להסביר לילד חד הוריות

[דובשנית_מתוקה*]

תודה על התגובות המרגשות.. שמחה כל כך לראות שאני לא לבד...

כנראה דוקא בגלל שגם אני גדלתי במשפחה חד-הורית, זה נראה לי אפשרי לגמרי ואפילו טבעי...(כמה שישמע אולי מוזר ועצוב..)
מה שנראה לי בעייתי זה שהילד לא ידע לעולם כלום על "התורם" , שהוא אכן ממש לא אבא שלו, אבל לגמרי חצי מהמטען הגנטי שלו.
זה נשמע אולי טכני, אבל ממש לא... קראתי קצת בכל מיני מחקרים פסיכולוגיים למיניהם, יש מעט כאלה שמתייחסים לילדים הבוגרים, אבל המעט שכן, מציינים שלילדים הללו בהחלט יש חוסר, חיפוש תמידי אחרי הדבר הזה שלעולם לא ימצאו..
זה מפחיד..
ברור לי שלא אוכל להתגבר על כל הפחדים בעולם.. ( : .. מנסה להתלבט כאן איתכן, במסגרת הלבטים והשאלות שלי את עצמי...

פעם כשרק התחלתי להרהר באפשרות של ילד לבד, זה נראה לי הכי פשוט וקל בעולם.. עכשיו כשזה נעשה אמיתי וקרוב, עולים כל הפחדים והשאלות הקשות...

נ.ב. איך צצים המשפטים כאן בראש התיבה?..כל פעם, עוד לפני שהתחלתי לכתוב זה כבר הכי רלוונטי בעולם למה שאני מרגישה..
עכשיו למשל כתוב לי " זה גם אישי וגם אנושי" ... ( :

[אילה_א*]

זה נראה לי הכי פשוט וקל בעולם זה לא ושלי עדיין לא נולד
אבל בתחילת ההריון אמרה לי מישהי חכמה
הריון והורות זה חוזה עם הפחד
ואנימתארת לעצמי שהורות לבד היא חוזה עם עוד יותר פחד
וזה בסדר זה חלק מהעיסקה
עוד משהו שהוא אחת הסיבות שלא הלכתי על תרומה זה שידעתי שיטרידו אותי שאלות כמו איך האב נראה מי הוא ומה הוא
ואז אם יחידה אחרת אמרה לי האב לא מעניין אותי הילד שלי מעניין אותי
ונראה לי שזאת דרך מאוד טובה ולגיטימית לפתור אתזה למי שיכולה (אני לא חשבתי שאני יכולה )

[shir_y*]

אולי כדאי לספר לילד את האמת.
כלומר לא לומר משפטים כמו אבא לא רוצה להכיר בנו וכו'.. להתייעץ עם פסיכולוג מה ואיך לומר,

לדעתי גם לא כדאי לעשות מזה סיפור ולהלחץ, כי ילדים מרגישים בלחץ ומרגישים כשהם שואלים שאלה שההורה נבהל או נלחץ ממנה לא?

[אילה_א*]

אולי כדאי לספר לילד את האמת
לא אולי ,בטוח כדאי לספר לילד את האמת .

[רוקדת_לאור_ירח*]

השאלה היא מה היא האמת ובאיזה גיל.
אני חושבת שאמירות כמו "אתה מאומץ" או "אבא לא רוצה לראות אותך" הן אמירות מאד מפחידות לילד קטן, ואת האמת יש דרכים עדינות יותר לחשוף, לא צריך לשקר כמובן אבל גם להגיד את כל האמת בצורה חזיתית לא כדאי כי ילדים יפרשו אותה כ"לא רוצים אותי" (מה שנכון) ודברים מסוג זה.
אישית אצלנו יש אבא בתמונה, אבל לפעמים אני תוהה איך להסביר לבתי ילדים אחרים. נניח ילד שאבא שלו הסתלק עם ההריון ולא פגש אותו וחי באותה עיר- מדובר על ילד קרוב לבתי והיא כבר שאלה, ענה לה מי שענה "יש לו אבא אבל הוא בחוץ לארץ" בעייני זה שקר שלא אהבתי וגם האמא לא אהבה כשסיפרתי לה אבל הבת דבקה בשקר הזה ואין לי הסברים יותר משכנעים כרגע אז אני עוזבת, נראה שההסבר הזה מרגיע אותה איכשהו.

