לוגיסטיקה של גמילה מחיתולים

שליחה על ידי ממ* » 08 יוני 2007, 14:22

תודה על התגובה התומכת!

אה, אני רואה שכתבנו יחד ושהכוונה שלי הועברה מלכתחילה. יופי.
בכלל, אני כל כך נהניתי מתהליך הגמילה של בתי (עדיין ישנה עם חיתול בלילה, וזה סיפור נפרד...), זה היה ממש כיף לראות אותה מרוצה ומשוחררת. וכאמור, עצותיה של בשמת א עזרו מאוד.

קראתי ל בשמת א, אבל היא לא באה

אשמח לגמרי "להסתפק" בך

את מייעצת בדיוק את מה שאני רוצה לשמוע, שזה כבר טוב P-:
תודה לך

אני כל כך נהניתי מתהליך הגמילה של בתי

איזה קטע! ממש נהנית? נו, בגלל זה היא עדיין עם חיתול בלילה, להעריך את התענוג

עדיין ישנה עם חיתול בלילה, וזה סיפור נפרד

ספרי ספרי או שלחי אותי לאיפה ששיתפת!

הפעוטה שלי נגמלת בכזו מהירות ובכזה רצון שאני מרגישה פושעת שהקשבתי לכל המייעצות של ה"מוכנות ביום ומוכנות בלילה" שסתם אימללתי את שתינו עם החתלה מיותרת בגיל מופלג לחלוטין... הילד צריך להיות בן 4 מינימום כדי למלא את כל הדרישות של "המוכנות לגמילה". קראתי פה בבאופן ופתאום קלטתי שאני חיה בעולם הפוך, בו הסביבה מעדיפה את הילדים בני 4 עם חיתולים ועם מוצץ, אבל לא יונקים חלילה P-:

שליחה על ידי ממ* » 08 יוני 2007, 18:28

_עדיין ישנה עם חיתול בלילה, וזה סיפור נפרד
ספרי ספרי או שלחי אותי לאיפה ששיתפת!_
אה, סליחה, לא הייתי ברורה. לא סיפור מעניין במיוחד, התכוונתי שזה פרויקט בפני עצמו בגמילה אצלנו.
הנה מה שכתבתי פה, בדף זה, לפני כמעט שנה:
הפיצית כל כך אוהבת להירדם עם בקבוק, כך שלבי לא מאפשר למנוע ממנה אותו. חברה טובה האירה את עיניי באומרה שבעוד שמבוגרים נכנעים להתמכרויות שלהם, הם דורשים מהפצפונים לגלות עוצמות נפש ולהיגמל. על כן, אחכה שתגדל עוד קצת ותבקש "בלי חיתול" בזמן השינה, ואז אסביר על הבקבוק ונראה אם תרצה בעצמה להפסיק לשתות לפני
מאז בצהריים היא בלי חיתול, ויש לפעמים פספוסים. אבל בלילה... היא נרדמת עם שני בקבוקים, קמה בבוקר עם חיתול ספוג לגמרי. מאז כבר ביקשה בלי חיתול, אבל לבושתי הרבה עוד לא נעניתי. אמרתי שאפשר להוריד את החיתול, אך אז צריך להפחית את שתיית הנוזלים לפני השינה. אך היא לא מוכנה בשום פנים ואופן לוותר על הבקבוקים לפני שנת הלילה. זאת אהבתה הגדולה. זאת על אף שטקס השינה כולל שני סיפורים ארוכים והרבה ליטופים.
אז עכשיו אני זקוקה לעצות.

אימללתי את שתינו עם החתלה מיותרת בגיל מופלג לחלוטין... הילד צריך להיות בן 4 מינימום כדי למלא את כל הדרישות של "המוכנות לגמילה". קראתי פה בבאופן ופתאום קלטתי שאני חיה בעולם הפוך, בו הסביבה מעדיפה את הילדים בני 4 עם חיתולים
המיתוס הפיקטיבי של "מוכנות לגמילה" הוא מרגיז מאוד. יכולה לומר לזכותי שהתחלתי די מוקדם בגמילה (שנה ועשרה חודשים אם איני טועה). כמו כן, עודדתי אמהות רבות לשחרר את הילדים מהחיתולים בלי כל הכנות או מוכנות. פשוט להתחיל. לפחות שתיים אמרו לי שהן הפסיקו לחתל בזכותי. אבל זה בעצם בזכות בשמת א, שטוענת שכמה שיותר מוקדם יותר טוב (אם מחתלים בכלל)--שבעצם זאת לא גמילה, אלא היזכרות ביכולות מולדות. זה כל כך מוזר לי לראות ילדים בני שלוש מסתובבים עם חיתולים.

_אני כל כך נהניתי מתהליך הגמילה של בתי
איזה קטע! ממש נהנית? נו, בגלל זה היא עדיין עם חיתול בלילה, להעריך את התענוג_
היא פשוט היתה כל כך מרוצה! וגם הייתי גאה בזה שהתחלנו לפני כל החברות....
וגם, יש לי מנהג להפוך כל משימה למושא מחקר. אז קראתי וקראתי, וחשבתי על המצע הסוציו-פילוסופי של תפיסות החיתולים והגמילה, וחיבורן לדומסטי. תענוג!

לגבי בקבוק במיטה - זה ממש מזיק לשיניים. אלא אם כן זה רק עם מים.
אנחנו התחלנו לגמול את הקטן מבקבוקי לילה - בזה שהתחלנו להפריד בין הבקבוק להרדמה.
במקום בקבוק אחרי אמבטיה ולפני הרדמות - הבקבוק הוא לפני אמבטיה בפינוק על אמא ואז אמבטיה ולמיטה.
ובקבוק שני רק כשיש כבר אור בחוץ [ואז זה לא רחוק מציחצוח השיניים של הבוקר].
וגם את בקבוק הבוקר התחלנו למהול במים כדי שיגמל לאט לאט.
וכן - בלילות הראשונים זה לא היה קל אבל בגלל שאנחנו יודעים לאיזה נזקים זה עלול לגרום ברגע שהבנו שהוא לא חייב אוכל בלילה התעקשנו.
ואחרי לילה - שניים קשים כבר ברור לו שככה זה.. [בלילות קשים במיוחד הוא מקבל את בקבוק הבוקר יותר מוקדם] אבל לפני השינה אנחנו מקפידים על בקבוק
לפני אמבטיה וצחצוח שיניים ולא אחרי.

ואם היא גדולה אולי ההסבר הזה יעזור - שחייבים לצחצח שיניים אחרי בקבוק כדי לשמור על השיניים ולכן עדיף לפני שנכנסים למיטה. ו/או במיטה רק בקבוק מים.

האמת, אין לי מה להוסיף על העצות החכמות שנכתבו כאן.

טוב, אולי משהו:
הגעתי למסקנה, שהדבר הכי חשוב הוא התחושות שיש לך בגוף. מידת הביטחון שלך. וגם, הנכונות לעבור את המשוכה הזאת, של פיספוסים ובלגנים.
היום אני יודעת, שככל שנעשה לעצמנו "הנחות" ונלביש בחיתולים יותר זמן כדי "להקל" על עצמנו, הדבר היחיד שקורה הוא שאנחנו דוחים את תקופת הפיספוסים הרבים לגיל יותר מאוחר - וזה דווקא מבאס )-: , כי א. יש יותר פיפי... הכמויות אדירות... וב. נוצר מאבק כוח ככל שהם יותר גדולים, וג. לנו, פסיכולוגית, יש יותר ציפיות כשהם גדלים, ואז יש יותר כעס. אם אנחנו לא כועסים על תינוק בן שלושה חודשים שעושה פיפי במיטה (נו, זה עובר קטן), על ילד בן שנתיים אנחנו כבר כועסים, כי נדמה שהוא כבר "מבין", וזה לא ככה. הרי בילבלנו אותם.
אז יוצא, שהדחייה, מה שנראה כמו הקלה בגיל הצעיר, מסדרת לנו יותר בעיות בהמשך.
בכל מקרה תהיה משוכת פיספוסים.
בכל מקרה צריך לעבור את התקופה שהתינוק עושה, ומרגיש את התוצאות, ולא כועסים עליו, ולאט לאט הוא לומד את הקטע החדש הזה.
בהצלחה!

