לעבור דירה בתוך הבית

לא מצאתי דף מתאים אבל אפשר לצרף אם נראה למישהו חופף.

אחרי 4 חודשים של חיפוש אחר בית חלומותינו נכון לתקופה זו של חיינו (בשכירות) החלטנו להשאר בדירה הנוכחית:
יתרונותיה - גדולה מאד (אם כי מחולקת למעט חדרים), חדשה, בתקציב שאנחנו יכולים לעמוד בו, מרכזית מבחינת מיקום, יש בה פרטיות
חסרונותיה (עבורנו) - היא לא בית עם חצר (לי חסרה חצר מאד מאד), חשוכה יחסית, המון מדרגות, חמה מאוד בחדשי הקיץ (משתדלים לא להגזים עם המזגן). אין הרבה חלונות (וגם על אלה שיש אי אפשר לתלות וילון - יש צלון כזה)
עוד נקודות חשובות לצורך הענין - אנחנו די חיים על ארגזים (כי לא מרגישה "בבית") ו...אהממ - אני בלגניסטית.
חשבנו שנמצא בית על הקרקע ולטובת הענין נצטמצם בגודל, מס' החדרים, בית ישן - אבל כל בית מסוג כזה מקפיץ את ההוצאות וזה כרגע לא בא בחשבון.
אז חשבתי שאם נישאר בבית הנוכחי - אוכל לפחות לעשות "כאילו" אנחנו עוברים ולהתחדש בתחושה לפחות.
מאד אשמח לרעיונות פשוטים ובעלות מינימלית ל"חימום" האוירה בבית. ליצירת מקום שנעים להכנס אליו, לארח בו...

תמונות, קישוטים ופטיפון.
(אנחנו גם שמים תמיד בדים צבעוניים בכל מקום, אבל הרבה אנשים אומרים שזה צבעוני מדי)

שלום שלום,
אנחנו בדיוק עשינו אותו דבר בשבוע שעבר. לא הסתייע בידינו לעבור לבית עם החצר שאנחנו מאוד רוצות ואנחנו נשארות לעת עתה בדירתנו החמודה אך הקטנה- אירגנו מחדש את הבית.
הזזנו רהיטים, תלינו דברים והוצאנו חפצים מיותרים שהבנו שאנחנו לא עושות בהם שימוש ובוודאי לא יעברו איתנו דירה. מעבר לשינוי המשמעותי מאוד בסידור המרחב פה, הרגשנו ש'משהו קורה' והשתחררנו מתחושת ההמתנה לזה 'שמשהו יקרה' ויתאפשר לנו לעבור.
אם את בעניין של 'מסרים מהקוסמוס', אפשר להתייחס לזה שהתמוטט לנו מדף עמוס על שולחן הזכוכית בסלון (בלי נפגעים בנפש, ברוך השם) כמסר חד משמעי מהיקום להזיז את עצמנו להניע פה משהו.

בכל מקרה, היה כיף מאוד. גם הרגשנו 'עושות', גם הבית מרגיש מרווח יותר ומתאים יותר לצרכינו הנוכחיים: בזכות הוצאת מיטה שעמדה מיותמת-מיותרת בחדר הילדות היות ושתיהן ישנות בעצם בחדר שלנו במיטות משלהן, הן זכו כעת בגישה חופשית לצעצועים וכן במרחב משחק גדול יותר שנוצל מיד לתליית סולם שוודי וממנו תלויים טרפז, נדנדה, סולם חבלים וטבעות התעמלות. (אגב, זו ההוצאה היחידה שהייתה לנו בכל השינוי, וכיוון שהמתקן הוא בכל מקרה מתנה-משפחתית ליום הולדתה של הכרובית, זה אפילו לא בתחשיב ההוצאות השוטף).

מעט מאוד שטח רצפה יש בבית הזה אבל הוא מנוצל עכשיו הרבה יותר טוב.

אנחנו ממליצות בחום. לחשוב מחדש ולהתחדש: וילון אמבטיה חדש, כיסוי שונה לספה/כורסאות בסלון, וויתור על רהיטים מיותרים או הזזה של רהיטים קיימים למקום מתאים יותר, חשיבה מחדש על צרכיהם של בני המשפחה (בהתאם לגיל משתנה/עונות השנה וכו'), תלייה/החלפה של תמונות, צביעת קיר וכו'...
תהנו!

ממליצה בחום על האתר הנהדר "אגורה" - שם תוכלו למצוא חינם אין כסף רהיטים יד-שנייה כחדשים ועוד כל מיני אביזרים שעשויים לייפות ואולי להקל על התחושה הלא נעימה.
ועל הדרך תוכלו גם לבדוק מה אנשים מחפשים ולמה הם זקוקים, ואולי במקרה להיזכר ש"יש-בבית-ובאמת-זה-תופס-מקום-ואין-למי-לתת". ואז גם פיניתם מקום בבית וגם הרחבתם לעצמכם את הלב.
ממש ככה, בחינם

בהצלחה.

יש את הדף תכנון החלל בדירה קטנה
בהצלחה @}

תודה על התגובות!
אחד הדברים הראשונים שעשינו היה - בילוי "אגורה". המרחב הזה "מנוצל" על ידי בכל מיני צורות (מעבר למסירה וקבלה). למשל - לראות מה אנשים מוסרים, להסתכל דוקא על הרהוט שנמסר במצב פגום/ישן ולדמיין איך הייתי משפצת אותו (במקרים של חפצים רחוקים מדי שאין לי איך לשנע).
אחד הקשיים הגדולים שלי הוא הפער בין אהבת האסתטיקה שלי לבין איזה "יובש" שקיים אצלי כשאני מנסה לדמיין את הבית מסודר יותר, מאורגן "נכון" מבחינת ריהוט.

ואם אני לוקחת את זה קצת יותר לעומק.... מרגישה שתחושת "תחנת הרכבת" והניידות שמאפיינת את הבית שלי, קצת מאפיינת אותי. זה מעניין כי אני מאוד אוהבת לבלות בבית.
אני מתביישת בבלאגניזם שלי. גם בזה יש הקבלה מסוימת לפנים שלי.... יש בי איזה חוסר שקט קבוע, אבל גם מחשבה בהירה וברורה.

תנסי לעשות כאילו את עוברת.
מה היית עושה עכשיו, אם היית עוברת דירה בעוד שבועיים למשל?
אני מניחה שהיית יושבת למיין, לסדר, לנקות (את הבית הבא).
אז תצמצמי - במקום כל יום- כל היום במשך השבועיים הקרובים - תקדישי לבית שעה וחצי ביום...
במהלך הסדרים האלו - אני מציעה לך לזרוק כל יום שקית אחת לפחות.
אולי אפילו תזמיני איזו חברה שתרוויח מהעניין בגדים ושאר מציאות!
בכסף "שתחסכי" בגלל שאת ואני יודעות שאת לא באמת עוברת - תקני דברים לבית - וילון לאמבטיה/ שטיח/ מגבות - שזה דברים שאנחנו קמצנים עליהם ביום יום. צבע לכסאות אותם תחדשי בצביעה - אח איזה כיף - אולי אצטט את דבריי ואעביר את ההמלצות לדף שלי גם.
בהצלחה

תקדישי לבית שעה וחצי ביום

הלוואי שהייתי מצליחה להושיב את עצמי לרבע שעה כל יום... זה זה הדבר שכל כך קשה לי לטפל בו (דחיינות אמרנו?)
לא הרחבתי על הענין הזה יתר על המידה כי אני משוטטת גם בדפים על ארגון וסדר וקראתי קצת על הפליי ליידי וגם על שיטת המגירות וכו'.
הצעתי היום למישהי שאני מכירה לעשות איזה בארטר - אני אעזור לה בתחום לימודים שהיא מתקשה בו והיא תסתכל על המטבח שלי, ואחרי שאעיר אותה מהעילפון נסדר קצת יחד. אחרי שהיא הלכה שוב הציפה אותי הבושה. לא יודעת אם אעז להכניס אותה למגירות המטבח.
אני מתארת פה כמובן משהו מאד סוביקטיבי - רוב האנשים לא ימותו מאיך שהבית שלי נראה, אבל אני לא יכולה לקחת אחריות גם על אחד (-:

אז אל תתחילי דווקא מהמטבח. זה דברים קטנים והכי מעצבנים. תתחילי מארון הבגדים, או ממרפסת השירות - או שתציבי לעצמך להגיע לקרקעית סל הכביסה!

אוי, עזרת לי למצוא נקודת אור. דוקא לקרקעית סל הכביסה אני מגיעה לעתים (אוהבת לכבס..). שמתי שם תיק ישן, כדי שלא יראה ריק מדי, רחמנא ליצלן... (-:

ממליצה להתחיל מארון האמבטיה. מאוד כיף לזרוק משחות/תרופות/בלתי מזוהים ולהשאר עם המינימום, ורוב האנשים לא מרגישים קשר רגשי עמוק למשחת דקטרין עם תאריך תפוגה משנות ה-90 - בוודאי לא ברמת הקשר הרגשי העמוק שהם מרגישים לערימה של גומיות מתפוררות במגרת המטבח.

נכון! גומיות מתפוררות במטבח כל כך יותר מהר מתחבבות על הלב... רעיון מעולה להתחיל מדקטרין או קוקיות מתפוררות משנות התשעים, או דקטרין מתפורר משנות הששים.

