לידת הבית השלישית של מיכל בר

[אנונימי]

^דף סיפור לידה
דף סיפור לידת בית
דף סיפור לידה במים^

[מיכל_בר*]

קטני נולד.
אתמול, יום שבת בערב.
בסלון ביתנו, בבריכה, במים.
קרפד קטן, עכברון מתוק.
התהליך הכולל של הלידה נמשך קצת יותר מיממה, ואילו צירי הלחץ ארכו כשתי דקות.
התחבר לציצי שעה אחרי הלידה כאילו רק בשביל זה נולד.

[עדי_ש*]

המון מזל טוב !
מתרגשת בשבילך. ספרי קצת יותר כשייהיה לך זמן?
תרגישו טוב ובהצלחה כאמא לשלושה!
עדי

[רויטל*]

מזל טוב!
עקבתי אחרי התכתובת שלך בדף של ההריון אחרי שבוע 41, כי אני גם שם....
שמחה בשבילכם, ומאחלת כל טוב

[איי_מי_שם*]

מזל טוב מזל טוב מזל טוב
איימי

[אמא_לתמרה*]

ברוך הבא לקטני !!
הרבה מזל טוב מיכל ..
מצפה להמשך פרטים לכשתוכלי
|בלונים||בלונים||בלונים|

[עפרה_עדין*]

|אפרוח||אפרוח|
הרבה מזל טוב
התאוששות מהירה והנאה מרובה

[מיכל_בר*]

ובכן, איך זה התחיל?
מזה ימים אחדים היו לי צירים פה ושם, כאלה שלא כואבים.
ביום שישי הם כבר נהיו כואבים. כאלה שלא ניתן להמשיך לדבר/לתפקד רגיל. פזורים באי סדירות ופעם בהרבה זמן.
עשיתי ספונג'ה, כביסה, הכנתי את המיטה.
אלי ניפח את הבריכה. הפעם, בניגוד ללידה של אייל, הצטיידנו במשאבה חשמלית קטנה. אלי כמעט הוציא את נשמתה כשניפח את הבריכה בשוונג אחד, למען הספק לפני כניסת השבת. (אלי שומר, אני לא).
דיברתי עם טובה המיילדת. היא היתה בדרכה ללידה באיזור השרון.
לאחר התלבטויות, הזמנתי את הורי לבוא לקחת את הילדים, אור (6) ואייל (שנה וחצי). התלבטויות לגבי המועד, לא לגבי עצם העניין. הם הגיעו ביום שישי בערב.
הצירים הכואבים המשיכו והסתדרו בתדירות של פחות או יותר 7 דקות. עדיין, ולמעשה בכל שלבי הלידה, לא היתה להם סדירות קבועה. וגם העוצמה היתה משתנה.
בלילה הזמנתי את תמר, הדולה. עזרה לי להעביר את הזמן ואת הצירים. הכנתי כדורי בצק ממולאים זיתים (שתיכננתי להכין ביחד עם אור). הם היו מוכנים בשלוש וחצי לפנות.
הלכתי לישון. להפתעתי, הצלחתי. הצירים היו תדירים פחות תוך כדי, ונכון שלא היה ממש נעים לקבל אותם על המיטה אבל היה נסבל.
ירידת המים החלה לפנות בוקר, באיטיות.
קמתי סופית בסביבות תשע בבוקר. בשעות הקרובות הצירים נשארו בתדירות משתנה של, אולי, חצי שעה בממוצע. בהדרגה הם חזרו לתדירות ממוצעת של 7 דקות. עוצמתם גדלה, ובצהריים כבר ממש כאב לי - עד כדי בכי (מה שלא היה בלידה הקודמת, לפני שנה וחצי, בדיוק באותו מקום).
העברתי אותם שעונה על הכדור, שעונה על כריות, שעונה על תמר.
שלושה מפתחות שעזרו לי במהלך הצירים: נשימה, תנועה, קולות בנשיפה.
תמר פינקה אותי במסז'. ביקשתי ממנה לפרק אותי, בעיקר באיזור השכמות. היה מעולה.
בשעה ארבע הגיעה טובה המיילדת. כמו בלידה של אייל, היא הגיעה מצויידת בבעלה הרופא, אהרון, על תקן האסיסטנטית. אהרון, נשמה טובה שכמותו, זכר מהלידה הקודמת שאני לא מוצאת אותו נחוץ במהלך הלידה עצמה, וישב בסבבא בגינה עם ספר. אחרי הלידה הוא נכנס לתפקיד ובעדינות מופלאה טיפל בי וברך הנולד.
ובכן: הצירים ממש כואבים. טובה בישרה: פתיחה 5, מחיקה 90 אחוז. קצת התאכזבתי. נכנסתי לבריכה (בסלון). זה הקל. מידי ציר זינקתי לזרועות אלי או תמר, עומדת על הברכיים. הצטערתי שאלי לא ניפח כמעט את רצפת הבריכה, זה היה לא נוח בברכיים.
מוסיקה התנגנה סביב השעון. הכנתי ערימה של דיסקים, ותמר תיפעלה.