הולכים למשפחה ושם רוצים שגאיה תהיה עם חיתול כי יש לה פיספוסים. ושם יש שטיחים ובכלל הכל סטרילי (איכס). האם זה לגיטימי לשגע את הילדה על ההתחלה של הגמילה או אולי עדיף לדחות את הביקורים??
לדעתי, ומנסיוני, אם לא מדובר במשפחה קרובה ואהובה במיוחד, כדאי לדחות, לדלל ביקורים או פשוט להזמין את המשפחה אלייך.

מצד שני, בשלב הפספוסים הראשון והמסיבי, כשהם בכלל לא מודיעים, לפעמים חייבים קצת זמן חיתול- כשיש סידורים במקומות ציבוריים, כשממש רוצים להפגש עם מישהו שלא מתאים לו שלוליות פיפי בבית (ואני נגד להכנס לבידוד חברתי- זה יותר גרוע בעיני מחיתולים).

מה שחשוב הוא:
א. לצמצם ככל האפשר את ההזדמנויות שבהן צריך חיתול- למשל, לא להפגש עם מי שלא באמת בא לך להפגש איתו, להשתדל להעביר כמה שיותר מפגשים חברתיים לדשא במקום לסלון מצופה שטיחים, וכן הלאה.
ב. להלביש את החיתול אך ורק במקום הבעייתי מבחינת פספוסים- לא בדרך לשם, לא בדרך חזרה, ולא להתפתות להשאיר את החיתול גם אחר כך כשכבר לא מוכרחים.
ג. במידת האפשר, להוריד חיתול ולהציע פשפוש בזמן השהות במקום הבעייתי, ולו כדי להזכיר לילד שאת לא מצפה שהוא יעשה בחיתול. מנסיוני מהר מאד הם לומדים לחכות שתורידי להם ואז לעשות.
אמנם זה מבלבל את הילד, אבל אין מה לעשות- זה המחיר שצריך לשלם על השימוש בחיתול מלכתחילה. כלומר, הילד מראש מבולבל, זה לא שהחיתול בסלון של המשפחה יוצר את הבלבול. צריך לקחת את זה בפרופורציות.

מה שבאמת חשוב הוא לעשות את הסוויץ' במוח שלנו- לא להתיחס לחיתול כאל פתרון נוח כל פעם שלא מתחשק לנגב שלוליות, אלא כאל פתרון חירום שנדרש רק במקרים קיצוניים. ברגע שהתחלתי לחשוב בצורה כזאת, גליתי שיש פחות ופחות הזדמנויות שבהן החיתול באמת חיוני.

כשממש רוצים להפגש עם מישהו שלא מתאים לו שלוליות פיפי בבית (ואני נגד להכנס לבידוד חברתי- זה יותר גרוע בעיני מחיתולים).
נפגשים איתו בפארק

על הדשא.

קורוטנית, זה בדיוק מה שכתבתי משפט אחד אחר כך >:)
כבר פעם שניה שאת חולקת עלי כשבעצם שתינו מסכימות

מה שבאמת חשוב הוא לעשות את הסוויץ' במוח שלנו- לא להתיחס לחיתול כאל פתרון נוח כל פעם שלא מתחשק לנגב שלוליות
מילים שוות זהב

בסוף הלכנו, היא הייתה עם חיתול שנשאר יבש, הצעתי לה באסלה ונרשמה התלהבות (3 פעמים)
ובסוף היה "פיספוס" אחד, יעני בחיתול -
באשמתי, כי לא הצעתי בזמן (היא לא יוזמת עדיין, אחנו רק ביום הרביעי לגמילה - זה בסדר?)

בסוף הלכנו, היא הייתה עם חיתול שנשאר יבש, הצעתי לה באסלה ונרשמה התלהבות (3 פעמים)
הידד!

היא לא יוזמת עדיין, אחנו רק ביום הרביעי לגמילה - זה בסדר?
הכל בסדר. אין לא-בסדר. כל ילד והזמן שלו.

הכל בסדר. אין לא-בסדר
הזכרת לי את דויד הכיטוב P-:

מה שבאמת חשוב הוא לעשות את הסוויץ' במוח שלנו- לא להתיחס לחיתול כאל פתרון נוח כל פעם שלא מתחשק לנגב שלוליות, אלא כאל פתרון חירום שנדרש רק במקרים קיצוניים. ברגע שהתחלתי לחשוב בצורה כזאת, גליתי שיש פחות ופחות הזדמנויות שבהן החיתול באמת חיוני.
|y|
מסכימה מאד. אני עשיתי את הסוויץ בעקבות דברים שכתבה לי בשמת א ולא יאומן זה פשוט עשה שינוי !!
מאד עזר לי גם לקרוא (לא זוכרת איפה....) וכשהבנתי שאיפה שלא נוח לי עדיף כמה שפחות להיות...(להפחית למינימום את השהייה במקומות שאני בלחץ מפספוסים). זה עזר לי להיות קשובה לעצמי איפה ועם מי נוח וטוב לי להיות...
וגם לשים לב מתי אני בלחץ כי אני (לא במודע) חוששת מתגובות, או רוצה להוכיח משהו...ואז אני מדברת עם עצמי ומרגיעה את עצמי שהכל בסדר ,ואז מה אם יהיה פיפי על הרצפה (לא בבית שלנו)- אני אנקה...כלומר שיחררתי את עצמי מ"מה יגידו או יחשבו.." שזה מאד הקל עלי.
בהצלחה ל קט קטית @}.

תזמורת

(קראתי ומיהרתי להגיב!)

שיחררתי את עצמי מ"מה יגידו או יחשבו.."
לקחתי

תודה ל טליה טקאוקה

{@{@

סידורים במקומות ציבוריים, כשממש רוצים להפגש עם מישהו שלא מתאים לו שלוליות פיפי בבית
במקרים האלה אנחנו משתמשים בתחתוני גמילה. הוא יודע שהם לא חיתול אז אין פה מסר כפול, אם רוצים לקחת אותו לשירותים זה נורא פשוט (למי שמשתמש בחיתול ר"פ קצת בלגן להפשיט ולחתל בלי להשכיב את הילד ולבאס אותו, אז זה פותר את הבעיה). ואם יש פספוס - לא קרה כלום.

הוא יודע שהם לא חיתול
זה כבר תלוי בגיל.
בגיל שנה אני לא חושבת שהילד שלי הבדיל בין החיתולים (הר"פ) ותחתוני הגמילה.

למי שמשתמש בחיתול ר"פ קצת בלגן להפשיט ולחתל בלי להשכיב את הילד ולבאס אותו
ממש לא! אני הייתי מורידה ומלבישה את החיתול כשהילד עומד (שלא לומר הולך תוך כדי

) בלי להוריד את המכנסיים ובטח בלי להשכיב. דווקא עם תחתוני גמילה חייבים להוריד את המכנסיים אם רוצים להחליף כשכן יש פספוס (בחורף זה אומר גם להוריד נעליים) וזה הרבה יותר מבאס.