לא מזמן סידרתי את חדר הילדים. מיינתי והוצאתי ומסרתי. מה שניתן מסרתי עם הילדים (כי נראה לי מתאים ללמוד תהליך פרידה מחפצים - אם יש סיכוי קלוש שלא ירשו את הנגע מאמא). כמה מהצעצועים שממש ממש שכבו מיותמים, מסרתי ללא נוכחותם דרך "אגורה" למישהי........... אחרי כמה ימים היינו בחנות יד שניה. בובתנו המפוארת ישבה לה שם זקופת קומה אך נעלבת משהו. הבת שלי ראתה אותה ואמרה "אמא תראי, בובה בדיוק כמו שלי בואי נקנה אותה כדי שיהיו אחיות....".
מסקנות:
א. לא מוסרת יותר כלום עד שיהיו בני 30 או מוסרת רק למי שמבטיח שנמצא כאן על אשרת תייר וחוזר מחר לזמביה.
ב. אחת בובה זקופת קומה אך נעלבת + אחת ילדה נהדרת יכולות לקרוע לי ת'לב בקלות.

"אמא תראי, בובה בדיוק כמו שלי בואי נקנה אותה כדי שיהיו אחיות....".
גדול!
היום הילדים שלי עשו איזו מכירה בגן משחקים.
הסתבר שהבת לקחה איזה בובה מהבן והוא מירר בבכי שהיא נמכרה, ובעצם לא אישר את השתתפותה בכל העניין- מזל שהם מכרו לבת של חברה טובה שלי!

מסקנה ג. לא הולכים עם הילדים לחנות יד שנייה אחרי שסוף סוף ניקינו קצת...
< אם לבת שזוכרת כל גומייה מתפוררת>

לא הולכים עם הילדים לחנות יד שנייה אחרי שסוף סוף ניקינו קצת.

אז זהו! שלא מסרתי ליד שניה לידנו בגלל שידעתי שיש סיכוי שנגיע לשם מתישהו (לפעמים בובות זקופות קומה יכולות לשבת על המדף זמן רב - הן מקרינות עצמאות ואז לא באים להציל אותן..)

ועם זאת - מגויסת לרעיון שיותר קל להתחיל מגומיות דקטרין מתפוררות ניגשתי לארון המקלחת. טוב, ידעתי שדקטרין משנות התשעים לא יהיה שם (עברנו דירה לפני שנה) אבל היה סיכוי לפגוש פולידין יד ראשונה מרופא שנת 2000. גם את זה לא מצאתי, אבל הגילוי המעניין היה - גילוי של חפצים (נדרשים, רק נדרשים) כפולים ומשולשים!
נגיד, פלסטרים - 3 חבילות. שמפו עם ציורים של מותגים שקיבלנו מסבא - 3 בקבוקים. ציוד לפדיקוריסט החובב - היתכן שפעם עלה על דעתי לעשות לי גליוטינה ברגליים?
וכו'.
מסקנות: א. לפני שקונים מקלוני אוזניים, לבדוק שאלה שבארון לא משומשים יותר מפעם אחת.
ב. שמפו עם תמונה של מותג מקציף יותר משמפו חסר שם, למען הסר סיכוי לתביעת דיבה, יפונו השמפואים לאלתר.

< מה עושות האיילות ממחשב חבר>

(לפעמים בובות זקופות קומה יכולות לשבת על המדף זמן רב - הן מקרינות עצמאות ואז לא באים להציל אותן..)
D-:

אחרי ההצלחה המסחררת של סידור מדף בארון האמבטיה החלטתי שארון הבגדים שלי יכול להיות אתגר פשוט כי סה"כ יש בו מדף אחד שלי. על המדף הזה "מונחים" לתפארת - מקדימה: חולצות הקיץ (ולעתים איזה זוג מכנסיים) ומאחור: חולצות מעבר ששמתי "רק לשניה" בסוף האביב כי צריך למיין. אם אני לא טועה - עוד יותר מאחור יש כמה חולצות חורף שהונחו על בסיס אותו רעיון.
חשבתי שאם אסדר את המדף הזה - ממש ארגיש שעברתי דירה. רגע לפני שאעצום את עיני היגעות בלילה אביט על המדף ואומר - איזה כיף לעבור דירה, סוף סוף הזדמנות לקבל את פני הקיץ/חורף/סתיו - מה שבא קודם במיון דלעיל,כראוי.
הלכתי לקחת כוס מים (חם בחדר) ולשניה - נשבעת - נכנסתי ל"באופן". לא יודעת איך יש חושך בחוץ פתאום. מישהו כבה את האור?
נדמה לי שזה הופך להיות דף תמיכה ...

תענוג! סגרתי את הגן שהיה לי בבית - ובחדר שהיה גן - שמתי ת'מיטה שלי ובניתי לי לבד מקיט של איקאה שתי שידות קטנות ליד המיטה וסידרתי ת'ארון גם. נהדר! עכשיו יש לי סלון והתפנה המון מקום לכל דבר להתישב בדיוק בנישה שלו ונהיה פה מושלם כמעט. גם המטבח עבר דיאטה רצינית (הכל באשמת הדף על פליי-ליידי. את פליי-ליידי עצמו עדיין לא יצא לי לקרוא. אני מדי עסוקה בסידורים ונקיונות) רואים את הציורים שלי. וההרגשה של דיוק: לדעת מה אני צריכה ואת היתר לתרום - גורמת לי להרגיש כמו מלכה נדיבה. גם הכנתי תחצר לסתיו, ועכשיו אני נוסעת להולנד. איזה בית מהמם אני אמצא כשאחזור - פינקתי את עצמי הפעם.

נהנית לקרוא כאן ולקבל השראה.
לפני שבוע החלטתי לסדר את ארון המצעים. רוקנתי הכל, ומיינתי: סטים (סדין+ציפיות+ציפה) לכאן, לא סטים (בודדים) לשם.
מתוך אלו מיינתי: סטים אהובים וסטים שלא. נשארתי עם 4 זוגיים והרבה יחידים, מאורגנים בחבילות- של סדין וציפות וציפיות בבת אחת. זה חידוש, כי לפני כן היתה לי ערימה של סדינים, ערימה של ציפות וערימה של ציפיות וכל פעם הייתי נוברת ומחפשת להשלים ובסוף מסתפקת בשילוב אקראי. הסטים האלו, זה נעים לראות על המיטה וגם בארון. והשוס הגדול. למדתי לקפל את הסדינים האלו עם הגומי בצדדים. באמת לקפל. זה כזה שוס שכל חברה שנכנסת אלי הביתה מיד מוזמנת לבקש הדגמה ולקבל. הארון מאורגן. התחלה. איזה כייף!

הי יש אורחים! ברוכות הבאות...
ו- לוטם
ספרי איך מקפלים סדינים עם גומי - זה בהחלט שידרוג לארו

בשורה מעל - שידרוג לארון כמובן..

השבוע חלפתי על פני סט מצעים צבעוני ומזמין בסופר.. שוחחנו קלות. הוא אמר - קני אותי. אני אמרתי - היום לא, חברים שכמוך שוכבים מבוישים אצלנו בארון. חלקם לא ראו אור יום זמן רב, בכל זאת יש להם זכויות מסוימות..
נפרדנו כידידים.

מה עושות האיילות
א. כל הכבוד על השיחה הידידותית עם המצעים! פיתויים של ממש.
ב. על קיפול מצעי גומי כולל הסרטון הטוב

לוטם- צפיתי בסרטון הציפית וציפיתי שבסוף המופע יקפוץ איזה ארנבון!
ממש קסם...

תודה לוטם!
פעם חברה הסבירה לי איך עושים זאת וזכרתי חצי דרך. מתישהו באמצע אני עוברת לחירבוש...
אבל לדעתי סוד הקסם כאן הם הליטופים. הוא ממש אוהב אותו, האיש הזה. הסדין פשוט מתהפנט ועושה כל מה שאומרים לו!

ובינתיים.....
במהלך ההחלטה להשאר בבית הנוכחי "צצו" כמה בתים פוטנציאליים עם חצר. אחד מהם לקח אותנו צעד קדימה..
ראיתי אתמול, אהבתי, ביקשתי לחזור עם הבנזוג, היתה שיחה מצוינת - התברר שהם חברים טובים טובים של מישהי שמכירה אותי ונראה היה שזה מוסיף לי נקודות ואז-
הגענו יחד הבוקר לפגישה שקבענו. הוא אחר והיתה לי תחושה שכזו... הסתבר שמישהי שבאה אחרי הסכימה למחיר ולכניסה מיידית. אחרי שהבנזוג ראה סיכמנו שנקבל עלינו את אותו מחיר שהיא הסכימה לו ונכנס מוקדם מכפי שחשבנו.
לדעתנו (ונראה היה שמסכים) יש לנו יתרונות. בין השאר אנחנו רוצים לשכור לטווח ארוך.
הוא נתן לנו חוזה לקריאה, סכמנו שנשוב ונפגש מחר לאחר שאמר שיש לנו המילה שלו וזה סגור.
איכשהוא הגעתי הביתה והבטן שלי לא מרגישה שזה סגור.
אז מקובל על הבטן שלי שאולי זה יתפוצץ, אבל הענין הוא שצריך להודיע לבעל הבית הנוכחי שעוזבים (החוזה שלנו נגמר כבר ועדיין לא חידשנו), רוצה להיות הוגנת כלפיו ולא להפיל עליו עזיבה מיידית.
אולי כבר עדיף לקפל סדינים עם גומי...

