להוריד 5 קילו ב 5 שבועות

[שמנה*]

זהו חייבת לרדת 5 קילו שהעליתי בחודשיים האחרונים,
שאותם ירדתי במאמץ רב
האתגר - לפני שמכניסה משהו לפה
להכניס אותו לפה כדי להכניס מעט חשיבה לפה ולבולמוס

[שמנה*]

קצת פרטים
גובה 1.60 משקל 61
הכי נמוך שהייתי לפני חודשיים 56

[שמנה*]

הכי גבוהה שהייתי אי פעם 72
לפני שלוש שנים
מה שמטריד אותי זה תחושת המלאות כובד
בטן תחת ירכיים

[שמנה*]

המשימה לחזור ל 56
לרדת קילו בשבוע
איך?
להפסיק לאכול (ככה ירדתי בפעם הקודמת)

[פלוני_אלמונית*]

אם מצאת את הדרך שתפי אותי אני איתך

[שמנה*]

אני יודעת שאקבל תגובות בסגנון
את לא שמנה
אגב היייתי גם ב OA אבל לא התחברתי

[אילה_א*]

מצאת את הדרך
להשמין מחדש
מי שלא אוכל משמין אחר כך יות רופוגע באפשרות שלו לעשות את הדיאטה הזאת עוד פעם כל פעם ירד פחות-פגיעה בתהליך בניית הגוף.

[לוטם_מרווני*]

מזמינה אותך להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה למרות שאת לא מניקה, תמצאי הרבה טיפים. בכלל מומלצת לטעמי התזונה של SB ויעילה באופן שלא הורס את הגוף.

[שמנה_לשעבר*]

אם תפסיקי לאכול לא רק שלא תורידי במשקל, רוב הסיכויים שגם תעלי, וזו בדיוק הסיבה שהעלית על עצמך את חמשת הקילוגרמים האלה מההתחלה.
כשאנחנו לא נותנים לגוף שלנו את מה שהוא צריך, הוא בונה מאגרים של שומן, כי הוא מרגיש במצוקה, ואז עוד יותר קשה להוריד את המשקל העודף.
את רוצה לרדת במשקל? תזונה נכונה (לוותר על מתוקים, על קמח לבן, על סוכר לבן, להקפיד על מספר ארוחות קטנות ביום, ללעוס לאט, לא לאכול מול הטלויזיה, לא להתייחס לאוכל כפיצוי על יום גרוע בעבודה/מריבה עם בן הזוג), לעשות התעמלות (לשחות, פילאטיס, יוגה, הליכות בערב).
ככה גם תורידי את המשקל מעלייך, אולי לא בחמישה שבועות, אבל בצורה בריאה ומאוזנת, והסיכויים גדולים שלא תראי את חמשת הקילוגרמים האלה יותר אף פעם.

[תמרוש_רוש]

כל התזונאים שאני שמעתי עליהם אומרים שלהוריד קילו בשבוע זה יותר מדי. צריך לשאוף להורדת קילו אחד בחודש, ואז התהליך מספיק יציב בשביל לא לגרור אחריו השמנה חוזרת.

אני מאוד ממליצה לך כחומר למחשבה ספר - "המזון כמשל" מאת מאשה מטיס-שריד. ספר נפלא. ממש נפלא. ומאוד מתחבר למה שאמרת בהתחלה: להכניס מעט חשיבה לפה ולבולמוס
נראה לי שיעזור לך.

בהצלחה!

[אילה_א*]

אפשר לרדת עד קילו לשבוע בצורה בריאה במיוחד עם יש עודפים גדולים .
וזה גם לא לא בריא בתנאי שממשיכים לאכול בצורה מאוזנת במקרה שלפנינו לא מדובר בעודפים גדולים וגם השיטה לא ממש שיטה נבונה .
אבל באופן כללי לרדת קילו בשבוע בעזרת תזונה מדוייקת וספורט זה בסדר גמור ולגיטימי בעיני התזונאים שאני מכירה\ גרה איתם

[צוויליך*]

אילה א , את גרה עם תזונאים ??
( צוויליך מדמיין לעצמו קומונה נטורופתית חתרנית. אחרי שנים, הספר: "איך חטפנו בני נוער ושטפנו את מוחם לתזונה בריאה. סיפורה המזעזע של..." )


צוויליך היה שמח להתחלף ב-5 ק"ג עם פותחת הדף. באמת. אם רק היה איזה כבל USB או משהו לצורך הענין!! אוף.

אגב, המרגיעון: הספק מבורך !

שנה טובה

[מסיפורי_פוגית*]

_איך?
להפסיק לאכול_
בשביל 5 ק"ג? את עושה צחוק?
צאי לריצת בוקר של חצי שעה או רכבי על אופניים. אם תתעמלי (כל סוג של התעמלות, מה שאמרתי זה רק המלצה) גם בלי לשנות כלום מהרגלי האכילה שלך תרדי 5 ק"ג ותרוויחי גם - תחושה טובה של בריאות, תחושת הכובד תעלם וגם ה"צמיגים" סביר להניח שיהיו פחות בולטים (גם אם לא תרדי גרם)
ב גובה 1.60 משקל 61
אם את מעל גיל 30 בכלל לא כדאי לך לשקול פחות ממה שאת שוקלת עכשיו

[מי_מה*]