שליחה על ידי ממ* » 09 יוני 2007, 12:41

_לגבי בקבוק במיטה - זה ממש מזיק לשיניים. אלא אם כן זה רק עם מים.
אנחנו התחלנו לגמול את הקטן מבקבוקי לילה - בזה שהתחלנו להפריד בין הבקבוק להרדמה.
במקום בקבוק אחרי אמבטיה ולפני הרדמות - הבקבוק הוא לפני אמבטיה בפינוק על אמא ואז אמבטיה ולמיטה._

תודה, פו. את, כמובן, צודקת. היא פשוט רגילה להירדם עם הבקבוק (למרות הסיפורים והליטופים). החיבור הזה היה שטות שלי בימים קצת קשים ועייפים. ועכשיו, לבי לא מתיר לי לגמול אותה.
אבל, כפי שהצעת, אנסה ל
למהול במים כדי שיגמל לאט לאט.
ולעשות את זה באופן הדרגתי.

איזה כיף שכולם כותבים כל כך יפה את כל מה שלימדתי, אני לא צריכה בכלל לכתוב כלום

(-:

תזמורת הים, הסיכום שלך כל כך מוצלח (נקודות א-ג) שממש כדאי להוסיף אותו בראש הדף כעצות כלליות. לי אין זמן כרגע, אבל אם יש עורך/ת חרוצ/ה...

שליחה על ידי ממ* » 09 יוני 2007, 13:40

איזה כיף שכולם כותבים כל כך יפה את כל מה שלימדתי, אני לא צריכה בכלל לכתוב כלום....תזמורת הים, הסיכום שלך כל כך מוצלח (נקודות א-ג)
רגע, רגע, ומה איתי? גם אני הייתי תלמידה טובה בדף הזה!

וברצינות את צודקת, בשמת. אני שמחה שאת מרוצה מתלמידותייך. רק שתדעי שכשאני מטיפה לאמהות-מכרות לשחרר את הפצפונים מחיתולים וכו', אני פותחת ב: "בשמת א אומרת..." . כך שאת מקבלת את הקרדיט!

חחח
כולן תלמידות טובות בדף הזה! פשוט, את תזמורת הים ציינתי במיוחד בגלל הנקודות המסוכמות יפה, שלדעתי צריך להכניס לסיכום בראש הדף.

בשמת, הכנסתי כבר קודם

מספיק לבקש פעם אחת P-:

<קט קטית מתחפשת לגמדית>

ממ,
מסתמן בבירור שאנחנו לא משתמשים בחר"פ ותח"ג של אותם יצרנים

שליחה על ידי ממ* » 09 יוני 2007, 15:58

_ממ,
מסתמן בבירור שאנחנו לא משתמשים בחר"פ ותח"ג של אותם יצרנים_
אוי, לא הבנתי. אנא הסבירי והדגימי....

את משתמשת בחיתול ר"פ שקל להוריד ולחתל בעמידה ובתנועה (בטח all in one כלשהו עם וולקרו) ובתחתוני גמילה שלוקח קצת זמן להפשיל; ואילו לנו יש תח"ג שיורדים בקלות יחד עם המכנסיים (וברור שכשאנחנו הולכים למקום שחייבים בו לא רק משהו שימנע פספוסים אלא גם מכנסיים, אני אלביש מכנסיים שממש אבל ממש קל להוריד גם לבד) וחר"פ מסורבלים עם תיקתקים וכיסויים.
בקיצור, לא של אותם יצרנים...

מספיק לבקש פעם אחת
הוי, תודה! אפילו לא בדקתי. לא העליתי בדעתי את הזריזות בדף הזה!!!!

_ממ,
מסתמן בבירור שאנחנו לא משתמשים בחר"פ ותח"ג של אותם יצרנים
אוי, לא הבנתי. אנא הסבירי והדגימי...._
ממ, יעלילה התכוונה אלי

יעלילה, אני משתמשת (השתמשתי יותר נכון

) בחיתולי מדר איז עם תקתקים + כיסוי. אין שום בעיה להלביש אותם בעמידה. אפילו קל יותר מאשר את חיתולי הוולקרו.
תחתוני הגמילה שלי אכן קשים להפשלה (קושיז).
את כל המכנסיים של הברווז קל להוריד (לובש רק טרנינגים וטריקואים עם גומי)) אבל בחורף לעתים קרובות היה צריך להוריד גם נעליים... והיתרון הגדול מבחינתי של אי הורדת המכנסיים לגמרי היה שהילד לא היה יכול לברוח באמצע ההחתלה

ובקיצור, בנות יקרות, הכי טוב - בלי!
P-:

ממ, יעלילה התכוונה אלי
אופס, נכון

חיתולי מדר איז עם תקתקים + כיסוי. אין שום בעיה להלביש אותם בעמידה
כמעט רציתי לבקש שתלמדי אותי, אבל חבל - זה כבר לא רלוונטי (|יש|)...

באמת חבל נורא

יעלי לה,
שתפי אותנו במה את משתמשת,
למען ההשכלה הכללית....

_יעלי לה,
שתפי אותנו במה את משתמשת,
למען ההשכלה הכללית...._
לא בטוחה שהבנתי למה את מתייחסת: לחר"פ (מדר איז עם תקתקים + כיסוי)? לתח"ג (bummies)? לסיבה שבגללה זה כבר לא רלוונטי (סיר)?
<אני, אגב, משתמשת באסלה כמובן

>

התכוונתי לתח"ג.... אני מחפשת פתרון לשעות שהינשופון עם המטפלת, שמשום מה לא מוכנה לקחת אותו לטיול בלי חיתול (למרות שהוא כמעט תמיד חוזר יבש). בקיצור - ה-bummies נוחים לשימוש?

המטפלת, שמשום מה לא מוכנה לקחת אותו לטיול בלי חיתול (למרות שהוא כמעט תמיד חוזר יבש)
סליחה? מה ז"א לא מוכנה? לקרוא לה לשיחה דחוף!

סליחה? מה ז"א לא מוכנה? לקרוא לה לשיחה דחוף!
ברור.
אפשר להציע לה לרפד את העגלה בטטרה או משהו. מעבר לזה, לבקש שיתוף פעולה מלא.

שליחה על ידי ממ* » 10 יוני 2007, 09:23

_המטפלת, שמשום מה לא מוכנה לקחת אותו לטיול בלי חיתול (למרות שהוא כמעט תמיד חוזר יבש)
סליחה? מה ז"א לא מוכנה? לקרוא לה לשיחה דחוף!_
מסכימה. זו לא סיטואציה שאמורה להתאפשר. חד משמעית, המטפלת בפעוט צריכה לשתף פעולה עם הוריו בענייני גמילה מחיתולים.

אנחנו יוצאים לטיולים ברגל או בתלת אופן בכדי לא להפתיע את הטיולון

מסכימה. זו לא סיטואציה שאמורה להתאפשר. חד משמעית, המטפלת בפעוט צריכה לשתף פעולה עם הוריו בענייני גמילה מחיתולים

כן, אני יודעת שאתן צודקות. היא בדר"כ מאוד משתפת פעולה ולכן בהתחלה כראיתי שזה מלחיץ אותה - אמרתי לעצמי שזה לא נורא ועדיף שהיא תהיה רגועה ולא תלחיץ את הינשופון. אבל בימים האחרונים באמת קלטתי שאני סתם מבלבלת אותו (בעיקבות רגרסיה - פיפיים יותר קטנים ודחופים וחוסר שיתוף פעולה מוחלט בעייני הודעות). בקיצור - באמת כבר החלטתי
לקרוא לה לשיחה דחוף!

אגב - העגלה היא ממש לא הבעייה, לדעתי סיכויים קלושים שהוא יעשה בה פיפי. בכיסא אוטו קרה זה רק פעם אחת בגלל חוסר תשומת לב שלי.

