה - הבת שלי יפהפיה, ממש עוצרת נשימה.
נראה לי שגם הבן שלי, קטן אמנם, יכול לעורר יצרים אצל מי שזה אישיו אצלו.
אני לא מרשה להתקרב אליו. לא נשארים שם לבד לדקה. כבר התרגלתי לגמרי לאיסור הזה, וכך כולם, אף אחד לא שואל ולא מערער. קיבלו את זה כנתון. אבל בלב עוד יש צביטה של כעס, למה יש לי דבר כזה בחיים.

אצלי זה מתחבר גם לחוסר הערכה מוחלט לאותו אדם.
שולחת לך חיבוק כי זה מבעס. לפחות אותי.
אגב, הנושא המכעיס הזה היה אצלי טריגר גדול ללמוד להיות הרבה יותר אסרטיבית.

גמדית היער, מה אם לתפוס את אמא של בן זוגך לשיחה צפופה בעניין??
אני חושבת שזה הכרחי, או שאת או שבן זוגך תפתחו הכל בפניה בשלב זה ותשמעו את דעתה.
גם לאמא של בן זוגך אחריות מסויימת בסיטואצייה הזאת.
ובמקביל כמובן אל תבואו במגע איתם, כל זמן שאתם לא מגינים על הילדה.
לפעמים בחיים כדאי ורצוי והכרחי לא להיות נחמד, כשבריאות והגנה על ילדינו עומדים מנגד.
לי אין ספק שהבנאדם סוטה.
אבל גם אמא של בן זוגך צריכה להבין את זה בהקדם,
מכיוון שכידוע הגמל אינו רואה את הדבשת של עצמו.

אוי יקרה , קבלי חיבוק גדול . מבינה אותך מאד . לא פשוט להלך בין הצללים של "זה כן , או זה בכלל לא"..
אבל את בתוכך יודעת. ואמרה כאן מישהי "כשיש ספק אין ספק".
זה מטריף את הדעת. כן.
תנו רמז קטן או גדול , והוא יפסיק עם זה אחת ולתמיד.
אני אומרת רמז , כי הכל הוא במישור הסמוי , אי אפשר להאשים אותו בשום דבר לכאורה.
קחי אוויר. תנשמי. הכל בסדר.

זו לא נשמעת התנהגות כל כך סוטה, יש מבוגרים שמתנהגים ככה לילדים, והם יכולים להיות אנשים מצויינים. (אם זו היתה בחורה גם היית נבהלת ככה?) בקיצור
קחי אוויר. תנשמי. הכל בסדר.
ופשוט העבודה שלך היא להיות בתשומת לב כשאתם איתו ומותר גם להעיר הערות על דברים שלא מוצאים חן בעינייך, ולא להשאיר אותה איתו לבד.

ואולי, רק אולי- אין כאן שום סטיה?
אני מרגישה שיש כאן זילות במילה הזו. גם אבא שלי אוהב לישון עם הילדים (גם איתנו כשהיינו ילדים). ולא מתוך סטיה. גם אני משחקת עם ילדים את המשחק עם המוצץ. ונהנית להתכרבל עם ילדים במיטה. לקרוא לזה התנהגות סוטה רק כי זה גבר זה לגמרי "סטנדרט כפול".
תנסי לקרוא מחדש הכל, רק עם אשה במקום גבר שעושים את הדברים האלו... נשמע בסדר גמור. הדבר היחיד שמטריד כאן זו האינטואיציה הנשית, שאני אכן מאמינה גדולה בה ונוטה להסתמך עליה. אלא ש- סיפרת שאת עצמך עברת פגיעה. נשמע שאת מגוננת כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה, אבל נלחמת בתחנות רוח, לא במפלצות אמיתיות. מחפשת כל בדל רמז שיכול להעיד על... אולי...

בכל מקרה
לא הייתי נותנת לבתי (או בני) להיכנס לחדר, חשוך או לא, עם אדם שאינני סומכת עליו ב-100%. ולא לטייל בחוץ לראות חתולים. וזאת בלי לחשוד בכשרים ובלי לגנותם ולחפש בהם פגם. מן הסתם רוב מקרי ההתעללות בילדים קורים במצבים בהם ההורים סומכים לחלוטין על האדם שפגע, ולכן יכלה להתרחש הפגיעה...
אז אני מפרידה בין שני דברים:

ההתנהגות המתוארת נשמעת בסדר גמור.
צריך לשמור על הילדים גם מול אנשים אהובים ואמינים בעינינו.

ממליצה, בלי קשר- לראות את "החברים של יעל", וגם לדבר על מושגים כמו- איברים פרטיים, למי מותר/ אסור לגעת ומתי, לעודד תקשורת פתוחה בבית (למשל לא להאשים ילד כשהוא משקר, לא לכעוס עליו בגלל דברים שלא באשמתו ובכלל להשתדל לא לכעוס, וכו').
בהצלחה @}

התנהגות סוטה, היא התנהגות סוטה. אבל בכל זאת הפגיעה של התנהגות סוטה של אשה, היא לא חמורה כמו פגיעה של התנהגות סוטה של גבר. פגיעה של גבר יכולה להיות ממש הרסנית לחיי הילד או הילדה.