אם את מעל גיל 30 בכלל לא כדאי לך לשקול פחות ממה שאת שוקלת עכשיו
ועל זה אמרה קת'לין טרנר היפהפיה הלא דקיקה:"מגיע גיל שבו את צריכה להחליט - זה הפרצוף או הישבן" (באנגלית זה נשמע יותר טוב). מכיון שמידותי פחות או יותר כמידותייך אני יכולה רק לשתף אותך שאצלי מתחת למשקל הקו התחתון שצינת באמת הפרצוף מתחיל להיראות כחוש וקמוט יותר ומעל ל61 קילו אני גם מרגישה קצת כבדה. בנעורי עברתי את כל קשת הפרעות האכילה מאנורקסיה לבולמיה, ואני לא מקילה ראש בדבריך, יודעת שגם אם כולם יגידו לך שאת לא שמנה עם ההרגשה אי אפשר להתוכח.
מה שהציל אותי היתה היוגה. התחלתי לתרגל בסוף הצבא בתקופה שהבולמיה היתה די בנסיגה והמשקל בהחלט בעליה (מעל 64 קג') ופתאום האוכל הפך להיות פחות חשוב ופתאום החשקים הישתנו והתחלתי לחשוק במזונות בריאים. לאורך השנים המשקל הלך וירד והתקבע לפני כעשור על הטווח שבין 54 ל60 קילו
(חוץ מההריונות (-: ). לי היוגה גם סיפקה איזשהו שקט ומילוי לחור בנשמה שעד אז נסתם באוכל, וגם הזדמנות לפעילות גופנית נעימה. קיבלת פה עצות נהדרות. רק מצטרפת לתמיכה.

[שמנה*]

יו תודה על שלל העצות
נראה לי שלא הסברתי את עצמי אני אחת כזאת שמצליחה לרדת רק בצורה של כסאח אחרת כל פתח משאיר דרך להמשך זלילה
למשל היום התחלתי את היום עם קצת לחם מטוגן המשכתי עם קצת שניצל ופירה והנה אני שוב במצב של הרגשת כובד מלאות ותחושה כללית רעה
הקושי עם המשקל מזמן יצא מקטע של איך אני נראית לאיך אני מרגישה
וזה בד"כ אחרי שאני אוכלת ובמשך כל היום כשאני מרגישה את התחת הבטן הירכיים וכו'
אגב כשירדתי בעבר הצלחתי לשמור לאורך זמן ולא ראיתי שהירידות הדרסטיות גרמו לי לעלות יותר
להפף כל פעם ירדתי קצת אבל מהר מה שחיזק אותי להוריד עוד

[אכלנית*]

התחלתי את היום עם קצת לחם מטוגן המשכתי עם קצת שניצל ופירה
כנראה שאת מאותן אלו, כמוני, שאכילת יתר גורמת להם ל...אכילת יתר. לעומת זאת, תפריט מדוד ומדוייק גורם להם להרגיש דווקא פחות רעבים... הבעייה היא כמובן הביס הראשון ומה שלפני הביס הראשון שהוא יותר עניין רגשי מכל דבר אחר.
כשאני חושבת על זה שוב פעם, תבדקי לעצמך אם את לא מאלו שלחם ותפוחי אדמה, כלומר עמילן מייצר אצלם תגבות "עוד". אני כזאת וזה פשוט רעל עבורי, רעל מהסוג שכשצורכים אותו, מתחילים להרגיש רעב, חוסר נוחות בבטן, כבדות ועלייה במשקל.

[שמנה_לשעבר*]

אני אחת כזאת שמצליחה לרדת רק בצורה של כסאח
סליחה שאני מתעקשת, ואם לא מתאים לך - תרגישי חופשייה למחוק, אבל האם לא עלית עכשיו 5 קילו? בשיטת הכסאח הזאת?
הבעיה היא לא עם ה קצת לחם מטוגן או עם ה קצת שניצל ופירה. השאלה היא מה את עושה בשאר הזמן? אני גיליתי שטיול קצר אחרי הארוחה עוזר לי להפחית את תחושת הכבדות, גיליתי שלשתות מים לפני שאוכלים גורם לי לתחושת מלאות "טובה", וגם - הרבה פעמים הגוף שלנו מבלבל צימאון ורעב, ואז אוכלים כשבעצם צמאים, והתוצאה ברורה...
דיאטת כסאח לא עובדת לאורך זמן. אין ספק שבטווח קצר (ובטח שבמשקלים גבוהים, כמו שאני הייתי - 107 ק"ג בשיא, היום 65...) רואים ירידה נורא דרסטית וזה נראה נורא מרשים, אבל זה לא פועל לאורך זמן, הגוף מרגיש רע, יש מחסור, ואת כל הזמן צריכה לשמור, מחשש שעוד שניה תאבדי שליטה, ואז אם "חטאת" - זה מדרון מאד תלול, ורווי ברגשות אשם...
רגשות האשם האלה איומים, וקשים, ולא עוזבים (יודעת, מניסיון...), אבל אם תקחי את חוויית הירידה במשקל בתור תהליך של למידה על עצמך, על שליטה ברצונות שלך, על שינוי אורח חיים - המשקל שירד יהיה בונוס נחמד לצד הדברים הנוספים שתרויחי, ואני מבטיחה לך שהרווח (המאד משמעותי) יהיה שלך:-)
אל תכסחי את הגוף שלך, לא היית רוצה שמישהו אחר יכסח אותו, נכון? (משפט שאמא שלי אמרה לי הרבה מאד פעמים במהלך 4 השנים שלקח לי לקלף מעל עצמי את 42 הקילוגרמים שהתיישבו עליו מתחילת הצבא, ועד לסוף ההנקה של השני).

[תבשיל_קדרה*]

אלו שלחם ותפוחי אדמה, כלומר עמילן מייצר אצלם תגבות "עוד". הם כולם. פשוט כולם.