וידוי: פעם כשהייתי בנח"ל נשלחתי לעבוד במכבסה וקיפלתי משך חודשים - סדינים של קיבוץ שלם!
המרגיעון: הציפיות רק לכריות.

וואו עפרה - עכשיו את מקפלת מקצועית ויש לך קיבוץ בארון?

ואת כל הקיפולים עשית בלי שיר המקפלות ברקע?

אכן התפוצץ ענין הבית עם החצר (טוב שלפחות הבטן שלי עובדת כראוי) וממשיכים לעבור בתוך הבית...
אז אתמול התחלתי למיין דיסקים. לטעמי בודדים הם אלה הראויים להשאר - אבל מה עושים כששאר בני הבית לא חושבים כמוני??
פתרון חלקי הוא להשאיר חשופים את אלה שבשימוש שוטף, השאר בקופסה קצת יותר רחוקה. אם לא ידרשו - ילכו בדרך כל דיסק.

ומזוית קצת שונה -
הבנתי שחוץ ממיון סידור ושחרור המיותר כדאי שתוצמד איזו "סוכריה" לעסק - למען החיזוק החיובי. ולכן על הפרק - מתנה לשיפור חיינו בבית.
אולי רמקולים למחשב. כבר הרבה זמן שאני רוצה לשמוע מוסיקה באיכות יותר טובה ונראה לי שכו-לם יעריכו שידרוג שכזה.

זאת הייתי אני שם למעלה כמובן
מה עושות האיילות

לטעמי בודדים הם אלה הראויים להשאר - אבל מה עושים כששאר בני הבית לא חושבים כמוני??
בהשקט ובבטחה מסלקים כל מיני ארכיאולוגיים של סמנתה פוקס מ-92'. דיסקים קלאסיים עדיין קשה לי לסלק.

את כל הדיסקים אפשר להעלות למחשב ולזרוק את המדיה עצמה.

עכשיו אני -

ארון המקלחת רוקן וצומצם לקופסא אחת קטנה. זה כולל בית מרקחת ופרפומריה.. יש לנו הרבה הרבה יותר נפח איספלניות מסבונים. (כי אני נוטה לחתוך לעצמי חלקים נבחרים מהאצבעות בכל פעם שאני חותכת סלט)
מרפסת הכביסה והמיחזור שהיתה עמוסה לעייפה רוקנה ונוקתה. נשאר רק להעיף את הארגזים עם הבקבוקים לפקדון. אם האיש לא יעשה את זה בקרוב, אני אציע את זה לאחד הילדים בחנ"ב שמתפרנס מהעניין הזה. השאירו אזניכן פתוחות.
ארון הנעליים. רוקן וצומצם. עדיין יש כמות נאה של נעליים, אבל בהתחשב בזה שצריך נעליים לכמה אקלימים לארבעה אנשים, מדובר בכמות צנועה למדי.
ארונות המטבח - צומצמו משמעותית, למרות שיש עדיין עודפים גדולים. מסרתי ארגז מלא סירי נירוסטה איכותיים שהתרבו לנו באין מפריע באחורי הארון, וגם ארגז מלא בצלחות וכוסות יתומות מסטים שהיו בעבר.
הספרים בתהליך. יש לי קרטון ליד הדלת שכל פעם שמישהו בא לבקר אני דוחפת לו עשיריה. חבל חבל לי על הכסף, אבל אני לא יכולה להתבחבש עם זה. משחררררררררררת.
תקליטורים מהווים בעיה. קודם כל אני אצטרך להקדיש את זמני במלואו למשך שנה ומחצה על מנת להעביר הכל למדיה אחרת... שנית, המדיה האחרת בד"כ פחות אמינה לאורך זמן, שלישית, זה אוסף, אוסף לא שומרים ככה כמו קבצן על מחשב... יש לי מתקן מהוגני שמחזיק אותם. נראה כאילו אני אצטרך עוד לחשוב על זה.

יש עדיין טון טון טון עבודה. לוטם, תודה על הרעיון הנהדר לעבור על המצעים! (הבעיה היחידה היא שאני ישר מעבירה אותם לבדים לתפירה במקום למסירה. מה עושים עם הבעיה הזו?!) אז מחר זה מה שאני עושה. אחלו לי הצלחה!

derek]אתן מתבקשות שלא לעודד אותי!!!י sivers keep your goals to yourself[/po].html

הבעיה היחידה היא שאני ישר מעבירה אותם לבדים לתפירה במקום למסירה. מה עושים עם הבעיה הזו?!
זו לא את ניצן שנזפת בי שאין לנו "בדים לתפירה"?
זהו. גמרתי איתכן, חברות.
אני חוזרת להפסיק לשמור "בדים לתפירה" כי בדיוק עמדתי מול ערימה כזאת רק לפני שבוע, ובסוף החלטתי שאני לא אעמוד בזה שהערימה לא תעוף לי מהבית, ושמתי אותה בשקית למסירה.

טוב, צריך למצוא את המינון הנכון, זה לא חייב להיות הכל או כלום.
ובאמת, סדינים... אלה בדים כל כך גדולים ומספקים... כמעט בלתי אפשרי סתם לקנות בד כזה...
<מוציאה בערך שקית בגדים אחת ביום לתרומות למלב"י>

הבגדים אצלנו זה ממש קטע הזוי שאני לא מצליחה עוד לרדת לעמקי פשרו. אני אוהבת לתלות כביסה ולקפל אותה. אני מתעבת להכניס מכונות ולהוציא. אז בדקתי עם עצמי וגיליתי שזה כי הדלת נכנסת לי בראש או שהשפיץ שסוגר את הדלת נתפס לי בשיער. דבר מתועב.
כמו כן, לא אוהבת להחזיק שקית או גיגית כביסה למילוי לדרך עד לחבל. אז הפתרון?
קשרתי שרוך מעל למכונה, ואני תולה עליו את הדלת שתשאר פתוחה לרווחה כשאני חופרת במעמקים. ממש עשה את כל ההבדל מבחינתי. אני תולה שקית ליד המכונה וככה ממלאת. עד כדי כך זה אפקטיבי, שמחר אני בתחתית של סל הכביסה. הישג אדיר ומרשים בשבילי. (העברתי ברוב טקס את כל משימות הכביסה לאיש בשנה וחצי האחרונות. לא עוד. אני כובשת לי את הטריטוריה הזו חזרה)

על כל פנים. אני שונאת להכניס לארון שיש לנו עכשיו וצריכה פתרון אחר... מה שקורה כרגע זה שאני מקפלת ועורמת על הספה או בחדר השינה ולוקחים מהערמות

זה עובד נהדר לכמויות קטנות של בגדים, שזה מה שהיה לנו לאורך זמן רב. התרגלנו להרגלים מסויימים ואז באה בבומבה פחות או יותר כל כמות הבגדים שהצטברה לנו בכל ימי חיינו. <סיפור ארוך>

וכן. יש לנו כמויות עודפות גדולות מאד של בגדים בעיקר בגלל שיש לנו ילדים קטנים ומלכלכים בהנאה, שגדלים בלי כל התחשבות בהורים שלהם, ולהם בגדי ילדים איכותיים (לא במובן של מלמלות וכפתורים, אלא בדיוק להפך - במובן של בדים רכים אורגניים יוניסקס וכו'... בתפירה איכותית שמחזיקה שנים והרבה ילדים. _וכתמים ) שוב עניין האקלימים משחק (כלומר, יש חוץ ממה שיש בארון כאילו באופן "פעיל" יש עוד כמות דומה של העונה השניה, ועוד כמות דומה של בגדי חורף לחורף "אמיתי" (פחות פריטים אבל בנפח יותר גדול פר פריט) ויש כמויות גדולות של מכנסי פעוטות בגלל שמגדלים ילדים בלי חיתולים, וכמויות גדולות של טטרות...

אבל זה קורה במיוחד כי אין לנו שום הרגלים של מסירה והפטרות מבגדים... אז עכשיו אני מוסרת בכמויות. ועלתה אצלי שאלה לאחרונה... מפני שלזבל ממש קשה לי לזרוק

ויש דברים שבאמת, מה הטעם? הרי מי ירצה בגדי ילדים מוכתמים ללא תקנה? יש כל כך הרבה עודפי בגדים בעולם הזה... אז מה? זורקים לפח? מחסום רגשי כזה... אז יוצא שהבית הוא קצת פח של בגדי חורנים...

מי מתנדבת להחזיק לי יד? ובכלל, אילו בגדים אתן מוסרות? אני עוד תקועה ב"אם יש סיכוי שאני אלבש את זה יומחד וזה לא מוכתם, וזה שמיש, ולא מכוער טיכו, אז שומרים." שזו טעות.

באופן כללי, גישה שאני מאמצת בתהליך הזה היא גישת שתי-התשיעיות התחתונות. מכל מה שיש לי אני ממיינת את השליש הפחות איכותי בלי רחמים בידיעה שיש לי וטו. אח"כ אני עוברת על הערימה שהוצאתי, ומצילה מתוכה את השליש שאני הכי אוהבת...

ככה אני מצליחה להפטר משתי תשיעיות מכל דבר. זה תהליך שאפשר לעשות כמה שרוצים... העיקרון הוא שכל דבר הוא בקונטקסט. אני לא אזרוק את סכין השף הכי טוב שיש לי בבית, אבל אני באמת לא צריכה שלושה. ובכיוון השני, כשיש כבר שליש לפינוי, תמיד נראה כאילו שיש בו מציאות, כי הוא ביחס להכי ביחסה. אז זה שאני יודעת שאני יכולה "להציל" עוזר לי לזרוק יותר בסיבוב הראשון. מקווה שזה עושה איזשהו הגיון למישהו. יאללה. לילה טוב.