מצד שני, התגובה שלך, אם היא לא שקולה, גם יכולה לפגוע. את אומרת ש כרגע אני פועלת אינטואיטיבית,

אבל איך זה יכול להיות, אם הרגשות שמציפים אותך הם בתוכי הזדעזעתי,_ _חשבתי שאני מתפחלצת,_ _הוצפתי ריגשית, במצב כזה, לא יכול להיות שאת לא מעבירה מסרים לא מילוליים שליליים. ילדים קוראים יפה מאוד שפת גוף. קודם כל תתייחסי למצבך. לרגשות שלך עם עצמך. טפלי בעצמך. ורק אחרי זה תוכלי להיות אובייקטיבית בטיפול בבת שלך. שאת בודאי צריכה להגן עליה.

שליחה על ידי ט* » 09 אוגוסט 2010, 10:47

מחזקת אותך בתחושתך שההתנהגות הזאת סוטה.
נורות אדומות מהבהבות. הייתי תופסת אזימוט של 180 מעלות מהבנאדם הזה.

לקרוא לזה התנהגות סוטה רק כי זה גבר זה לגמרי "סטנדרט כפול".
לגמרי לגמרי לא נכון. זה לא סטנדרט כפול. גברים שפוגעים מינית בילדות וילדים זה הרבה יותר נפוץ ממה שהיינו רוצים לחשוב. נשים שפוגעות מינית בילדית זה כל כך נדיר, שאפשר להתעלם מהאפשרות הזאת.

_"בואי נלך רק שנינו, אבא לא יבוא איתנו כי
החתולים יברחו, נלך בשקט ואל תגלי לאבא את הסוד..."_
אוי, ואבוי!
ישר אומרים בקול רם ששניהם ישמעו "ילדים לא שומרים סודות מאמא ואבא." או משהו בסגנון, אולי למישהי אחרת יש ניסוח יותר טוב.

גמדית יקרה.
לא פשוטה החוויה שאת מתארת.
לדעתי- ברגע שיש כאן התנהגות שמציפה אצלך רגשות כאלו- אין כאן טעות. זה לא משנה אם עפ"י הספר התנהגות הסב כשרה או לא. ברור שמבחינתך היא לא, וזה מה שחשוב כרגע.

אני חושבת שקודם כל תמנעו ממצבים בהם הבת נמצאת לבד עם סבא, ולו רק בשביל שתהיי רגועה (כמו שאמרה פלונית שמעליי, את בטוח מעבירה כל מיני מסרים שליליים דרך שפת הגוף שלך).
אפשר ליצור את זה בצורה עדינה ולא מורגשת.

ברגע שתוכלי להסתכל על הסיטואציה ממקום נקי (ולא מתגונן או חרד. כמו עכשיו)- תבחרי את הדרך הנכונה להתמודדות עם המצב.
אם הבנתי נכון- את סוחבת איתך מטענים לא פשוטים, שברור שמשפיעים על הדרך בה את רואה את המציאות.
לדעתי את חייבת לטפל בהם (בשיחה, טיפול, אחר).
אבל קודם כל תהיי בטוחה שהבת שלך מוגנת, ומיד אח"כ תדברו איתה (למשל בעזרת ההצגה), ותבררו איך הדברים נחווים אצלה.

כל הכבוד לך ! מעידה קטנה מצידו - זה לכל החיים מצידה.

אבל בלב עוד יש צביטה של כעס, למה יש לי דבר כזה בחיים.

כי את יכולה לעמוד בה

זו לא נשמעת התנהגות כל כך סוטה, יש מבוגרים שמתנהגים ככה לילדים, והם יכולים להיות אנשים מצויינים. (אם זו היתה בחורה גם היית נבהלת ככה?)

נוטה להסכים עם הנ"ל.
וגם עם זה:

גם אבא שלי אוהב לישון עם הילדים (גם איתנו כשהיינו ילדים). ולא מתוך סטיה. גם אני משחקת עם ילדים את המשחק עם המוצץ. ונהנית להתכרבל עם ילדים במיטה. לקרוא לזה התנהגות סוטה רק כי זה גבר זה לגמרי "סטנדרט כפול".

וספציפית לעניין ה'נשיקה' -
זה נעים להתנשק עם ילדים. מבוגרים אוהבים להתנשק עם ילדים, ולא רק הסוטים שבהם.
כמובן כל עוד זה לא נובע מסיבות מיניות ולא נכפה על הילד - אין בעיה בהתנשקות עם ילדים.
אז ככה שאם הוא עושה איתה את המשחק עם המוצץ וזה נראה כמו נשיקה - זה בפני עצמו לא בעייתי בעיניי.

***********

אבל למרות שלא נשמע לי בהכרח בעייתי -
ברור שבכל מקרה צריך להיזהר ולפקוח עין.

************

_"בואי נלך רק שנינו, אבא לא יבוא איתנו כי
החתולים יברחו, נלך בשקט ואל תגלי לאבא את הסוד..."
אוי, ואבוי!
ישר אומרים בקול רם ששניהם ישמעו "ילדים לא שומרים סודות מאמא ואבא."_

אבל הרי הוא לא באמת התכוון שזה יהיה סוד, שהרי הוא אמר את זה לידם.
נשמע שזאת הייתה 'לחישה רמה' מאוד.
סוד ב'כאילו'.

(ועדיין, כמובן, זו יכולה להיות הזדמנות להסביר שלא שומרים סודות מההורים).