[אילה_בשדה_הדגן*]

את כבר יודעת מה דעתי,לכן אני מרגישה שהרבה אין לי מה להוסיף לדיון.
תודה שכתבת על סקירת המאמרים שעשית.
אני חושבת שמה שכתבתי לך מתחושת בטן,הוא בדיוק מה שהמחקרים מצאו.

ברור שלפני צעד משמעותי עולות כל השאלות .
וטוב שכך.

סליחה שאני קופצת לנושא אחר:
את כותבת בניק שאת דובשנית מתוקה.
ממה שאני מסיקה ,את אישה מתוקה וחמודה - מה קורה עם למצוא בן זוג וללדת ביחד?
וממה שאני רואה,גם הרבה כאלה שהן ממש לא נוטפות מתיקות מצאו להן שידוך בהחלט סביר..

מכירה את :"לשמור על האהבה הזאת"?

[אילה_א*]

"אתה מאומץ" או "אבא לא רוצה לראות אותך"
כן הן מפחידות ולכן צריך ללות אותן בהסבר על מה הוא אימוץ ושרק הורים מאמצים בוחרים את הילד שהכי מוצא חן בעיניהם והם בחרו דווקא אותו .
לגבי אבא לא רוצה לראות אותך אני חושבת שצריך למצוא דרך אחרת לנסח את זה בהתאם כמובן לגיל למקום ולנסיבות

[ליאת_טאוב*]

אילה,
כשאני עמדתי להפוך לאמא (זה היה לא מתוכנן, כמו שאת בטח יודעת), לא עמדתי בשום תנאי מאלו שהצבת.
יותר מזה, לא היה לי מושג מה זה להיות אמא.
בתור נערה פוחזת וחסרת אחריות, גם לא השקעתי בזה יותר מידי מחשבה בזמן ההריון.
האמהות שלי נולדה עם הבת שלי.
עכשיו היא בת שש וחצי.
מחר היא כבר תהיה גדולה בעוד יום.
כל יום, ממש כל יום, אני לומדת עוד משהו על להיות אמא.

כסף וכיוצא באלה קשיים טכניים, לא עושים את החיים של אף חדורית קלים ונוחים, אבל לחץ ותחושת השפלה נוצרים, לדעתי, כיוון שהאמא לא מצליחה להתמודד עם התחושות האלו אצלה. פרחים קטפתי בשדות, עלים ירוקים ליקטתי וירקות גידלתי בגינה. ככה היו לי דברים שעולים כסף, אחרי שהתגברתי על תחושת ההשפלה ויצאתי מהלחץ.

[אילה_בשדה_הדגן*]

ליאת ,ממש מסכימה עם כל מילה .
את מעידה על עצמך שהיית פוחזת (אני לא הכרתי אותך באותה תקופה ולכן קשה לי לדמיין).
דובשנית מעלה פה התלבטויות שמעידות שהיא שוקלת דברים ומתחבטת עמוקות.

אי אפשר לדעת איזה מתכון מתאים למי ואצל מי המחמצת שאור תחזיק מעמד ויצא לחם טעים,אצל מי המחמצת תראה מתה אבל הלחם טעים ,אצל מי יעלה הצורך לקפוץ למכולת לקנות לחם ,כדי שיהיה מה לאכול.
(ואם מישהי לא הבינה את המטאפורה מעולם הכנת לחם שאור, יכולה בהחלט להתעלם או לפתוח את הדפים הנוגעים בדבר)

אין לנו מושג ירוק כמה חסד יש בעולם .

[רוקדת_לאור_ירח*]

אין לנו מושג ירוק כמה חסד יש בעולם
לכן, להגיד למישהי לא להביא ילד לעולם לבדה זה להתעלם מהחסד הזה.
הרי לא חסרות חד הוריות כמו ליאת שמצאו זוגיות אחרי שנעשו אימהות (מכירה די הרבה כאלה) לא חסרות כאלה שהביאו ילד לעולם בזוגיות נהדרת ונשארו לבד מכל סיבה שהיא.
אנחנו לא יודעות, פשוט לא יודעות מה צופן העתיד ומה יקרה מחר בבוקר. לכן, אם מישהי רוצה כל כך ילד היא בהחלט חייבת לעצמה את הניסיון למצוא דרך להביא את הילד הזה לעולם.
או כמו שאמר לי מישהו מהעבר שפגשתי במקרה השבוע, שסיפר לי שנעשה הורה לאחרונה והוא מתקרב ל 50 פחות או יותר "איפה הייתי לפני 20 שנה". אישית, אני מתחברת לתחושה הזו. עם כל הקשיים (ויש קשיים) רציתי להיות אמא עוד הרבה קודם, הצער הוא לא על זה שלעיתים אני אומרת "תשמעי זה יקר, אני לא קונה כל יום כזה" אלא יותר על זה שלא הקדמתי ועשיתי עוד כמה על הדרך. הצער הוא לא על הקושי להתפרנס (וקשה) אלא על השעות שנמצאים לחוד והשמחה שבפגישה ובלהיות יחד, בשורה התחתונה.