הבעיה היחידה היא שאני ישר מעבירה אותם לבדים לתפירה במקום למסירה
סדינים עם דוגמאות. תחזיקי רגע. תחשבי מה יכול היוולד מזה. עולה לך רעיון? שמרי. לא עולה רעיון (אפילו לא תחבושות רב פעמיות?) שחררי.
הבעיה שאני שומרת בדים סדינים למעבר הדירה ולאריזה. אמרו לי שזה פנטסטי לארוז עם זה את הבגדים, זורקים הכל לציפה, סוגרים את הציפה. מוכן. אז ערימה מהארון עברה למקום אחר. בהמתנה.

מי ירצה בגדי ילדים מוכתמים ללא תקנה?
מירב כרמי מנהלל אומרת שזו הדרך לפנק את המוסכניק האהוב עליכם. בקיצור, מיצאו מוסך והעניקו לו מתנה. סמרטוטים איכותיים. תראו שהוא ישמח!

ונניח שאחרי שפינקתי את כל מוסכי השרון עדיין יש לי מלא בגדים מוכתמים. מה אז?
האריס, זה אולי רעיון טוב למישהי שאיננה יצירתית כמוני

אני יכולה להמציא תכלית לכל דבר. הבעיה היא להעביר את זה למישור המעשי. שגם את זה אני עושה ויש מי שיטען שהרבה יותר מן האדם הממוצע, ועם זאת, עדיין יש לי יותר חומר גלם ורעיונות מאשר תוצרים או רצון בתוצרים האלה. אני צריכה יותר עידוד פרקטי ברמת "איך אתן נפטרות מבגדים." מה הקריטריונים למסירה/זריקה, מה הכמויות שממש זורקות, מה שומרות, לפי אילו קריטריונים שומרות וכו' אין לי מספיק ידע בנושא.

ואם זה לא ברור, עדיין כמויות מטורפות מהכל... (כל מה שנצבר אצלנו ואצל ההורים לאורך כל השנים נמצא כעת אצלנו לפינוי.)

אילו הייתי שומרת כל בדל בד שעטו הילדות שלי מאז היוולדן, הייתי מהמיליונרים האלו שגרים בבית אחוזה מלא וגדוש עד התקרה בחפצים ומבקרים אקראיים מדלגים בהם בשבילי עיזים. לא פרקטי למגורים בדירות שכורות ומעברים כל כמה שנים. גם בבית הנוכחי שאיננו שכור אין לי פיזית מקום לכל מה שהייתי רוצה לשמור.

גם אני בתופרות ומאוד קל להגדיל את הסטאש עד שיקרוס אל תוך עצמו. אבל מעשית, יש 24 שעות ביממה. מתוכן כמה שעות את עוסקת בתפירה ממשית? כמה שעות בשבוע, בחודש, בשנה? אלא אם כן פתחת מפעל, אי אפשר להשתמש בכל המלאי. אני מגבילה במקום: ארונית אחת עם דלתות זכוכית, הבדים מסודרים יפה (פחות או יותר), רואים מה שיש, וכל היתר עובר לשקית למסירה. יש לנו כאן חנויות של Goodwill ו-Value Village עם קופסת תרומות גדולה.

פרקטית, כיוון שעברנו את גיל הלכלוכים מלמעלה ומלמטה, והילדות בוחרות את בגדיהן בעצמן, נזרק כל מה ש: לא עולה על הצעירה (לא שומרת לילד השלישי שלא יגיע, וגם אם יקרה איזה נס בלתי צפוי אחרי שחמורו הלבן של המשיח יחנה אצלי בכניסה לבית - הנס יקבל בגדים יד-שניה חדשים). כל מה ששוכב במגירה מעל חודשיים ללא שימוש. כל מה שלא הייתי לוקחת אילו היינו נוסעים לטיול של חודשיים. כל מה שברור לי שהפשיוניסטות הקטנות לא ילבשו עוד. כל מה שנשאר בחוץ אחרי שמרוקנים מגירה או מדף בארון ומחזירים רק את מה שנלבש בעונה האחרונה. בקיצור, תחשבי שאת נוסעת לארבעה חודשי טיול, בארבעה אקלימים שונים - חם מאוד, נעים, קריר וקר לאללה, מה היית אורזת? כל מה שאת יכולה להסתדר בלעדיו יכול ללכת לשקית.

וואו. עזבתי לרגע וכבר נהייתה מסיבת מצעים..
מאד מרשים מה שנכתב כאן במעלה הדף (בלי לציין שמות כי יש את האסורים לעידוד - ולצערי לא יכולה להנות מהקישור יש לי בעיית רמקולים כרגע).
הערב- אני מחפשת את חותכני העוגיות (שיתכן ונמצאים במגירת "כל הדברים שלא ברור איפה שמים אותם") ואולי יהיה לי תמריץ למיין אותה ולתת לה שם חדש.

יש לי חברה עם ילדה אחת והרבה כסף. הם עברו לבית חדש עם מרתף לא גמור שמשמש כרגע כמחסן. בקומות העליונות יש להם בית מרוהט לעילא ומצויד בכל טוב, למה צריך גם מרתף? לא ברור. זה חלל בגודל של דירה ישראלית ממוצעת שרובו משמש כמחסן. הבת שלהם עמוק בתוך בית הספר היסודי, לא יהיו עוד ילדים, ובמרתף מחכות עשרות קופסאות עם בגדים ורהיטי תינוקות. כואב הלב על הבזבוז.

אצלנו הדברים לא מאופסנים. הם על הראש שלי במקום...
תופרת לא כל יום כל יום, אבל אחת לכמה שבועות יש לי פרצים כאלה, שאני תופרת למשך שבוע שבועיים יומיומית משהו.
יש לי מאגר קטן ונעים של בדים חדשים מאורגנים לעילא. הבעיה היא עם הסריגים שאני לא קונה אלא רק מפרקת מבגדים, אז יש כמות לפירוק שאני לא מגיעה אליה אף פעם כי יש כל כך הרבה מה לעשות קודם... ויש את ה"אבל זה סדין וינטאג' (אמיתי) עם דוגמת סבנטיז מטריפה, איך אני יכולה לזרוק את זה?!"

כל מה שאני יכולה להסתדר בלעדיו. קונספט מעניין. אני צריכה פירוק יותר פרקטי. כי דווקא באריזות אני מצליחה להצטמצם חבל"ז. (אמנם חזרנו מנסיעה בה היו לנו 2 מזוודות ועוד כ4 תיקים קטנים, אבל היו בהן מצעים זוגיים כולל סדין אנטי-פיפי בגלל תנאי הטיול המאד מסוימים שלנו, ציוד רכיבה על אפניים, בגדי ילדים לאקלים חם ולאקלים גשום, ועוד, ועדיין השתמשנו רק בחצי מהבגדים...

ומה עושים עם זה שהם מכתימים שאללה יוסתור? ומה עושים עם זה שלא אכפת לי להלביש אותם בגדים מוכתמים כל עוד הם נעימים ואורגניים ורכים ומתוקים?)

בקיצור, אני צריכה עוד עצות בכיוון הזה, אבל יותר מדוייק... "כל מה שאני לא יכולה להסתדר בלעדיו" זה באמת כמעט הכל....

הגעתי לתחתית סל הכביסה. <לא להריע. לשמור על פנים חמורות סבר. >
ארגנתי את כל מגירות כלי הבישול (ויש בלי עין הרע, זה התחביב שלי ושל האיש) ורוקנתי המון למסירה.
אני יושבת לאיש על הראש בעניין ארגזי הבקבוקים לפיקדון ללא הועיל.
עכשיו אני צריכה לגשת לסדינים. חבקוני!

_{איך זה שאני עדיין מרגישה בטלנית?}

לאט לאט. מה התרחיש הכי גרוע שיכול לקרות? עשרה אורחים שנוחתים עליכם ללילה? וירוס בטן וארבעה סדינים לכביסה?
לי יש מייבש, אורחים פעם בשנה (חברים של הילדות שנשארים ללון לא נחשבים). שני סטים של מצעים לכל מיטה ועוד שני סטים לאורחים, וגמרנו.

הבקבוקים בבגאז'. התקדמות ממשית!
מבחינת מצעים? וואו, את מסתכלת על זה ממש פרקטי

יענו, לפי הצורך... חדשני.
אני מסתכלת על זה במונחים של "נורא חבל" (זה מאד מעניין, כי לאמא שלי יש תסביך כביסה, לא לי, ואצלה דווקא בגדים לא מצטברים....)
איך עושים את הסוויצ'? אצלי אין מצב שמשהו חסר. זה בכלל בכלל לא משהו "שלי" שפיתחתי באופן מושכל, פשוט תורשת צנע. הרגלים ממש מזופתים מבית ההורים שגם הם חיים בשפע עם הרגלי, סליחה, לא הרגלי, תודעת צנע.
אז אני צריכה ללמוד.
מוכנות לשפוך עליי מילים?

