טיקים אצל ילדים

השאלה הזו מופנית לצפריר החכם שאת תשובותיו אני מעריכה מאוד.
בני בן השבע ממצמץ. הוא סובל מהבעיה כבר כמה שנים, לעתים יותר לעתים פחות, יש תקופות ארוכות שבהן זה נעלם. כשהמצמוץ הופיע לראשונה הוא היה בן 3 ונורא נבהלנו. הסתובבנו בתחושות אשם, חששנו שיש משהו שאנחנו לא עושים אתו נכון, או מעמיסים עליו עודף של ציפיות באופן לא מודע (כמובן). התייעצנו עם רופא עיניים שמתמחה בילדים שאמר שטיקים הללו לא קשורים לראייה (למרות שבינתיים הוא כבר מרכיב משקפיים כי התברר שהוא קצר רואי - כלומר, העיניים שלו הן בהחלט נקודה חלשה בגוף). התייעצנו גם עם פסיכולוגית שאמרה שטיקים הם מאוד אופיינים לילדים במיוחד לבנים ושהם בדרך כלל מגיעים לשיא בסביבות גיל 6-11, וברוב המכריע של המקרים נעלמים לבד, פרט לכסיסת ציפורניים שלרוב מתקבעת. היא אמרה שהכי טוב להתעלם, לא להעיר כמובן שום דבר, לנסות להתנהג כמה שיותר רגיל ולנסות לבדוק האם יש מתחים בחיים שאנחנו יכולים להוריד מעצמנו וממנו. אחרי חודשיים בערך המצמוץ נעלם מעצמו. פשוט יום אחד הוא לא היה שם. שכחתי לציין שזה בדרך כלל תהליך שמתחיל מינורי ומתעצם עד שמגיע לשיא של מצמוץ תכוף.
רק שאחרי חצי שנה זה שוב הופיע, ושוב עבר אחרי חודשיים. ככה הופיע ונעלם במשך ארבע או חמש פעמים מאז גיל 3, אלא שהפעם נראה שתקופת המצמוץ ארוכה במיוחד. כבר שלושה חודשים והתחילה בדיוק עם החופש הגדול, ממש ימים ספורים לפניו, ככה שאנחנו מבינים שהיא לא קשורה למתח עודף בבית הספר.
אנחנו מתלבטים כעת מה לעשות ואם בכלל לעשות. המצמוץ צובט לי בלב כל פעם שאני רואה אותו ממצמץ וגם אבא שלו מרגיש אותו דבר. הוא ילד מתוק ורגיש מאוד מאוד, מכל הערה הכי עדינה נלחץ ומגביר את המצמוץ. למשל היום בערב השתולל עם אחותו בחדר. אחרי שטרק את הדלת - תוך כדי צחוקים סוערים - בחוזקה, כמה פעמים, אבא שלו העיר לו שיפסיק עם זה כי הוא עוד מעט ישבור את הדלת. הוא התעלם ואחרי שהמשיך עוד, אבא שלו ניגש אליו והגביר את הטונים, אבל אפילו לא לכדי צעקה. והוא התחיל למצמץ נורא. עוד יותר מאשר קודם. אני מנסה למצוא את המצבים שבהם הוא לא ממצמץ אבל כמעט ואין. זה לא שכשהוא משחק נניח במשחקי דמיון הוא לא ממצמץ.
אנחנו גם שמים לב שמבוגרים סביבו מתייחסים אליו בזהירות מוגברת כמו אל איזה נכה בגלל המצמוץ, אפילו הסבים שלו. אנחנו יודעים שזה מאהבה ורצון טוב ונסיון להיות רגישים אבל אני מאמינה שהוא מקבל איזה מסר מהיחס הזה, שמתייחסים אליו כאל חלש.
חשוב להוסיף שיש לו ביקורת עצמית מוגזמת והוא כל הזמן מפחית מערך עצמו, למרות שהוא ילד אהוב ומקובל בין חבריו ונבון, ובמשפחה הוא ה"אהוב" של כל הבני דודים-דודים וסבים/סבתות

פלוני,
הבה נפריד בין תופעת המצמוץ לתגובתכם למצמוץ.

נניח בשלב זה לילד ולמצמוץ המאפיין אותו, נתבונן בתחושתכם כלפי המצמוץ, תחושה של בושה, אשמה, חוסר אונים, חמלה ורחמים.
נמצא המצמוץ אם כך מעלה את תחושותיכם הבסיסיות כלפי אותו "פגם" או בטוי של הילד.

כאן, על פני לראות באלה נכות, נמצא הילד הזה נזקק למצמוץ יתר בעיקר בשל ריבוי אור. כמו מביט מבעד לחרכי התריסים על מנת לא להיראות ולא להסתנוור.

בימים בהירים הוא עשוי לבקש משקפי שמש ויהיה זה נכון להקל עליו עם אלה.

על פני לטפל או להתייחס אל תופעה זו באופן רגשי, ניתן להפנים את העובדה שיש לכם ילד שנדרש למצמוץ - בעיקר על מנת לא לאבד את מאור עיניו לדעתו.
ניתן בהחלט לטפל באלו, עם זאת, גיבוי לילד כפי שהוא, עמידה מאחוריו כנורמלי לחלוטין עם אותו ביטוי ספציפי והבנה כי זו דרכו להתבונן בעולם בתקופה זו של חייו, ויתכן שיאמץ דרך זו להמשך חייו, יניבו תועלת רבה. הן בעבורכם והן בעבורו.

על פני להלחץ ונסות להסתיר את הלחץ, התבוננות תועיל. התבוננות בילד בעיקר, לא במצמוץ.
הרחבת זוויות המבט תועיל גם היא.

ובמדה שהילד מתלונן על אלה, ובמדה שמבקש הוא אחר פתרון הכוונתי או חיצוני, הרי שפרחי באך עשויים להועיל כמו גם שיטות נוספות.

צפריר, האם תוכל לפרט עוד, באילו שיטות מדובר?

ראשית יש להניח לילד. באמת יש להניח לו ולקבל את הרעיון שיתכן שכך יבחר לנהוג.

במדה והילד יבקש אחר שינוי מיוזמתו יהיה נכון להנחות אותו הלאה.

בינתיים - עליכם האחריות לשחרר את ראייתו - לאחריותו.

יתכן בהחלט שבכך תניחו לנושא ומכאן, מקבלת הדברים כפי שהם - חמלה - יעלה איזון מחודש, בלתי צפוי.

<מורחב>

תודה

לילדה המתוקה שלי יש טיקים. זה התחיל בסביבות גיל 5 עם מיצמוצים חזקים בעיניים שחלפו לאחר כ 3 חודשים. וזה חזר שוב לאחר כחצי שנה גם עם כחכוכים ושוב חלף. ונדמה לי שהיתה עוד התקפה שכזו. בשנה האחרונה היינו בטיפול דיאדי איתה , הבנו שהטיקים הם ביטוי למתחפנימי או לכעס שלא יוצא במילים. יש לי ילדה מאוד פנימית, מאוד בוגרת, ופחות מדי משתפת ונעזרת . עברנו תהליך משמעותי בטיפול שבו התחילה יותר ויותר לשתף אותנו והתקשורת זרמה יותר בחופשיות. במהלך השנה הזאת לא היו התקפי טיקים משמעותיים בכלל. אם היה משהו הוא היה תגובתי לארוע מסוים , בדרך כלל הצלחנו לדבר על הדברים וזה עבר. המטפלת המליצה להפסיק את הטיפול עקב הצלחתו. השנה ,המקסימה שלי החלה כיתה א. התחושה היתה שהיא בשלה ומשתלבת. היא חזרה מאוד נלהבת עם אמירות מאוד חיוביות, ותאמינו לי שניסיתי לבדוק אם יש קשיים, וגם אם היו היא החליקה אותם וסירבה להיכנס אליהם.
אתמול, ביום שאחרי חופשת יום כיפורים היא חזרה מבית הספר עם טיקים שעוד לא היו לה כמותם, כל השכמות והכתפיים רועדים , מתרוממים, מתכופפים וכו.. כשיושבת גם מעט כיווצים בישבן שמזיזים את הרגליים באופן לא רצוני. זה פשוט נורא!
כאילו נכנס בה השד ועושה בגופה כרצונו. כל הגוף רוטט, פשוט כואב כואב כואב לי לראות אותה כך. והכי גרוע שאני לא מבינה עד הסוף מה קורה איתה. לא היו סימנים מקדימים. היא נראתה כל כך מרוצה. משיחה עם המורה הבנתי שהיא לא רואה שום קושי והיא התפלאה שאני מרגישה שהיא במתח. אני מרגישה כישלון כאמא, שלא מצליחה לתקשר ולתמוך בילדתה . אני יודעת שלילדות אחרות קשה גם כן המעבר לכתה א וזה מתבטא בהתקפי זעם מאוד קשים ואינטנסיביים. אבל אצלה לא. רק הטיקים הנוראיים האלה.
אני רוצה לשאול כאן באתר המדהים הזה, שאני קוראת בו כבר למעלה משנתיים, לא תמיד מעיזה להגיב, לעיתים כן..האם מישהו מכיר איזה שיטת טיפול שיכולה לעזור לה בשלב הראשון להקל על הסימפטומים הקשים האלה ובשלב השני לעזור שלא יחזרו, לשנות את דפוסי התקשורת שלה ואולי שלי?
ואם מישהו מכיר בעיה כזו מנסיון, אשמח לשמוע כיצד התמודדתם. תודה

לפני שיימחק הדף, תבדקי את שיטת nst

שלום לך אמא מודאגת
בתי בת 9כמעט וגם לה החלו בתחילת הלימודים טיקים ותנועות לא רצוניות בראש. הפניתי שאלה דומה לשלך בדף רק שאלה ולמרבה הפלא קראתי לעצמי לצורך העניין גם אמא מודאגת. ולענייננו..
גם ילדתי ילדה מאוד שמחה ומאושרת והיא מאוד אהודה על חבריה כך שזה די משתק אותי מכאב לראות אותה מזיזה את ראשה כאילו אומרת כן כן ושוב כן ומלווה לזה משיכת כתפיים ולפעמים כחכוח בגרון. אני מסתכלת חסרת אונים ולא מעונינת שהיא תראה שאני מביטה בה בכדי לא להביך אותה. שאלתי אותה מדוע היא מזיזה כך את הראש אבל היא לא כל כך הבינה מה אני רוצה ממנה אז החלטתי יותר לא להעיר ולבדוק מרחוק מה קורה. פניתי לרופא המשפחה ושאלתי אותו שלא בנוכחותה על התופעה המוזרה והפתאומית והוא ייעץ לי לקחת אותה לפסיכולוג ולנסות לדובב אותה ולראות מה קרה. היא ילדה שמספרת לי הכל והיא אומרת שהכל בסדר. בהתנהגותה היא שמחה וחייכנית והתנהגותה ללא דופי ממש. היא עושה שיעורים ומשחקת בחצר עם חברות אחר הצהריים כך שאני כרגע לא רואה בעיה מסוימת. שאלתי גם בפורום נוירולוגיה באתר דוקטורס על הבעיה הזו ושם השיבו לי שזה קורה לילדים וכמו שזה בא ומופיע בפתאומיות כך זה גם נעלם. והכי חשוב כך אמרו לי לא להעיר לה בשום פנים ואופן. אני מאוד מבינה ללבך ואני פוחדת שילדים לא ישימו לב לכך ויתחילו לחפור בזה, אבל אני מנסה לאגור סבלנות ונראה הלאה מה יהיה. אולי באמת מישהו יענה לשתינו תשובה שתרגיע אותנו . אני מאחלת לך ולה ולנו רק בריאות.

