חיסונים מבחירה

כל ההאשמות כנגד האוטיזם הוכחו שלא נכונות ונוצרו רק בגלל שהיו אנשים שניסו להרוויח כסף. אין שום סיבה לא לחסן! מי שלא מחסן פשוט מפקיר את ילדיו האהובים!

ופשוט לא מוצאים (כולל טיפה מן הטבע).
אולי בגלל השתיבה בנמלים? (או שהשביתה במכס?)..אני לא זוכרת...

אחר, אתה מוזמן לקרוא את תחילת הדף בשביל התשובות לשאלותיך.

כבר שנים מזהירים כי הטרנד של לא לחסן יוביל בסופו של דבר להתפרצות של מגפות של מחלות שלא נראו כבר שנים. הסיפור מהשבוע רק מדגיש את התופעה הזאת, ולכן הוא כן סיבה להעריך מחדש את ההחלטה לא לחסן (ואיך זה קשור לתאונות דרכים לא ברור לי, אלא אם אתה אדם דוגמטי במידה כזאת שינסה כל תעלול מחשבתי כדי להתחמק מלפחות לנסות לחשוב בצורה לא קונפורמיסטית - וכן, כשאני מדבר על חשיבה קונפורמיסטית אני מדבר גם על להיות שייך למשל לטרנד של לא לחסן).

מגפות של מחלות שלא נראו כבר שנים
בילדותי החצבת היתה מחלת ילדות רגילה. גם אבעבועות רוח. כיוון שלא היו חיסונים נגדן, אף אחד מעולם לא התרגש מהן. "מחלות ילדות" וזהו. אף רופא, אחות, אחות טיפת חלב ואחרים לא התרגשו מהמחלות האלה, בשום פורום.
עכשיו יש חיסון.
למישהו יש אינטרס כלכלי.
אז פתאום יש מסע הפחדות.

אני מפנה את תשומת לבו של הקורא האינטליגנטי לנאמר בכתבה:
כל מה שיכולנו לתת לו זה טיפול תומך ומסייע. הוא היה מאושפז במחלקה כ-10 ימים והבוקר נפטר.

אהה!
אז הילד לא בדיוק מת מחצבת, נכון? הוא מת אחרי עשרה (10!) ימים בבית חולים . אני משאירה לאנשים שמכירים קצת מה זה בית חולים, איך נראה אישפוז בבית חולים, וכמה הוא מועיל לילד חולה בחצבת - להסיק בעצמם את המסקנות אם זה באמת היה הטיפול המתאים לילד חולה חצבת, ואם מה שהרג אותו באמת היה החצבת או הטיפול . אני קצת רותחת מדי בשביל להסביר את זה בעצמי.

אה, ולמי שזה יעזור לו: אם אחד הילדים שלי יחלה בחצבת, אני בוודאי אלך לרופא קופת חולים כדי לקבל איבחון. אחרי האיבחון, אני בוודאי אפנה למטפלים שלנו, ואתן לילדים את הטיפול התומך המקסימלי, עם הרבה חום ואהבה, בבית ובעזרה של טיפולים הוליסטיים מסוגים שונים.
אני בטח לא אפקיר שום ילד שלי בבית חולים (כשמו כן הוא, מקום שורץ זיהומים ומחלות, תזונה גרועה, תנאים נפשיים קשים ביותר וטיפול חלקי בצורה מזעזעת [דווקא רופאי הילדים והאחיות במחלקות הילדים מאוד מסורים וחמים, לפחות אלה שאני נתקלתי בהם, אבל הם כמובן עמוסים מכדי להעניק את הטיפול המלא כפי שנחוץ לכל ילד]), במיוחד במחלה שאפילו בכירי הרופאים טוענים לגביה שאין לה טיפול! -
אז אם אין לכם מה לעשות, לא עדיף לתת לילד טיפול בבית ???
רפואה מתקדמת ומדעית מבוססת מחקר היתה צריכה להנחות את הרופאים האלה להנחות את ההורים לטיפול בבית, וזה לפי מה שידוע כבר למחקר הרפואי המדעי הקונבנציונאלי!
אבל לא. מה שקובע הוא השתלטנות והאגו הרפואי (להפקיע את הילד מהוריו ה"פושעים" כדי להעניש אותם ולהוכיח שבית החולים הוא המקום לילד חולה, ורופאים הם שצריכים לטפל בו).
ואיזה חמודים!
אחרי שהם לקחו את הילד, למרות הודאה מפורשת בחוסר התועלת שלהם עבורו, הם עשו מה שעשו עשרה ימים, וכדי לכסת"ח את עצמם ולהוריד כל אפשרות להאשים את בית החולים במות הילד (הדבר הברור ביותר מאליו!) - הם מאשימים את ההורים באי חיסון!!!! ועוד מנצלים את זה כדי לצאת כנגד הורים שלא מחסנים - מה שנקרא, "ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר".
טוב, די.

בשמת -
אבל כתוב ש אושפז ביום ראשון שעבר במחלקה לטיפול נמרץ בבית-החולים "הדסה הר-הצופים", כשהוא סובל מחום גבוה וקשיי נשימה, כלומר -0 הילד הגיע לבית החולים במצב (שמתואר בעתון) קשה יחסית.
טוב טוב. אני נפלי כמו כולם. כותרת סובל מחום גבוה וקשיי נשימה משכנעת אותי שהמצב אכן הצדיק אשפוז.

ולשאלה אחרת -
איך נדבקים בחזרת בימינו?

וואלה בשמת את קצת פנאטית וגם לא עוצרת לחשוב שניה.
ברור שכשאת היית ילדה זו היתה מחלה רגילה וגם לא היה לך מושג כמה מתו ממנה. בנוסף ההשפעה שלה היא בגיל ההתבגרות וקשה לאתר את המקור, בטח שלא בתקופה שהיית ילדה.
הגישה הפנאטית בצורה הוליסטית שלך יכולה גם להשתנות יום אחד וכדאי שתקחי את זה בחשבון. בתי חולים הם לא כזה מקום נוראי ולמרות שאני מסכים איתך שעדיף לעשות הרבה דברים מחוץ להם כדאי שהם יהיו.
יכול גם להיות שהילד לא מת מחצבת.
בכל מקרה כדאי לך להרגע ולחשוב בצורה הוליסטית

בתי חולים הם לא כזה מקום נוראי
מה אתה אומר, פלוני אלמוני. לפני שאתה משתלח במישהו עם שטויות לא מתאימות כמו "פנאטית", אולי כדאי שתבדוק קודם קצת מה אני יודעת על בתי חולים.

בשמת, אף אחד לא מאשפז ילד כעונש להורים.
עובדה שבאותו זמן היו עוד כחמישים איש שנדבקו במחלה ורובם לא אושפזו.
מאשפזים רק את מי שצריך.
המערכת מספיק עמוסה גם בלי לאשפז ילדים כנקמה על התנהגות הוריהם.
בתור אחת ששהתה הרבה בבתי חולים הייתי מצפה ממך שתדעי את זה.

ורק לידיעתך, אני מניחה שהטיפול התומך שהילד נזקק לו היה הנשמה מלאכותית.
כן, זה גם נקרא טיפול תומך, כי הוא לא מרפא.
נדמה לי שבחצבת נותנים גם ויטמין A במינון גבוה.
וזהו.
אין יותר מה לעשות.
מתן נוזלים או הזנה תוך ורידית, כדי שהילד לא ימות בצמא או ברעב, נחשבים כטיפול תומך אף הם. אני מניחה שגם את זה הוא קיבל.
הילד הזה בבית היה מת תוך יום יומיים במקרה הטוב. אני מניחה שהיה נפטר עוד באותו היום. חצבת הורגת. זה לא ילד שלוקחים לקופת חולים. זה ילד שמגיע מונשם עם אמבולנס למיון.

אז הילד לא בדיוק מת מחצבת, נכון? הוא מת אחרי עשרה (10!) ימים בבית חולים .
כן. כמובן. הרגו אותו הרופאים והאחיות בטיפול נמרץ.
כעונש על הוריו שלא חיסנו את ילדיהם, הוחלט בבית החולים שלהרוג להם ילד אחד יהיה עונש מספיק.
בשלב זה השאירו להם את שאר הילדים, אבל הוצמדה פקידת נוער לוודא שהם מטפלים בהם היטב, אחרת...

תקראי שוב את מה שכתבת בשמת.
אני קראתי שוב את מה שכתבתי.
וקראתי שוב.
והחלטתי להשאיר את דבריי אלה האחרונים המרושעים.

שרון, אין לי מה לומר חוץ מלחזק את ידייך, אמרת זאת טוב יותר משאני הייתי יכול.

גילה, בהחלט ברור שלילד הזה היה סיבוך רציני. אבל זה לא שהוא מת בבית, בום טראח (לא חוסן -> חלה -> מת, כמין משהו בהול עם תוצאה בלתי נמנעת, ובטח מזכיר לך את שרשרת הגרירה בלידות, לא?).

יש פה שאלה שאני נמנעתי עד כה מלהעלות אותה לדיון, כי עצם העלאתה מעוררת בעיות קשות:
השאלה של האחריות בבחירה לא לחסן. אם מישהו מחסן והילד נפגע - זה קל (אני מדברת מבחינת היחס של הממסד הרפואי, החברתי וכו'). זאת "תאונה". יש לגיטימציה להורה. מבחינת התפיסות המקובלות בחברה, ההורה היה "בסדר". הוא חיסן "כמו שהיה צריך" - אבל שלא באשמתו חל סיבוך, והילד נפגע.
לעומת זאת, כאשר מישהו בוחר לא לחסן - בימינו, זו לא ברירת המחדל.

הייתי מצפה שבחירה כזאת תיעשה מתוך מודעות.
ובכן, היא לא תמיד נעשית מתוך מודעות.

כאשר אנשים שואלים אותי על חיסונים, ומתכוונים שאני אתן להם עצה אם כדאי להם לחסן או לא, אני אומרת להם בפירוש: תלוי איך הילד הזה יחיה. למי שנותן פורמולה ושולח למעון עם במבה בגיל 7 חודשים, "גמדים" בגיל 8 חודשים, סוכריות וקולה בגיל שנה - אני הייתי מפחדת שבמצב כזה, לא לחסן את הילד יהיה לא אחראי. (לא שקלתי פה כל מלה, זה ניסוח בשליפה).

יחד עם אי חיסון יש אחריות, שאני באופן אישי (לא מייצגת אף אחד, זו רק דעתי הפרטית לגמרי) חושבת שמוכרחים להבין אותה ולקבל אותה. אחרת אי חיסון אינו אלא הפקרה בלתי מבוקרת של הילד למחלות, שדווקא בגלל קיום החיסונים עלולות להיות קשות יותר.
המשוואה איננה שטחית, פשטנית או פשוטה: כן חיסון - לא חיסון.
מדובר באורח חיים שלם: אי חיסון אינו עומד בזכות עצמו.
כאשר בוחרים לא לחסן בתרכיבים הניתנים בזריקה ומכילים חיידק מומת ועוד כל מיני חומרים - צריך לדאוג לחוסן מסוג אחר. ולא, לא מדובר בחוסן מסוג "לי זה לא יקרה" וגמרנו.

צריך לדאוג לחוסן פיזי-בריאותי בעזרת הנקה ממושכת ויחד איתה תזונה טובה הן לילדים והן להורים, תזונה טובה שלוקחת בחשבון את גורמי הסיכון המרכזיים במחלות בכלל ובמחלות ילדים בפרט (לא אפרט פה).
צריך לדאוג לחוסן נפשי-רגשי בעזרת הנקה, גידול הילד בבית, בקירבת הוריו, באהבה ובכבוד, לפי צרכי הילד.
צריך לדאוג לתמיכה בריאותית לילדים (ולהורים) בכל מקרה של מחלה, כי אי חיסון לא יכול ללכת עם מדיניות של שתיית אקמולי ואנטיביוטיקה על כל פיפס קטן, השתקת סימפטומים במקום טיפול כולל בילד, או הזנחה של הבריאות של הילד. והימנעות ממתן כל "תרופה" קונבנציונאלית (בזה אני כוללת לצורך דיון זה בלבד את החיסונים עם האקמול, האנטיביוטיקה וכו') - חייבת ללכת עם שימוש בסוג אחר של תמיכה "בריאותית" (אני לא כותבת "רפואית" כי זה לא תמיד "רפואי", אבל כוונתי לטיפולים שעוזרים לשמור על הבריאות או להחזיר את האדם לבריאות שלמה כאשר מופיע חוסר איזון).