[פשוט_חייבת_להגיד*]

את לא שמנה

[אילה_א*]

לא הסברתי את עצמי כל כך טוב אז אני אסביר כעת.
כולנו צאצאים של אלו שהיו יותר שמנים . בזמנים בהם הייתה פורצת בצורת השמנים היו מרזים והרזים היו מתים .
וזאת גם הסיבה העיקרית לאגירת שומן בגופנו . [למרות שיש עוד כמה משמעותיות ]
כאשר אדם מפסיק לאכול הגוף אומר לעצמו:" אוי חרא עוד פעם בצורת " ועובר למשמעת מים כלומר צורך את מינימום הקלוריות שהוא חייב לצרוך לפעולות בסיסיות כגון החלפת תאים בניית ציפורניים ושיער וכו [שהן המשמעות האמיתית של חילוף חומרים ולא עיכול כמו שנוטים לחשוב ]
ככל שהגוף עובר יותר בצורות כאלה כך הוא מתרגל לצרוך פחות גם בתקופות שבהן אין בצורת פשוט כי הוא מאמין שהסיכוי לבצורת הוא גבוה.
אני מקוה שהסברתי זאת בצורה ברורה .
עכשיו יכול להיות שנראה לך שזאת היא הדרך היחידה לרדת במשקל עבורך ואולי את קרובה לאמת בהרגשתך זאת ואז אני מאוד אבל מאוד ממליצה לך לגשת לפגישת או אי הקרובה למקום מגורייך [ אני גם חושבת שיש כאן באתר דף עליהם]
במקרה שאת לא חושבת שמדובר בבעיה מהסוג הזה תאמיני לי דיאטה מתונה משולבת בספורט - עדיפה לך .
ועכשיו את האמת על ספורט - הוא הדרך היחידה לשפר את חילוף החומרים במיוחד אם כבר פגעת בו בעבר.
הדרך לדעת אם פגעת בו בעבר היא אם את רואה שדיאטות שהיו טובות ומרזות עבורך בעבר אינן עובדות יותר.
אני מאחלת לך בהצלחה .
ועוד דבר היה רצוי שתצייני את גילך כדי שנדע כמה באמת משקל היתר שלך הוא משקל יתר .
בברכת דרך מאוזנת וצלחה .

[שמנה*]

שוב שלום
אני בת 34 יש לי 3 ילדים אחד בן שנתיים וקצת ועדיין יונק המון (נראה לי שגם זה עוזר לי לא להעלות הרבה יותר)
אני רוצה להדגיש מספר דברים:
הבעיה שלי היא אכילה ללא רעב במיוחד אכילה חברתית ובסופ"ש בולמוסים (בעיקר ממתקים)
גיליתי שהדבר היחידי שעובד עבורי הוא לחכות לרעב לפעמים זה אומר לחכות שעות ולא לאכול
זו הדרך היחידה שבה אני מרגישה טוב ומצליחה לשלוט באוכל
ייתכן שזה לא להיט לאורך זמן אך זה הדבר היחיד שעובד עבורי
שקלתי בעבר לפני כ 5 שנים 72 קילו אי\ח"כ ירדתי בהדרגה ל 61 ובחודשים האחרונים ל 56
בחודשיים האחרונים עקב לחץ מסוים עליתי 5 קילו שאותם אני מנסה להוריד
הייתי בעבר ב OA וזה לא עבד עבורי

[שמנה*]

מייחלת לכוחות להצליח להתחיל את היום נכון מחר ולסיים את השבוע ב -1
60 ק"ג

[יעלי_לה]

גם אני חייבת להגיד: את לא שמנה. למה את קוראת לעצמך שמנה? את פשוט לא.

תראי, הממדים שלי דומים לשלך (קילוגרמים וסנטימטרים אחדים פחות). וגם אני הייתי רוצה להוריד איזה 3 קילו, כדי לעשות נחת לבעלי, ואולי כדי להגיע להריון הבא בנקודת מוצא טיפה יותר מוצלחת, אבל לחלוטין בלי שום קשר לעובדה שאני נורא אוהבת את הגוף שלי ואמשיך לאהוב אותו גם אם אמשיך להיראות כמו עכשיו וגם אם אשמין עוד קצת. וממה שעולה לי בין השורות - מתנצלת מראש אם אני לוקה בחוסר הבנה - זה לגמרי לא המצב אצלך. אז הצעתי לך היא לנסות לחולל אצלך תהליך פנימי שיחזק את הקבלה העצמית שלך.
שנה טובה...

[תמרוש_רוש]

_הבעיה שלי היא אכילה ללא רעב במיוחד אכילה חברתית ובסופ"ש בולמוסים (בעיקר ממתקים)
גיליתי שהדבר היחידי שעובד עבורי הוא לחכות לרעב לפעמים זה אומר לחכות שעות ולא לאכול
זו הדרך היחידה שבה אני מרגישה טוב ומצליחה לשלוט באוכל
ייתכן שזה לא להיט לאורך זמן אך זה הדבר היחיד שעובד עבורי_

להתרגל לאכילה מתוך רעב (ולהפסקת אכילה כשנוצר שובע), זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות למען עצמך.
וזה באמת עובד.
ואם הבעיה שלך היא אכילה שלא מתוך רעב - אז אני עוד פעם ממליצה על "המזון כמשל". הוא מדבר בדיוק על זה. על איך למפות צרכים שנראים כמו רעב אבל הם לא. ועל איך לספק אותם. ועל בולמוסים. ועוד המון....

וטיפ על תזונה: דגנים מלאים. הם הרבה יותר משביעים מדגנים דלים (קמח לבן וכאלה), גם ברמה הרגשית, ומפחיתים תחושות של תסכול ו"בא לי עוד משהו".

[אכלנית*]

הבעיה שלי היא אכילה ללא רעב במיוחד אכילה חברתית ובסופ"ש בולמוסים (בעיקר ממתקים)
חברה ובדידות, ככה אני מפרשת את זה. הקושי להיות עם אנשים והקושי להיות בלעדיהם. את אוכלת כדי להתחברת. תבדקי את זה. יכול להיות שאם תפסיקי לאכול ככה, תרגישי כל מיני דברים מפחידים, כמו למשל שאנשים מעצבנים ואתך ושהיית שמחה להיות פחות חברותית...
אבל תהיי יותר רזה כנראה...