<<קטני עלי, יונק עכשיו. שונאת שהוא מול המחשב!>>

סיר החמין שעמד על הפלטה, ואשר אלי הכין ביום שישי והיה חשש שלא ימצא לו שימוש רב לנוכח הפיכת הבית לבית יולדות, זכה לתשואות בקרב הנוכחים. כולם (חוץ ממני, כמובן, בכל זאת, שעועית...) חגגו עליו.
גם השוקולדים היו במקום.
בכלל, צריך אוכל וכיבודים, ליולדת כמו גם לצוות.
ושתייה. משהו טעים. תמר קנתה לי איזה מיץ טעים והגישה לי כוס אחרי כוס.

כשהגיע הדיסק של פינק פלויד, הצד האפל של הירח, אז כשהגיע הקטע הענק שלשמו התכנסנו, זה עם הנשים הצורחות, הרגשתי שתיכף יהיה לחץ. זאת אומרת יתחילו הלחיצות.
ואכן, זמן קצר אחרי. ל-ו-ח-ץ בטירוף. מרגישה שהכל שם מתפקע.
היה חשוב במיוחד שטובה תגן על הפרינאום, לאור היסטוריה של היקרעויות. מצד שני, קצת מסובך להגיע לשם, כשאני בתוך הבריכה.
בלידה הקודמת טובה ביקשה מראש שאלד על המיטה, לא במים. הפעם היא איפשרה לי להישאר במים. היא נכנסה לבריכה ובציר-לחץ הבא, שהיה למעשה מסכת של צירי-לחץ, פקדה עלי לא ללחוץ. נשימות כלבלב.
לחץ עצום מבפנים. תינוקי מבקש לפרוץ החוצה. אני נושפת כמו כלבלב ומדברת על עצמי: תיכף זה נגמר. זה הסוף. מאמץ אחרון. לא ללחוץ. לא ללחוץ. לא ללחוץ.
היו לחיצות קטנות-בינוניות, שלא שלטתי עליהן.
ואז, כן אז, הראש יצא. ואחר כך הגוף.
ואני הייתי בתוך ההלם של הכאב, והמאמץ, ולידי עכברון קטן ורטוב, רגוע הרבה יותר ממני. מחובר אלי בחבל חלקלק.
קטני נולד.

[אורי_ה*]

מזל טוב, יקרה. מרגש מאוד לשמוע.
נשמע שהכל התרחש כפי שנועד להיות.
אשריך שהיית עטופה בידיהם הנפלאות והמדויקות, ובליבם הרחב ויוצא הדופן של טובה ואהרון.
מזל טוב גם לכל הבננים.
אוריה

[אף_חצוף*]

מזל טוב! נשמע מצוין @}@}@}

[נסיכת_השום*]

מזל טוב, נשמע מדהים!

[רחל_ברמן*]

מזל טוב! איזו לידה נהדרת!

[מיכל_בר*]

תודה נשים יקרות.
כייף שיש את המקום הזה, שבו אפשר לחלוק.
ומרגש שנשים מכל מיני מקומות לוקחות חלק בשימחה ובכאב.

[מיכל_בר*]

זו היתה הלידה הכי כואבת מבין השלוש שעברתי.