אחרת מה עשינו? סתם לא חיסנו והפקרנו את הילד לכוחות הסטיכיים של היקום?
ואם הוא חולה אז לא נעשה כלום, אלוהים כבר יציל אותו? (כמו בבדיחה עם הסירה, ההליקופטר והמלאך - כשאלוהים אומר לו "מה אתה רוצה, שלחתי לך סירה, הליקופטר ומלאך להציל אותך ואתה סרבת!")
ואם היקום או הקארמה של הילד או הגורל או אלוהים (איך שמתאים לכל מאמין לקרוא לזה) דווקא גורס שהילד הזה צריך למות?
בחברה שלנו, בימינו, זה לא מקובל.
באמת רק קבוצות מאוד קיצוניות של אנשים דתיים מוכנות היום לקבל בהשלמה גמורה שהילד ימות ובלבד שהם לא יתערבו להציל אותו בשום צורה שהיא (בארצות הברית היו מקרים מאוד קיצוניים, אני מבינה שיש גם בארץ אבל אני לא מכירה מספיק).
אני לא מאלה שמשאירים הכל לכוח עליון.
בהסתכנות של חזרה על עצמי (סליחה, אני כותבת פה ככה לא מסודר), אני מדגישה שיחד עם ההחלטה להמנע משימוש בחיסונים בגלל הנזק שבהם, זה לא אומר שהילד יופקר לנפשו להתמודד עם מחלות בלי מדיניות של מניעה (הגנה כללית מראש) ובלי מדיניות של טיפול (איך מטפלים בילד כאשר הוא חולה, אם בשפעת ואם בחצבת - ופה יש שפע של אמצעים, ביתיים ומקצועיים, לעזור לילד להחזיר לעצמו את בריאותו).
אי חיסון, וגם אי מניעה, וגם אי טיפול - בעיני, לדעתי הפרטית והאישית שלא מייצגת אף אחד חוץ ממני, פירושם הזנחה והפקרות. הפקרות במובן שהוזכר בדפים על סקס בין ילדים, הערכת התפתחות הילד בחינוך ביתי, והפקרות בחינוך הביתי.

שרון, כמובן כתבתי באופן קיצוני, בדיוק כמוך.
אני לא נבהלת מדברייך ה"מרושעים", אבל אילו היה לי כוח להתייחס באופן פרטני הייתי מתייחסת (כאילו, מה אפשר לעשות, מה אפשר היה לעשות בבית, איך אפשר היה לטפל, וכו' וכו').
כמובן שראיתי את תגובתך רק אחרי ששלחתי סוף סוף את תגובתי הארוכה לגילה (טוב, הייתי צריכה להכין לביבות באמצע (-; ), אבל במחשבה שניה אני מניחה שיש בתוכם גם סוג של תגובה למה שאני חושבת.

אני מקווה עדיין שיקום המתנדב שיש לו כוח ויתאר בפרוטרוט פרוטוקול של טיפול בילד שהיה מונע את מותו.
בכל אופן, זו לא הנקודה שלי כאן.
הנקודה שאני מנסה להדגיש (וכנראה מרוב הכברת מלים וניסוחים "זועמים" היא מתפספסת) היא, שלדעתי הילד מת בגלל טיפול שגוי .
מה היה שגוי בטיפול?
זה מורכב ביותר, וחסר לי כמעט כל המידע, משהו כמו 99% מהמידע.
אני לא טענתי שהרופאים בבית החולים הרגו אותו. אני טענתי שאם מחפשים אשמים, המקום הראשון הוא לחפש את הטיפול בבית החולים, ולא את הבחירה לא לחסן. וזה בדיוק מה שעושים במקרים אחרים. פה לא עשו את זה, ואנחנו יודעים למה. פה כן האשימו - אבל את ההורים על אי החיסון .

לדעתי, אין פה מקום להאשמות, ובוודאי אין מקום להאשמות על "אי חיסון".
השגיאות היו בטיפול בילד, אבל אין לי כאמור מידע מספיק בשביל לקבוע באיזה חוליות בשרשרת הטיפול בילד נעשו השגיאות.
אני רק אומרת, שלדעתי, לעמדתי, לתפיסתי - הילד מת לא בגלל "המחלה" אלא בגלל הטיפול. "הטיפול" היא מלה כללית, ומתגובתי האחרונה (זו שנשלחה כבר אחרי שלך, אבל נכתבה במקביל לך ובלי שראיתי את תגובתך או את תגובת רופא הילדים), אפשר להבין שהמונח "טיפול" פה לדעתי הוא הרבה יותר רחב וכולל מאשר רק כן הנשמה לא הנשמה, או מינון הויטמין A.

לא רק שזכותך לא להסכים איתי, אלא שאני גם טענתי שזה עניין של פילוסופיה. זו השקפת עולם שלמה, ובה אנו חלוקות לגמרי, מראש. כל הגישה לבריאות ולמחלות מביאה לעמדה שלך ש"באופן רנדומאלי מתוך X ילדים שיחלו בחצבת כך וכך ילדים ימותו", וכל הגישה שלי לבריאות ולמחלות מביאה לעמדה שאין פה שום דבר רנדומאלי, ושיש פה עניין של לקיחת אחריות ותשומת לב, שמונחים קודם כל לפתחם של ההורים.

הנקודה השניה שניסיתי להדגיש היתה לא "אשמת הרופאים" או "אשמת ההורים", אלא העובדה שהמקרה מנוצל באופן ציני ומכוון כדי לתקוף את אי-החיסון, בזמן שבכל מקרה אחר של מות ילד בבית חולים לאחר עשרה ימי טיפול בבית החולים לא היו מאשימים מישהו במחלת הילד, או בהסתבכות מחלת הילד, אלא שואלים (שואלים, בודקים - לא כבר מחליטים מראש מה המסקנות, שופטים ותולים!) קודם כל את בית החולים המטפל.
פה זה לא נעשה, ולדעתי זה העיוות.
למי שמאמין בחיסונים כמוך, אולי זה לא ברור מאליו. את אולי תיכף מקשרת בין מות הילד לבין אי החיסון. אני לא. אני רואה תמונה אחרת.

אני כמובן רחוקה מתיאוריית הקונספירציה ששרה ק מציגה, אבל בלי שום קונספירציה יש תבניות שגורות של חשיבה. מחלה שיש לה חיסון - תוקפים את ההורים שלא חיסנו. מחלה שאין לה חיסון - תלוי, לפי אינטרסים מסוימים, יש מחלות שבהן העיתונות או מערכת הבריאות תאשים את הרופאים, האחיות או את בית החולים. לפי אינטרסים אחרים, כל מקרה והאינטרסים שפועלים בו, יציגו את זה ככוח עליון.
הנה, למשל, בפרשת רמדיה היתה הימנעות כללית מסיפור האמת על התמ"ל ועל שכיחות הטעויות האלה בתעשיית התמ"ל. כאילו, חד פעמית בהיסטוריה של התמ"ל היתה טעות, או למשל התנפלות על התמ"ל הצמחי (שהביקורת עליו נכונה כשלעצמה, אבל בפרשה מעין זו אין לזה שום משמעות - תקלות הרבה יותר חמורות כבר קרו בתמ"ל חלבי, זה מובנה במוצר).
בקיצור: זה לא מובן מאליו לתקוף את אי החיסון. היו פה אינטרסים לתקוף דווקא את זה. ולצד האמונה של הרופאים, האמונה הכנה והתמימה שלהם בחיסון החצבת, יש גם אינטרס לנקות את עצמם מאשמה. ולהתעלם מזה גם כן לא ישר, בעיני.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.

רק רציתי להוסיף עוד נתון לגבי הפרשה העצובה, שמצאתי באתר של משרד הבריאות.
בכתבה הזאת

המשפט שלכד את עיני שם היה: "יש לציין עוד כי הילד סבל ממחלות רקע קשות".

אף אחד לא מאשפז ילד כעונש להורים
(שמתי לב שלא עניתי על זה)
נו, שרון, הרי את לא חושבת שהתכוונתי באופן מודע ופשטני, נכון?
זה היה ניסוח מאוד חריף ומקוצר לאספקט אחד בלבד של תהליך שקורה.

(לפעמים יש לי עניין לפתוח זרקור על נקודה קטנה שולית ונשכחת, שאנשים נוטים לפספס ולא לראות שגם היא קיימת בתמונה הכללית. היא לא "הכל", והיא לא "רק", אבל אני רוצה להגיד: גם זה כאן. תסתכלו. תתבוננו. תראו את זה. תחשבו על זה. תבדקו את עצמכם. תנקו את זה. תסתכלו על אחרים שעושים את זה לכם. תעמדו מול זה בעיניים פקוחות, מתוך יושר, אינטגריטי ועוצמה. הנה פנס. תרחיבו את הראייה שלכם).

דווקא בעקבות נסיוני רב השנים, העשיר והמגוון עם רופאים ובתי חולים, אני מוכרחה להגיד לך שיש אלמנט של "הענשה" שהרופאים בכלל לא מודעים אליו.

זה חלק מתוך כל התפיסות החברתיות שלנו, מארג השתלטנות החברתי שאנו עוסקים בו כאן בדי הרבה דפים. את יודעת מה, זה בעצם מתקשר ישירות עם "תפיסות השבי" שבדיוק נידונות באתר תחת המונח החדש של צפריר, לאחרונה.
אבל כשאנחנו חיים בתוך זה אנחנו כל כך רגילים לאורח המחשבה הזה שאנחנו אפילו לא רואים את זה ככה.

אולי אחרי קריאה מקסימלית של כל מה שיונת שרון כתבה בנושא, של כל ספרי אליס מילר, וכל אתר ה- natural child project
( http://www.naturalchild.org/home )
ועוד המון המון חומר שמבהיר שוב ושוב ושוב את המחשבות הנסתרות שלנו, את השטחים הנרחבים שנגועים בתפיסות "הענשה" בתגובות שלנו ובמחשבות ובאמונות שלנו, שאנחנו אפילו לא מקשרים בינם לבין "עונש" או "נקמה" - אולי כשכבר ממש ממש החומר הזה יושב לנו במודעות, אנחנו מסוגלים לזהות את זה במקומות שהכי לא היינו מעלים בדעתנו.
אז אני מזמינה אותך לצאת למסע הזה.
אני מוכנה להבטיח לך שאחרי שתקראי את כל החומר הזה, את תתחילי לשמוע דברים אחרים באמירות של הקולגות שלך ממה שאת שומעת היום. תתקלקל התמימות שלך. אבל אם תעשי את זה, אני מאמינה שתרוויחי דברים אחרים. (טוב, אל תגידי שלא הזהרתי אותך, שזה יקלקל אצלך משהו).

אה, ו- הנה פנס. תרחיבו את הראייה שלכם ?
זה התפקיד שלי. בשביל זה אני כאן. זה המוקד בכתיבה שלי.

בשמת, תרשי לי לשים דברים שלך אחד מול השני כדי להבהיר על מה יצאתי בזעקות שבר:
בילדותי החצבת היתה מחלת ילדות רגילה. גם אבעבועות רוח. כיוון שלא היו חיסונים נגדן, אף אחד מעולם לא התרגש מהן.
_עכשיו יש חיסון.
למישהו יש אינטרס כלכלי.
אז פתאום יש מסע הפחדות._
ולעומת זאת:
אני כמובן רחוקה מתיאוריית הקונספירציה ששרה ק מציגה
ילדים מתו מחצבת גם בילדותך, אבל לא היתה דרך למנוע את זה אז.
היום יש.
יכול להיות שהאינטרס הוא כלכלי (כמה כסף יעלה למדינה אשפוז של ילדים עם חצבת קשה, היעדרות של הורים מהעבודה וכו') אבל הוא לא כלכלי במובן של "בואו ונעשה שהחברה שמייצרת את החיסונים תרוויח". אחרת המדינה לא היתה מוכנה לממן את זה.
אבל האינטרס של רופאי הילדים אינו זהה לאינטרס המדינה.
האינטרס הוא "בואו נמנע מוות מיותר".
ומה שאת כתבת זהה בדיוק לתאוריית הקונספירציה שציינת.