מוכנות לשפוך עליי מילים?
נו, גם אני מאלה שיש להם רק שני סטים לכל מיטה, ועכשיו עוד פחות כי הציפיות האהובות עלינו נשחקו עד דק ולא מצאתי משהו חדש ואיכותי לטעמי (יש לי טעם בררני במצעים, הרוב המכריע נראה לי מגעיל או רועש או חסר טעם P-: ).
אבל אולי תנסי ככה:
תשאירי רק לפי ההצעה של אמא אינקובטור (2+2) ותבחרי את אלה שאת ממש אוהבת. אלה שמעלים חיוך על פנייך ומכניסים שמחה בלבך כשאת מסתכלת בהם.
או שכולם כאלה? (-:

בשמת,
לציפיות שחוקות יש פתרון לא מסובך. החלפה בציפיות בצבע חלק- תואם לצבעי הסט האהוב,לא?

אני יודעת שגם את עברת טרנסאטלנטית וגם את חווית דירה ריקה לגמרי עם כמה מזוודות שהגיעו אתכם וקניה או שתיים באיקאה.
המדהים הוא שאף פעם לא חסר לי כלום, ותמיד תמיד חפצים איכשהו נכנסים לי לחיים. קיבלתי במתנה מכונת תפירה, מיטה יפה עם מגירות ומדפים לבת הצעירה, שולחן לפינת האוכל, שקים על גבי שקים של בגדים, שואב אבק שווה של דייסון וברביקיו - לא אחד אלא שניים. יש שפע מוטרף של חפצים בעולם הזה, אין סיבה שהם יבחרו לגור דווקא בבית שלי. שוב, מה התרחיש הגרוע מכל? שנצטרך משהו ולא יהיה? תמיד אפשר להשיג חדש. את הרי לא מתכוונת להשליך את תעודות הלידה של הילדים ואת החוזה על הבית ואת כרטיסי האשראי, וכל היתר - יקר סנטימנטלית ככל שיהיה - יש לו תחליף.

אמא שלי לא זורקת לחם או אוכל ותאכל שאריות ואת השאריות של השאריות גם כשיש אוכל טרי וטעים במקרר. היא גדלה על סיפורי המצור על סטלינגרד (באמת) ולא מסוגלת לזרוק אוכל. גם היא עברה מהפך בהתייחסות לסרוויסים אחרי שדיסקסנו את הנושא והגענו למסקנה שהיא כבר לא מארחת 30 איש לליל הסדר (וגם אם כן, אפשר לשכור או לשאול כלים).

ממליצה בחום על Unclutterer.com - האתר עצמו והפורום שלו. עזר לי מאוד במעבר מבית עם המון מקום אחסון לבית הרבה יותר קומפקטי. יש לי מקום לכל מה שצריך, אבל אין לי בכלל מקום למה שלא צריך.

אז זהו, שאני שונאת עודף חפצים. כל התקופות בחיים שהכל היה במכולה או באיחסון או משהו כזה, היו הכי נעימות. תמיד אנחנו חוזרים ואומרים שזה סבל, כל החפצים האלה, ובסוף נתקעים בלי לזרוק. יש לנו שוני בסיסי בגישה, הוא אומר שלא לקנות כלום ולא לזרוק כלום, ואני טוענת שזה לא ריאלי. כשצריכים אז משיגים, וכשלא צריכים, צריך להפטר.
נניח עכשיו, מילאתי שתי שקיות ענקיות בבגדים של כל בני המשפחה. דווקא הוא, שלא קונה, נוטה להאחז. "אבל זה במצב ממש טוב" או "אבל זה נורא חמוד" וכאלה. בלי שום הסתכלות על זה שיש עוד 3 מאותו הדבר וכולם במצב יותר טוב ויותר חמודים.
דווקא לגבי תעודות לידה, תני לי ואומר לך, שאת כל המסמכים שהייתי צריכה להגירה הלכתי והוצאתי מחדש בשלוש דקות.
כשאני עוברת דירה או ארץ, אני עושה מאמץ אמיתי ומעולם לא לקחתי איתי זבל. אבל עכשיו אני יודעת שתמיד לקחתי איתי דברים שבעצם הם מיותרים.

לבשמת, יש לי הרבה יותר משני סטים למיטה, הם יפהפיים ואיכותיים ועד ממש לאחרונה היו במצב מצויין. איכשהו אני לא מצליחה לגדל שני ילדים בלי שהם יפגרמו את המיטה. טושים, פיפי, אוכל, מה לא... זה בעיקר כי אנחנו חיים בחדר שאנחנו ישנים בו (אוגוסט UGH. מזגן אחד קטן לחדר אחד.) והאמת, אני מתבעסת. כי גרנו בבית מקסים ומעוצב שהכל היה בו מדוייק, והגענו לבית קטן בהרבה מכפי מידותינו ומידת חפצינו, ואנחנו מרגישים שאנחנו חיים בעומס מופרז תמידי, ושהכל נשחק ונהרס ככה. אז את הוילונות והמפות בינתיים פשוט איפסנתי, ואני לא מתכוונת להפטר מהם, כי אני לא רוצה לקנות מחדש לכשאצטרך. הם איכותיים מקסימים וחדשים.

אינקו, אני אנסה את האתר הזה שהצעת אולי זה יחולל עוד מפנה בחיינו.
ממשיכה בפרוייקט (עוד לא הגעתי למצעים, אבל במקום זה רוקנתי את הארון, ומיינתי. מחר אני אכניס אליו רק מעט דברים שימושיים.)

שני דברים שעזרו לי מאד בהפטרות מחפצים:

המחשבה וההבנה שחפצים צריכים להיות בשימוש. למה שמשהו ישב בארון מסתתר מאחורי ערימות כשיש מישהו שצריך אותו? חראם, יאללה - להעביר הלאה, למישהו שיהנה.
הבטחה חגיגית שעשיתי לעצמי, שאם אי פעם אני אזדקק באמת למשהו שזרקתי, אני אלך וארכוש בדיוק את מה שאני צריכה, גם חדש ובכסף מלא אם אצטרך. בהרבה מאד שנים שאני חיה בצורה מינימליסטית יחסית (לפחות מבחינת חפצים) - זה מעולם לא קרה. אף לא פעם אחת קרה לי שאמרתי, וואו - היה לי כזה וזרקתי, העברתי, חבל....

בקבוקים, כשגרים בעיר, זה הכי קל, כי יש הומלסים שמתפרנסים מזה. מוציאים ומעמידים ליד הפח הקרוב במקום גלוי.

עכשיו, לא לגמרי הבנתי. יש דברים שהם בלגן, לכלוך, עודף, בגדים קטנים ו/או מוכתמים -- בקיצור, דברים שאין בהם שום תועלת, לא שמישים (וגם זה יחסי, כי יש למשל פלסטינים שאולי לא אכפת להם...).
לעומתם יש דברים שאולי אפשר להסתדר בלעדיהם, אבל למה להסתפק בשני סטים של מצעים אם כבר יש לך שמונה? הרי מצעים זה דבר שמתבלה, ואם ישנים על שני סטים הם מתבלים צ'יק 'צק, מה הקטע? ולמה לזרוק סירים טובים בכל מיני גדלים ודיסקים, שזה באמת משהו שאי אפשר למדוד את ערכו למי שאסף אותם? את רובם יהיה קשה למצוא שוב, גם אם עכשיו נדמה לך שלא תשמעי לעולם.

נגיד, אני מחכה ליום שבו יהיה לי על המדף שמפו אחד, סבון אחד, קרם אחד. בינתיים כבר חודשים אני לא קונה שום מוצר קוסמטי ורק משתמשת במה שאגרתי בימים שבהם "קוסמטיקה" עשתה לי את זה. זה אולי התחום היחיד שבו אני אגרנית, ובאמת שאין לי בעיה לזרוק, אבל מצד שני, מה הבעיה עם כלי בית שימושיים?

מה הבעיה עם כלי בית שימושיים?
כשהארון במסדרון מלא בח"י סטים של מצעים ושבעים וארבע מגבות פנים, ולכן שמיכת החורף ומכשיר האדים - שאמורים לגור בארון במסדרון אילו היה שם מקום - מתגלגלים בפינת חדר השינה.
כשארונות המטבח מלאים במחבתות וסירים שאין להם שימוש, והמחבת האחת שאתם משתמשים בה יום יום לחביתה של ארוחת הערב עברה להתגורר על הכיריים.

ניצן, אחסון הוא חרב פיפיות כי עדיין החפצים האלו באחריותך (ואת משלמת על האחסון שלהם, או שהם גרים אצל מישהו אחר). לא יודעת מה עושים כשעוברים לזמן מוגבל, לא נראה לי שיש לזה פתרון. יש לי חברה שעברה ללמוד בחו"ל ב-98' והפקידה אצלי למשמרת ארגז ספרים שלא יכלה לקחת איתה. הספרים האלה עדיין על המדפים אצל אמא שלי כי מאז גם אני נסעתי ועם אותה חברה אני לא בקשר כבר שנים. אבל אני לא אעז לזרוק, כמובן.

ספציפית לגבי מגבות מטבח ומגבות פנים (ואצלי - גם כלי כתיבה, דפי טיוטה חצי-כתובים ושפופרות זעירות של משחת שיניים שאני מקבלת בכל ביקור תלת חודשי אצל השיננית), קשה לזרוק אבל ברגע שאני עושה חשבון שהבית כולו צורך שתי מגבות פנים בשבוע, אותן מגבות עוברות כביסה מיידית ואז מחכות לארון לתורן, נניח שיש לנו שלושה או ארבעה זוגות כאלה לגיוון ועוד זוג לאורחים = 8 מגבות, שזה הרבה פחות משבעים וארבע, בעיקר כששתיים מהן בשימוש ושתיים בכביסה.