כי את יכולה לעמוד בה

תודה @} אני בהחלט יכולה, זה נכון. תודה על התזכורת.
בדיוק היום שוב ביקשו שאשאיר שם את הילדים (אמרתי שאף אחד לא מערער?). אבל הסירוב האוטומטי שלי לפחות מתקבל ללא ויכוח.
אוי, אני זוכרת את הויכוחים של פעם. אני על סף דמעות והם מתעקשים... אבל אני עומדת על שלי. ואח"כ כל הגוף שלי תפוס מרוב מתח.

אבל אני עומדת על שלי
כל הכבוד

ואח"כ כל הגוף שלי תפוס מרוב מתח.
תשנני מנטרה "זאת החובה שלי לילדה שלי. אני לא במתח מדברים טובים שאני עושה."

מה עם להגיד לסבתא: "אני אוהבת אותך מאוד, אבל זה לא יקרה. תמיד אבוא איתה, ואנא, הפסיקי לבקש."

תודה קוראת

העניין הוא שלבקש ממנה להפסיק לבקש, זה מאוד מנוגד לצורת התקשורת שלי.
אני ממש לא בקטע של למנוע מאנשים לתקשר איתי. מה שהם רוצים לומר, אני רוצה לשמוע.

העניין הוא שהיא גם לא מדברת על זה. היא רק בצורתה השקטה בודקת שוב ושוב. אולי אני מסכימה לוותר.
וזה אחד הנושאים המעטים שאני מרגישה שאין הרבה טעם לדבר עליהם. זה לא יגרום לי לשינוי עמדות, זה לא יגרום לי לסמוך עליו, לא יגרום לכלום.
רק בעצם אם היא רוצה לדבר, אולי זה יעזור לה להיות פחות לבד עם התחושות. זה יכול לעזור לה.
ולכן אני ממש לא רוצה להשתיק אותה.

ברור לי שזה אחד הנושאים בחיי שאני לא ממש פועלת בהם בצורה מאוד תקשורתית.

שליחה על ידי ט* » 09 אוגוסט 2010, 22:56

אני מצטערת, אבל ההתנהגות שלו בהחלט סוטה. אולי זה עדין מקובל להתנהג כך, ולכן יש כאן כותבות שחושבות שזה "נורמלי", אבל עד לפני 10 שנים גם היה נהוג להעיר לעובדת על הציצי ולפני עשרים שנה אללא יוסטור איך היה מקובל לדבר ולהתנהג לנשים ובמיוחד נשים צעירות (תחשבו סקסיזם והטרדה מינית בצה'ל). ברוך השם הנורמות השתנו וגם החוקים ומה שהיה פעם מקובל היום זאת הטרדה מינית בוטה.
אז אותו דבר עם ילדות. כשגבר מבוגר (שהוא אפילו לא הסבא הביולוגי שלה) שם בפה שלו את הצד השני של המוצץ כדי לאלץ ילדה קטנה לקרב את הפנים שלה לשלו, בעיני זאת בהחלט הטרדה מינית!

הופתעתי לשמוע כאן כל כך הרבה תגובות סובלניות שכאלו. לדעתי לקרוא לילדה בת שלוש שוב ושוב לחדר חשוך זה מוזר ותמוה גם אם לא בקונוטציה מינית בכלל, זה פשוט מוזר ולא במקום וחסר תכלית. אם הסבא או כל אדם רוצה להביע קירבה, חום, אהבה, אין עם זה בעיה, אבל אם הסבא הולך לנוח ורוצה להגיד לילה טוב - בסדר, אבל לקרוא לה לשבת איתו בחדר לראות את החושך והמיטה?? סליחה?? לי זה מוזר וגם לי היו קופצים הפיוזים מזה גם אם רק הייתי נוכחת בסיטואציה כזרה מוחלטת.
התגובות של הסביבה שצוחקות ומאפשרות הן כל כך מסוכנות שזה פשוט מפחיד. רק את כאם יכולה להיות ערנית מספיק ורגישה מספיק כדי להגן עליה מכל זה. אין לי ספק שתחושותיך כאן במקום, ואם עברת משהו בילדותך כנראה שתחושותיך פשוט יותר מחודדים משלנו, זה הכל.

סבא שלי התעלל מינית באחותי שצעירה ממני בשנה וחצי שנים רבות עד שהגיעה לגיל שבו יכלה להתחמק ממנו בכוחות עצמה. אנחנו ראינו אותו קורא לה "יפה שלי, יונה שלי" ומושיב אותה על הרגליים שלו. נורמלי, לא? וגם ראינו איך היא ממש נרתעת מלתת לו נשיקה כשהוא מבקש ולא הבנו והפצרנו בה -"מה קרה לך? לא יפה! תתני נשיקה לסבא" אבל אף אחד לא ראה, והוא דאג לכך, כשהוא דחף לה ידיים מתחת לחולצה וכשדחף לה לשון לפה בנשיקות ושליטף ונגע והטריד. בקטנה, פה ושם, ברגעים הקטנים שהזדמן לו כשאף אחד לא ראה. אבל הוא לא הסתיר את אהבתו המיוחדת לה בגלל היופי שלה ואת גאוותו ביופי שלה - ממש כאילו היא יצירת האומנות הפרטית שלו. הוא לא הסתיר. ואנחנו לא חשדנו בכלום. אבל בגיל 20 ומשהו, שנים אחרי, כשאחותי התבקשה להשאר לבד בסופ"ש עם הסבא והסבתא הגריאטרים היא פרצה בהיסטריה לא ברורה. והכל יצא החוצה.