[שמנה*]

היום שהיה
התחיל טוב עם תחושת רעב אכילת חצי תפוח
הייתי עסוקה כל היום עם הילדים בצהריים קצת ירקות מבושלים ומרק
אחה"צ אצל אמא והתחיל לחץ ועצבים והנשנוש בהתאם עוגה אגוזים שוקולד

[בועז_חן*]

אני עשיתי את זה עם שומרי משקל (12 ק"ג) אבל בלי להכנס למה השיטה שבה אתה עושה יש כמה עקרונות שחשוב להתחיל מהם:

1. המטרה צריכה להיות לא לרדת אלא לשמר משקל נכון (כמובן שבהתחלה אתה מגיע אליו, אבל זו רק ההתחלה)
2. אם זה משהו שצריך לשמור כל החיים, זה צריך להפוך להיות טבע. זה לא יכול להיות מאמץ ומלחמה מתמדת. זה צריך להיות הרגלים טובים ובריאים.
3. כל אחד שונה. התהליך צריך לכלול הרבה הקשבה והתאמה לאיך שאנחנו רוצים לחיות, מה מפיל אותנו, ואיך מתמודדים עם זה.

אז אין תרופות פלא, אך כשעושים תהליך מקבלים פלא - אתה חדש שמתסתכל על הנושא בעיניים אחרות לגמרי.

והטיפים שעזרו לי (אבל זה כאמור אישי):

1. לאכול קל בצהריים (סלט או סנדוויץ במקום הארוחות במשרד), ובערב ארוחה רגילה עם דגש על תוספות שהן ירקות לא פחממתיים.
2. להשתמש בעצלות שלי - למשל לדאוג שיהיו לידי מיים כך שלא אלך למטבח (ושם קל להתפתות), לדאוג שלא יהיו נשנושים זמינים מדי, לדחות את הבליסה לאחר כך...
3. להתענג - להנות מהאוכל ולא לאכול תוך כדי. למצוץ שוקולד במקום לגרוס אותו למשל.
4. להשקיע בשכל - זה כבר קשור להבנה של המחירים הקלוריים של מאכלים שונים (נקודות בשומרי משקל), אבל כשאתה מבין שבורקס קר אחד שווה לשני חזה עוף על הגריל, אתה יודע מה עדיף.

ואגב, קילו בשבוע זה קצב טוב. קצת חזק אבל לא מטורף.
בהצלחה.

[שמנה*]

הבוקר מתחיל טוב ואני עסוקה אז אין זמן לנשנש אבל כשמגיעה למקום עם פיתויים (אמא, חברה, אחות) מתנפלת על כל הבא ליד במיוחד מתוקים
גם בערב עצבם על בילדין והניחום המיידי המתוק
יש בעולם אנשים שאוכלים נורמלי? כשרעבים?
איך אפשר להגיע לזה?

[תבשיל_קדרה*]

איך אפשר להגיע לזה?
נדמה לי שאת שוכחת לאכול כי את לא רגילה להיות לאכול, ואז מתנפלת על מתוקים.
מה את אומרת על לאכול לפי שעון, ואז לא תהיי רעבה כשאת ליד מתוק?
או אולי כשאת מגיעה "לאנשהו" לבקש אוכל - סלט, ביצה, לחם, גבינה, בשר, מרק?

פעם שמתי לב שאני אוכלת רק כי טעים. בסוף הארוחה מעמיסה עוד ועוד על הצלחת, רק כי הסיר קרוב.
הפסקנו לשים סירים על השולחן, ורזיתי בהתמדה (בלי שום שינויי תזונה אחרים!)

[שמנה*]

הבעיה שאני לא רעבה מחכה שעות עד שנהיית רעבה
אני מרגישה טוב כשרעבה כי זו תחושה כ"כ נדירה

[אילה_א*]

שיטה ליצור רעב :
ארוחת בוקר ב7 או 8.
ארוחת צהריים ב1 או ב2 בהתאמה לארוחת בוקר .
ארוחת ערב ב7 או 8 בהתאמה לארוחה שלפניה .
תוך שבוע חצי שעה לפני הארוחה את מרגישה רעבה אש .
מצד שני תוך שבוע מציעים לך סוכריה ב3 את לא רוצה אותה מקסימום לוקחת שמה בצד לארוחה הבאה שלך .
כאשר שואלים אימי אם היא רוצה לאכול או רעבה היא דבר ראשון מסתכלת בשעון . ואז עונה .
אם קשה לך את יכולה להוסיף עוד שתי ארוחות ביניים. אחת ב10 ואחת בארבע או 5
אם ממש קשה לך עוד אחת ב10 בלילה אבל פיצית. כך גם לא תפגעי במסת השריר בגוף .
הישתדלי לא לאכול פחמימות בארוחה הראשונה .לאכול מעט מהן בארוחה השניה .
ברגע שמתחילים לתדלק פחמימות קשה עד בלתי אפשרי להפסיק .
אם החדשות גורמות לך לאכול כדאי לך לעיין בדף המקסים חיים בלי טלווזיה
או בקיצור המנעי מהן. או מכל דבר אחר שאת יודעת מראש שיפיל אותך .
דוגמא מקסימה מחיי חברה שלוקחת אותי לבתי קפה היא שותה תה צמחים ומעודדת אותי להזמין עוגות . שתמצא לה חברה אחרת .
בכל אופן כפי שכבר כתבתי לא כדאי לך להמנע מלאכול שעות כי הגוף מתחיל לאכול את מסת השריר שלו . ודווקא צריכת חלבונים כל כמה שעות תגרום לו לצריכת שומנים .
אוי נושא כל כך מורכב - אכילה ריגשית.