אז הילד לא בדיוק מת מחצבת, נכון? הוא מת אחרי עשרה (10!) ימים בבית חולים . אני משאירה לאנשים שמכירים קצת מה זה בית חולים, איך נראה אישפוז בבית חולים, וכמה הוא מועיל לילד חולה בחצבת - להסיק בעצמם את המסקנות אם זה באמת היה הטיפול המתאים לילד חולה חצבת, ואם מה שהרג אותו באמת היה החצבת או הטיפול .
לעומת:
אני לא טענתי שהרופאים בבית החולים הרגו אותו. אני טענתי שאם מחפשים אשמים, המקום הראשון הוא לחפש את הטיפול בבית החולים, ולא את הבחירה לא לחסן.
ילד עם קשיי נשימה וחום.
הלוואי שהיה אפשר לעשות ניסוי כזה - לחלק את הילדים עם קשיי הנשימה והחום לשניים ולתת לחלקם טיפול תומך של יחידת ט"נ ילדים, ולחלקם טיפול אחר. אף ועדת הלסינקי לא תאשר ניסוי כזה, כמובן. מאז ימי הנאצים יש גבולות בניסויים בבני אדם.
אני לא יודעת אם במסעותייך למודי הסבל בבתי החולים הגעת ליחידת ט"נ, אני מאד מקווה שלא.
יחידת ט"נ היא לא מחלקת ילדים רגילה. דרגת המיומנות של הרופאים והאחיות בה היא מדהימה. היחס הוא כמעט אישי (אחות על שניים-שלושה מטופלים פשוטים. אם יש חולה מורכב מזעיקים אחות כוננית מהבית שתטפל רק בו), ההשגחה היא מקסימלית.
אם ההורים האלה לא חיסנו וסמכו על מטפל אלטרנטיבי או על הקב"ה, למה לא פנו לאלה כשהילד התדרדר? למה הרופאים בט"נ צריכים להלחם על הילד הזה? כדי שאם יבריא יגידו ההורים "בעזרת השם" ואם ימות תגידבשמת "בגלל הטיפול"? מי הפריע להורים לתת לו את הטיפול האלטרנטיבי? למה הם פנו לבי"ח?
כדי שאם ימות יהיה על מי להטיל את האשמה?
כמובן שעל ההורים מוטלת אשמה - הם פנו לבי"ח על מנת לחלוק את אותה אשמה עם אחרים. הם לא המשיכו לטפל אלטרנטיבית בילד, בביתו. הם פנו לבי"ח. "רופאים יקרים, לא עשינו כמצוותכם, לא חִיסָנּוּ את ילדנו, אנא רפאו אותו". לא ריפאתם? טיפול כושל.

בשמת:יחד עם אי חיסון יש אחריות
מישהי: יש לציין עוד כי הילד סבל ממחלות רקע קשות
כמה גילוי אחריות יש בלקחת ילד עם בעיות רקע קשות ולא לחסן אותו?
ולא, אני לא חושבת שבגלל בעיות הרקע לא חוסן הילד במצוות רופאיו. כי אם כך היה אזי אחיותיו היו מחוסנות. מה גם שאין ממש מניעה לחסן ל- MMR, דומני שאפילו חולי סרטן מחוסנים בזה. ואם הילד "חלש" אפשר לחכות שנה שנתיים. הילד הזה היה גדול (בן שבע וחצי? משהו כזה)
אז כן, אני חושבת שאשמה גדולה מוטלת לפתחם של ההורים.

רפואה מתקדמת ומדעית מבוססת מחקר היתה צריכה להנחות את הרופאים האלה להנחות את ההורים לטיפול בבית, וזה לפי מה שידוע כבר למחקר הרפואי המדעי הקונבנציונאלי!
ילד עם חום וקשיי נשימה. כמובן. וזה ידוע כבר למחקר המדעי הרפואי. אני צינית כמובן.

אבל לא. מה שקובע הוא השתלטנות והאגו הרפואי (להפקיע את הילד מהוריו ה"פושעים" כדי להעניש אותם ולהוכיח שבית החולים הוא המקום לילד חולה, ורופאים הם שצריכים לטפל בו).
ברור, זאת היתה הסיבה לאשפוזו.
נו, שרון, הרי את לא חושבת שהתכוונתי באופן מודע ופשטני, נכון?
לא מבינה את זה בשום דרך אחרת.

....ואם מה שהרג אותו באמת היה החצבת או הטיפול .
....וכדי לכסת"ח את עצמם ולהוריד כל אפשרות להאשים את בית החולים במות הילד (הדבר הברור ביותר מאליו!) - הם מאשימים את ההורים באי חיסון!!!!
"להאשים את בית החולים במות הילד "
"הדבר הברור ביותר מאליו! "
ובהמשך:אני לא טענתי שהרופאים בבית החולים הרגו אותו
מצטערת.

אז אני מזמינה אותך לצאת למסע הזה.
אולי אצא, אולי לא.
נראה לי שכרגע השמצות פרועות הן לא בדיוק הדבר שימשוך אותי לצאת בדרך הזו, אם לשם היא מובילה.

אני מאד לא מסכימה איתך בנושא הזה, אבל מקשיבה ברוב קשב לדברייך.
אני חושבת שדברייך הראשונים היו מעט נמהרים.
אח"כ תיקנת את הניסוח.
לא שנפגעתי מדברייך, אלא שכבר ראיתי ילדים של אנשים שעשו "בחירות טבעיות" למיניהן, וכשהילד הגיע עד עברי-פי-פחת הביאו אותו לטיפול בבי"ח.
ופעמים רבות התחושה היתה "מה אתם עושים כאן?" "למה אנחנו צריכים להיאבק לתקן את מה שקילקלתם?"
ותמיד המאבק היה ללא פשרות על חייו של הילד מתוך המחשבה שהילד אינו אשם במעשיו של הוריו.
ומתוך היכרות עם המצבים האלה באה הערתך על הטיפול הרפואי בילד הזה ונפלה על קרקע פוריה...

הרפואה הקונבנציונלית נתנה את כל כוחה להציל את הילד הזה.
אם יש מישהו שיודע טוב יותר - שיקום ויאמר ויעזור. אף אחד לא יעצור נסיונות להציל ילד גוסס. הגישה היא שבמקרה הגרוע זה לא יועיל, אבל אולי יעזור להורים להרגיש שעשו הכל בשביל הילד.
לא מגיע לאף אחד שיאשימו אותו ככה.
הרפואה לא יודעת לטפל בחצבת, אבל הצליחה למצוא חיסון כנגד המחלה.
רפואה מונעת זה שם המשחק היום.
על זה עושים רווחים יצרני שמן הקנולה ויצרני שמן הזית,
מנהלי מועדוני הספורט,
וגם יצרני החיסונים.
הכל בשם המניעה.

(נכון שיש מי שמרוויח מזה, אך כך תמיד. באותה מידה אפשר לומר על רפואה אלטרנטיבית שהיא רק למטרת רווח.)

_לא שנפגעתי מדברייך, אלא שכבר ראיתי ילדים של אנשים שעשו "בחירות טבעיות" למיניהן, וכשהילד הגיע עד עברי-פי-פחת הביאו אותו לטיפול בבי"ח.
ופעמים רבות התחושה היתה "מה אתם עושים כאן?" "למה אנחנו צריכים להיאבק לתקן את מה שקילקלתם?"_

ואני כבר הייתי עם ילדים שהרפואה הקונבנציונלית טענה שהכל בסדר, או שאין מה לעשות, או שמה שהציעו לעשות היה עם תופעות לוואי ומונע סימפטומים אבל ללא ריפוי - והרפואה המשלימה נתנה פתרונות.
זה לא חייב להיות אחד מול השני. לרפואת חירום, צריך להגיע במצבי חירום. היא לא תמיד מתאימה למצבי לא-חירום.

בשמת,
אני כמו קודמיי רוצה להוסיף אוסף ציטוטים שלך שנוטה להעיד שכמו עם דוגמטים מכל קצוות הקשת (דוגמטיים קונבנציונליים ולא קונבנציונליים) דו-שיח הגון, נטול דעות קדומות שמעוורות ומסרסות את המחשבה קשה מאוד.

את אומרת שלדעתי הילד מת בגלל טיפול שגוי .מה היה שגוי בטיפול? זה מורכב ביותר, וחסר לי כמעט כל המידע, משהו כמו 99% מהמידע.

כלומר למרות שאת מעידה על עצמך שאינך שולטת בעובדות הבסיסיות שייאפשרו לך להביע עמדה מנומקת, זה לא מונע ממך לפתח תלי תלים של הגות לא מבוססת. כלומר מבחינתך לעובדות אין משמעות בהתקלות של עם העולם, לעובדות אין את הכוח לגרום לך לחשוב על העמדות הבסיסיות שלך בנוסח "אל תבלבלו אותי עם העובדות".

שהמקרה מנוצל באופן ציני ומכוון כדי לתקוף את אי-החיסון

במה שונה ה"ניצול הציני" של המקרה הזה מה"ניצול הציני" של מקרים בהם כביכול פגע החיסון בילד מסוים? האם עמדותייך בנוגע לחיסונים באות על רקע עובדות מחקריות מוצקות כלשהן או שמא מתבססות בעיקר על "מקרים"?

שבכל מקרה אחר של מות ילד בבית חולים לאחר עשרה ימי טיפול בבית החולים לא היו מאשימים מישהו במחלת הילד, או בהסתבכות מחלת הילד, אלא שואלים

יש מקום לשאול כאשר יש משהו לא ברור במהלך הדברים. ואכן כאשר לא מבינים למה ילד לא בסדר (ובמקרה הקיצוני למה הוא מת) אכן שואלים, ובתוקף. האם זכורה לך למשל פרשת רמדיה? תסכימי איתי שהמדובר שם בקודש הקודשים של החברה הקונבנציונלית ועם זאת לא בחל אף אחד בחקירה הוגנת עד לגילוי הסיבה לפגיעה בילדים. האם גם במקרה שאדם מבוגר יותר מתאשפז ומת בעקבות סיבוכים של התקף לב למשל הטיעון שלך תקף באותה מידה, או שמא שם לפחות ברור לך שיש מצבים רפואיים שמהלכם תואם את הנסיון הרפואי המצטבר (והרי הנסיון הרפואי הוא הבסיס ליכולת לרפא). האם המטפלים שאת הולכת אליהם לא בודקים אותך לפעמים ויודעים מה יש לך, ללא ספק, וכך גם יכולים לעזור לך. אז למה כאן נזעקת? מה ההבדל? האם הייתה שנייה אחת שאמרת לעצמך - בסדר, כבר שנים מתנהל ויכוח בנושא, כשלכל צד יש הערכה לגבי העתיד, והנה בשנים האחרונות ההערכה של הממסד הרפואי לגבי אי החיסון מגשימה את עצמה. האם אין מקום לאדם בוגר ובעל בטחון עצמי בעמדותיו להגיד שאולי במשהו מסוים (לא בהכל) טעיתי, לפני שאת יוצאת בשצף קצף מעורר תמיהה (ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה לא?)

ולבסוף

מדובר באורח חיים שלם

והשאלה הנשאלת היא באיזה אורח חיים מדובר? האם לא מדובר באורח חיים אגואיסטי בצורה בלתי אפשרית, חסר כל אחריות הדדית לחלש ולפגיע? זה לא מקרי שהילד שבסופו של דבר מת היה ילד עם בעיות ברקע ולא ילד בריא וחזק. החזקים שורדים את הסיבוכים, החלשים הם שנופלים. אני מצטט שוב משהו שאת כתבת כאן לפני חודשים ארוכים, ואת התשובה שנתתי לך אז -

את כתבת :

_ולמה, למה, למה שוב אף אחד לא בודק למה מתו אותם ילדים, ומהם גורמי הסיכון?
אולי ילדים חולים שגם סובלים מתת תזונה הם בסיכון?
אולי רק ילדים שלא יונקים עלולים למות מאחת המחלות או לקבל סיבוך קשה?
אולי כאלה ששולחים אותם למעון חולים עלולים לקבל סיבוך או למות?
אין להם שום אינטרס לספר להורים איך להגן על ילדיהם.

ותשובתי הייתה :

בואי נניח לצורך הדיון שאת צודקת - מי שמת כאשר מתפרצת מגפה הם ילדים הנמצאים במצב של תזונה לקויה, ילדים שאינם יונקים, ושאינם בחזקת הוריהם כל היום אלא במעון - כלומר ילדים של אנשים עניים יותר, שהוריהם צריכים לעבוד, שאימם אינה יכולה להניק לאורך זמן וצריכה לשים אותם במעון כי אין די כסף למטפלת פרטית. אז מה את אומרת בעצם? שלא איכפת לך שתתפרץ מגפה כי כנראה שילדייך לא יפגעו, אלא רק הילדים העניים, או אלו שחולים במחלות כרוניות כמו סיסטיק פיברוזיס, או מבוגרים חלשים יותר כמו חולי איידס למשל? את מייצגת שכבה אגואיסטית של אלו שיכולים, ואינה מרגישה שום צורך להיות שותפה במאמץ קהילתי כלשהו להגן גם על ילד שאיננו שלך - חיסון הוא לא עניין אישי, הוא קודם כל החלטה של קהילה שאומרת שהלוואי והיינו חיים בעולם שאין חלשים, אבל כל עוד זה לא המצב, הרי שבאחריותינו לפחות לדאוג לחלשים. מחסנים את הילדים נגד אדמת לא מכיוון שאדמת מסכנת אותם, אלא מכיוון שאישה בהריון שנדבקת באדמת בסיכוי גבוה תלד עובר פגוע ואומלל, ולכן בגלל שכקהילה אנחנו דואגים לה ולעובר שטרם נולד, אנחנו מתגייסים עבורה._

אני בהחלט חושבת שלהורים יש פה אחריות.
זה לא היה שום תיקון לניסוחי הקודמים, זו היתה זוית אחרת.
עדיין אני חושבת שפספסת את מה שניסיתי לומר. אבל בטח זה בגלל שכתבתי נורא ארוך ולא טרחתי לדייק בכל מלה הפעם (כמו שכתבתי, "בשליפה"), אז אני לא מתלוננת עלייך. אולי כשתקראי את דברי לא כרופאה מתגוננת אז תראי על מה אני מדברת.