האם פסלתם על הסף תסמונת טורט?

לא פסלתי גם משה אלבאום העיר את עיני לגבי זה ואני אבדוק את זה. תודה

הי אלמונית. תודה שכתבת. זה תמיד קצת לא נעים להודות שיש הקלה בלשמוע שאנחנו לא היחידים, לא לבד, ושעוד ילדים חווים את התחושות הלא נעימות הללו ( למרות שכמובן לא מאחלת את זה לאף אחד). התופעה הזאת של הטיקים כן קשורה למתח או לחץ, וזה נוגע אצלי במקומות מאוד כואבים כמו, מה הילדה שלי עוברת ואני לא יודעת, ואיך אני מצליחה לשמור ולהגן עליה לתת לה תחושה שהיא מוגנת. גם אני כתבתי בפורום של דוקטורס, וענו לי שכנראה שוב מדובר בטיקים עצבניים. התגובה שלה לוקחת אותי למקומות מאוד קשים ואפילו עד כדי מחשבות ברוח האתר של אולי החוויה של כיתה א כל כך לא פשוטה ששווה להשאיר אותה בביית, בחינוך ביתי. בכל אופן אני מתכוונת לפנות אל פסיכולוג בית הספר כדי שיהיה יותר מעורב במה שקורה שם, גם מכיוון שידוע לי שעוד ילדות מגיבות בתגובות קיצוניות בבית כמו התקפי זעם קשים, מה שאם הילדה שלי היתה מוציאה לא היה צורך בטיקים, להבנתי.
אני חושבת לעצמי האם דיקור או שיאצו או כל שיטת טיפול אחרת יכולה להקל על הסימפטומים הללו,
ובהקשר הזה תודה לורד לב שהפנת אותי אל הדף, אני אנסה לקרוא ולראות אם הוא יכול להתאים.
שיהיה יום טוב לכולנו.

תמי גלילי, לא פסלנו על הסף תסמונת טורט אבל לפי מה שידוע לי, הטיקים צריכים להמשך כשנה על מנת שהסמפטום יתאים לטורט. לפחות אצלינו ולפי מה שרופא משפחה אמר בזמנו על הטיקים שהיו לפני שנה, מדובר בטיקים. אשמח לשמוע אם יש לך מידע אחר בנושא

אלמונית, אשמח לשמוע ( אם זה בסדר) מה משה אלבאום אמר לך בנוגע לטורט?
תודה. ואני האמא המודאגת, (פתאום ראיתי שכבר כתבתי את שמי..)

היי ענבר, ציטטתי לך מה משה אלבאום כתב לי...

_שלום אמא מודאגת?
תנועתיות היתר יכולה להצביע על מספר בעיות שצריך לבדוק כל אחת מהן בנפרד.
האם ישנה בעיה נוירולוגית? (סינדרום טורט מראה סימנים מעין אלו בגילאים מוקדמים גם).
האם ישנם שרירים תפוסים בעורף ובכתפיים או בעיה ביציבה? במקרה כזה צריך עיסוי נכון ולימוד תיקון היציבה.
האם ישנה הפרעה אורטופדית הגורמת ללחץ ביציאות העצבים בעמוד השדרה? במקרה כזה צריך צילום או MRI . לאחר הבדיקה ובמידה ונמצא ממצא כלשהו, צריך לראות מומחה לדבר (מומלץ אורטופד המומחה לעבודה עם ספורטאים).
למה הרופא טען שהבעיה הינה רגשית? מה ההסבר שלו לטענתו?
מהניסיון שלי, פסיכולוג תפקידו מתחיל רק במקרה ונמצא ממצא שלא ניתן לשינוי על ידי טיפול גופני, והילדה צריכה ללמוד לחיות עם הקושי._

תסמונת טורט

הי אלמונית, תודה רבה על הציטוט של אלבאום, וגם על הקישור לאתר של תסמונת טורט. קצת מפחיד לחשוב שהילדה שלי לוקה בתסמונת הזאת. כל כך מקווה שלא. ואם כן, האם דחוף לאבחן אותה? האם בכלל יש מה לעשות? כולי מבולבלת. הנטיה שלי היא כמו שאת אמרת : "לאגור סבלנות" ואם יש איזו דרך טבעית להקל עליה, להחזיר לשקט ולאיזון, אשמח לעזור לה.

היי ענבר,
גם את צפריר שפרון שאלתי לגבי טיפול בפרחי באך . יש עוד בעיה איתה שהיא לא ישנה רצוף בלילה ומתעוררת לפחות פעם אחת. היא נרדמת לאחר לגימת מים ובבוקר היא לא כל כך זוכרת שהיא התעוררה לפעמים היא נזכרת ואומרת לי שקשה לה לקום והיא רוצה ליהיות ילדה רגילה שלא מתעוררת. אני מאוד מחזקת אותה ואומרת לה שהיא ילדה רגילה ומקסימה וטובה ולא נורא שהיא מתעוררת. את צפריר שאלתי אתמול רק לגבי ההתעוררות בלילה לא על הטיקים. הוא עדיין לא ענה לי אבל אני אפרט יותר לצפריר את שכתבתי כאן ואולי הוא ימליץ לי על טיפול טבעי שירגיע אותה בעזרת פרחי באך.
גם אני בדיוק כמוך מאוד מודאגת ונורא היה לי קשה לקרוא את הכתבה על התסמונת הזו וגם היה לי קשה לתת לך לקרוא, באמת כי לא רציתי שנדאג מדי. אבל צריך לקרוא ולשאוב מידע גם אם זה נורא מפחיד אותנו בכדי שנדע מה לעשות וכיצד לנהוג בדרך הטובה ביותר למען הילדות שלנו.
אני מאחלת לך וגם לי שבאמת יהיה טוב.בהצלחה

הי אלמונית. כמה טוב שאת פה! במהלך הבוקר שוחחתי עם בחורה מעניינת מאוד שמטפלת בשיטת אייפק, סיפרתי לה את הסיפור, ואת הצורך שלי ללמוד איך לחזק את הילדה שלי ולתקשר איתה יותר נכון. היא אמרה שנראה לה שכדאי לשקול לטפל טיפול שקשור בגוף מכיוון שהבת שלי בוחרת לתקשר דרך הגוף. גם את מרגישה שיש כאן סוג של תקשורת?
הייתי היום בכיתה של ביתי לצורך עזרה בפעילות לכבוד סוכות, והיא נראתה לי כל כך עצובה וסובלת הטיקים שיגעו אותה והיא אמרה לי "אמא זה לא מפסיק לי" והניחה ראשה בחיקי. ליבי נקרע מכאב, אך אמרתי לה שזה יעבור ושלא תדאג. שמתי לב שבמהלך פעילות היצירה כשהיא היתה עסוקה הטיקים פחתו בהרבה. זה קצת עודד אותי. כל כך מקווה שזה יחלוף. נשמע לי רעיון טוב להתייעץ עם צפריר. ספרי לי אם אכן יש לו מה להציע על מנת לעזור או לפחות להקל.
חיבוק גדול, ענבר

ענבר,

אני מבינה בנושא מעט מאוד, אבל מכירה מומחה אמיתי, אוטידידקט (אב לילד עם התסמונת) - גיא בן צבי, שכותב בפורום שלנו (מס' 1248 בתפוז). אני מציעה שתפני אליו בשאלות. הוא מבין יותר מרוב הרופאים שאני פגשתי (ולצערי, פגשתי הרבה). שם המשתמש שלו בתפוז הוא guybz. את מוזמנת גם להיכנס לפורום שלנו - הרבה דברים שרלוונטיים לאוטיזם, רלוונטיים גם להפרעות נוירולוגיות והתפתחותיות אחרות.

ענבר, אני לא מרגישה שזה סוג של תקשורת מפני שגם שהיא עם גבה אליי זה קורה לה . בעלי טוען שהיא לא מתחברת טוב למורה החדשה שלה וזה עניין של זמן עד שהיא תרגיש בטוחה בכיתה. נזכרתי היום שהמורה אמרה באסיפת הורים שנערכה לפני כשבוע שהילדים חושבים שהם עדיין בכיתה א' או ב' בזה שכל דבר שהם עושים בכיתה הם משתפים אותה ומראים לה ויש טיילת בכיתה, אז היא אמרה להם אתם כבר גדולים ועצמאים אתם בכיתה ג'. לא כל דבר לרוץ ולהראות בסוף היום נשוחח על כל מה שעשיתם. הבנת מה שקורה פה? כנראה שהילדה שלי מרגישה שרוצים ממנה תוך יום יומיים להרגיש בוגרת וזה כבד לה לא יודעת אני משערת כך. הרי זה מעסיק אותי כל היום ואני ממש מנתחת דברים ומנסה לחזור אחורה לראות היכן בדיוק היתה התפנית המסוימת שקרה הדבר הזה. מפני שזה מאוד פתאומי לפני כן לא היה שום דבר חריג ומשונה. כתבת שבתך מרגישה בטיקים הללו, אכן קראתי על כך שהם מודעים למצב הזה ויש להם שליטה אומנם במאמץ מסוים להפחית את עוצמת הטיקים. זהו אז תנסי מעט גם להרגע ולא לשדר לה את כל הפחדים שלך והכאב הגדול שאת חשה לנוכח המצב כי זה גם מה שאני משתדלת לעשות. והלוואי וזה יחלוף. כל טוב לך!!