[שמנה*]

אכילה רגשית זה אני
מה עושים אם לא רעבים בבוקר?

[אילה_א*]

תלוי את מי את שואלת
אני מאמינה שעדיף לא לאכול כשלא רעבים.
אם המטרה שלך היא לסדר מנגנונים יהיו כאלה שיאמרו לך תאכלי בשעות קבועות בלי לבדוק אם בא לך או לא .
השאלה היא מה המטרה שלך לטווח הארוך מעבר ללרדת את חמשת הקילוגרמים המיותרים?
איך את מדמיינת שתרגישי טוב יותר עם 3 ארוחות קבועות בשעות קבועות ?
או באכילה לפי הרגשה[ משהו שיותר מסובך למי שאוכל לפי הרגשות שלו ] כי הרגשות הן הרי דבר מעורפל ושעות הן דבר קבוע .
אני מניחה שסדר קבוע הוא יותר נוח לשמירה על משקל קבוע ותחושת ביטחון שאוכל מספק עבור אלה שאוכלים בצורה ריגשית.
יש קשר גם למתי אוכלים את הארוחה האחרונה בערב כמה זמן ישנים .
אם את לא רעבה בבוקר מתי את הופכת להיות רעבה ? והאם את יכולה להיות בטוחה שזה רעב פיזי ולא איזה שכן שחסם לך את החניה ?
אולי אפשר למצוא לך שעה קבועה אחרת מהמומלצת . אבל עדיין קבועה כדי לעשות סדר .

[יערת_דבש*]

מה עושים אם לא רעבים בבוקר?
אוי, שאלה כלבבי!

אני כבר אומרת שלא קראתי את כל הדף רק תחילתו ואת השורה המצוטטת.

גם אני מאמינה שעדיף לא לאכול כשלא רעבים ושצריך לבסס את הקשר עם הגוף ועם סימניו.
אני ממש אחת כזאת שלא רעבה בבוקר.

לא מזמן הייתי בקורס בבקרים ומה שעשיתי, במקום לאכול שם את כל הבקוקס-קוראסונים שמתחייכים אלי גם כשאני לא רעבה ואז פותחים לי את התיאבון, זה לקחתי כמות בלתי מוגבלת או מוגבלת רק על ידי מה שיש במקרר באותו רגע, של ירקות וככה גיליתי על עצמי ת'דבר הבא:
אני יכולה להתקיים עד הצהריים ואחריהם (אפילו עד 14:00) מירקות.
וככה התיאבון שנפתח בסופושלדבר, נפחת לי בצורה שקטה יותר, כבר הגוף קיבל את הדברים הכי טובים עבורו ואז נשאר להעביר את היום בלי יותר מדי קרייבינג.

[שמנה*]

אוקיי היום הגעתי לשיא
מאז שפתחתי את הדף אני אוכלת יותר במקום פחות
קראתי על אכילה רגשית
ומאתמול 27/09/06 22:00 אוכלת לפי תחושת רעב
אבל היא עדיין לא הגיע, חוץ ממים וקפה לא הכנסתי כלום לפה ועכשיו כמעט 12:00 הגיוני???
יעול להיות כ"כ הרבה שעות בלי תחושת רעב?

[ביצהקשה*]

אני קוראת את הדף שלך בעניין גדול. נתת לי השראה למבצע דומה. רק שאצלי זה יהיה 5 ק"ג ב 10 שבועות. יש לי עודף משקל גדול וזה יהיה רק הסיפתח. עדיין לא התחלתי את המבצע כי אני זקוקה לתנאים אופטימליים להתחלה ועוד מעט חופשות חגים נוספות. מה שכן, הדיבורים כאן בדף גרמו לי להחליט היום לא לאכול את ארוחת הבוקר שלי אוטומטית (ארוחת כריך, אמנם מקמח מלא אבל פחמימות) ולהקשיב לרעב. בסוף כן אכלתי על בסיס איזה רעבונציק חולף ולא משמעותי. אני מזהה את הבעיה אצלי כאכילה רגשית, כמובן, אוטומטית ולא קשובה לצרכי הגוף.

[שמנמונת*]

שמנה,לשאלתך לגבי תחושת הרעב.
אני אפפעם לא רעבה בבקר
הרעב מגיע בסביבות 13:00-14:00
עד אז אני רק שותה קפה של בקר.
לעומת זאת אם יוצא לי לאכול בבקר,
אחרי זה אני אוכלת כל הזמן...
לא יודעת אם זה עוזר לך במשהו.
אני משארת שזה מאד אישי
ושגוף "מקולקל" ייקח לו זמן להכנס לתלם
באחוות שומנים..

[שמנה*]

עדיין מחכה לרעב שלא מגיע
לפחות מצליחה לא לאכול בנתייים
היה מאוד מוזר לשבת היום עם הילדים ופשוט לא לאכול כי לא רעבה...
מדהים כמה דחסתי לעצמי עד היום בלי קשר לתחושת רעב מקווה שאצליח לא לחזור לזה

[שמנה*]

ממש משונה כמעט 16 שעות שלא אכלתי כלום ושום תחושת רעב
מרגישה טוב שותה הרבה מים
עדיין לא מרגישה שינוי פיזי אבל נפשי כן פתאום משום מקום יש לי כוח
זה הזמן הראשון ביום שבו אני מתחילה לנשנש (הילדים נרדמו) ועכשיו כלום
מקווה להמשיך להשאר בשליטה

[שמנה*]

28/09/06 18:00
אוקיי אחרי 20 שעות ללא אוכל (מאתמול ב22:00) הרגשתי תחושת רעב (אני חייבת לציין שקלה)
אכלתי עגבניה עם יוגורט ופרוסת לחם עם טחינה
זה היה מוזר כי גם אחרי כ"כ הרבה שעות לא הייתי רעבה ליותר מהארוחה הזאת
ומה עכשיו היום לא אכלתי אפילו את הסלט הנצחי שלי?
מחכה לרעב שוב

[שמנה*]

מאז עשיתי עוגה עם הילדים וקצת נשנשתי
מה שמוזר זה שהתחלתי להרגיש בחילה

[תמרוש_רוש]

ממש משונה כמעט 16 שעות שלא אכלתי כלום ושום תחושת רעב

האם נדמה לי או שיש פה נורת אזהרה?