להגן על ההורים בכלל אין בכוונתי. אין לי מושג על המקרה. אני רק טוענת שוב, שהבעיה איננה באי החיסון .
את רוצה להתווכח איתי, מי עשה יותר טעויות גורליות בטיפול בו, ההורים או הרופאים, ובאיזה שלב? הרי אמרתי, אין לנו פה מידע כדי לנתח את זה (אם כי אני הייתי מאוד מאוד רוצה מחקר כזה! זה בדיוק מה שחסר במחקרים הרפואיים!).
והאמת, שמקריאה חוזרת של דברייך אין לי ספק שאם תחשבי קצת תראי שאת מסכימה איתי! ואם תקראי שוב את דברי, תראי שאני בוודאי מסכימה איתך (את זוכרת את הדוגמא של ילד לא יונק ובמעון, שאני אמרתי שלדעתי זה יכול להיות חוסר אחריות לא לחסן אותו? אז באותה מידה, ילד עם מחלות רקע קשות או השד יודע מה היה לילד הזה - אולי היה בדיוק צריך לחסן, אותו ולא את אחיותיו?).

כתבתי לפני התגובות של כרמית ושל "יש גבול".
ליש גבול רק אגיד: תני לי להיות קיצונית לפעמים. יופי שיש ויכוח (חברותי התלוננו שנעשיתי ממלכתית ומשעממת מדי לאחרונה, אז החלטתי להיות קצת נחמדה גם אליהן ולהלהיט קצת את הרוחות).

אבל לטיעונך, אני ממש לא מקבלת את הניסוחים "אגואיזם" וכל היתר.
לא קראת את מה שכתבתי על אחריות.
את רוצה להגיד שיש הורים שלא מחסנים אבל הם גם חסרי אחריות, מזניחים ומפקירים את ילדיהם?
אין לי שום ויכוח איתך.
להיפך, אני בטוחה שיש הרבה הורים שכן מחסנים, וגם הם חסרי אחריות, מזניחים ומפקירים את ילדיהם. גם בעניין החיסונים שהם לא בדקו איזה נזק אלה גרמו לילדיהם, ובעוד מליון עניינים.
אני בטוחה שבין ההורים חסרי האחריות, המחסנים והלא מחסנים, יש גם הורים מאוד עשירים.

מי שמת כאשר מתפרצת מגפה הם ילדים הנמצאים במצב של תזונה לקויה, ילדים שאינם יונקים, ושאינם בחזקת הוריהם כל היום אלא במעון - כלומר ילדים של אנשים עניים יותר, שהוריהם צריכים לעבוד, שאימם אינה יכולה להניק לאורך זמן וצריכה לשים אותם במעון כי אין די כסף למטפלת פרטית. אז מה את אומרת בעצם?
אני אומרת, במקרה שלא הבנת למרות שחזרתי על זה כמה פעמים, שילדים כאלה לדעתי כן צריך לחסן, כי הם לא זוכים למניעה ולטיפול שלדעתי חייבים לבוא ביחד עם אי חיסון. לחזור על זה עוד פעם? טוב, אחזור:

לדעתי אם לא מחסנים חייבים לדאוג לחיסוניות באמצעים אחרים

ergo:

אם אי אפשר לדאוג לחוסן פיזי ונפשי הולם, עדיף לחסן

בשמת,

תסלחי לי על הבוטות, אבל שוב את כותבת מתוך בורות ואי הבנה בסיסית של העובדות, וזה חבל.

חשוב להבין למה המינוח אגואיסטי מופנה אלייך - כל הרעיון מאחורי המושג של חיסון הוא קהילתי ולא אינדיבידואלי, כלל חברתי ולא אגואסיטי. את מבינה - כדי להבין מה זה חיסון ולמה מחסנים כמו שמחסנים צריך לשניה לוותר על העמדה של ההבדל התהומי בין "אני" ל"אני" ולחשוב עלינו כמו על "רקמה אנושית אחת". חיסון לא נמדד בהאם ילד מסוים מחוסן או לא. חיסון נמדד במה מידת ההתחסנות של כלל האוכלוסיה (באחוזים), כאשר מגיפות מתפרצות מתחת לסף מסוים (לרוב סביב 80-85%). למשל באנגליה של שנות ה-70 פורסמו מחקרים לגבי תופעות לוואי של אחד החיסונים (השעלת, אם לדייק) שגרמו לטרנד של לא לחסן ותוך מספר שנים בודדות כאשר רף החיסון ירד - הפלא ופלא - הופיעו המגיפות ומאות מקרי תמותה משעלת, ובעקבות זאת לעלייה באחוז המתחסנים שוב ולהעלמות המחלה שוב (ודרך אגב החיסון אכן היה בעייתי והורכבו שונה). תופעות כאלו מוכרות מכל מדינה בעולם בה התפתחה מגמה של לא לחסן. וכאן המקום לחזור להגדרה של הגישה שלך כגישה אגואיסטית שאיננה מבינה את הרעיון של ערבות הדדית. לא מספיק שהילד החולה יהיה מחוסן - החברה כולה צריכה להתגייס לפרוייקט של מניעת התפרצות של מחלות על-ידי חיסונים, כי מי שימות כשתתפרץ מגפה הוא החלש, העני. נכון להיום אין דרך אחרת. את יכולה להמשיך לא לחסן אבל רק תדעי שהסיכון שאת נוטלת איננו לילד שלך, אלא לילדים של כולנו - לחלשים שבינהם, ויותר מכך - הסיבה היחידה שאת יכולה להרשות לעצמך אורח חיים "נהנתני" שכזה בו ילדיך אינם חשופים לחיסונים הוא רק בגלל כל אותם ילדים שכן מתחסנים (לכן מגיפות פורצות בריכוזי אוכלוסיה שלא מחסנים, כמו החרדים למשל, ועדיין לא בקרב האוכלוסייה הכללית, למרות שאם תימשך המגמה אין סיבה שבגנים באיזור מרכז ת"א למשל לא ימות ילד חולה או חלש מסיבוכי מחלה מסוימת).

כל הרעיון מאחורי המושג של חיסון הוא קהילתי ולא אינדיבידואלי

זה מזכיר לי את האגדות שקראתי כשהייתי ילדה. שבני הכפר היו צריכים להקריב כל שנה ילד מהכפר כדי לרצות את מפלצת הים.
אני לא מוכנה להקריב את הילד שלי. והבורות של בני הכפר דומה מאוד לבורות של הציבור והרופאים - במקרה של החיסונים. (ובמקרים רבים אחרים).
עד לפני שנים לא ספורות זה היה נחשב ממש הפקרות לא לתת לילד אנטיביוטיקה כשיש חשש לדלקת בגרון - יש עדיין אנשים בגישה הזאת אבל היום אפילו קופות החולים ממליצים על "תרופות סבתא", ממליצים על התעמלות ושינוי תזונה. יש היום עדיין רופאים שחושבים שאין קשר בין תזונה לבריאות. בין פעילות גופנית לבריאות. אני מאמינה שעוד כמה שנים יגלו אותו דבר לגבי החיסונים.

כלומר, הילד המושקע (כי זה לא עניין של כסף), צריך להתחסן (על הבעייתיות שבכך), כדי שהילד המוזנח/חסר ההגנות (לאו דווקא הזנחה במובן הפלילי) יוכל לא להתחסן בבטחה? הרי אם הוא מחוסן לא אמורה (עפ"י הגישה המוצעת) להיות בעיה.
אז לא הבנתי את ההגיון.
הדבר היחידי שנראה לי הגיוני, זה שרוב האוכלוסיה תתחסן, כדי לאפשר לתינוקות (כולם, או לחלשים יותר) להתחזק לפני החיסון, בלי חשש (כמעט) מהדבקות בינתיים.
למשל, חלק מהחיסונים שבעקרון כן רציתי (רוצה) לתת לבן שלי, נדחים בינתיים, בגלל שהוא חולני והגיב לא טוב לחלק מהחיסונים שכן קיבל - בינתיים, אני שמחה שהמחלות לא נפוצות והוא יחסית מוגן - כי במצבו, גם לחלות במחלה יהיה יותר מסוכן מאשר לתינוק בריא. בחיסונים שאני בוחרת לא לתת (ולא בגלל המצב הספציפי) אני לא מסתמכת על חיסון העדר, אלא על הערכת סיכון-תועלת, כשאני לוקחת בחשבון אפשרות הדבקות.
לגבי ההשוואה לתאונות דרכים - ניסיתי להגיד, שמקרה בודד, לא משנה משמעותית את השיקול של הסיכון בחיסון מול התועלת (וזאת מבלי לחוות דעה על השיקול עצמו, שיכול להצביע שעדיף כן לחסן, ויכול להפך, זה גם אישי) , כי לחיות, באופן כללי זה מסוכן, וזה דבר ידוע - אפשר למות מכל דבר, אבל מה שחשוב זה מהו הסיכון לכך, ומה המשמעות (לא רק סיכון) של דרכי המניעה.
אפשר לצמצם משמעותית את הסיכון למוות בתאונת דרכים, שכאמור הוא נפוץ בהרבה מאשר מוות מחצבת, ע"י המנעות מנסיעה ברכב, והליכה בסביבת כביש. כמה אנשים עושים את זה? מה חושבת החברה על אותם אנשים? נקודות למחשבה...

ע"י המנעות מנסיעה ברכב
כמה זה ריאלי ואפשרי לביצוע בעולמנו?
היה עדיף גם לו היינו מבטלים את תחנות הכוח וחיים בלי חשמל.
היה עדיף לו חיינו כמו לפני 1000 שנה.
או שאולי לא?

בהחלט ניתן לצמצם את כמות הנסיעות באופן משמעותי (ואני אומרת את זה כמי שנוסעת הרבה). דווקא בימינו, שניתן לבצע חלק גדול מהתקשורת דרך מדיה אלקטרונית.
לא בהכרח עדיף לחיות כמו לפני 1000 שנה (לא התעמקתי בנושא, אולי דווקא כן ...), לא כל קדמה היא רעה, אבל גם לא כל קדמה היא טובה.
למה לקחת סיכון ע"י חיסון (ויש ויכוח לגבי רמת הסיכון) זה לגיטימי, ולקחת סיכון ע"י אי-חיסון (ושוב, ויכוח על רמת הסיכון) זה לא לגיטימי, בעוד לקיחת סיכון גדול בהרבה משתי האפשרויות (כביש), היא כל כך לגיטימית, ש-אסור לומר שניתן לצמצם אותו - תוך ויתורים, נכון. אבל האמת? חלק ניכר מהנסיעות הן לא ממש הכרח, ולא ממש "שוות" את הסיכון, אם לא היינו מתעלמים ממנו בשיטת "לי זה לא יקרה"...