שלום לכולם,
אותנו הציל הדיקור. במקרה שלנו זה היה גיא שריג מכפר-סבא (052-6491069) - אם זה לא המקום לכתוב טלפון אני מתנצלת, ואנא מחקו.

היי ענבר
קראתי חומר על ילדים עם טיקים ולרוב נאמר שם שזה דבר נפוץ אצל ילדים קטנים ואמור להיעלם עם הזמן פשוט צריך לעקוב ולרשום מעין יומן מתי קורה אחרי מה באיזו שעה במשך היום וכו'. גם קראתי שחשוב לתת תוספת של אומגה 3 אבל זה כמובן בהתייעצות עם רופא המשפחה. צריך לברר עוד דברים ולקרוא עוד חומר.

פלוניתי שלום. האם הדיקור הפסיק את הטיקים? אולי תוכלי אם אפשר, קצת יותר לספר באיזה אופן זה עזר לכם? תודה
בהחלט חשבתי על דיקור ומאוד שמחה לשמוע שזה עזר.

אלמונית, באמת יכול להיות שמדובר במחסורים תזונתיים , גם אני אנסה לקרוא עוד חומר ואעדכן כאן. תודה

תמי תודה על המידע, ניסיתי להכנס לפורום של תפוז, הצלחתי לאתר את עמוד הבית של גיא, אבל לא הצלחתי עם ההרשמה שלי. אנסה שוב. הבנתי שיש שם גם פורום של טורט . בכל אופן תודה על ההפניה ובהחלט אעזר גם בגיא וגם באתר שלכם.

אם אחרי כל האיבחונים והבדיקות נשארת ההבחנה שזה תיקים כתגובה ללחץ כדאי ללכת לעבודה במגע בשיטת גרינברג.
מה שמיוחד בעבודה הזו הוא האפשרות ללמוד "לשלוט " בתיקים. לעשות אותם בכוונה ואחרי שמצליחים לעשות בכוונה אז גם אפשר להפסיק לעשות...
בהצלחה!

ענבר, אצלנו היו רק מצמוצים, וכן, הם פסקו. זה היה לפני יותר משלוש שנים ומאז (טפו טפו...) לא ראינו אותם שוב. שמעתי מאנשים אחרים שגם במקרים של טורט הדיקור יכול לעזור, אבל אני לא יודעת אם זה נכון או לא.
בהצלחה

הי פלוניתי, תודה על הפירוט. אני עדיין בחיפושים אחרי הדבר המתאים ביותר לביתי. מנסה ללכת גם על כיוונים של תוספי תזונה ואולי שינוי תזונה, ובוודאי אנסה גם דיקור או הומאופתיה ששמעתי שגם היא מאוד עוזרת. בכל אופן , תודה.

ענבר מה שלומכם?
אם בא לך עדכני

הי פלוניתית, תודה על ההתעניינות, מחמם את הלב. אני בתקופה של "דגירה". מחפשת פתרונות, קוראת, ובעיקר מתבוננת בביתי. מכיוון שהיא בחופשה עכשיו, היתה אצל הסבים יומיים וזכתה להרבה פינוק וגם בילינו הרבה, ואני חושבת שיש קצת שיפור בתדירות הטיקים. אני כמעט פוחדת לומר כדי שלא לעשות עין רעה. כל כך מקווה שזה ילך ויעלם. עדיין נשאלת השאלה הגדולה למה זה בכלל התחיל, ואיך שהוא המחשבה שלי היא שזה קשור אלי, לקשר בינינו, וזה קשה קשה לי. המחשבה שמשהו באיך שאני מתקשרת איתה, מתפספס, לא מחזק,ולכן גם חיפשתי מקומות שבהם אוכל לשפר את היכולת שלי להעצים אותה ולחזק, מה שבתחושה שלי מתפספס לא מעט. גם בתחום התזונה ותוספי התזונה יש כנראה מה ללמוד ואני עדיין בתהליך. אז תודה על ההתעניינות.

היי ענבר,
נכנסתי במיוחד לראות מה איתכם. אני רואה שאת עדיין מבולבלת וליבי איתך מכיוון שגם אני באותו מצב ממש כמוך. כל כך חיכיתי לחופש בכדי לבחון מה יהיה המצב כשהילדה בחופשה. קצת יש שיפור אבל פתאום הקצת נעלם ושוב מתחיל כל כך קשה ועצוב לי. היום לא יכולתי להתאפק כבר ובא לי להחזיק לה ממש את הכתפיים כל כך רציתי שזה יפסיק כל כך רציתי לעצור את זה. כל הזמן חשבתי שהיא לא מרגישה שהיא עושה את זה אבל היום שאלתי אותה כשראיתי שכל החלק העליון מהמותן ומעלה רועד כאילו יש לה צמרמורת . מה ששאלתי אותה היה בעדינות כמובן ובצורה עקיפה שאלתי אם כואב לה משהו בכתף ואם היא רוצה שנלך לרופא בכדי לקבל משחה למרוח על הכתף ולהרגיע אותו. אז היא אמרה לי שלא כואב לה כלום רק יש לה מין תנועות. רציתי למות מהכאב שהיה לי שהיא כן מרגישה שזה מופיע. אמרתי לה שזה כלום וזה יחלוף והכי חשוב שלא כואב כלום. מיד העברתי נושא וביקשתי ממנה לעזור לי להכין שולחן לארוחת הערב וזהו שוב חזרתי לשגרת המעקב מהצד לראות מתי קורה וכמה. היום ממש בכיתי בשקט בלי שאף אחד ראה אבל זה לא בסדר צריך לקוות שהכל יהיה בסדר. אני אלך שוב לרופא ואבקש בדיקות מקיפות ונקווה שאין שום בעיה והלוואי וזה יחלוף. אז זהו בינתיים הרבה בריאות(()).

הי אלמונית. טוב לשמוע ממך.כל כך מבינה אותך! הכאב הזה על כך שהן צריכות לחוות מן סימפטום שכזה. רוצה להגיד לך שנראה לי אינטואיטיבית ,שמאוד מאוד טוב ששוחחת איתה על הטיקים. אני בטוחה שזה הרגיע אותה, ונתן לה הרבה תקווה שזה יחלוף וגם הידיעה שהיא לא לבד, ואמא רואה ואמא מרגיעה. רציתי לשאול אותך בנוגע למעקב שאת עורכת האם את יכולה לראות איזה שהוא הגיון או דפוס שחוזר על עצמו מבחינת עיתוי הטיקים? כלומר, האם יש שעות ביום שהם קורים יותר? או במפגש עם אנשים מסוימים? אצל הבת שלי למשל אפשר לראות שבערב יש לה יותר. אולי בגלל העייפות התנועתיות מתגברת? ואפשר לראות שכשהיא עסוקה וטוב לה זה פוחת באופן משמעותי. נראה מה יהיה עם החזרה ללימודים מקווה שזה לא יחמיר שוב. מאחלת לשתינו שיהיה יותר ויותר טוב, ומותר לנו לבכות כשזה כואב זה בסדר. וזה טבעי וזה משחרר. ממני שמזדהה ומקווה לטוב

היי ענבר. אני אמנם עוקבת אבל לא עולה על כלום כלום. מתי קורה ואיך ולמה. זה קורה אפילו שהיא מדברת איתנו ההורים והאחים גם שאנחנו בשיא הכיף בבית. קראתי כתבה של ד"ר יהודה ברק על טיקים. מאוד מרגיע. הוא טוען שזה חולף ולא מסוכן אני אנסה לשים לך קישור על זה..
טיקים

דרך אגב הוא נוירולוג ילדים. @}

אלמונית, תודה, קראתי את הקישור שהשארת ובאמת מרגיע, ביחוד האמירה שזה עובר!

שלום ענבר,
מה שלומך? מה שלום הילדה.?

הי אלמונית. חשבתי עלייך גם אני. ספרי גם את מה שלומך ומה שלום ביתך. אצלינו אין הרבה שינוי במצב. התנועות עדיין שם. בחופשה היה נדמה שהן פוחתות, אך עם החזרה לבית הספר חזרו גם התנועות. קשה. מדכא. מקווה לטוב.
ספרי מה איתכן.

אותו דבר. התנועות פה ומסרבות לעזוב. כל כך עצוב שהיא מרגישה שזה קורה לה. שמתי לב שאנחנו יורדות במעלית אז היא מסתכלת על עצמה במראה ועושה עוד יותר את התנועות. זה משגע אותי כאילו היא מנסה לעצור את זה ויוצא לה הפוך. וכשהיא עסוקה במשהו אז זה פחות בהרבה. התיעצתי עם יועצת בית הספר מה לעשות וכיצד אני צריכה לנהוג והאם גם בבית הספר זה קורה בתדירות שבבית. והיא אמרה לי שיש לילדים בגילאים האלה את התופעות הללו ולא להעיר בינתיים בכדי לא לגרום לה מבוכה וחוסר בטחון. היועצת והמורה יעקבו ויהיו איתי בקשר. זהו יקירה נקווה לטוב.

פתאום נזכרתי שילדה שאני שומרת עליה הייתה לה תקופה שהיו לה טיקים והם עברו מעצמם חשבתי שאולי זה אינפו שיכולה לעודד

הי אלמונית, אין ברירה אלא להמתין, חזרנו לנקודת ההתחלה..האם את מנסה לתת לה אומגה 3? ניסיתי ואני מתקשה להתמיד מכיוון שזה מאוד לא טעים לה, וזה דורש ממני להתעקש בכל פעם מחדש, ואלו מקומות שקשים עבורי. אולי אנסה שוב לחזור וליצור שיגרה בעניין הזה, ונקווה שלאורך זמן זה יניב את תוצאותיו.
אילה א, תודה על האינפורמציה. יודעת שזה אמור לעבור מעצמו, ומחכה שזה יקרה. אבל מה לעשות שיש בתוכי פינה קטנה של אמא שכבר אין לה סבלנות לחכות, ושגם דואגת שאולי זה משהו אחר? ואולי זה לא יעבור? מנסה לשים את זה בצד , אבל זה שם. גם עולות מחשבות על ההתמודדות בבית הספר. ברוח האתר הזה עולות לי מחשבות של , אם זה כל כך מלחיץ וקשה, אז מה הטעם? שתהיה איפה שנעים וקל לה. ומצד שני היא כן אוהבת ללכת לבית הספר, ולא חווה אותו, לפחות לא במודע כמקום של סבל. אבל בוודאי שיש קשיים. מקווה שנצליח להתמודד עם הקשיים באשר הם (קשיים שנראים כרגע , על פניו, פשוטים ולא משמעותיים במיוחד, אך מי יודע איך זה עבורה) ולהחליק על פני הנהר הזה במיים שקטים וצלולים.