אם לא נענים לתחושת הרעב, כשהיא קיימת, היא נעלמת בסוף מעצמה ולא מופיעה אחר כך, גם כשזקוקים מאוד למזון.
קרה לי פעם שהייתי עסוקה מאוד, שרפתי המון אנרגיה ואכלתי מעט מדי (בצבא), ובאיזשהו שלב, אחרי סופשבוע כזה, פשוט לא הייתי רעבה. חשתי חוסר תיאבון וחוסר רצון לאכול.
ואז פתאום הבנתי שמשהו במנגנון הרעב והשובע שלי השתבש, והכרחתי את עצמי לאכול ארוחת צהריים שלא היתה טעימה לי ולא רציתי אותה, כדי להחזיר את הדברים למסלולם.
ואז תחושת הרעב חזרה. ובגדול.

אז תשימי לב: האם יכול להיות שמנגנון הרעב שלך סטה מאיזון בעבר, ועד היום לא חזר אליו? או האם יכול להיות שמסיבה כלשהי התרגלת להתעלם מתחושת הרעב, ואת מרגישה אותה בצורה קלה רק כאשר היא ממש חזקה?

אולי לא, ובאמת מה שהיה דרוש לגוף שלך זה מין צום שכזה, אבל אני הייי נזהרת ובודקת גם את הכיוונים האחרים. לרבות סיטואציה שבה תחושת הרעב לא מופיעה מסיבות אורגניות. אני מכירה תסמונת שבה תחושת הרעב מופיעה כמעט כל הזמן, בלי קשר לאכילה. אולי יש מצבים בריאותיים שמדכאים את תחשות הרעב? למשל מחסור בוויטמין מסוים או פעולה לא תקינה של אחת הבלוטות? שווה לבדוק. (אצל איש מקצוע, שגם אוהד ומבין באכילה רגשית).

עוד משהו אפשרי: כשאת לא רעבה אבל "היית צריכה" להיות רעבה על פי השעון והשכל הישר, תשימי פיסה קטנה של מזון על הלשון, תעצמי עיניים, ותתרכזי במה שהגוף אומר לך על המזון הזה. פשוט תקשיבי לגוף. ולנפש.
ואז תנסי עם מזון אחר.


_מאז עשיתי עוגה עם הילדים וקצת נשנשתי
מה שמוזר זה שהתחלתי להרגיש בחילה_
לא מוזר בכלל. אם הגוף זקוק למזון טוב ואת נותנת לו מזון שאיננו מתאים (עוגה, למשל), התגובה הטבעית היא בחילה.
תמשיכי להיות במעקב על תחושות הגוף.

[ההולכת_בדרכים*]

אני נוטה להסכים עם תמרוש רוש.
העניין פה הוא לא להצליח באכילה מועטה, אלא פיתוח הרגלי אכילה נכונים ובריאים.
נורא קל לקום בבוקר ולתפקד נהדר עד שעות הצהריים המאוחרות בלי לאכול... יש אקשן מסביב, והגוף עירני ומלא עזוז.
אבל אז הרעב שמגיע אחר הצהריים הוא כבד יותר וללא שליטה, ומתחילים לזלול באטרף.
זו נדנדה שמשגעת את כל המנגנונים, בדיוק כמו דיאטות כסאח למיניהן.
ממה שכתבת אני מבינה שקל לך להיות בקצוות- לאכול הכל או כלום.
אבל פיתוח תשומת לב אמיתית לגוף ושליטה אמיתית באכילה דורש ממך דווקא לשחק בטווח האמצע.
אפרופו אכילה רגשית וקשר בין הרגלי אכילה להרגלים רגשיים-
האם גם מבחינה רגשית קל לך יותר להתאפק ולהתפרץ לסירוגין, יותר מאשר להכיל ולעכל את מה שעובר עלייך בצורה הדרגתית?

בכל מקרה מאחלת לך הצלחה בהמשך הדרך

[ג'ינ_ג'ית*]

קראתי מחקר בדיוק אתמול בנוגע לארוחות בוקר. המחקר שובר את המיתוס שאם אוכלים בבוקר היטב - אז פחות רעבים ולכן אוכלים פחות במשך היום. בתכלס' נבדקו מאות אנשים והסתבר שמי שאכל בבוקר - אכל היטב גם במהלך היום, ומי שלא אכל בבוקר- אכל בהמשך היום בדיוק כמו הקבוצה הראשונה(של מיש אכלו בבוקר) רק שחסך לעצמו את הקלוריות של הבוקר. עד כאן לגבי המאזן הקלורי. חבל שהמחקר לא בדק מה קורה ל אותם אנשים כאשר הם אוכלים או נמנעים מארוחות בוקר. מה שכן, המחקר נערך על מאות אנשים והיה מאוד מדוייק מבחינת המהלך שלו ובסופו של דבר נמצא שדווקא מי שדילג על ארוחת הבוקר אמנם הגיע קצת יותר רעב לארוחת הצהריים אבל הרעב המוגבר התבטא בארוחה מעט גדולה יותר מזו של הקבוצה שאכלה בבוקר- אבל עדיין במאזן הסופי נחסכו הקלוריות של א. הבוקר.