ואמא שלי, שזהו אביה, הזדעזעה עמוקות כמו כולנו, אבל המשיכה לטפל בו לאהוב אותו כרגיל, המשיכה לצפות מאיתנו שנקבל אותו, "כי הוא כבר כל כך זקן במילא ולא מבין שום דבר" ובעצם זמן קצר אחרי שהסערה שככה מעולם לא דיברה על זה ולא הזכירה את זה ואפילו - ביקשה שוב מאחותי להשאר לבד בבית עם הוריה הקשישים כשהיתה צריכה לצאת. ואני תוהה מכל הסיפור הזה, אם כך היא מדחיקה היום ומתכחשת למצוקה ולצלקת שיש לבת שלה מאביה, אולי גם אז, כשהיינו קטנות, היא ראתה משהו, הרגישה, חשדה, אבל פשוט לא רצתה להאמין שאבא שלה, האהוב והיקר, עושה דברים כאלו, ופשוט התעלמה והדחיקה וראתה בכל ההתנהגות שלו כהתנהגות נורמלית להבעת חיבה?

אני מבקשת מכן, אמהות יקרות, אנא, בנותינו צריכות את החושים הערים והמנוסים שלנו. אל תתנו לספק, לאי נעימות, לפחד, ואפילו לקרבה ואהבה לטשטש את החובה שלנו להגן על הילדים שלנו. וכשמדובר בבנות, תהייה זו תמימות צינית ומרושלת להתייחס בביטול למיניות הפושה בגברים באשר הם ובאמת המרה שאין באפשרותנו לדעת אף פעם, במאה אחוז, מה מסתתר מאחורי כל גבר, אפילו אבא שלנו, אחינו ולא עלינו, אפילו הבן זוג שלנו עצמנו. כי לצערנו, היו דברים מעולם. ולא מעט.
לא בהיסטריה, לא בפארנויה, אלא בפשטות ועירנות, זה חלק מההישרדות שלנו כנשים, להיות רגישות וערניות להטרדות מיניות סביבנו, ובודאי להגן על בנותינו.

התגובות של הסביבה שצוחקות ומאפשרות הן כל כך מסוכנות שזה פשוט מפחיד. רק את כאם יכולה להיות ערנית מספיק ורגישה מספיק כדי להגן עליה מכל זה. אין לי ספק שתחושותיך כאן במקום, ואם עברת משהו בילדותך כנראה שתחושותיך פשוט יותר מחודדים משלנו, זה הכל.

_אני מבקשת מכן, אמהות יקרות, אנא, בנותינו צריכות את החושים הערים והמנוסים שלנו. אל תתנו לספק, לאי נעימות, לפחד, ואפילו לקרבה ואהבה לטשטש את החובה שלנו להגן על הילדים שלנו. וכשמדובר בבנות, תהייה זו תמימות צינית ומרושלת להתייחס בביטול למיניות הפושה בגברים באשר הם ובאמת המרה שאין באפשרותנו לדעת אף פעם, במאה אחוז, מה מסתתר מאחורי כל גבר, אפילו אבא שלנו, אחינו ולא עלינו, אפילו הבן זוג שלנו עצמנו. כי לצערנו, היו דברים מעולם. ולא מעט.
לא בהיסטריה, לא בפארנויה, אלא בפשטות ועירנות, זה חלק מההישרדות שלנו כנשים, להיות רגישות וערניות להטרדות מיניות סביבנו, ובודאי להגן על בנותינו._

תודה
הפלאת לתאר את מה שאני מרגישה.

תהיי בעינינים, תגיבי, 7 עיניים, תשאלי את ביתך מה היא חושבת על האיש הזה, וכשאתם נמצאים איתו תדברי איתו, תהיי עירנית, יש לך זכות מלאה להגיב , גם אם זה לא בדרך כלל האופי שלך, את יכולה להתערב להסיט את תשומת ליבה לדבר אחר,ולצעוק לו בחזרה לחדר החשוך שאתן עסוקות במשהו אחר, להגיד לו גם בפנים שאת לא אוהבת שאומרים לבת שלך "לא לגלות לאמא ואבא, אפילו לא בצחוק", אולי הוא צריך חינוך... מקסימום תצאי לא נחמדה איתו. זה עדיף מכל ההתחפרויות בזה אחר כך. את בסך הכל אמא לביאה שמגינה על בתה.
להגיד שהוא סוטה בגלל הדוגמאות האלה זה ממש לשון הרע. יש מצב שלא היתה לו שום כוונה רעה. יש הרבה אנשים גם שילדים נורא מביכים אותם ויוצאים להם משפטים טיפשיים ו"לא במקום" כדי להתקרב אליהם.

אני מבינה שהשיעור שלי כאן הוא להתחזק ולהגן על הבת שלי כמו שלא יכולתי להגן על עצמי

קראתי שוב. בעצם את יודעת מה לעשות ומקווה שההסטריה עברה לך.(-:

בעיני זה בכלל לא משנה מה כולם חושבים. אם בעיניך זה נראית התנהגות תמוהה ובחרת לכנות אותה "סוטה" מכל המילים שיכלת לבחור - אז ברור שלהרחיק את הילדה מהאדם הזה ולא לעשות לו חשבון , היא הקטנה , התמימה ועליה את חייבת להגן! עדיף שתטעי בכך שתחשבי שהוא סוטה ובעצם הוא איש נפלא ללא שום כוונות מאשר שאת צודקת והיא תפגע , אפילו פעם אחת.
מצטערת אם המילים שלי קשות אבל כך אני רואה את המצב.