היי ענבר
מה שלומכן? כולי תקווה שקצת יש שיפור. מה שאני מתפללת בשביל ילדתי אני רואה את בתך גם ומברכת את שתיהן. רציתי לשתף אותך על השיחה שהיתה לי עם יועצת בית הספר.היא הסתכלה על הילדה באמצע השיעור מהצד כמובן בכדי לחוות מקרוב מה קורה. (כשהיא נכנסת לכיתה אף אחד לא יודע למה והם מסבירים שהיא רק באה להתרשם מהשיעור,הכיתה,) היא התקשרה אליי ואמרה שהיא ראתה את הטיקים הללו ושלהרבה ילדים שהיא פגשה זה קורה וצריך לזה המון המון סבלנות כי זה חולף. המורה גם התבקשה לשים יותר לב לא להעיר לילדה ואם יש בעיה מסוימת שכן צריך להעיר אז בעדינות ופשוט ליידע אותי בטלפון. כלומר לא לתת לילדה ליהיות מתוחה כל היום עם הערה ביומן שהיא צריכה לבוא ולהראות בבית. אז למעשה היא די הרגיעה אותי . אומנם מאוד מאוד קשה לי לראות את זה וכואב לי מבפנים אבל כולי תקווה שזה יעבור וכל מה שאני קוראת ומתייעצת זה תמיד אותה התשובה.אז המון סבלנות. רציתי גם לשאול אותך אם שיתפת את המורה בכך ואם לא אז גשי אליה או תתקשרי ותיידעי אותה בכדי שתוריד לחץ מילדתך ממש להוריד לחץ למינימום. יש ילדים שאם המורה כועס או צועק אז זה מפריע או מעליב לדקה שתיים וזהו ויש ילדים שהם קצת יותר רגישים וצריך ליהיות קשובים לכך ולא לוותר . זהו בינתיים כתבתי לך את שעל ליבי המון בריאות ונחת ורוגע{@

אלמונית יקרה, תודה שאת מעדכנת וחושבת עלינו. גם אני חושבת עלייך ועל ביתך הרבה, תוהה מה שלומכן.
אצלינו היה היום יום טוב יחסית. ואני מתכוונת כמובן שהיו פחות טיקים היום. אתמול ביתי ישנה בלילה אצל חברה וחזרה הביתה היום אחרי בית הספר. רגועה. מה שכמובן מחזק אצלי את התחושה שהשהות איתי רווית מתח עבורה. ואני זאת שצריכה לעשות שינוי ולא יודעת מאיפה ואיך להתחיל. אני מאוד משתדלת אבל גם ההשתדלות לא מספיק טובה כנראה ואולי לא. אני כבר לא יודעת. המורה של ביתי מודעת לרגישות שלה ואף קיבלה הנחייה לתת לה תשומת לב. אולי כדאי באמת להדגיש את נושא המתח והרגישות כפי שכתבת, ואני אכן אעשה זאת. כמו כן קבעתי תור לרופאת משפחה על מנת לכסות את הנושא הנאורולוגי. זהו.
את כל כך צודקת שיש ילדים יותר רגישים, וכאלה הן בנותינו. מאחלת לך ולביתך וגם לנו ימים רגועים וטובים. ונהיה בקשר

מה שכמובן מחזק אצלי את התחושה שהשהות איתי רווית מתח עבורה

תתפלאי אבל זה גם מה שאני חושבת על עצמי מפני שהיא איתי זה קורה הכי הרבה.וגם שיתפתי את היועצת לגבי החשש שלי . הרי אני כל כך טובה איתה ומפנקת וכיף לנו יחד אנחנו צוחקות ומשתטות. אז דווקא בגלל זה זה כל כך כואב לי. כי כשאני חושבת שיש ילדים שסובלים מהתעללות לצערי או מחוסר בדברים חומריים אין להם את התופעה האיומה הזו ואילו לבתי קורה את הדבר הזה. דווקא לה שהיא הכי מוערכת ומחוזקת ממני במחמאות ועוד ועוד. אבל אולי פה נעוצה הבעיה שהיא קצת נחנקת ממני מאהבה ונתינה כי עם בני הבית היא פחות מאשר איתי מבחינת זמן. איך לנהוג הלאה אני כבר לא יודעת. צריך אולי לנסות ליהיות הכי טבעים בעולם ולא כל כך לחנוק באהבה. אלא לתת תשומת לב והקשבה ואולי במידה. את שמה לב שאני קצת סותרת את עצמי פעם אני אומרת להקיף בחום ופעם לא כל כך כי אני מנסה לראות ולהבין מה אוכל לעשות הכי טוב בשבילה. אולי אפילו כשאני מדברת איתה צבע הקול שלי שונה והיא מרגישה אני בטוחה שאת מבינה למה אני מתכוונת.(מין קול רך מדי) היועצת הסבירה לי גם שילד הוא רגיש אפילו אם לא ממש מבחינים בזה זה כאילו רדום אצלו מבפנים ואז באיזה שהוא שלב בגילאים האלה בערך זה מתפרץ וקורים הטיקים הללו אבל מה גורם לזה פתאום להתפרץ? כנראה שעדיין לא ממש יודעים. טוב נמשיך לקוות שיהיה טוב וזה יצא מחיינו בדיוק כמו שנכנס מבלי לבקש רשות. אז שוב כל טוב לכן ודווחי על כל התפתחות .

מתחברת מאוד למה שאת אומרת, מהמקום שאני מרגישה שאין לי מספיק מרחק מבתי. מה שקורה איתה מעסיק אותי רוב שעות היממה. וכמובן שכשאני משוחחת איתה היא מרגישה בגוון קולי את המתח, את ההשתדלות להראות שהכל בסדר ושמח ועליז ושאנחנו סתם יושבות ומדברות על איך היה בבית הספר כשלמעשה אצלי בתוך הראש כל הזמן המחשבה האם יהיה לה עכשיו או לא , ואני לא יכולה לא להסתכל על הכתפיים שלה מדי פעם, ככה לראות ולשמוח כשזה לא קורה, ולהתעצב כשזה קורה. קשה לי להיות טבעית כלפיה, יש גם תחושה של פגיעות גדולה עכשיו, כאילו צריך להתיחס עם כפפות של משי, בכתה ובבית, וגם עם זה קצת קשה לי. וכשאני לא מצליחה לשלוט בעצמי ויוצא ממני כעס כלפיה אני כל כך מתייסרת אחר כך ...מקווה שזה יחלוף במהרה! ודווקא בימים כמו היום אני הרבה יותר אופטימית. רק שתהינה בריאות.

מבקרת כאן לראשונה.
גם לי יש ילדה שהתחילה כיתה א'.
כגודל הציפיות שלה לקראת בית הספר - כך האכזבה.

בית ספר רגיל, של משרד החינוך, לא ממש מאפשר לילדים להרגיש טוב עם עצמם כפי שהרגישו בגן, כשהגננת ראתה כל אחד ואחד.
השוק הוא גדול, ולכן לא מפתיע בכלל שיש תגובות שנובעות ממתח.

הילדה שלי, בשבועות האחרונים מריחה הרבה את אצבעות הידיים.
לדעתי זה התחיל ממשהו שהיא באמת רצתה להריח, אבל נראה שעכשיו זה כבר מעין טיק לא רצוני, שחוזר על עצמו פעמים רבות ביום.
היא מספרת על מורות שאומרות דברים לא נעימים, כמו "אתם לא טובים. הכיתה השניה יותר טובה" וכו'. כששאלתי אותה איך היא הרגישה עם זה, היא ענתה "זה היה לי לא נעים". היא לא מבינה איך פתאום מתיחסים אליה כמו חלק מעדר, ולמה המורות צועקות וכועסות.
החלטתי לנקוט בגישה חדשה (לעומת פסיביות שאיפיינה את התנהגותי כשבני התחיל כיתה א'. הוא לא שיתף מה עובר עליו.). כל פעם שביתי מספרת על חוויה לא נעימה מול מורה, אני מיד מדווחת למנהלת, והענין מטופל באופן יעיל ביותר.

עצוב לי שהילדים שלנו צריכים להחשף לאנרגיה כלכך שלילית.
הנפש שלהם עדיין כלכך חשופה ועדינה, ובגיל כזה צעיר הם כבר צריכים לגדל עור של פיל. עצוב.

אני רוצה לחזק אתכן בהתיחסות אליכן כאמהות. אתן נשמעות כמו האמהות הכי מדהימות ומסורות בעולם. אל תחפשו מה לא בסדר באיך שאתן מתקשרות עם בנותיכן, כי לא נראה לי ששם נעוצה הבעיה. להיפך, תטפחו לעצמכן על השכם, על כך שאתן תומכות ונותנות כלכך הרבה אהבה בדיוק כשהיא הכי נחוצה. נראה לי שזה הריפוי הטוב ביותר עבור ילדים, שנאלצים להתמודד עם עולם שלא ממש מכיל אותם.
יש לי תחושה חזקה, שעם הבטחון שאתן מעניקות להן, שהן אהובות בכל תנאי, הטיקים האלה יחלפו מעצמם. זה רק ענין של זמן הסתגלות למערכת נוקשה ודי אטומה.

הי רונה, קראתי את דברייך וונהייה לי עצוב.

_עצוב לי שהילדים שלנו צריכים להחשף לאנרגיה כלכך שלילית.
הנפש שלהם עדיין כלכך חשופה ועדינה, ובגיל כזה צעיר הם כבר צריכים לגדל עור של פיל. עצוב._
את כל כך צודקת. אצלי זה ישר אבל ישר מעורר שאלות בנוגע להאם זה נכון לה להיות במסגרת כזאת. למרות שבתי לכאורה לא מספרת על צעקות מצד המורה, אבל גם ההתמודדות עם הילדים ועם הדרישות החדשות בבית הספר לא פשוטות. כל הכבוד לך שאת לא שותקת, ועושה מעשה על מנת לשנות את המציאות הקשה הזאת. ניכר שביתך בוטחת בך ושיש ביניכן קשר טוב שמאפשר לה להיפתח ולשתף בקשיים.

כל פעם שביתי מספרת על חוויה לא נעימה מול מורה, אני מיד מדווחת למנהלת, והענין מטופל באופן יעיל ביותר.