היא בדר"כ מאוד משתפת פעולה ולכן בהתחלה כראיתי שזה מלחיץ אותה -אמרתי לעצמי שזה לא נורא ועדיף שהיא תהיה רגועה ולא תלחיץ את הינשופון
עדיף שגם תהיה רגועה וגם תשתף פעולה P-:

שליחה על ידי ממ* » 11 יוני 2007, 10:49

היא בדר"כ מאוד משתפת פעולה ולכן בהתחלה כשראיתי שזה מלחיץ אותה אמרתי לעצמי שזה לא נורא ועדיף שהיא תהיה רגועה ולא תלחיץ את הינשופון
השיטה היא להראות לה עד כמה את לא מוטרדת מפספוסים:

ציידי אותה בכמה בגדים חלופיים לפצפון, ואמרי לה שממש לא אכפת לך שיירטבו מפיפי או יתלכלכו מקקי, וגם שלא אכפת לך כלל שהעגלה תירטב.
חזרי ואמרי לה שפספוסים זה חלק מהתהליך.
אמרי לה גם דברים כמו "פספוסים זה חמוד, זה אנושי, ככה זה צריך להיות, וכו."

תודה! בדר"כ באמת שאין בכלל בעייה עם כל "השגעונות" שלי למניהם. פה אני לא כל כך מבינה למה ההתנגדות.
ואם אתן כבר פה אשמח לשתף -
לפני חודש וחצי בערך הורדנו חיתולים לגמרי (חוץ מ...כאמור), אחרי שכמעט כל החורף היינו בבית בלי חיתולים עם פספוסים (-: , ובעיקר בלילה בלי חיתול - פשוט גילינו שהוא הפסיק לעשות פיפי בלילה אז הורדנו. אחרי השינה תמיד עושים פיפי בסיר. קקי גם קל לתפוס. אם עברו שעתיים - שלוש שעות מאז הפיפי האחרון אני מושיבה על הסיר (בבית) או מורידה חלק תחתון (בחוץ) ובדר"כ הוא באמת עושה, גם אם לא מיד.
היום הינשופון בן שנה ושבע. עדיין לא מדבר, אבל מתקשר בלי שום בעייה כל מה שהוא צריך.
העניין הוא שהוא לא מתקשר בנושא הפיפי בכלל, למרות שאחרי כל פיפי אני חוזרת על המנטרה הקבועה - פעם הבאה נעשה בסיר/ תגיד לי ואני אקח אותך/ אעזור לך וכו'. ממש בלי לחץ או כעס ,כי אני באמת לא לחוצה. לאחרונה התחלנו גם לקחת אותו לסיר באמצע.
ובכל זאת מוזר לי שאין שום התקדמות (ואפילו נסיגה, כמו שאמרתי).
בקיצור, האם לשנות משהו בהתייחסות או שפשוט זה עניין של זמן?

לאחרונה התחלנו גם לקחת אותו לסיר באמצע

אין לי ניסיון רב בקטע אבל נשמע לי הגיוני

אני עושה ככה כשהגדולה מפספסת וחושבת שהתחיל לחלחל...

רוצה לחדד את השאלה - איך מייצרים "תקשורת פיפי"?
למשל, בחוץ, האם עדיף להוריד מכנסיים כשנראה לי שיש לו פיפי כדי שיהיה לו קל לעשות (ולי פחות כביסות) או שזה בעצם מנטרל את הצורך לתקשר "אני צריך פיפי". בבית - האם לשים כל הזמן תחתונים?

האם עדיף להוריד מכנסיים כשנראה לי שיש לו פיפי כדי שיהיה לו קל לעשות (ולי פחות כביסות) או שזה בעצם מנטרל את הצורך לתקשר "אני צריך פיפי".
האם את מתכוונת - להשאיר כל הזמן בלי מכנסיים ולאפשר לו עצמאות מלאה, או להוריד כשאת חושבת שהוא צריך?
יש הבדל.
אם הוא כל הזמן בלי מכנסיים בחוץ, זה כמובן מקל על שניכם. השאלה היא, אם הוא עושה בצורה מסודרת, על עץ בצד, או פשוט "יוצא לו" לא משנה איפה הוא נמצא?
אם הוא הולך לעץ בצד ועושה, כשהוא מרגיש שהוא צריך - זה טוב מאוד. זאת עצמאות, ואין סיבה למנוע את זה.
הוא אמור לזהות מתי הוא עם מכנסיים, ולבקש עזרה לשירותים רגילים.
אם, לעומת זאת, את מורידה מכנסיים, לא קשובה אליו, ואז "יוצא לו" איפה שהוא עומד בדיוק, באמצע שביל או דשא או משהו כזה - זה לא מתאים. מה עושים?

אם את מורידה כי את חושבת שהוא צריך, אז את מורידה ותיכף לוקחת לעץ ומציעה לו "להשקות עץ".
את מזכירה לו, כשאתם יוצאים ואת מורידה מכנסיים, שכאשר הוא יצטרך פיפי הוא יכול ללכת לעץ (אפשר להצביע לאיזה עץ) ולעשות שם. את גם מזכירה לו שאם הוא צריך עזרה, אין בעיה, את כאן ואפשר לבקש.
אם הוא עשה במקום הלא מתאים - לפעמים אפשר לעצור אותו ולקחת למקום המתאים, שימשיך שם. בפעמים אחרות את מגיבה כמו לכל פיספוס בבית: "אופס, יצא לך על הדשא. אנחנו לא עושים פיפי על הדשא, אם אתה צריך פיפי תלך להשקות עץ, הנה, העץ הזה".

למה לא עושים על הדשא/באמצע השביל? משתי סיבות. ראשית, זה לא נעים למי שרוצה לשבת על הדשא, לדרוך על השביל וכדומה. לא סתם אנחנו לא עושים את צרכינו במקומות האלה... שנית, כי אפילו אם נקודתית לא ממש איכפת לך, את בכל זאת רוצה ללמד אותו איך מתנהגים, והמטרה היא שבהדרגה הוא ילמד שעושים על עץ בצד.
חוץ מזה, ההבדל הוא שאם סתם "יצא לו" אז זה פיספוס, בעוד שאם הוא קם והלך לעץ בצד ועשה - זה מבחירה מודעת.

בכל מקרה, בבית ובמקומות אחרים - הוא ילמד בהדרגה לתקשר, ואת מתגמלת על התקשורת בכך שאת שמחה ומשתפת פעולה.

בבית - האם לשים כל הזמן תחתונים?
בחירה שלך. גם בבית אולי קל יותר לגשת לסיר כשאתה עירום. כמו כן, למי שגדל בחיתולים, המגע של משהו צמוד לגוף יכול לבלבל ודווקא לעודד פספוסים. מצד שני, אם הוא לובש משהו אז חלק מהעניין ייספג בבגדים.
אז זו בחירה שלך: מה נוח לך יותר? איך את מרגישה עם האפשרויות?

תודה, בשמת, על הערותיך שהביאו להארות ותובנות חדשות.
אני אפרט בהמשך.

שליחה על ידי ממ* » 13 יוני 2007, 12:36

_בבית - האם לשים כל הזמן תחתונים?
בחירה שלך. גם בבית אולי קל יותר לגשת לסיר כשאתה עירום. כמו כן, למי שגדל בחיתולים, המגע של משהו צמוד לגוף יכול לבלבל ודווקא לעודד פספוסים_
שבועיים (בערך) בלי תחתונים ומכנסיים (כלומר, בחצי עירום) מאוד עוזרים לבסס את הגמילה. עכשיו קיץ, חם, והם נהנים להסתובב עירומים בכל מקרה.