אני אישית אולי היסטרית אבל אני לא משאירה את הילדים שלי לבד עם אנשים שאני לא בוטחת בהם וזהו. עדיף להזהר מלהצטער.

_זה נעים להתנשק עם ילדים. מבוגרים אוהבים להתנשק עם ילדים, ולא רק הסוטים שבהם.
כמובן כל עוד זה לא נובע מסיבות מיניות ולא נכפה על הילד - אין בעיה בהתנשקות עם ילדים.
אז ככה שאם הוא עושה איתה את המשחק עם המוצץ וזה נראה כמו נשיקה - זה בפני עצמו לא בעייתי בעיניי._
זה בדיוק אחד המקרים שבו אין מקום לתת חופש למשחקים המיניים והחושניים של המבוגרים. שישחק במוצץ עם בת זוגו. למה עם ילדה קטנה? שאפילו לא מחבבת אותו במיוחד? איזה בסיס יש למשחק כזה (של המוצץ), חוץ מסיפוק חד-צדדי של ההנאה החושנית שלו? בהגדרה, זה בדיוק (צורה מינורית של) ניצול מיני.

זה נעים להתנשק עם ילדים.
זה נעים מאוד לנשק את הילד שלך, או ילד של אחרים שאת אוהבת. וזה נעים עוד יותר (בעצם הכי נעים) לקבל נשיקה מילד ביוזמתו שלו. זה, אגב, בכלל לא "להתנשק" (אסוציאציות של נשיקה צרפתית).
מה שמתואר פה זה ניסיון לכפות קבלת נשיקה, שזה שונה לגמרי.

_צ'ילי ושמן זית
תודה על מילותיך החכמות והמדוייקות.

להגיד שהוא סוטה בגלל הדוגמאות האלה זה ממש לשון הרע. יש מצב שלא היתה לו שום כוונה רעה. יש הרבה אנשים גם שילדים נורא מביכים אותם ויוצאים להם משפטים טיפשיים ו"לא במקום" כדי להתקרב אליהם.

יש אנשים שלא מכבדים את המרחב האישי של אחרים, ומתקרבים, גם פיזית, באופן מוגזם ולא מקובל ובודאי שלא נעים, לאנשים אחרים.
נטיה זו גוברת באופן מובהק כשמדובר בילדים. נגיעות של זרים בהם, וגם מיצמוצים וציקצוקים (לא קשור אולי לדף אבל בעיני זו תופעה בעייתית) אל מול פניהם ממרחק אפס...
אנשים שניגשים לתינוק וכשהוא מושיט את ידיו לעבר פניהם - הם מכניסים אותם לפה שלהם, אותי זה ממש מכעיס ויוצר אצלי תחושת אי נוחות.
בעיני זו סטיה. התנהגויות כאלו, שמתייחסות אל גוף התינוק/פעוט/ילד כאל משהו להשתעשע בו .. זו חציית גבול לא ראויה.
גם אם התינוק מגיב בחיוב, לי מפריע אם הסבים יכניסו לו אצבע לפה או ימצצו את אצבעותיו

ונתקלתי בזה, עם קרובים יותר ופחות, ועם זרים גמורים.

זה בדיוק אחד המקרים שבו אין מקום לתת חופש למשחקים המיניים והחושניים של המבוגרים
קרוטונית, ממש ככה

מקווה שההסטריה עברה לך
תגובה לא ממש מכבדת.

גמדית, אני מחזקת את ידייך ואת חושייך...

גם אם התינוק מגיב בחיוב, לי מפריע אם הסבים יכניסו לו אצבע לפה או ימצצו את אצבעותיו

לי לא.
זה ממש תלוי בקונטקסט.

זה בדיוק אחד המקרים שבו אין מקום לתת חופש למשחקים המיניים והחושניים של המבוגרים

חושני ומיני זה לא אותו הדבר.

אין מצב בחייםםםםםם
שהייתי נותנת לילדה בת שלוש וחצי ללכת עם מישהו מבוגר לחדר חשוך...
וממש לא חושבת שאני היסטרית.
קצת גבולות לא יזיקו - גם לאנשים מבוגרים.
בכלל אני רואה סביבי הרבה חוסר גבולות בכל מה שקשור בילדים.
למשל אבא שקורא לילדה שלו בחנות בגדים "מענטזת"...
לאמא שפתחה את הדף - תיסמכי על התחושות שלך ואל תיתני לה להיות איתו שניה לבד.

בתור מישהי שעברה בילדותה אי אילו מקרים,
מצד קרובי משפחה.
אנא, ילדים מרגישים ה-כ-ל!
את חוסר הניקיון הכי קטן שמתחת לחיוך או אמירה מחוייכת ו"תמימה".
אנא ממך גמדית הרי הכל פה נסתר ורק החריקה הפנימית והקווצ' שהגוף שלך עושה-
נותן לך את האישור.
שימרי על ביתך גמדית.
אחרת מי ישמור?
היום זה ממנו, מחר ממישהו אחר.
היא צריכה לדעת שאת המגן הבטוח שאת הבית המוגן.
והוא......
אני כבר אמרתי לקרוב של קרובה שלי ולה בת מתבגרת-
האמהות של היום הן רנטגן- אותנו אי אפשר למרוח!
ומי שצריך להבין כבר הבין,
ולקח את עצמו ואת צעדיו אחורה.
אמא נמרה היא את גמדית.
ואפחד לא יכול לך ולעינייך הפנימיות הרואות כל.
וביתך תגדל להיות שלמה . אמן.