היי רונה. אני מסכימה איתך לחלוטין. גם התכתבתי בפורום של תפוז לגבי הנושא הזה וכתבו לי שם מספר אנשים כן ליהיות עם אצבע על הדופק וללכת ולהעיר ולא לעשות חשבון ולא ליהיות פראיירית. ברגע שאת מראה נוכחות אז מתייחסים אחרת לילד שלך וזו למעשה המטרה. אם מורה צועק או מעליב צריך להעמיד אותו במקום.

מאוד התרגשתי לקרוא את דברייך כל כך נכון גם עצוב גם מעודד. תודה!

תודה לכן.
לגבי הדווח למנהלת, אני רק רוצה לשתף אתכן שכשאני ניגשת אל המנהלת, זה מתוך כוונה להיטיב, לא עם גישה של "אני לא פראירית". אני עושה את זה עם חיוך ואמונה ביכולת שלי לשנות, ובטון שקט ולא מאיים, והמסר עובר מאד חיובי. לכן כנראה לא נוצרת התנגדות, אלא רצון אמיתי להקשיב ולשנות.

ולגבי שינוי מסגרת - כבר הייתי עושה את זה מזמן, אילוליא אבי ילדיי, בנפרד, שמתנגד בתוקף...
ואולי דווקא מהמקום הזה, שמשלים עם כך שזה מה שיש כרגע, נובעת המוטיבציה שלי ליצור שינוי מבפנים (כולל חברות בהנהגת ההורים).

רונה, חיזקי ואימצי, כולי מלאת הערכה על היכולת שלך לחולל שינוי אמיתי ממקום טוב.

תודה ענבר.

שלום אמא מודאגת.
מה שיש לבת שלך נקרא תסמונת טוראט.
זה ילך ויחמיר אם תישאר בבית ספר רגיל, צר לי לבשר לך, כי לתסמונת מתחברים, בהמשך, קשיי קשב וריכוז, או.סי.די. וליקויי למידה שונים.
אולי זה יעודד אותך שגם מוצארט היה טוראטניק, כמו גם השוער של מנצ'סטר יוניטטד.
תיכנסי לגוגל ותקישי: תסמונת טוראט ותמצאי שם את בתך.
אני ממליצה: בית ספר דמוקרטי (יותר מחינוך ביתי, מאחר שלהשאיר בבית ילדה עם טיקים שלא נעלמים, זה מורכב) טוב ופתוח, וכמו שייעצו לך פה: פגישה בהקדם עם גיא בן צבי (שריפא את בנו, באופן טבעי, מטוראט).
ויפה שעה אחת קודם.

אני רוצה להוסיף שכדי ללקות בתסמונת דרושה רגישות גנטית וטראומה אחת (כיתה א'), שמשמשת כטריגר להתפרצות, כאשר אתה נשא שלה.
ועוד דבר שלא נאמר: תוספת מגנזיום בקוקטייל שמייצרת בוני גריבלי.
הקישי בגוגל: מגנזיום וטוראט. כדאי לך לקנות את הקוקטייל (הטבעי) דרך האתר שלה, או דרך גיא בן צבי.

שלום דנה, ותודה על המידע. אשמח אם תכתבי מה הנסיון שלך בנושא ומאיפה המידע הכל כך בטוח בעצמו? נכנסתי לאתר של גיא בן צבי, קראתי את המצגות שלו ונראה לי בלתי אפשרי לערוך שינוי תזונתי כפי שהוא מציע. אשמח לשמוע דעתך ונסיונך האישי בנושא. כמו כן נכנסתי גם לאתר של תסמונת טורט וגם שם נראה היה לי שעוד מוקדם לתת אבחנה של טורט שכן מעולם לא נמשכו לה טקים מעבר לחודשיים. ובשנה האחרונה לא היו לה טיקים כלל. ממה שאת כותבת נשמע שהתיסמונת לכשמתפרצת הולכת ומחמירה, ונילווים לה קשיי קשב וריכוז וכולי. האם מנסיונך זה קורה באופן הדרגתי? הדבר האחרון שאני יכולה להגיד על הבת שלי זה שיש לה קשיי ריכוז. האם מנסיונך זה יכול להשתנות פתאום? חייבת לומר שנשמע מפחיד לאללה. אשמח לתגובתך.

ענבר יקרה (אני במקור כתבתי לאמא הדאגנית, לא יודעת אם זאת את),
יש לי ילד בן תשע שלוקה בטוראט, מגיל שש - בדיעבד.
כמות החומר שקראתי, מספר הסרטים שראיתי, כמות ההרצאות ששמעתי, מספר האנשים המומחים שניפגשתי איתם ושוחחתי איתם (נאורולוגים, מטפלים בשיאצו, דיקור, פלדנקריז, גיא בן צביים למיניהם - ויש הרבה, נטורופטים, הומאופטים, רופאת הילדים הקונבנציונלית של מכבי המקסימה שלנו שממש לומדת את החומר ביחד איתי, ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד) בנושא הטוראט - היא עצומה.
נוסף לכך הידע וההתנסות האישית, כמובן.
המסקנות, חד משמעיות: תוספת של אומגה, עדיף האומגה של גיא, היא הכי טובה ואיכותית מנסיון (ומדובר בתוספת גדולה, בני בן התשע צורך שש קפסולות של בן צבי ליום, שהן פורטה, כלומר זה יוצא 12) פלוס ויטמין אי פלוס קוקטייל של בוני - מקטינים את התסמונת למשהו מינורי ביותר, שקשה להרגיש כמעט.
בעניין התזונה - אין צורך ליישם אותה בקיצוניות, לא מדובר בחולי צאלייאק. ברור שהילד אוכל כריך בבוקר, פופקורן בקולנוע ומחסל לעיתים חבילת שוקולד בשעה (קקאו גם עשיר במגנזיום...) העניין הוא הדגש המיוחד על פירות וירקות, שימוש בשמן זית ובגדול, קצת פחות פחמימות ויותר חלבונים. שום דבר קיצוני, חוץ מלהוקיע חטיפים (ביסלי ותפוצ'יפס) וסוכריות עם צבעי מאכל - אבל ברור שגם אותם זוללים ביומולדת.
גם לבני היקר היו תקופות של ארבעה חודשים של רמיסיה, קרי הפוגה בתסמינים - ובכל זאת, אם יש טיקים ווקאלים ומוטוריים - זה טוראט.
את כיתה ב' התחיל בבית ספר פתוח ודמוקרטי, היום הוא פורח.
בכל זאת, לפני האומגה, זיהיתי שיש בעית קשב וריכוז שכמובן לא מורגשת בבית הספר הפתוח-הרדיקלי, אבל בתוכי אני יודעת שזה זה (חולמנות ומעופפות ו"די דרימינג"). האו.סי.די, גם הוא לא אכזב. כמובן שדברים קרו בהדרגה. כמובן שהוא התחיל עם מצמוצים וכחכוחים די מינוריים וזה החמיר לאט לאט. אני אפילו יודעת שגיל עשר אמור להיות השיא, וזה עוד לפנינו. לאחר הטיקים הגיעו, שנה מאוחר מהיום שהתחיל, בעיקר מחשבות טורדניות ואף מצבי רוח, עוד דבר שיש לצערי לרוב הלוקים, גם אם עטופים בים של אהבה. ממחקרים גיליתי שזה פשוט עוד שלב בלתי נמנע.
האומגה, המגנזיום, פעילות ספורטיבית אינטנסיבית, תזונה סבירה ובית הספר שבו הוא בעיקר משחק וחופשי - עושים את העניין למזערי, בלתי מורגש וזניח. (נשארו רק מעט מאד טיקים ווקאלים\מוטוריים, רק בעיתות מתח ועייפות) אפילו ליתרון - (עודף הרגישות של טוראטניקים והיצירתיות שלהם הייתה כבר נושא למחקרים ואף לסרטים. אפילו בספר'האיש שחשב שאשתו כובע', מסופר על טוראטניקים שמסרבים לקחת תרופות כמו הלידול, ובכך ל'אבד' את הטורטניקיות).
חייבת להוסיף ששליש מהלוקים נרפאים לחלוטין בסוף גיל ההתבגרות, שליש חווים הקלה משמעותית בסימפטומים ושליש לא חווה שינוי כלל.
כדי להבטיח שבני ייכלל בקטגוריה הראשונה, אני נוקטת בשיטות שהזכרתי (חינוך פתוח, תזונה, ספורט, תוספי מזון).
ראי גם את יום העיון בנושא בשניידר (קישור בפורום של תפוז) בו מדברים המומחים, כי אלו שנרפאו עסקו בספורט, אכלו סביר, וחוו הצלחות בבית הספר.

דנה יקרה. תודה על תשובתך המפורטת. האמת שמאז שהתחילו לה הטיקים עם הכתפיים אני בחרדה ובמעין דיכאון. הרבה אנרגיות שלי הולכות לכיוון של דאגה כלפיה וייסורים על סיבלה. כמובן שחשבתי על האפשרות שיש לה טורט והעדפתי להניח להגדרה הזו כל עוד לא הוכח. כך שכשכתבת קודם את אבחנתך החד משמעית, נחרדתי. אבל בכל זאת מודה לך ששיתפת אותי בנסיונך ובהחלט הימרצת אותי לעשות מעשה וליצור קשר טלפוני עם גיא בן צבי,שכבר שלחתי לו מייל לפני מספר שבועות.
שמחה בשבילך שמצאת פיתרון שיקטין את הסימפטומים של בנך למינימום.
ביתי לומדת אמנם בבית ספר רגיל אך מאוד איכותי ועוטף, בית ספר של מועצה מקומית קטנה ומטפחת. היא תקבל שם השנה טיפול באומנות ועוד כהנה וכהנה הפוגות שבית הספר יכול להציע לתלמידים שהמעבר לכתה א קשה להם.
האמת שאני מרגישה הקלה משמעותית בתנועתיות הכתפיים שלה כמעט פוחדת להגיד שזה כמעט לא מורגש, כדי לא להרוס..,בייחוד בשבתות כשכולנו בבית.
אבל בהחלט קולטת אצלה קטעים של חולמנות שלא היו קודם, התנתקויות כאלה, קורה לה בעיקר כשחוזרת מבית הספר ואוכלת איתי ארוחת-צהריים.
ביתי עונה להגדרה חולמנית. היא היתה כזאת מאז שנולדה. ילדה פנימית פחות קשובה לחוץ, איטית בתגובותיה לדרישות מן העולם. למשל, לוקח לה המון זמן לאכול את הכריך שלה בהפסקה, או למשל, לוקח לה המון זמן להביא את החוברת שלה מהתא כשהמורה מבקשת אך יחד עם זאת מאוד קשובה בכתה, משתתפת בשיעורים וכולי..
מבחינת התזונה אנחנו משפחה בעלת מודעות לאכילה בריאה מאז ומעולם.הילדים שלנו לא אוכלים כמעט ממתקים וחטיפים כי אני לא מחזיקה כאלו בבית. אבל פיתות מקמח מלא ולחם רצוי מקמח מלא, בהחלט מהווה בסיס לארוחות בוקר וערב שלה.
בכל אופן מאוד מודה לך על שחלקת את נסיונך כאן, אני בהחלט מתכוונת ליישם. ואם אפשר להתייעץ איתך עוד בהתאם לצורך...