אם, לעומת זאת, את מורידה מכנסיים, לא קשובה אליו, ואז "יוצא לו" איפה שהוא עומד בדיוק, באמצע שביל או דשא או משהו כזה - זה לא מתאים
אני משתדלת להיות קשובה (אולי לא מספיק? לא יודעת) אבל בהחלט נראה שרוב הזמן הוא מחזיק עד הרגע האחרון ואז "יוצא לו" איפשהוא. כמובן שתמיד אני מציעה עץ/ שיבחר בעצמו איזה עץ וכו'. אני מעדיפה להימנע מהרבה הורדות/הלבשות מעיקות ולכן אם כבר הצעתי והורדתי מכנסיים אני לא מחזירה מיד. בבית פשוט הרבה יותר קל לי בלי בכלל - אני מרגישה שאני פחות לחוצה.
מה שהביא אותי בימים האחרונים למחשבה שאולי הוא לא מעוניין לשתך פעולה - וזה כמובן הרבה יותר מדאיג מסתם התפספס. למשל יש מקרים שהוא לא רוצה שנוריד לו את המכנסיים ועושה כמה דקות אחר כך. מה יוצא לו מזה שהוא נרטב? אני בטוחה שזה לא נעים לו. אנחנו נשארים רגועים ופשוט אומרים - "עשית פיפי, בוא נחליף מכנסיים כי לא נעים להיות רטוב ופעם הבאה אתה יכול לבקש לפני ונוריד לך". אבל זה לא עונה על השאלה למה מלכתחילה הוא סירב? או לפעמים הוא קם מהשינה ולא מוכן לשבת על הסיר (למרות שתמיד יש לו פיפי).
אז בין הרצון ללמד אותו איפה עושים ואיפה לא, ובין הרצון להשאר רגועה ולא להפעיל עליו לחץ אני מרגישה שקצת התבלבלתי בעצמי...
(והמרגיעון - "הכל נכון – גם פרשנות לקויה")

לא בטוחה אם זה הדף המתאים לשאלה הזו. אני אשאל, ומקסימום נעביר אחר כך.
בני הקטן בן שנתיים וחצי. גדל בחיתולים ר"פ (משולב עם בלי חיתולים בשנת חייו הראשונה), גמול ביום מגיל שנה וחצי. לפני כחודש הורדנו חיתול בלילה, אחרי שניים-שלושה לילות יבשים רצופים (גם לפני כן, בחצי השנה האחרונה, היו ימים רצופים שהתעורר יבש). ואז במשך שבוע, הרטיב בכל לילה. החלטנו לנסות להעיר אותו לפיפי בלילה, מתוך תקווה שכשנפסיק הוא יתעורר לבד או יתעורר יבש.
כעבור כמה ימים, עברנו לפשפש אותו בלילה רק אם סירב לעשות פיפי לפני השינה (שזה לפחות חצי מהזמן). אני לא מצליחה להחליט מה לעשות. בבחירה בין להחזיר חיתול ללפשפש אותו כל לילה, אני מעדיפה לפשפש אותו, נראה לי יותר נעים ויותר אקולוגי. האם פשוט להפסיק לפשפש מתוך אמונה שתוך חודש זה ייעלם? ולמה שזה ייעלם? הוא לא מתעורר בדרך כלל מהרטיבות במיטה (המשפחתית). האם להמשיך לפשפש ולדבר איתו שוב בעוד חודשיים?

בכורי גדל בחד פעמיים ונגמל בגיל שנתיים וחצי, יום ולילה יחד (לילה ע"פ בקשתו-שלו), בצורה מאוד חלקה, ואני קצת אובדת עצות בעניין.

לא בטוחה אם זה הדף המתאים לשאלה הזו. אני אשאל, ומקסימום נעביר אחר כך.
גמילה מחיתולים בלילה

הילדון בן שנה וארבע, ולמרות מספר נסיונות לבלי חיתולים, זה לא ממש קרה. אני רוצה לנסות לגמול אותו (לפחות במידה מסוימת) הקיץ, כי אני מניחה שאחרת רוב הסיכויים שזה יקח עד הקיץ הבא, וזה המון זמן.
בשבת הורדתי לו את החיתול אחרי שנת הצהריים, והופ, ישר התחיל הפיפי. הוא עמד כשהורדתי לו את החיתול, אז פשוט הרמתי את הסיר כך שרוב הפיפי נכנס אליו. (הוא מיד רצה לגעת, אבל לא הרשיתי)

יש לי כל מיני שאלות לוגיסטיות, סליחה על ההפצצה.

לסיר יש שוליים קצת רחבים, והיה קצת קשה לכוון אותו. עלו לי כמה שאלות:
האם להושיב אותו על הסיר, או ללמד אותו שעושים פיפי בעמידה?
אם בעמידה, יש סיר שיותר נוח, או דרך לכוון בצורה יותר נוחה?
יש טעם להוציא כבר את הישבנון, או שעדיף סיר שאפשר להזיז ברחבי הבית והוא יכול לשבת עליו עצמאית?

גם לא ברור לי מה עושים עם בנים כשמשחקים בבית. עם בת, איפה שהיא עומדת, לשם מגיע הפיפי. עם בן, זה לא בדיוק כך. איך אפשר לצמצם סיכונים למינימום כשנמצאים בבית? יש גבול לכמה אפשר להיות במרפסת.

לגבי הבוקר. בד"כ אומרים לקחת לפשפוש דבר ראשון. הבעיה היא שהוא קם בחמש בערך, ואז אני מביאה אותו קודם למיטה שלי והוא יונק. לפעמים חוזר לישון ולפעמים לא. גם כשהוא לא נרדם, זה קצת זמן לנמנום, ואני שונאת להרוס את זה. מתי כדאי לפשפש, לפני ההנקה? אחריה אם הוא לא נרדם? יש חוקים לגבי כמה זמן עוד אפשר למרוח?

(אני שונאת לקום בבוקר

)

תודה @}

יש טעם להוציא כבר את הישבנון, או שעדיף סיר שאפשר להזיז ברחבי הבית והוא יכול לשבת עליו עצמאית?
תלוי מה הוא מעדיף.

לסיר יש שוליים קצת רחבים, והיה קצת קשה לכוון אותו
זו אכן בעיה לוגיסטית שבגללה זנחנו את הסיר בשלב מסוים. הוא עושה בשירותים (יש מקטין אסלה שמיועד לבנים, עם "צ'ופצ'יק" שאפשר לשלוף ולנקות, שמגן על בריחות כאלה. להשיג באייס). אפשרות אחרת: כשיש לו רק פיפי אני מחזיקה אותו עומד על דופן האמבטיה והוא עושה לתוך האמבטיה (שוטפים את זה ברגע, בכמות מים אפסית).

זה קצת זמן לנמנום, ואני שונאת להרוס את זה
כולנו שונאים להרוס את זה...

אבל גם ילד בן ארבע יכול להתעורר בחמש ולרצות לשירותים. אין מה לעשות מלבד לקחת אותו.

יש חוקים לגבי כמה זמן עוד אפשר למרוח?
את מתכוונת לחוק השלפוחית

הזמן שהם יכולים לחכות בבוקר משתנה ומתארך ככל שהם גדלים וככל שהפנימו את הגמילה (אבל תלוי גם אם הם מרגישים טוב או חולים, אם קר בחדר וכולי). אצלנו במשך המון זמן רצתי איתו לשירותים בחמש בבוקר כל יום (או פשפשתי בלילה, בתקופת הגמילה, או ספגתי פספוס). לאט לאט הזמן הזה התארך - היום, כמעט שנה אחרי שהתחיל לישון בלי חיתול, הוא יכול לחכות (איתי במיטה) גם עשרים דקות עד לפיפי של הבוקר.