[ב_עילום*]

_אין לנו מושג ירוק כמה חסד יש בעולם
לכן, להגיד למישהי לא להביא ילד לעולם לבדה זה להתעלם מהחסד הזה._

@}

[דובשנית_מתוקה*]

אילה

אני לא מכירה אותך..אבל הדברים שאת כותבת נראים כמו נקודת מבט של מישהי שהדברים באו לה בקלות ובטבעיות..
צאי מהנחה שהבחירה שלי כרגע, באה ממקום של תהליך ארוך וקשה, חלק מהלבטים העליתי כאן, אבל זה ממש לא התחיל כאן ועכשיו
ה'בחירה' בחד הוריות אינה המועדפת בעייני.. ברור שהייתי רוצה להביא ילד במסגרת זוגיות עם הרבה אהבה ואושר ועושר..
אבל מה לעשות שהחיים לא זימנו לי את זה עד כה ..למרות הרצון והנסיונות.... והרצון בילד קיים וחזק ואם יש לי את האפשרות לממש אותו אני חושבת שהזכות בידי.
אני יודעת ובטוחה שהאהבה הגדולה שיש בי תאפשר לי לגדל את הילד הזה בצורה שלא ירגיש חסר, גם אם נחיה בצימצום..
אהבתי את דבריה של ליאת: פרחים קטפתי בשדות, עלים ירוקים ליקטתי וירקות גידלתי בגינה. ככה היו לי דברים שעולים כסף
מאחר וחלק מהדברים הללו אני עושה כבר עכשיו, באהבה רבה ( : אני מאמינה שאת האושר והעושר שלנו אנחנו יכולים למצוא סביבנו ובתוכנו, גם מעבר למוסכמות החברתיות של איך נראית משפחה..פרנסה..אושר ..ועושר..

לעניין המאמרים, דוקא יש הסכמה היום שאין כל בעייתיות עקרונית בגידול ילד במשפחה חד הורית, חד מינית וכו' כל עוד הוא מקבל את כל התנאים של חום תמיכה ואהבה.. תנאים שהרבה פעמים חסרים גם במשפחות של זוג הורים. המאמרים שהתייחסתי אליהם מציינים קושי במקום בו זהות האב אינה ידועה ואין כל אפשרות לדעת אותה- גם כאן כמובן שתנאי הגידול של הילד משפיעים אך החוסר של אי הידיעה נשאר בעייתי.

ודרך אגב- במסגרת חיפושי... מצאתי דרך שקצת מניחה את דעתי וחששותי, גילית שיש אפשרות להביא מח"ול תרומת זרע גלויה, כלומר כזו שבבוא היום הילד הבוגר יכול לקבל את זהות האב. בדומה לילד מאומץ.
ברור שגם זו אינה אידיליה..אך הרבה יותר טוב לטעמי ממצב בו הילד לעולם לא ידע דבר על "התורם"
אני עדיין במחשבות..לוקחת הכל לאט..לתת לדברים לשקוע, לראות איך אני מרגישה עם זה.. אבל כרגע, גילוי האפשרות הזו קצת מרגיעה אותי..

[עינת_גל*]

דובשנית,
אני זוכרת היטב את הפחדים וההתלבטויות שהיו לי.
אצלי, בניגוד לך, מרגע שהופיע הרצון, גם היתה ברורה הדרך. אבל בהחלט הייתי מודעת לקשיים שהיא כוללת (כמו כל בחירה אחרת שהייתי לוקחת).
נכון, ברור שהייתי רוצה להביא ילד במסגרת זוגיות עם הרבה אהבה ואושר ועושר, אבל מעבר לאכזבה והפחד הרגשתי גם שמחה מאד גדולה.
אני מקווה בשבילך שכשתגלי את השמחה שטמונה בהחלטה ובתהליך, תדעי גם מהי הדרך הנכונה לך.
בהצלחה!