שנית, לגבי הביראות, כמה זה בריא לדלג או לא לדלג על הארוחת הבוקר. נאמר במאמר שצורף למחקר הזה, שבשנים האחרונות ישנם מדענים רבים שיוצאים חוצץ נגד המחשבה שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום מבחינה תזונתית. כיום עדיין הדיעה הרווחת היא שבמשך כל הלילה הגוף צם כי אנחנו ישנים. מה שגורם לכליות ושאר האיברים לתפקד על חוסר של מזון ושתייה ולכן מומלץ לאכול היטב בבוקר על מנת לשבור את הצום ולמנוע מהגוף להתחיל עכל שירים במקום שומנים. היום ישנם יותר ויותר קולות גם מצד מדענים, כאמור, הטוענים כי זה לא בהכרח נכון, וכל עוד דואגים לאכול את כל אבות המזון באופן מספק במהלך היום זה לא ממש משנה מתי ואיך אוכלים זאת. אחד החוקרים הוא מדען שעוסק בדיוק שנושאים הללו של תזונה שטוען שמזה כבר שלושה עשורים בערך שהוא לא אוכל ארוחות בוקר כי הוא לא רעב והוא לא מרגיש שיש הבדל בבהירות המחשבה והצלילות שלו מימים שבהם אכל ארוחות בוקר.

אני רק אוסיף, שלמרות כל מה שכתבתי כאן, מניסיון אישי שלי כבחורה שסובלת מרגישות בקיבה (אולקוס וכו') מאוד לא בריא פיזית ונפשית לא לאכול שעות רבות כל כך. אני כותבת כאן בעיקר לפותחת הדף שנדמה שאת מחפשת דרך קלה בעניין של הרזייה רק שקיצורי דרך בכל מה שנוגע לגוף - בדרך כלל מובילים לנזקים. לא לאכול שעות רבות יכול לגרום לכך שהקיבה "עובדת על ריק" שעות רבות. מאחר והקיבה בעלת חומציות גבוהה מאוד (תדמייני חומצה שעוזרת לעכל מאכלים שונים ולפרק אותם) כשהקיבה ריקה היא מתחילה לעכל את עצמה. יש אנשים שאורח חיים לא נכון של אי אכילה כל מס' שעות - גורמת באמת להיווצרת של כיבים בקיבה, מעין פצעים פנימיים שנגרמו בגלל שהקיבה עיכלה את עצמה. ברגע שדואגים לאכול, משהו קטן אפילו כל כמה שעות (למשל כל שלוש שעות) אז החומציות בקיבה מתבייתת על המזון ולא על דפנות הקיבה.


וקצת ברמה האישית לגבי דיאטות, אני יכולה לומר שאני כמעט תמיד בעלת עודף משקל של חמישה- שבעה ק"ג אבל מעולם לא הייתי חסידה של דיאטות מוקפדות ושאר איסורים - זה בדרך כלל מכניס אותי למצב הפוך של אכילה מוגברת יותר. אני כן מאמינה במוכנות פנימית לשלוט בעצמי יותר. המוכנות הזו קורית לעיתים רחוקות (לצערי) כשאני מחליטה שזהו, לא מחר ולא מחרתיים, בדרך כלל לא בגלל האסתטיקה או המראה, אלא בעיקר ההרגשה, הכבדות הזו של הארוחות הענקיות באמצע היום שלא לומר על הבוקר (מי הגה את הרעיון המטורף של מאפים כבדים סטייל קוראסון /בורקס/ דונאטס על הבוקר?! ) ולפעמים באמת משהו גם בחיים מסביב נותן לך את התנאים המתאימים לכיוון השינוי. אני חושבת שהסוד של הדיאטות המוצלחות באמת הוא פחות בטכניקה ויותר בלזהות את המקום שבו אתה מתחייב לשליטה עצמית גדולה יותר ואיך לשמור על המקום הזה גם בימים פחות טובים. ועצת זהב בעניין הזה שקראתי במאמר של פסיכולוגיה בעניין- שההבל בין אלו שמצליחים לאלו שלא הוא מה שעושים אחרי הנפילה. הנפילה תמיד קיימת, תמיד יבוא הרגע שבו גם אם שמרת יופי תקופה פתאום משהו יתרופף ותהיה שבירה של הדיאטה וכן הלאה - השאלה מה עושים למחרת בבוקר או בארוחה הבאה, האם ממשיכים וחוזרים לשמירה ולדרך הנכונה או שפריקת העול מרגע שהתחילה שוברת את כל הכלים. קיצר, אפשר ליפול ולחזור בסלחנות למסלול בלי לאפשר לזה להיות פתח החוצה.

כל מקרה מה שאני עושה באותן תקופות של יותר שליטה עצמית הוא משהו שיש לו קו מנחה אחד- לאכול כל שלוש שעות משהו ט ע י ם עם דגש על טריות ופחות עומס שומני. זה הכל. לא מורידה בצורה גורפת שוקולד או נכנסת לצומות (כמו שכתבת שמנה שאת עושה (גם לא נכנסת למשטר כזה שבו כתוב מראש מה לאכול כי זה לא עובד אצלי, יש לי הרבה חשקים ושום "תפו"א ועוף מבושל" בתפריט היומי לא יכתיבו לי את החשק שיכול להשתנות אפילו מהרגע שהתחלתי לבשל ועד לרגע שהאוכל מוכן..... ) .אבל אני מקפידה על אוכל טעים, יותר מבימים רגילים. טעים הכוונה למשל לאכול למשל שתי פרוסות לחם ממש טרי עם הרבה גבינה לבנה טרייה, ביצה רכה וסלט ירקות טרי בבוקר. כשהכל מריח טוב וטרי - הטעם ענק והארוחה הזו למשל היא דוגמא למשהו משביע מאוד. בכלל ירקות אפשר לאכול בלי הגבלה ככה שרעב לפי דעתי בכלל לא צריך להיות בלקסיקון. בנוסף אני אוכלת ארטיק בננה או מעדן שוקולד או גלידה או מאפה/שוקולד קטן. אבל הכמות והתדירות של אלו מופחתת ומתחלפת בכמות ובתדירות של הירקות והחלבונים הטריים. אני זוכרת תקופה שאכלתי כל יום מנת דגני אורז ענקית עם חלב בבוקר, בצהריים מנת פסטה ע נ ק ית (סטייל גארפילד) עם עוף מוקפץ או משהו אחר שקשור לעוף (בגריל למשל) או ירקות ועוף בתנור וכן הלאה (אבל לרוב אני נצמדת לפסטה) . בעניין הזה הפסטה היא מאוד מאוד בריאה. הרבה חושבים שבגלל שפסטה ואורז הם פחמימות אז הם לא רואיים בדיאטהאבל זה לא נכון, שני המאכלים הללו מצויינים מבחינה תזונתית ומעניקים תחושה של מלאות ולא תחושה קלילה כמו אחרי אכילת חסה.