זמן קצר אחרי שהוא נולד, ואחרי שהמשכתי להיות במים עם שיניים נוקשות אבל לא רציתי לצאת, עברתי אחר כבוד למיטה. אני, וקטני המחובר אלי בחבל החלקלק.
הייתי שקועה בכאב.
מצד אחד, היתה לי הקלה עצומה שהלידה מאחורי ושקטני איתי והכל בסדר.
מצד שני, עדיין כאב לי, והשיליה עוד לא יצאה, וטרם נבדקה רמת ההיקרעות.
שיגע אותי שהלידה כביכול נגמרה, אבל הכאבים ממשיכים והסיוט של התפירה (שבשבילי זה כמו לידה בפני עצמה) עודו לפני. איך אוכל לעבור גם את זה.
וגם זכרתי את הימים שאחרי, עם כל הכאבים שמאפיינים אותם.

[טאו_להורות*]

מזל טוב
תודה על השיתוף בחוויה הנפלאה שלך
למדתי המון

[עינת_גל*]

איזה סיפור לידה מופלא!
אשריך שהיית עטופה בידיהם הנפלאות והמדויקות, ובליבם הרחב ויוצא הדופן של טובה ואהרון.

[ללי_באדולינה*]

דיברתי עם טובה המיילדת. היא היתה בדרכה ללידה באיזור השרון.
זו אני (-:
מזל טוב לך ואכן אשרייך שהיית עטופה בידיהם של האנשים הטובים האלה
גם אנחנו זכינו בהם יום לפני בלידת בית או יותר נכון לידת שדה מדהימה
שולחת ברכות חמות.

[מיכל_בר*]

היום השלישי אחרי הלידה.

ההתאוששות מהירה. כבר אתמול הפסקתי לחוש חלשלושה. הכאבים התחתונים הולכים ופגים (ובכלל, יש פחות כאבים מאשר בלידות הקודמות). הגב, לעומת זאת, כואב משום מה, אחרי שהוא התנהג יפה במהלך ההריון.

כבר לא מתעסקת בכאב של הלידה.

הקושי הוא בחיק המשפחה. הזוג, הילדים.
הילדים רק אתמול בצהריים חזרו הביתה. היו אצל הורי מלפני הלידה.
היתה התרגשות גדולה עם בואם. אור (6) שמח לראות את אחיו החדש והזערורי. איילי (שנה וחצי) לא הבין מאיפה התינוק הזה פתאום. הוא ממשיך להיות מופתע כשהוא מגלה אותו על המיטה הגדולה, כששומעים אותו בוכה, כשהוא יונק (אתה זוכר, איילי, את האהבה הגדולה שלך, שתמה באחת לפני חצי שנה?).
לא פשוט. אייל רגיל להיות על זרועות אביו כל אימת שאביו בבית (מה שהיווה מושא למחלוקת מתמשכת, בעיקר לקראת פרוץ התינוק). אור, לעומת זאת, לא יודע להעסיק את עצמו. אז או שהוא נמרח עלי או על אבא, או שהוא מבקש חזור ובקש רשות ללכת למחשב - הדבר היחידי כמעט שמעסיק אותו. מחרפן אותי.

המזון שהילדים זוכים לקבל, אם אני לא נכנסת למטבח, הוא אטריות ברוטב רסק עגבניות, (ובשום פנים ואופן לא לחתוך ליד איזה מלפפון קטן, טירחה שכזאת) וביסקוויטים. מה פתאום ביסקוויטים, איך קונים דבר כזה בכלל, עם רשימת רכיבים שנדמה שיכולה להרוג סוס. הקטן הסתובב הבוקר בבית מפורר ביסקוויטים בפיו ועל המיטה (ליד התינוקי), ומגרוני נחלצה צעקה. עשיתי מעשה, איתרתי את שתי החבילות הטריות מהסופר והטבעתי אותן בעוז.

אח"כ הכנתי דיסה. מגניבה כזאת, עם מולסה, שקדיה, חתיכות תמרים עסיסיים. אפילו עם חלב.
איילי לא היה מוכן אפילו לטעום.

מנסה לתפוס רגעי קסם עם התינוק החדש, אבל נשאבת למצוקות של היומיום.
הרבה כעס.