[דובשנית_מתוקה*]

עינת, תודה ( :
יש כבר שמחה, והדרך מתחילה להתבהר

היום בדיוק חשבתי- כמה ברות מזל אנחנו שנולדנו בזמן ובמקום הזה, שהאפשרויות האלה בכלל זמינות לנו...

תודה לכל אלה שמגיבות כאן, מילים כל כך יפות ומדוייקות, מעשירות לי את המחשבה ואת הלב

[אילה_בשדה_הדגן*]

מאחלת לך שתצליחי בבחירותייך הרבה בריאות ושמחה.

[גמאני*]

פתאום מצאתי את הדף הזה.
יש לי ילדה מדהימה, בתהליכי גירושין ופתאום בהריון מיחסים שלבטח לא יהיו שם בעתיד. ואם כן - לא נוכחים.
אני עסוקה עד מעל לראש האם להפיל או שמא לשמור.
אמהות אני חווה, תודה לאל, ושמחה על כך. וזוגיות אני רוצה מאד. פתאום יכנס ילד לתמונה שהוא 100% שלי... איך מסתדרים עם הזמן שצריך לבד? איך מסבירים שיש ילדה עם אבא וילד/ה בלי? או שקיים אך לא ממש נוכח?
האם דמות האב לא מקבלת מימד נוטש? ארעי?

טוב, מבולבלת, לא יודעת בדיוק מה אני רוצה לשאול.

[רוקדת_לאור_ירח*]

גמאני יקרה,
אצל חד הוריות, כאלה שלא הלכו לבנק, יש הרבה בלבול בתחילת הריון.
הדבר הכי חכם שאמרה לימישהי, ממש ממש בתחילת ההריון, היה : תחשבי מה את רוצה.

אני יודעת שזה נשמע לא פשוט ולפעמים לוקח זמן עד שדברים מתבהרים. אני גם מאלה שלוקחות את הזמן ונותנות למציאות להבהיר להן דברים לא ברורים.
בכל מקרה אני חושבת שהשיקול לא צריך להיות איך מסבירים שיש/אין אבא , כי ילדים גדלים לתוך מציאות ולומדים להכיר בה. כבר ראיתי גרוש שהתייחס כמעט כאב גם לילד נוסף לא שלו וכשלקח אליו את הילדה שלו לקח אליו גם ילד שביולוגית לא שלו, כבר ראיתי אמא עם שני ילדים משני אבות שעם שניהם לא היה קשר ופתאום אחד נעשה נוכח ולקח כל פעם את הגדול אליו והקטן נשאר בעיניים כלות וכמה שנים אחר כך זה הסתדר כשלאם היה בנזוג קבוע ללא ילדים שהתייחס לשניהם כאל שלו.

אני לא אומרת שזה קל, או פשוט, אני לא אומרת שאין בלבול, או קושי או שאין בעיה עם דמות אב. אבל בעיה עם דמות אב יכולה להיווצר גם עם אב שנשוי לאם או אב גרוש שלא מתפקד כמו אב, ועוד ועוד.
אין לנו יכולת לשלוט עלהמציאות.
בתוך זה כדאי לשאול את לבך: האם את רוצה בהריון הזה? בילד הזה? האם הוא משמח אותך?
בנוסף, כדאי לקחת בחשבון שהפלה היא דבר לא פשוט לחיות איתו. הן ברמה הפיזית היא משאירה את חותמה, והם ברמה נפשית-רוחנית.

[גמאני*]

כן, זה בדיוק המקום בו אני נמצאת. אני לא יודעת מה אני רוצה והזמן דוחק להחליט. השמחה לא עולה לי באופן טבעי, מה שמעורר אצלי קצת תהיות לגבי הרצון העמוק שלי. וממש יודעת שכדאי לקחת בחשבון שהפלה היא דבר לא פשוט לחיות איתו. הן ברמה הפיזית היא משאירה את חותמה, והם ברמה נפשית-רוחנית
עברתי 4 כאלו... אמנם טבעיות, עם עובר ללא דופק, אבל מסכימה איתך...
תודה על התגובה.