די סיימתי עם הנושא הזה. למרות שהוא כמובן לא הסתיים.
גם אני מרגישה שזה בול אותו דבר.

לחלוטין נשמע לי התנהגות סוטה.
התנהגות סבירה היתה מבטיחה מעבר לכל ספק שיהיה הורה נוכח.
יש כאן תחושה של נסיון "להקהות" את הרגישות לכך שהוא לבד איתה, שזה יהיה דבר "רגיל" ו"מוכר" גם לה וגם לאחרים.
מה זאת אומרת שאבא לא יבוא לראות את החתולים? איזה מין דבר זה?
ומה עוד שזה מלווה בלחץ עליה לבוא, לקחת מוצץ וכדומה.
מה שצריך לעשות זה למנוע ממנה להיות איתו לבד, ולדבר איתו ברורות. כך אני חשה.
לומר שאצלכם לא הולך ילד לחדר בלי הורה בבתים של אחרים.
נקודה.

גמדית, את עוד כאן? הדף מתנהל מעצמו...
במקום לנסות לנתח או לקטלג את התנהגותו של הסב, אפשר לשים לב אליך.
את בחששות, בחוסר אמון ובלחץ. ומהסיפור גם בן זוגך.
זה מספיק כדי לא לאפשר דברים - מבלי שהצד השני יהיה סוטה. את לא צריכה את אישור ההגדרה או הקטלוג של הסב כדי שתהיה לך לגיטימציה לשים גבולות.

מתוך דברייך כתבת: ...אך לא הגבתי_..... _אך שוב לא הגבתי_.... _אך לא מנענו ממנה לצאת איתו
כל כך הרבה פעמים רצית לפעול, אך לא פעלת.

כרגע אני פועלת אינטואיטיבית - ממש לא! אם היית פעולת באופן אינטואיטיבי - היית באה איתה, נניח לחדר החשוך, או אומרת לו שהיא לא מגיעה.
שולפת לו בעדינות (או שלא) את המוצץ מהפה - ולא נותנת לה לרדת איתו לחתולים או יורדת איתה. עושה מעשה שמבהיר לעצמך, לבתך ולאחרים שאת כאן עבורה.

לפעול מתוך האינטואיציה האמהית שלך (הנשית, ההורית, לא משנה) דורש לעיתים לעמוד מול אחרים (משפחה) ולדעת שאולי הם מרימים גבה לגבי מה שאת עושה. זה להיות שלמה לגמרי עם מה שאת עושה, למרות שאת לא שלמה לגמרי עם זה שהכוונות שלו לא טהורות.
זה לא להתעסק בו, ובכוונות שלו - אלא לשמור על עצמך ובתך על פי ראות עינייך, ולדעת שזה הכי חשוב.

ממליצה לקרוא (חלקים נרחבים מן הדף הארוך...) הלך רוח כנוע (מסכימה עם קן לציפור)

_לי לא.
זה ממש תלוי בקונטקסט._
אבל את לא אמא... כך שיש לך דעה רק לגבי איך את מרגישה כשאת מתנהגת כך כלפי ילדים של אחרים..
אין לך דעה או נסיון לגבי ילדים שלך - וכן התחושה היא אחרת לגמרי כשזה ילד שלך.

_לפעול מתוך האינטואיציה האמהית שלך (הנשית, ההורית, לא משנה) דורש לעיתים לעמוד מול אחרים (משפחה) ולדעת שאולי הם מרימים גבה לגבי מה שאת עושה. זה להיות שלמה לגמרי עם מה שאת עושה, למרות שאת לא שלמה לגמרי עם זה שהכוונות שלו לא טהורות.
זה לא להתעסק בו, ובכוונות שלו - אלא לשמור על עצמך ובתך על פי ראות עינייך, ולדעת שזה הכי חשוב._

קן לציפור, לגזור ולשמור!

_אבל את לא אמא... כך שיש לך דעה רק לגבי איך את מרגישה כשאת מתנהגת כך כלפי ילדים של אחרים..
אין לך דעה או נסיון לגבי ילדים שלך - וכן התחושה היא אחרת לגמרי כשזה ילד שלך._

אני התייחסתי למשפט של עדי ל:
גם אם התינוק מגיב בחיוב, לי מפריע אם הסבים יכניסו לו אצבע לפה או ימצצו את אצבעותיו

והתכוונתי לומר שמה שהיא מתארת לא נראית לי התנהגות סוטה.
(כלומר, לא בהכרח.
כפי שכתבתי, זה תלוי בקונטקסט).

אם אסכים לזה בתור אמא או לא - את זה אני עדיין לא יודעת.
אולי לא.
אבל גם כאן - אני משערת שזה יהיה תלוי בקונטקסט.

וגם אם לא אסכים - יכול להיות שזו תהיה פשוט ההרגשה שלי באותו רגע.
זה עדיין לא אומר שזו התנהגות סוטה, או שאני אחשוב שזה לא ראוי באופן כללי.

