ילד ממורכז בחינוך ביתי

[שירה*]

שלום
בני הגדול והנפלא בן חמש. כשהוא נולד לא היכרתי את באופן וחשבתי שאמא טובה היא אמא "שמשקיעה בילדים". זאת אומרת משחקת איתו ומתייחסת אליו כל היום (וכן, זה מעייף כמו שזה נשמע). הוא גם נכד ראשון משני הצדדים, והיינו הראשונים מהחברים שלנו שנולד להם ילד, ולכן קיבל המון המון יחס גם מסביבה.
שילוב הנסיבות הזה גרם לכך שיש לנו ילד חברותי מאוד (פותח בשיחה עם כל אחד כמעט) אבל ממורכז מאוד מאוד. בשלב כלשהו הבנתי שיש לנו בעיה והתחלתי לאט לשנות את ההתנהלות בבית, אבל היחס מהסביבה נמשך ובטיפשותי חשבתי שזה לא מקומי להתערב אם כל הצדדים מרוצים. היום הגענו למצב שאני מרגישה שאין לי ברירה אלא לגרום לשינוי משמעותי.
אין לנו אפשרות לארח כמעט אם אין מישהו מהאורחים שמתייחס אליו באופן מוחלט וקבוע, אחרת הוא משתגע ומתחיל להציק להם. אני כבר כמעט לא מזמינה חברות אם אין להן ילדים שיכולים לשחק (ואם כן, בעלי צריך להעסיק אותו). הוא אפילו נעלב שהטכנאי טלפון לא רצה להתייחס אליו.
אחותו הצעירה נולדה כשכבר אמונותי היו שונות ועליה אני רואה איך נראה ילד שלא ממורכז בצורה כזו.
אני תוהה מה אני יכולה לעשות בשלב זה כדי לעזור לו להבין את מקומו. עצות יתקבלו בשמחה.

[......*]

אולי הוא פשוט בן 5 טיפוסי?
שהעולם שלו ממורכז בו?

אולי פשוט להסביר לו שלפעמים אמא רוצה לדבר עם חברות לבד והוא מוזמן לשחק בחדר שלו/במשחקים וכשאמא תסיים את השיחה שלה הוא מוזמן להצטרף אליה.

אנחנו התחלנו להסביר לגדולים שלפני שהם מדברים עם מישהו הם צריכים לבדוק שהוא פנוי להקשיב.
אז גם בינהם הם עושים את זה וגם לאורחים.
ולפעמים אנחנו צריכים להזכיר או לענות בשם אורח/ת [שלא נעים להם] להגיד ש"לא, עכשיו האורח/ת רוצה לדבר עם אמא/אבא לבד".
וכנ"ל גם אם האורח/ת הוא סבא/סבתא/דוד וכו'.

לא תמיד זה מתקבל בשמחה על ידי הילדים אבל הם לומדים לאט לאט...
ולעומת זאת כשהם מדברים עם מישהו/י אנחנו התחלנו ללמד את עצמנו להתערב כמה שפחות ולאפשר להם לדבר חופשי עד שבן/ת שיחתם יעצרו אותם.

ולגבי אנשי מקצוע - יש כאלה נחמדים ששמחים לשאלות ועונים בשמחה.
ויש כאלה שלא.
אצלנו להסביר להם שהם צריכים לבדוק אם מישהו פנוי להקשיב להם פתר את ההעלבויות - גם כשהם עסוקים [בבניה, משחק וכד'] לא תמיד הם פנויים להקשיב באותו רגע לדברים שלא קשורים.

[רולילולי*]

שירה
בני הגדול והנפלא בן חמש. כשהוא נולד לא היכרתי את באופן וחשבתי שאמא טובה היא אמא "שמשקיעה בילדים". זאת אומרת משחקת איתו ומתייחסת אליו כל היום (וכן, זה מעייף כמו שזה נשמע).
אצלי זה היה אותו הכנ"ל אבל ממש אחד לאחד.
אין לי ממש עצות... היום הוא בן שש וחצי ונראה לי שזה טיפה התמתן.
אני אישית לא חושבת כפי שכתבו לך
_אולי הוא פשוט בן 5 טיפוסי?
שהעולם שלו ממורכז בו?_
אני חושבת שזה קשור למה שאנחנו "עשינו".
שבתי נולדה היו לי הרבה רגשות אשמה לגבי זה שהוא היה לבד ומאוד ממורכז וכו' וכו' ועכשיו הוא צריך להתמודד עם זה שיש עוד מישהוא בית ושהוא לא במרכז העיניינים.
עם הזמן התמעטו רגשות האשמה והשלמתי עם עצמי ועם זה שאין מה לעשות וזה המצב
והוא יצטרך לאט לאט להבין שהוא לא במרכז העולם (וכמובן שלא עשיתי את זה באגרסביות אלא זו היתה תוצאה טבעית
של האירועים)
זאת הייתה בהחלט תקופה קשה מאוד, ניסיתי "לרכך" לו אותה ככל האפשר.
גם אני אשמח לשמוע עוד תגובות או תובנות כלשהן.
בהצלחה לך!

[רוקדת_לאור_ירח*]

לא פשוט בכלל.
גם אצלי בת 5 ובטוח יותר ממורכזת, גם כי היא בת יחידה וגם כי היא חיה רק עם אמא. אם במקרה אני לא מתייחסת , נניח שוטפת כלים וכאלה, רוב הסיכויים שהיא פשוט תלך לסבא וסבתא הם שכנים שלנו, כלומר לא די שהיא במרכז שלי היא במרכז של 3-4 מבוגרים (ברור שאבא שרואה אותה פעם בשבוע ימרכז, אלא מה).
הכי קשה זה אם חלילה באה אלי חברה בלי ילדים. אני משתדלת להיפגש בלכעדיה אבל גם חשוב לי שהיא תלמד להתחשב. בגן היא מאד למדה שהיא לא מרכז העולם ולהתחשב אבל אתי זה לפעמים קטסטרופה. אני כן רואה שיפור והתקדמות ככל שהיא גדלה, גם כי היא מסוגלת ליותר וגם כי אני דורשת ממנה יותר. היא יותר מעסיקה את עצמה, מסוגלת לשחק לבד ולתת לי לנוח בצהרים אם אני מוכרחה, אבל כשיש אנשים נוספים אצלנו בבית זה הרבה יותר בעייתי, קשה לה לקבל שבאים בלי ילדים או להפסיק להציק לי אם יש אורח.
אני עובדת על זה. לצערי זה לא קורה מספיק כדי ליצור שגרה.
מתוך דברים אחרים שהיו לי בעייתיים בהורות, אני בונה על זה שהזמן וההתמדה, ההסברים יעשו את שלהם וככל שהיא תגדל יעשה קל יותר. היום היא הרבה יותר מקבלת בקלות אם היא שומעת שאני הולכת לענייני לעשות משהו נעים לעצמי כמו לרקוד או כל דבר אחר שמבהיר לה שיש לי חיים בלעדיה ולא רק עבודה והיא.
לדעתי זה יעבור עם הזמן אם אני אהיה עקבית ואתמיד בלהבהיר לה את המסר.