זה משהו שניתן לשינוי? אני פשוט הנחתי שזה נתון קבוע ושעם זה צריך לעבוד. איך עשיתן את זה?
בעיקר בעזרת האייפקית שלי דינה דיאמנט, אבל זה לא יעזור לך,
רחל ברמן )-: (שילוב של אייפק עם שיטות אחרות).
איך היא עשתה את זה?
לא יודעת 0-:
האמת, היא תגיד שזאת
אני שעשיתי את זה, אבל זה מהתהליכים הפלאיים האלה, שהיא מנחה אותי, שולחת אותי לעשות דברים, שולחת אותי לראות דברים, כל מיני תובנות נופלות למקום, אני משתנה, אני נעשית פחות אלרגית, ופתאום (אחרי שלוש-ארבע שנים פתאום) - הי, זה קורה! ואני לא יכולה בשום אופן לשחזר אחורה - מה בדיוק הביא לזה? איך הגענו עד הלום?
דבר אחד שעוזר
לי הוא דברים שמקרקעים אותי:
- המנעות ממזונות מתוקים ומלחם, ככל האפשר, כי זה מחליש את אנרגיית האדמה שלי (ומעודד את האוויר, שזה כל המחשבות האלה והדיבורים בתוך הראש שלרובם הגדול בכלל לא הייתי מודעת).
- לישון מוקדם (לא גורר שרשרת של החלשת האיברים האנרגטיים שצריכים לנוח בלילה, וכיוון שאני מפסיקה להחליש, הם מתחזקים).
- ללכת יחפה.
- חיזוק מרידיאן הטחול במגוון דרכים (אנרגיית האדמה). (פתק בגרב וחמש דקות עמוד שידרה...)
- שיפור הזוגיות (צחוק, שמחה, הרמוניה, רגיעה, שלווה ואהבה. כמובן קלי קלות לשפר P-: ).
- חיבוקים ומגע, כמה שיותר.
- פעילות גופנית. אירובית, ככה שאת מוצאת את עצמך כל כך מתאמצת שאת עסוקה מכדי לחשוב (אצלי, האופניים עושים את זה).
- רגעים של מודעות לסובב - את זה עושים באמצעות טיולים בטבע. נגיד, אני רוכבת על אופניים עם הילדים לפארק הירקון ולנמל הישן של תל אביב: ברור שאני עסוקה מאוד בהתבוננות סביב, גם כי באופניים צריך לשים לב טוב טוב, גם כי הילדה רוכבת איתי ואני שמה עליה עין, גם כי יש נוף יפה ואני נהנית ורוכבת בנוף ומסתכלת סביב והלב מתרחב.
איפה הפטפטת הבלתי פוסקת בראש? אופס, ברחה לה...
- לזכור לבחור לחייך. לבחור לצחוק. לבחור לחבק. במודע, גם אם אני לא מרגישה את הדחף, ליזום את זה, כי בעקבות המעשים נמשכים הלבבות (-:
- לבחור להתבונן החוצה בהתרכזות ובהתמקדות.
האסוציאציה שלי לזה היא הספר "הנבואה השמיימית", הקטע שבו הוא מספר על האנשים שעושים מדיטציה על העצים ועל הגידולים בגינת הירק. הם יושבים ומתרכזים בהערצה בעץ. לקחתי לי מזה את החשיבות של "שליחת" הערצה כלפי האנשים סביבי, כלפי הנוף שמסביבי, כלפי העולם.
יש דברים, שכאשר אתה שולח אותם - אז זה אומר שאתה מייצר אותם בתוכך, כלומר יש בך אותם, הם בתוכך, הם גואים בך, וזה דבר טוב. אהבה היא אחד מהם. ככל שאנחנו שולחים יותר אהבה כלפי חוץ, כך זה אומר שיותר ויותר אהבה נובעת בתוכנו ומקרינה ומאירה.
מקווה שיצאתי ברורה.