מתי כדאי לפשפש, לפני ההנקה?
לפני.

גם לא ברור לי מה עושים עם בנים כשמשחקים בבית. עם בת, איפה שהיא עומדת, לשם מגיע הפיפי. עם בן, זה לא בדיוק כך. איך אפשר לצמצם סיכונים למינימום כשנמצאים בבית? יש גבול לכמה אפשר להיות במרפסת
שלולית פיפי של בן 1.4 זה "סיכון"? (מילא קקי...). אם הסרת את כל השטיחים, והוא עושה על הרצפה, זו אותה רצפה במרפסת ובבית. פשוט לוקחים את זה כנתון בתקופה הקרובה.
אני נעזרתי בחיתולי הטטרה הישנים והטובים - ברגע שהיתה שלולית ניגבתי עם חיתול רטוב וזהו. הם סופגים נהדר ומתייבשים ברגע. נתתי לו גם לעזור לי בניקוי.

(יש מקטין אסלה שמיועד לבנים, עם "צ'ופצ'יק" שאפשר לשלוף ולנקות, שמגן על בריחות כאלה. להשיג באייס).
נחפש. בינתיים, אולי האמבטיה באמת פתרון.

את מתכוונת לחוק השלפוחית

אה, יש לזה שם.

כולנו שונאים להרוס את זה...

שלולית פיפי של בן 1.4 זה "סיכון"? (מילא קקי...).
לא כזה סיכון, רק תלוי מה נמצא לפניו.

לקקי יש לפעמים התראה, ואפשר גם לנחש לאן הוא יגיע.

תודה.

לא כזה סיכון, רק תלוי מה נמצא לפניו
בהחלט. אם קורה שהוא עושה פיפי על צעצועים, ספרים או רהיטים, בהחלט להעיר לו (ברוגע - "אנחנו לא עושים פיפי על הדובי יובב"...

).

(ברוגע - "אנחנו לא עושים פיפי על הדובי יובב"... ). LOL

מעולם לא ראיתי בן עומד ומשתין לסיר.
על סיר תמיד יושבים.
עם קטנים, הרבה יותר נוח והגיוני להושיב אותם לכל הצרכים.
אם מגיעים לאסלה עם שרפרף מספיק גבוה, אז אפשר להשתין בעמידה.
לוגיסטית, זה הכי מתאים לפישפוש בחוץ.
וכן, כדאי לדאוג שהרצפה תהיה כמה שיותר מפונה מדברים... ואכן להבהיר. גם בגמילה, מהר מאוד מאוד הם קולטים, ואז יש להם שנייה או משהו, גם כשיוצא על הרצפה, לכוון. ואת בהחלט מעירה ברוגע שלא נעים שיש פיפי/קקי על הרצפה או על... ובוא לאמבטיה, או שיהיה סיר זמין שהוא יוכל מהר להתיישב עליו.

מעולם לא ראיתי בן עומד ומשתין לסיר.
אני כן.
במקרה הזה הוא פשוט התחיל כבר, אז לא היה נראה לי הגיוני להושיב אותו באמצע.
כשזה מיוזמתי אני מנסה להושיב אותו, אבל מתלבטת אם זו הדרך. הוא עוד לא מגיע לאסלה עם שרפרף, חסר לו איזה סנטימטר שניים.

אני לימדתי אותו להשתין בעמידה במקלחון. בבית הוא יכול כמעט תמיד לצאת לגינה אבל אצל ההורים שלי למשל אין גינה והוא לא מוכן לשבת שם בשירותים (מוכן לשבת אך ורק על האסלה בבית וגם שם רק על זו שלמעלה ולא על זו בשירותי האורחים למטה). אז שם הוא משתין במקלחון וזה אחלה פתרון.

אצלינו יצא מאוד בטבעיות שהוא עושה פיפי בעמידה בחוץ ובישיבה על הסיר / שירותים. זה מאוד נוח לו.

אני לימדתי אותו להשתין בעמידה במקלחון

אצלנו לא הלך. אבל פתאום הוא למד לבד לעלות על האסלה, על הברכיים עם הפנים לניאגרה, לשים יד על הניאגרה ולהשתין. אחת התנוחות המצחיקות ביותר.

סוף סוף בשבת יצא לי להוריד לו חיתול (הוא במשפחתון, והיינו עסוקים השבוע). ישב על הסיר מאוד יפה, שמח לשמוע ספרים וכו', אבל לא עשה כלום.
רק כשהעמדתי אותו באמבטיה, הוא עשה, והסתכל בפליאה לראות מה זה. אני אמשיך לנסות על הסיר, אבל לפחות אני יודעת עד שהוא יבין את זה, יש גם אפשרות אחרת.

אף, אצלי הוא היה יושב על האסלה יום יום, קורא ספרים ומה לא, ולא עשה בה כלום במשך 10 ימים. תני לו זמן.

תני לו זמן.
ברור, ברור.
אני זוכרת את זה עם הגדולה, לקח לה המון זמן עד שהיא קלטה מה עושים שם חוץ מלקרוא ספרים ולשיר שירים.

_הולכים למשפחה ושם רוצים שגאיה תהיה עם חיתול כי יש לה פיספוסים. ושם יש שטיחים ובכלל הכל סטרילי (איכס).
האם זה לגיטימי לשגע את הילדה על ההתחלה של הגמילה או אולי עדיף לדחות את הביקורים??_

אמנם באתי באיחור אופנתי אבל התשובות למשפט הזה חרקו לי אז אני מוסיפה משהו:

אצלנו העניין היה קל בסה"כ היא (2.3 עכשיו) מסתובבת עירומה בבית כבר המון זמן ואפילו לא מתוך כוונה לגמול אותה , המשמעות היא שהיו מליוני PP בכל מיני מקומות וניקיתי (כמו קומ"ג בטטרה) ולגמרי לא עשיתי עניין (כי אני חוראנית?!) בכלאופן כבר מגיל שנה היא היתה מסתובבת בבית עירומה, היו סירים ונדמה לי שאפילו השתינה בהם איזה פעמיים שלוש אבל בד"כ אם התפספס לה - התפספס. אני פשוט אמרתי "אנחנו עושים PP בסיר / בשירותים" ניקיתי והמשכנו הלאה.

מכל הזמנים שבעולם, חודש אחרי שנולד אחיה, שבוע אחרי שיצאנו מאישפוז בבי"ח [ שעלת יומן אישפוז למי שזה מעניין] הילדה גמלה את עצמה. [ אני אמנם מאוד רציתי שתגמל אבל הרגשתי שאין לי האנרגיות לטפל בפיספוסים בשלב ההוא].
בגן היא ביקשה מהגננת ללכת לשירותים [ נקודה לזכות הגן

היא ראתה ילדים עושים בשירותים] הגננת אמרה לי "תשלחי אותה בתחתונים" ואני עניתי, מה פתאום?! היא הרי לא מודיעה שהיא עושה ואפילו לא אחרי שעשתה?! אבל אחרי שבוע שאלתי את הקטנה:
את רוצה חיתול או תחתונים לגן?
תשובתה: תחתונים וכך היה. באותו יום לא היה אף פיספוס, למחרת היו, אחרי יומיים שבהם חיתול הלילה היה יבש לגמרי הציע חמותי - תורידו את החיתול גם בלילה שאלתי את הקטנה, את רוצה לישון עם חיתול או תחתונים , העדיפה תחתונים. ישנה בהם.
מאז - חלפו חודשיים + - היו כמה פיספוסים בלילות , מעט בימים, והכי מבאס היו כמה פיספוסי קקי (תמיד במקומות ציבוריים שבהם הכי לא נוח לנקות

)

אתן בטח תוהות למה כל הסיפור הזה קשור לשאלה של קט קטית ולתשובות שניתנו לה?!
ובכן אצל אמא שלי הכל נקי ומצופה שטיחים כריות ו..... ומיטת האורחים לא ערוכה לקלוט פיספוסים ולכן כאשר נסענו לשם פשוט לקחתי חיתול ובשיא הטבעיות אמרתי לקטנה "אצל סבתא ישנים עם חיתול כי לפעמים יוצא PP במיטה" - נטרלי לגמרי, וככה הקטנה התיחסה אל זה, באחת הפעמים היא עשתה PP בחיתול ובאחרות קמה עם חיתול יבש. וכל העניין לא נראה לה מוזר בכלל. אצל סבתא יש כללים אחרים מבבית.