בתגובות לכתבה ב YNET על המקרה הופיעה תגובה של סטודנט לרפואה. במחלקה בה היה אושפז ילד עם דלקת קרום המח חיידקית, מהסוג אליו יש חיסון (המופילוס B), הילד לא היה מחוסן. חייו של הילד ניצלו, אולם הוא נותר חירש. ההורים פנו אליו ושאלו את מי הם יכולים לתבוע...
אין לי בעיה שלא תחסנו את ילדכם (כלומר יש לי אבל זו זכותכם), רק אל תחפשו אחר כך את מי לתבוע ומי להאשים כשהילד נשאר עם סיבוכים מהמחלה, או מת.
ומבחינתי לומר שהילד מת כי היה בבית חולים זו הפניית אצבע מאשימה לאלו שניסו לעזור לילד שהגיע אליהם עם מחלה מיותרת ובמצב שלא ניתן היה לעזור לו יותר.
אם הילד שלכם יחלה במחלה ברת חיסון ותבחרו להשאירו בבית ולטפל בו בויטמינים, תרופות הומאופטיות או מה שזה לא יהיה ולהיות אחראים לחלוטין על חייו , בבקשה, אולם מרגע שהבאתם אותו לרופא האחריות על חייו עוברת אליו, וזה הרבה יותר קל נכון? אז יש את מי להאשים נכון? אז נא לא להיות צבועים. אף אחד מכם לא לא היה משאיר בבית ילד במצב קריטי, כל אחד ואחד מכם יקח אותו לבית החולים ויתפלל לטוב, אני מאחל לכם לעולם לא להיתקל במצב סו ילד מת ממחלה מיותרת, אני ניתקלתי בזה יותר מפעם אחת.
בשמת - ברור לי כי את בעלת קילומטראז' בבתי חולים (למרות אמונתך כי זה מקום רע להיות בו), אולם לדעתי מעולם לא היית בטיפול נמרץ, מעולם לא נלחמת במו ידייך על חייו של ילד, מעולם לא ראית איך כל מאמצייך יורדים לטמיון, כי לפעמים הגוף לא עומד בנטל, ואפשר גם לקרוא לזה קארמה. ואכן יש מקרים בהם ילד נכנס על רגליו לבית החולים ויוצא בארון, למסתכל התמים מהצד זה יכול להיראות אבסורדי, אני מפציר בך לא לשפוט, את לא יודעת (ואת מודה זאת בעצמך) מה קורה ומה קרה בפנים, אל תשמיצי אנשים שעבדו לילות וימים לנסות להציל ילד שאולי אי אפשר היה להציל.

היום אפילו קופות החולים ממליצים על "תרופות סבתא",
אלמונית יקרה, הטיפול האנטיביוטי לדלקות גרון הינו לדלקות בהן מבודד חיידק סטרפטוקוק בלבד. מרבית דלקות הגרון הן ויראליות וטיפול אנטיביוטי אינו יעיל, ואכן תרופת סבתא הן אמצעי מקל ואף מרפא (יש מאמינים). הסיבה לטיפול בדלקות סטרפטוקוקליות היא סיבוכי המחלה, הווה אומר דלקת פרקים שגרונית. הסטרפטוקוק עצמו יעלם מהגרון ללא טיפול, אולם הטיפול (גם אם יוחל מאוחר) מונע את דלקת הפרקים השגרונית שאחד מסיבוכיה המוכרים יותר הוא פגיעה בלתי הפיכה במסתמי הלב. ההמלצה היום היא לקחת משטח גרון ולהמתין ולהתחיל טיפול רק כאשר התרבית הינה חיובית. ידוע לי שיש רופאים שאינם פועלים על פי המלצה זו. חלקם נכנעים ללחץ ההורים "לקבל טיפול" חלקם מסיבות אלה ואחרות.

דרך אגב שרון, MMR מומלץ לחולי סרטן וגם לילדים עם איידס, מעל רמה מסויימת של כדוריות לבנות...

ההמלצה היום היא לקחת משטח גרון ולהמתין ולהתחיל טיפול רק כאשר התרבית הינה חיובית.
במצב הקיים בקופת חולים בו התשובה מגיעה לעיתים אחרי חמישה ימים - לעיתים נוהגים הפוך: מתחילים טיפול ואם המשטח שלילי מפסיקים אותו.
אני נוהגת להתחיל טיפול היכן שנראה לי סיכוי גבוה שדלקת הגרון היא סטרפטוקוקלית. עד כה פגעתי במטרה די טוב.
בכל מקרה, אם לא לוקחים משטח יש להשלים טיפול מלא (10 ימים) רק בשל החשש מקדחת השגרון (rheumatuc fever).

מומלץ לחולי סרטן וגם לילדים עם איידס, מעל רמה מסויימת של כדוריות לבנות...
רק מראה כמה אני רחוקה מהבחינות... זכרתי משהו כזה והתעצלתי לפתוח ספר. אז מה אסור? וריצלה? זכרתי שאחד מהחיסונים החיים מוחלשים לא מומלץ ולא זכרתי איזה. נדמה לי שלא עושים BCG או שלא מחסנים כנגד שחפת. או ההיפך - עושים BCG לפני טיפול כמותרפי כדי לוודא שאין שחפת רדומה....

אם לילד היו מחלות רקע קשות איך הן הופיעו? ואולי הילד היה מחוסן ממשהו, וזה החליש אותו ואז ההורים החליטו להפסיק לחסן אותו ואז הוא מת מחצבת? ויש לי עוד הרבה שאלות, מה היתה התזונה של הילד הזה? מה ההורים ניסו לעשות כדי לעזור לו? האם הם נתנו לו וויטמינים?

מה פתאום שהאחריות עוברת לרופא ברגע שמגיעים אליו, כאשר אני מגיעה לרופא אני רוצה לשמוע את דעתו ולשקול האם הטיפול שהוא מציע נראה לי או לא, ואני מקוה מאוד שאם הוא חושב שאין לו מה להציע לי שפשוט יאמר זאת ברור. הגישה שלפיהרק מישממלא את מצוות הרופא זכאי לטיפול רפואי מוזרה מאוד בעיני וממילא מי שעושה כך לא זקוק לטיפול רפואי, הלא כן? (וכמובן שהמשיח כבר כאן)
בריאות ושמחה לכל הבריות

כותרת אתמול במעריב: החיסון המחומש עלול לגרום אוטיזם

הגישה שלפיהרק מישממלא את מצוות הרופא זכאי לטיפול רפואי מוזרה מאוד בעיני וממילא מי שעושה כך לא זקוק לטיפול רפואי
והאם פוטרים אותו ממס בריאות?! בתור אזרח מדינה, מותר לי ללכת לרופא מתי שאני רוצה, ואני יכול לעשות מה שהוא אומר לי או לא.
בנערותי היה לי דלקת גרון כל שנה (קבוע), וכל שנה הלכתי לרופא והוא נתן לי אנטיביוטיקה (למרות שהיה ידוע כרופא שלא נותן הרבה אנטיביוטיקה), בשנה אחת היו לי 4 פעמים דלקת גרון, בשניים מתוכם הלכתי לרופא והוא נתן לי כמובן אנטיביוטיקה. לאחר מכן התחלתי לא לשתות חלב, לאכול רק חיטה מלאה (או בעיקר חיטה מלאה) ובהדרגתיות עוד כמה הקפדות אחרות. וראה זה פלא, לא היה לי מאז דלקת גרון!
את פצ'וקי שלנו לא חיסנו, ובאמת בכל פעם שמי שהוא נפגע כתוצאה מאי חיסון (או לפחות כשכך נטען) הורים שלי מתקשרים להפחיד אותי. הם כל פעם אומרים לחשוב על זה שוב, ולבדוק את זה. אני מנסה להגיד להם שחשבתי ובדקתי את זה עשרות מונים יותר מאשר כל יתר בני המשפחה ובדיוק בגלל זה החלטתי שלא לחסן. למה לאחים שלי שכן מחסנים לא אומרים לחשוב שוב ולבדוק את זה (למרות שהם לא בדקו כלל)?
מאוד נכון מה שנכתב כאן קודם, שאם לילד קורה מה שהוא בגלל שהוא לא חוסן, אז כל החברה מאשימה את ההורים. אם לילד קורה מה שהוא בגלל שהוא כן חוסן, אף אחד לא יאשים את ההורים.
ואגב נראה לי שלא כדאי להתיחס ברצינות לכל מילה של העיתון, זה שכתוב שהילד הגיע עם קשיי נשימה וכד', מאוד לא מחייב שזה נכון. בכל פעם שהכרתי אישית מקרה שהופיע בעיתון, היו בעיתון המון "אי דיוקים".
פלוני, תודה על ההפניה לכתבה (שלחתי אותה לאבי

).

לגבי הידיעה במעריב: אני משערת שהמחקר הזה הוא חלק מהמאבק המשפטי שמנהלים הורים לילדים אוטיסטים נגד חברות התרופות. מעורב כאן הרבה כסף, ולכן הממצאים שמעלים שני הצדדים הם חשודים בעיני.

שלום. רציתי לדעת האם בעקבות מקרה המוות ממחלת החצבת, בירושלים , האם כדאי לשקול חיסון נגד?

_יש פה שאלה שאני נמנעתי עד כה מלהעלות אותה לדיון, כי עצם העלאתה מעוררת בעיות קשות:
השאלה של האחריות בבחירה לא לחסן. אם מישהו מחסן והילד נפגע - זה קל (אני מדברת מבחינת היחס של הממסד הרפואי, החברתי וכו'). זאת "תאונה". יש לגיטימציה להורה. מבחינת התפיסות המקובלות בחברה, ההורה היה "בסדר". הוא חיסן "כמו שהיה צריך" - אבל שלא באשמתו חל סיבוך, והילד נפגע.
לעומת זאת, כאשר מישהו בוחר לא לחסן - בימינו, זו לא ברירת המחדל_

אני חושבת שזאת נקודה חשובה גם לענין של חינוך ביתי. ילד שהולך לבית הספר ונתפס "לא יודע", אז ברור שזו לא אשמת ההורים ובטח שלא בגלל שהוא הולך לבית ספר, אבל ילד בחינוך ביתי שנתפס "לא יודע" (וכמה הרבה אורבים לו כל הזמן לחשוף את בורותו! פשוט מדהים) מיד זו "אשמת" ההורים ובגלל החינוך הביתי.

אבל זה בדיוק הענין בלקיחת אחריות, כי הרי התוצאה מבחינת הילד, היא אותה תוצאה, בין אם "ההורים אשמים" ובין אם "הממסד אשם".
אבל מודה, שמכיוון שלא הצלחתי להגיע למסקנה חותכת מה עדיף, העדפתי ללכת על האופציה המומלצת, בדיוק מהסיבה הזאת (רק שהמציאות, בינתיים, מכתיבה אחרת, וכרגע אני לא מחסנת לא בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שהילד לא מספיק בריא בשביל זה, לטעמי).

פיסת מידע שהגיעה אלי אתמול היא שילד שנפטר מחצבת חוסן בחיסון ההומאופטי - לידיעת השוקלים אותו כחיסון אלטרנטיבי.
לגבי הקשר בין חיסון MMR לאוטיזם - קשר זה הוזם, המחקר שפורסם בנושא הוכח כלא מדויק והעיתון שפרסם אותו אף פרסם בהמשך הודעה המתכחשת למסקנות המחקר. מאז כבר הופיעו מחקרים שהראו שכיחות גבוה יותר של אוטיזם דווקא באוכלוסיה לא מחוסנת ביפ ן( ואין כאן נסיון לטעון כי החיסון מונע אוטיזם...) התייחסות מדויקת יותר לנושא ניתן למצוא בקישור שהבאתי לא מזמן בדף רופאים מדברים על חיסונים.

כרמית: המקרה שלך הוא בדיוק המקרה המצדיק חיסון של כלל האוכלוסיה. ישנם ילדים שמצבם הבריאותי אינו מאפשר חיסון בין אם באופן זמני ובין אם בכלל. (ישנם ילדים עם מחלות מולדות או נרכשות של מערכת החיסון, אשר אינם יכולים לקבל חיסונים או אינם יכולים לפתח נוגדנים כלל), דווקא בגלל ילדים אלו צריך חיסון טוב של האוכלוסיה, שיגן גם עליהם. ולא מדובר כאן על ילדים משכבות סוציואקונומיות נמוכות, עם הורים שאינם מקפידים על הנקה, תזונה וכד'. מדובר על ילדים שבמקרים רבים באים ממשפחות תומכות וחמות שיעשו הכול כדי לתת ולהגן על ילדם. לילד כזה לא מגיע להידבק במחלה מיותרת ולמות מסיבוכיה בגלל שרמת החיסון באוכלוסיה יורדת ויש התפרצויות של מגפות.

אותו ילד שנפטר, איני יודע מה היה מצב בריאותו הבסיסי, ויתכן מאוד שלא ניתן היה לחסנו, הוריו היו צריכים לדאוג לחיסון סביבתי בביתם, אין כל סיבה שידבק במחלה המסכנת את חייו כשניתן למנוע זאת.