לגבי מעבר מבית מרווח לבית ממש לא - I feel your pain. היו לי התקפי חרדה של ממש כשהיה גודש של חפצים. תיהני מהאתר, בימי רביעי יש שם פינה משעשעת בשם Unitasker Wednesday ובה מוצר גאדג'ט חד-שימושי אם לא מיותר לגמרי, למשל אוכף ייעודי לאבא כדי שילדים יוכלו לרכב עליו, או מכשיר לאחסון בננות שנראה כמו משהו שקונים בסקס סטור. או השוס הגדול, מכשיר לסיבוב הבקבוק ב"אמת או חובה". ואני לא ממציאה כאן כלום. איפה צוויליך?

_בשמת,
לציפיות שחוקות יש פתרון לא מסובך. החלפה בציפיות בצבע חלק - תואם לצבעי הסט האהוב,לא?_
אופס, התבלבלתי. ציפות. זה הסט... (כלומר, הציפות לשמיכות... הן האהובות. זה לא סט עם סדין וציפיות, הציפיות ממילא בצבע חלק...).
הפיתרון הוא לקנות ציפות חדשות. זו הבעיה.

אולי אני אמסור לך ציפות שוות?

כשיש יותר חפצים מאשר בית, זו בעיה. כשהיה בית גדול, לא היתה בעיה עם עודף החפצים והכל היה נעים למראה, אבל הבית הגדול היה כאב ראש. כשהיה בית קטן ומועט חפצים, לא היה שום מחסור ולא אמרתי לעצמי "איזה בעסה שאין לי עוד חמישה סטי מצעים." אני פועלת על פי העיקרון לעיל, ולכן לא זורקת את הוילונות והמפות. אבל מאחר שכמעט בכל חג אני מקבלת מגבות (:-P) וכבר יש מאה אלף, ובאמת לא צריך יותר מנניח, שתיים פר בן משפחה, גדולות, נעימות ורכות, אז הרבה יותר נעים שבמקום מגבות יהיה פשוט.. מקום פנוי.

בקשר לסירים, האמת לאמיתה היא שזה כי אנחנו כמעט ולא משתמשים בהם יותר. שמרתי סט אחד מאיקאה, במגוון גדלים, ואת כל הישנים מסרתי. בעיקרון אני מעדיפה לשמור על החפצים שיותר "הוכיחו" את עמידותם לאורך שנים, אבל פה נראה לי שעשיתי את ההחלטה הנכונה.

היו לי התקפי חרדה של ממש כשהיה גודש של חפצים.
או. אמנם אין לי התקפי חרדה, אבל יש לי התקפות זעם. אני צריכה ספייס. חנוקה מזה בטירוף.
וזו עוד סיבה טובה למה להפטר.

והסיבה הכי טובה? שמכולה זה יקר. ושנמאס לי לסחוב על גבי כמו חטוטרת עשורים של חפצים (לא אקרא להם זבל כי באמת מדובר היה בדברים איכותיים, אלא שכל דבר שהילדים שלי מטפלים בו הופך לאשפה אחרי כמה זמן

וזה באמת בעיקר כי אין מרחב, ואין נחת, ואין יכולת לטפל בדברים כאשר הם קורים, כי יש מחסנית מלאה באלפיים משימות קודמות שרק גדלה והולכת...) והחפצים הללו, כשהם אינם, יש הקלה, ושואלים את עצמנו בשביל מה אנחנו צריכים את כאב הראש הזה?? ואז כשהם מגיעים, אז זה נעים, כי מיד יש תחושה ביתית...

אני הולכת ומשתכנעת שיש כאן שילוב נסיבות בעייתי. כשהעובדה שיש לנו בית שפשוט לא מתאים לחפצים ולרהיטים שיש ברשותנו משחקת בו תפקיד משמעותי.
וגם, אני לא מבינה איך להשתמש באתר ההוא...

כן, האתר קצת ביזארי. הולכים לפי זרם התודעה, קוראים את המאמרים בדף הראשי אם הם מעניינים, אם לא - עוברים לדף הבא. תמיד יש פינת "היום לפני שנה/שנתיים" ותמיד אני מוצאת שם משהו מעניין לקרוא.
מוזר שדווקא אתר על סדר הוא כל כך מבולגן.

אולי אני אמסור לך ציפות שוות? happy
אולי תמסרי לי סדינים זוגיים גדולים שווים?
(לא קראתי אם גם מזה יש לך עודפים שאת חשה צורך להפטר מהם)
כבר הזמנתי באיזה אתר עלום, ומשום מה זה לא הגיע. עכשיו אני צריכה ללכת לחנות ולקנות, ולמי יש זמן-כח-סבלנות לזה?

אולי אני אמסור לך ציפות שוות?
אחלה (-:

כשסגרת את הגן מכרתי מה שיכולתי במצב הכי טוב. לפעמים יותר טוב מאיך שהם נראו כשהיו פה בשימוש. נשארתי עם הרים אדירים של שמונצעס בלתי מכיר- ופשוט שמתי במרפסת לפני הבית, ולמי שבא- הצעתי. החלק הטוב מצא בתי טובים, ונשאר רק ממש ג'אנק- אבל אני עם קשיי הזריקה שלי- נתקעתי עם מרפסת של סמרטוטיסטים כרוניים- כשכמובן ישר מצטרף ג'אנק משאר הבית (כי יש מקום לשאריות) וגם אי אפשר לנקות שם- אז יש חול ואבק ושערות של הכלבים, וכל יום אני עוברת שם ואומרת לעצמי: חייבים לארגן פה קצת...
לכבוד ערב ראש השנה (באו אלי) ארגנתי ת'מרפסת, הייתי חזקה- מיינתי מה למחסן ומה לפח- ואפילו הצלחתי לזרוק. עכשיו המרפסת צחה ובא לי לעבור לגור בה בסוכות (הבית חם בערב ובחוץ כל כך נעים).

הרי מי ירצה בגדי ילדים מוכתמים ללא תקנה?
אנחנו תורמים מידי פעם בגדים מוכתמים, ושאר בדים קרועים לעמותת "גירגורים"
זו עמותה של חתולים, ויש להם גם הרבה חולים. בחורף קר להם - אז הם מתכרבלים בבגדים הישנים שלנו.

יש כמובן עוד עמותות של בע"ח, ולא כולם צריכים כל דבר.
עדיף לברר אצל ד"ר גוגל.

כמעט כל דבר שמיש שנניח ברחוב יאסף על ידי מוכרי יד שניה ולא יגיע לזבל (רצוי להוציא חצי שעה אחרי אוטו הזבל השבועי כמובן).
לגבי בגדים מלוכלכים - מוסכים, עמותות שעובדות עם בעלי חיים כמו צער בעלי חיים ואחרים, מפעלי סמרטוטים (נותנים למקום שאוסף בגדים כמו ויצו וכיו"ב והם כבר מעבירים הלאה)! וכמובן - חוג לאריגת שטיחי אמבטיה סטייל אינדונזיה.

וואו, מעורר השראה...
נו ניצן, הצלחת לכווץ את הבית?
אנחנו עברנו לפני שנה מבית של 155 מ"ר לבית של 54 מ"ר. במעבר נפטרנו מכמויות ענק של ג'אנק שסחבנו איתנו. חלק הלך לפח וחלק הלך לתרומה. היינו חזקים. היה צריך לחתוך בבשר החי ועשינו סוויץ'.
עברנו לבית הקטן שלנו ובהתחלה הכל היה טוב ויפה. הבית היה מסודר ונקי (היה קל לשמור עליו כי הוא כל כך קטן) והתנהל על מי מנוחות.
מבלי לשים לב פתאום הבית קם עלינו.
שנינו בלגניסטים ואנחנו מגדלים ילדים עם הגנים שלנו (הם לא מאומצים) בחודשים הקיץ חדר אחד יצא מכלל שימוש בשל טמפרטורות מוטרפות של מתקררות לעולם והמצב רק החמיר. פעם בכמה שבועות אני מוצאת את עצמי מול ההרי הבלגאן ואומרת: "זה או אני או הוא!" ונכנסת באמאמא שלו אבל... זה כל כך זמני. אחרי שלושה ימים גג הבית חוזר להראות כמו קודם. מיאש...
אין לנו מקומות אחסון ראויים. אין לנו ארונות. יש לנו חמישה חתולים שעוזרים לבלגן (בעיקר הוצאת תכולת ארונות כשהם מחליטים שלא משנה מה זו המיטה שלהם מעכשיו והלאה).
ברור שאני צריכה לעשות משהו מאוד לא קוסמטי. אתמול בלילה דיברתי עם הבת, סיכמנו שמתחילים מבצע. המטרה: לסדר את הבית ככה שכשאבא שלה יחזור מחו"ל בעוד שבועיים לא תהיה לו ברירה והוא יהיה חייב להתארגן על העברת חדר השינה שלנו לחדר שיצא מכלל פעולה בקיץ (כבר לא כל כך חם ומאוורר מספיק גם בחדר המחנק) ואז היא תזכה סוף סוף בחדר משלה שהיא כל כך מבקשת כבר חודשים.
אז מאיפה מתחילים?
בלי קשר לכלום המטבח נראה כמו אחרי הפצצה, הסלון נראה כמו אחרי טורנדו וחדר השינה הנוכחי... אין אסון מתאים לתאר את אסונו... זה עוד לפני שהגעתי בכלל לסדר מדפים בחדר העונש, למיין בגדי ילדים לא רלוונטיים (חורף לא נראה באופק שלנו וחולצה ארוכה אחת לכל ילד נראה לי תספיק עד סוף מה שהם קוראים לו סתיו או אולי אפילו חורף, מה אני אמיין בארון? הבגדים שקטנים על הבת עוברים ישר לבן והבגדים שקטנים על הבן, אם יש כאלה אחרי הכל הוא עדיין לובש מכנסיים של 3 חודשים וגם חולצות של גיל שנה... יעברו לפלום-פלום שמחכה בסבלנות להוולד מוכתמים אין לי כי הילדים בכלל מעדיפים ללכת עירומים בעיקר כשהם מתעסקים בחומרים מלכלכים).
אכן, מראות קשים...
צריכה תמיכה...
מעבר לזה, בשוטף, לא משתלטת על עבודות הבית. מעדיפה לעשות הכל ולא להגיע לזה. הכי שנואים עלי - כביסה - אין לי בעיה לדחוף למכונה ולהפעיל, הבעיה מתחילה בתליה, הורדה וסידור בארונות. ברור לי שהסידור בארונות שנוא עלי כי הם לא ידידותיים כלפי הארונות האלו. הם תמיד הפוכים - תוצאה של חתולים שישנים בפנים וזורקים הכל החוצה ולא משנה כמה טוב סוגרים את הדלת יש פה אחת שבטוח היתה הודיני בגלגול הקודם, היא פותחת לכולם, עוברת ארון ארון באופן אובססיבי ופותחת, זה אחד מעיסוקי הלילה הקבועים שלה.
עוד שנוא עלי - החלפת מצעים. מאוד לא נוח במיטה משפחתית. כשאני כבר מחליפה זה ממש טקס. זו חגיגה. זה בנדירים...
טוב, אחרי שהבת תקום... מתחילים... תנו לי כוח...