אולי זה עבד וזה עובד בגלל שאני באמת באמת באמת לגמרי לא מתרגשת מפיספוסים והילדה יודעת את זה, אולי בגלל שהיא ניהלה את כל העניין, אולי בגלל ש.... אין לי מושג

ולמה אני מספרת ?! בעיקר כי לא נוח לי עם האמירה המשתמעת [באוזני, רק באזני] מחלק מהתשובות שכבוד לילד צריך לבוא על חשבון כבוד לאחרים [ויכוח ישן שלי עם אורלי בר לב] וגם לא ע"ח קשרים עם העולם - ז"א אם כבוד לילד שלי משמעו בידוד חברתי זה לא מתאים לי
< מצד שני אני לייט

>

לייט יקרה,
אהבתי את מה שכתבת.
איך אומרים, דפקת איחור אופנתי, הגדולה שלי (2.1) גמולה ביום כבר מזמן,
השטיח ניצל כי הבאתי איתי סיר (או אולי פישפשתי באסלה או שמתי חיתול, מי זוכר?)
והקטנה (9 חד') ביומיים האחרונים מסתובבת בבית בלי חיתול רוב היום.
וגמני יצאתי עם תובנה וחצי מהסיפור הזה. המסקנות בקרוב

המסקנות

גמילה מהחיתול הוא תהליך של שניים
הצד המפשתן והצד המכוון.
האחריות של הפעוטה היא להשתין, האחריות שלי היא לכוון.
ולכן על פני לחכות "שתגמל" הכרזתי עליה כעל גמולה,
ומאותו הרגע כל מה שלא בסיר הוא "פיספוס".
כזה פשוט.
היא גמולה עם הרבה פיספוסים

ומכיון שלא עבדנו על תהליך הגמילה, אלא רק ניסינו לזכור שפיפי עושים דווקא בסיר,
האמירה הזו תקפה גם אם לובשים חיתול.
יצא לי לשים חיתול פעמים בודדות מתחילת הגמילה,
ובהחלט לא עשינו מזה עניין.
אם היה פיפי בחיתול הוא פורש כעוד פיספוס פשוט

התובנה הכי גדולה שלי לגבי הגמילה היא שהכל בראש שלי

אין מה לפחד מפיספוסים, אין מה לפחד מחיתולים.
ואין מה לעשות טרור סביב הסיר.
העיקר התחת נושם, את הרצפה מנגבים, וגם חוסכים בחיתולים.
ובסוף נגמלים

ומיטת האורחים לא ערוכה לקלוט פיספוסים ולכן כאשר נסענו לשם פשוט לקחתי חיתול ובשיא הטבעיות אמרתי לקטנה "אצל סבתא ישנים עם חיתול כי לפעמים יוצא PP במיטה"
למה לא לקחת לשם שעוונית מהבית ולפרוש?

(גם אני בעד כבוד לשטיחים של סבתא, אבל במידת האפשר למצוא פתרונות ביניים).

שלום לכולם
הילדה שלי בת 2.5 מסתובבת בלי חיתול למעלה משנה בבית - לפני 3 חודשים התחילה להשתמש בסיר בבית אבל רק כשהיא בלי תחתונים או מכנסיים
לפני 3 שבועות התחלנו גם לצאת החוצה בלי חיתול ויש פספוסים רוב הפעמים, העגלה והכיסא באוטו לא מספיקים להתייבש
איך אנחנו לומדים לא להרטיב אותם וגם איך עושים את זה באוטו? אני מציאה לה להשתמש בסיר מתקפל כשאנחנו נוסעים או מטיילים אבל היא מסרבת ואז עושה פיפי בכיסא
לאחרונה גם התחילה לבקש חיתול האם זה אומר שזה מוקדם לה מדי?
תודה

ולמה אני מספרת ?! בעיקר כי לא נוח לי עם האמירה המשתמעת [באוזני, רק באזני] מחלק מהתשובות שכבוד לילד צריך לבוא על חשבון כבוד לאחרים [ויכוח ישן שלי עם אורלי בר לב] וגם לא ע"ח קשרים עם העולם - ז"א אם כבוד לילד שלי משמעו בידוד חברתי זה לא מתאים לי

שוקוקטיה, נראה לי שסתם לתת להם להסתובב ערומים , זה מה שזה בסך הכל, להסתובב ערומים. אני יודעת שאם לא הייתי מכוונת כמו שקט קטית כתבה הבן שלי לא היה נגמל. נכון, היו כמה שבועות "מעצבנים" של להגיד כל 10 דקות " אתה רוצה לעשות פיפי בשירותים? אתה רוצה לעשות קקי בשירותים? " .
אבל היום הוא מבקש לבד, מוריד אפילו מכנסיים ותחתונים, וגמול 24 שעות, ביום ובלילה. והוא בסך הכל בן שנתיים ושבוע

אז לא נראה לי שזה מוקדם, בהחלט נראה לי שצריך להעביר את הרעיון הכללי של איך זה אמור להיות.

שוקוקטיה יקירתי
טוב שבאת

לאחרונה גם התחילה לבקש חיתול האם זה אומר שזה מוקדם לה מדי?

זה אומר שיש לחץ סביב הנושא
על פני להחזיר חיתול עדיף להוריד את הלחץ
שירקבו הכיסא והעגלה

אספר לך מה היה עם גאיה בקטע הזה.
בבית היא גמולה ערומה.
בחוץ הייתה מפספסת ללא הפסק.
יש לך פיפי? לא! ואחרי דקה עושה במכנסיים...
אז התחלנו להשקות את העצים:
סיפרנו לה שהעץ צמה ורוצה לשתות,
ותוך זמן קצר הגענו למצב שעוצרים ליד כל עץ להשקותו...
היום נדיר שהיא מבקשת בחוץ מיוזמתה (גמולה כחודשיים),
מרבה להתאפק והאחריות שלי לפשפש אותה,
מוצאים עץ (אפשר גם עמוד, אבן או ענף) ומשקים אותו!
והיא זורמת (תרתי משמע) כי זה משחק!

מקווה שעזרתי במשו, המון בהצלחה!
גמילה היא תקופה קצרה ומצחיקה

נ.ב. אם עדיין לא שמת אז... חובה מגבת על כיסא הבטיחות! P-:

אז הלכנו אתמול להשקות את העצים בפארק זה היה משעשע ועבד - תודות לכם!
איך עושים פיפי באוטו? פשוט עוצרים באמצע הכביש בשנייה ?

עוצרים כמו שהיית עוצרת לילד גמול

או לחלופין לבעלך

איך לא חשבתי על זה?

פשוט עוצרים באמצע הכביש בשנייה ?
זה לא כזה פשוט, כי יש כבישים שאין בהם שוליים. נראה לי שכדאי לנסות להימנע מנסיעות ארוכות אם אפשר, ולשים לב לתחנות עצירה אפשריות בנסיעות שכן עושים.