יש לזכור כי מניעת מחלות אלו, היום, קלה יותר מטיפול בסיבוכיהן, ובדר"כ למחלות אלו אין טיפול כלל.
אחזור על מה שכתבתי בפעם הראשונה שהגבתי באתר זה: הורים רבים מרגישים חסרי אונים מול ילדם החולה ומצפים מרופא הילדים לפתרון. לא תמיד הפתרון בידינו, אך יש באפשרותנו למנוע מחלות קשות שאין להם טיפול.
הורים רבים כועסים כשהרופא אומר שמדובר במחלה ויראלית, ובאחוז גבוה מהמקרים זה אכן המקרה. ההורה הממוצע מרגיש שביטוי זה מזלזל בחומרת המחלה של הילד, ובכן לא כך הדבר. מחלות ויראליות נעות בספקטרום של נזלת פשוטה ועד איידס ודלקות כבד ממיתות, כולן מחלות ויראליות. אין משוואה שאומרת מחלה ויראלית = מחלה קלה. אלא שכנגד מחלות אלו אין טיפול יעיל, הדרך היחידה להימנע מסיבוכיהן היא להימנע מלחלות במחלה מלכתחילה. החיסונים הם הדרך שלנו למנוע מחלות. תחשבו על זה...

המחקר שפורסם בנושא
לא מדובר על מחקר בודד, וגם לא רק על החיסון של MMR, וההוכחה שראיתי כנגד המחקר הזה מגוכחת לחלוטין, והרי היא לפניכם:
באנגליה במשך העשור האחרון היה כיסוי נרחב של חיסון הMMR ולא הייתה בו עליה משמעותית. בכל העשור האחרון היה כיסוי של למעלה מ90 אחוז אך בכל זאת הייתה עליה במספר מקרי האוטיזם. מכאן הם הסיקו שלא יכול להיות שחיסון הMMR גורם לאוטיזם כי אילו זה היה נכון לא הייתה אמורה להיות עליה במספר מקרי האוטיזם כי לא הייתה עליה במספר המחוסנים.
זו הוכחה?! זה רק מראה עד כמה מנסים לסתור את הקשר בין החיסונים לאוטיזם בכל מחיר.
הנה כמה הסברים אפשריים לעליה באוטיזם למרות שלא הייתה עליה בחיסון הMMR.

הייתה עליה בחיסונים אחרים
היו יותר אנשים שהם דור שני למחוסנים
יש עליה בזיהום האוויר (או גורם משני אחר), וכאשר הגוף נפגע מהחיסונים הוא יותר רגיש לזיהום האוויר (או לגורם משני אחר).

אני לא חושב שצריך לפגוע במאות אנשים (ולגרום להם להיות אוטיסטים), כדי להציל אדם אחד אחת לכמה שנים. אולי אם לא היו החיסונים המחלות היו קלות יותר. חוץ מזה אותו הילד סבר ממחלות קשות אחרות, יתכן שאם לא היה נפטר עכשיו מחצבת היה נפטר בעוד חודש או שנה ממה שהוא אחר.

הנה קישור לכתבה
http://nfc.co.il/archive/001-D-51723-00 ... g=14-42-06
אני מתחיל לחשוש שהילד בכלל לא מת מחצבת, אחרי הניצול הציני שעושים במותו.

נו באמת, אילו שטויות , והנה מזדמן לנו לראות איך הופכים מחלה תמימה למפלצת ואת המאמינים במערכת החיסונית שלהם לפושעים נגד הציבור הנאמן. ולרופאים שעושים את עבודתם נאמנה, תודה על הדאגה אבל לא תודה, לא בבית ספרינו

רופא ילדים - ככל הנראה, הבן שלי חולני כל כך (אין לו מחלה מיוחדת, הוא מוגדר "בריא" אבל כל הזמן חולה ועם נזלת כרונית) בגלל החיסון, היחיד שקיבל (מחומשת, בגיל 4 חודשים)... כך שאולי חיסון העדר צריך להגן על כל התינוקות, ולהתחיל את החיסונים בגיל מבוגר יותר.

רופא ילדים, נראה לי שהמחקר שאתה מדבר עליו (הוכח כלא מדויק והעיתון שפרסם אותו אף פרסם בהמשך הודעה המתכחשת למסקנות המחקר) אינו המחקר שדווח עליו במעריב. כאן מדובר על מחקר אחר, בו הזריקו לערכברים חומרים שמשים לשימור חיסונים (אני משערת שמדובר בתימרוסל). אין לי מושג לגבי הרצינות של המחקר הזה, רק רציתי להפנות את תשומת לבך שזה לא אותו מחקר שדיברת עליו.

הוא מוגדר "בריא" אבל כל הזמן חולה ועם נזלת כרונית) בגלל החיסון, היחיד שקיבל (מחומשת, בגיל 4 חודשים)...
על סמך מה את מקשרת בין ילד מנוזל ומצונן דווקא לחיסון היחיד שקיבל? לי לא ידוע על תופעות לוואי מסוג זה לחיסון, לעומת זאת ישנם המוני ילדים הסובלים מצינון כרוני על רקע אלרגי, הגדלת אדנואידים ועוד. ילדים אלו אינם דווקא מחוסנים.

מחקרים בנושא אוטיזים ו MMRף

list]מחקר uids[/po]=15259839
list]עוד מחקר uids[/po]=15284644
list]עוד מחקר uids[/po]=15173555
ומי שבאמת מתעניין מוזמן להיכנס לאתר של ה LANCET בו יש סיקור נרחב ביותר של הסוגיה מכל צידיה.

אני מניחה שכרמית מקשרת בין החיסון למחלות עקב תצפיותיה והאינטואיציות שלה כאם .

הבעייה העיקרית היא שאינטואיציה (בעיקר אימהית) לא מדעית מספיק בעיני הרופאים. ולכן יש נטייה לזלזל בה.

פיסת מידע שהגיעה אלי אתמול היא שילד שנפטר מחצבת חוסן בחיסון ההומאופטי - לידיעת השוקלים אותו כחיסון אלטרנטיבי.
חיסון הומיאופאתי עובד רק חודש אחד. ולדעתי לא שווה להשתמש בו, אלא במקרה נדיר של מישהו חולני במיוחד אם הוא נחשף למגיפה רצינית. החסרון של החיסון שהוא מונע מלפתח חסינות לכל החיים במקרה חשיפה למחלה. (כמו החיסון הקונווציונאלי, שדרך אגב היתה כתבה באיזה עיתון מעריב או ידיעות אחרונות <לא זוכרת, אצטרך לבקש מהחבירה להביא לי את הכתבה> שגם החיסון הקונווציונאלי עובד רק חודש)
אני חושדת שהסיפור המלא לא ידוע. איזה טיפול נתנו לו בבית החולים? האם הילד היה חולה במשהו לפני זה? האם הילד חוסן בעבר ממשהו? מה היתה התזונה שלו? האם ההורים נתנו לו אקמול?

הבעייה העיקרית היא שאינטואיציה (בעיקר אימהית) לא מדעית מספיק בעיני הרופאים. ולכן יש נטייה לזלזל בה.
איזה משפט לא נכון. השמפט הנכון הוא שאימהות רבות אינן סומכות על האינטואיציה שלהן. כמה פעמים אני שומע מאימא שאומרת שהיא עצמה לא היתה עושה XYZ אבל... (הסבתא הלחיצה, האבא לא בטוח, הרופא שהיה בבית אמר...)
יש מקרים רבים מאוד של ילדים שמגיעים ללא תלונה מוגדרת והאמא אומרת שהילד לא נראה לה מספיקים כדי שנבצע בדיקות מקיפות והיו מספיק מקרים שאכן גילינו משהו.
האינטואיציה של האם היא אבן היסוד באבחנה של רופא הילדים! הבעיה שלי היא שכרמית כמו הורים רבים נוטה להפיל את כל תחלואיו של ילדה על אותו חיסון אומלל שבוצע בגיל 4 חודשים. ובכן כמעט כל הילדים, ובעיקר כאלו המבקרים במסגרות חולים, וחולים הרבה. בשנים הראשונות לחיים ילדים מפתחים המון מחלות ויראליות ולעיתים גם מחלות חיידקיות, בשכיחות גבוהה בהרבה מזו של המבוגר. ולא כל הילדים מחוסנים. ואני בטוח שתקומנה כאן אימהות שתאמרנה שילדיהן מעולם לא היו חולים, וגם רבים כאן בחינוך ביתי. אך עדיין אני משוכנע שבין ילדיכם הלא מחוסנים יש ילדים החולים במחלות ויראליות בשכיחות לא קטנה, וזאת ללא קשר לחיסון.

הסיבה שאני "מאשימה" את החיסון היא

נסיבתית: עד החיסון הילד היה בריא לחלוטין (כנראה שיחד עם החיסון בדיוק התחיל מחלה, וזו כנראה הסיבה לסיבוך), מאז החיסון הוא עם נזלת כל הזמן (כבר מעל שנה!) ועם הרבה מחלות שונות ומשונות (הספיק להכניס לרקורד 2-3 דלקות אוזניים, 2 דלקות עיניים (חריפות), דלקת בדרכי השתן, התקף אסטמתי ועוד כמה וירוסי חום פשוטים. זאת בלי להתייחס לשלשולים כי זאת כנראה בעיה נפרדת) - הוא יונק, וזה התחיל לפני שנכנס לבית תינוקות, כשהיה צמוד אלי. הוא חולה הרבה, גם בהשוואה לאחיו בגילו - והם נכנסו למסגרת בגיל צעיר יותר ולא ינקו (כמעט).

עפ"י אבחון ב-שיטת IPEC, שהוא אולי לא רפואי, אבל עומד במבחן התוצאה (כלומר, הטיפולים שלו פותרים את הבעיה, בכל המקרים שאני מכירה, ולכן אני מאמינה באבחונים), הוא הגיב באופן שלילי לשלושה מתוך חמשת גורמי החיסון שקיבל (דיפתריה, HIB B ושעלת).

כתבתי "ככל הנראה". יתכן שההאשמה שגויה, אבל בשבילי זה מספיק בשביל להיות יותר זהירה עם החיסונים הבאים. קודם כל אני מחכה (ועוזרת לו) שיתחזק (זה לא קשור לסיבה לחולניות), ואח"כ אעשה רק את מה שממש חשוב, כשקודם נטיתי לעשות את כל מה שלא ברור לי שמיותר (כלומר מחובת הוכחה בשביל לא לחסן, לחובת הוכחה בשביל לחסן).

רופא ילדים ,

כנראה שאתה רופא מאוד מיוחד. כי הרבה מאוד רופאים (ואני נזהרת מאוד לא להגיד רוב) כן מזלזלים באינטואיציה של האמא או של האדם כלפי עצמו.

אבא שלי מת בבית חולים מכיוון שהרופא במשמרת אמר לו שסוכר 70 זה תקין לפי הספרים ולא עניין אותו שאבא שלי אמר לו בתוקף שאצלו 130 זה נמוך. וגם לי קרו הרבה מאוד מקרים מול רופאים שהם אפילו צעקו עליי - איך אני מעיזה לקחת אחריות על מה שאני עושה. - כנ"ל לגבי האי-חיסונים לבתי.

מסכימה עם מים שקטים ומצטערת על אבא שלך

ועוד שאלה, מתקשרים אלינו מטיפת חלב לכ כמה שבועות לבוא ולעשות חיסון לצהבת. בזמנו, עם הבכור, החיסון לא ניתן, והייתי רוצה להמנע מחסונים לא הכרחיים (כגון אבעבועות רוח, שידוע לי שבארה"ב כל הילדים מקבלים).

משהו מוכן להסביר לי על איזו צהבת מדובר (חיסון שהחל בשנים האחרונות) ומה נחיצות החיסון?
תודה @}

כנראה שאתה רופא מאוד מיוחד.
בחוסר צניעות משווע אני אומַר שרופאי ילדים (רבים מהם לפחות) הם עם אחר. הקשבה להורים זה אלף -בית במקצוע שלנו.
במיוחד להורים לילדים כרוניים.
אם אמא לילד אסטמתי אומרת לי שהילד נושם גרוע ואני לא שומעת כלום בהאזנה לריאות - אנימתייחסת לילד הזה מאד בחשדנות, לחומרא ולא לקולא.
ילדים עם מחלות קשות (כמו תסמונת ריילי דיי) שהיו מגיעים לאשפוז - הייתי בפרוש שואלת את האמא מה היא רוצה שאני אעשה עם הילד. ואמא כזאת אם היתה אומרת שהילד "לא נראה לה" זה היה גורם לי ללכת מאד רחוק בשביל לבדוק מה לא בסדר.
אם אמא לילד סכרתי תגיד לי ש- 70 בשבילו זה נמוך - אני אקבל את זה.

ב דחילו: צהבת A, מה שנקרא בפי העם "צהבת זיהומית" (יש הרבה צהבות זיהומיות חוץ ממנה). מחלה לא נעימה, לרוב לא נוראה, אבל יש כמה שיוצאים ממנה מושתלי כבד בסופו של דבר. עוברת במגפות דרך הפרשות. הסיכוי שהילד שלך ידבק בה גדול פי כמה מהסיכוי שידבק בהפטיטיס B.