[רוקדת_לאור_ירח*]

עזבי רגע את הזמן הדוחק להחליט.
קחי נשימה. נסי למדוט על העניין. נסי ליצור קשר עם את שבעתיד. איזה עתיד את רוצה ליצור בחייך? האם את רוצה ילדים נוספים? נסי לתקשר עם העובר, למרות שזה שלב מאד מוקדם אולי תצליחי ליצור קשר עם הנשמה ולשאול אותה מה נכון עבורה ועבורך.
בקשר לזמן שצריך לבד: זה ממש לא פשוט. מצד שני, אפשר ליצור את זה, אני יצרתי בתשלום בתקופות ששום דבר אחר לא היה אפשרי, שילמתי שיקחו את הבת לטיול של שעה בעגלה כדי שאוכל לשטוף כלים או להתקלח, פשוט ככה.

[גמאני*]

תודה רוקדת. אני מנסה, כבר שבוע. אפילו לדבר איתו בכתיבה ביד ימין + שמאל . העתיד שאני רוצה ליצור בחיי הוא יותר ויותר ברור לי בעניין זה.
זה מדהים מה שהריון שכזה מביא. פתאום, בבת אחת ברור לי שאני לא רוצה רק ילד (כי תודה לאל, אמא אני כבר), אלא עם האיש שיבוא. ככה, ילד לעצמי - לא ממש ממלא אותי במחשבה עתידית.
וכן, אני יודעת על האפשרות של עזרה בתשלום. אבל זה ממש לשעה פה, שעה שם. אני זקוקה ליותר מרחב מזה. (אולי בגלל זה הגעתי לגרושין? )
בכל מקרה, אני מעריכה מאד את התגובה שלך פה, אלי. תודה.

[אילה_א*]

שילמתי שיקחו את הבת לטיול של שעה בעגלה כדי שאוכל לשטוף כלים
לא יותר פשוט לשלם למישהו שישטוף כלים ?
אני שואלת כי אני מתכוננת למחר
(להתקלח אף אחד לא יכול בשבילך)

[גמאני*]

מזדהה עם רוקדת. לפעמים רציתי לחזור להיות משוחררת מעוללה, ומוכנה לשטוף כלים, להתקלח, סתם לזפזפ במחשב, לנקות את הבית, לעשות קניות - ולשם על הזמן הזה - שיהיו איתה...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לא יותר פשוט לשלם למישהו שישטוף כלים ?
אולי זה מונח מכובס ל"חייבת רגע אחד לשבת בלי החבילה הזו שצמודה אלי, אין בעל שייקח אותו רגע, ולא רוצה לקרוא לחברות לעזרה כי אני הורמונלית והן רק יעצבנו אותי עוד יותר עם ההערות שלהן".

<מובן ומוכר>

[גמאני*]

קרוטונית. לא יכולת לתאר את זה יותר טוב. תודה על הנוסח.

[רוקדת_לאור_ירח*]

_אולי זה מונח מכובס ל"חייבת רגע אחד לשבת בלי החבילה הזו שצמודה אלי, אין בעל שייקח אותו רגע, ולא רוצה לקרוא לחברות לעזרה כי אני הורמונלית והן רק יעצבנו אותי עוד יותר עם ההערות שלהן".
<מובן ומוכר>_
הכל נכון חוץ ממכובס. כמו שגמאני אמרה, העדפתי לעיתים אכן לשטוף כלים ולנקות בשקט.
בקשר ל
ולא רוצה לקרוא לחברות לעזרה כי אני הורמונלית והן רק יעצבנו אותי עוד יותר עם ההערות שלהן
מה אני אגיד לך, מסתבר שהחיים שלך דבש. אישית אני לא זוכרת גדוד של חברות שנרתמות לעזרה או בכלל מישהו שהתנדב לשטוף לי כלים, בטח לא אמא שלי. מה שכן, אבא שלי בישל לי קצת לבקשתי בהתחלה, מה שכן קצת עזר. סיבוב עם העגלה בתשלום היה יותר בגיל שנה כזה, לפני כן הסתדרתי איכשהו, לא ברור לי איך.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מסתבר שהחיים שלך דבש
לא בדיוק. חברותי נטולות הילדים היו באות "לעזור" או "להוציא אותי" אבל לא היה להן מושג מה ואיך לעשות, והכוונות הטובות התפקששו לגמרי. לא ארחיב בדוגמאות.