נשים יקרות, תודה על השיתוף והתמיכה. הייתי צריכה קצת זמן עיכול ולכן התעכבתי בתשובתי. אני פה ומקשיבה לכל התגובות.
האם התנהגות זו סוטה או לא? הדעות כאן חלוקות, דעתי האישית היא שזו התנהגות סוטה. לא הייתי רוצה שכך יתנהגו כלפי הבת שלי.
נכון שאני רגישה לנושא וכשזה נוגע לבת שלי הרגישות עולה בהרבה. אני לא יכולה להתעלם מהתחושות שלי וסומכת על מה שאני מרגישה,
ההתנהגות הזו חסרת גבולות ואני לא אוהבת לראות כל התנהגות שלא מכבדת את הילד, בין אם היא מינית או לא- כמו לתפוס ילד ולהרים לנשיקה כשהוא
רץ במקרה ליידך, הוא בדרך לאנשהוא, עסוק במשחק כלשהוא, למה לחשוב שמותר לעשות את זה? כי אתה גדול וחזק יותר? ולפרש את זה כחיבה ("סה"כ רציתי נשיקה...")
והתנהגות מתנה (מהמילה התנייה- את רוצה את המוצץ? תאלצי לקחת אותו מהפה שלי, רוצה לחתולים? נלך רק שנינו ואף אחד אחר לא יכול להצטרף,
הוא גם יודע שכשהוא יגיד את זה, אז היא תגיד לאבא "אבא, אתה לא בא, אנחנו הולכים רק שנינו" וזה הרצון שלו-ללכת איתה לבד מבלי שהוא יצטרך להגיד לאבא מפורשות)
מעבר למקרה האישי שלי, שהתחיל בדיוק כך, בתוך המשפחה, מול כולם כאילו זה בסדר (מקרה שכבר טופל ואני חיה עם זה רוב הזמן בשלום), אני זוכרת שכל הילדות
תמיד היה איזה דוד שקצת מרשה לעצמו, סבא שלי היה כזה, מתחכך כאילו בטעות, נוגע ומלטף, לא אותי אבל הייתי רואה את זה קורה והייתי נזהרת ממנו
לא מתקרבת יותר מידי לידיים שלו, היה לי בן דוד מתבגר ופרוע כזה (היום הוא חרדי), שהיה מרים אותנו, בנות הדודות ומדביק לנו נשיקות, על הלחי אמנם, אבל ארוכות, דביקות
ושואבות ובתור ילדה ידעתי שזה לא לעניין, אפשר להגיד שזה רק מתוך חיבה, לדעתי זה נובע מחינוך לא מכבד ומחוסר גבולות וההורים שלנו איפשרו את זה, אם מתוך מבוכה או חולשה
(או שאולי חשבו שזה בסדר.)
_אנא, ילדים מרגישים ה-כ-ל!
את חוסר הניקיון הכי קטן שמתחת לחיוך או אמירה מחוייכת ו"תמימה".
אנא ממך גמדית הרי הכל פה נסתר ורק החריקה הפנימית והקווצ' שהגוף שלך עושה-
נותן לך את האישור._
מסכימה לגמרי.
הנקודה שאני רוצה לעמוד עליה היא הקושי שלי לפעול באסרטיביות בסיטואציה כזו, אני יושבת עכשיו בבית ואני יכולה לתכנן ולהתכונן מה אגיד ואיך אנהג כשאפגוש שוב התנהגות כזו,
אני מרגישה בתוכי את העוצמות והרצון החזק והברור לעמוד על שלי, אך מה יקרה בפועל? ההתמודדות שלי היא להעיז, להגן ולהציב את הגבולות כשזה קורה.
כבר היה לי עימות עם ה"סבא" הזה כשהוא לקח את בתי לתת לה גלידה, לאחר ששאל אותי ואמרתי שלא (בגלל רגישות לחלב), ידעתי שאני "גורמת למהומה"
ומתעמתת גם עם חמותי (שמאז שבתי נולדה אנחנו מתמודדים איתה על נושא הגבולות והיו לנו הרבה עימותים בעניין), במקרים אלה אני מצליחה להעמיד את
הדברים על מקומם וללמד אותם לכבד את מבוקשנו, למרות שאני יודעת שהיא מרימה גבה ולא מרוצה, בלשון המעטה, מההתנהגות שלי ואף טוענת שאני מרחיקה
אותה מנכדתה. טענות שלא משפיעות עליי.
אני חושבת שאני מתקשה כשזה מגיע למקומות המיניים ולבעלי סמכות (בד"כ אנשים מבוגרים) שם אני מקטינה את עצמי.
אם זה מתוך חינוך נוקשה של אבא שלי לכבד אנשים מבוגרים, לא לפריע להם וכו'
וגם מתוך דפוס התנהגות שהייתי רגילה להשתמש בו כשהוטרדתי מינית- שתיקה והתעלמות מהמציאות. ניתוק. אני לא כאן.
קן לציפור, אני מקוה שהבהרתי את עצמי, את הפער שיש בין התחושות האינטואיטיביות שלי והרצון לפעול לאיך שאני מתנהגת בפועל,
אני משתדלת לא להאשים את עצמי על כך שלא הגבתי, ממש לא כך רציתי להתנהג והנטייה שלי היא לכעוס על עצמי, אבל לא יעזור לי לשפוט את עצמי,
אלא רק לחזק את עצמי, להיות שלמה עם תחושותיי כדי שבפעם הבאה אוכל לנהוג אחרת מתוך חוסן נפשי.