אני חושבת שאחת הבעיות הגדולות בדיאטות היא שלצד התחושה הטובה והקלילה יש לעיתים תחושה שחסרה לנו המלאות והנעימות שמתפשטת בגוף אחרי ארוחה דשנה מ"הימים הפרועים". לכן, דווקא ארוחה חמה כלשהי ובעיקר של פסטה מספקת את המלאות הזו. מעבר לכך משהו שמגובה במחקרים אבל מן הסתם אפשר להרגיש אותו ביום יום - ארוחה חמה מספקת יותר שובע ותחושה טובה מארוחה קרה. יש לזה גם הסבר פיזיולוגי אבל בתכלס' ארוחה חמה אחת ביום בעיניי היא חובה. אם להמשיך את התפריט שבניתי לי - בערב אני אוכלת סלט גדול עם קצת גבינה לבנה, או לבן, וכמה פרוסות לחם לניגוב הרוטב (בלי שמן), לפעמים עם ביצה וכו'. בין הארוחות הייתי אוכלת גם פרי, גם ארטיק או מעדן או שוקולד, גם ירקות מבושלים וחיים, ולא מעט קרה שהיו נישנושים לא צפויים (מנת ציפס, פיצה, מאפה וכן הלאה) בלי להרגיש כמעט רזיתי 5 קילו בשלושה שבועות. זה המון בהתחשב בעובדה שלא עשיתי שום פעילות ספורטיבית וששקלתי 58 בהתחלה. בפעם הראשונה שגיליתי שזה מה שמתאים לי לא התכוונתי בכלל לעשות דיאטה, רק להיכנס למסלול ידידותי יותר לגוף. רציתי רק להרגיש פחות כבדות ועומס על מערכתה עיכול - ופתאום קלטתי שהקילוגרמים יורדים. מאז אני עושה את זה כשאני במוד הנכון (פעם בשלוש שנים:-S). אגב, הגילוי הזה שהתפריט הבהחלט מלא הזה גרם לי לירידה הוביל אותי להבין שלפחות אצלי, מה שגורם לי לעלות זה בעיקר התפתתות לנישנושים כבדים, כאלה שהם פצצות קלוריות. חפיסת שוקולד שלמה (כי אם פותחים אותה אין סיכוי שמשאירים חלק לאחכ) , חטיפים מלוחים, מאפים קטנים, חבילת ופלה שמתחילה מופלה אחד ליד הנס קפה ונגמרת בפירורים....

בעניין הזה נדמה לי שאני מסכימה עם בועז בעניין של לזהות מהן החולשות שלך. אצלי החולשה היא שאני לא אוהבת הגבלות גורפות, דיאטה בסגנון " לא לאכול שוקולד במשך חודשיים" או " לא לאכול בבוקר" או " לאכול על פי תפריט קבוע" לא מתאימה לי בכלל. זה יגרום לי למרידה ורצון לאכול פי שניים. מצד שני אני מודעת לחולשה שלי בנוגע למתוקים למשל, ולכך שאין סיכוי שאני אוכל לקיים רבע מצווה כמו לאכול רק שתי קוביות שוקולד ולא לסיים את המצווה כולה. ולכן אם אני רוצה שוקולד אני יודעת שאני יכולה לאכול מתי שאני רוצה - כאמור בלי הגבלות - אבל אני צריכה לזכור שזה יהיה או חפיסה שלמה או כלום, זה הכל. אני חושבת במונחים של או הכל או כלום. בהתאם לחשיבה הזו אני מחליטה ולפעמים החפיסה בהחלט מוצאת את דרכה אלייי בחדווה גדולה... אגב, כמו שאמרתי החשיבה המושכלת הזו קורית אחת לשנתיים שבהם מתרחשת הבשלות הפנימית הזו למחוייבות להרגלים השונים הללו ואז יש כמה שבועות- חודשים של שמחה גדולה.
במהרה בימינו...

[מי_מה*]

כל העצות פה יפות ומועילות אבל - נוכח או נעדר - האוכל נשאר במרכז התמונה. אי שם בתחילת הדף כתבה יעלי לה: לנסות לחולל אצלך תהליך פנימי שיחזק את הקבלה העצמית שלך ואני מסכימה ומוסיפה, שנראה לי שאם תשקיעי את האנרגיה שאת משקיעה בלנסות להוריד משקל, בפיתוח תחום ענין שאינו קשור לאוכל אבל גורם סיפוק והנאה ועוזר לך להקשיב לעצמך, תראי תוצאות בכל תחום של חייך וגם במשקל. זה אפילו לא חייב להיות פעילות גופנית, גם משהו כמו צביעת מנדלות או מלאכת יד אחרת יכול מאוד לחבר לעצמך.
בהצלחה.