[רוקדת_לאור_ירח*]

לפחות מישהו ניסה לעזור. אצלי החברות נטולות הילדים הפסיקו להתקשר מתל אביב כשהן הבינו שאין לי זמן לדבר איתן, פחות או יותר.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לי זה קרה כחצי שנה אחרייך.

[פלוני_אלמוני*]

בתור ה"חברה הרווקה" אני מוחה
אני הייתי המון שנים החברה הרווקה אז בטוח שלא ידעתי לעשות מה שאני יודעת היום אבל אין לי ספק שהועלתי לחברותי האמהות (כולן היו אמהות לפני) [אם הרגזתי אותן הן הצליחו להסתיר זאת היטב]

כאמא למדתי שהרבה פעמים העזרה שאני מקבלת לא מדוייקת כי אני לא מדוייקת לא יודעת לבקש לא יודעת מה אני רוצה וכו'

אם ככה מסקנה: צריך ללמוד לבקש עזרה

באופן לייט <עדיין המומה מהגילוי שרוקדת מבוגרת ממני >

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

צריך ללמוד לבקש עזרה
צריך לגמרי, אבל בפוסט פארטום ראשון סלחתי לעצמי שכל מה שהצלחתי היה להגיד "תשמעי, עוד לא התקלחתי היום, בקושי שתיתי משהו, ואת באה להוציא אותי לבלות, לא מתאים לי לצאת ככה עם הג'יפה לבית קפה, אני נכנסת למקלחת ואני צריכה שתחזיקי רגע את התינוק - תחזיקי אותו! אל תניחי אותו! אל תסתכלי עליו ותגידי לי שנעים לו לבד והוא לא מתלונן, כי אני מכירה את הקולות האלה והוא כן מתלונן, ועוד 5 שניות יתחיל פה בכי של סירנה... 4, 3, 2, 1, גו!"

והחברה הרווקה מסתכלת עליו, מסתכלת עלי, עלבון ותמיהה במבטה, והיא אומרת "אבל עד הרגע הוא היה שקט".

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

עדיין המומה מהגילוי שרוקדת מבוגרת ממני >
ואיך מסתדר לך הגילוי שאני מבוגרת מהרוקדת?

[רוקדת_לאור_ירח*]

_עדיין המומה מהגילוי שרוקדת מבוגרת ממני >
את לא חייבת לפרסם את זה <רוקדת בת 29 כבר כמה שנים>
ואיך מסתדר לך הגילוי שאני מבוגרת מהרוקדת?_
יומיים. ביג דיל. את תמותי לפני.

[רוקדת_לאור_ירח*]

אניהייתי המון שנים החברה הרווקה אז בטוח שלא ידעתי לעשות מה שאני יודעת היום אבל אין לי ספק שהועלתי לחברותי האמהות
אני הייתי זו שהילדים מתים עליה, בגיל שהם כבר לא תינוקות. לא נראה לי שיצא לי יותר מדי לעזור אחרי לידה, אבל דווקא הצעתי כמה פעמים. כן הועלתי עם ילדים, מאד. מה שכן, כשגרים במקומות בהם אין רווקות, אז המרחק נעשה רלוונטי ולו רק בגלל שבתור נטולת ילדים היה ברור שאני זו שמגיעה לעיר, הרי ידוע שהמרחק מהצפון לתל אביב קל וקצר מהמרחק מתל אביב צפונה, כשהפסקתי לבוא, נפסקו החברויות בחלקן, לא כולן. לא מצטערת על זה, אגב.

[בשמת_א*]

הרי ידוע שהמרחק מהצפון לתל אביב קל וקצר מהמרחק מתל אביב צפונה
(-:
אצלי הפוך.
לתוך ת"א קשה מאוד להכניס אותי.
לצפון הרבה יותר קל.

[רוקדת_לאור_ירח*]

לתוך ת"א קשה מאוד להכניס אותי.
זה מפני שכבר יש לך ילדים. להיכנס לתל אביב עם ילדים זה סיוט. ניסית פעם למצוא עץ לילד שצריך פיפי בפלורנטין?

[פלוני_אלמונית*]

עלה לאוויר "האתר הישראלי לחיפוש אחאים"www.gene-related.co.il

אתן מוזמנות להירשם ולהכניס את פרטי תורם

האתר עדיין בבניה ועדיין ריק מתכנים,

אבל יש פורום (בינתיים אחד - כללי)
וניתן להעביר אלי הודעות לגבי דברים שהייתן רוצות שיהיו חלק מאתר שכזה...