אני ממש לא אוהבת סודות, הם תמיד משרתים רק את הלוחש ומכבידים על איש הסוד.
יש דיון מקסים בנושא בדף אמא_ ל-2, ואני מקשיבה לתחושות שלי,בדרך כלל יש להן בסיס.

וגם מתוך דפוס התנהגות שהייתי רגילה להשתמש בו כשהוטרדתי מינית- שתיקה והתעלמות מהמציאות. ניתוק. אני לא כאן.
האם תוכלי להעזר בענין זה בבן זוגך?
סביר שהוא לא כבול לדפוסים אלה, ויוכל להטיל וטו על כל דבר שנראה/נשמע כמו רמיזה לקירבה/אינטימיות/סודיות מוגזמת/כפויה.

גמדית- טוב שכתבת, כבר התחלתי לתהות לאן נעלמת... (-:
אני חושבת שטוב שהגעת להחלטה, וטוב שאת עושה גם עבודה עצמית.
אשמח לשמוע איך הדברים מתקדמים (ונראה לי שכולן).

מאחלת שאכן תצליחי
לנהוג אחרת מתוך חוסן נפשי.
@}

_היה לי בן דוד מתבגר ופרוע כזה (היום הוא חרדי), שהיה מרים אותנו, בנות הדודות ומדביק לנו נשיקות, על הלחי אמנם, אבל ארוכות, דביקות
ושואבות_
איזה קטע! גם לי היה בן דוד בדיוק כזה, אלא שהיום הוא קרישנה בקציר!

_קן לציפור, אני מקוה שהבהרתי את עצמי, את הפער שיש בין התחושות האינטואיטיביות שלי והרצון לפעול לאיך שאני מתנהגת בפועל,
אני משתדלת לא להאשים את עצמי על כך שלא הגבתי, ממש לא כך רציתי להתנהג והנטייה שלי היא לכעוס על עצמי, אבל לא יעזור לי לשפוט את עצמי,
אלא רק לחזק את עצמי, להיות שלמה עם תחושותיי כדי שבפעם הבאה אוכל לנהוג אחרת מתוך חוסן נפשי._

קודם כל, להגיד לך שיופי איך שאת מתמודדת עם הנושאים האחרים. גם זה לפעמים לא מובן מאליו.
כמובן שהנושא המיני הוא מורכב יותר. אבל במידה מסויימת גם פשוט יותר. כי זה כל כך ברור לך -
הרי, אם הילדה שלך תאכל מוצרי חלב (גלידה) אז תכאב לה הבטן ליום-יומיים.
אבל אם מישהו יגע בצורה פולשנית, זה ישאר לה לכל החיים.

באמת אין שום צורך להאשים את עצמך כאן, אלא להתאמן בלהגיב אחרת. כמה פעמים שתהיי אמיצה, ופתאום תראי מציאות אחרת מול עינייך.
פתאום יהיה לך מאד ברור שאין לך שום עניין בגבה המתרוממת או לא מתרוממת של הסביבה. כי לך זה ברור.
מה שמאד עוזר (וכתבו לך) זה הגב של בן זוגך. בכל זאת, זו משפחה שלו.
מחזקת אותך.

גם אני רוצה לחזק אותך. בעיקר את ההתמקדות במה שעתיד לבוא.
בשביל השלמות הפיזית והנפשית של ביתך, כדאי גם לא להיות נחמדה, ולשים גבולות ברורים מאוד.
גם אם המחיר בפועל הוא סכסוך ו/או חוסר שביעות רצון מחמותך.
שום אלם ריגעי או רצון לרצות ולהיות בסדר לא שווה את המחיר שהבת שלך היקרה עלולה לשלם.
זה הזמן שלך לתקן את מה שנעשה לך בילדותך. זאת דעתי, ואשמח לשמוע איך את מתמודדת.
וזאת לגמרי סטייה. האמינו למי שהוטרדו מינית. הסנסורים שלהן רגישים אלפי מונים על פני אלו שלא הוטרדו מעולם.

מחזקת אותך להיות אמא מגוננת וחזקה בשביל בתך.

תודה. עיכלתי. התחזקתי.
אני שמחה על הדף הזה, הוא עזר לי בתהליך ההבנה שלי ומילא אותי בחיזוקים שלכן.
הפעם הבאה שאפגוש את הסב הזה תהיה עוד חודש-חודשיים, אני מאמינה. אני ישנה בשקט בינתיים.
מרגישה שהחיים מעמתים אותי כרגע הרבה עם המקום בי שצריך להתחזק, זה מדהים איך זה תוקף מכמה חזיתות,
אבל אין בי כעס כבר, רק הבנת המסר ועבודה עצמית.
אהבתי את הדף הלך רוח כנוע. חזק ורלוונטי עבורי.

לדעתי, אינטואיציות, חשדות, חשש ושאר סימנים לא מרגיעים וחורגים מהנורמל מחייבים אותנו לא לקחת שום סיכון בלהשאיר את הילד או הילדה ללא השגחה. לצערי הרב אין שליטה כשהילדים לא ישנים בבית ולא שווה לקחת את הסיכון המיותר, כמובן בתחום הסביר לא צריך לחיות ולגדל אותם בחשש גלוי כל היום, זה גם לא בריא בכלל.

אין מקום לטעיות, שווה להיות בטוח מלטעות, יש ספק אין ספק, וכל שאר הקלישאות השחוקות, בבקשה לא להשאיר ילדים קטנים ללא השגחה שלכם או של מבוגר שאתם סומכים עליו 100%