כרמית.
הבן הקטן שלי גם חולה הרבה יותר מאחיו הגדול. שניהם היו בבית עד מעבר לגיל שנה, שניהם ינקו עד גיל 9 חודשים. ובכול זאת הקטן שלי כבר מגיל חצי שנה החל עם מחלות שונות: שלשולים, הצטננויות, וגולת הכותרת דלקות אוזניים חוזרות. אנחנו עכשיו ארבעה ימים לאחר סיום טיפול הומאופטי וברגעים אלו האוזן שלו נוזלת.
הגדול שלי (טפו, טפו, טפו) כמעט ולא היה חולה, גם לאחר שנכנס לגן.
איך להסביר את ההבדל? לא יודעת, תמיד חשבתי שהקטן חולה יותר כי הגדול מביא לו "מתנות" מהגן, היום אני חושבת שזה פשוט גוף אחר. גם כשהקטן נדבק במחלת אפטות בפה והיו כל הסיכונים שהגדול ידבק ממנו, הוא לא נדבק!
דרך אגב שניהם חוסנו בקפדנות על פי לוח החיסונים המקובל, כולל חיסון לאבעבעות, מעולם לא ראיתי קשר בין מחלות הילדים לבין החיסונים.

גם אצלי, הגדולה שינקה בקושי שבוע היתה (ועודנה) ילדה חסונה ובריאה,
ואילו הקטנה שינקה עד גיל 7 חודשים היתה חולה בלי הפסקה (אולי לילדים שלי עדיף תמ"ל?)

אם ילדים שיונקים הם חולים בלי הפסקה, או שהם נדבקים מהאח הגדול שמביא מהגן או שאפשר שהאמא תבדוק מה התזונה שלה כי אם לאמא אין מספיק יסודות נותני חיים בתזונה זה פוגע בבריאות של היונק שמקבל הכל מהאם. אין יש מאין.
יש מקרה שקראתי בספר 'חזרה לטבע' של יתרו קלוס (שנת 1939) שמדובר על תינוקת בת 7 חודשים שינקה מלא, וחלתה בשיתוק ילדים. התינוקת היתה שמנה מאד כמו אמא שלה. התזונה של האמא כללה אומצות בשר, ותפוחי אדמה מבושלים במים, הרבה עוגות מתוקות והכל. התזונה של האם לא כללה יסודות נותני חיים החשובים כל כך להתפתחות תקינה של עצבים.
כאשר התחילו להכין תזונה בריאה לאם, הרבה פירות וירקות טריים, מרק ירקות פשוט וטרי וכדומה, בד בבד עם הטיפול בתינוקת הבריאות שלה השתפרה.

ואילו הקטנה שינקה עד גיל 7 חודשים היתה חולה בלי הפסקה (אולי לילדים שלי עדיף תמ"ל?)
לא רוצה להבהיל אותך, שרון, אבל בגדול הייתי מחפשת בכיוון שהציעה שרה ק , והייתי מחפשת אותו בתזונה שלך ובטיפול שלך בעצמך לפני ההריון השני ובמהלכו, וגם אחריו.
ד"ר וסטון פרייס טוען (והוא כמובן לא היחיד), שבחברה שלנו אין כל דאגה לאמהות, ובגלל התזונה הלקויה שקיימת בחברתנו בצירוף הרגלי חיים רעים (מתח, רעלים וזיהום, ועוד ועוד) מהריון להריון גופן מתדלדל ונחלש, וזה בא לידי ביטוי בחולשה אצל הילדים, מלידה.

לכן: זה לא בגלל שהיא ינקה.
אלא בגלל שאפילו ההנקה לא הספיקה לחפות על החוסרים אצלך ואצלה מההריון. )-:

בקיצור, אנא, אם את חולמת על ילד שלישי, אני סומכת על האומץ שלך, ותקראי את תזונה ללידת תינוק בריא .

הי בשמת ושרה.
קודם כל תודה על הדאגה.
אני חושבת שהתזונה שלי בהחלט השתפרה מאז שסיימתי את ההתמחות,
ועוד יותר אחרי שהתחיל שינוי הדרגתי בהרגלי התזונה שלי במהלך השנה האחרונה.
נכנסתי בעבר לדף של התזונה הנ"ל, בלי קשר לילד שלישי, ואני מבטיחה שכאשר תעלה המחשבה אכנס אליו שוב.

שרון ג , תודה על התשובה. האם אנחנו, הדור שלנו (היינו יחד בפלמ"ח, כן?

) מחוסן מפני צהבת A? אנחנו חשופים לה כמו ילדינו? או שהנזק אצל מבוגרים זניח?

אני יודעת שיש ילדים חולניים בלי קשר לחיסון, והקשר לתזונה לא ממש זר לי (למרות שאני משתדלת) - אבל כאן היתה סמיכות נסיבתית בשילוב עם אבחון - ועדיין משאירה מקום לספק.
מצד שני, יתכן גם שהילד הבריא הסתדר עם החיסון, והילד החולני - לא. (גם אצלי, הבכורים חוסנו "לפי הספר", וכנראה עברו את זה בשלום, למרות שאסטמה למשל מקושרת עם חיסון השעלת, ויכול להיות שהחיסון תרם, יחד עם גורמים אחרים, להתפתחות המחלה).

למרות שאסטמה למשל מקושרת עם חיסון השעלת, ויכול להיות שהחיסון תרם, יחד עם גורמים אחרים, להתפתחות המחלה).
לגבי אבא שלי, ללא קשר לחיסון שעלת, היתה לו קדחת השחת, שהוא היה משתעל כרונית מעל 20 שנה. ואז יום אחד זה החמיר והוא אובחן עם שעלת. אחרי שהשעלת עברה, הקדחת השחת כמעט עברה לו לגמרי

נקודה למחשבה על תפקיד החיסונים ורפואה המודרנית בהארכת תוחלת החיים:

באפריקה המחוסנת למישעי יש את כל המגיפות האלו ומתים מהן.

מי שרוצה לדעת למה, ניקח מסע קטן במכונת הזמן:

פאריז 1700: רחובות מרוצפים בלבנים. עוברים שם סוסים ועגלות. בתים צפופים. רחובות מלאים באנשים, ברקע המבצר הבאסטיליה (לא המגדל החירות, אייפל ) פאריז נחשבת לנקיה באירופה. הריחות העולים מהרחובות מזכירים בית שימוש ציבורי: בצידי הכביש השפכים זורמים, או שלא זורמים, תלוי לפי כמה אנשים עשו את הצרכים שלהם שם, או כמה אנשים שפכו את הזבל שלהם שם. (אם פאריז 'נקייה' אז מי יודע מה הולך בערים האחרות

)

אתן חבירות הפורום מסתובבות בפאריז וכוליכן סותמות את האף. האנשים מסתכלים עליכן בסקרנות, הנשים הגבוהות המוזרות עם הראשים הקטנים. (כן, האנשים נמוכים במיוחד. הגברים בגובה שלכן) מישהו מזמין אותכן פנימה הביתה לארוחה. מה מגישים בארוחה? בשר חזיר מעושן, דג מעושן, מה שהיה תלוי בארובה והאח עישן את הכל... גבינה צהובה מעושנת... נזיד תפוחי אדמה עם בצל מבושל במי באר (שהשואב מים הביא) כיכר לחם לבן לניגוב, כד חרס מלא מי באר קרירים ו.. זהו. אתן רוצות פירות וירקות, אין. מה זה פירות וירקות, _{מה חשבתן שיש לנו מקרר, הא?}
רוצות אוכל טרי? אז לכו לכפר!
כל חורף מתים לפחות 1 מתוך 5 ילדים מזינטריה, שפעת, דיפתריה, צהבת.. וצפדינה (scurvy) לא נחמד מספיק במאה ה18, רוצות לחזור לעידן המודרני והזריקות והחיסונים.
אז חוזרים ומודים לרופאים שהצילו את האנושות, ולוקחים קצת רפואה טבעית לקינוח ולא שמים לב שהסיבה העיקרית שמתו כל כך הרבה בעבר: רחובות בית שימוש ותזונה זוועתית

(אבל אם תרצו לחזור ולבקר בכפרים, זאת תהיה תמונה אחרת לגמרי בכפרים באמת האנשים היו ידועים בחוסנם הנדיר ובחייהם הארוכים מעל 100 שנה)

האם אנחנו, הדור שלנו (היינו יחד בפלמ"ח, כן? ) מחוסן מפני צהבת A?
לא, אלא אם כן עברנו את זה באופן קל כל כך שלא הרגשנו. אני למשל לא מחוסנת.

או שהנזק אצל מבוגרים זניח?
אותו כנ"ל כמו ילדים. לרוב דווקא מבוגרים חולים קשה יותר מילדים. לא יודעת איך זה בצהבת כי המבוגרים לרוב לא מתאשפזים ומעודי לא הייתי רופאת מבוגרים בקהילה.

בכפרים באמת האנשים היו ידועים בחוסנם הנדיר ובחייהם הארוכים מעל 100 שנה
ואולי כמו באבולוציה - החזקים הם ששורדים ולכן חיים עד 120, והשאר מתו עוד בילדותם?

שרה, על פי נתוני משרד הבראיות אין ירידה בתחלואה בדיזנטריה ולא באף אחת מהמחלות שכנגדן אין חיסון. תנאי סניטציה משופרים לא השפיעו על התחלואה המחלות אלו, אלא רק על שיעור ההבראה ממחלות אלו, בצירוף עם טיפול רפואי נאות (ובכך אני כולל גם טיפול לא קונבנציונלי).
באותה מצגת של משרד הבריאות ניתן לראות בבירור כיצד ירידה בתחלואה הופיעה באופן ברור עם הכנסת חיסונים למחלות אלו, הרבה אחרי שיפור תנאי התברואה בעולם המודרני.

גרפים שמראים את ירידת המחלות לפני תחילת החיסונים. לא מצאתי כתבה מוצלחת מזה, אבל תחפשו למטה, ותראו גרפים על כל מיני מחלות

רופא ילדים, עושה רושם שלא קראת את הספר של חסון, אני מאוד ממליץ לך לקרוא.
הם מביאים שם גרפים שמראים שהתחלואה בכל המחלות החלה לרדת הרבה לפני תחילת החיסונים, ואפילו הייתה עליה בתחלואה בחלק מהמחלות כשנכנסו החיסונים (ולאחר מכן חזרה הירידה).
הם גם מראים שם מחלות שלא היו להם חיסונים ובכל זאת הייתה ירידה בתחלואה, עד שהמחלות נעלמו.
בכל מקרה זהו ספר חובה.

שאלת Emla: ביום שני אני לוקחת את הילד (4) לחיסון שעלת (לא בלב שלם, אמנם). שאלתי את האחות איפה מזריקים, לקחתי מהרופא מרשם לאמלה, בתקווה לא להפוך את החוויה לקשה. הבן זוג הלך לבית מרקחת וחזר עם התשובה שגם אחרי הנחת קופ"ח (מכבי) המשחה עולה קרוב למאה שקל. האם כך גם בקופות אחרות? האם לדעתכם שווה את ההשקעה? תחליפים? הילד כבר לא זוכר מה זה חיסון ודקירה, אבל באופן כללי לא אוהב את טיפת חלב - כנראה שזוכר מספיק )-:

אני התחלתי לרשום אמלה לילדים. בכללית זה עולה בסביבות 25 ש"ח. לא יודעת אם זה רק ל"מושלם" או לכולם.
הזריקות הן בד"כ תוך שריריות, כך שזה לא ממש עוזר. אבל אני מניחה שלפחות את החדירה לעור זה מאלחש.
יש גם מדבקות חד פעמיות של אמלה - אולי זה עולה פחות? או שתבקשי מחברה שבכללית שתקנה לך עם מרשם...

תודה על התשובה, שרון. אני אברר לגבי המדבקות. מה דעתך - האם לעזרקאין תהיה השפעה דומה?

האם לעזרקאין תהיה השפעה דומה
לא ממש. הפעולה שלו מאד שטחית. אבל יכול להיות שיש פעילות כלשהי (לא ניסיתי).

קיבל שלשום את ה-DTaP. מאתמול שמתי לב שהאזור סביב הדקירה אדום, חם ונוקשה. היום עוד יותר. מה זה אומר?
חוץ מזה קם היום עם שיעול יבש מכאיב (טופל במהלך היום במרק עוף, לימונדה עם סוכר חום וסירופ בצל בדבש).

אדום, חם ונוקשה
יכול להיות שמתפתח זיהום. קחי אותו לרופא הילדים שיציץ.
אמבטיה פושרת עשויה לעזור.