[א*]

קראתי את הדף המחזק והמרתק ומוצאת צורך להתחזק באופן אישי על ידיכן
בתי קצת יותר משנתיים, כשהחלה לדקלם באובססיביות את שמות כל האבות בשכונה הבנתי שהיא בעצם מחפשת שם גם בשביל אבא שלה
לא חיכיתי לשאלה הקונקרטית ובאותה שיחה אמרתי לה שגם לה יש אבא ושמו כך וכך,והוא לא גר איתנו.(נפרדנו בהריון ולא היה איתנו מעולם בקשר ואין לדעת אם יהיה) .אחרי כשבועיים התחילו צרחות ובכי שחוזרים על עצמם מדי יום כמעט"אני רוצה את אבא שלי,,," ואתמול אפילו שאלה למה אי אפשר לראות אותו
אני רוצה מצד אחד לאפשר לנושא ולשאלות לעלות אבל לא להעמיס מידע ופנטזיות שאין עליהם כיסוי.
חשוב לציין שאני שלמה לגמרי עם כל התהליך וממש לא מצפה שיופיע ולכן תשובות אמיתיות וכנות מגיעות בקלות
רק איך לדייק- כרגע עניתי לה שהוא גר במקום אחר ואי אפשר לבקר אותו ושיש לנו המון חברים וחברות ומשפחה שאותם אפשר וכיף לבקר

[רוקדת_לאור_ירח*]

היא בגיל לא פשוט, קשה לקבל "לא".
כמו שהצעתי קודם לאחרות, אני לא בעד להעמיס פרטים על ילד. לענות בדיוק על מה ששואל ולא מעבר לזה, לפי הגיל , ובגיל שנתיים זה באמת מינימלי. בשבילה אבא זה משהו שלאחרים יש ולה אין, מצד שני יכול להיות שגם אופניים יש לאחרים ולה אין, וצריך להתייחס לזה באותה ענייניות כי אני לא חושבת שאפשר ורצוי להסביר לילד בגיל הזה את המשמעויות שמעבר. בעייני בגיל הזה המידע שמסרת הוא כבר יותר מדי. "אני רוצה את אבא שלי" התשובה יכולה להיות "הוא לא כאן". כמו שאם היא מבקשת משהו אחר שאין או לא בהישג יד ואומרים "נגמר" בשיא הפשטות, לא מעבר לזה, כרגע.
ככה לפי הבנתי.
שיהיה קל וטוב איתה.

[רחלי*]

שלום לכן..
שמי רחלי ואני עוברת חוויה לא פשוטה בנושא המדובר, חייתי עם בן זוגי כשנה ונכנסתי להריון, אני אמורה ללדת בספטמבר הקרוב. נפרדנו בפתאומיות לפני כחודשיים כאשר אני בהריון מתקדם. מאוד לא קל לי בייחוד כאשר הגיעה אליי השמועה כי הוא מסרב להכיר בילדה. שנינו רצינו בהריון שמחנו בו ואף שיתפנו חברים רבים עליו. הכאב גדול עבורי. חשוב היה לי שלבתי יהיה אב ודמות אב בחייה. חשוב לציין שהמידע שהגיע היה מאימה של פרודתו שכנראה ממלאת את ראשו...אינני יודעת אם זו גם דעתו שלו. אשמח לקבל את תמיכתכן..
רחלי

[אחות*]