באמת מצחיק שלא חשבתי על זה ככה
משום מה ציפיתי שהיא תגיד לי שהיא צריכה פיפי בדיוק כמו שהיא עושה בבית
אבל פתאום אני קולטת שזה אחריות שלי בדיוק כמו שזה היה אחריות שלי בבית לפני שהיא למדה לעשות את זה לבד
זה פשוט משנה לי את כל הגישה והאמת שחזרנו היום מהטיול יבשים
עוד פעם תודה לכולכם!

נו, אמרתי לך "טוב שבאת"?

(())(())

זה לא כזה פשוט, כי יש כבישים שאין בהם שוליים
מזדהה - כל הדרך לאילת (דרך מצפה רמון) הילדה צעקה סיר וחיפשנו מקומות לעצור.
למגן את הכיסא גם במשטח החתלה קטן או שעוונית קטנה.

זהו שיש לנו סיר מתקפל אבל זה בינתיים לא מושך אותנו באוטו

_גמילה מהחיתול הוא תהליך של שניים
הצד המפשתן והצד המכוון.
האחריות של הפעוטה היא להשתין, האחריות שלי היא לכוון.
ולכן על פני לחכות "שתגמל" הכרזתי עליה כעל גמולה,
ומאותו הרגע כל מה שלא בסיר הוא "פיספוס"._
אה! אה! כל הכבוד!!!! ניסוחים מעולים, וזה בדיוק בדיוק הלקח של "בלי חיתולים" - ברגע שעושים את הסוויץ' המנטאלי הזה, שהילד "גמול", ומקסימום יש פיספוסים, זהו זה! זה מסדר את הראש!
<רואים שאני מתלהבת?>

וגם "להשקות עץ". קט קטית, חבל שאני לא נותנת ציונים בקורס D-: היית מקבלת מאה. LOL LOL

ניסוחים מעולים, וזה בדיוק בדיוק הלקח של "בלי חיתולים" - ברגע שעושים את הסוויץ' המנטאלי הזה, שהילד "גמול", ומקסימום יש פיספוסים, זהו זה! זה מסדר את הראש!
ממש כך

עוד שאלה:
האם כדאי להתחיל את התהליך של גמילה מחיתולים בלילה באותה תקופה של גמילה מחיתולים ביום?
האיש שלי לא רוצה לקנות חיתולים יותר, מה שהפך את הלילות שלנו למאוד רטובים ( והרבה כביסות ביד- אין לנו מכונת כביסה)
וגם את הימים למאוד רטובים (המון המון פיספוסים, אולי בגלל הלילות?)
האם כדאי לחכות עם הלילות
הבעיה שזה מבלבל אותה
אמרתי לה שנגמרו לנו החיתולים ואז היא לא ביקשה יותר חיתול
אבל אם שמים בלילה היא מבקשת חיתול גם ביום

האם צריך להעיר את הילדה בלילה ולשים אותה בסיר אם מחליטים על גמילה עכשיו?

קצת קשה לי לראות את זה קורה כי אני יודעת שאם אני אעיר אותה היא תהיה מאוד מאוד עצבנית ולא תסכים לעשות כלום
היא גם נראית די מבסוטית כשהיא עושה פיפי במיטה....

תודה

אנחנו חיכינו בערך חודש עם גמילת הלילה. אחרי שהיום היה מבוסס לגמרי הורדתי לו גם בלילה. מאז היה רק פיספוס אחד כשהוא היה חולה.
לא ראיתי שזה מבלבל אותו כי הוא במילא לא רצה חיתול. ואני הייתי אומרת לו "חיתול רק ללילה" .

הגדולה גמולה ביום כבר 3 חוד' בלילה עם חיתול רב פעמי שמתפוצץ מפיפי עד הבוקר.
לפי כמות הפיפי אין מצב להוריד גם בלילה.
אם זה היה פיפי אחד הייתי מורידה...
אומרת לה ששמים תחתון

אני הייתי נעזרת בשירותי מכבסה אוטומטית לפרק זמן זה (או אם אין כזו באזור שלכם, עושה הסכם עם השכנה לכביסות תכופות בתשלום). אם הילדה לא רוצה חיתול בלילה, יש לה מוטיבציה להיגמל בלילה. זה תהליך.
אצלנו לא חלמתי להוריד חיתול בלילה (סתם כי לא היה לי מושג בנושא), גם כשהיה גמול ביום. הבקשה להוריד בלילה באה ממנו, הורדתי. ספגנו גם פספוסים, גם לילות יבשים, גם לילות שבהם פשפשתי אותו, גם לילות שבהם סירב לפשפוש ורצה לישון. זה השתלם בגדול (אפרט אח"כ כי הוא נתלה עלי).

בשמת, עכשיו ראיתי שקיבלתי מאה בקורס !!!
יששששששששש!!!!
הולכת לתלות את התעודה על המקרר

אני המשכתי לחתל בלילה בערך 2-3 חודשים אחרי שהפסקנו להתחתל ביום. קצת אחרי שהתחיל להיות לגמרי יבש ביום הוא קם פתאום בבוקר עם חיתול יבש ואז התחילה תקופת מעבר של 2 לילות יבשים- 3 רטובים, ולאט לאט התחלתי לחתל לילה כן לילה לא, לא להתעקש אם הוא התנגד, או לחתל ולהוריד את החיתול באמצע הלילה אחרי הפיפי הראשון וכאלה. כשראיתי שהמאזן נוטה לכיוון הלילות היבשים, וכמויות הפיפי פחתו מאד בלילות הרטובים, ושהילד מתחיל לבקש בלילה שאקח אותו להשתין בשירותים, הורדתי את החיתול סופית. עדיין יש פספוסים אבל כמויות הכביסה סבירות.

מצד אחד אני רוצה שתלמד לנגב בעצמה - צריך לשים את הנייר נגיש.
מצד שני אם הם נמצאים בהישג ידה תוך כדי פיפי / קקי היא "מעבירה זמן" בפיזור כל הנייר בחדר השירותים.
רוצה לתת לה לשבת שם לבד (אולי גם לי יתנו

) [לא "לפקח" לה על הצרכים ועל הנייר]

רעיונות?
עידוד?
כמה גלילים יפוזרו לפני שתחדל מכך?
זה עובר לפני גיל 18?!

שימי רק חתיכה אחת קטנה בהישג ידה (או שתי חתיכות- אחת לפיזור ואחת לניגוב).
במקביל להזכיר בכל פעם שאת הנייר לא מפזרים...
מניחה שעד גיל 18 זה עובר, כן

כמה מחשבות שעברו לי בראש בקריאה של הדף...
בקטע של האוטו- אני מחזיקה באוטו טיטול (אחד ויחיד שמחזיק יבש כבר כמה חודשים

) , ושמה אותו על הכסא כהגנה- הילד לבוש בתחתונים ומכנסיים כרגיל.
לגבי התחתונים- אני אישית החלפתי את הטיטול ישר בתחתונים (למעט פעמים בודדות). העיניין הוא שאצלנו לפחות הילד מסתובב בבית ולפעמים היה עושה בלי שאשים לב, ואם הוא לא לבוש אז אין דרך לעלות על זה, עד שבמקרה דורכים באיזו שלולית (במקרה הטוב...). ככה עם תחתונים לפחות ראיתי שהתחתון רטוב וידעתי לחפש שלולית... סתם נקודה למחשבה...
ואחרון חביב- לגבי הטיפות האחרונות שיוצאות על המכנסיים- אני פשוט מורידה לגמרי, נותנת לו ללכת להשתין על הדשא או באסלה (גם אני לא מחזיקה- לי לא נוח וגם הוא לא מרשה), ושמה בחזרה.
המרגיעון שיצא לי- "קושי אינו בהכרח סבל"... שווה מחשבה...