תודה שרון. לא שרציתי לשמוע את זה )-: טוב, ממילא אני צריכה לקחת אותו לרופא הילדים

בשנה שעברה... עברתי שלוש חוויות קשות. תינוק שנפטר משעלת, הורים שהחליטו שלא לחסן את בנם הגדול, שהביא את המחלה אל הפצפון שקיבל אותה בגיל חמישה חודשים, וזהו. מוות נוראי. לא עזר טיפול נמרץ, ובנוסף כולנו, כל הצוות הרפואי נאלץ לקחת אנטיביוטיקה מדי שבועיים בערך בכל מקרה חדש שהופיע כדי שלא נדביק בעצמנו תינוקות אחרים שטרם חוסנו והגיעו במקרה למיון או למחלקה מסיבות אחרות. ואם התינוק המודבק ומת היה תינוק של שכנים? כמה תינוקות הודבקו על ידי אותו אחד עד שעלינו על האבחנה?
מקרה שני, תינוק עם אסטמה שנפטר משפעת. לא יכול לתאר לכם את חוסר האונים מול המחלה הרעה הזו. חודש של טיפול צמוד, דקירות ומחטים... וזהו.
מקרה שלישי, אבעבועות רוח. הגיע עם אבעבועות וחום, נפטר בבוקר אחר כך.
לא יכול לאמר מה הדרך הנכונה ללכת בה. את הילדים שלי אני לא מחסן נגד אבעבועות וצהבת B, מחסן בכל השאר. חשוב לי לאמר שזה קורה. וזה כואב.
אני מאמין באמת שחיסונים הם ההצלחה העיקרית של הרפואה המערבית. אבעבועות שחורות חוסלה. פוליו בדרך. הדבר החשוב ביותר בחיסונים שבניגוד לתרופות אנטיביוטיות או טיפול רפואי יקר שניתן רק לעשירי העולם בעשרים האחוזים במדינות המפותחות, חיסונים הם זולים ויכולים בקלות להינתן באופן שוויוני בעולם כולו (כמעט). חשוב לקבל מידע ולקרוא, ובטח שלפקפק. אין אמת מוחלטת. אבל ילדים מתים לי מול העיניים ממחלות שאפשר למנוע, בקלות.

דוקדוק, הלוואי שהייתי יכולה לעזור במשהו. מי כמוני יודעת עד כמה מוות של ילד מטופל מעיב עננה שחורה על כל המחלקה. קשה לצאת מזה.

כתבה ב-Ynet: חשש שהחיסון המחומש הניתן לתינוקות בני שנה בטיפות החלב עלול לגרום לתופעות לוואי מקומיות קשות, בהן דלקות ומורסות – כך עולה ממסמך פנימי של משרד הבריאות

אתמול נתקלתי בתגובה חזקה לגבי ילדים שלא חוסנו. הטענה הייתה שילדים שלא חוסנו עלולים לפגוע באלו שחוסנו. הדבר נאמר במפגש עם כמה אמהות כאשר כל ילד (בסביבות גיל שנה) חוסן באופן שונה. האמהות שחיסנו הביעו פחד ממפגשים עם ילדים שלא חוסנו. ההיגיון שלי אומר הפוך.

קראתי את התגובה של יש גבול מ28.12.2003:
מעבר לכך חיסון הוא תהליך רב שלבי שיש בו גם אחוז של חוסר הצלחה בכל מנה ...ולכן אמא לתינוק צעיר בהחלט יכולה לחשוש ממפגש עם ילד לא מחוסן.

אני לא מצליחה להבין את הקשר בין החלק הראשון של המשפט לחלק השני. הרי אם ילד חוסן בחיסון לא תקין אפשר להידבק ממנו. וגם אם חוסן וחלה אפשר להידבק ממנו.

האם יש מאמר שמסביר את העיניין הזה?

תודה רבה.

מה עם חיסון שפעת לגדולים ולקטנים מי מבין.
אשמח לשמוע בעד ונגד

קטנצ'יק שלנו קיבל את הזריקה הראשונה של המחומשת בגיל חודשיים וחצי - התאפקתי חצי חודש ואז פורסם שנמצאו חידקי פוליו בביוב של ת"א אז לא יכולתי להתאפק יותר...וכעת אני קצת מתחרטת ושוקלת האם להמשיך את הסדרה. מה זה אומר אם מפסיקים אחרי הזריקה הראשונה והאם במקרה כזה עדיף אולי לגמור את הסדרה?

כל זריקה מעלה את הסיכוי שהגוף יפתח נוגדנים למחלה (אם כי זה אף פעם לא מגיע למאה אחוז).

אבל אם הוא יקבל את הזריקה השניה לא אחרי חודשיים אלא אחרי נניח חצי שנה,האם זה יפגע ביעילות החיסון?

לא יודעת.

מישהו יודע איפה אפשר לחסן (ילד בן שנה) נגד דלקת קרום המח בנפרד המחומשת?

שליחה על ידי דפנה* » 24 יולי 2005, 10:56

אני חיסנתי לפני בערך שבועיים את הילד שלי בטיפת חלב ברעננה בחיסון של דלקת קרום המוח, עקב בקשה שלי להפריד את החיסון. אם הם נתנו לי אותו בנפרד אז כנראה יש וכדאי פשוט ללחוץ בקופה.המתוק שלי בין שמונה חודשים, אולי יש הבדל בגלל הגיל אני לא יודעת. מה שבטוח זה שיש בורות לגבי החיסונים, כי בטיפת חלב נאמר לי שלאור העובדה שהפוליו נעלם מן העולם!!!! הורידו את חיסון הטיפות ולא כמובן בגלל שגילו שהוא מסוכן.
בכל אופן יש אפשרות לחסן בפוליו בנפרד רק אם יש 10 ילדים שמעונינים (החיסון בכמות של 10 )והאחות אמרה לי שבכל רעננה אין, כמובן שהם לא מציעים. אני אשמח אם יש משהו שיודע על אנשים שמעונינים(בכללית) אולי נצליח . אשמח לשמוע אם יש אפשרות להשיג את החיסון בנפרד בדרך אחרת.

באיזה גיל אמורים לקבל את הפוליו?

האם את מחפשת 10 מעוניינים ברעננה או בכל הארץ?

האם אפשר לשמור את החיסון אצלי עד לשמן שביתי תקבל אותו?

לפי התשובות אבדוק אם אני מעוניינת

עמותת חסון מארגנת הרצאות ואני ובעלי שמענו הרצאה של פרופסור אחד מאנגליה בבית של מישהי בחדרה. ההרצאה היתה מרתקת ובהחלט השתמשה בהפחדה מאז אני לא מחסנת את הילדים ומתלבטת אם לחסן בחלק מהחיסונים.
במעון של הבן שלי אחת המטפלות חלתה בשעלת משרד הבריאות מיד התנפל עלי, התקשרתי לד"ר רוזנטל (מהספר) והזמנתי חיסון הומאופטי לשעלת שהוא טוב לחודש וברוך השם הכל עבר בשלום (אגב נשלח לי בדאר).
שמעתי גם שיש עכשיו מחקר שעובדים עליו במכון ויצמן על הקשר שבין חיסונים לאוטיזם - ימים יגידו.

מיכלולה אני מצטערת שלא השבתיעד עכשיו יש לי תקלה במחשבבעיקרון חיסון הפוליו הוא אני חושבת מגיל 4 חודשים
החיסון הוא ל10 אנשים ולכן אי אפשר לשמור אותו אצלך לגבי המיקום אני אבדוק פרטים מדויקים בטיפת חלב בן כמה הילד שלך?

רציתי להגיד לך שבטיפת חלב של קופת חולים בקרית אונו יש עדיין במלאי חיסון בטיפות, אז אולי את יכולה לחסן שם את הבן שלך.

הבת שלי בת חודשיים ועדיין לא נתנו לה אף חיסון, לכן אני לא יועדת כמה זה רלוונטי כרגע לבנות עלי.

"יגעת ומצאת תאמין". התברר שהחיסון מגיע לקופה שלנו כנראה שצריך להתעקש ולדרוש עכשיו כבר שאלו אותי מה עוד אני רוצה שיזמינו, אני מקווה שיותר אנשים ידרשו על מנת שהמודעות בקופות יעלו וחיסונים בנפרד יהיו לגיטימיים.
תודה לעוזרים.

אני ממש מתלבטת... הקטן כבר בן 5 שבועות חוץ מטיפות ויטמין K אחרי הלידה ולפני הברית הוא לא קיבל שום חיסון, הוא דווקא נחשף לילדים אחרים, ומבחינת הגיינה - טיילנו כבר כמה פעמים ויצא לו להיות בקרבת בע"ח ולשכב ולנוח ליד ביצות וכו' (-:
ועכשיו מתחיל הלחץ הסביבתי לחסן ואני אובדת עצות.
קראתי קצת בפורומים השונים ובכלל באינטרנט על חיסונים (זה די קשה עם קטנצ'יק שסובל מכאבי בטן ולא מסכים לרדת מהידיים

), ויצאתי עוד יותר מבולבלת ממה שהייתי S-: . בכל מקום כתוב ומומלץ דברים אחרים. יש המוני מחקרים סותרים ואת רוב המחלות אני בכלל לא מכירה.
אנחנו רוצים לנסוע להודו עוד שנה, עם הקטן שיהיה אז בן שנה, כבר הייתי שם ופגשתי המון מטיילים עם תינוקות (אמנם רובם קצת יותר גדולים) ולא חשבתי אז לשאול על חיסונים בכלל, אבל אני זוכרת המון קבצנים שנפגעו בפוליו (שיתוק ילדים-מחלה שנראית מזעזעת) בילדותם ופרסומות בכל פינה על מבצע חיסון פוליו בטיפות בכל רחבי הודו (זה היה לפני כשנתיים ונדמה לי ששרה ק כתבה כאן שבעקבותיו התחלואה בפוליו אף עלתה?).
אני גם זוכרת סייח שהיה לנו ומת בייסורים נוראיים מטטנוס שחטף דרך חבל הטבור מצואה ישנה ששכב עליה.
מראות אלו כשנחשפתי אליהם גרמו לי לחשוב שאת הילדים שלי אני חייבת לחסן! אבל כשהתחלתי לקרוא קצת על תופעות הלוואי של החיסוניםאני כבר לא יודעת מה להחליט!!!
גם ככה כשניסע הוא עוד לא יסיים את החיסונים (אם נתחיל עכשיו) וממילא הטיול שנעשה איתו הוא באופי שונה (יותר הגייני ממה שהייתי עושה לבדי)
האם מישהו שמע/התנסה עם סוגים שונים של חיסונים עם תופעות לוואי פחותות שקנה באופן פרטי? או שצריך לתת פחות פעמים בכל סדרה?
אם יש בכלל דבר כזה...?
אני יודעת שאני זורקת כאן לפורום, לאנשים שזרים לי, שאלות והתלבטויות בנושא מאוד אישי שבסופו של דבר רק אני אמורה להחליט עליהם. אבל האתר הזה הפך לי ממש לבית שני מאז שהתודעתי אליו בתקופת ההריון ואני מרגישה שעצות מהאנשים כאן יתאימו לי הרבה יותר מאשר עצות מהאחיות בטיפת חלב, מהרופאי ילדים ומהסבתות.
האם יש מישהו שקצת יותר "מפוקס" ממני (אני מניחה שכמעט כל אחד D-: ) על תופעות של החיסונים ו/או המחלות והדרך להידבקות בהם, ומוכן שאני אצור איתו קשר?
הלחץ לחסן הולך וגובר...

הי צפונית אני מבינה מאוד את ההתלבטות שלך עברתי אותה גם מכיוון שלמדתי על החיסונים (בלימודי הרפואה הסינית שעשיתי) דווקא מרופא מערבי לחלוטין ונוכחתי להבין שיש המון סיכונים שבטיפת חלב, כפי שלמדתי מאוחר יותר לא טורחים ליידע אני ממליצה לך לקרוא את מה שנאמר פה בפורום אם לא עשית זאת כבר וגם את יכולה לפנות לטיפה מן הטבע לתוכנית חיסונים . אני יודעת שיש כאלו שמעדיפים לתת את החיסונים אבל להמעיט עם תופעות הלוואי וזאת על ידי נתינת כל חיסון בנפרד בתקופת הקיץ וכאשר הילד בריא לגמרי!!! אספתי כמה אתרים בנושא זה ממליצה לך להיכנס ולקרוא
: www.whala.to/vaccines.html
www.909shot.com
www.medirose.co.il
כל הכבוד על פתיחת העינים אני לא אומרת שזה טוב או לא טוב נתינת חיסונים אבל אני חושבת שאם מחליטים לתת צריך לדעת טוב טוב מה נותנים ולמה לצפות ולא לתת רק בגלל שהרופא אמר.
בהצלחה