[מיכל_בר*]

דברים שעזרו לי בלידה:

מוסיקה. הכינותי מראש דיסקים, כולל כאלה שלא הקשבתי להם גם שנים.
הכדור הגדול - לשבת עליו ולהתנועע בזמן הצירים וביניהם, להישען עליו.
מיץ קר וטעים (ואיזו נשמה טובה שתגיש כל פעם כוס).
בזמן צירים: נשימות, נשיפה קולנית, תנועה, שמישהו תופס לי את הבטן התחתונה (כאילו היא רוצה ליפול ומחזיקים אותה).
בריכה, כמובן.
מסז'. פינוק ושיחרור.
בשלב הראשוני, ובעיקר בהיותי לבד - סרטים (שהורדתי מראש במחשב). הכנת בצק ואפייה. סודוקו.
דיבורים חיוביים (איזו נפלאה אני, איך מתקדם יפה וכאלה).
התרכזות בתינוקי. רגעי הקסם האחרונים שלו במחבוא, הנה אני הולכת לפגוש אותו, מחכה לו מסע קשה, שנינו הולכים לעבור את זה ביחד ועלי להיות חזקה בשבילו, וכו'.
הומור - תמיד עושה טוב.

[מיכל_בר*]

דברים שהזדקקתי להם אחרי הלידה:

פינוק.
רוך ודאגה.
הקשבה.
לגיטימציה לרחמים עצמיים.
הערכה.
עזרה פיזית נדיבה.

[תמר_ל*]

ואו!
מזל טוב!
אני מקוה שהולך ונהיה יותר קל...
כל הכבוד! את ושכתבת מעוררים השראה!
נשיקות
תמר

[עפרה_עדין*]

הי מיכל

_מנסה לתפוס רגעי קסם עם התינוק החדש, אבל נשאבת למצוקות של היומיום.
הרבה כעס._


את צריכה הרבה עזרה עכשיו מכל אוהבייך. נורא נורא קשה עכשיו לשמור על הממלכה הפרטית שלך בדיוק בדיוק כפי שאת רגילה. מציעה לך מכל ליבי והבנתי, להרפות חזק מכל חוקי הבית לגבי אוכל, עיסוקים וכדומה ולתת (בעיקר נפשית) לאנשים אחרים עם חוקים אחרים להכנס אליך ולעזור לך בדרכם שלהם. עוד תמצאי את הזמן והמקום להחזיר לאט לאט ובהדרגה את אורחות חיי משפחתך.
ברגעי הפנאי המעטים שיהיו לך- כדאי להתרכז בעיקר באהבתך הגדולה לאור ואיילי. כל השאר לא חשוב עכשיו.

חושבת עליך

[מיכל_בר*]

תודה עפרה
(באיזה דף מתאים להשיב לך?)
החום שלך נוגע בי

[עפרה_עדין*]

עפרה עדין

[יעל (:*]

וואוו! (-:
כל הכבוד לך! את גיבורה! [[:

[מיכל_בר*]

תודה...
באמת, לא היית צריכה...

<זה הכל? זה כל מה שיש לך להגיד??>

[מיכל_בר*]

הלילה עברנו סרט.

נראה לי שרופא הילדים שלנו החליט להתעלל בנו על כי ילדנו בבית ("לא מבין איך אנשים מתנהגים בכזה חוסר אחריות!!")ולשלוח אותנו לתיקון בבי"ח.
הגענו אליו רק כדי לוודא שהחצ'קונים המוגלתיים שפשטו לתינוקי על העור אינם מצביעים על בעיה, בפרט לקראת הברית.
בתגובה, נשלחנו למיון בי"ח, עם הפחדות גדולות מפני חידק סטפאוקוק, משהו כזה (לא סטרפטוקוק), שהוא מסוכן ביותר.
דרשו מאיתנו להתאשפז לשלושה ימים, להתחיל אנטיביוטיקה מיידית, ולעבור מיני בדיקות, חלקן איומות.
לא הסכמתי. גייסתי מנה של החלטיות ואסרטיוויות והודעתי שלא.
בסוף הסכמתי לדיל: להישאר לילה בבי"ח, ללא אנטיביוטיקה, ועם מעט בדיקות.
בצהריים שוחררנו.
איזה אירוע מיותר, מטופש, מקומם.