ענבר,
"אבל אני בהחלט קולטת אצלה קטעים של חולמנות שלא היו קודם, התנתקויות כאלה".
על זה בדיוק אני מדברת.
אני מבינה שבית הספר הוא טוב, אבל אני מצטערת לנבא שמתישהו היא תתבקש להשלח לאבחון בשיטת "טובה".
אני מצטערת לנבא שאם תלך לאבחון, תימצא כסובלת מאי.די.די. - כלומר, הפרעת קשב ללא היפראקטיביות.
היא כמובן תתבקש ליטול ריטלין.
ראוי שתדעי שריטאלין מסוכן מאד לחולי טוראט ומחריף את הסימפטומים בצורה בלתי הפיכה.
אני למזלי לא אשלח לעולם לאבחון (בני גם לא אובחן בטוראט על ידי אף גורם רשמי) וכמובן שלא אתן ריטלין.
האומגה, כך תראי, תחסל את ההתנתקויות - הגוף שלה זקוק לזה.
עוד עצה חשובה - התסמינים הוחרפו לאחר החיסון של כיתה א' - אנא הימנעי ממנו. גיא בן צבי הוא אנציקלופדיה גם לנושא הזה.
מכל המומחים, והיו, כאמור, עשרות, גיא בן צבי היה המשמעותי והאפקטיבי ביותר. התחילי את המסע ממנו.
בהצלחה.

היי דנה
קראתי כל מה שכתבת לענבר אכן מידע מפורט וענייני. אבל האם את לא אבחנת את הילדה מהר מדי ובלי לבדוק אותה? וממה שאני קראתי על ילדתה של ענבר הטיקים הם טיקים בשרירים בלבד ולא ווקאלים.(כנ"ל גם אצל בתי) וצריכה לעבור לפחות שנה שהטיקים נמצאים איתה בכדי להצביע שהיא אכן לוקה בתסמונת זו. כל חומר שאני קוראת עלי התסמונת וגם בפורומים שונים של טורט מומלץ לא להסיק מהר מדי אלא לבדוק ולעקוב לפחות שנה. ובכן שאלתי אלייך האם גם לך בתחילת דרכך אמרו אותו דבר שזה ניתן לאישור סופי שזה אכן זה לפחות עד שנה? אם כן מה הנכון לעשות? בכל אופן אפשר ללמוד ממך הרבה תודה שאת כאן@}

שלום לאמהות היקרות,
במקור כתבתי לאמא המודאגת, שפתחה את הדף. היא שדיברה על טיקים מוטורים וכחכוחים. כחכוחים הם טיקים ווקאלים.
הרבה פעמים ילדים מטקטקים ווקאלית ומסתירים את זה. שימו לב לכחכוחים, שיעולים, המהומים, לחישות, צחקוקים, גמגומים קלים - כל אלה הם טיקים ווקאלים.
אישית, אני מדגישה שאת הבן מעולם לא אבחנתי רשמית. כך גם אני מציעה לענבר. רק מודעות ותשומת לב.
האם ראיתן אתמול את מבט שני על תסמונת טוראט? אחד מ700, זה המספר. ובפתיח: הרבה הורים יגלו כרגע שלילד יש טוראט.

שידור חוזר מ ח ר, יום רביעי, בחצות ורבע, בערוץ הראשון!!!

אצלנו היו טיקים מוטוריים. רק שנה אחר כך התחילו הווקאלים. ובשנה שעברה הייתה חצי שנה נקיה, בלי כלום. גלים, גלים. ככה זה לרוב
בטוראט.
אין מה להלחץ מהאבחנות. מצטערת אם הלחצתי מישהי -ממילא לא מומלץ לאבחן רשמית, כי זה לא ממש עוזר למישהו - הרי אין איזו תרופת פלא. אבל אני כל כך מתמצאת בזה, שיש לי נטייה כזאת, עניין של אינטואיציה (ענבר דיברה על הפרעת קשב שקטה).
אתמול בחוג קארטה ראיתי ילד טורטניק. התאפקתי מלדבר עם אמו. אולי בפעם הבאה. זה קצת מביך... אבל יש לי מה לתרום מהידע ומהנסיון ובפורום זה יותר קל, ההתערבות הזאת, למען מטרה חיובית.
רק הטיפים שהזכרתי, בנות, אין מה לעשות הרבה חוץ מזה. כמו גם לשמור על אורח חיים רגוע, בלי הרבה דרמות.

היי דנה
אני מאוד מעונינת לראות את התוכנית שאמרת אבל מה שרשום שיש ביום רביעי בשעה הזו זה תוכניות בידור. בבקשה עדכני אותי תודה רבה רבה!!!

היי לכולן,
נכנסתי לאתר של רשות השידור, שהוא המקור הכי טוב לתוכניות השידורים.
כתוב במפורש שהיום, בחצות ורבע, יש מבט שני. אני מקווה שזה אותו מבט שני (מאלף) שצפיתי בו שלשום.

דבר נוסף, שוטטתי פה באתר וגיליתי לחרדתי שיש דבר שכלל לא הייתי מודעת לו: סתימות האלמגם בפי ובפי ילדי. נכנסתי לעוד אתרים (רבים) בנושא ונחרדתי.
זאת יכולה להיות סיבה מובהקת לטיקים, במיוחד לעוללים, כמו אצלי, שינקו עד גיל ארבע פלוס.
איזה פחד. הנה, לא הכל אני יודעת. מעתה והלאה: אין יותר סתימות אלמגם אצלנו (להחליף עכשיו, זה יותר מסוכן מלשים אותן מלכתחילה).

תודה דנה אני אסתכל ואכתוב רשמים אחר כך. @}:-)

אלמונית, אני מקווה שאת צופה עכשיו. בהתחלה יש נושא אחר, אבל אחר כך הכתבה: הטוראטניקים. והפתיח: רבים מכם יגלו היום שלהם או לילדיהם יש טוראט. שימי לב למוסיקאי המתוק והמקסים. בגדול, יציגו מקרים בינוניים פלוס מינוס וקשים. בטוראט יש קשת רחבה ושמור בה מקום גם למקרים מאד קלים ומינוריים.
אגב, בערוץ עשר, לפני כשלושה שבועות הייתה תוכנית בוקר מדהימה (הכי טובה שראיתי עד כה, וצפיתי גם בתוכניות אמריקאיות לא רעות בנושא, אשר לא הגיעו ארצה) בשם "חוות דעת" על טוראט בילדים. ושם הציגו ודיברו אך ורק על המקרים הקלים. שם טוראט הוצג כאילו הוא לא יותר מאסטמה או פריחה (תנסי אולי להשיג את התוכנית דרך ערות עשר או משהו כזה?)
יאללה, הולכת לראות שוב את בעל המאפייה טוב הלב ואת המוסיקאי החמוד לאללה הזה.

היי דנה,
אכן צפיתי אומנם לא את הכל כי נרדמתי אבל יש בשבת נראה לי ב=1 בצהריים שוב שידור מבט שני
ממה שהספקתי לראות המוסיקאי אכן מקסים ביותר אבל נראה לי שאצלו זה במצב מאוד קשה כל גופו עם טיקים ממש כאב לי הלב. ועוד יותר מפחיד אותי. הסתכלתי על הוריו ושאלתי את עצמי מאיפה הכח הזה לראות את זה. כשאני רואה את בתי עם הטיקים של הכתף והראש אני חולה מזה והפחד שלי הוא מה הלאה האם זה יחמיר האם לא ? זהו אני רוצה לראות את השידור שוב בשבת ואני מאוד מודה לך . כל טוב לך!!

אלמונית יקרה,
אנא הפנימי:
ילדים עם טיקים הם מתנה.
אני חוזרת, ילדים עם טיקים הם מתנה.
הם מחברים אותך לדרך הטבעית בעל כורחם ובעל כורחך.

מחקרים חדשים מדברים חדשות לפרקים על הדברים הבאים:

הקשר שבין תזונה לקוייה של מזון מתועש לטיקים ולתסמונות נוירו-פסיכיאטריות והקשר בין תזונה נכונה לריפוי ספונטני מטוראט.
הקשר שבין מתכות רעילות (אמלגם בשיניים, כספית בדגים) לבין טיקים ותסמונות נוירו-פסיכיאטריות.
הקשר בין טראומה בילדות כגון, כניסה מוקדמת לגן\בית ספר מחורבן לבין הנ"ל.
הקשר שבין חיסונים לבין הנ"ל.
הקשר שבין ניתוחים מיותרים (ניתוח כפתורים, ניתוח שקדים) לבין הנ"ל.
הקשר בין אי-פעילות גופנית סדירה לבין הנ"ל, או יותר נכון, מחקרים שבדקו כי מרבית הנרפאים ספונטנית מטוראט (כאמור, שליש נרפאים בסופו של דבר, גם המומחית ב'מבט שני' מדגישה זאת, היו פעילים ספורטיבית בילדותם ובקיצור - לא היו בטטות טלביזיה.
הקשר בין חיים רגועים לבין ריפוי ספונטני (וחיים לא מלחיצים ורגועים אין בבתי ספר קונבנציונלים, פשוט אין). ואני לומדת שבתקופות בהן יש קצת יותר טיקים - יש גם משהו שונה, חדש מלחיץ. וזה דורש ממני להיות מודעת וקשובה יותר אלי ואליו. לעיתים זה לתת חופש במשהו, לשחרר קצת - לעיתים זה דווקא להעמיד איזה גבול, טבעי, מתבקש. לעיתים זה להגיע לתובנה טבעית וליישם.ולעיתים זה אומר שקרתה תנועה לא נכונה. תגובה של מישהו, שינוי של משהו. המטקטקים ניחנים באולטרה רגישות. פנימית (יש עבודת דוקטורט אחת על ילדים טורטניקים ותקשורת טלפטית) טקסטילית (יש להם רגישות יתר לבדים סינטתיים עד כדי טיקטוק), מטבוליסטית (הכבד של המטקטקים יותר רגיש למשל ורק למשל, לאקמולי ואנטיביוטיקה) ,הוליסטית.