רחלי שלום.
קודם כל: שיהיה במזל טוב! תינוקת קטנה- אושר גדול .
אני הייתי בסיטואציה דומה- ואין יום בחיי שאני לא מברכת על הילדה שיש לי, עם כל הקשיים (ולזכור שלכולם יש כל מיני קשיים. אין מציאות אידיאלית).
אני יכולה רק לספר מה קרה אצלנו בסופו של דבר: כשהילדה היתה בת חצי שנה הוא החל להפגש איתנו ומבחינתי- הטבע חזק מכל דבר. היה ביניהם חיבור מיידי, והיום הוא אביה לכל דבר (ולא חזרנו להיות בזוג), מגיע, מבקר, אוהב, סופי שבוע- הכל. זה היה תהליך ארוך של כמה שנים, יש מהמורות בדרך- אבל יש גם הרבה אהבה.
חשוב לי לתת לך את הפן המשפטי: הוא יכול לבחור האם כן או לא להיות בקשר, אבל את מזונותיה של הילדה הוא חייב לשלם. אם הוא יסרב להכיר בה, בית משפט יכול לחייב אותו לעבור בדיקת אבהות וסירוב שלו ייחשב כהכרה באבהות.
יחד עם זאת, ומכיוון שאני לא מכירה אתכם, א י ך עושים זאת- חשוב יותר מלקבל את הכסף (ואל ייקל ראשך בכסף: הוא חשוב מאוד, לא רק בכלכלת הבת אלא, לדעתי, ביצירת המחוייבות. יש לתשלום כמעט תפקיד פסיכולוגי בתהליך). אני מספרת לך כדי שתדעי מהן זכוייותייך וזכויות הילדה ומהן חובותיו וזכויותיו של האב, אבל אני גם אומרת שיתכן (תלוי בנפשות הפועלות) שעדיף שלא לבוא עם איומים ודרישות משפטיות.
אצלנו זה היה תהליך ארוך. הסתייענו בכתיבת ההסכם ביחידות הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה (זה בחינם)- שם יושבים עם עו"ס ובהמשך עם עו"ד לצורך ניסוח ההסכם, וגם לתהליך הזה נודעה חשיבות לתהליך של יצירת הקשר והמחוייבות (ישבנו איתם קרוב לשנה, והגענו אליהם כשהילדה היתה בת יותר משנה).
אולי תרצי לקרוא גם בדף שנפתח לא מזמן:
הריון בלי בן זוג
ושיהיה בהנאה ובהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

שלום רחלי,
אי אפשר לדעת מה יהיה אחרי הלידה. תינוקת קטנה מרככת לבבות. יכול להיות שאחרי שיראה אותה פעם-פעמיים-20 פעמים, לא יעמוד בפניה עוד. יכול להיות גם שיעמוד ויתרחק.
אני ילדתי לפני כמעט 10 שנים בת שנפרדתי מאביה במחצית ההריון. אם הייתי תובעת מזונות, הוא היה מתקשה לשלם. הודעתי לו כבר במהלך ההריון שאני לא עומדת לתבוע ולא לבקש. שיתן מה שיוכל לתת, כשירצה לתת. זה לקח שנה בערך עד שהוא נקשר אליה, אבל מאז קשה להפריד ביניהם (ואין שום כוונה כזאת). הוא הפך להיות בן-משפחה. גם היום הוא לא משלם מזונות. אני מעדיפה מערכת יחסים על תשלומים (ולא, לא היו לי רזרבות לפרנס איתן. הילדה שלי לא הלכה למוסדות חינוך ואני לעבודה. הסתדרתי. לא בלתי אפשרי.)

זו עוד אופציה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן
חלפו שנה וחודשיים נולדה לי בת ושמה עלמה והיא כל כך מיוחדת!

אכן עברה שנה מורכבת ומלאת אמוציות וכאב..לידה לבד בניתוח קיסרי אבל זה היה שווה, כל כך שווה.
ואכן עברנו בדיקת אבהות שתוצאותיה היו ברורות לכולם אבל בעצת עורך דינו עשה אותה...כאבתי מאוד בתהליך הזה בכיתי והתייסרתי
הוא מיד לקח אחריות החל לשלם וגם פוגש את ביתנו עלמה פעמיים בשבוע בהתמדה ובאהבה גדולה בליווי מלא של הרווחה.
אני רוצה לציין שיש עדיין כאב גדול מאוד בליבי עד עכשיו כי י לי עדיין רגשות לאיש שכל כך פגע בי.
בנות חוויתי אלימות מהאיש הזה שפגעה בי פיזית והוא נענש על כך בבית המשפט בהליך פלילי.
קשה לי להתגבר על הכאב הזה ועל ההשפלה הזו ועדיין למרות שמביע חרטה ועבר טיפול אני כועסת ןמרגישה רע מאוד.
לא יודעת איך להתמודד

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי
רציתי להתייעץ...
אני אם חד הורית - יש לי ילד בן 4.5, יש לו קשר טוב עם האבא...
אני שוקלת להביא ילד נוסף, הפעם דרך בנק הזרע...
יש לי המון התלבטיות איך אני הולכת להסביר לילד החדש שלו אין אבא, ולאחיו הגדול יש אבא שדואג לו ושאיתו הוא נפגש...
יש עוד בנות עם סיטואציה דומה?