החתולים גם אצלנו יוצרים בעיה במישורים האלה... נו ,שוייון....
מה שכן, לקראת מעבר בקרוב, לבית שאין בו מספיק אחסון וגם אין לי ממש כסף לאחסון כרגע, אני כבר חודש על הבית.
ממיינת, מסדרת, מוסרת.
אפילו בעלי משתף פעולה ונפטר מדברים ישנים שלו - (כמובן אם אני מראה לו אותם. הוא לא יישב למיין מיוזמתו).

קשה, קשה.
בעיקר בנקודות שבהן יש חוסר הסכמה עקרוני: במטבח למשל, שלי לא אכפת שיייעלם על תכולתו המגעילה והישנה טיכו, אבל בעלי מאוד אוהב את כלי המטבח שלו.......

נו ניצן, הצלחת לכווץ את הבית?
משמעותית. עדיין יש עבודה. אבל הוא אסתטי ומתקתק (אין לי כבר סל כביסה. הכל ישר למכונה. תענוג.) אתמול שוב העפתי טון בגדים, ספרים וצעצועים למסירה.
הדברים הגדולים יותר בקרוב בכיכר השוק

דף מענג.

חזרנו מארץ הולנד עם תאוות סדר וניקיון בלתי נשלטת. כל כך איכותי ויפה שם שלא נעים לי מהדברים שקניתי...אז קודם כל הזמנתי עוזרת (לחד פעמי) בפעם הראשונה בחיים - לדברים שאני לא עושה (חלונות, תנור ומקרר) וניקינו ביחד שעות. היה כייף ממש. תענוג לנקות ביחד: שמנו מוסיקה והיתה חגיגת סיום כשהחשיך. זה נתן לי מוטיבציה לארגן - נכנסתי באמאמא של הארונות והתפנה לי מקום. עשיתי רשימה על דף מה חסר לי ולקובבה וקניתי - תענוגות! הגעתי למסקנה שאני מאמינה באיחסון לגובה ובמדפים פתוחים. סידרתי לי שידת החתלה שהתרוקנה (קובבה עוד כמה שנים כבר בצבא) ועליה אני מקפלת כביסה וזה נוח. מצאתי עמוד תליה לבגדים ועליו כל הלא מקופלים שלבשתי היום וכובע וכו'...
וידוי: האמת - סדר ממכר. (ועכשיו כולם במקהלה: זה בסדר עפרה'לה, כולנו עברנו שלב כזה, קודם כל תרגעי. זה עובר).
ועכשיו השיא של כל השיאים האולימפיים: קניתי המון שתילים, הבאתי שכן שיכסח מאחורנית את הקוצים מסוף החורף הקודם (לא דקה אחת מוקדם מדי) וסידרתי ת'אופניים שעכשיו מפונפנות לעילא ולעילא עם סל נצרים מפוקנק עם פרחים מקדימה ושקיים לאיכסון ולנוחיות עכוזה הצחור של קובבה הצוהלת (במיוחד כשאני מצלצלת בפעמון והכלבים של משה יוצאים מדעתם מרוב נביחות). בקיצור - הזנחה של שנים נפתרה בצ'יק בעזרת עוזרת, גנן ומתקן אופניים. כמה פשוט ומפתה לשמור על זה עכשיו. נראה אותי!

טוב, היו אילוצים... בחיי, זו לא היתה אשמתי...
לא יכולתי להתחיל לסדר על הבוקר כי העלמה ישנה עד 9+ אבל עוד לפני כן, כשהתחלתי ככה לארגן פה ושם וחשבתי על להפעיל מכונה, פוף, אזלה אבקת החשמל בקירות. הקיבוץ החליט לעשות גיזום לעצים והורידו את השלטר עד 12 מה שתקע אותי עם עוד כמה דברים שהייתי אמורה לעשות (הדואר לא עבד וגם המרכולית לא בדיוק יכלה לתפקד בלי מחשב). יצא שעשיתי כלים. לפחות זה. גם טאטאתי את הסלון והמטבח אבל את זה אני עושה כל יום ולא רואים אחרי חמש דקות.
עכשיו יש סופת חול כזו שאולי עדיף שלא עשיתי כלום (בטח לא כביסה).
מחר יום חדש...
חסר להם אם הם מורידים לי את השלטר שוב.

אחלה דף !
והמרגיעון אומר: "כבד את עצמך"

ילדת טבע

חיזקי ואמצי. כל דבר קטן שאת עושה - הוא הצלחה כבירה@}

אני מצליחה לשמור על הסדר בארון המצעים, אתמול בסדנת החינוך המטפח מסרתי המון בגדי ילדים בשמחה והפסקתי לשמור לילד השלישי שאולי יבוא בעוד זמן מסתורי כלשהו.
פיניתי את שולחן המחשב (אשכרה רואים את העץ!) ואת שולחן העבודה. כל דבר כזה מצד אחד דורש המון המון תעצומות נפש להתחיל אבל כשכבר התחלתי אני נהנית מאוד.

ועכשיו כולם במקהלה - את מעולה לה לה לה!

האח הידד למסדרות!
אצלי האתגר כרגע הוא לסדר את המיטה בכל בוקר (כן, כן. בכל חיי הבוגרים לא סידרתי מיטה בבוקר ועכשיו התחלתי) ולהגיע בערב למצב של הליכה לישון כשהשיש נקי.

אנחנו מסדרים מיטה בבוקר. אחד מההרגלים החדשים-ישנים של הבית שנזנח עם הפצעת הילדים.
תשמעו. הבית שלי מדוגם. הוא יפה, מעוצב ומצוחצח והכיור מבריק ו{{}}כל המשטחים ריקים, וסל הכביסה ריק, והשיש - לאכול ממנו, ויש שפעת פרי וירק על הדלפק. הכירה מצוחצחת וגם המקרר. השירותים נקיים, גם המקלחת, החלונות והברזים.
היתה עוזרת הבוקר שהגיעה לבית סופר מסודר ומאורגן, ויש לנו הבנות בינינו, ויש שיתוף פעולה עם הילדים ויש לי אנרגיות.
אז סביר שזה יחזיק שבוע ואז נתרסק, אבל כרגע אני נחה על זרי הדפנה. מגיע לי.

אבל כרגע אני נחה על זרי הדפנה. מגיע לי.
ללא ספק.
תביאי סיבוב (מנוחה על עלים אני מתכוונת).
מקווה שהיום יהיה יום חדש.

הבת התחילה אתמול לסדר את הארון שלה. אחר הצהריים היא התחילה לחפור בו ולהוציא דברים שקטנים עליה ולהגיד למי היא רוצה להעביר אותם. מיותר לציין שאת מה שיש לה בארון אנחנו עדיין לא מעבירים לשום מקום? אחרי הלידה אם תצטרף אלינו בת (הימור של שני הילדים ובן הזוג אני נמנעת מהימורים, אף פעם לא הייתי טובה בזה עדיף להשקיע אנרגיות לכיוון הבריאות) אז כל הבגדים השווים שלה שמתאימים רק לבנות יהיו רלוונטיים וכבר שחררתי כל כך הרבה בגדי בנות שווים. ומה שמתאים גם לבנים (אצלנו גם ורוד הולך, הוא מת על ורוד) עובר אוטומטית לאח הקטן.
אז היא היתה מאוד נדיבה וציינה שמות של המון ילדות קטנות וחביבות בקהילה אבל עצרתי אותה שם. אין לי עדיין איפה לשים את הבגדים הממויינים שלה.
מקווה שתוך פחות משבוע נהיה שם.