ואת כל זה, שזה בעצם דקויות של באופן טבעי אני לומדת בעצמי
יום יום
ומשתדלת ליישם, כך שהכל יישאר עד כמה שאפשר, מינורי לכל הדעות, יחסית.
טפו טפו
ועוד טפו אחד
ושלוש נקישות על השולחן

טוב, נגד אמונות טפלות אין שום מחקר וגם לא אינטואיציה...

חייבת לתקן משהו שכתבת על התוכנית (כנראה באמת היית מנומנמת...)

למוסיקאי המוכשר והמדליק, יוסף, בקושי היו טיקים!

את מתכוונת לחייל בקבע, עידן. בו היה לך קשה לצפות.

והילד החמוד, דודו, בעצם נשאר חמש שנים בבית כי הוא בחזקת 'נפלט' ממערכת החינוך. לדעתי אם היו מגדירים (במשפחה ואצלו) את השהייה שלו בבית כחינוך ביתי רצוי - הכל היה נראה אחרת.
ולאחרונה, כך אמרו בתוכנית, הוא התחיל ללמוד בבית ספר לחינוך מיוחד במגמת טבחות.
ילד אינטיליגנטי ומוכשר כזה, עם ים של פוטנציאל, היה נכס לעצמו ולכלל בבית ספר פתוח- דמוקרטי, למשל. אבל גם על זה אף אחד לא חשב.

הי דנה, אשמח לקבל קישור לעבודת הדוקטורט על יכולת טלפטית וטוראט. מסכימה איתך בנוגע לרגישות הזאת של הילדים. כתבתי איפה שהוא במעלה הדף שאני מרגישה שהטיקים הם סוג של תקשורת של הגוף, משהו שמעבר למילים שהילד מרגיש ומרגיש חזק .זה אכן שיעור גדול, לפחות בשבילי, אדם מילולי שכמותי, להבין את הסימנים... ומרגישה גם שאולי אם הילדה שלי היתה מצליחה לבטא את רגשותיה יותר במילים אז לא היתה זקוקה לטיקים אבל אולי אני טועה..
מעדכנת ששוחחתי עם גיא בן צבי, אדם נחמד ונעים לשיחה, הזמנתי ממנו אומגה 3 ומקווה להתחיל בקרוב. אגב, הוא לא חשב שלילדה שלי יש טורט מתוך תיאור הסימנים, אלא טיקים בלבד. שוב, הוא לא איש מקצוע, והאבחנה לא ממש חשובה כי בכל מקרה הטיפול דומה..
אלמונית, מה שלום ביתך? ומה שלומך? מבינה שצפית בחלק מהתוכנית בטלוויזיה. אני לא צפיתי מכיוון שאין לנו טלוויזיה (ממניעים אידאולוגים). נשמע מסקרן, וגם קצת מלחיץ ...
שבת שלום לכולכן

הי ענבר,
שמחה שיצרת קשר עם גיא. שמחה גם שלדעתו (ואני סומכת עליו לגמריי) זאת הפרעת טיקים בלבד.
לגבי עבודת הדוקטורט - נכנסה פעם פסיכולוגית די ידועה בתחום, לפורום טוראט בתפוז וסיפרה עלך העבודה שהיא עושה בנושא. היא כתבה תמצית שלה בנושא, מאד יפה, שבעקבותיו היו שרשורים מרוגשים ומתרגשים של הורי הלוקים. היא סיפרה גם שמכינים בימים אלה (זה היה בערך לפני כחצי שנה) תוכנית טלביזיה בערוץ 2 בנושא הזה. היא דיברה וכתבה על יכולת טלפטית - "קריאת מחשבות" של הלוקים. אני זוכרת שהיה לה גם קישור לאתר שלה או למחקר. לרוע מזלי לא שמרתי במועדפים. כיליתי עכשיו חצי שעה בנסיון למצוא משהו מזה וכשלתי.
אבל אז, מאוכזבת, נזכרתי שדיברו על זה, לא פחות ולא יותר, גם בפאנל המומחים בשניידר שהתקיים לא מזמן. ואליו יש קישור ראשי בפורום הנ"ל!
שבת שלום

דנה, תודה, ממש אפשר לשמוע איך גלגלי המוח עובדים... סתם סיקרן אותי מאוד. אולי אנסה למצוא את זה לפי הרמזים שנתת.

היי ענבר
רציתי בבקשה לשאול אותך את מס הטלפון של גיא בן צבי ומתי אפשר להתקשר אליו. מאוד הייתי רוצה להתייעץ איתו
הטיקים של בתי מעט פחתו אבל הם עדיין כאן ומסרבים להפרד. אני לא יכולה לכתוב הרבה כי המחשב מזייף ופתאום הוא כבה . אז ביי בינתיים ושבוע טוב

היי דנה
שמחה שאת כאן איתנו ללמד כל מיני דברים. את אחלה ביי ושבוע טוב!

היי דנה וענבר,בוקר טוב
אני היום מאוד מאוד עצובה והדחף הראשוני היה לפתוח את המחשב למרות שהוא לא תקין והוא לא מאכזב
רציתי לשתף אולי יקל עליי. אני קוראת במאמרים על טוראט ולא רואה את הסימנים שכתובים שם. אבל אתמול בתי מצמצה וזה היה לשניות מספר ושוב מצמוץ ושפשוף העין בתוענה ששורף. וזה מה שאני בעצם קוראת שמי שלוקה בתסמונת טוראט מסתיר את התופעות הללו. גם קראתי שהם נושכים ומכאיבים לעצמם ולא ראיתי את זה על בתי אבל מה שהכי עושה לי רע שאתמול אני ככה עם עצמי ומחשבותיי נזכרתי שלפני כמה חודשים היא עשתה לעצמה מין מציצה כזו ביד וניהיה אדום וכעסתי עליה למה היא עושה את זה שזה אסור.(זה בכלל היה לפני שהיא התחילה עם התנועות הלא רצוניות של הראש) וזהו זה יותר לא חזר על עצמו . וגם אני נזכרת שלפעמים אני רואה ברגל מין מכה או צביטה ואני שואלת אותה מה זה ממי זה? והיא עונה שהיא לא יודעת. שתבינו כל דבר שאני מדברת עליו כרגע הוא ממש חד פעמי אבל הנורה קצת נדלקה אצלי ואני נורא פוחדת שזה יחמיר ואני מאוד עצובה. זהו בינתיים רוצה שיחלוף, רוצה ליהיות בימים שלפני שהכל החל אני כל כך אובדת עיצות.

אלמונית יקרה,
אם אין לגוזלית שלך טיקים קוליים, כנראה שאין לה טוראט.
טיקים קוליים הם כחכוחים, המהומים, לחישות, שיעולים ללא סיבה, זמזומים, נקישות שיניים, צחקוקים, צעקות, גמגום קל וכהנה וכהנה.
הנשיכות שאת מתארת לא קשורות לטוראט - האמיני לי. הם נובעות מלחץ. נשיכות בטוראט היא תופעה נדירה ביותר (כמו הקללות), והן לא יכולות להופיע כבר בהתחלה, אצל ילדה קטנה.
נכון שברוב המקרים הטיקים הקוליים מגיעים בדיליי, לאחר תקופה של מוטוריים - אבל תמיד יש, בדיעבד, איזשהו רמז - כחכוח קל וכו'.
בכל מקרה, הלחץ היה הטריגר. לא טוב לה כרגע. ולמה שיהיה לה טוב בבית הספר הרגיל? מה שאני הולכת לומר יכול להישמע משונה, אבל אם היית אליה פחות קשובה ואוהבת, היא כנראה לא הייתה מטקטקת - הילדה שלך הייתה מפתחת 'עור של פיל', במחיר תמימותה.
אבל ברגע שהיא יודעת אהבה ורגישות מהי ונתקלת בהיפך מזה, מחצית מיומה, היא מטקטקת.
לכן המטקטקים הם כל כך רגישים.
אז על מה תוותרי? על אהבה, או על חוסר הצדק והאטימות במערכת הנוקשה אליה הולכת הילדה יום יום?
אני לא מדברת רק על חינוך ביתי. יש גם בתי ספר פתוחים נפלאים. שם היא תחווה אמפטיה, הגיון ורכות וזרימה. ואפשר גם 'לאוורר' אותה כמה שיותר מבית הספר.
את רוצה לחזור לימים לפני שהכל התחיל - אז היא לא הייתה בבית הספר הזה.
בינתיים, לקבלת שיפור, אני מייעצת על אומגה+ויטמיןE ועל ימי חופש למכביר.
וגם אם זה יחמיר - אם היא תהיה בתזונה נכונה ובסביבה נכונה - זה לא יהיה ממש נורא.
וזכרי, אפילו אם זה טוראט - גם מטוראט נרפאים. יש דברים יותר גרועים. בלתי הפיכים, בעלי השפעה על תוחלת החיים. לא כך הוא טוראט, אשר הוא לא יותר משיעור לאמהות ואבות.

טלפון של גיא בן צבי 04-8442303 052-3662324

תודה אני נרגשת מאוד לקרוא את שכתבתן לי כל כך מעודד ומרגיע. דנה אין לבתי טיקים קוליים עד כמה ששמתי לב
ענבר תודה על הטלפון.
דנה את כל כך צודקת עם בית הספר כי בדיוק שהתחילה השנה הנוכחית התחילו כל הטיקים. המורה טוענת שהילדים כבר בוגרים ונותת להם את היחס של בוגרים כגון תעשו לבד,תתמודדו וכו'. לפי דעתי זה קשה בבת אחת לילד או לבתי במקרה הספציפי הזה ליהיות איש ביום אחד ואולי אולי זה הפתח לכל הענין. אז כמו שאמרת כרגע הכי טוב קצת חופש ונראה הלאה איך יתפתח ושוב תודה אין לי מילים פשוט לתאר איך אני מרגישה שראיתי שעניתן לי כל כך מהר.

אני שמחה שהתעודדת.
אני יודעת שזאת שאלה קשה בפורום אנונימי, אבל אולי אני אוכל לעזור בכיוונים של מטפלים ו\או מסגרות נפלאות ורכות אם רק אדע מאיזה איזור את בארץ.
שיהיה לך יום מצויין

גם אני שמחה שהתעודדת ...