דרוש רעיון: לילדים שפע צעצועי אמבטיה שהם משחקים בהם. הבת למשל אוהבת מאוד לשפוך את הכל לאמבטיה ולא להשאיר לעצמה מקום במים (אמבט ישיבה של פעם). לצעצועים סל כזה מרשת, כמו סל קניות, שאני תולה על הקיר אבל זה לא ממש עובד. לא נוח להוציא ולהכניס צעצועים והוא מאוד לא זמין לאמבטיה. פעם היה לנו סל פלסטיק שהנחתי ליד האמבטיה אבל זה היה מקור להמון המון ג'יפה מתוך מתחת ומעל שהעפתי אותו לכל הרוחות (גם היה לנו חתול שהתעקש שזה ארגז החול שלו והיה עושה שם פיפי באופן קבוע).
קניה של סל יעודי לצעצועי אמבטיה נראת לי הוצאה מיותרת אבל אני ממש לא מצליחה לחשוב על רעיון יעיל. הייתי רוצה משהו שאפשר להרים מגובה הרצפה כדי שהמים מהצעצועים יוכלו לצאת, משהו שניתן לתלות בסמוך לאמבטיה או על שוליה ושיהיה בעל פתח רחב וקבוע (לא סל בד כמו שיש עכשיו) שיתן לילדים יכולת לנבור בפנים ולבחור את הצעצועים מבלי לשפוך את כל תכולת הסל לכל עבר.
כל רעיון יתקבל בברכה.
תודה.

אוי גם אני רציתי לשאול לכבוד המעבר: מה עושים עם צעצועי הילדים באמבטיה?
הבנים שלי אוהבים אותם ומשחקים בכולם, אבל כולם!

לא יודעת אם אני יכולה לעזור בזה. לנו כמעט ואין צעצועי אמבטיה. למעשה, אין לנו בכלל. אם הילדים כבר מכניסים משהו לאמבטיה, זה שניים-שלושה דברים מפלסטיק קשיח היו שייכים למקומות אחרים. (כדור, משהו מהמטבח, כאלה.) לא פעם הם משחקים בפירות באמבטיה (הם מומחים. יודעים בדיוק מה צף ומה שוקע.) יש לי קערה קטנה (קוטר 20 סמ) שיש בה את כל ה"צעצועים" והיא מונחת על מדף, וכאשר הם מתרחצים ומבקשים אני שמה אותה בתוך המים כמו שהיא. אולי זה יכול להיות כיוון גם בשבילך? במקום שהכל יתפזר במים, לעשות לצעצועים סירה בדמות קערה שבה הם יצופו, ואם תרצה, שתוציא משם?

אז זהו ש... זה לא באמת צעצועים שמיועדים לאבמטיה ויש בינהם דברים די גדולים (למעשה הרוב) כל מיני משאיות,טרקטורים ושבשבות ודברים ש"עושים" כששופכים לתוכם מים וגם מלא חיות כי צריך שהחיות גם ישחו, הן המיעוט הקטן.
כך שרעיון של קערה לא יהיה מי יודע מה מתאים לנו כי זו תצטרך להיות גיגית ואז לא יהיה לילדים מקום באמבטיה (יען כי גודלה כגודל גיגית)...
תודה בכל אופן.

אני ממש ממש אוהבת חיות: יש לי תרנגולות וכלבים וחתול מאומץ. חיות רק בחוץ .אחרי שנים של מגורים משותפים החלטתי החלטה- ואני מאד מרוצה. רמת החיים שלנו עלתה פלאים, במיוחד שלי. ממליצה.

חיות רק בחוץ
רעיון נחמד, אין לי שום דרך לאכוף אותו. חיים עם מה שיש באהבה (ובלגאן)

סידרתי את חדר השינה! אין יותר בגדים על הרצפה! אין יותר אבק מתחת למזרונים. אין יותר צעצועים של הילדים מתחבאים בכל פינה מסתורית זו או אחרת.
יש מצעים נקיים. יש שמיכות וכריות מאווררות ויש מאוורר נקי. הללויה. הייתי ממשיכה אבל אני גמורה. להרים מזרנים זה ממש מעייף.

אולי סל רשת מפלסטיק? עולה גרושים ואפשר להחליף כשמתבלה. ואפשר גם לסנן ממנו את כל המים החוצה מעל האמבטיה

קערה קטן מדי גם לי... סל רשת זה רעיון מצויין....

טוב... עברו כמה ימים. האמת שזה לא התקדם בקצב שרציתי כי היו כל מיני עניינים של ילדים חולים ומחזיקים רגליים ורוצים על הידיים וכו'.
בכל אופן הצלחנו ברוב המשימות ונכון לעכשיו אנחנו עומדים על רשימת "בוצע" כזו:

העברת חדר שינה הורים.
סידור חדר בת.
תלית טלויזיה.
פינוי מדפים בסלון לטובת האמפליפייר והדוידי.
העברת מחשב לסלון.
מיון כלי מטבח וסידור ארונות מטבח.
כביסות עד לתחתית הסל.
מיון משחקי קופסא.
פינוי מדפים בחדר הילדה לטובת משחקי קופסא.
בנית ארון לבת.
כביסת סדיני סלון.
תיוק ניירת.
סידור חצר קדמית.
סידור חצר אחורית.
העברת שתילים מהמנבטה לגינת הירק.
סידור ארונות קיץ חורף שני הילדים ואמא.
פינוי שני ארונות מדפים בחדר ההורים לטובת חדר ההורים (כמובן אחרת איפה הם יהיו?).
מיון מגבות.
מיון סדינים.

הלא יאומן הוא שכל הזמן חשבתי שנצא מפה עם ארגזים של ג'אנק כשבפועל כמעט ולא היו דברים שאנחנו לא צריכים כי במעבר שהיה לפני כמעט שנה העפנו כל כך הרבה דברים. עיקר הבעיה היתה חוסר ארגון. המון מקום מנוצל באופן לא יעיל. פתאום יש לנו קצת יותר מקום ואפילו נשמע לי ריאלי להשאר בדירה הפצפונה הזו עם עוד ילד.
נכון, כרגע אין בדיוק איפה להשכיב עוד תינוק ובהתחלה הוא יסתפק במזרן מאולתר משמיכות ומזרן של עגלול על הכל אבל אני כולי תקווה שמתישהו בשנה הקרובה הבן יקנא באחותו ויחליט לעבור לישון בחדר הילדים. מזרן כבר יש לו שם.

מה עוד צריך לעשות?
אז טרם מצאתי פתרון יעיל לצעצועים במקלחת... אבל עכשיו חורף והילדים בקושי מוכנים להכנס לשם אז הבעיה פחות בוערת.
אני רוצה לקנות מדבקות קיר לחדרים, לחדר של הילדים אחת של ממלכת פיות כדי לרצות את תאוות הורוד של הבת וכדי אולי לתת לבן קצת יותר שייכות למזרון ששוכב שם אז אחת של מכוניות כיבוי, אמבולנסים ומסוקים כזו, (יצא שיש לי ילדים מאוד ג'נדריאלים אפילו שהבן משחק רק עם בנות והבת שיחקה בגילו רק עם בנים... אני מתנערת מאחריות על כך רק משחררת) ולחדר ההורים איזה משהו כזה דואלי שאולי יהפוך את החדר הזה לקצת יותר חדר הורים ופחות חדר ילדים באנרגיות, גם אנחנו רוצים מקום בשביל עצמנו...

בסך הכל אני ממש מרוצה מהפרוייקט.

החלק הכי קשה לביצוע היה הכביסה. ככל שסידרתי יותר את הבית ככה הצטברה יותר כביסה. הר ענקי. אני שונאת לכבס. את התחתית אני בקושי זוכה לראות. במקרה הטוב אני מצליחה לראות את הסל עצמו.
אז אחרי שכבר סידרתי את כל הבגדים בבית וכל המלוכלכים והמאובקים הצטרפו לערימה עשיתי חישוב גס שמעכשיו אנחנו לא נוסיף כמות של מכונה שלמה לערימה ולכן אם אכבס בכל יום מכונה אחת ואקפל אחת לתוך הארונות בסופו של דבר תוך X זמן הערימה תעלם וזה יקח משך זמן אופטימי למדי.
כמעט שהתמדתי, מלבד יום או יומיים של אי יכולת לתפקד (ילדים חולים...) כל יום עשיתי מכונה וכל יום קיפלתי אחת ישר לארונות וטדאם! אתמול נעלמה הערימה כליל ומה שבתוך הסל אלו דברים שנוספו אתמול במהלך היום. בחלק הזה אני הכי גאה בעצמי.

עכשיו כולי תקווה שגם נצליח לשמר את המצב הנוכחי ולא להתדרדר שוב. אמן.

ברכות.

פתרון יעיל לצעצועים במקלחת..

לא יודעת אם לזה התכוונת אבל אני קניתי בחנות של 2 ש"ח שק כביסה מרשת ושני ווים שנצמדים בוואקום לקיר.

מצמידים את הווים לקיר האמבטיה ותולים עליו את שק הכביסה ובתוכו שמים את כל צעצועי האמבטיה, שמתייבשים בפנים כי לשק יש חורים וזה תלוי על הקיר ולא תופס מקום.
משהו כזה:
http://www.itrends.co.il/imgrw/[po]tundra 2762[/po]-400.jpg

ילדת!
ש א ק ל י ת !
פירגון מקיר לקיר!