היי
שוב תודה. היום אני קצת יותר רגועה ואני חייבת לאזן את עצמי אני מרגישה ששום דבר לא מעניין אותי חוץ מהילדה. לפני שהיא מגיעה מבית הספר אני כבר מתכננת איך לעשות נחמד וכיף ואני חושבת שזה קצת יצא מפורפורציה כי אי אפשר כל יום ללכת לקניון,חברה,סבתא או סתם למרכז השכונתי לקנות גלידה. דנה כמו שכתבת ושוב את כל כך צודקת אולי ליהיות קצת פחות דאגנית וקשובה ופחות לעטוף בצמר גפן. אני לא חושבת שזה מועיל לה. אני צריכה לחזור לשגרה ואולי גם לקבל את הטיקים וזהו אני שואבת המון עידוד מהדף. יום נעים וטוב

אלמונית יקרה,
קניון, חברה, סבתא וגלידה זה אחלה - אבל מה עם פעילות גופנית? יש לה השפעה פנטסטית על טיקים....
ואולי בדרך אל הקניון לנסוע ברולר? ואולי בקניון להיכנס לחנות טבע ולקנות פסטת אורז מלא או פסטה מקמח קינואה וממתקים טבעיים?
אפשר להפוך את ה"פינוק" לאיזשהו עניין חשוב שצריך לעשות ואז יוצאים נשכרים פעמיים....
שבוע טוב

שוב שלום,
יש לי בעיה - אני לא יודעת לסמן ציטוט, כך שיצא באות מוטה.
לא כל כך הבנתי איפה אמרתי שלא כדאי להיות קשוב או דואג...
ואז ראיתי את מה שכתבתי ב- 6.11 בשעה 9:51 - וזה היה משהו אחר לגמריי...
בבקשה, קראי שוב...

הי לכל הכותבים כאן,
איני נמצאת כאן לעיתים קרובות ובטח לא כותבת עצות.
אבל הייתי חייבת להיכנס שראיתי את הכותרת של הדף הזה,
כי מישהו קרוב לי ולליבי סבל\ סובל מבעיה דומה
ואולי יעזור מה שידוע לי:
מדובר באדם שמתחילת גיל ההתבגרות התחילו טיקים, קשים יותר או פחות
לחילופין. זה עבד ממש כך: בתקופות רגועות יותר כמעט ואין או אפילו אין טיקים.
בתקופות לחוצות יש . אפשר ממש לראות קשר ליניארי בין תקופות הלחץ
להימצאות התופעה. אז זה מתחבר עם מה שכתבתן על המעבר לכיתה א'
או מעברים אחרים בחיים (לאו דווקא מעברים עם פן שלילי אלא מעצם היותם מעברים
הם מלחיצים) שאז יש התגברות של התופעה.
היום מדובר באדם בוגר, עם מעט מאד חזרות של התופעה, כולל ברגעי לחץ:)
לא קראתי כאן הכל, אבל נכתב משהו כמו: " כאשר היא איתי , זה קורה לה באופן החזק ביותר" (כתבה זאת אמא לילדה עם התופעה. סליחה על אי הדיוק בציטוט).
מנסיוני, זה הדבר המעודד מאחר ודווקא עם הקרובים , האדם עם הבעיה חש בנח
"לשחרר" את גופו. כלומר, עם אמא יש הכי הרבה טיקים בזכות היותה קרובה
ולא בגלל שלילדה \ לילד לא טוב עם האמא. והמסקנה היא שבחברת אחרים
יש פחות טיקים. אולי זה משהו חיובי לקחת בחשבון.
ראיתי בתכנית טלביזיה שניתן "להשהות" את הטיקים לזמן יותר "מתאים".
אם המצב ממש לא טוב ומהווה בעיה לחברתית עבור ילדים
לא הייתי מהססת ללכת לפסיכיאטר של ילדים שימליץ על תרופה. את זה אפשר
לעשות גם במקביל לטיפול אלטרנטיבי. ליבי איתכם|L|

היי דנה
אני הבנתי בדיוק מה שכתבת פשןט אני חושבת שאני קצת צריכה ליהיות פחות מפנקת לזה התכוונתי. כי אני פשוט שמה לב שהילדה מקבלת המון חום ואהבה בבית שזה כמובן אחלה אבל שהיא נמצאת במסגרת מחוץ לבית חוג או בית ספר ברור מן הסתם שאין כזו חיבה ואהבה כמו בבית אז אולי בפנים היא מרגישה לא אהובה או לא רצויה אינני יודעת כבר מה לחשוב. אולי ליהיות הכי טבעי. דרך אגב יש לה פעמיים בשבוע ספורט בבית הספר כל פעם שיעור אחד והיא הולכת לריקוד ג'ז פעמיים בשבוע. הג'ז נראה לי שנמאס לה כי היא רוקדת 4 שנים ולא מתלהבת כל כך כמו בהתחלה. אמרתי לה שאם לא יבוא לה אז נפסיק. אבל לא חשבתי שספורט עוזר להפחית בטיקים אני אקח אותה לסיבוב הליכה שלי כשהיא רוכבת על אופניים טוב שאמרת לי. תודה

ענבר מה שלומכן??

הי אלמונית. תודה על ההתענינות. שלומינו די טוב. בסך הכל התנועות פחתו מאוד מאוד. הם עדיין שם אבל קשה להבחין. יש ימים שאני לא רואה בכלל וחושבת לעצמי או אולי זה כבר נגמר, ואז למחרת פתאום רואה שוב קצת. בסך הכל אני מזדהה עם מה שאמא מימה כתבה, מרגישה שאכן בשינויים משמעותיים ובמשבר כך הבת שלי מגיבה. זה לא אומר עליה שהיא חלשה יותר מאחרים או פגועה יותר מאחרים. היא פשוט היא. אז היא לא תחטוף התקפי זעם נוראיים והתפרצויות אלימות. יש לה דרכים משלה לבטא את הלחצים. בלי לזרוק את זה החוצה ועל אחרים.זה אופי והיא כזאת מאז שנולדה. ניסינו לעבוד על זה שתוציא יותר החוצה. שיותר תכעס שיותר תדרוש וזה אכן השתפר מאוד מאוד.
כל כך מבינה את הרצון שלך להתנהג "נורמלי" אל הילדה, רגיל, לא לעטוף יותר מדי לא להביע דאגה מוגזמת והגנה מוגזמת. לא להשתדל. להיות רגילה. לשדר שהכל כרגיל. זה קשה, מי כמוני יודעת, אבל זה מרגיש לי מאוד נכון, הרי הילדים חשים אותנו ואת המתח והזהירות ונראה לי שזה לא מוסיף להם במיוחד... אני מנסה לקבל אותה כמו שהיא על כל חלקיה והיופי שלה והטיקים שלה.ולסמוך עליה, יחד עם זאת לתת לה את העזרה שאני חושבת שהיא זקוקה לה, כמו , אומגה 3 שנתחיל לקחת, כמו מודעות של בית הספר לרגישות הזאת והתיחסות בהתאם, כמו לשחק כדורסל עם אבא יום קבוע בשבוע, לא לוותר על חוג מחול (בגלל שאין כסף...) ולעשות הרבה כיף בנוסף לשיגרה השוחקת היומיומית.
זהו, זה הדיוווח שלי בינתיים. מאחלת לכולנו שיהיה הרבה טוב ונמשיך לעדכן להתעדכן, ולהעזר זו בזו.

ענבר,
יופי של גישה!
(אם הייתי יודעת, לכל הרוחות, איך מסמנים פה ציטוטים כך שייצאו באות מוטה, הייתי מסמנת את המילים במשפט שמתחיל מ...אני מנסה ועד שנתחיל לקחת...)
שבוע טוב וחכם

לכולן

דנה לציטוט שימי את חץ העכבר על השורה שאת רוצה לצטט ולחצי על העכבר בצד שמאל. זה נצבע בכחול עברי על השורה ביחד עם העכבר ומופיע לך בצד "צטט" לחצי עליו וזהו זה נכתב.
תודה שוב על העצות הנפלאות ועל הביחד שלנו להתחזק:-)

שבוע טוב וחכם לכולן

הג'ז נראה לי שנמאס לה כי היא רוקדת 4 שנים ולא מתלהבת כל כך כמו בהתחלה. אמרתי לה שאם לא יבוא לה אז נפסיק
ואהו, כמה פשוט לצטט! תודה אלמונית על ההדרכה. ובתמורה, אני מתפעלת מההתמדה: ארבע שנים! אנחנו מחליפים חוגים כמו גרביים בעונת החורף.

שבוע טוב וחכם לכולן

כן 4 שנים כי כל החברות הולכות ולפעמים זה מושך כי כולן ביחד. ובדיוק מופיע לי המשפט הצהוב שאומר הספק מבורך. מוזר לא?

מצטערת אבל אין לי זמן כרגע לקרוא את הדף כולו, אבל אולי יוכלו לעזור לכן דברים שאני עשיתי. מאחר וזה לדעתי קשור לתקופות קשות/ לחוצות
תוספת של ויטמיני B ו- C של BIO-CARE (שילוב שעוזר במצבי מתח) טיפות הומהופטיות של קמומילה,שמנים באמבטיה של תפוז,לבנדר,נרולי. בתזונה-סלרי/תות-שדה/בננה. פרחי בך- גם לאמא , הרבה דימיון מודרך וסיפורים שמנסים לברר מה הדברים שמטרידים את הילד. והכי חשוב לבטוח בחיים ,בשינויים ,בילד/ה שגדל/ה ומתפתח/ת ורוכש/ת ניסיון בחיים ולאפשר לו/לה להתנסות בקשיים. עוד דבר שיכול מאוד לעזור בעיני זה טיפולים ב"עוצמת הרכות".חייבת לסיים מקווה שעזרתי.

הומאופתיה קלאסית.

שליחה על ידי דנה* » 01 יוני 2007, 12:49

מה שלומכן בנות?
האם הטיקים חלפו?
אם לא, מה דרכי ההתמודדות?
אשמח לשיתוף.

דף למחיקה , או שמישהו יתעניין בהסבר לגבי תסמונת טורט, הקשורה לעתים לטיקים? (לא שאני אומרת שהמקרה המדובר הוא בהכרח זה, אלא להרחיב בנוסף)

אני התעניינתי.
לדעתי כדאי להשאיר. אולי אפילו אותה פלוני אלמונית יכולה לספר איך ההדרכה שקיבלה עזרה לה ?